פרק יג
מורה ורב אלול תשכ"ח-סיוון תשכ"ט / ספטמבר 1968-יוני 1969
בסוף הקיץ של שנת תשכ"ח (1968) התחיל מאיר לעבוד בשתי משרות חדשות. שתיהן היו באזור מגורינו, במרחק כרבע שעה נסיעה מלורלטון. הוא לימד בבית ספר תיכון יהודי בשכונת גַ'מֵייקה ושימש רב בבית הכנסת האורתודוכסי 'אמונת אבותינו' שבשכונת רוצ'דֵייל וילג'.
המורה המפורסם
בבית הספר התיכון שבשכונת ג'מייקה 'ישיבה היי סקול אוף סֶנטרַל קווינס' >ENG<(YHSQ)<HEB> לימד מאיר את הבנים מחשבת ישראל ואת הבנות — הלכה.
סוזן פרידמן, שלימים נישאה לבן דודי, סיפרה:
הרב כהנא היה מורה כריזמטי בצורה יוצאת דופן. אני עדיין זוכרת חלק מהסיפורים והאנקדוטות שהוא סיפר בשיעורים בקשר לנושאים שלימד. זכורים לי במיוחד שני סיפורים:
אחד היה בקשר לקניית מכונית שהיה זקוק לה כדי לנסוע לקנדה וחזרה. היה לו כסף רק למכונית משומשת. המוכר הבטיח לו שהמכונית תוכל לנסוע לקנדה וחזרה פעמים רבות. לצערי, אינני זוכרת את ההמשך, אבל אני זוכרת שהכיתה התגלגלה מצחוק מהאנקדוטה הזו.א
בסיפור השני שאני זוכרת הוא סיפר לנו איך "הצעת" לו נישואין. הייתם באיזשהו מקום, והוגש לכם קפה גרוע. את אמרת לו שלאחר שתתחתנו, את תגישי קפה טוב יותר.ב שוב, זיכרוני בוגד בי בקשר לפרטים. אני רק יודעת שהוא הצליח לגרום לכל תלמידי הכיתה להיות קשובים בשיעורים שלו, וחלק מזה היה בזכות כישרונו המעולה לספר סיפורים מהפנטים.
הוא גם דיבר בצורה מרגשת מאוד על הצורך להרגיש את כאבו של הזולת ולדעת שאנחנו חלקים מגוף אחד. עברו למעלה מעשרים וחמש שנה מאז שסיימתי את בית הספר התיכון, ואני עדיין זוכרת בבירור איך הוא אמר לנו שמצוקתם של היהודים הסובייטים והסורים היא מצוקתנו. אהבת ארץ ישראל הייתה נושא שחזר ונשנה בשיעוריו. שנים אחדות לאחר מכן שמעתי הרצאה מפיו בקווינס קולג' על חשיבות העלייה ארצה. הוא סיפר על העלייה של ההורים שלך ועל תחושת האושר וההתפעלות שאביך הרגיש על הזכות שנפלה בחלקו לטייל בהרי ירושלים.
סוזן סיפרה על מעורבותו הגוברת של מאיר בליגה להגנה יהודית באותו זמן:
כשמאיר התחיל להתפרסם בעיתונים באופן קבוע הוא הפסיק ללמד בכל הכיתות חוץ מבכיתה שלנו, כיתה יב. אבל לאחר הסמסטר הראשון (של תשכ"ט) הגיע מורה אחר, ואיבדנו את המורה המפורסם שלנו.1
גם נֶטי גרוס הייתה תלמידה של מאיר: "הוא היה מורה מעולה; הוא הצליח להחזיק אותנו קשובים. הלימוד עצמו היה חשוב לו יותר מהפרטים שמסביב. הוא נתן לכולנו ציונים טובים. זאת הייתה חוויה יוצאת דופן לתלמידים האלה, שהתרגלו לשים דגש על הציונים ולא על הלימוד".
גרוס סיפרה שמאיר דיבר גם בכנסים של בית הספר, שהתקיימו בבניין הלימודים של הבנים, שהיה במרחק כמה רחובות מהבניין של הבנות. בגלל פעילות הליגה בשכונות המסוכנות, קשורים זיכרונותיה על מאיר בעובדה שהיה מסוכן ללכת בשכונה של בית הספר. רוב התושבים בשכונה היו שחורים, ולעתים קרובות היו תוקפים לבנים שעברו בשכונה. היא וחברותיה נסעו ברכבת התחתית לבית הספר, והיא זכרה שאחת מהן הותקפה באכזריות.
