ברוך היקר, כ"א בשבט תשל"ה - ב' באדר תשל"ה
כ"א בשבט תשל"ה (2 בפברואר 1975)[1]
ברוך היקר,
כשאני חושב על העובדה שמלאו לך שש עשרה שנים בעולם הזה (עד מאה ועשרים) וכשאני רואה את האנרכיה והריקנות של ההנהגה היהודית, אני חושב שוב על המצוקה הקשה של ימינו. עמנו זקוק למנהיג שיגיד את הדברים הקשים אך האמיצים, מנהיג בעל ידע תורני שיוכל להוביל את המוני העם ויזכה להערכתם.
ה' העניק לך שכל וכישרונות, ואסור לך להימלט מהתפקיד המוטל עליך. תפקידך בחיים הוא להיות תלמיד חכם ברמה הגבוהה ביותר,
כדי שתוכל להשמיע את הדברים שאני מנסה להעביר אליך, דברים שעם ישראל חייב לשמוע כדי להינצל מאסון. אינני מסוגל לעשות את מה שאתה יכול לעשות, כי אינני תלמיד חכם ברמה שאתה יכול ומוכרח להיות.
לכן חשוב כל כך שתקדיש את חייך לתפקיד זה, ולכן אני משקיע כל כך הרבה זמן בבירור האמצעים הטובים ביותר לשפר את לימודיך באיכות ובכמות... זכור, חייך אינם שלך בלבד, אלא של עם ישראל כולו.
[1]הרב נסע לאמריקה בה' בשבט תשל"ה (17 בינואר 1975). בגלל מאסרו הוא נשאר שם עד י"ח באדר א' תשל"ו (19 בפברואר 1976). במשך עשרה חודשים היה הרב אסור בכלא זמני בניו יורק, ובמשך חודשיים היה אסור בכלא אַלֶנווּד בפנסילבניה. בשנה ארוכה זו הוא כתב לילדיו מכתבים רבים.
ב' באדר תשל"ה (13 בפברואר 1975)
ברוך היקר,
...השקע את זמנך בלימוד ובכתיבה. במיוחד כוון את מאמציך לסיום הסוגיות בדרך של פסקי הלכה. לדעתי רצוי שנחמן ילמד אתך שות"ים הן ללימוד התוכן הן כדי שתלמד כיצד הסיקו ה"גדולים" פסקי הלכה.
© כל הזכויות שמורות