פרק ג

פרק ג בית הספר התיכון תש"ה-תש"ט / 1949-1945  באלול תש"ה (ספטמבר 1945) התחיל מאיר ללמוד בבית ספר התיכון 'ברוקלין תלמודיקל אקדמי'א, שנודע בשם >ENG<BTA<HEB>. יום הלימודים היה ארוך, עד השעה שש בערב. במשך היום למדו התלמידים מקצועות קודש וחול, ונוסף על כך הם למדו חצי יום בימי ראשון. עם זאת מצא מאיר פנאי לפעילות בתנועת הנוער בית"ר, והִרבה לשתף את חבריו לספסל הלימודים באידיאולוגיה ובשירים של בית"ר.1  בן כיתתו, הרב יצחק ויטי, סיפר: >ENG<BTA<HEB> היה בית ספר חדש. אמנם הוא היה סניף של בית הספר במנהטן (שניהם היו בחסותה של ישיבה יוניברסיטי), אבל בפועל הוא היה מוסד עצמאי. הייתה שם אווירה של חידוש ושל חלוציות. עדיין לא היו מסורות מקובעות, ולתלמידים הייתה אפשרות למצות את יכולותיהם ואת כישרונותיהם. מאיר לא היה יוצא דופן מבחינה זו.  היו שם כמה מורים מעולים הן למקצועות החול הן למקצועות הקודש... לכל מורה — בדרכו שלו — הייתה השפעה ארוכת טווח על התלמידים...  נראה שההשפעה המשמעותית ביותר של בית הספר על התלמידים הייתה השפעתם של חבריהם ללימודים. התלמידים באו מבתי ספר שונים ומרקעים שונים... המגוון הזה היה אחת הסיבות לקשיים שהיו למאיר ב->ENG<BTA<HEB>. רוב התלמידים הגיעו מבתי ספר שהושם בהם דגש על לימוד גמרא, ואילו מאיר הגיע מ'ישיבה דפלטבוש', שבה הוקדש זמן מועט בלבד ללימוד גמרא. ברוב המקצועות הצליח מאיר בקלות ואף היה מוכר לכל התלמידים בזכות השתתפותו הקבועה בחוג לעימותים פומביים, אולם שיעורי גמרא היו בעבורו אתגר גדול.2 הרב אברהם זורוף, מנהל >ENG<BTA<HEB>, אישר את דבריו של הרב ויטי: "בבית הספר היסודי שמאיר הגיע ממנו הושם דגש על לימוד העברית, ואילו גמרא למדו רק שעה ביום. רוב התלמידים האחרים הגיעו מבתי ספר שלמדו בהם גמרא כמה שעות ביום. גם ב->ENG<BTA<HEB> הוקדשו שעות רבות ללימוד גמרא. הרב הרולד קנוטופסקי, המורה לגמרא בכיתה ט' (השנה הראשונה בבית הספר התיכון), לימד בעמקות ודרש בקיאות מלאה בדברי הפרשנים הראשונים והאחרונים. בשל כך התקשו מאיר ותלמיד נוסף שבא מ'ישיבה דפלטבוש' בשיעורי גמרא".3  הרב ויטי תיאר את התלמידים: כמה מן התלמידים ניחנו בכישרונות מנהיגות. עם השנים גיליתי שרבים מהם היו חכמים ומוכשרים מאוד. לפעמים היה מדהים לגלות את היקף היכולות הקיים בקבוצה שלנו.  ...מגוון הדעות והרקעים העשיר את כולנו. לכן אין פלא שהשנים ב->ENG<BTA<HEB> השפיעו רבות על מאיר, כפי שהשפיעו על אחרים שלמדו שם.4 בגיל ארבע עשרה מצא מאיר עבודת קיץ בכריכיית ספרים. תפקידו היה להפעיל מכונה שחוררה חורים בספרים בשביל חוטי הכריכה. מאיר סיפר שבאותו קיץ הוא הכיר מקרוב את המנטליות של הפועל הפשוט, ולימים עזרה לו הכרה זו להבין מצבים חברתיים-פוליטיים.5  במחצית השנייה של כיתה י' עזב מאיר את בית הספר התיכון היהודי >ENG<BTA<HEB>, ולמרות התנגדות הוריו הצטרף לחבריו מבית"ר שלמדו בבית הספר התיכון הציבורי 'אברהם לינקולן'.