סטוארט כהן סיפר שמאיר בלט מבין המורים האחרים בבית הספר:
הוא אמר לנו: "אם אתם הולכים לקולנוע, הסירו את הכיפה". זו הייתה דרך ייחודית מאוד ללמד אותנו שכל יהודי חובש כיפה מייצג את כלל ישראל בעיני הגויים.
השיעורים שלו היו מעוררי חשיבה. הם היו שונים. הוא היה אומר: "אם אתה לא מסוגל להתנהג כמו שצריך... צא מהכיתה ולך לספרייה". הוא היה אומר שאם מישהו ייתפס בספרייה ויישאל מדוע הוא נמצא שם במקום להיות בכיתה, הוא ייקח את האחריות. יחסו אלינו היה שונה מאוד מהיחס הקר וה"ייקי" של המורים האחרים.
הוא הצליח ליצור קשר עם התלמידים כמו שרק מורים טובים מצליחים ליצור. הקשר הראשון שלי עם הליגה היה כששמעתי הרצאה מפיו בבית כנסת בקווינס ונרשמתי כחבר בה...
לַרי דאב, שהיה בכיתה ט' כאשר לימד אותו מאיר, סיפר: "פעם אחת בזמן השיעור דיבר אחד התלמידים על הליגה, והרב כהנא אמר: 'עכשיו לומדים!' אחר כך הוא סיפר לנו שהמכבים פתרו בעיות על ידי השמדת האויב ולא על ידי ניהול דיאלוג אתם". גֶ'רי גֶנגֶר סיפר שלפעמים בסוף השיעור היה מאיר מדבר על הליגה ומעודד את התלמידים לבוא להפגנות.
יואל סילבר זכר בבירור ויכוח לוהט שהתפתח בשיעור של מאיר בנושא מתן צדקה. כשאמר מאיר לתלמידים שלפי ההלכה אסור לאדם לתת יותר מעשרים אחוזים מהכנסותיו לצדקה, הם התקוממו וטענו שצריך להרשות לאדם לתת עוד אם הוא רוצה. אין ספק, מאיר הצליח להעביר את המסר בדבר חשיבות מצוות הצדקה.2
קהילת 'אמונת אבותינו' ברוצ'דייל וילג'
בתקופה ההיא עדיין לא קיבל מאיר משכורת מהליגה, והיקף משרתו בהוראה היה חלקי בלבד.3 למרות ניסיונו המר כרב קהילה בהווארד ביץ', הוא קיבל עליו שוב משרה של רב קהילה, הפעם בבית הכנסת 'אמונת אבותינו'4 ברוצ'דייל וילג', שכונה במרחק של פחות מחמישה קילומטרים מלורלטון.
רוצ'דייל וילג' נבנתה בתשכ"ג (1963) כפרויקט שיכון שיתופי לחברי איגודים מקצועיים. היו בה עשרים בניינים גבוהים, שבכל אחד מהם גרו כמעט שלוש מאות משפחות, רובן מהמעמד הבינוני-נמוך. מתוך כששת אלפים המשפחות שגרו בשכונה היו כחמשת אלפים משפחות יהודיות.5
שלוש שנים קודם לכן, באופן מקרי, ציין מאיר לשבח את תושבי רוצ'דייל וילג' בטורו ב'ג'ואיש פרס':
לאחרונה נערך בקווינס טקס הנחת אבן פינה... המיוחד בזה הוא שנבנה בית כנסת אורתודוכסי בשכונה חדשה לגמרי, שאין בה בתי כנסת אחרים. אנחנו מצדיעים לתושבי רוצ'דייל וילג', שבחרו בבית כנסת אורתודוכסי אף שבוודאי הופעל עליהם לחץ עצום לבחור באפשרות אחרת.6
נשיא בית הכנסת, רַלף ויינשטיין, כתב לי:
המבנה הזמני של בית הכנסת שלנו נשרף, ופוליטיקאי מקומי, אדי אברמסון, אִפשר לנו להשתמש במשרדו לתפילות השבת. בניין הקבע היה מוכן רק במרחשוון תשכ"ט (נובמבר 1968). בכל יום שישי היינו מסדרים כיסאות לתפילת השבת ומביאים את ארון הקודש מדירה ברוצ'דייל וילג', ובכל יום ראשון היינו מחזירים אותו לדירה. אני זוכר את השבת הראשונה שהרב הגיע להתפלל אצלנו. הוא הלך ברגל מלורלטון — יותר משלושה מייל [כמעט חמישה ק"מ] — ולאחר התפילה ליוותה אותו הביתה קבוצת צעירים.7
