קץ ההיסטוריה

קץ ההיסטוריה

 

מאמר זה הינו יוצא דופן במקראה זו, הן מצד גודלו והן מכיון שמטרתו הראשית והישירה איננה דיון באחד ההיבטים של השואה. אף-על-פי-כן, החלטנו לכלול אותו כאן הן מכיון שבחלק נכבד ממנו הוא דן ביחס הראוי כלפי עמי אירופה אשר השתתפו בטבח בני עמנו, והן מכיון שהוא דן בפרוטרוט במהות התקופה בה אנו חיים ובדרך הנהגת ה' את ההיסטוריה של עמנו, ונושא השואה הינו חלק בלתי נפרד ממכלול דיון זה. זאת, גם כאשר אינו מוזכר במפורש, והוא רק עומד ברקע של הדברים, כאשר הלקחים הנלמדים ממנו וביחס אליו הינם עוצמתיים ונוקבים לקורא המבין. פרט לכך, זהו מאמר בעל חשיבות גדולה מצד עצמו כפי שיראה כל מעיין, וניתן לראות בו כמעין צוואה רעיונית שכתב הרב כהנא ביחס למהות תקופתנו פחות משנה לפני שעלה בסערה השמימה.

 

      מאז סוף מלחמת העולם השניה נחלק העולם לשני מחנות עיקריים – מצד אחד מדינות מערב אירופה ואיתן ארצות הברית של אמריקה שנשאו את נס הדמוקרטיה והחופש, ומצד שני ברית המועצות ושאר מדינות מזרח אירופה שהיו תחת השפעתה, שנשאו את נס הקומוניזם תוך רמיסת חופש הפרט. לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת התרחשו תהליכים מדהימים במהירותם אשר מוטטו את המערך הקומוניסטי כשמדינה אחר מדינה במזרח אירופה הפילה את השלטון הקודם על מנת לכונן שלטון דמוקרטי כמו במערב. אף ברית המועצות עצמה נאלצה לישר קו עם המערב ולוותר למעשה על הקומוניזם. הסמל של התהליכים הללו היה נפילת חומת ברלין אשר חצצה בין מערב גרמניה הדמוקרטית למזרח גרמניה הקומוניסטית, ובעקבות נפילתה התאחדו הגרמניות. לאור כל זאת כתב פרנסיס פוקויאמה – פקיד בכיר במחלקת המדינה של ארצות הברית – מאמר שהתפרסם רבות אז בעולם, בו הכריז על "קץ ההיסטוריה" כשהעמים כולם מסיימים את המאבקים ביניהם מתוך הסכמה כי הדמוקרטיה הליברלית המערבית היא דרך החיים הנכונה, ובכך נסתם הגולל על מאבק האידיאולוגיות של כל הדורות.

 

      פוקויאמה ביטא אז במאמרו את רחשי לבם של מאות מיליונים, ואולי מיליארדים ברחבי העולם, וכמובן היה זה הלך הרוח גם בישראל. בנקודה זו ראה הרב כהנא צורך לכתוב את המאמר שלפנינו, מאמר יסודי ביותר שמתוכו משתקפת תמונתו כענק הרוח אשר עמד בעוז כנגד הזרם הכללי וביטא את עמדת התורה גם כאשר העולם כולו עמד בצד השני, כמו אברהם העברי, שחז"ל דרשו שנקרא כך משום שעמד מעבר אחד והעולם כולו מהעבר השני. מספר תכונות של הרב כהנא באות לידי ביטוי במאמר – העמידה האיתנה כנגד הזרם, בקיאותו העצומה בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, יכולתו המדהימה לראות כיצד אותם מקורות מדברים על תקופתנו (בכך הוא היה יחודי מכל חכמי הדור), היכולת שהיתה לו לחשוף את ההתרסה כלפי שמים של העולם כולו, התרסה אשר הוסוותה בכל מיני מילים יפות של "שלום" ו"אחוות עמים", העמידה שלו על מושגים – רעיונות יהודיים אשר נטשטשו עם הזמן והוא חזר ולטש והעמיד אותם על מתכונתם, ומעל הכל – הידיעה הברורה אותה לימד תמיד, שלעולם יש תכלית ועם ישראל הוא מכשירו של הקב"ה לישם תכלית זו, ושום "מציאות ריאלית" לא תעמוד בדרכו של הקב"ה להגשים את תכליתו בעולם. את מהות השואה כחלק ממערכת זו עלינו להדגיש כלפי התלמידים. רבים ההיסטוריונים אשר השקפת עולמם הכפרנית גרמה להם להתיחס לשואה כאל ארוע המנותק ממהלך ההיסטוריה של עם ישראל המנוהלת על-ידי בורא עולם. מאמר זה מעמיד את האמת על מתכונתה בנושא זה של כפיפותו של עם ה' להיסטוריה המכוונת מאת הבורא, ואז השואה, כמו גם ארועים היסטוריים אחרים כגון הקמת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות לתוכה מקבלים את משמעותם כחלק מהמכלול הגדול. בכלל, מאמר זה הינו מאמר יסוד עבור כל יהודי ירא שמים בבואו להתיחס להיסטוריה העולמית דרך משקפיים תורניות. המאמר נכתב, כאמור, פחות משנה לפני שעלה הרב כהנא בסערה השמימה, וכיום כעבור יותר מעשרים שנה ניתן להביט לאחור ולראות כיצד "חזונו" של פוקויאמה נראה כבדיחה עלובה. תחת ברית המועצות קם למול המערב האיסלם הרדיקלי המאיים לכבוש את אירופה ואת העולם כולו, ואם מאן דהו חשב שכל העמים הסכימו כי הדמוקרטיה הליברלית היא דרך החיים הנכונה – באה המתקפה על מגדלי התאומים ושאר פעולות הטרור של האיסלם וטפחו על פניהם. חזונו של פוקויאמה הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה, בעוד חזונו של הרב כהנא – הוא חזון הנביאים – ממשיך להנחות אותנו עד היום בו יתקיים – "והיה ה' למלך על כל הארץ; ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט').

 

 

"וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב', ד').

"דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה.. בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ג: - כ"ד.).

