הרב כהנא צדק לאורך כל הדרך

יהדות מול דמוקרטיה – עולמות מתנגשים

     עם ישראל היה מצוי בגלות בין העמים במשך קרוב לאלפיים שנה. במשך גלות כה ארוכה, אי אפשר להימלט מכך שחלק מהמושגים הרווחים בחברה הנכרית קנו שביתה עם השנים אף בקרב היהודים. עד לפני כמאתיים וחמישים שנה, חיו יהודי אירופה בתוך גטאות, כאשר הרוב הנוצרי מצר את צעדיהם מבחינה כלכלית וחברתית. דבר זה יצר אמנם קושי כלכלי, אולם הוא עזר לשמור על ההפרדה הברורה שבין יהודים לגויים, וממילא גם המושגים וצורת החשיבה של החברה הכללית פחות חדרו לתוך כרם בית ישראל. אולם עם פרוץ המהפכה הצרפתית ושוויון הזכויות שהוענק ליהודים בעקבותיה, יחד עם שאר התהליכים שעברו על אירופה כגון ירידת קרנה של הכנסיה, ואשר בשרו אף הם את היציאה של היהודים מהגטו, נפרצו כל הסכרים ועם ישראל עמד בפני מציאות חדשה המאיימת על כל המושג של עם נבדל וקדוש לא-להיו. אותם יהודים אשר קיום המצוות שלהם נעשה כמצוות אנשים מלומדה, קבלו עתה את הזדמנותם להיטמע בעמים – וזה בדיוק מה שעשו. אולם אף מי שנשאר בתוך המחנה עמד בפני אתגר קשה ביותר – הגוי לא התגלם עוד כקוזק נבער, והחברה הכללית כבר לא יוצגה על-ידי אינקוויזיציה אכזרית ושלטון מדכא. הגוי של העת החדשה היה אדם מתקדם בעל תרבות מפותחת ושוחר שלום, המוכן להעניק ליהודי שוויון ואפשרות ליהנות מפרותיה של הקדמה. המדע החל להתפתח בצעדי ענק אחרי מאות שנים בהן שקט על שמריו. והערכים החדשים שרחפו בחלל – דמוקרטיה, ליברליזם, הומניזם, זכויות אדם וכדומה – כבשו את הלבבות, לרבות לבותיהם של יהודי אירופה. על בסיס רעיונות אלו קמו אידיאולוגיות שונות מאז ועד היום, והיה נדמה כאילו אין מי שחולק על נכונותם ואמיתתם.

     במשך הדורות שמאז ועד היום ניסו מנהיגי היהדות הנאמנה להתמודד עם המצב החדש שנוצר. חלקם טענו שיש להתעלם ולחיות כאילו לא קרה כלום. שיטה זו נחלה הצלחה חלקית בעיקר במזרח אירופה, וגם שם – רק לתקופה מוגבלת, כל זמן שהרעיונות החדשים, שהורתם ולידתם במערב אירופה, טרם התפשטו מזרחה במלוא עוזם. היו אחרים אשר בעצמם הושפעו ביודעין ובלא יודעין מהרעיונות החדשים, והם לא ראו כל בעיה ליהודי שומר מצוות לאמץ אותם אל ליבו. אלו יצרו בסופו של דבר מדרון חלק, אשר במשך הזמן יצר את התנועה הרפורמית ודומותיה, אשר כבר השילו מעליהם את מצוות התורה והוליכו מיליוני יהודים לאבדון רוחני. מעטים היו אלו אשר היו מוכנים לאחוז את השור בקרניו – להכיר במציאות, להבין היטב מה אומרים הרעיונות החדשים, להעמיד אותם כפי שהם, ולעומתם להעמיד את ערכי התורה כפי שהיא, להכיר בסתירה שביניהם, ולהכריע באומץ כי תורת ה' היא האמת המוחלטת אשר לא תהא מוחלפת, וממילא כל שאר הערכים, על אף כח המשיכה האדיר שלהם – אינם אלא דמיון תעתועים.

   מה שחשוב לענייננו הוא לבחון את מנהיגי היהדות של הדור האחרון ולראות לאיזו קטגוריה הם משתייכים. לא קשה למצוא את אלו הספונים בבית המדרש בתוך ארבע אמות של הלכה ואינם מתמודדים חזיתית עם רחשי הרוח בעולם. לא באנו להמעיט מערכם, במיוחד כאשר הם עומדים בגבורה כנגד הרוחות השונות וממשיכים במסירות נפש להנחיל את התורה לדורות הבאים. אולם ככל שאלו מצליחים בדרכם להשקות את צאן מרעיתם, נותר לצערנו רובו של עם ה' כצאן אשר אין להם רועה, שכן דורות שלמים כבר גדלו על ברכיהם של ערכי המערב, ומי שחפץ לדבר אליהם צריך להכיר את שפתם. לעומת זאת, קמו כל מיני רבנים עם ובלי מרכאות אשר הכירו את שפת הדור אשר לא ידע את תורת ה'. אלא שהם לא רק הכירו את שפתם, אלא אף אמצו אותה אל ליבם. אלו המנהיגים המדקלמים חדשות לבקרים על ערכי היהדות והדמוקרטיה, על הדמיון שביניהם, ועל כך שאין סתירה בין דבר ה' לבין הרעיונות אשר בדו מליבם בני האדם. לצורך כך ידעו גם "לעגל פינות" ביהדות, לעיתים בהשקפה ולעיתים בהלכה. כך קמה לה "יהדות" נוחה ונעימה, חייכנית וטעימה, המעוצבת על-פי גזרת הדמוקרטיה ושאר הערכים המערביים.

