פרק יט
הפצת המסר שבט תש"ל-תשרי תשל"א / 1970
נואם מרתק
נוסף על הרצאותיו של מאיר בקמפוסים הוא הוזמן לדבר לפני מגוון קבוצות ובבתי כנסת רבים. בדו"ח סודי של הוועד היהודי-אמריקני, ארגון ממסדי, נכתב: "הרב כהנא, הידוע כדובר מרגש, מדבר ביותר מחמישה אירועים בשבוע, ובהם הוא מגייס חברים חדשים ותרומות".1 כמובן, מטרתו של מאיר לא הייתה רק רישום חברים וגיוס תרומות. המטרה הראשית שלו הייתה לחנך; להפיץ את השקפותיו ואת רעיונותיו.
כתב ה'ניו יורק טיימס' תיאר את סגנון דיבורו הדרמטי של מאיר: "בהרצאותיו ברחבי ארצות הברית מתחיל הרב כהנא לדבר בשקט, מנתח מנקודת מבטו את האנטישמיות בארצות הברית. במשך ההרצאה קולו הולך ומתחזק. כשהוא מגיע לקריאה 'לעולם לא עוד!' בסיום ההרצאה, קולו רועם".2
את המידע המצוי בידי על הרצאותיו של מאיר בתקופה ההיא אספתי מעיתונים, מהתכתבותו של מאיר עם סוכנויות מרצים וגם מדיווחי הבולשת הפדרלית.3
למשל, בדיווח הבולשת על הרצאתו של מאיר ב'טמפל בית אמת' בפילדלפיה באדר תש"ל (פברואר 1970) נכתב ש"כמאתיים וחמישים איש נראו נכנסים לבניין" ושהנושאים שמאיר דיבר עליהם היו "תפקידם של הצעירים בליגה, מצוקתם של יהודי ברית המועצות והצורך במיליטנטיות בקהילה היהודית". בשלושת החודשים שלאחר מכן דיבר מאיר בכמה בתי כנסת, רובם בניו יורק רבתי.4
באייר (מאי) הוזמן מאיר לשאת דברים במונטריאול שבקנדה, וקהל ענק הגיע לשמוע אותו. אחת הסיבות לנוכחות הגדולה הייתה עלייתה של המפלגה הבדלנית שם, שעודדה גל אנטישמיות באזור מונטריאול. העיתונאי מילטון וינסטון דיווח:
עצמת המשיכה של הליגה להגנה יהודית המיליטנטית באה לביטוי כאן כאשר אלף ומאתיים יהודים מקומיים העדיפו להשתתף בעצרת של הליגה מלהשתתף בחגיגת יום העצמאות הישראלי, שערך באותו ערב 'הארגון הציוני המאוחד של קנדה'.
הרב דיבר על תסביך ה"מכובדות" של הממסד: "לפעמים צריך לעשות מעבר לפעולות מכובדות. אנחנו לומדים אמצעי הגנה כדי לשנות את התדמית הרכרוכית של היהודי".
"...על היהודים לצאת לרחובות ולהשיב על האלימות באלימות. צריך לזעזע את העולם", הדגיש מקים הליגה. "נמאס עלינו למות מות קדושים. נתינת הלחי השנייה אינה דרך היהדות... לחיות — זוהי דרכה של היהדות".
...בעינינו אין דבר מקודש יותר מן השלום; אך זה צריך לבוא גם מהצד השני".
קריאתו של הרב, שהוא גם עורך דין, "לעולם לא עוד!" התקבלה בתשואות נלהבות. הוא הזהיר: "אנחנו זקוקים לכם, אבל אתם זקוקים לנו יותר... תמכו בנו, הצטרפו אלינו".