האסון של דורנו הוא הפיכתם של היהודים מעם קדוש ונבחר המנהל את חייו הלאומיים, כמו גם חיי כל פרט ופרט, על פי חוקי ה' – עם הדבוק בבוראו ושבוראו מנחה אותו – לישות המורכבת ממספר עצום של יהודים יחידים אשר בעבורם הקב"ה אינו רלוונטי לשום דבר בעל משמעות – לא בחיים האישיים ולא בחיי החברה כולה, עד כדי כך שהרוב המוחלט של העם היהודי הסירו מעליהם עול מלכות שמים וזנחו את מצוות ה'. אולם אפילו בקרב אלו האמונים על העיקרון של א-ל החי בקרבנו ואשר הוא מרכזי בהוויה שלנו, חל עיוות המדאיב כל לב בהשקפה היהודיתהמקורית, עד שתחת שהיתה היהדות דרך חיים של עם הנושא את דבר ה' על במת ההיסטוריה העולמית, כשהוא מדריך ומכתיב את כל צעדנו בזירה הבינלאומית וכל רגע המתרחש בהיסטוריה נעשה בהכוונתו, כאשר היהודי הוא "השחקן הראשי" על הבמה – נהיתה היהדות בימינו, במקרה הטוב, ל"דת" במובן המצומצם והמוגבל, "דת" אשר אין לה שייכות ואין לה מה לומר לגבי הארועים הגדולים של ההיסטוריה העולמית, עד שהיהודי אינו חש בליבו את משק כנפי ההיסטוריה.

בעקבות זאת, רובם המוחץ של היהודים אבדו את היכולת ואת החוש הנכון להשקיף על מאורעות העולם כחלק מהשגחת הא-ל בהיסטוריה. החוש הזה, היכולת ללמוד את הארועים ממבט יהודי מביא בהכרח להתבוננות מתמדת ומדוקדקת על השפעת הארועים ביחס ליהודי ועל מה שמוטל עליו לעשות לאור ארועים אלו.

 

אין דבר אחד בעולם שמתרחש, מהארוע הקטן ועד הדרמטי ביותר, בלא שהא-להים גזר שיתרחש. עמוד התווך היסודי של היהדות הידוע בשם "השגחה פרטית" מורה שכל מה שקורה בעולם גזור ומושגח מאת ה', והן לאדם הפרטי והן לעם בכללותו ישנה סיבת קיום מסוימת ומכוונת, כאשר חוק הברזל של שכר ועונש עומד ביסוד שליטת הא-ל המכוון ושולט בחייהם של איש, אשה ואומה.

 

אמרו רבותינו (חולין ז:) – "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". דבר אינו קורה שאינו חלק מתכניתו של הא-ל ודבר אינו קורה אלא בעבור ישראל. התפוררות צורת המשטר העתיקה באירופה ועלית הלאומיות בצד התפתחות המדע והטכנולוגיה – כל אלו התרחשו רק על מנת לעורר את העם היהודי למהותו הלאומית על מנת שישים קץ לגלות וישוב לארצו לפני ביאת המשיח. וכשלון המנהיגות הדתית להבין את עומק משמעותם של הארועים ולאחוז בהזדמנות שנוצרה עלתה לנו ביוקר רב, עד כדי אסון. בואו לא נחזור על אותה טעות טרגית. בואו ולא נאפשר לעולם החילוני הגויי על שלל תרבויותיו הזרות והמוזרות, הריקות מכל תוכן של יהדות אמיתית עם מושגיה ויסודותיה – בואו לא נאפשר להם לגרור אותנו כלפי מטה לעבר דעותיהם הכוזבות באמצעות תאורים ופרשנויות על ארועי העולם, תאורים ופרשנויות אשר מלבד היותם מושתתים על עקרונות לא-יהודיים ושקריים, הם אף מביאים לידי גיחוך.

פרנסיס פוקויאמה, פקיד במחלקת המדינה של ארצות הברית, מכריז על "קץ ההיסטוריה". אף כי העמים טרם הגיעו לידי איחוד מדיני אוניברסאלי עם ביטול כל הגבולות והמדינות, מכל מקום מה שהושג הוא הסכמה עולמית בדבר השקפת העולם הנכונה. לדברי פוקויאמה "המצפון הדמוקרטי – שוויוני שלנו", שהוא הרמה הגבוהה ביותר של חשיבה פוליטית, הפך ל"נכס קבוע, חלק מהטבעים היחודיים שלנו כמו הצורך בשינה והפחד מפני המוות". מה שארע כעת, אומר פוקויאמה, היא לא פחות מאשר "סוף ההתפתחות של המחשבה האנושית". ולא רק סוף התפתחות המחשבה, אלא גם ניצחון השקפת העולם הליברל-דמוקרטית.

בואו נבין בדיוק מה משמעות הדברים, מבלי קשר לכך שהמציאות כבר בקרוב תטפח על פניו של פוקויאמה ותקרע את התאוריה שלו לגזרים[1]. אמונתו האמיתית של פוקויאמה היא שצורת החשיבה הליברל-דמוקרטית צריכה לנצח. היא צריכה לגבור על שאר ההשקפות ולכבוש את מחותיהם של כל בני-האדם, כי זה מה שיוביל לשלום ושמחה וסיפוק. והשקפה ליברל-דמוקרטית זו, בל נשכח לעולם, עומדת בניגוד מזהיר להשקפת התורה ברעיון אחר רעיון, במושג אחר מושג, ומעל הכל ברעיון הבסיסי ביותר – ה', א-להי ישראל, הוא מלך על כל הארץ, וקץ ההיסטוריה יגיע כאשר – ורק כאשר – העמים כולם יכרעו ברך וישתחוו לפניו. דמוקרטיה ליברלית, שביסודה עומדת עליונותו של האדם המשכיל, עומדת בניגוד מוחלט לתורה וליהדות הדורשות מהאדם להשתחוות לפני מלך מלכי המלכים. ואם הדמוקרטיה הליברלית נצחה אזי המסקנה המתבקשת היא שתורת ה' הפסידה. ואין אתגר המחייב אותנו להתמודדות ולתגובה יותר מאמירה זו.

בואו לא ניתן לתרבויות ולהשקפות הלא-יהודיות להוליכנו שלל, לפרשן באופן מעוות ארועים בינלאומיים תוך התעלמות עיוורת מא-להי ישראל. לא נלך שבי במסלול העיוורון והקוצר ראות, כדי שלא נשלם שוב את המחיר, כאשר הפעם מדובר במחיר אליו התיחסו חז"ל באמרם "ייתי, ולא אחמיניה"[2](סנהדרין צח:).

הקב"ה ברא את עולמו והוא מדריך אותו ואת כל אשר בו. זה היסוד של היהדות. "משמים הביט ה', ראה את כל בני האדם. ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ... אין המלך נושע ברב חיל, גבור לא ינצל ברב כח.. הנה עין ה' אל יראיו, למיחלים לחסדו" (תהלים ל"ג, י"ג-י"ח).

וכפי שהבאנו מחז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז:).