ב הוא למד שם רק באותה מחצית, ובתחילת כיתה י"א הוא חזר ל->ENG<BTA<HEB>. לרב זורוף הוא סיפר שב'אברהם לינקולן' הוא "לא הרגיש בבית".6  על תחומי ההתעניינות של מאיר אפשר ללמוד מגיליון הציונים הכולל את ציוניו הסופיים על לימודיו בבית הספר התיכון. מאחר שהגיליון נועד לקבלה לאוניברסיטאות, לימודי הקודש אינם כלולים בו. מאיר קיבל 78% בצרפתית, 80% באנגלית (אף שממוצע ציוניו בשיעורי אנגלית היה 89), 71% בהנדסת המישור, 75% באלגברה ו-84% בהיסטוריה, תחום שהתעניין בו במיוחד. הוא למד קורס אקסטרני בכלכלה, משום שהנושא עניין אותו ולא נלמד ב->ENG<BTA<HEB>, וקיבל 95%.  ב'אברהם לינקולן' נדרש כל תלמיד ללמוד שפה זרה. מאיר בחר ללמוד עברית וציונו על לימודיו אלו היה 96%. אלן מלנבאום סיפר: "הרמה בשיעור עברית הייתה נמוכה מרמת הידיעות שלו, והיה למאיר קל מאוד שם". במוסיקה, באמנות ובחינוך גופני — מקצועות קלים, אבל כנראה לא חשובים מספיק בעיניו של מאיר — הוא קיבל 65%, וציונים אלו הורידו את הממוצע שלו ל-78.9%. ב'אברהם לינקולן' היה מסלול ריצה גדול, ומאיר הקדיש זמן לריצות ספורט, אך דבר זה לא השתקף בציונו בחינוך גופני.7  הרב זורוף אמר: "מאיר היה מסוגל לקבל ציונים טובים יותר, אבל פעילויותיו הרבות בין כותלי בית הספר ומחוצה להם הפריעו ללימודיו". בספר הסיום של >ENG<BTA<HEB> נמנה מאיר כחבר בחוגים רבים: במקהלה, בספרייה, בחוג עברית, בחוג לעימותים פומביים ובחוג הנואמים. הוא היה מעורכי עיתון בית הספר, 'קולנו', וכן היה מזכיר הכיתה. הרב ויטי כתב: "הוא היה כל כולו שקוע בעניינים "דוחקים" כמו היסטוריה, ציונות, פוליטיקה וכלכלה. זכור לי היטב שבגלל כל העיסוקים האחרים שלו הוא לא היה התלמיד המצטיין שיכול היה להיות".8  חבריו לכיתה סיפרו גם על מעשי הקונדס שלו. הרב יצחק פכמן סיפר שפעם אחת הביא מאיר לכיתה שעון שצלצולו היה דומה לצלצול שהודיע על ההפסקה. לפני שיעור ביולוגיה הוא כיוון את השעון שיצלצל עשר דקות לפני סוף השיעור והניח אותו מעבר לדלת הכיתה, ואכן, כשצלצל השעון שחרר המורה את התלמידים עשר דקות לפני הזמן! בפעם אחרת ערמו מאיר, אירווינג (יצחק) גרינברג וחבריהם מזרנים מתחת לחלון כיתתם, שהייתה בקומה הראשונה. כשנכנס לכיתה המורה לצרפתית, הכריז מאיר בדרמטיות שהחומר קשה מדי וש"הוא אינו יכול עוד". הוא עלה על אדן החלון וקפץ החוצה. המורה ההמום לא ידע את נפשו מרוב פחד, אך מאיר, כמובן, נחת על ערמת המזרנים בלי פגע. מאיר היה מתגלגל מצחוק כשהיה מספר את הסיפור הזה. חברו לכיתה, הרב יצחק גרינברג, זכר אף הוא את האירוע וכתב: "מאיר — עם כמה "שותפים" (אני ביניהם) — היה מקור מתמיד לבידור בכיתה ומחוצה לה".9 ספר הסיום בבית הספר כונה מאיר בשם מרטין או מרטי (באותם ימים נהגו גם יהודים דתיים לתת שמות לועזיים לילדיהם, והוריו של מאיר רשמו בתעודת הלידה שלו מרטין דוד). גם חבריו בבית"ר קראו לו מרטי, אבל בעלונים ובמסמכים רשמיים של בית"ר נכתב "מאיר". רק כשהצטרף לבני עקיבא, בתשי"ב (1952), החלו גם חבריו לקרוא לו מאיר.10  לקראת סיום בית הספר התיכון, בשנת תש"ט (1949), מוּנה מאיר על העריכה הספרותית של ספר הסיום. בתמונתו בספר נראה בחור נאה בעל גבות עבות, שיער גלי כהה וחיוך נעים. על יד התמונה מופיע הכיתוב "נאה (כך הוא אומר), אינטליגנטי, בעל אישיות מרשימה (אם אתם לא מאמינים, שאלו את מי שיודע — מרטין כהנא), הבחורצ'יק הזה ארוז למשלוח לישראל. בינתיים הוא יעביר את זמנו כעיתונאי. הוא הצטרף לתנועת החירות כדי להשתחרר מהלימודים". משחק המילים חירות-שחרור רמז על חברותו בבית"ר, תנועת הנוער של חירות.  