איש צדקה וחסד
"החסד לזולת, אף למי שאינו קרובו ובכלל אינו מכירו, היא המדה המבדילה את האדם מן החיה ומן הבהמה,
והיא שמעלה אותו אך מעט פחות מהמלאכים,
ואולי אף מעט יותר מהם."
(אור הרעיון סז')
עולם חסד יבנה
מספרת מזכירתו של הרב: לאחר רצח הרב, עברה להתגורר בשכונתי אשה שבעלה נטשה עם שבעה ילדים, ברח מן הארץ והותירה ללא כל מקורות מחיה.
וכה סיפרה לי אותה אישה: כאשר הגיעה בתה לפרקה ועמדה להינשא, מצבה הכלכלי היה בכי רע ולא ידעה כיצד תוכל לעמוד בהוצאות הרבות. מישהו הציע לה לפנות לרב כהנא. היא בושה לעשות זאת, אך ההכרח לא יגונה ולאחר לבטים רבים נגשה לביתו. היא הגיעה לפתח הבית וכולה רועדת מבושה וכלימה, כיצד תופיע לפניו והיא אינה מכירה אותו? מה תאמר לו? האם יעזור לה? לבסוף אזרה אומץ ונקשה על הדלת. הדלת נפתחה ומולה עמד הרב. היא נאלמה דום. לא יכלה לדבר, עמדה בפתח והדמעות זולגות מעיניה. כך עמדה בפניו שקטה ובוכיה.
הרב הכניסה לביתו. הציע לה לשבת, עזב אותה בחדר וניגש לחדר השני. נתן לה להרגע קמעא וכשנכנס חזרה, לא שאלה מה רצונה, אלא הושיט לה מעטפה ובו מענק כספי, כשהוא מפטיר: "לכי לשלום".
ישועת ה' כהרף עין
מספר עו"ד רחמים כהן: חברה טובה שלנו, אשה צעירה אשר התחתנה זה מקרוב, עמדה על סף אבדן ראיה מוחלט, בעטיה של מחלת עיניים. כבר שנים קודם לכן, היא איבדה את כושר הראיה בעין אחת, ועכשיו החלה המחלה לסכן גם את עינה השניה. הדרך היחידה לטפל בכך היתה באמצעות ניתוח, ואכן עברה ניתוח בבית החולים "תל השומר", את הניתוח ביצע אחד מטובי הפרופסורים שלנו לרפואת עיניים. לרוע המזל, הניתוח לא עלה יפה ועל פי חוות דעת המומחים, אין עוד מה לעשות. נקל לשער את תחושת המועקה, הדיכאון והיאוש שהיו מנת חלקה. בצר לה, וביודעה על קשרי עם הרב כהנא, ביקשה ממני שאשאל אותו, אם יהיה מוכן לבוא ולבקרה בבית החולים, שם היתה מאושפזת עדיין לשם התאוששות מהניתוח. יובהר כאן, שהמדובר בצעירה חילונית, שלא היה לה בעבר כל היכרות אישית עם הרב.התקשרתי טלפונית עם רבנו וספרתי לו במה המדובר. הרב נענה מיד ובלא היסוס וכבר למחרת בערב נסענו יחדיו לבית החולים. הוא ישב עמה שעה ארוכה, שמע בקשב רב על כל סיבלה ועודדה במילים חמות לבל תתיאש שהרי "ישועת השם כהרף עין", ואין לאבד תקווה.
כשנודע לו כי קיימת אפשרות לעבור ניתוח נוסף במרכז לרפואת עיניים בבוסטון שבארה"ב, וכי ישנם סיכויים ולו קלושים להצלת מאור עיניה המריץ אותה שתיסע לשם ללא דיחוי, תוך הבטחה שיצור קשר עם ידידיו שם, אשר ידאגו לה בעת שהותה בעיר לצורך הניתוח עוד הבטיח, שהוא מצידו יתפלל עבורה.
לא חלפו ימים רבים וחברתנו נותחה בשנית במרכז הרפואי בבוסטון. בניגוד לתחזיותיהם הפסימיות של המומחים, הניתוח הצליח מעל למצופה וראייתה ניצלה. ידידי הרב בעיר ביקרוה, עודדוה ועזרו לה בכל דרך אפשרית, במקום שם לא הכירה איש קודם לכן. עברו מאז שנים לא מעטות, וברוך השם - חברתנו רואה ומתפקדת, אף זכתה להביא ילד לעולם, לרכוש מקצוע והיא מסייעת כיום לאחרים בעיסוקה כעובדת סוציאלית.
עידוד נפשי
מספר ברוך מרזל: בתחילת עבודתנו בכנסת, השבתי בשמו על כל המכתבים שהופנו אליו, רק מכתבים מחברי כנסת ושרים השארתי לרב לענות. אחרי פגישה עמו אמר לי: מכאן ואילך, אתה תענה לחברי הכנסת ולשרים ואילו עבורי תפתח "תיק מסכנים". אחת בשבוע אעיין בתיק ואני אישית אענה להם. התפלאתי: וכי מה, אענה לשרים? ענה לי הרב: שמעני: כשאני כותב לשרים הם מקבלים 100 מכתבים מח"כ, אולם אדם מסכן שאין לו קורת גג לראשו, או אדם הנתון במצוקה נפשית גם אם איני יכול לעזור לו, הרי עצם קבלת מכתב ממני כחבר כנסת ישמח אותו ויעודדו וכדאי הדבר.