תכנית הערב כללה הדגמת קרטה...5
סימור לקר מסניף הליגה במונטריאול סיפר: "כשפתחנו את סניף הליגה במונטריאול, הגיע הרב כדי לעודד ולהדריך אותנו... רוב חברי הליגה הראשונים במונטריאול לא היו דתיים, אבל הרב קיבל אותנו. הוא אמר שחשוב מאוד שכל יהודי בעולם ירגיש בבית בליגה. תוצאה ישירה של אותה שיחה ואותה גישה הייתה שלאחר שנתיים נעשתה הליגה לתנועה הנוער הגדולה ביותר במונטריאול".6
ביום האחרון של סוכות (באוקטובר) דיבר מאיר בבית כנסת בשכונת בורו פארק. דבריו התקבלו בהתלהבות על לב תושבי השכונה, שאך שבוע קודם לכן נערכה בה הפגנה של הליגה במחאה על התקפה אנטישמית שהייתה שם בעיצומו של יום הכיפורים: כחמישים נערים פורטוריקנים הגיעו לבית הכנסת 'עדת סוכוטשוב' וזרקו פח אשפה מבעד לחלון אל תוך בית הכנסת. מתפללים שיצאו לגרש אותם הוכו ונחבלו, והתוקפים נעלמו לפני שהמשטרה הגיעה. בעקבות הפשע הגובר ואזלת ידה של המשטרה התריע נציג מחוז ברוקלין במועצת העיר סֶבַסטיאן ליאון ש"אנשים פוחדים לצאת מהבית וללכת לתפילות שמא יותקפו או יישדדו".7
מבוסטון עד לוס אנג'לס
נושא קבוע בהרצאותיו של מאיר היה ההתבוללות הגוברת בקרב יהודי אמריקה. אלן מנדל סיפר אנקדוטה המדגימה מציאות זו: "מאיר הוזמן לדבר בפרבר במַסֶצ'וּסֶטס (אני חושב שזה היה בּרוּסטֶר) שגרו בו יהודים אמידים רבים. האסֵפה נערכה בביתו של נשיא הקהילה הגדולה ביותר במקום. מאיר התחיל לדבר על יהודים מתבוללים שקוראים לילדיהם בשמות כמו כריסטופר וסקוט [שמות לא יהודיים] ושולחים אותם לבתי ספר של נוצרים קתוליים. פתאום קם אחד הנוכחים ואמר בכעס: 'הרב, אל תעליב אותנו. אתה יודע ששמות ילדיו של מארחנו הם כריסטופר וסקוט, ומאחר שבתי הספר הציבוריים כאן גרועים כל כך, אנחנו נאלצים לשלוח את ילדינו לבתי ספר פרטיים, ובתי הספר הפרטיים היחידים שיש פה הם קתוליים!"8
מאיר נענה ברצון לכל הזמנה לעימות פומבי. בכ"ה בתשרי תשל"א (25 באוקטובר 1970) נערך עימות בין מאיר לְוִיל מַסלו, מראשי הקונגרס היהודי-אמריקני, בבית הכנסת 'עדת ישראל' בטרֶנטון שבניו ג'רזי. בדיווח הבולשת הפדרלית על העימות נכתב שמַסלו דגל בפעולה בדרכים המקובלות להשגת שמירה משטרתית, אך מאיר דיבר בצורה נרגשת על גאווה יהודית ועודד את היהודים לנקוט פעולות להגנה עצמית. חודש לאחר מכן נערך עימות בין מאיר לראביי שמואל סילבר בנושא "הגנה יהודית: עד כמה מיליטנטית?"9
בתחילת מרחשוון (נובמבר) נסע מאיר לפרובידנס, ודיבר ב'טמפל עמנואל', בית כנסת רפורמי גדול שם. כשמונה מאות איש באו לשמוע את הרצאתו בנושא "גישה חדשה לאנטישמיות", שבה קרא לקהל להצטרף לסניף הליגה המקומי. בכ"ח במרחשוון (27 בנובמבר) הודיעה משטרת שיקגו לבולשת הפדרלית שמאיר הוזמן לדבר בשיקגו. המשקיף מטעם הבולשת שבא לשמוע את הרצאתו של מאיר שם סָפר כשלוש מאות איש בקהל ותמצת את ההרצאה:
...הנשיא רוזוולט סירב להפציץ את מסילות הרכבת לאושוויץ... הליגה יוצאת לרחובות עכשיו כדי למנוע חזרה על מה שהיה אז. שלושת מיליון יהודי ברית המועצות רוצים להיות חופשיים, ועלינו לעשות הכול כדי לעזור להם. אם צריך להניח פצצה כדי להעלות את הנושא לכותרות, טוב.
ליהודים יש תסביך בקשר ל"אהבה". היהודים חושבים שכל העולם צריך לאהוב אותם. אבל מה שחשוב יותר הוא הערכה... הליגה מאמינה שהגיע הזמן לחדש את הגאווה היהודית... קומו להילחם!...
