ציפי היקרה, כ"ג בכסלו תשל"ט

כ"ג בכסלו תשל"ט (23 בנובמבר 1978)

ציפי היקרה,

אני מקליד את החלק הראשון של מכתב זה בנייר קופי כי זה סיפור מצחיק ואני כותב אותו לכולכם. מספרם הגדל של יהודים באמריקה שעושים דברים טיפשיים שפוגעים ביהודים היה נושא "פרס החזיר החודשי" שלנו. הזוכה – שנבחר פה אחד – היה המפיק ההוליוודי נורמן ליר (שמפיק בין השאר את הסדרה "הכול נשאר במשפחה"). לאחר ש"האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות" איבד הרבה חברים וכסף משום שתמך בזכות הנאצים לצעוד, הצהיר ליר בפומבי שהוא תומך באיגוד ויתרום לאיגוד חמישים אלף דולר. לא רק שהאיגוד היה זקוק מאוד לכסף הזה, הכרזתו גם שימשה אישור ליהודים אחרים לתמוך באיגוד... כדי להזהיר את ליר ועוד לירים כאלה, החלטנו להעניק לו את הפרס. שלחנו שני אנשים להביא חזיר. השניים, אחרי שהחליקו בבוץ, הביאו חזירון ששקל כחמישה עשר קילו. יצור מלוכלך, מסריח ומופרע.

קשרנו קולר ורצועה סביב צווארו – לא משימה קלה. לבסוף, לאחר הרבה נחירות וצווחות חזיריות בחדר שלי במלון (השכנים נהנו מאוד) הצלחנו להכניס את היצור למכונית. כל הדרך לביתו של ליר בהוליווד קפץ ונחר החזירון במכונית, לתדהמת הנוסעים האחרים ברחובות בברלי הילס. אנשי תקשורת חיכו כבר ליד ביתו של ליר כדי לתעד את נחירותיו הבלתי נשכחות של החזירון. משרתת פתחה את הדלת.

המשרתת, שוודית ולא חכמה במיוחד, לא הבינה למה הבאנו חזירון. היא התכופפה ללטף אותו ואמרה שהוא חמוד!

כמובן, ליר לא היה בבית (אני חושב שהוא ברח לסין), והשארנו את היצור קשור לדלת של הסלון, לצדם של משרתת שוודית מבולבלת ומצלמות טלוויזיה המנציחות את פניו. בחודש הבא: מי יודע?

אתמול השתלטנו על הקונסוליה של מערב גרמניה כדי למחות על חוק ההתיישנות שאמורה לחול בשנה הבאה, שמשמעותו היא שפושעי מלחמה נאצים יהיו חופשיים. היה סיקור תקשורתי רחב מאוד ואני בטוח שזה יעזור.

שמרי על עצמך ואני מקווה בע"ה לראותך בקרוב.