ו"לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש" (דברי הימים א', כ"ט, י"א), ואומרים על כך חז"ל – "אפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה"[3](בבא בתרא צא:).

ו"אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה (מיותרים) בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל בריתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו – אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על-ידי צפרדע" (בראשית רבה י', ז').וכאשר רומאית אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מה עושה הקב"ה בעולמו, השיב לה "הקב"ה יושב ועושה סולמות – משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה" (בראשית רבה, ס"ח, ד').

הא-ל הכל-יכול מתערב בבריאה ומכוון אותה ואת חיי האדם בלא שהאדם מעריך זאת, ואוי לאותה חוסר שימת לב של אותם יהודים שאינם רואים ואינם מרגישים את יד ההשגחה המוכחת ואת הניסים הגלויים המתרחשים יום יום. וכך מרו חז"ל במסכת יומא כב:- "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה"[4]. ובשמות רבה כ"ד, א': "בא וראה כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע".

אבוי, אבוי! כמה שהקליפה הקשיחה את לבנו והרסה את ההרגשים הרוחניים ואת הקדושה שאמורים להיות ירושתו של העם הנבחר! וכמה התרחקנו מרוח הקודש שפעמה בקרבו של דוד מלכנו כאשר כתב -

"אנא אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח. אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים. גם שם ידך תנחני, ותאחזני ימינך ואמר אך חשך ישופני, ולילה אור בעדני. גם חשך לא יחשיך ממך, כחשכה כאורה" (תהלים קל"ט, ז'-י"ב).

ככל שאנשים ימלמלו את הפסוקים הללו וישלמו מס שפתיים לרעיון האדיר העומד ביסודם, באמת – רבים רבים אינם מאמינים. הם לא באמת עומדים בפחד ורעדה מפני החטא. הם לא מאמינים באמת בעין רואה ואוזן שומעת וביד הרושמת בפנקס שיפתח ושממנו יקראו את כל מעשינו. עצוב, מכאיב, אבל למרות חוסר הרצון וחוסר החיבור של האדם המודרני לדברי חז"ל, הרי שדבריהם ברורים וחודרים עד נימי השיתין – וכך הם אומרים במסכת אבות פרק ד' משנהכ"ב:

"הילודים – למות, והמתים – להחיות, והחיים – לידון; לידע, להודיע ולהודע, שהוא א-ל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון. ברוך הוא, שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד; שהכל שלו. ודע, שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך; שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך, אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

ומה שנכון עבור היחיד אינו פחות נכון ולו במלוא נימה עבור האומה, והוא נכון באותה מידה עבור העולם כולו. הקב"ה הכל-יכול, מלך מלכי המלכים, מושב יקרו בשמים ממעל, והוא בונה וסותר, מעלה ומשפיל, יוצר והורס עמים וממלכות!

"הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו; הן איים כדך יטול..."

"כל הגויים כאין נגדו; מאפס ותהו נחשבו לו.

ואל מי תדמיון א-ל ומה דמות תערכו לו.."

"היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים; הנוטה כדק שמים וימתחם כאוהל לשבת. הנותן רוזנים לאין; שופטי ארץ כתהו עשה" (ישעיהו מ', ט"ו; י"ז, י"ח, כ"ב, כ"ג).

ועוד – "למה רגשו גויים; ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד; על ה' ועל משיחו. ננתקה את מוסרותימו; ונשליכה ממנו עבותימו. יושב בשמים ישחק; אד-ני ילעג למו... ועתה מלכים השכילו; הוסרו שופטי ארץ. עבדו את ה' ביראה ; ויגלו ברעדה נשקו-בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו; אשרי כל חוסי בו" (תהלים ב', א-ד; י'-י"ב).

מי מאמין בזה? מי באמת מאמין בזה? הרי הוא שייך למתי מעט, לאליטה, לשכבה העליונה של העולם מבחינה רוחנית. ישנו חוק ברזל לפיו הא-ל הוא שמשגיח ומכוון ומכתיב ומנהל את העולם בהתאם למעשי איש ואשה ואומה. אין מנוס מהתוצאות של מעשינו – לטוב ולרע – ואם מישהו סובר שהא-לוהים הוא מעין "סנטה קלאוס" המשקיף מלמעלה ומחלק מתנות ואינו דורש מהאדם מאומה, שיואיל להסביר לנו את הגמרא בבבא קמא נ.- "אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא – יוותרו חייו".

עבור כל יחיד ועבור כל עם ישנה השגחה עליונה, ובכלל זאת, כמובן, עם ישראל.

ההתפוררות המדהימה של המשטרים במזרח אירופה ושבירת המחיצות שבין מזרח למערב – תהליכים אלו קוראים לתובנה יהודית לגבי מה בדיוק המשמעות שלהם עבור היעוד של עם ישראל. שכן הארועים בהם אנו חיים, ובתוכם השואה, הקמת מדינת ישראל וקיבוץ גלויות של מליוני יהודים, הם באופן כה ברור חלק מהתהליך הא-להי של הגאולה, עד שרק מי שקשה-תפיסה אינו רואה את הארועים המדהימים המתרחשים באירופה כחלק מהתכנית הא-להית.

אולם לצערנו, קשי-תפיסה – ישנם הרבה.

מדהים לראות כיצד יהודים משתתפים בשמחה ותומכים באותו "חופש" לו זכו עמי פולין, מזרח גרמניה, רומניה וכו'. אפשר היה לראות ישראלים מפגינים מול שגרירות רומניה בתל-אביב במחאה נמרצת כנגד דיכוי ההמונים הרומנים החפצים בחרות. שמענו את יוסי שריד מגנה את ממשלת ישראל על כך שאינה יותר תקיפה בגינוי המשטר הרומני (אולי יום אחד נזכה שבאותו להט הוא ימחה כנגד דיכוי יהודים). לפני כן ראינו כיצד יהודים הצטרפו לשמחה על קץ המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה ועל החופש לו יזכו הגרמנים מעתה, ממש בשעה שחומת ברלין קרסה. עוד לפני כן יהודים ברכו בלבביות את העם הפולני על החרות לו זכה. ניתן היה לראות יהודים החוגגים את העובדה שגרמנים, פולנים, רומנים, הונגרים וסלובקים זכו בזכויותיהם הבסיסיות ויהיו מעתה חופשיים ומאושרים. אפילו ניתן היה למצוא יהודים התומכים בזכותן של שתי הגרמניות להתאחד, וכמובן שראינו יהודים צוהלים ושמחים על כך שכל האומות הללו תבנינה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

מעבר לכך ראינו כל מיני תכניות לשיקום החיים היהודיים בפולין, הונגריה, רומניה, גרמניה... לשוב ולבנות בתי כנסת ובתי ספר, וכמובן, עסקים. תחית ארצות השואה.

