שלום ביני היקר, כ"ה באייר תשל"ה

כ"ה באייר תשל"ה (6 במאי 1975)

שלום ביני היקר,

שמחתי מאד על שהספקתי לשוחח אתך בטלפון, ונדמה לי שאתה נשמע יותר מבוגר. גם שמעתי "מאחורי הפרגוד" שאתה וה"חברה" אספתם עצים למדורה ענקית לרגל ל"ג בעומר.

ובכן, אולי כדאי לכתוב קצת אודות הסיפור של התקופה של רבי עקיבא ותלמידיו, שהם הגיבורים המרכזיים בחג זה.

היהודי חייב להבין שישועתו מכף האויב באה בשתי דרכים. האחת היא אמונתו וביטחונו בה', והשנית, על סמך ביטחון זה, היא נכונותו ללכת בעצמו בכוח ובגבורה להילחם. ובדיוק כך היה בימי רבי עקיבא.

הוא לקח את תלמידיו – עשרים וארבעה אלף תלמידים! – וציוה עליהם לסגור את הספרים וללכת להילחם נגד האויב. חיילים אלה הניחו תפילין והתפללו מצד אחד, ומאידך אזרו חיל ושלפו חרבות נגד האויב. זהו החייל היהודי המקורי! ורמז לזה תמצא בכל יום כאשר אתה מתפלל את הפרק בתהילים המובא בפסוקי דזמרה: "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם".

אני לא שכחתי שהבטחתי להביא לך מתנה מיוחדת כאשר אני אחזור הביתה בעז"ה. בינתיים תהיה ילד טוב, תלמד הרבה תורה בהתמדה.