טובה היקרה, ר"ח בטבת תשל"ו

טובה היקרה, ר"ח בטבת תשל"ו

ר"ח בטבת תשל"ו (5 בדצמבר 1975)

טובה היקרה,

לעת "זקנתי" נעשיתי שוב "רב קהילה"[1]. ואיזו קהילה! למורת רוחם של הסוהרים ארגנתי תפילה בשבת בבוקר, שיעור בחומש ועוד שיעורים. שני יהודים החלו להניח תפילין, וכמה הפסיקו לאכול בשר חזיר ו/או בשר בכלל. זה גורם סיפוק רב.

אני קורא את העיתונים ובוכה על שהיהודים בישראל ובאמריקה אינם מבינים כלל וכלל מה קורה. אמריקה מוכנה להכיר באש"ף, והלחץ גורם לישראל להכיר בפלסטינאים "נחמדים". הכלכלה מתפרקת, ועדיין היהודים – גם הדתיים – אינם חושבים כמו שיהודי צריך לחשוב. דבריו של ישעיהו הנביא נכונים כל כך:

"מי עיוור כי אם עבדי וחירש כמלאכי אשלח... מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור. מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה'" (ישעיהו מב).

ובאמריקה היהודים יושבים על הר געש שכבר עשן ואינם רואים מאומה. כאן בכלא יש הזדמנות לראות את ה"טיפוס" של הגוי. הסוהרים כאן הם בורים קטנים וקטנוניים המקנאים באסירים שמשכילים ועשירים יותר מהם, והם נוהגים באסירים בלי שום רחמים. התנהגותם היא סימן למנטליות של עשרות מיליונים כמוהם באמריקה. אוי אם חס וחלילה יהיה פה משבר והיהודים יהיו נתונים לחסדיהם.

אכן, "מי עיוור כי אם עבדי"...

 

[1]הרב הועבר לכלא אַלֶנווּד שבפנסילבניה.