טובתו שלמה
יום אחד, נערכה בכנסת הצבעת "אי אימון" חשובה ו"המצליף" של הימין בכנסת שואלני אחת לכמה דקות: "היכן הרב כהנא?" ואני עונה לו שהוא בדרך. ההצבעה עומדת להתחיל והרב עדיין איננו. ברגע האחרון ממש הרב נכנס מרים את ידו ומצביע כנדרש. בתום ההצבעה, אני פונה אל הרב ושואל אותו "למה הגעת בדקה האחרונה?" והוא משיב לי: "תראה, עכשיו חורף, צילצלה אלי אישה שקר לה ואין לה תנור, אז הלכתי לשוק וקניתי לה תנור." אחרי כחדשיים מתקשרת אלי אותה אישה לכנסת ומתחילה לצעוק שהגיע אליה חשבון חשמל גדול, וכל זאת בגלל הרב שקנה לה תנור חשמלי, ועכשיו ינתקו לה את החשמל. עניתי לה: תראי גבירתי, כפוית טובה את.
עוד בטרם סיימתי את דברי, הרב נכנס, ואני מספר לו את המעשה, והרב עונה לי: האישה צודקת, אמור לה שאני אבוא היום לתת לה כסף לפרעון חשבון החשמל. בתום השיחה, הסביר לי הרב שאין זו חכמה לקנות תנור, צריך גם לדאוג שיתאפשר לה לחמם בו את הבית...
פתח תפתח את ידך
מספר גד סרווטמן: בתקופה בה שימשתי כדובר התנועה הייתי מגיע לביתו של הרב מידי בוקר כמחצית השעה לאחר החדשות של השעה שבע, לישיבת עבודה וניסוח תגובות לחדשות ששודרו. על דלת ביתו של הרב כבר התדפקו בשעה זאת מבקשי צדקה רבים והרב נענה לכולם ביד רחבה.
פעם אחת הגיעו שני אברכים, נשואי פנים, והראו לרב מכתב המלצה מגדולי הרבנים הקוראים לתרום עבור נצרך פלוני. החלו השניים להסביר לרב באריכות את הכתוב במכתב ואת חשיבות הענין שלשמו באו. להפתעתם הרבה אמר להם הרב "אני מאוד ממהר ואין לי זמן להרצאות ארוכות שכאלה". אך תוך כדי דיבור כבר כתב המחאה נדיבה ומסרה לשני האברכים.
זו הייתה דרכו של הרב במתן צדקה, לתת בלי להמתין להסברים מיותרים.
בעל חוב
לאחר הרצחו של ד"ר ברוך גולדשטיין, נעצרנו במעצר מינהלי. "הרב המרקד", שלמה קרליבך, הגיע אלינו לכלא השרון להופעה. בתום ההופעה שאלנו הרב קרליבך אם מעונינים אנחנו בשיר או בסיפור מסוים. וענינו שאנחנו רוצים לשמוע מפיו סיפור על הרב כהנא.
וזה מה שסיפר לנו: באחת הפעמים בהם המריא מישראל לחו"ל, היו חסרים לו 11 דולר למס נמל. הוא חיפש מישהו מוכר שילווה לו את הכסף, ולפתע נתקל ברב כהנא. כמובן, שהרב כהנא, נתן לו את הדולרים בשמחה. כשירדו מהמטוס פגש הרב קרליבך את חבריו וביקש מהם דולרים, כדי לפרוע את חובו לרב כהנא.
הוא פנה לרב כהנא, נתן לו 10 דולר בלבד ואמר: דולר אחד אני רוצה להיות חייב לך, כל עם ישראל חייב לך ואף אני רוצה להשאר חייב לך משהו...
יהא חלקי עמכם
מספר יוסי תושב חברון... והימים ימי "בראשית" של ישיבת "שבי חברון" אשר בתוככי "עיר האבות", ואנכי מנהל "ירוק" אשר נתמנה לתפקיד ממרום כסא המורה. לא אדע אנא אלך ואבוא, אנא אסע ואיך אסע להביא שבר לישיבה. ורכב אין לשוט על פני הארץ.
בשבוע הראשון להכנסי לתפקידי, נמסר לי כי הרב מאיר כהנא רוצה לתרום - לא פחות ולא יותר - רכב לישיבה! לא יאומן! חלפו ימים ספורים ורכב מגיע לישיבתנו. היה זה רכבו האישי של הרב כהנא הי"ד זצ"ל אשר שרתו שנים באמונה ועתה לאחר שעבר שיפוץ הוא נתרם ומגיע לידינו.
© כל הזכויות שמורות