הדרך מביתנו בלורלטון לרוצ'דייל וילג' ארכה כמעט שעה. בהתחלה הלך מאיר ברגל בכל שבת בבוקר מלורלטון ובחזרה, אך לאחר חודש עברנו לגור שם. גרנו בדירה שהייתה שייכת לקהילה, ושילמנו רק דמי אחזקה חודשיים (פחות ממאה ותשעים דולר). הדירה הייתה בקומה החמישית, ובשבתות ובחגים, שבהם לא השתמשנו במעלית, היה קצת קשה להגיע אליה. עם זאת, הדירה הייתה מרווחת ושטופת שמש. היו בה שלושה חדרי שינה, וחצינו את הסלון בעזרת כונניות ספרים כדי ליצור למאיר חדר עבודה קטן. הילדים המשיכו ללמוד בבתי הספר שבהם למדו קודם לכן והמשיכו לנסוע בהסעות עם חבריהם מלורלטון, אלא שהנסיעה הייתה ארוכה יותר.8
באותו חורף חגג ברוך את יום הולדתו העשירי, והוא הזמין את חבריו מלורלטון למסיבה בביתנו החדש. בזמן המסיבה התפתחה סופת שלגים עזה, והנסיעה בדרכים נעשתה בלתי אפשרית. שמונת חבריו נאלצו ללון אצלנו. בדרך לא דרך הצלחתי למצוא לכולם פיג'מות, שמיכות ומזרנים (אני עדיין גאה בכך). באותו ערב סוער ומושלג דיבר מאיר בבית כנסת בברונקס. גם הוא לא הצליח לחזור הביתה, והוא הוזמן ללון בביתם של פריידה ואהרן אמסל, שגרו סמוך לבית הכנסת. למחרת הגיעו לביתנו שני אבות ברגל ולקחו את כל הילדים הביתה. זה היה יום הולדת בלתי נשכח!9
לאחר שבחר ועד הקהילה במאיר לרב התקיימה אספה של חברי הקהילה כדי לאשר את הבחירה. באספה דיבר מאיר — איך לא? — על חינוך יהודי. בפרוטוקול האספה נרשמו כמה נקודות שהוא העלה: "ה'תלמוד תורה' הוא המפעל החשוב ביותר של בית הכנסת. חשוב לקיים לימודי יהדות גם לתלמידי תיכון. הרב כהנא אמר שירושלים נחרבה משום שלא למדו תורה די הצורך. גם חינוך המבוגרים חשוב מאוד. יהודים רבים בגיל שלושים, ארבעים ויותר צריכים ללמוד יהדות בסיסית ועברית".10
מאיר חתם על חוזה לשנה אחת. לפי דפי המאזן של בית הכנסת מאותה שנה הייתה משכורתו אחד עשר אלף דולר לשנה.11 נשיא בית הכנסת ויינשטיין כתב לי: "היינו קהילה חדשה של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך. לא היה באפשרותנו לשלם משכורת גבוהה יותר. הרב אירווינג הלברשטם מברוקלין המליץ על הרב כהנא, וכשאמרתי לו [לרב כהנא] שלא נוכל לשלם לו משכורת התואמת את ניסיונו, הוא אמר שזה בסדר, כי הוא גם כותב ל'ג'ואיש פרס'".12 מאיר שמח שמצא משרת רב בקהילה אורתודוכסית הקרובה לכל המקומות החשובים לו: משרד ה'ג'ואיש פרס', משרד הליגה ובתי הספר של הילדים.
קהילת בית הכנסת מנתה כשלוש מאות משפחות.13 כפי שעשה בהווארד ביץ', גם ברוצ'דייל וילג' ניסה מאיר לגייס חברים חדשים לקהילה. בעלון בית הכנסת הוא תיאר בהומור את ביקוריו בבתיהם של תושבים יהודים:
שכן אחד טען שהוא היה מצטרף מיד לקהילת בית הכנסת לולא החומרנות הגסה, גביית המסים החצופה וההתעסקות המתמדת בתשלומים, בכרטיסים ובתרומות.
"שמע, הרב, אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי מותרות כמו בית כנסת עכשיו, כשיש לי כל כך הרבה מחויבויות, כמו התשלומים על המכונית ושיעורי הגיטרה של ג'ודי והרהיטים החדשים ומשחק הפוקר השבועי עם החבר'ה — אתה יודע, הרב, חסד צריך להתחיל בבית ונמאסו עלי הבקשות של כל האנשים האלה שבוודאי מכניסים חצי מהכסף לכיסים שלהם, והיה נחמד להכיר אותך בכל מקרה, ואתה מוזמן תמיד כי אני יהודי עד קצה האצבעות, אז בכל פעם שאתם צריכים משהו, תבואו, אבל לא כסף בבקשה. טוב, אז לילה טוב..."
