פרק ב
שנות ילדות תרצ"ז-תש"ה / 1945-1937
מאיר נולד בתקופת השפל הכלכלי הגדול של ארצות הברית, שהחל בתרפ"ט (1929) ונמשך יותר מעשר שנים. עסקים התמוטטו והמונים היו מובטלים. אנשים איבדו את מקומות עבודתם, את בתיהם ואת כל חסכונותיהם. ברחובות ניו יורק עמדו כששת אלפים מובטלים ומכרו תפוחים תמורת חמישה סנט התפוח. אף שמשכורת של רב קהילה לא נחשבת משכורת גבוהה, העובדה שהייתה לאביו של מאיר משרה קבועה חסכה ממשפחתו את הסבל שהיה נחלת רבים, ועד הגיעו לגיל תשע, אפילו הייתה בביתם משרתת. בימים ההם, מי שהייתה לו עבודה קבועה נחשב עשיר! בהיותו בן שש נולד אחיו נחמן. עד אז קיבל מאיר את מלוא תשומת לבם של הוריו. הוא למד לקרוא בגיל צעיר, ואמו סיפרה שהוא אהב לקרוא את ה'ניו יורק טיימס'. בתמונה שצולמה בהיותו כבן חמש, הוא מחייך חיוך מתוק ותלתלים מעטרים את פניו.
בית הספר היסודי
מאיר למד בבית הספר היסודי 'ישיבה דפלטבוש', בית ספר יהודי שחינך גם לציונות. בבית ספר זה הושם דגש על לימוד עברית ותנ"ך, ואילו ללימוד גמרא לא הוקדשו שעות רבות. כשהוחלט ללמד עברית בהברה ספרדית במקום בהברה אשכנזית, הלך המנהל, הרב יואל ברוורמן, מכיתה לכיתה והודיע לתלמידים שהם ידברו עברית "כמו בארץ ישראל". מאיר סיפר שהוא צחק עם התלמידים האחרים לשמע המבטא ה"מוזר".
הרב ברוורמן השתדל להביא לבית הספר מורים מעולים. היו מהם שאף הגיעו מארץ ישראל. המורים לזמרה, משה נתנזון ודוד אלסטר-ירדני, לימדו שירים עבריים, והם החדירו בתלמידים אהבת ארץ ישראל והערצה לחלוצים.1
במשך לימודיו בבית הספר היסודי זכה מאיר בכמה פרסים בגין מצוינות בלימודים. פרסים אלו היו יקרים לו מאוד. לכן, למשל, כל חייו הוא השתמש בליל הסדר רק בהגדה של פסח שקיבל כפרס, אף שבמשך השנים הוא קיבל הגדות נוספות, שבהן פירושים רבים יותר וכתמי יין מעטים יותר. פרס אחר שקיבל היה חנוכיית נחושת. לחתונתנו קיבלנו חנוכיית כסף, אך כל חייו הדליק מאיר את נרות החנוכה רק באותה חנוכיית נחושת. ספר התנ"ך שקיבל בבית הספר לכבוד בר המצווה שלו שימש אותו רבות. הייתה בו הקדשה מרגשת: "תשורת חן, חן, מתנה למזכרת אהבה וחיבה לתלמידנו המצוין מאיר כהנא ליום היכנסו לגיל של מצוות ברית שלוש עשרה. מי ייתן והיו דברי הספר הזה בפיך ובלבך עד עולמי עד. והיה זה שכרנו! המורים ומנהלים של הישיבה דפלטבוש".
חברו ללימודים, ג'רי שפירא, סיפר:
בחלק מהשנים שלמדנו יחד החשבתי את מאיר — מרטין, כפי שקראנו לו אז — לחברי הטוב ביותר. בתינו היו קרובים זה לזה, וגרנו במרחק די גדול מבית הספר... לפעמים לא הייתה לנו הסעה לבית הספר, ואמא שלו הייתה מסיעה אותנו. זה היה משהו מיוחד באותם ימים שלפני מלחמת העולם השנייה, כי מעט מאוד נשים נהגו אז. הייתה לה טרנטה, 'פלימות', אם אינני טועה.
