פרק לב- עונש הגוים על עינוים את ישראל

פרק לב

עונש הגוים על עינויָם את ישראל

עונש הגוים על שעבוד ועינוי ישראל הוא נקמת ה' הגדולה ביותר, מכיון ששפלותם של ישראל היא חילול שמו. כך גם אפשר להבין את ביטול השבועה שהטיל הקב"ה על ישראל שלא לעלות לא"י כחומה, משום שהגוים עברו על שבועתם שלא לשעבד את ישראל "יותר מדי".

אמרו חז"ל (תנחומא, תזריע יא): "ולעוה"ב הקב"ה יושב בדין על מלכות אדום, ואומר לה: למה היית משעבדת בבנַי? והיא אומרת, לא אתה הוא שמסרתם בידינו? והקב"ה אומר לה, ובשביל שמסרתי אותם 'בידֵך לא שמְתְ [להם] רחמים, על זקן הכבדְתְ עֻלֵך מאד' (ישעיהו מז:ו)... אמר לה הקב"ה, בבל, חייך שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך... ומה אני עושה לך, אני פורע מן השר שלך תחילה ומלקה אותו בצרעת, ואח"כ אני פורע ממך. ולא תאמר במלכות הזֹה, אלא אפילו בגוג שהוא מתגאה בעולם ועולה, כך אני מלקה אותו בצרעת. מנין? שכך כתיב (זכריה יד:יב): 'וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו'. וע"י מה? ע"י שמתגרין בישראל, שנאמר: 'וזאת תהיה המגפה', ע"י מה שבאו על ישראל... אומר להם הקב"ה, לפי שהייתם קוראים לבנַי טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה, אבי הטומאות. ומנין שהיו קוראין לישראל טמאים, שנאמר (איכה ד:טו): 'סורו טמא קראו למו' וגו'. ואתם תהיו מצורעים וטמאים, אבל ישראל אני מטהרן ומקדשן וגואלן מביניכם, שנאמר (ישעיהו סב:יב): 'וקראו להם עם הקודש גאולי ה', ולך יִקָרֵא דרושה עיר לא נעזבה'. וכן אמר שלמה המלך (שיר השירים ד:ז): 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'". עוד אמרו (אליהו רבה ה): "כשם שאומות העולם מענין את ישראל ולוחצין אותן ושוחקין את עצמן ואת בשרן עד שנפשן יוצאת ואין חוששין להן, כך הקב"ה מאספן לדין על הרי ישראל ומאכיל את בשרם לעוף השמים ולחית השדה ואין חושש להם, שנאמר: 'ואתה בן אדם, כה אמר ה' אלוקים, אמור לצפור כל כנף' וגו' (יחזקאל לט:יז)".

החטא של הגוים כלפי ישראל יגיע לשיאו בסוף, ברגע הגדול של הגאולה, בזה שיקומו בגלוי נגד ה' ונגד משיחו ישראל, וזה יהיה שיאו של חילול השם. כך אמרו חז"ל (תנחומא, אמור יג): "א"ר לוי: אוי להם לרשעים שהם מתעסקין בעצות רעות על ישראל; כל אחד אומר, עצתי יפה מעצתך... אף גוג ומגוג לעתיד לבוא אומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקין בעצות על ישראל, לא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונם ואח"כ אני מזדווג להם. הדא הוא דכתיב: 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו' (תהלים ב:ב). א"ל הקב"ה: רשע, לי אתה רוצה להזדווג? חייך שאני עושה עמך מלחמה. הדא הוא דכתיב: 'ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה' וגו' 'על אויביו יתגבר' (ישעיהו מב:יג), וכתיב 'ויצא ה' ונלחם בגוים ההם' (זכריה יד:ג)".