בספר הסיום הופיע "עיתון" היתולי שתאריכו מאוחר בעשרים שנה ושמו 'רואה עתידות'. כותרתו הראשית הייתה "כהנא דורש את אסיה", ובכתבה נכתב: "מרטין כהנא, מועמד לנשיאות מטעם רשימת החירות, פותח את קמפיין הבחירות שלו בסיסמת מפלגתו, 'מדינה יהודית בשתי גדות האוקיינוס השקט'" (שוב משחק מילים, המבוסס על דרישת הרביזיוניסטים להקמת מדינה בשתי גדות הירדן). בציור הנלווה לכתבה נראה אולם גדול שכמעט כל מושביו פנויים, ומתחתיו הכיתוב "כהנא מדבר, כרגיל, לפני אולם גדוש". הציור הנבואי מזכיר את מראה אולם המליאה של הכנסת בזמן נאומיו של מאיר, כשרוב חברי הכנסת היו עוזבים בהפגנתיות את האולם.  הכישרון של מאיר לכתוב בצורה דרמטית בא לידי ביטוי בספר הסיום, שהיה מוקדש ל"חללי ישראל הגיבורים". שלושה חיבורים פרי עטו של מאיר מופיעים בספר: סיפור ושני שירים. בסיפור "המשפט" מובא מהלך משפט דמיוני בעולם האמת של שני לוחמי מחתרת שרצחו בכיר בריטי ונורו במהלך מנוסתם. בשיר "אֵם החללים" מתואר בכייה של רחל אמנו על קברי החללים. בשיר "ארץ" מבוטאים אהבה וגעגוע לארץ ישראל והערכה למסירות נפשם של לוחמיה. בבית הספר היסודי ביכו מאיר וחבריו את קרבנות השואה, ובסיום בית הספר התיכון, בעיצומה של מלחמת העצמאות, ביכו את גיבורי ישראל שנפלו על הגנת המדינה החדשה.11 גמגום בשנות לימודיו בבית הספר התיכון התחיל מאיר לגמגם או לפחות להיות מודע לגמגומו. חברת כיתה שלמדה עם מאיר בכיתה ד' טענה שהוא לא גמגם אז. היא אמרה שאילו היה מגמגם, היא בוודאי הייתה שמה לב לזה, כי אחיה גמגם.12  בתשי"ב (1952), כשמאיר היה בן עשרים ולמד בישיבת מיר ובברוקלין קולג', הוא החליט לטפל בבעיית הגמגום שלו. הוא נרשם למכון לטיפול בדיבור 'מרטין הול', ששכן בבריסטול, עיירה במדינת רוד איילנד.13  בקורות חיים שנתבקש להגיש למכון הוא כתב: כשהייתי בן תשע נתנו לי הוריי ספר על פיתוח קול ודיבור נכון לכבוד יום הולדתי. באותו זמן לא ידעתי למה נתנו לי את הספר.14  בבית הספר היסודי לא הייתה לי בעיה. דיברתי בכיתה והצגתי בהצגות. אני זוכר שדיברתי עם המנהל הרב ברוורמן לגבי קפיצת כיתה, ועם מר הירש בעניין טקס הסיום. לא פחדתי אז.  בשנה הראשונה של בית הספר התיכון לא הייתה לי בעיה, עד כמה שאני זוכר, אך העדפתי לקרוא [בקול, מתוך טקסט כתוב] מלדבר בשיעור. היה לי קשה לדבר בשיעור של הרב פייבלסון, ואני חושב שהוא הופתע מכך, אבל לא הייתה לי בעיה לדבר עם תלמידים או עם מורים שלא במסגרת השיעור.  פעם אחת, כשקראתי בשיעור, רמז לי חברי שאני מגמגם... אף שהקריאה הייתה קלה לי מהדיבור... המורה הופתע לחלוטין. היה לי קשה בשיעור צרפתית (אני חושב שפחדתי). גם ב'אברהם לינקולן' היה לי קשה להציג עבודות לפני הכיתה.  