איך היה מרטין באותם ימים? לדעתי, הוא היה נאה, אך אולי לא כמו אחיו הצעיר נחמן. מרטין היה רזה, אך שרירי וזריז מאוד — הן בתנועותיו הן בחשיבתו. מרטין היה אולי החכם ביותר בכיתה, אף שזה השתנה משנה לשנה, אבל באופן כללי אני חשבתי שהוא היה החכם ביותר.
בעיניי, התכונה החשובה ביותר שלו הייתה כישרון השירה שלו. שנינו השתתפנו במקהלה של משה נתנזון... אני לא יודע אם מכירים את השם הזה בישראל, אבל הוא הרשים אותנו מאוד. מרטין ואני אהבנו לשיר במיוחד את השיר "חמישה יצאו מולדת לבנות".2 אני חושב ששרנו כמה דואטים יחד... אבל להערכתי, הקול שלי לא השתווה לקול של מרטין. קולו היה גבוה וצלול. ממש אהבנו לשיר את השירים הללו. כשאני מסתכל אחורה על שנות הלימודים האלה, אני זוכר בעיקר את השירה.
בהפסקות, שהיו חלק משמעותי מיום הלימודים, שיחקנו משחקי כדור... לפעמים שיחקנו יחד גם לאחר הלימודים. הייתי רוכב לביתו על אופניים, או שהוא רכב אליי. אני זוכר שאמא שלו תמיד הייתה נחמדה אליי מאוד.
ג'רי ייחס חשיבות להשפעתו של אביו, ר' יחזקאל, על מאיר:
כשהחל מאיר להתפרסם התפעלתי מהאומץ ומהתקיפות שגילה, אך לא הופתעתי. זה התאים לאישיות החזקה והעצמאית שלו. החינוך הציוני שקיבל בבית הספר והערכים שהנחיל לו אביו הטביעו בו את חותמם. נראה לי שהשפעתו של אביו הייתה החזקה מן השניים.3
ג'רי זכר את מצוינותו של מאיר בלימודים:
כבר בגיל צעיר היה מאיר בעל יכולת הבעה מעולה. בדרך כלל הוא ידע לענות בביטחון מלא על כל השאלות בכל המקצועות — עוד תכונה שלו שאני נזכר בה כעת. אני בטוח שציוניו היו טובים מאוד, בוודאי טובים יותר משלי, אך באותם ימים לא היה נהוג לדבר על דברים כאלה.4
חברת כיתה של מאיר מאז זכרה אותו כנער תמיר, אחד משלושת התלמידים המובילים בכיתה, שהצטיין לא רק בלימודים אלא גם ביכולת ההבעה ובספורט.5
אמו של מאיר שמרה את התעודות שלו מכיתה ז'. ציוניו אכן היו מעולים. בכל מקצועות הקודש הם היו גבוהים מתשעים אחוזים. ציוניו בתולדות ישראל (99%), ברש"י (96%) ובקריאת עברית (95%) מעידים על תחומי התעניינותו. הציונים הטובים ביותר שלו במקצועות החול היו בספרות, בחיבור ובגיאוגרפיה.6
כמו כל יהודי דורו הושפע מאיר עמוקות ממלחמת העולם השנייה ומכל מה ששמע וקרא על מוראות השואה. הוא סיפר שערב אחד, כאשר הוריו לא היו בבית, היה תרגיל כוננות למקרה של התקפה אווירית, והוא פחד מאוד כששמע את האזעקה. אחיו נחמן סיפר שמאיר אסף קטעי עיתונות שעסקו במלחמה.7
בר המצווה
חגיגת בר המצווה של מאיר נערכה בבית הכנסת 'שערי תפילה', שבו היה אביו הרב. תאריך החגיגה היה ה' בתמוז תש"ה (16 ביוני 1945), שבועיים בלבד לאחר סיום המלחמה. בדרשת בר המצווה הוא הזכיר את המצב הקשה של עם ישראל: מצד אחד, באירופה הושמדו מיליוני יהודים, ומצד אחר, בארצות הברית נעלמו ונעלמים אלפי יהודים בהתבוללות. אף שהמצב נראה מייאש, הוא אמר, עלינו להאמין בניצחון האמת ולפעול לחיזוק קניינינו הרוחניים.8
הרב יצחק ויטי למד עם מאיר בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון, והיה אִתו גם בבני עקיבא. על שנותיהם בבית הספר היסודי כתב ויטי:
שרנו יחד במקהלה, ואני זוכר בבירור כיצד בחר בו המורה לזמרה, החזן המנוח משה נתנזון, לשיר את הסולו ב"הלל", יצירה מוסיקלית שחיבר דוד אלסטר-ירדני לטקס הסיום. אני זוכר גם שהוא השתתף במקהלה שארגנתי בבית הספר התיכון.