הקריאה למלחמה על הקב"ה ועל ישראל היא שתביא לקץ הגאולה, שתבוא כדי למחוק מעלי אדמות את חילול השם הגדול ביותר שיכול להיות. אומר התנחומא (נח יח): "בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב"ה. אחת כאן [מגדל בבל], ואחת בימי יהושע, [[תח]] שנאמר (יהושע ט:ב): 'ויתקבצו יחדיו להילחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד', ואחת בימי גוג ומגוג, שנאמר: 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד' וגו' (תהלים ב:ב)". ועל עונש הגוים על כך, אמרו חז"ל (תנחומא, קדושים א): "'ויגבה ה' צב-אות במשפט' וגו' (ישעיהו ה:טז). אימתי נעשה הקב"ה גבוה בעולמו? כשיעשה משפט באומות, שנאמר (שם ג:יג): 'נצב לריב ה' ועומד לדין עמים'. וכן הוא אומר (דניאל ז:ט): 'חזה הוֵית עד די כָרסָוָן רְמִיו', מהו כרסון... אלו כסאות אומות העולם שעתיד להפכן...". וכן בספרי (האזינו שכה): "'וחש עתידות למו' (דברים לב:לה) - כשהמקום מביא פורעניות על האומות, מרעיש עליהם את העולם...".

תהיה שמחה להקב"ה בהענשת האומות, כדברי הספרי (שם שכו): "כשהמקום דן את האומות שמחה היא לפניו". אמרו חז"ל (ע"ז ג:): "הקב"ה יושב ומשחק עליהן, שנאמר (תהלים ב:ד): 'יושב בשמים ישחק' וגו', אמר רבי יצחק, אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד... איני, והא אמר רב יהודה אמר רב, י"ב שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו... שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר (שם קד:כו): 'לויתן זה יצרת לשחק בו'? א"ר נחמן בר יצחק, עם בריותיו משחק, ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד". וכן מצאנו (אליהו רבה יג): "כך אמר להם הקב"ה לישראל... ואין לפני שחוק אלא שעה אחת בלבד. אימתי יש לפני שחוק? בשעה שאומות העולם מתגאים ואומרים: בכמה גבורים הוא בא עלינו? יבוא עלינו באלף אלפים גבורים! בכמה פרשים הוא בא עלינו? יבוא עלינו באלף אלפים פרשים!... ועל אותה שעה אני משחק, שנאמר (תהלים ב:א,ד): 'למה רגשו גוים... יושב בשמים ישֹחק'". השחוק והשמחה הללו של הקב"ה הם מידה כנגד מידה על כל הלעג והשמחה של הגוים לאידם של ישראל, כמו שאמרו חז"ל (פסיקתא רבתי לד) על הגאולה הסופית: "והרואה אותם [כלומר, הגוים שרואים את ישראל בגאולה] יושב ואומר: לשוא שחקנו, לשוא לעגנו על דבריהם". וכן אמרו (מכילתא, בשלח, מסכתא דעמלק ב): "וכן כל אומה ומלכות שבאת להזיק את ישראל, בו בדין דנן. לעולם אמרו, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר (שמות יח:יא): 'כי בדבר אשר זדו עליהם'". אמרו חז"ל (במדבר רבה יא:א): "'אם ללצים הוא יליץ' (משלי ג:לד)... והם [הגוים] מתלוצצים בכל יום על ישראל על הצרות הבאות עליהם, כמה דתימא (יחזקאל לה:יג): 'ותגדילו עלי בפיכם'... 'הוא יליץ' - שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם".

כמה עינו ושיעבדו הגוים את ישראל! ועל זה תבוא עליהם נקמת הקב"ה. בוא וראה כמה חמור פשעם כלפי ישראל, שהוא מביא עליהם את חרון אף ה' יותר מכל שאר פשעיהם. אמרו חז"ל (מכילתא, בשלח, מסכתא דויהי, פתיחתא): "ולא דיין שאינם נוהגים עמהם [הגוים עם ישראל] בכבוד, אלא שממיתים אותם מיתות חמורות, מיתות משונות זו מזו. ולענין כן הוא אומר (יואל ד:ב): 'וקִבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט'. יכול על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ת"ל 'על עמי ונחלתי ישראל...'. באותה שעה (שם:כ): 'ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור', ואומר (שם:כא): 'ונקֵיתי דמם לא נקֵיתי וה' שוכן בציון'. אימתי 'וה' שוכן בציון'? 'ונקיתי דמם לא נקיתי'" (וכלשון זו בתנחומא, בשלח ה). עד כדי כך חמור עוון הצרת ישראל ע"י הגוים, מפני שהוא שיאו של חילול השם.