הלב בוכה על עיוות הערכים היהודיים, הריסת האמיתיות ההלכתיות, מותו של הכבוד היהודי ושל שנאת הרע ואיבוד חוש הנקמה. שכן ההתיוונות וההתגויות של זמננו הרסו את החוש היהודי, את מערכת הערכים היהודית ואת המוסר היהודי האמיתי כפי שהוא מגולם בהלכה.

יהודים חוגגים בשל האושר והשמחה של הגרמנים, הרומנים, הפולנים, ההונגרים והסלובקים? האם לגמרי השתגענו? אלו אנשים שידיהם מוכתמות בדם יהודי, ששנאת היהודים בערה בקרבם ואשר סייעו לנאצים בהתלהבות כדי להשמיד את היהודים מעל פני האדמה. ואנו שמחים באושרם? אנו בוכים על סבלם? ההתייוונות של "הימים ההם" אכן חיה וקיימת "בזמן הזה"...

ראוי להבהיר שהעולם נברא עבור טוב ולא עובר רע. לרע אסור לאפשר שיתקיים בעולם! בלשון חז"ל בילקוט תהילים מ"ז: "כל זמן שהרשעים שולטים בעולם, כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו".

רשע הוא דבר שיש להלחם בו ולעולם אין לסבול אותו, וכדברי דוד (תהלים קל"ט, כ"א-כ"ב): "הלא משנאיך ה' אשנא; ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים; לאויבים היו לי".

ובבראשית רבה (ט', ה') – "כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא... כיון שהם מתים הן פוסקים מלהכעיס להקדוש ברוך הוא".

ובסנהדרין עא: - "מיתתן של רשעים – הנאה להן והנאה לעולם".

כעס כנגד הרשעים. שנאה לרשעים. מאבק ברשעים. וכמובן – נקמה ברשעים אלו ערכים יהודיים!

רוע הוא דבר שיש לנקום כנגדו, ונקמה הוא מושג יהודי למופת. ואחדות האומות והעובדה שזכו לחרות אינם דברים שעלינו לברך עליהם, אלא עלינו להבין כי הם יובילו להשמדתם בתור עונש על מה שעוללו ליהודים. זו תהיה נקמה – נקמה משמים של א-לוהי ישראל אשר על-ידי נקמתו מקדש את שמו.

הנכונות המזעזעת של העם היהודי לשכוח ולאפשר לפשעי העמים כנגדם להיות מטואטאים אל מתחת לשטיח ההיסטוריה הינה חילול ה' בעל מימדים עצומים וחמורים ביותר. שוב ושוב – אינני יכול להדגיש באופן יותר ברור ולחזור על הדברים פעם אחר פעם, שכל מה שקורה בעולם חייב להבחן במונחים של מושגים יהודים, בהשקפה הלכתית. אין ביהדות דבר הנקרא "פוליטיקה" או "אקטואליה" או כל דבר המצוי מחוץ לתחום הריבונות של רעיונות התורה וערכי ההלכה.

לדאבוננו ולאסוננו, התורה למעשה הוגבלה במשך הזמן לבית הכנסת, לישיבה, למטבח, לחדר השינה ולסופר (מהדרין, כמובן), וזאת כפועל יוצא של הפיכת היהדות ל"דת" במקום היעוד המקורי שלה כתורת חיים המקיפה את כל שטחי החיים הפרטיים והלאומיים.

לכן אנשים לא רואים בעיה כלשהי בלהתמודד עם ארועי העולם במונחים חילוניים, לא-יהודיים, "פוליטיים", שכן אין לנו הבנה לגבי יחס ההלכה לגויים ולאומות. וחוסר ההבנה הזה נובע מחינוך ישיבתי אשר, כשלעצמו, התרחק מהרעיון היהודי המקורי.

המקור המבטא אולי בצורה הטובה ביותר את יחס התורה למאורעות העולם ולמעמד הגויים ולשכר ועונש הצפויים להם הינו התנא דבי אליהו (אליהו רבה כ"ב) - "פעם אחת היית עובר ממקום למקום, מצאני זקן אחד, ואמר לי: "וכי יש אומות העולם לימות בן-דוד"? ואמרתי לו: "כי כל הגויים וכל הממלכות שעינו אותם, את ישראל, ולחצו אותם, יהיו רואין בשמחתן של ישראל ויצטערו ויכעיסו בלבבם, ואחר כך הן הולכין לעפרם ושוב אינן חוזרים לעולם"."

החוק הא-להי מכריע שעונש קצוב לאלו שרדפו ועינו את ישראל, ואין על כך מחילה, כפי שאמרו חז"ל במסכת ראש השנה כג. "אוי להם לאומות שאין להם תקנה, שנאמר "תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל" (ישעיהו ס', י"ז) תחת ר' עקיבא וחביריו מאי מביאין? ועליהם הוא אומר "ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד', כ"א) ומבאר רש"י – "אם באתי לנקות את האומותמשאר עוונות, לא אנקם (אנקה אותם) מדמם של ישראל". לא. הדם ששפכו העמים, הדם היהודי שהם שפכו – אין עליו שכחה וודאי שלא מחילה. וכדברי הנביא יואל (ד', ד'-ז'; י"ט) – "וגם מה-אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת; הגמול אתם משלמים עלי ואם-גומלים אתם עלי, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם. אשר-כספי וזהבי לקחתם.. ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים; למען הרחיקם מעל גבולם. הנני מעירם מן-המקום אשר-מכרתם אותם שמה; והשיבותי גמולכם בראשכם... מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה אשר-שפכו דם-נקיא בארצם"....

               

נקמה הינו מושג יסוד ביהדות מהסיבה הבסיסית, המובנת והטבעית, שאם הרוע והרשעים המיצגים אותו אינם נענשים, אינם משלמים על מעשיהם, אזי כל העיקר של שכר ועונש מוצב בסימן שאלה! כל המושג של א-להים השולט בעולמו עומד אז בספק! וזו משמעות דבריו של דוד המלך בתהלים נ"ח, י"א-י"ב – "ישמח צדיק כי חזה נקם; פעמיו ירחץ בדם הרשע. ויאמר אדם אך פרי לצדיק; אך יש א-להים שופטים בארץ".