   וכרגיל, כמו אברהם העברי, הניצב מעבר אחד של העולם כשכל העולם מהעבר השני, עמד הרב מאיר כהנא וזעק – יהדות היא אך ורק דבר ה' כפי שנתגלה בתורה שבכתב ושבעל-פה, ואילו הרעיונות השונים של המערב – דמוקרטיה, ליברליזם, חופש הפרט ועוד – עומדים כולם בסתירה מוחלטת לדבר ה'. למי שלא נעים  לשמוע זאת ישנה בעיה רצינית, ואנו מוכנים להשתתף בצערו, אך עליו לבחור במה הוא מאמין. תחת הטשטוש המכוון שיצרו כל מיני "מנהיגים" אשר לא יכלו לעמוד באומץ אל מול הסתירה, קם הרב כהנא, הציג את הסתירה במלוא עוצמתה, והורה את הדרך לבחור בחיים – לבחור בתורה ובערכיה.

   כפי שכתבנו לעיל, היו (וישנם) מנהיגים נאמנים לה' ולתורתו, אשר לא ראו חובה לעצמם לעמת את התורה עם ערכי המערב, וודאי שלא ללכת ולהטיף על הסתירה ביניהם. די להם בכך שהם מאמינים בתורה ומקיימים את מצוותיה, והם אף רואים מעלה בכך שאינם מוציאים את ראשם מאותן ארבע אמות של הלכה. אולם הרב כהנא חי בקרב עמו וידע היטב עד כמה המון העם שקוע בעומק תרבות המערב. והוא ידע גם שללא תשובה אמיתית אל ה' של המוני בית ישראל, לא רק שהגאולה תתמהמה, אלא שאסונות קשים מובטחים לנו מפי התורה, ועיגול פינות לא היה בדיוק התחום בו התמחה. דבר ה' אינו פלסטלינה שאפשר לתת לה איזו צורה שנרצה. כפי שהתבטא פעם בראיון, הוא גדל ב"עולם האמיתי", והוא ידע שרק זעזוע גדול יגרום לאדם שגדל באותו עולם לבחור בדרך ה'. לכן טרח להעמיד את הדברים באופן הכי חד שאפשר, כדי שיבין הדור האובד שאין דרך ביניים ועליו להכריע – תורת ה' וערכיה או המערב וערכיו.

   והוא הלך והעמיד אותם – את תורת ה' ואת הדמוקרטיה המערבית - זה כנגד זה במושג אחר מושג, ברעיון אחר רעיון. בשעה שתרבות המערב רואה את תכלית האדם במילוי תאוותיו וסיפוק צרכיו החומריים, רואה תורת ה' את האדם כעבד לבוראו, אשר שאיפתו היא מילוי רצון קונו. כאשר התרבות המערבית רואה בחופש הפרט כערך עליון ובזכותו להלך אחר תאוות ליבו ולשקוע בכל התועבות המוסריות שעולות על דעתו כזכות יסוד שלא ניתן לערער עליה, תורת ה' כופרת במושג הזה ודורשת חיים של קדושה והינזרות מתועבות, ומסרבת להעניק לאדם את ה"זכות" להפוך לבהמה. לא רק זאת, אלא שהיא אף הבטיחה עונשים קשים ומרים למי שלא ישמע בקולה, הן בידי שמים והן בידי אדם, שעה שהתרבות המערבית סולדת מכל המושג של עונש על עבירות מוסר. התרבות המערבית בכלל אינה מעונינת שהקדוש ברוך הוא "יפריע" לבני אדם עם דרישותיו ואיומיו, ואלו, אשר אינם מצהירים על כפירתם בריש גלי ומוכנים להודות בקיומו של כח עליון כלשהו, מעניקים לו משמעות מגוחכת של סבא'לה חביב, המחלק סוכריות לילדים ואינו דורש מהם מאומה. ואם מישהו קורא את הדימוי הזה ונזכר בסנטה קלאוס, אזי הוא קלע בדיוק למטרה. כך היה הרב כהנא מתאר את ה"אל" אשר בראו בני האדם הסוגדים לדמוקרטיה. וזאת, בשעה שכל מי שקורא את תורת ה' רואה את ההפך הגמור – א-להים אמיתי אשר ברא את העולם, מנהיג אותו, קובע לו יעוד, משדד את מערכות הטבע, מרומם ומשפיל מדינות וממלכות, "א-להי ההיסטוריה" – זה הביטוי השגור בפי הרב כהנא, המתערב בחיי האומה כמו גם בחיי יחידים, אשר בחר בישראל עמו ונתן לו תורה מדויקת ומדוקדקת, היודעת לומר לאדם בדיוק מה היא רוצה ממנו, עד שאדם מישראל אינו יכול להרים את ידו ורגלו בלא שימלך קודם בהלכה. וכן, עד כמה שזה יכאיב לאדם המערבי, הא-ל לא רק מעניק שכר לאוהביו, אלא הוא גם מעניש את עוברי מצוותיו, הן ישירות והן באמצעות בתי דינים ושאר גופים הכפופים לתורתו, למורת רוחם של אבירי חופש הפרט. האדם המערבי אינו מסוגל להבין מדוע התורה מוכנה להלקות אדם ואף ליטול את חייו על עבירות אשר אינן פוגעות באיש.

