שלום ביני היקר, י"ב בחשוון תשל"ט

שלום ביני היקר, י"ב בחשוון תשל"ט

י"ב בחשוון תשל"ט (12 נובמבר 1978)

שלום ביני היקר,

לפעמים כואב לי –מאוד –שאני חייב לעזוב את הבית ואותך. כמה הייתי רוצה להיות בבית באופן קבוע, אלא מה אפשר לעשות כאשר צריכים לעסוק בצרכי ציבור, וכאשר אין אחרים המבינים ומוכנים לצאת לעם ולעורר אותם ולכוון אותם לדרך האמיתית.

לפעמים –ואולי לרוב –חייב אדם לוותר על חייו הפרטיים ועל הנאת עצמו לטובת הכלל. אתה, כילד חריף, מבין די טוב שאני אוהב אותך ואת אמא ואת כל המשפחה אהבה עזה, ושהיעדרי מחיק המשפחה אינו ח"ו נובע מאי רצון להיות בבית.

האמת היא שהקב"ה חנן אותי בכושר ההשפעה ובהבנת הדרך האמיתית, ואיך יכול אדם שרואה את "עת הצרה ליעקב" ואת העם המוכה בסנוורים לשבת בשלווה בבית? על כל יהודי מוטלת החובה

 ללכת לעזר יהודי מיד צר, ואפילו אם האויב הוא היהודי עצמו, כלומר שהיהודי מזיק לעצמו.

אנא, כתוב כמה דברי תורה ובפרט מה שאתה לומד. בגילך יש לך האפשרות היחידה למלא כרסך בש"ס ופוסקים. אל תבטל את הזמן. אל "תהרוג" את הזמן, כי לזמן שעובר אין תחליף.