מאיר סיים במשפט שהיה שגור בפיו:
מעולם לא נגרמה אנטישמיות מכך שיהודי נלחם להגנתו.10
כשבוע לאחר מכן ביקר מאיר לראשונהא בחופה המערבי של ארצות הברית. בד' בכסלו תשל"א (2 בדצמבר 1970) הוא דיבר במלון 'סנטיורי פלזה' בלוס אנג'לס. אנשים רבים כל כך הגיעו לשמוע אותו, עד שלא נותר מקום באולם, ואנשים נאלצו לעמוד בלובי. באותו ערב הצטרפו תשעים איש לסניף הליגה בלוס אנג'לס.11
מאיר חזר לניו יורק לפני שבת. ביום שלישי י' בכסלו (8 בדצמבר) הוא דיבר במלון 'שרתון לה גוארדיה' בשכונת ג'קסון הייטס שבקווינס לפני קבוצה של חברי 'בני ברית' שהזמינה אותו למרות ההתנגדות הידועה של הנהגת 'בני ברית' לליגה. המארגנים ציפו לקהל גדול מאוד, ולכן שכרו את אולם המלון.12
באותו חודש ערכה הליגה כנס מנהיגות לראשי הסניפים שברחבי ארצות הברית. המושבים התקיימו בשני בתי כנסת בבוסטון: בבית הכנסת 'בית פינחס' של הרב לוי יצחק הורוביץ (האדמו"ר מבוסטון) ובבית הכנסת 'בית אל-עטרת ישראל' של הרב אברהם קוליק. ביום האחרון של הכנס הגיעה הידיעה שהסובייטים ביטלו את ביקורה של להקת הבלט 'בולשוי' בארצות הברית "בגלל החוליגניות של הליגה". בזכות העיתוי הזה הוזכר הכנס ב'ניו יורק טיימס' וצוין שבנאום הסיום קרא מאיר לשחרור יהודי ברית המועצות.13
רֶנֵיי בראון, שהייתה חברה במזכירות הראשונה של הליגה, הייתה אחראית לארגון הרצאותיו של מאיר עד תשל"ב (1972). היא סיפרה:
לא הייתי צריכה ליזום הרצאות. קיבלתי בקשות מבתי כנסת, מארגונים יהודיים ומתנועות נוער (מאיר דיבר באוניברסיטאות ובבתי ספר תיכון חינם, משום שהיה לו חשוב מאוד לדבר לפני צעירים).
ככל שהתפרסם מאיר, גברו הפניות. הגיעו הזמנות מכל רחבי ארצות הברית — פלורידה, קליפורניה — וגם מקנדה...
כשהייתה הרצאה מחוץ לעיר, שילם הארגון המזמין את הוצאות הטיסה, שלח מישהו לפגוש את מאיר בשדה התעופה וארגן את סידורי הלינה. ארגנתי גם ערבי התרמה בבתים פרטיים. אם באותה עיר היה סניף של הליגה, בדרך כלל חברי הסניף היו מסדרים הכול.14
האהדה הגוברת למאיר הדאיגה את הממסד היהודי, ומנהיגיו פתחו במערכה לעצור את גל ההזמנות להרצאותיו. בַלפור בריקנר, מראשי איחוד הקהילות הרפורמיות, שלח לקהילות האיחוד דו"ח בן שבעה עמודים על הליגה בצירוף מכתב בזה הלשון: "...הליגה מציגה השקפה מעוותת ופרנואידית של אמריקה מפורדת... יש לדחות הופעות של דוברי הליגה... פַרסמו הסתייגות מהליגה בעלון הקהילה... הַביעו התנגדות בכל דרך... בַקשו מארגונים יהודיים שאתם חברים בהם לפרסם הודעות הסתייגות מהליגה".15
במאמר בעלון ועד הרבנים של ניו יורק גינה הרב קורט קלפהולץ "קבוצות הגנה יהודיות המתיימרות לדבר בשם הקהילה היהודית כולה, אך למעשה מייצגות מעטים בלבד". (באופן אירוני כך בדיוק אפיין מאיר את ארגוני הממסד.) עם זאת הודה הרב קלפהולץ שהליגה ממלאת חלל ושיש צורך "לאמן יהודים צעירים בהגנה עצמית כדי להתגונן מפני תקיפות". הוא תיאר את בעיית "תושבי הערים הפוחדים לצאת לרחוב בערב" והודה בעובדה שהארגונים היהודיים טרם הצליחו למצוא פתרון למצב.16
מאיר לא זלזל בהתנגדותם של אנשי הממסד היהודי אליו. היה חשוב לו לשכנע דווקא אותם לתמוך בנושאים כמו חינוך יהודי והמאבק למען יהודי ברית המועצות, מפני שלהם היו האמצעים והמעמד הנחוצים להצלחה במאבקים אלו.