כך אמרו גם בפסיקתא רבתי (יב): "'גערת גוים' (תהלים ט:ו) - אלו האומות שהם יועצים עצות רעות בכל שעה על ישראל, והקב"ה מבטלם". וכן (אליהו רבה א): "לפיכך נתחייבו אומות העולם לישטף ולהיאבד מן העולם ולירד לגיהנום, על ששילחו יד [[תט]] על ישראל וירושלים וכנגד ביהמ"ק... כשם שנאספים קהילין קהילין ובאין לבזבז ממונן של ישראל, כך הקב"ה מאספן על הרי ישראל לעשות בהם נקמות גדולות על אשר לא שמעו בדברי תורה ועל אשר עינו את ישראל". זה יהיה סופם של הגוים שעינו ושיעבדו את ישראל, ולעתיד לבוא לא יינצלו אלא אלו שלא שעבדום. כך אומר הפסיקתא רבתי (א): "'והיה מדי חֹדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוֹת לפני' (ישעיהו סו:כג) - אפילו גוים [שקיבלו עול מלכות], ולא כל גוים, אלא אותן שלא שעבדו בישראל, משיח מקבלן".

עוד אמרו (במדבר רבה י:ב): "'למי אוי למי אבוי' וגו' (משלי כג:כט) - אע"פ שחטאו ישראל ומסרן הקב"ה ביד אומות העולם בעוונותיהם, אף הם לא יצאו נקיים, שלסוף הקב"ה דן את אומות העולם שמסרו בידם כמו שעשה במצרים ובבבל... וכן הוא אומר (זכריה א:טו) 'וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט' וגו'; 'כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך [שמה]' (ירמיהו מו:כח). לכך נאמר, 'למי אוי למי אבוי' וגו'. 'למאחרים על היין' (משלי שם:ל) - אלו ישראל שנקראו יין, כמה דתימא (ישעיהו כז:ב) 'ביום ההוא כרם חמר ענו לה'. 'למאחרים', אלו אומות העולם המאחרים על היין לשתות וליקח כל יגיעם. 'לבאים לחקור ממסך' (משלי שם), שהם חוקרים עלילות אחריהם, באי זה ענין יטלו את אשר להם ויהרגו אותם ויעשו עמהם רעה. 'אל תרא יין כי יתאדם' (משלי שם:לא), הקב"ה מזהיר את הגוים שלא יכבידו עול קשה על ישראל, הדא הוא דכתיב: 'אל תרא יין כי יתאדם'. מהו 'כי יתן בכוס עינו' (שם), 'בכיס' כתיב, שהם נותנים עיניהם בכיסם של ישראל. 'יתהלך במישרים' (שם), שנוטלין כל אשר להם ונשארים בתיהם כמישור. ד"א, 'יתהלך במישרים', שעושים בהם איש כל הישר בעיניו. ד"א, 'יתהלך במישרים', שכל גזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עוון, אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר".

אומר הספרי (האזינו שכב): "בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם ועושים אותם כאילו אין מכירים אותם בעולם, וכן מצינו כשביקשו ישראל [אחרי החורבן] לברוח כלפי צפון היו מסגירים אותם... כלפי דרום היו מסגירים אותן... כלפי מזרח והיו מסגירים אותם... כלפי מערב והיו מסגירים אותם... ובשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאילו הם אחין...". ומפני השקר והצביעות והרשעות הללו, תבוא עליהם הפורענות. וז"ל המכילתא (בשלח, מסכתא דשירה ד): "שאם נצרכו לישראל, הקב"ה עושה להם מלחמות, ואוי לאומות מה הם שומעין באזניהם, שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להילחם בם".

עוד אמרו חז"ל (במדבר רבה י:ב): "'עיניך יראו זרות' (משלי כג:לג) - תחת הראייה שהיו האומות מסתכלים בישראל, כנגד זה יביא עליהם הקב"ה פורעניות משונות, שיהיו זרות זו לזו כדרך שבא לישראל... 'ולבך ידבר תהפוכות' (שם), אתם מתהפכים עליהם בכל יום, כמה דתימא 'אך בי ישֻב יהפֹך ידו כל היום' (איכה ג:ג), ולבם של ישראל יוצא מדעתו מרוב התלאות שעושים להם, כך ישלם הקב"ה גמול להם מדה כנגד מדה, שיביא עליהם פורעניות קשות, שיצא לבם מדעתו, 'וידבר לבם תהפוכות ויביא עליהם בלהות'... וכן הוא אומר (ישעיהו סו:ו) 'קול ה' משלם גמול לאויביו', מידה כנגד מידה".