ושכן אחר:
"הרב, באמת, אשתי ואני מתכוננים להצטרף לבית כנסת מאז שעברנו לכאן לפני שלוש שנים, אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להסתדר. תראה, תן לנו עוד קצת זמן להתארגן, לגמור דברים, שהילד יתחיל ללמוד, שהילדה תתחתן, שהעסקים שלי יסתדרו, שאני אצא לאט לאט מארגונים אחרים, רק קצת זמן להסתדר ואז נצטרף. זאת הבטחה; יבוא יום. לילה טוב. היה לי כבוד להכיר אותך..."14
בעלון בית הכנסת פורטה הפעילות החינוכית שיזם מאיר:
תלמידי תיכון (בנים ובנות בגיל 16-13) נפגשים בימי שלישי בערב ובימי ראשון בבוקר לתפילה, לשיחות ולארוחת בוקר...
מתקיימים שיעורי יהדות למבוגרים בהנחיית הרב שלנו, מאיר כהנא, בבית הכנסת בכל יום שני בערב מהשעה שמונה. הצטרף עכשיו!...
באספה של נשות בית הכנסת מסר הרב כהנא שיעור מאלף על ההכנות לפסח...
מי"ט באדר תשכ"ט (9 במרץ 1969) יקבל הרב מאיר כהנא קהל למכירת חמץ, בימי ראשון בבוקר בבית הכנסת. מי שרוצה לקבוע אִתו יום אחר באמצע השבוע יכול להתקשר לבית הכנסת...15
מטרותיו החינוכיות של מאיר משתקפות בפרוטוקול של אספה שהייתה בבית הכנסת בה' בכסלו תשכ"ט (26 בנובמבר 1968):
ב'תלמוד תורה' לומדים מאה ועשרה עד מאה ועשרים ילדים. הרב אמר שכל הילדים ילמדו לקרוא בסידור התפילה. על כל הילדים להשתתף ב'מניין הנוער' בשבת.
נשיא בית הכנסת הודיע שציבור גדול מגיע לתפילות השבת. כמאתיים איש מגיעים לתפילות בליל שבת ובשבת בבוקר.
בכל יום ראשון בבוקר מתקיימים שיעורים לתלמידי תיכון. חברים והורים מוזמנים לצפות בשיעורים.
כדרכו, הדגיש מאיר גם את חשיבותו של החינוך היהודי של הבנות:
ה'עונג שבת' הראשון לילדים ולנוער יהיה בכ"ט בכסלו (14 בדצמבר). במסגרת ה'עונג שבת' ניתן לקיים מסיבות בת מצווה. הרב הסביר שחינוך הבנות חשוב כמו חינוך הבנים.
נפתחו שיעורים למבוגרים שמעולם לא הייתה להם הזדמנות ללמוד עברית:
שיעורים בעברית למבוגרים יתקיימו בכל יום שני בערב. נלמד קריאה בסידור, פירושי התפילות והטעמים לאמירתן.
לרב יש תקשורת מצוינת עם הצעירים. מפגשי שבת יתקיימו לבני 10-7 ולבני 13-10. לעתים קרובות הרב מזמין ילדים לביתו ללמוד על השבת.16
כמו שעשה בהווארד ביץ', הזמין מאיר ילדים לביתנו בשבתות. ביניהם היו ילדיו של רלף ויינשטיין, וכך סיפר רלף:
...הייתי אז בן ארבעים ומשהו. הרב כהנא החדיר בי אהבת ישראל, אהבת היהדות, גאווה יהודית וזהות יהודית. את הדברים שהוא החדיר בי ובאשתי המנוחה העברנו לילדינו, והם העבירו זאת הלאה לנכדינו.
הוא התאמץ מאוד בנושא של חינוך הנוער. הוא השתדל להחדיר בהם גאווה יהודית, זהות יהודית, שמירת שבת וכשרות, ועודד אותם ללמוד עוד ועוד יהדות. אף שהיה עסוק מאוד (הוא הקים אז את הליגה), תמיד היה לו פנאי לצעירים. אני זוכר שהוא היה משחק אִתם כדורסל. הרב היה אדם מדהים — אדם שהיה בקי בכל תחומי החיים, אדם שיכול לדקלם קטע גמרא באותה קלות שיכול לדקלם את אחוזי הקליעה של שחקני ה'ניו יורק יינקיז'.17
כשהגענו לרוצ'דייל וילג' הייתה הליגה רק בתחילת דרכה, אולם כעבור כמה חודשים, כשהתקיים טקס מינויו של מאיר לרב בית הכנסת, כבר התפרסמה הליגה, והנואמים בטקס דיברו עליו כ"סופר ומנהיג ידוע".18 במשך שנת כהונתו של מאיר ברוצ'דייל וילג' צברה הליגה תאוצה.
© כל הזכויות שמורות