עליה – הגיע הזמן ללכת הביתה

עם ישראל נדד בגלויות השונות שנים רבות, ונפוץ לעבר ארבע קצוות תבל. מדי פעם בפעם הגיעו למקום בו שגשגו והצליחו, עד כי נראה לעיני בשר, שקללת הגלות, אותה תארה התורה כקשה שבקללות – למעשה אפשר לחיות איתה לגמרי לא רע. לא כאן המקום לסקור את כל המקומות והזמנים בהם התנפצה אשליה זו אל סלע המציאות שהקדוש ברוך הוא הכתיב בתורתו, אך די אם נזכיר את תור הזהב בספרד שהסתיים בגרוש המשפיל ובאינקוויזיציה הנוראה ואת יהודי גרמניה שלפני היטלר, אשר סברו שהגיעו למנוחה ולנחלה ולא עלה על דעתם להיפרד מהגלות, עד שנאלצו לעשות זאת דרך ארובות העשן.

אחרי השואה האיומה והקמתה של מדינת ישראל, אשר הופכת את העליה לארץ לאפשרות ממשית וזמינה עבור כל יהודי בעולם החופשי, ניתן היה לצפות שהיהודים ילמדו את הלקח ויבינו שהגלות לעולם לא תהיה ביתם, ושהגיע הזמן ללכת הביתה – לארץ-ישראל. אולם עם קשה-עורף אינו לומד במהרה, כך שניתן היום למצוא קהילות יהודיות גדולות ברחבי יבשת אירופה, שאדמתה ספוגה בדם יהודי אשר טרם יבש, ויותר מכך – ב"ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות" – ארצות הברית של אמריקה. ואין לטעות, רבים רבים מקרב אותם יהודים השוכנים בגלות ואינם חושבים לעזבה הם יהודים הנחשבים לשומרי מצוות ואף למדקדקים וללומדי תורה. כמה כאב לרב כהנא העיוות הזה!

במשך כל שנות פעילותו הציבורית, הזהיר הרב כהנא את יהודי העולם, ובעיקר את יהודי ארה"ב, בקרבם גדל ואותם הכיר, מפני אסון המתקרב ובא, אם לא יעזבו את סיר הבשר שבגולה. כאשר כולם ציינו 50 שנה לליל הבדולח והפיקו כל מיני "לקחים" נבובים וחסרי תועלת, כתב הרב כהנא, שהלקח המרכזי מליל הבדולח הינו שהוא התרחש ב-1938, חמש (!) שנים אחרי עלית היטלר לשלטון, אחרי שזה הצהיר בברור מה כונתו לעשות ליהודים, והוא אף החל בחקיקת חוקים ושאר פעולות, ושני שלישים (!) מיהדות גרמניה עדיין ישבו שם בליל הבדולח, ושגו באשליות שאיכשהו יהיה בסדר.

מתוך התבוננות בהיסטוריה והפקת לקחיה הגיע למסקנה שכל דיבור על הערך החיובי שבעליה – מצות ישוב הארץ, האפשרות לחיות במדינה בעלת רוב יהודי ועוד מעלות שישנן – ישיג תועלת מועטת ביותר. מעולם לא עלתה לארץ כמות ניכרת של יהודים מסיבות אלו. לכן התרכז בדבריו בסכנת האנטישמיות המרחפת מעל יהודי הגולה, כאשר הלקח של שואת יהודי אירופה אמור לסייע בידו להמחיש את הסכנה. הרב כהנא הכיר היטב את החברה האמריקאית (כפי שכתבנו לעיל, הוא גדל בעולם ה"אמיתי"), והוא ידע היטב, שאף שבזמנים של רווחה כלכלית האנטישמיות נדחקת לשוליים, כאשר "הימים הטובים" יבואו לקיצם, אזי הקרקע תהיה פוריה ביותר להסתה כנגד האשם הנצחי – היהודי. זאת, מלבד האנטישמיות השחורה, אשר גם בימים רגילים היא גלויה לכל מי שאינו עוצם את עיניו. אין צורך לומר, שתגובת הממסד היהודי לדבריו של הרב כהנא היתה היסטרית בלשון המעטה. אלו אשר כל מהותם מושרשת בהווי החיים האמריקאי וברדיפה אחר מעמד וכבוד בקרב הגויים, לא היו מוכנים בנקל לוותר על כל "הישגיהם" (שבמסגרת ההישגים הללו הוליכו דורות שלמים של יהודים לטמיעה ולהתבוללות). הם בטלו במחי יד את סכנת האנטישמיות, בהציגם מחקרים ו"הוכחות" שהיא נמצאת בנסיגה, וגם כאשר זו הרימה את ראשה מפעם לפעם, העדיפו להתעלם ולהתכחש. הרב כהנא לעג למנהיגים אלו באומרו שאינם חפצים לעלות לישראל, שכן אז יצטרכו לעזוב את משרותיהם הנכבדות והמכניסות ולהתחיל סוף סוף לעבוד באמת.