עונש הגוים הסופי והנוראי, יביא שמחה וצהלה לישראל בישועה. כך אמרו חז"ל (אליהו רבה כב): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאתי זקן אחד, אמר לי: רבי, וכי יש אומות העולם לימות המשיח? אמרתי לו: בני, כל גוים וכל ממלכות שעינו את ישראל ולחצו את ישראל באין ורואים בשמחתן של ישראל, והולכין לעפרן, ושוב אין חוזרין לעולם, שנאמר 'רשע יראה וכעס' וגו' (תהלים קיב:י), ואומר: 'והנחתם שִמכם לשבועה לבחירי' (ישעיהו סה:טו). וכל ממלכות וכל גוים שלא עינו את ישראל ולא לחצו אותן באין [[תי]] והווין איכרים וכורמים לישראל, שנאמר (שם סא:ה): 'ועמדו זרים ורעו צאנכם [ובני נכר אִכריכם וכורמיכם]'. ואומר (שם:ו): 'ואתם כהני ה' תִקָרֵאו... [חיל גוים תאכֵלו ובכבודם תתיַמָרו]'. ואומר: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה' וגו' (צפניה ג:ט), ואומר: 'ולעבדיו יקרא שם אחר' (ישעיהו סה:טו). אלו כשירים לימות המשיח. יכול אתה לומר, הואיל ובאין לימות המשיח, והן באין לעולם הבא [כלומר, שגוים אלה גם יבואו לעוה"ב]? אלא הנח דברים שאמרתי מתחילה ותפוש דברי תורה, שהן חמורין יותר מן הדברים שאמרתי לך מתחילה, שנאמר (שמות יב:מח): 'וכל ערל לא יאכל בו'. והלא דברים קל וחומר: מה אם הפסח שהוא דבר הקל, אמר הכתוב: 'וכל ערל לא יאכל בו', עולם הבא שהוא קדשי קדשים, על אחת כמה וכמה שלא יהא ערל אוכל בו לעולם ולעולמי עולמים, ולא יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים'".

לימות המשיח, הגוים שלא עינו את ישראל יעבדו את ה' ברעדה ומתוך יראה. כך אומר התנחומא (נח יט): "אמר הקב"ה: בעולם הזה, ע"י יצר הרע חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעוה"ב משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי, שנאמר: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד' (צפניה ג:ט). ויבטל שעבוד האומות מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה, שנאמר 'עִבדו את ה' בשמחה' (תהלים ק:ב). אבל אומות העולם יהיו עובדין אותו ברעדה. כגון אדם שבנו משרת לפניו משרת בשמחה... אבל העבד הנכרי משרת ביראה... כך אומות העולם, מה כתיב עליהם 'למה רגשו גוים ולאֻמים יהגו ריק' (שם ב:א). כל המזמור מדבר על אומות העולם. מה כתיב בסוף המזמור (שם:יא-יב)? 'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה; נשקו בר'. אמר להם דוד, הזהרו בעצמכם, לא תסלפו הדרך 'פן יאֱנף ותאֹבדו דרך' (שם), כלומר בדבר מועט הוא כועס עליכם".

דברים גדולים למדנו, איפוא: כל הגוים שעינו את ישראל יושמדו, ואף אלה שלא עינום ישרתו את הקב"ה ביראה וברעדה, וגם לא יהיה להם חלק לעוה"ב כפי שיש לישראל.