התמיכה העממית בליגה
מאיר אמר בהזדמנויות שונות שרוב תמיכתו באה מה"עמך": "איך יהודי עשיר או לא יהודי יכולים לגנות ארגון של יהודים מהמעמדות הנמוכים החיים בפחד? הממסד רואה בנו שערורייה, אך התמיכה בנו באה מה'עמך'".17
אכן, הליגה זכתה לתגובות נלהבות דווקא מאותם יהודים שהכירו מקרוב את בעיות האנטישמיות והעריכו את פועלה של הליגה. יהודים אלו נענו בחיוב למודעה שפרסם מאיר ב'ניו יורק טיימס' ובה בקשת סיוע ל'מבצע הגנה', מבצע שנועד למנוע פשע ואלימות, באמצעות סיורים שכונתיים:
h בעל מפעל לתיקי נשים במנהטן כתב: "אני יהודי שפעיל בקהילה שלי בעניינים יהודיים. אני מסכים עם מה שאתם עושים ואני מאמין שחשוב שתמשיכו להתקיים. נא קבלו את הצ'ק שלי כתרומה מיהודי מודאג אחד ליהודים רבים כמוני שיש להם האומץ לפעול על פי אמונתם".
h יהודי מברוקלין כתב: "המודעה שלכם ב'ניו יורק טיימס' גרמה לי הקלה גדולה. רבים מאתנו ישמחו לתרום כסף ורעיונות כדי לפתור את הבעיה הזאת..."
h יושב ראש סניף של ארגון החיילים היהודים המשוחררים מהצבא האמריקני כתב: "אכפת לנו מיהודים ומאמריקנים... אנא קבלו את תרומתנו בסך שמונה עשר דולר בשביל מבצע הגנה".
h "אני תומך בעמדתכם האמיצה ובפעילות שלכם", כתב רופא ממחוז ברונקס. "אתם ראויים לתמיכת כל היהודים בשל עבודתכם האמיצה והמסורה. אלה המגנים אתכם עושים זאת מתוך פחד. הפחדנים האלה מוכנים להיכנע לדרישות מוגזמות כדי להימנע מעימות. בלי ההנהגה החזקה ובלי הפעילות המסורה שלכם היינו עלולים כמעט לחזור לתקופת הפוגרומים".
h סטודנט באוניברסיטת קולומביה כתב במכתב קצר: "שמעתי את הרב כהנא כשהוא דיבר כאן בחודש שעבר. אנא קבלו את תרומתי והשתמשו בה ל'מבצע הגנה'. [חתום] אחיכם".18
מאיר הראה לכתב ה'דיילי ניוז' צ'קים על סך עשרה וחמישה עשר דולר ואמר לו: "אמנם אין קבוצה אחת שיכולה לדבר בשם כל היהודים, אולם אני חושב שאנחנו יכולים לדבר בשם ה'עמך'".19
בהתאם לאמצעים של האוכלוסייה הזאת היו דמי החברות השנתיים בליגה נמוכים — שמונה עשר דולר לחברים חדשים ועשרה דולר לחידוש החברות — ולכן הליגה הייתה במצוקה כלכלית מתמדת. אך חברי הליגה עזרו בכל מה שיכלו. לדוגמה, בעלון הליגה נכתב: "תודה מיוחדת מעומק הלב למוריס דרוקר, שעבד בלי לאות כדי להדפיס לנו מיליוני פריטים מכספו האישי". בגיליון אחר הובעה תודה לארי קלדרון על "מכונת הכתיבה החשמלית שתרם, שבה מוקלד עלון זה... אנחנו צריכים עוד כמה!" סטנלי שומסקי כתב למאיר: "אני סגן יושב ראש הסניף של ברייטון ביץ'. אולי אוכל לעזור לכם יותר... מאחר שיש לי עסק משלי, שעות עבודתי גמישות..."20
על אף חוסר היציבות הכלכלית לא ויתר מאיר על פעילויות חשובות, כגון הצעדה לוושינגטון ומחנה הקיץ, מתוך ביטחון מלא בה', שיצליח לגייס את הכסף הדרוש. בתשרי תשל"א (אוקטובר 1970), לאחר שנעצרו אברהם ונחמה הרשקוביץ והיה צורך לגייס בדחיפות דמי ערבות כדי לשחרר את נחמה הצעירה וההרה מבית המעצר האיום, קיבל עליו מאיר גם את המשימה הזו. אנשים הבינו את מצוקתה ותרמו ביד רחבה. ממודעה אחת בלבד ב'ג'ואיש פרס' גויסו תשעת אלפים דולר מתוך עשרים וחמישה אלף הדולר הדרושים, והיא שוחררה לאחר שבועיים. בהרצאתו במרחשוון (נובמבר) בפרובידנס ציין מאיר שתקציבה השנתי של הליגה הוא שבעים אלף דולר — סכום שמעיד על פעילות ענפה למרות ההכנסות המוגבלות.21