 

זוהי עומק משמעות הנקמה ביהדות! הנקמה מוכיחה את קיומו של הא-ל – לא פחות מזה! אם הרשעים יכולים לעשות דברים נוראיים ולא להיענש – אזי אין דרך למנוע מאנשים לפקפק במציאותו! ולכך התכוון דוד באמרו (תהלים ט', י"ז) – "נודע ה' משפט עשה".

ואמרו רבותינו בילקוט תהלים שם – "נודע ה' משפט עשה – זה אחד מחמשה מקראות שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה". כלומר, החדלון מלנקום על סבלם של ישראל ומלגאול אותם פרושו של דבר לאפשר לעולם להאמין שהקב"ה הוא חסר יכולת או בלתי-קיים, וזה כל מהותו של חילול ה'!

עמי אירופה עוד לא התחילו לקבל את מה שמגיע להם. גרמניה... עדיין לא טעמה ולו שמץ מהעונש אותו הועיד דוד המלך לאומות העולם – "כי כוס ביד-ה', ויין חמר מלא מסך ויגר מזה, אך שמריה ימצו ישתו; כל רשעי ארץ" (תהלים ע"ה, ט').

  לשמוח על החרות לה זכו עמי גרמניה ורומניה ופולין והונגריה וסלובקיה? לצפות בכליון עיניים להגשמת זכויותיהם הדמוקרטיות, ומחר לאלו של האוקראינים והלטבים והליטאים? לבקר בארצות שאדמתן ספוגה בדם יהודי? לחזור לקהילות היהודיות בארצות השואה? האם יצאנו מדעתנו? גרוע מכך, האם הפכנו לכל כך לא-יהודים? האם כה שכחנו וכה עיוותנו את התורה עד שאבדנו כל קשר למשהו שדומה להלכה לאומית? חלומנו ותפילותינו מדי יום צריכים להיות השאיפה לראות אסון והרס הניתכים על אויבי העם היהודי במזרח אירופה ובמרכזה. אז, ורק אז, נחזה בקידוש ה' עליו דיבר דוד המלך – "אך-פרי לצדיק; אך יש א-להים שופטים בארץ" (תהלים נ"ח, י"ב).

העובדה שארועים הרי גורל מתרחשים כעת היא ברורה לכל. גם זה שאנו חיים בעידן הרה-גורל - אף זה ברור. אולם יש לדעת, כי ארועים אלו הינם חלק מיד ההשגחה של א-להי ישראל, חלק מתכניתו לגאולה הסופית של ישראל, תכניתו להוציא את היהודים מהגלות ולהקים את מלכות ה' א-להי ישראל המושל בגויים כולם. זה קץ ההיסטוריה.

"אמרו בגויים ה' מלך, אף-תכון תבל בל תמוט; ידין עמים במישרים" (תהלים צ"ו, י').

"הריעו לה' כל-הארץ. עבדו את ה' בשמחה; באו לפניו ברננה. דעו כי ה' הוא א-להים הוא-עשנו ולא(קרי ולו) אנחנו; עמו וצאן מרעיתו" (תהלים ק', א'-ג').

 "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות; ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל-הר ה' אל בית א-להי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו; כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"(ישעיה ב', ב'-ג').

 

זה קץ ההסטוריה. כשכל העמים עולים לירושלים – לא לבריסל או לוושינגטון או לטוקיו. כשתורה יוצאת מציון – לא משטרסבורג או מג'נבה או מניו-יורק.

כן, הארועים המתרחשים היום אכן מהווים חלק מהתהליך של "קץ ההיסטוריה", אולם לא כפי שמבינים זאת הגויים, שכן אין ההיסטוריה מגיעה לקצה בניצחון הדמוקרטיה הליברלית החילונית. הארועים שמתרחשים עכשיו הם עוד צעד ענק לעבר הגאולה השלמה של העם היהודי ולעבר ביאת המשיח המבשרים את מלכות ה' בעולם – גאולה המתרחשת בזמננו.

 

הגאולה השלמה נידונה על-ידי חכמינו, ומקורותיה מצויים בתנ"ך ובתלמוד. הדבר הבולט לעין במקורות שבתנ"ך הוא שעל-פניו נראה כי המקורות אינם עקביים, אולי אף סותרים. לכאורה ישנם שני תסריטים של גאולה, תסריט אחד של גאולה מפוארת ושמחה וניסית, בעוד התסריט השני המתאר בפרוטרוט אימה וסבל וטרגדיה. כך, מצד אחד אנו מוצאים – "אל-תירא כי אתך אני; ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי; הביאי בני מרחוקובנותי מקצה הארץ" (ישעיה מ"ג, ה'-ו').

 "כה אמר ה', בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך; ואצרך, ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות. לאמור לאסורים צאו לאשר בחושך הגלו; על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם. לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש; כי- מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ושמתי כל הרי לדרך; ומסילותי ירומון. הנה אלה מרחוק יבואו; והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים. רנו שמים וגילי ארץ יפצחו(קרי ופצחו) הרים רינה; כי-נחם ה' עמו וענייו ירחם" (ישעיה מ"ט, ח'-י"ג).

  "כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים; השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל. הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו; קהל גדול ישובו הנה"(ירמיהו ל"א, ו'-ז')  ישנם עוד כמה וכמה פסוקים מהסוג הזה.

 

אולם, מצד שני אנו מוצאים:   "חי אני, נאם אד-ני ה' (קרי א-להים); אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן-העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם; ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה" (יחזקאל כ', ל"ג, ל"ד).

"ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשגלנה (קרי תשכבנה);ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר" (זכריה י"ד, ב')

"קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד ; קול יום ה' מר צורח שם גיבור יום עברה היום ההוא; יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חושך ואפלה יום ענן וערפל"(צפניה א', י"ד-ט"ו).

 

  שני תסריטים שונים, לכאורה סותרים, לכאורה מנוגדים – שניהם בתנ"ך. מה פרוש הדבר?

פירוש הדבר, שאין שתי דרכים מנוגדות לביאת הגאולה השלמה, אלא שתי דרכים אפשריות, אשר רק אחת מהן תצא לפועל במציאות. איזו מהן? התשובה תלויה ביהודי ובמעשיו.

במסכת סנהדרין צח. דנים חז"ל בפסוק בישעיה ס', כ"ב – "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום; אני ה' בעתה אחישנה". לכאורה יש כאן סתירה, אומרים חז"ל. "כתיב בעתה וכתיב אחישנה", דהיינו או שיש זמן קצוב (בעתה) או שהגאולה תוחש לפני זמנה (אחישנה), אך לא יתכן ששניהם יתקיימו! ומשיבים חז"ל – "זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה". ושם בהמשך מתורצים באותו אופן שני פסוקים הנראים כסותרים שדנים בביאת המשיח. כתוב בדניאל (ז', י"ג) – "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה"[5], בעוד שבזכריה מתואר המשיח כ"עני ורוכב על חמור" (ט', ט'). התשובה היא שאם זכו, יבוא כמתואר בדניאל, ואם לא – כמתואר בזכריה.