כבר הבאנו את דברי אליהו רבה, איך בימות המשיח, לאחר הגאולה, יעבדו הגוים הנשארים את ישראל. וכן נאמר (ישעיהו ס:ג,י-טז): "והלכו גוים לאורך ומלכים לנֹגה זרחך... ובנו בני נֵכר חֹמֹתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך. ופִתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יִסָגֵרו להביא אליך חֵיל גוים ומלכיהם נהוגים. כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חָרֹב יחֱרבו. כבוד הלבנון אלַיִך יבוא ברוש תדהר ותְאַשור יחדָו, לפאר מקום מקדשי ומקום רגלַי אכבד. והלכו אליך שחוח בני מְעַניִך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאצָיִך, וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל. תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר, ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור. וינקת חֲלֵב גוים ושֹד מלכים תינקי, וידעת כי אני ה' מושיעך וגֹאלך אביר יעקב". וכן נאמר (שם מט:כג): "והיו מלכים אֹמניך ושרותיהם מיניקֹתיך, אַפַיִם ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו, וידעת כי אני ה' אשר לא יבֹשו קֹוָי".

חז"ל דרשו משם (פסיקתא רבתי לו): "באותה השעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל, וכל אומות העולם בחושך ואפילה, והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל, שנאמר: 'והלכו גוים לאורך ומלכים לנֹגה זרחך', ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר: 'ועפר רגליך ילחכו'. ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים להם, נהיה לך ולישראל עבדים. וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר (זכריה ח:כג): '[בימים ההמה] אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף [איש] יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם'".

[[תיא]]

כדי להבין ולהעריך את גודל הישועה, צריכים להבין את עומק השפלות והחירוף והגידוף שהֵסֵבו הגוים לישראל, הלגלוג והלעג והקלס שהיו מנת חלקם של ישראל מצד הגוים, ואשר היוו את חילול השם הנורא שמביא בסופו של דבר לגאולה של "בעתה", למרות חוסר הזכויות של ישראל. כך אמרו חז"ל (ע"ז יא:): "אמר רב יהודה אמר שמואל, עוד אחרת יש להם ברומי: אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חגר [המסמל את יעקב אבינו שצלע, ופירש רש"י: "כלומר, עדיין עֵשָו שולט על יעקב"], ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון, ומניחין לו בראשו קרקיפלו של ר' ישמעאל [עור פניו שקלפו וחנטו שתהא מתקיימת], ותלו ליה בצואריה מתקל מאתיים זוזא דפיזא ומחפין את השווקים באינך, ומכריזין לפניו: סך קירי פלסתר [החשבון של הקָצין, יעקב, כזב שניבא להם גאולה], אחוה דמרנא זייפנא [האח של אדוננו עֵשָו זייפן הוא], דחמי - חמי, ודלא חמי - לא חמי...". עיין שם.

"וכדי בזיון וקצף" במעשה שהביאו חז"ל (איכה רבתי ג:ה): "'הייתי שחוק לכל עמי' (איכה ג:יג) - כתיב (תהלים סט:יג): 'ישיחו בי יושבי שער', אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות. 'ונגינות שותי שכר' (שם), מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי, ואומרים: בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי, והן אומרים אלו לאלו: כמה שנים את בעי מחי? והן אומרים: כחלוקא דיהודאי דשבתא. ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהן והחלוקין שלו עליו, והן אומרים אלו לאלו: על מה זה מתאבל? והן אומרים: היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם. ומכניסים את המומוס לתיאטרון שלהם וראשו גלוח, והן אומרים אלו לאלו: על מה ראשו של זה מגולח? והוא אומר: היהודים הללו שומרי שבתות הן וכל מה שהם יגעין כל ימות השבת אוכלים בשבת, ואין להם עצים לבשל בהם והם שוברים מטותיהם ומבשלים בהם, והם ישינין בארץ ומתעפרים בעפר וסכין בשמן, לפיכך השמן ביוקר". עוד תיארו חז"ל את לעג הגוים ושנאתם לישראל באיכה רבתי (א:לט): "'ראה ה' והביטה' (איכה א:יא) - א"ר פנחס: עובדא הוה בתרתין נשין זניין באשקלון דהויין מתכתשן דא עם דא, אמרת חדא לחברתה... לית את אזלא מהכא דחזיין אפיך כיהודיאתא. לבתר יומין אתרצית דא לדא. אמר לה: על כולא שרי ושביק ליך, אלא על דאמרת לי חזיין אפיך כיהודיאתא לא שרי ולא שביק ליך [הכל מחול לך, אבל על מה שאמרת לי שמראה פנַי כיהודייה איני מוחלת]. לכך נאמר: 'ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה'".

