ילדים יקרים, בית המעצר ב"מגרש הרוסים" בירושלים
כ' בסיוון תשל"ג (20 ביוני 1973)
[בית המעצר ב"מגרש הרוסים" בירושלים][1]
ילדים יקרים,
"ויצוֶה ירמיהו את ברוך (ואת טובה ואת ציפי ואת בנימין) לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית ה'" (ירמיהו לו, ה). כפי שאתם יודעים, "קיבלתי" עוד עשרה ימים, כלומר עד יום שישי הבא... אני מבקש מכולכם בבקשה להיות חזקים ולהמשיך בדרך של משפחה יהודית חזקה. עבדו את ה' בשמחה ובידיעה שהוא שולח ייסורים רק באהבה, ואנו מקבלים עליהם שכר רב בעולם הבא... מעל הכול, צריך לבטוח בה', במיוחד כשהמצב לא ורוד כל כך. אהיה אתכם בקרוב, בעזרת ה', וניסע לנתניה...
כ"ד בסיוון תשל"ג (24 ביוני 1973)
[בית המעצר ב"מגרש הרוסים" בירושלים]
ילדים יקרים,
אני מקווה שאתם מקדישים זמן רב ללימוד תורה ומשקיעים יותר כוונה בכל המצוות...
מה שאסור לשכוח לעולם הוא שאנחנו אוהבים את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל, והן נפרדות מהממשלה. המאבק שלי כעת עוסק בשאלה האם ישראל תהיה מדינה יהודית או מדינה שבה יהודים. עתיד עמנו תלוי בתשובה לשאלה הזו.
אין ילדים רבים שיכולים לומר שאביהם יושב בכלא כי הוא מואשם ב"עברה" שהיא קיום המצווה של "לא תעמוד על דם רעך".
אל תדאגו, וזכרו מה שכתב הגאון מווילנא למשפחתו כשעזב אותם כדי לעלות לארץ ישראל: "באתי לבקש מאתכם שלא תצטערו כלל וכלל... וגם מה תדאגו? הנה אנשים נוסעים לכמה שנים בשביל ממון ומניחים נשותיהם, וגם הם נע ונד בחוסר כול. ואני תודה לא-ל נוסע לארץ הקדושה שהכול מצפים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת הי"ת ב"ה".
ואני אומר: אני מלא שבח ותודה לה' על שנאסרתי בשל "הפשע הנורא" של אהבת ישראל.
[1]הרב היה עצור מג' בסיוון עד ו' בתמוז תשל"ג (3 ביוני עד 6 ביולי 1973). היה זה מעצרו הראשון של הרב בישראל.
© כל הזכויות שמורות