שומרי המצוות שבקרב שוכני הגלות, לעומת זאת, הציגו פלפולים של הבל בנסיונם הנואל להראות שהתורה אינה דורשת מהם לעזוב את סיר הבשר. לעיתים אף העלו טיעון לפיו אין לעלות לארץ בגלל הממשלה החילונית השולטת בישראל. הרב כהנא הצביע על הגיחוך שבטענה זו, בציינו את המציאות הרוחנית ה"נהדרת" שישנה בארה"ב... . פעם אחת פרסם עיתון יהודי בארה"ב כתבה על החיים בקהילה החרדית בלוס-אנג'לס, ומרוב התפעלות ציטט יהודי שאמר, שליהודי חרדי לא חסר דבר בלוס-אנג'לס. כן, הגיב במרירות הרב כהנא, לא חסר לו דבר, מלבד הקדוש ברוך הוא.

דברי הרב כהנא השפיעו בעיקר על תומכיו ואוהדיו, אשר רבים מהם עלו לארץ. יהודים נוספים מארה"ב וממערב אירופה הגיעו ארצה בטפטוף, אבל החלק הארי של קהילות אלו, לרבות שומרי המצוות שביניהם, יושב עד היום על סיר הבשר. זאת, בין השאר הודות לממשלת ישראל, אשר דחתה את גישתו של הרב כהנא, וטענה שאל לנו להפחיד את יהודי הגולה מפני שואה, אלא רק לשכנע אותם לעלות מסיבות "חיוביות". כמובן, שהסיבה לכך היתה שלא רצו לקלקל את היחסים עם ארה"ב ומדינות אירופה, בעוד שלדעת הרב כהנא, חיי היהודים חשובים הרבה יותר מיחסים מדיניים כאלו או אחרים.

כאשר מנתחים את מצב היהודים בגולה היום, ניתן לראות שדבר ה' בדבר חיסול הגלות הולך ומתגשם, כדברי הרב כהנא, זאת למרות שגם כעת מנסים רוב היהודים להיאחז בציפורניים בסיר הבשר. מיליונים בארה"ב ובאירופה התבוללו ואבדו, והסכנה הפיזית, ממנה הזהיר הרב כהנא, הולכת ומתקרבת.

בצרפת יהודי שהולך עם כיפה במקומות מסוימים כמעט ומבטיח שהוא יקבל מכות, גופים אנטישמיים שונים צצים במקומות שונים, ולצד האנטישמיות הקלסית עלתה באירופה – בעיקר בצרפת, אך לא רק – המפלצת האיסלמית המאיימת על הקהילה היהודית בכל מקום. גם בארה"ב המוסלמים מתרבים ומגדילים את השפעתם, ובכך הם מצטרפים לקהילת השחורים הנגועה באנטישמיות קשה כבר כמה עשורים. אם נוסיף לנתונים אלו את המשבר הכלכלי המאיים על האמריקאי הפשוט, ואשר יכול בתנאים מסוימים להוות את הקרקע לעליית קבוצות ניאו-נאציות שונות (ולא חסר כאלו בארה"ב, המוגנות בחוקה האמריקאית על-ידי העקרון של חופש הביטוי), נותר רק להתפלל שהיהודים שם יתעשתו ויבינו במהרה, שגם בנושא העליה לישראל הרב כהנא צדק, בטרם יהיה מאוחר.

בסיכומו של ענין, אנו רואים שאף בנושא העליה עמד הרב כהנא בבדידות מזהרת כשהציג עמדה ברורה הקוראת לעלית חרום מארצות המערב, כאשר בית הקברות ששמו גלות הולך ומתקרב לקיצו, וראשי העם יושבים שאננים בדיוק כמו לפני השואה וסומכים על טוב ליבו של העולם שימנע שואה נוספת.

ישראל היושבים בטומאת הגלות, ומואסים בכך בארץ חמדה ובקדושת הארץ, מחללים את שמו של הקב"ה בעצם ישיבתם בקרב הגוים, תחת עול הגוים וריבונותם. בזה שהם סמוכים על שולחנם של הגוים ונמצאים תחת חסותם, הופכים הגוים ודתותיהם הנפסדות לאדונים של ישראל, וישראל נושאים אליהם את עיניהם. הקב"ה לא יסבול חילול זה של שמו, וגם לא את הטמיעה ואת השפעת התרבות הזרה על ישראל, שהורסות את נשמתם ומכניסות מחשבות זרות ונכריות לתוך עם ישראל ותורת ישראל. כיבוש גופם ונשמתם של ישראל הוא חילול השם, והוא גם מונע מעם ישראל להיות עם נבחר וסגולה שלבדד ישכון בתוך ארצו הקדושה והמיוחדת. לפיכך גזר הקב"ה על ישראל במצרים לצאת משם ולעלות לא"י, ואם לאו - שם תהיה קבורתם. וגלות ראשונה סימן לגלות אחרונה: הקב"ה לא יוותר על מיאוס א"י ע"י עם ישראל, ובבוא הזמן, כאשר יפקוד את הגוים על פשעיהם וימטיר עליהם את חרון אפו, יהפוך את לב הגוים "לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו", בנוסף לאסון שיפקוד את כל היהודים החיים בקרב הגוים כאשר הקב"ה יביא על הגוים את עונש נקמתו על כל פשעיהם בהתמוטטות ארצות ועמים. חיסול הגלות ע"י יציאת ישראל ממנה ועלייתם לא"י, הוא יסוד גדול בחיסול חילול השם ובקידושו.

הרב מאיר כהנא – אור הרעיוו