פרק לא- משיח בן יוסף (ב)

פרק לא

משיח בן יוסף (ב)

משיח בן יוסף יהיה הניצוץ, הגץ שיתחיל לשרוף ולהשמיד את עֵשָו. כך אמרו חז"ל (תנחומא, וישב א): "כיון שראה יעקב אלופי בני עֵשָו נתיירא, אמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו? משל למה הדבר דומה, לגמלים הרבה שהיו טעונין פשתן. היה עומד הנפח ותמה ואמר, היכן יכנס כל הפשתן הזה? פיקח אחד היה שם, א"ל, מה לך לתמוה, ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ויכלה אותו. אף כך, כשראה יעקב אבינו עֵשָו ואלופיו נתירא, אמר, מי יוכל לעמוד לי כנגד אלו? א"ל הקב"ה, גץ שלך יכלה אותם, וזה יוסף, דכתיב (עובדיה פסוק יח) 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עֵשָו לקש ודלקו בהם' וגו', לכך כתיב 'וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף' (בראשית לז:א-ב)".

חז"ל אמרו ששמו של משיח בן יוסף הוא "מנחם בן עמיאל בן יוסף". והם מתארים את המאבק הקשה בינו לבין הגוים, וז"ל (פדר"א פרק יט): "'ותרם כראֵים קרנִי' (תהלים צב:יא) - מה ראם קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו, כך מנחם בן עמיאל בן יוסף, קרנותיו גבוהות מכל בהמה, ומנגח לארבע רוחות העולם. ועליו אמר משה: 'בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו' (דברים לג:יז). ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה, שנאמר: 'והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה' (שם). ועליו יתיצבו מלכים להרגו, שנאמר: 'יתיצבו מלכי ארץ' (תהלים ב:ב), וישראל שבארץ בצרה גדולה, אבל צרתן כזית רענן, שנאמר: 'בלותי בשמן רענן' (שם צב:יא). וישראל שבארץ רואין במפלתן של שונאיהם, שנאמר (שם:יב): 'ותבט עיני בשורי'".

הקב"ה יביא את הגאולה האחרונה באותה דרך שהביא את הראשונה, כדי להתעלות ולהתקדש וכדי להראות לעולם ש"הליכות עולם לו". וכדי להשפיל גאים ולהוכיח להם שהוא מנהיג את העולם, יוציא הקב"ה את המשיח דוקא מתוך מדינתו של גוג, כמו שעשה עם משה שגדל בארמונו של פרעה ומשם יצא להכות את מצרים. כך אמרו חז"ל (תנחומא, שמות ח): "והיה פרעה מחבקו ומנשקו והוא נוטל כתרו מעל ראשו ומשליכו כמו שעתיד לעשות לו. וכן הקב"ה אומר לחירם: 'ואוצִא אש מתוכך היא אכלַתךָ' (יחזקאל כח:יח). ובת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה ומארצו. ואף המשיח שעתיד ליפרע מאומות העולם, שם עמהם גדל במדינה, דכתיב (ישעיהו כז:י): 'שם ירעה עגל ושם ירבץ וכִלה סעיפיה'". וכן (שם, תזריע ח): "ואף המשיח שעתיד ליפרע מגוג ומגוג וחיילותיו, שם עמהם גדל במדינה, שנאמר (ישעיהו שם): 'שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה'".

הצרות והיגון של גוג ומגוג יעלו על כל הצרות והשואות של העבר, רח"ל. אמרו חז"ל (ברכות יג.): "'אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו' (ישעיהו מג:יח), 'אל תזכרו ראשונות' - זה שעבוד מלכיות. 'וקדמוניות אל תתבוננו' - זו יציאת מצרים. 'הנני עושה חדשה עתה תצמח' (שם:יט) - תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב. פגע בו ארי וניצול ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי. פגע בו נחש וניצול [[תו]] ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש. אף כך ישראל, צרות אחרונות משכחות את הראשונות".

אך בודאי, אפילו גאולה של "בעתה" עם כל נוראותיה, תסתיים בגאולה הסופית הנהדרת של נצחון הקב"ה על אויביו בנקמתו וחרון אפו, והתגלות הוד מלכותו בכל העולם. כך אמרו חז"ל (תנחומא, לך לך ט): "אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם, שנאמר (תהלים ב:א): 'למה רגשו גוים ולאֻמים יהגו ריק', ואומר (שם:ב) 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו'. מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם בשונאיו, שנאמר (ישעיהו מא:ב): 'מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גוים ומלכים יַרְדְ, יתן כעפר חרבו כקש נִדָף קשתו', אף כך עתיד הקב"ה לעשות לבניו, שנאמר: 'ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב' (זכריה יד:ג)".

עוד אמרו (תנחומא, וארא י): "אמר הקב"ה: בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות, אבל לעתיד אני נפרע לכם מגוג ומגוג, שנאמר (יחזקאל לח:כב): 'ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו'". וכן (פסיקתא רבתי לז): "'שוש אשיש' (ישעיהו סא:י), 'שוש' - בימות המשיח; 'אשיש' -- זו מלחמת גוג ומגוג". במפלתה של רומי הרשעה; 'תגל נפשי באלקי'

אכן, בסופו של התהליך, הקב"ה ימגר ויביס את הגוים שיבואו עם גוג, ומשיח בן דוד יופיע. אמרו על זה חז"ל (תנחומא, נח יט): "אמר הקב"ה: בעולם הזה ע"י יצר הרע חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעוה"ב משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי, שנאמר: 'כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרֹא כֻלם בשם ה' לעבדו שכם אחד' (צפניה ג:ט), ויבטל שעבוד האומות מישראל, ויהיו עובדים אותו בשמחה, שנאמר: 'עִבדו את ה' בשמחה' (תהלים ק:ב). אבל אומות העולם יהיו עובדין אותו ברעדה... כך אומות העולם, מה כתיב עליהם: 'למה רגשו גוים ולאֻמים יהגו ריק' (שם ב:א), כל המזמור מדבר על אומות העולם. מה כתיב בסוף המזמור (שם:יא-יב): 'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר'. אבל על ישראל מה כתיב: 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה' (שם ק:ב); ואותו המזמור על ישראל נאמר, שהרי יסדו דוד על התודה, כדכתיב (שם:א): 'מזמור לתודה'".

[[תז]]