היה לו קול צלול ומתוק במיוחד... כשהיה שר, היה מסיט את ראשו לצד אחד, וזה הוסיף מתיקות מיוחדת לפני המלאך שלו.
הייתי בבר המצווה שלו, ועד היום אני זוכר בבירור שהיו מוזמנים רבים מאוד. כוכב הערב היה החזן יעקב קוסביצקי, שהופיע עם מקהלה... הופעתו האפילה על חלקו של הנער בר המצווה בתפילות ובקריאת התורה, אף שהוא היה הבן של הרב.
אני זוכר שבכיתה ז' או ח' הצגנו הצגה בעברית על יוסף טרומפלדור. זו הייתה הצגת צללים, כלומר הצגה שבה הצופים רואים את צלליות המציגים דרך סדינים... למרבה האירוניה, מאיר שיחק את תפקיד טרומפלדור ואמר את המילים הנצחיות של טרומפלדור: "טוב למות בעד ארצנו".9
בייסבול
משחקי כדור היו חלק לא מבוטל מחייו של מאיר, כמו שהם היו חלק מחייהם של רוב ילדי ניו יורק בני גילו, ובכללם הילדים היהודים הדתיים. שעות רבות הוא בילה במשחק 'סטיקבול', שהוא גרסה מאולתרת של בייסבול. במקום מחבט השתמשו הילדים במקל של מטאטא, וכבסיסים שימשו תמרורים, עמודי חשמל ומכסי ביוב. הילדים שיחקו על הכביש, כי באותם ימים לא נסעו על הכבישים מכוניות רבות.10
מאיר שיחק גם עם ילדים לא יהודיים. הכיפה שחבש לראשו גרמה לו להיות מטרה להתנכלויות מתמידות, ומאיר למד להילחם בעוז בתוקפיו. הרב יעקב ילין סיפר שפעם אחת, כשהיו בני אחת עשרה או שתים עשרה והיו יחד בקייטנה, הצליח מאיר להפיל אותו ארצה, אף שיעקב היה גדול ממנו.11
מאיר ידע לדקלם על פה את הניקוד של קבוצות הבייסבול בניו יורק. שלא כמו רוב ילדי ברוקלין, שהיו אוהדי ה'דודג'רס' (קבוצתה של ברוקלין), אהד מאיר את ה'ינקיס' (קבוצתה של מנהטן). אהבתו למשחקי כדור המשיכה גם אחרי שנות ילדותו. לאחר נישואינו גרנו סמוך לבן דודו שאול כהנא, ובימי ראשון בבוקר שיחקו מאיר ושאול כדורסל בשעה שאשתו מנוחה ואני הכנו ארוחת צהריים. כשבני דודיו של מאיר מישראל, דוד וטובה רוטלוי, ביקרו בארצות הברית, לקחנו אותם למשחק בייסבול באצטדיון של ה'ינקיס'. בשנת תשכ"ג (1963) מאיר אפילו כתב מדור ספורט.א
לימים נהג מאיר לספר בהרצאותיו חוויה שקישרה בין בייסבול לשמירת מצוות. במשחקי הבייסבול היו מוכרי המזון מסתובבים ביציע ונעזרים בצופים כדי להעביר לקונים את המאכלים שביקשו. לא פעם נתבקש מאיר להעביר לקונה לחמנייה עם נקניקייה — לא כשרה, כמובן. הריח המגרה היה פיתוי לא קל, והייתה דרושה שליטה עצמית כדי להתגבר עליו. בזה הדגים מאיר בשיעוריו את המשמעת העצמית שהמצוות מקנות.12
כישרונותיו הרבים של מאיר באו לידי ביטוי כבר בבית הספר היסודי, אך תכונות המנהיגות שלו החלו להתגלות בעיקר בשנות לימודיו בבית הספר התיכון.
© כל הזכויות שמורות