>מצאנו מדרש נפלא בפסיקתא רבתי (לד): "'ונודע בגוים זַרעָם וצאצאיהם בתוך העמים' (ישעיהו סא:ט) - כנגד מי אמרו ישעיהו למקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד אבילי ציון [אלה שמתאבלים על ציון ומצפים לחזור לא"י ולישועה]. שהקב"ה עתיד ליתן להם ניצוחם על אויביהם, שנאמר 'ונודע בגוים זרעם'. אל תהי קורא 'זרעם' אלא 'זרועם'. ומי עומד להם בזרוע? הקב"ה עומד להם בזרוע, שנאמר 'ה' ח ננו לך קוינו, הֱיֵה זרועם לַבְקָרים אף ישועתנו בעת צרה' (שם לג:ב). 'לבקרים' - אותם שמשכימים בכל בוקר ובוקר לבקש רחמים. 'אף ישועתנו בעת צרה' - אלו אבלים שחמדו את הישועה ערב ובקר וצהרים. והיתה צרה גדולה לישראל, שמבזין אותם ומלעיגין עליהם. כיון שרואים אותן גזירות של שנה האחרת שהמשיח נגלה בהם, והן באות זו אחר זו ואין מפסיקות, מיד מבינין ואומרים, מימינו לא היתה כזאת, שמא משיח מגיע. ואלו הן גזירות שהן מתוכם מבינים: בניסן בערב [שנת] שביעית, ויצא רוח מערבית וירד שלג מן השמים ומלקה את הזרע, ואחר כך מתחילים רעות בכל חודש וחודש וכופלים, ואחר כך מבינין ואומרים: בודאי זה מלך המשיח. אעפ"כ [[תיב]] אין דעתן מיושבת עד שנידונים בשביעית עד שיהיו פניהם כשולי קדירה. ובמה נידונים? ברעב, שאין לבם של ישראל נשבר אלא ע"י רעב. ואחר כך עומדים צדיקי הדור ומסלקים תפילתם ומניחים אותם על הארץ, ואומרים לפניו: רבונו של עולם, לא עשינו יפה כל השנים, כצאן תעינו. אמר להם הקב"ה: מחול לכם, ומנשקם ומניח להם כתר. מי שיש לו זכות תורה היא עומדת לו, ומי שאין לו זכות תורה תוהא עליו [כלומר, מתחרט על זה שאין לו זכות תורה]. הא למדת, שכל המאמין משנה הראשונה כופלים לו שכרו כפלי כפולים. 'כל רֹאיהם יכירום' (שם סא:ט) - אלו אבילי ציון. שעשה הקב"ה על עולמו מלאכי חבלה ומחבלים והולכים כל ימות הגאולה, ואבילי ציון עמהם נכנסים ועמהם יוצאים, כאדם שנכנס אצל חבירו ויוצא ואין מזיקים אותו. והרואה אותם יושב ואומר: לשוא שחקנו, לשוא לעגנו על דבריהם. אמר רבי בר חנינא: זכות של אילו מצמתת אותם [מקבצת ומאספת אותם] ואנו הרהרנו אחריהם! על אותה שעה אמר ישעיהו 'וראו גוים צדקך' (שם סב:ב), אלו אומות העולם שהם רואים צדקתם של אבילי ציון'".

אם כן, כמה גדולים הם אלה שציפו לישועה כל הזמן, והאמינו בביאת המשיח מתחילה, וציפו למלכותו, ועשו מעשי בטחון ואמונה כדי לקרב את הגאולה. וכן אמרו חז"ל (שם): "כל המצפה לישועה, הקב"ה מרביצו לגן עדן". וברור שסתם ציפייה אינה מדה כה גדולה שירביצנו הקב"ה לגן עדן, אלא הפירוש הוא: מי שציפה לישועה ופעל בבטחון ואמונה בה' כדי להביאה, ולא פחד לא מהגוים ולא מלעג פושעי ישראל.