המסקנה מכל הנ"ל היא שהגאולה יכולה לבוא בדרך אחת מתוך שתים, או בפאר והדר ובמהרה, וזה תלוי בכך שהיהודי יהיה ראוי וזכאי לכך, או, אם אינו זכאי, היא תבוא רק "בעתה", והמשמעות של כך היא הרבה מעבר ל"יותר מאוחר". מדובר בגאולה שתלווה בטרגדיה נוראית ואיומה, סבל ויסורים, עליהם אמרו חז"ל בסנהדרין צח: - "ייתי ולא איחמיניה"[6].

אין מנוס מהעובדות. ההיסטוריה עבור היהודי הפרטי ועבור העם היהודי מבוססת על קבלה ושמירה של חוקי התורה. המערכת של שכר ועונש, ככל שאינה ערבה לחיכם של אנשים מודרניים אשר עבורם ההיסטוריה הגיעה לקצה בניצחון הרעיון הליברל-דמוקרטי – מערכת זו היא חוק הברזל של היהודי.

 "העידותי בכם היום את השמים ואת-הארץ, החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה; ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל', י"ט).

 אין דרך מילוט – זהו חוק הברזל של היהדות ביחס לעולם כולו, על אף התנגדותו של פוקויאמה.

"אם בחוקותי תלכו; ואת-מצוותי תשמורו ועשיתם אותם... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן-הארץ וחרב לא-תעבור בארצכם..

ואם-לא תשמעו לי; ולא תעשו את כל-המצוות האלה. ואם בחקותי תמאסו ואם את-משפטי תגעל נפשכם; לבלתי עשות את-כל-מצוותי להפרכם את-בריתי, אף אני אעשה זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עיניים ומדיבות נפש; וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם; ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם" (ויקרא כ"ו, ג'; ו'; י"ד-י"ז).זהו חוק הנצח של היהדות, אין דרך לעקוף אותו.

 

 אבל אם נטה אוזננו לדבר ה' ונלך בחוקיו ונשמע בקולו – אז בודאי תבוא הגאולה במהרה, מיידית ועם כל הפאר וההדר והתפארת והניסים הגדולים.

 "אמר ליה (ר' יהושע בן לוי לאליהו הנביא) אימת אתי משיח? אמר ליה זיל שיליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא.. אמר ליה לאימת אתי מר? אמר ליה היום. אתא לגבי אליהו, אמר ליה מאי אמר לך... אמר ליה שקורי קא שקר בי, דאמר לי "היום אתינא" ולא אתא. אמר ליה – הכי אמר לך – "היום אם בקולו תשמעו"(תהילים צ"ה,ז')[7]" (סנהדרין צח.).

 לו רק היו לנו עיניים לראות ולב להבין – כמה סבל וצער יכולנו לחסוך! הגאולה יכולה לבוא במהרה ובניסים גלויים – וללא העינוי המיותר של חבלי משיח! אולם בסופו של דבר, בין אם נשוב אל ה' היום ובין אם לאו, הגאולה תבוא בעל כרחנו – אך עם סבל רב.

 תהליך הגאולה, אם תבוא למרות היותנו בלתי ראויים, נידון רבות על-ידי רבותינו והוא מבואר בהרחבה בתנ"ך. הוא כרוך בסבל נוראי ובעלית האומות להלחם בישראל.

 "אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו (למשיח).. דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות...  "אין בן דוד בא.. עד שיתייאשו מן הגאולה" (סנהדרין צז.-צח.)

 "בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תגדל) .. ומלכות תהפוך למינות ואין תוכחת, בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב... ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת... ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים!" (סוטה מט:).

 ואסונות יבואו בדמות עמים העולים למלחמה בישראל – "ובני ישמעאל זמינין בההוא זמנא להתערא עם כל עמין דעלמא למיתי על ירושלים[8](זוהר בראשית קיט.).

 "אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל[9]תשעה חדשים" (סנהדרין צח:).

 "לכן חכו-לי נאום-ה' ליום קומי לעד; כי משפטי לארץ גויים לקבצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ" (צפניה ג, ח').

 "ואספתי את-כל הגויים אל ירושלים למלחמה, ונלכדה העיר, ונשסו הבתים והנשים תשגלנה (קרי תשכבנה); ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר (זכריה י"ד, ב').

 וכמובן, השלב הסופי – המלחמה האחרונה של אומות העולם כנגד ישראל וכנגד ה' מלכם, מלחמת גוג, המתוארת בספר יחזקאל. וכך אנו קוראים שם (ל"ח, ג'-ו; ט'; ט"ו-ט"ז).

 "כה אמר אד-ני ה' (קרי א-להים); הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל. ושבבתיך ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת-כל חילך סוסים ופרשים... פרס כוש ופוט אתם.. גמר וכל אגפיה בית תוגרמה.. עמים רבים אתך.. באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד; והיא מעמים הוצאה.. ועלית כשואה תבוא .. אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך... ובאת ממקומך, מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך; רוכבי סוסים כולם קהל גדול וחיל רב. ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי למען דעת הגויים אותי בהקדשי בך לעיניהם גוג".

                                                                  

התאספות העמים יחדיו, התחברותם יחד למלחמה בעם היהודי ובארץ ישראל, זהו הפרק האחרון בסיפור ביאת הגאולה האחרונה. מצד אחד, עלינו לצפות לכך בכליון עיניים – אם זה הפרק האחרון בביאת הגאולה ב"אחישנה" – במהירות ובהדר ותפארת. אך מצד שני, אם הגאולה תבוא "בעתה" – למרות חטאינו ולמרות שאיננו זכאים, והעמים המאוחדים בראשות גוג יגרמו לכך שהגאולה תלווה באסונות נוראיים, אזי יש מקום רב לצער ולבכי.

הארועים הרי-הגורל המתרחשים כיום באירופה הינם חלק מהתאספות העמים המדוברת, וזה הדבר היחיד כאן שרלוונטי עבורנו. מה שקורה אינו סיבה לאושר על שמחתם של אותן אומות שמידיהן נוטף דם של יהודים. אין כאן סיבה לשמוח על "קץ ההיסטוריה" וניצחון ההשקפה הליברל-דמוקרטית, אשר בה האדם מוכתר כמלכו של עולם והא-להים מונח אחר כבוד כישות בלתי רלוונטית לגורל בני אדם. אין סיבה שיהודים יתכננו כיצד לשקם את החיים היהודיים באירופה. אין סיבה שתיירים יהודים ירוצו למלא את ארנקי האומות ששפכו דם יהודי.