נוסף על הסניפים שהוקמו בשנת תשכ"ט (1969) בערים פילדלפיה, בוסטון, הרטפורד, קליבלנד, מיאמי, מונטריאול וטורונטו, הוקמו בשנת תש"ל סניפים חדשים בערים לוס אנג'לס, מילווקי, סיינט לואיס, שיקגו, סן פרנסיסקו, אלבקורקי (ניו מקסיקו) וברגן קאונטי (ניו ג'רזי). בכל הערים האלה סבלו התושבים מעלייה ברמת האלימות — הן הכללית הן האנטישמית המכוונת. בשיקגו היה גורם נוסף, כפי שכתב לואיס שוחט: "שיקגו היא העיר היחידה שבה עורכים חברי המפלגה הניאו-נאצית מצעדים ברחובות הראשיים במדים נאציים".22
פתיחתם של סניפים חדשים הציבה לפני הליגה אתגר חדש של שמירה על אחידות אידיאולוגית, כפי שמעיד מכתב ששלח מאיר למרילין בטמן:
קיבלתי את מכתבך שבו הודעת לנו שהתחלת לארגן קבוצה ששמה 'הליגה להגנה יהודית של דֶטרויט'.
אין לי ספק שאת מתכוונת לעבוד למען אותה מטרה שאנחנו עובדים למענה, אבל אני רוצה להודיע לך שאסור לשום קבוצה שלא עברה דרך המשרד הראשי להשתמש בשמה של הליגה להגנה יהודית. אין לנו שום כוונה להרשות למשוגעים או לקבוצות גזעניות להשתמש בשם שלנו ובכך להשחיר את שמו של הארגון כולו.
אם את מעוניינת להיות חלק מהליגה להגנה יהודית, הודיעי לנו.
[חתום] מאיר כהנא, יו"ר.23
מאיר פרסם חוברת הדרכה כדי לשמור על אחידות אידיאולוגית בין הסניפים. בחוברת הוא הדגיש את המבנה הריכוזי של הליגה:
הליגה היא ארגון ריכוזי בעל משמעת... [כך] אנחנו יכולים להבטיח שלא ייעשה שינוי בהשקפתנו או במדיניותנו. ישנם יחידים העלולים לנקוט עמדה אלימה מאוד, ומצד שני קיימים אלה העלולים להפוך אותנו לחיקוי של ארגון יהודי רגיל. שינויים הרסניים כאלה אינם אפשריים במבנה [הריכוזי] הקיים כיום.
באמצעות הריכוזיות אנחנו יכולים לסלק במהירות גזענים ואנשים בלתי יציבים העלולים להגיע אלינו. אין מקום אף לאחד מאלה בליגה.
באמצעות הריכוזיות ניתן להבטיח גיוס מהיר של חברים להפגנות ולפעולות אחרות.
באמצעותה אנחנו מונעים יריבויות פוליטיות פנימיות וסכסוכים אישיים קטנוניים.
...כל ההחלטות הסופיות מגיעות מהמשרד הראשי...24
לעתים קרובות נקרא מאיר ליישב סכסוכים בין חברי הליגה. במקרים האלה הוא הפציר בהם להתעלות מעל הקטנוניות ולהתרכז בפעילות המעשית למען המטרה המשותפת.
בכ"ד בסיוון (28 ביוני) התקיימה הוועידה הארצית הראשונה של הליגה במלון 'ניו יורקר' במנהטן. יותר ממאה וחמישים נציגים הגיעו מכל רחבי ארצות הברית ומקנדה. מאיר נשא את הנאום המרכזי, ברט צווייבון היה המנחה, ומַרי שניידר מסר דו"ח כספי. אלן מנדל מבוסטון, ארני מינצברג ממונטריאול ובן פומרנץ מפילדלפיה סיפרו על הפעילות בסניפים שלהם. מאיר שוב נבחר ליושב ראש הארצי, ולראשונה נבחר למזכירות הארצית חבר הליגה שגר מחוץ לניו יורק, רוס קלנר מפילדלפיה. בכך באה לידי ביטוי העובדה שהליגה היא ארגון ארצי.25
© כל הזכויות שמורות