הסכֵת ושמע, ידידי, יסוד גדול בגאולה. לכאורה, אלה שלעגו לאבֵלי ציון, לאלה שהאמינו בגאולה, היו הגוים. וברור שזה נכון, אך גם רבים רבים מישראל אינם מאמינים, ולועגים למצפים לישועה, ובכלל לכל המושג של גאולה ומשיח הגאולה. כך אמרו חז"ל שם, בהמשך: "'צדיק ונושע הוא' (זכריה ט:ט) - זה משיח, שמצדיק דינו על ישראל כששחקו עליו [ישראל] כשיושב בבית האסורים [הלעג והשחוק על הגאולה הפך, כביכול, את המשיח ליושב בבית האסורים, כי בלי תשובה ובלי מעשי אמונה ובטחון נבצר ממנו לגאול את ישראל עד זמן הגאולה "בעתה"]. והוא נקרא צדיק; למה נקרא נושע? אלא שמצדיק עליהם את הדין, ואומר להם: כולכם בָנַי הלא אתם, אלא כי תיוושעו כולכם ברחמיו של הקב"ה". כלומר, הוא יושיעם כדי לקדש את שמו, וזו תהיה גאולה "בעתה" ולא בבחינת "אחישנה", כי לא תהיינה בידי ישראל די זכויות להיגאל.

מ"מ ברור, שגם חלקים גדולים של ישראל ילעגו לגאולה, ומשום כך היא לא תגיע עד שיבוא הקץ. וכך ממשיכים חז"ל שם לומר: "'עני ורוכב על חמור' (זכריה שם) - זה משיח. ולמה נקרא שמו 'עני'? שנתענה כל אותם השנים בבית האסורים ושחקו עליו פושעי ישראל". הרי שהמשיח נקרא עני משום שנתענה ע"י חוסר האמונה והבטחון של ישראל. ונראה לי, שזה רמז לכל תקופת הגאולה, כלומר, שגם הגאולה שבאה בעקבות "עוני" זה, גם היא גאולה של "עוני", כלומר, שאינה עשירה בזכויות ובמצוות אלא ענייה, עירום ועריה, כמו הגאולה הראשונה ממצרים, שגם היא באה למרות היעדר זכויות של ישראל. ועל סמך זה, נראה לי שיש עוד סיבה חשובה (מלבד הסיבות הידועות) לכך שקבע הקב"ה את המצוה של מצה בפסח, זמן חרותנו, וקרא לה "לחם עוני": כי היא גם סמלה של הגאולה מ"עוני", מחוסר זכויות, ולכן הנציח הקב"ה לצמיתות את הגאולה "בעתה" הראשונה - במצרים - ע"י לחם עוני זה, כדי שאנו נדע שגם הגאולה האחרונה תבוא אף שלא נזכה לה, אך היא תבוא ביסורים נוראים ובצרות רבות, רח"ל, כי לא זכינו להבין ולראות את האמת הגלויה.

הסירוב להכיר במשיח בן יוסף, הוא למעשה סירוב לנקוט במעשי אמונה ובטחון ללא [[תיג]] פחד מהגוים, כחלק החשוב ביותר בשיבה הכללית להקב"ה ולתורתו. ומכיון שמשיח בן יוסף מוכן לבוא בכל שעה ושעה, כמו שאמרנו לעיל, א"כ בגלל סירוב ישראל לחזור בתשובה, הופך המשיח לאסור בבית האסורים, כביכול. זאת כוונת חז"ל במדרש שם: המשיח הוא צדיק, ובאהבת ישראל עצומה, הוא מצדיק עליהם את הדין, דהיינו, אינו קורא עליהם תיגר, אלא אומר להם: כולכם בנַי, ובידי להציל אתכם אילו הייתם מצילים אותי, כביכול, ע"י מעשיכם הטובים שהיו נותנים לי את הרשות להציל אתכם ביד חזקה ובגאולה של "אחישנה"; אך מכיון שלא עשיתם כן, חייבים שנינו להיות בגדר "נושע", שהישועה תבוא רק ברחמיו של הקב"ה שיגאלנו אע"פ שאין לכם זכויות, ורק כדי לקדש את שמו. ופירוש נכון הוא זה, ודברים גדולים למדנו כאן. והמדרש שם מסיים: "'רוכב על חמור' - מפני הרשעים. אין להם זכות ההולך הלך ויזכור אבות". פירוש: אין להם זכות בזכות עצמם כי הם לא חזרו בתשובה, א"כ רק ע"י זכות אבות, דהיינו קידוש השם, ייגאלו.

[[תיד]]