שלום ר' ברוך היקר, כ"ב בתמוז תש"מ בין המצרים כלא רמלה

שלום ר' ברוך היקר, כ"ב בתמוז תש"מ בין המצרים כלא רמלה

כ"ב בתמוז תש"מ (6 ביולי 1980)

בין המצרים כלא רמלה

שלום ר' ברוך היקר,

ברוך ה', אני ממשיך בלימודים ובכתיבה. כל הבוקר עד השעה שתיים מוקדש לתורה – והפירוש על הנ"ך מתקדם יפה. מהשעה שתיים ועד הערב אני כותב את הספר על הבעיה הערבית ששמו כנראה יהיה "שכים בעיניכם..."

קשה לי לחזות מה יהיה הסוף לגבי משפטי. מצד אחד אינני יודע אם יאריכו את הצו המנהלי, ומאידך מה יהיה עם המשפט הצבאי ברמאללה. רק חבל שהיהודים נפלו לשפל כזה שכל הערכים ניטשטשו עד שנראה להם מתאים להעמיד יהודי למשפט על "הסתה", כאשר כל פשעו הוא שעמד על זה שחייבים להכריז בחוצות את בעלותנו הבלעדית לארץ ישראל.

"כי לא אויב יחרפני – ואשא... ואתה אנוש כערכי, אלופי ומיודעי". ואפילו אם השופטים בבית הדין הצבאי אינם בגדר "אלוף" אלא "סגן אלוף", אין בזה שוני רב.

 

אני חושש לעתידנו. העם בורח מן המציאות, והמנהיגים של מלכות הזלה, שהם בעצמם תועים בחושך, גם מתעים את הצאן, "ותפוצינה מבלי רועה". הניסיון להשתיק אותי אינו מפתיע, שהרי "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו", אך אם לא נאזור אומץ ברגע מאוחר זה, אני חוזה קטסטרופות ח"ו ליהודי הארץ והגולה.

אבקש ממך לנסות אתה ובנימין להגיע לביתה של סבתא לפחות פעם בשבוע ולעשות אתה חסד, שהרי אלמנה ובודדה, מצווה לעודד

אותה. ועצם הביקור והאכילה והשיחה הוא בגדר מצווה רבה. אל תזניח מצווה זו.

תמשיך בלימודיך ותשגיח על בנימין כי יש לו ראש נפלא, בלי עין הרע, והוא חייב לפתח את כישרונותיו.