  יש סיבה להעמיק חקר ולעיין היטב כדי שנדע באופן נכון את ההלכה של ההיסטוריה היהודית אשר קובעת –

 

Y      העם היהודי הוא לב לבו של העולם, וכל מה שקורה בו בכל מקום ובכל זמן, תכליתו להשפיע באופן זה או אחר על היהודי.

 

Y      גורלו של עם ישראל מנווט על ידי ה' א-להי ישראל על-פי אמת המידה הברורה של שכר ועונש ביחס ישיר לקיום רצונו ועשית מצוותיו – אין מנוס מכך.

 

Y      עונשו של היהודי מגיע לשיאו ולביטוי הקשה ביותר שלו בגלות שה' מביא עליו, וכדברי חז"ל בספרי דברים (עקב מ"ג) – "אחר כל היסורים שאני מביא עליך אני מגלה אתכם – קשה היא גלות שהיא שקולה כנגד הכל...".

 

Y      הסיבה לכך שהקב"ה יביא גאולה לעמו למרות שאינם ראויים לכך היא בשל חילול שמו, שזוהי ההשלכה הטבעית של היות היהודי נרדף, מעונה, מושפל ונהרס על ידי הגויים, אשר בעיניהם המצב הזה מראה שהקב"ה חסר יכולת, או גרוע מכך – אינו קיים. הגאולה תגיע גם בשל גאוותו הכללית של האדם, העולה לשיאים חדשים ככל שעולה כחו המדעי והטכנולוגי, עד שיכולתו גובלת בבריאה עצמה ונראה כי אין דבר שיעמוד בדרכו לשליטה מוחלטת בעולם.

 

Y      גאולה אשר תבוא "בעתה", למרות היותנו בלתי ראויים, תביא עלינו ועל העולם כולו מראות אימה חסרי תקדים, דברים אשר אנו – שסבלנו כה רבות – טרם התנסינו בהם. והם לא הכרחיים. אין צורך בהם! חובתנו המיידית והדחופה היא למנוע זאת בכל מחיר, להציל את עם ישראל מטרגדיה לא הכרחית על ידי שיבה אל ה' ואל מצוותיו ודרישותיו, עכשיו בטרם יהיה מאוחר מדי.

 

 

Y      זאת אומרת, כמובן, חזרה לשמירת המצוות באופן מלא, על פי ההלכה וביושר וקבלת עול מלכות שמים באהבה, ובלא היהירות של אנשים ש"שופטים" את מצוות ה' ו"מחליטים" מה מתאים להם ומה לא. אך הכוונה היא גם לשיבה לכל אותם דברים שכה רבים משומרי המצוות בעצמם כבר אינם מבחינים בהם בגלל המסע הארוך בגלות אשר שבשה את צורת המחשבה ואת המושגים הנכונים בגלל השפעות לא-יהודיות ובשל חסרונה של ארץ וקרקע לאומית.

 

Y      הכוונה אף לשיבה הביתה, לארץ ישראל, לפני שהאסון של חיסול הגלות ינתך עלינו. פרוש הדבר לעזוב את בית הקברות ששמו גלות ולנתק את עצמנו מהעמים ותועבותיהם. פרושו של דבר שנחזיק באמונה עמוקה שה' הוא חזק לאין ערוך יותר מהאומות כולן, ושבהינף ידו הוא יכול לטאטא את כולן – אם נהיה זכאים לכך. זה אומר לא לפחד מהאומות ולעולם לא לוותר על שעל אחד מאדמת ארץ ישראל אף שזה מכעיס אותם, וזה אומר סילוק האויב הערבי מארצנו, אף שזה מרגיז אותם, ומעל הכל זה אומר לבנות מדינה שהיא יהודית ונבדלת מהעמים ככל האפשר, וזה אומר לעולם לא לפחד מלהיות מבודדים מהעמים ותועבותיהם, ככתוב במכילתא (יתרו, מסכתא דבחדש ב') – "וגוי קדוש – קראן גוי קדוש, שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'" (דה"י א', י"ז, כ"א). קדוש – קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשיקוציהם".

 

Y      הדבר החשוב ביותר שעלינו לזכור הוא שאין לנו שום מושג מה יקרה מחר. מי יודע באיזה אופן הקב"ה יביא את קץ הימים? מי יודע באיזה אופן הוא יביא על האדם הגאה והאנוכי השפלה והרס והתרסקות? האם זה יבוא על ידי אסונות טבע אדירים – כגון רעידות אדמה במימדים חסרי תקדים – או שמא אסונות שיבואו, כצחוק הגורל, דווקא על-ידי יהירותו של האדם והקידמה המדעית שתתפוצץ לו בפנים?

 

Y      אין לנו צל של מושג, אולם דבר אחד אנו ידועים. קץ הימים מגיע ומי שמכוון זאת הוא הכל-יכול, א-להי ישראל, על-מנת להשפיל את האדם המוגבל ולשים אותו במקומו הראוי, וכדי לקדש ולהלל את שם ה' א-להי ישראל. מכאן, שיש לברוח מהגלות ולשוב לארץ-ישראל, ולשוב לה' ולתורתו.

 

Y      התאספות העמים המתרחשת כיום הינו צעד חשוב לקראת בואם בעתיד "כענן לכסות ארץ".

 

  ההשלכה המרכזית המיידית שנוצרה מהארועים האחרונים באירופה היא התנועה העוצמתית והמהירה לעבר אחדות ויצירת ישות אירופאית אחת. לא רק שבמזרח אירופה נופלים המשטרים, אלא הרבה יותר חשוב מכך – הם מתקרבים לעבר המערב בדרך לאירופה מאוחדת. מושג זה כבר נמצא בהילוך מהיר במערב אירופה, שעה שהקהילה האירופאית צועדת לעבר איחוד כלכלי מלא[10]הטומן בחובו סממנים רבים של איחוד פוליטי. גבולות ומחיצות בין מדינות הולכים ונעלמים במערב אירופה, בעוד שהארועים המדהימים במזרח דוחפים את שני הצדדים, ובתוכם ברית המועצות, לעבר אירופה על-לאומית מהים האטלנטי ועד הרי אורל.