הרב כהנא העצים את הסתירה כאשר תאר כיצד היו מגיבים ראשי העם של היום למעשהו של פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, אשר דקר למוות איש ואשה אשר כל חטאם היה רצונם ליהנות מהחיים כדרך שבני אדם בוגרים נהנים. יותר מכך, אמר הרב כהנא בלעגו השנון, יתכן מאד שזמרי אפילו אהב את כזבי בת נשיא מדין. הנה עוד פרה קדושה של המערב – אהבה! מה רע בכך ששני אנשים אוהבים זה את זו וזו את זה ורוצים לממש את אהבתם מבלי להזיק לאיש? אך כיון שתורת ה' נכתבה על-ידי ה' ולא על-ידי שמעון פרס, היא מתארת את מעשהו של פנחס, ומציינת באותו פסוק, שבעקבותיו נעצרה המגפה מעל בני-ישראל. ואם לא די בכך, ממשיכה התורה לשבח את פנחס, אשר בזכותו ה' לא כילה את בני ישראל בקנאתו, ומעניקה לו "ברית שלום". זהו שלום נוסח התורה, לא נוסח אוסלו.

ואהבה, למי שדואג, אינה כלל וכלל אותו מושג מתועב של רדיפה אחר היצר, אלא צורת חיים של נתינה והקרבה, המשועבדת למלכו של עולם. כמה מכאיב אמור להיות עבור אדם המאמין בערכי המערב להגביה את ספר התורה, להצביע עליו ולומר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני-ישראל". נכון, רבים מהם עושים זאת עד היום, ומרוב בורות והתכחשות הם אפילו אינם שמים לב לכך שזה אמור להכאיב להם. נח להם לחיות בשני העולמות בו-זמנית ולשגות באשליה שאין ביניהם סתירה. כנגדם קם הרב כהנא, ובקנאתו לאמת ולדבר ה' בטהרתו, עמד כאליהו בהר הכרמל וזעק – "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים; אם ה' הא-להים  - לכו אחריו, ואם הדמוקרטיה – לכו אחריה".

    השנים שחלפו רק חידדו את אותם ההבדלים אשר הרב כהנא הצביע עליהם.הבג"ץ, המהוה את מעוזם של אבירי הדמוקרטיה ושונאי התורה, היה נחשב למוסד נעלה ונשגב, אשר אף אחד לא העיז לערער על סמכותו. כאשר פסל את רשימת "כך" ומנע מהרב כהנא לממש את כוחו ולהבחר לכנסת, עמד הרב כהנא באותו יום וקרא בקול גדול ללא מורא – "הפסולים פסלו את הכשרים!". באותם ימים מילים כאלו לא היו מקובלות כלל בשיח הציבורי. לערער על החלטת בג"ץ? הס מלהזכיר. היום כבר יודעים כולם שמוסד זה מיצג את כל מה שמנוגד לתורת ה', ואין יהודי הירא את ה' אשר לא מבין זאת. דווקא משום ששופטים אלו ינקו את משנתם מכל אותן תורות מערביות, בהכרח הם עומדים בסתירה ליהדות ולמושג של מדינה יהודית בכל נושא שעולה על שולחנם – ולכן הם פסלו את "כך". ומי שראה זאת בעינו החדה והצביע על המלחמה האמיתית המתחוללת בימינו – מלחמת היהודים במתיונים, מלחמת נאמני התורה בחסידי הדמוקרטיה – היה, כמו תמיד, הרב מאיר כהנא.

    בסיכומו של דבר, הרב כהנא היה יחיד בדורו בכך שהכיר היטב את שני העולמות, את תורת ה' מחד ואת המערב וערכיו מאידך, ובעוד אחרים מסלפים ומזיפים את התורה כדי שתחיה בשלום עם ערכי השקר אשר בדו מליבם בני האדם, הרב כהנא הצביע בברור על הסתירה המובהקת ודרש הכרעה אמיצה – הכרעה שאנו עבדי ה', וכל ערך הסותר זאת בטל ומבוטל.