דיברתי בשיעור, במיוחד בשיעור אנגלית... דקלמתי וכדומה. זכור לי שניגשתי לרב זורוף בקשר לאספה של בגין. השיחה הייתה אז קלה הרבה יותר מעכשיו, ולא הייתה לי בעיה לדבר עם בנות. חברי ויקטור מאשר זאת. אחד הדברים הקשים ביותר בשביל אדם מגמגם הוא לדבר בטלפון. מאיר מנה את החברים שהיה לו קל לדבר אתם בטלפון ואת אלה שפחד לטלפן אליהם. הוא זכר במעומעם שפחד לבצע שיחות טלפון בשביל אביו. הוא זכר פגישה של בית"ר שבה ניסה לדבר עם שתי בנות ולא הצליח. הוא פחד לדבר בוועידת בית"ר, אבל התגבר על פחדו ודיבר, וחברו הרגיע אותו שלא גמגם. באוניברסיטה גבר הפחד שלו מהגמגום: מדי פעם דיברתי בשיעור. בשיעור היסטוריה פחדתי, אבל לא פחד פיזי... פחדתי להציג עבודה בגיאוגרפיה לפני הכיתה, ופעם יצאתי משיעור בעברית תנ"כית. בשנה האחרונה פחדתי פחד מוות מלדבר. אפילו עזבתי קורס דיבור בציבור כשהמורה אמר שאני מגמגם. היה לי קשה מאוד לבקש גיליון ציונים במשרד. פעם אחת הראיתי דף ליועץ במקום לדבר. בראיונות גמגמתי. כשהמורים קראו את רשימת הנוכחות היה לי קשה לענות. פחדתי לדבר בשיעור סוציולוגיה... כשהייתי בן תשע עשרה לא יכולתי לבקש מהדק בחנות.15 יש מגמגמים שמצליחים לייצב את דיבורם בעזרת תנועה שמסיחה את דעתם, כגון נקישה באצבע, הנפת יד, רקיעה ברגל או כדומה (אך זה עוזר לזמן מוגבל בלבד), ולכן מאיר מצמץ בעיניו לפעמים.16  המכון לטיפול בדיבור 'מרטין הול' היה מכון בעל שם בקנה מידה ארצי, וצעירים הגיעו אליו מכל רחבי ארצות הברית. השיטה שנלמדה שם היא לימוד דפוסי דיבור מחדש. שיטה זו עזרה למאיר מאוד. הלימוד כלל תרגילי נשימה ותרגול שקדני של הברות, מילים וביטויים. התלמידים למדו להיות מודעים להיבטים הפסיכולוגיים של הגמגום. מאיר כתב במחברתו באותיות גדולות: "אם אתה נתקף פחד, עצור. דבר לאט, הפסק הפסקות ארוכות, אבל דבר".17  מאיר היה היהודי הדתי היחיד באותו קורס קיץ. בבריסטול היה קשה להשיג אוכל כשר, כפי שנראה מהתפריט היומי שרשם מאיר במחברתו: קורנפלקס, מרק משומר, סרדינים, עגבניות, מלפפונים, תפוזים ותפוחים. גם על הקפדתו על תפילה אפשר ללמוד מהרשום במחברתו. באחד הימים שבהם נערך "תרגיל שקט", כתב מאיר למורה בפינתו של אחד הדפים: "אני חייב להתפלל. רק אזיז את שפתיי בתפילת לחש ולא אוציא הגה". רבים מתלמידי המכון לא פגשו יהודי קודם לכן, בוודאי לא יהודי שאוכל רק אוכל כשר ומתפלל שלוש פעמים ביום. מברכות הפרֵדה שכתבו למאיר תלמידים בקורס משתקף שהוא שוחח אִתם על אמונותיו. כך הם כתבו: "לבחור ה'כשר', בהצלחה לבן-אדם עם עקרונות"; "לבחור נחמד מאוד, אני מאחל לך שתשיג את יעדך בדיבור ובנסיעה לישראל. אני בטוח שתצליח..."18  כעבור שנים, בתחילת דרכו של מאיר בהנהגת הליגה להגנה יהודית, כתב עליו עיתונאי: "בשלב כלשהו בנערותו הוא כנראה למד להתגבר על גמגום. לשונו עדיין כושלת לפעמים, אך תרגום הרעיונות למילים שוטף".19  למרות הגמגום השתתף מאיר בחוג לעימותים פומביים ב->ENG<BTA<HEB>. הרב ויטי סיפר: בלי ספק, מאיר היה תלמיד מעולה, אולי אפילו מחונן. הוא בלט במיוחד במקצועות הקודש, וברור לי שזה היה תוצאה של החינוך התורני שקיבל בבית. לעתים קרובות הדהימו אותי ידיעותיו המקיפות בנושאים שנראו לי תמיד עניינים של מבוגרים, כמו נושאים בחדשות ופוליטיקה בין-לאומית.  למרות הליקוי הידוע שלו בדיבור הוא היה בעל יכולת הבעה מעולה. שפתו הייתה עשירה ורעיונותיו היו מרשימים... במיוחד זכורה לי שליטתו המדהימה במידע על המחתרות ובמצב הפוליטי שלפני הקמת המדינה.20 בזמן לימודיו של מאיר בבית הספר התיכון המעולה >ENG<BTA<HEB> הוא היה פעיל בתנועת הנוער בית"ר. פעילות זו מילאה תפקיד חשוב בהתוויית דרכו בחיים.