אין פירוש הדבר שהלאומיות הגיעה לקצה. להיפך, היא צומחת בעוצמה – במיוחד במזרח. למעשה, מה שמתרחש לעינינו הינו תהליך דו-קוטבי, מקביל. מצד אחד, אחדות אמיתית צומחת במערב אירופה. באותו זמן מצד שני, הלאומיות פורחת במזרח אירופה ובעולם השלישי – אולם גם שם הולך וצומח הרעיון של על-לאומיות. עצם המושג של "העולם השלישי" ושל ארגון לאיחוד ארצות אפריקה ושל ארגון לאיחוד ארצות אמריקה הלטינית (דרום אמריקה ומרכזה) צומח מתוך הרגשה שישנם אינטרסים משותפים הקושרים יחדיו את העמים המעורבים. ובעוד כל זה קורה, השינויים הכלכליים – שינויים מדהימים קיצוניים ובלתי נתפסים - דוחפים את עמי העולם, במיוחד במערב, לעבר שיתוף פעולה כלכלי הדוק, המביא עמו עולם רב-לאומי. עולם כזה ידחוף אותם לנסות לפתור בעיות מדיניות אשר יחשבו כמסוכנות לשלום העולם, קרי לאינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים של עמים אלו.

כל התמהיל שהזכרנו כעת יצמיח בסופו של דבר מעין עולם מאוחד המונע על ידי "המוסר הליברל-דמוקרטי", אשר בסופו של דבר, יפעל כדי לכפות על ישראל את אותו "שלום צודק" של גוג ומגוג.

אמרו רבותינו בסנהדרין עא: - "מיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם... פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם... כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם".

אכן. וזה מה שעומד ביסודם של הארועים ההיסטוריים השוטפים כיום את אירופה ואת העולם כולו. כינוסם של הרשעים, התאספותם ואחדותם, אכן רעה להם ורעה לעולם, וכינוסו של עולם הרשע רע להם ורע ליהודים.

  והיהודי, אותו יהודי בלתי-יהודי, תוצר וקרבן של תרבות לא-יהודית וגלות אשר עוותה את צורת חשיבתו, רואה ואינו מבין דבר. הצבועים בעלי ה"מוסר" המערבי אשר בקושי מצליח להסוות שנאה עמוקה ליהודים, ידרשו בקולניות הולכת ועולה "צדק" עבור ה"פלשתינאים". ולמרות ההבדלים העצומים והשנאה שקיימת בין קבוצות לאומיות ודתיות שונות, הם יתאספו יחד "כענן"[11]להסתער על ישראל, האיסלם ביחד עם הנצרות אותה הוא מתעב; מכה בשיתוף הותיקן; רוסים ופולנים ורומנים וגרמנים וצרפתים ואמריקאים, צועדים יחדיו במסע צלב למען ה"צדק"[12].

  הלקחים בתמציתיות מהארועים באירופה עבור היהודי שמבין הינם:

Y      צאו החוצה! ברחו מבית הקברות ששמו אירופה. מה שקורה כעת הינו הזדמנות זמנית רגעית שנתנה בחסד שמים כדי שתברחו כאשר עוד אפשר, לפני שהאסון יכה בנו שוב. והדברים נכונים, מאד נכונים, לכל יהודי המערב, לרבות יהודי ארצות הברית.

Y      שובו לארץ ישראל ושובו לא-להי ישראל כדי שהגאולה, המתקרבת אלינו בשצף קצף תהיה גאולה המגיעה לנו בזכות, ונחסוך את האסונות הנוראיים והבלתי הכרחיים שיתלוו אליה אם חלילה לא נהיה זכאים.

Y      בידוד מהעולם הגויי ותרבותו המתועבת, ואמונה בקב"ה, א-להי ההיסטוריה, אשר יכול לגאול את עמו להצילם מכל סכנה ומכל אויב.

 

אבל שיהיה ברור – בין אם היהודי מקשיב ובין אם לאו, בין אם הוא חוזר לה' ולתורתו ובין אם לאו, בין אם הגאולה תבוא "אחישנה" או "בעתה", הדבר הברור הוא שהסיומת - עלית המדרגה המתרחשת ממש לפני הגאולה השלמה וביאת המשיח – תהיה כאשר העמים יתאחדו יחד, יתקבצו יחד, כדי להלחם בעם היהודי החי בארץ ישראל. והדבר הזה, הידוע בשם מלחמת גוג והעמים הבאים עמו למלחמה בישראל, זהו המפתח למה שקורה כעת בעולם. אין זו אלא אזהרה אחת נוספת הניתנת על-ידי הקב"ה לעם שאינו חפץ לראות ולהבין.

 

 

 

[1]אכן כפי שחזה הרב כהנא, דברי פוקויאמה התבררו מהר מאד כהזויים כפי שהזכרנו בדברי הרקע למאמר ומלחמות ממשיכות להינטש על פני הגלובוס כולו.

[2]שיבוא (המשיח), אבל שאני לא אראה אותו, דהיינו חז"ל כה חששו ממצב בו משיח יבוא כשלא יהיו לנו זכויות, עד שפחדו לראות אותו בימיהם.

[3]אפילו השר הממונה על הבורות מי ידלה להשקות היום ומי למחר, שהיא שררה קטנה, מתמנה על-ידי ה' (ראה רש"י שם).

 [4]כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות ולדאוג מי שהקב"ה בעזרו (רש"י שם).

[5]והנה עם ענני השמים, כבן אדם היה בא.

 [6]שיבוא (המשיח), אבל שאני לא אראה אותו.

[7]שאל ר' יהושע בן לוי את אליהו – מתי יבוא המשיח? אמר לו – שאל אותו. היכן הוא? בפתחה של רומי.. הלך ושאלו.. מתי אתה בא? אמר לו – היום. חזר ר' יהושע בן לוי לאליהו ואמר לו ... הוא שיקר לי. הוא אמר שהוא בא היום, ולא בא. אמר לו אליהו – כך אמר לך – "היום, אם בקולו תשמעו".

[8]ובני ישמעאל יהיו מזומנים באותו זמן להעלות את כל העמים למלחמה על ירושלים.

 [9]במסכת יומא י. הגרסה היא שתתפשט מלכות הרשעה בכל העולם כולו.

 [10]בזמן כתיבת המאמר, המטבע האירופי ה"אירו" היה רק בגדר שאיפה. היום כבר הפך למציאות.

[11] ראה לעיל בפסוקים המתארים את מלחמת גוג ומגוג.

[12]היום כבר רואים כיצד הרבה מהדברים שנכתבו כאן לפני למעלה מעשרים שנה נעשו אקטואליים ממש, בחינת "חכם עדיף מנביא", וכפי שנכתב בדברי הרקע למאמר.