פרק כא
השלטונות מגיבים טבת תשל"א / ינואר 1971
ביקור בישראל
אור לד' בטבת (1 בינואר 1971), עם סיום משמרת המחאה המוצלחת למען נאשמי לנינגרד, טס מאיר בשעת לילה מאוחרת לארץ כדי להיפגש עם פעילים למען היהדות הסובייטית. מאז ביקורה של גאולה כהן במשרדי הליגה בניו יורק בשנה הקודמת היא עודדה פגישה כזאת למען קידום המאבק המשותף. "שמו של מאיר היה שם דבר בקרב הפעילים בארץ", אמרה לי גאולה כהן. היא הפגישה אותו עם ראשי תנועת החירות עמיחי (גידי) פַּגלין, יצחק שמיר, שמואל תמיר ודב שילנסקי.1 מאוחר יותר טענו אנשי שמאל שבפגישות אלו נעשה מאיר לכלי בידי הימין הישראלי. טענה זו מופרכת לגמרי. מאיר פעל באופן עצמאי לפני הפגישות ואחריהן. למעשה, בפגישות ההן היה לכל צד אינטרס משלו: החירות רצתה לגייס את הדמות המפורסמת הזו לשורותיה, ומאיר רצה את ההכרה הציבורית שהחירות יכלה לספק לו.2
שמו של מאיר הלך לפניו בארץ. התקשורת הישראלית עקבה אחר פעילותו, והוא זכה להערצה בשל הפעולות הנועזות שהוא יזם למען יהודי ברית המועצות ולמען יהודי ארצות הברית.
בעיתונים רבים בישראל דווחה תגובתה של הליגה על התקפת המחבלים הרצחנית על אוטובוס ילדים סמוך לקיבוץ אביבים באייר (מאי): חברי הליגה השתלטו על המשרד של 'ועד הפעולה ליחסים אמריקניים-ערביים', ארגון ערבי בניו יורק בראשות ד"ר מוחמד מהדי. במאמר מערכת ב'ידיעות אחרונות' כתב הרצל רוזנבלום: "אין כל ספק בדבר שלמאיר כהנא... מגיע תואר הכבוד 'חלוץ'. כי האיש הוא קודם כל חדשן, שעזב את קו ההתגוננות הישן של הגולה והחליפו בקו אחר, חדש... הקו הגלותי הישן שלנו — ההבלגה בכל הנסיבות — נכשל. בזה אין שתי דעות. לעומת זאת, טרם נתנסינו בקו החדש, בהגנה על זכויותינו וכבודנו בארצות שִבתם של היהודים לגלויותיהם. למה לא לעודד את כהנא?"3
כתב 'הצופה' שדיווח על השתלטות הליגה על משרדו של ד"ר מהדי סיפר גם על הרצאותיו הרבות של מאיר ברחבי ארצות הברית ועל הסניפים החדשים של הליגה שנפתחו בערים רבות. באלול (ספטמבר) פורסמה ב'מעריב' כתבה על הליגה תחת הכותרת "ההגנה נוסח אמריקה", שתיארה את הסערה שחוללה הליגה בהצבתה יהודים "חמושים" ליד 'טמפל עמנואל'. במרחשוון (אוקטובר) שודר ביומן החדשות של 'קול ישראל' ריאיון עם מאיר, שבו הוא דיבר על פעולת הליגה במשרד הערבי.4
ביום שנחת מאיר בארץ שודר בטלוויזיה הישראלית הנאום שהוא נשא במשמרת המחאה למען נאשמי לנינגרד בניו יורק.א בזמן ביקורו בארץ שודר ריאיון אתו ב'קול ישראל', וכן ראיינו אותו כתבי 'ידיעות אחרונות', 'מעריב' ו'ג'רוסלם פוסט'. בכתבות שפורסמו בעיתונים תוארו פעולות הליגה ופורטו עיקרי השקפתה. הכתבים דיווחו גם על תכניתו של מאיר לעלות ארצה בתוך שנה. כתב 'ידיעות אחרונות' סיים את כתבתו במשפט ששיקף את היחס החיובי שהיה לאנשי התקשורת כלפי מאיר אז: "שמחתי על האזרח הישראלי החדש שיתווסף אלינו, ואיחלתי לו דרך צלחה..."5
בכתבתו ב'מעריב' הזכיר אורי דן לקוראיו שההפצצות במשרדים הסובייטיים בניו יורק הן שהעלו לכותרות את פרשת חוטפי המטוס בלנינגרד ואת גזרי דין המוות שהוטלו על שניים מהם. דן התרשם ממראהו הצעיר של מאיר: "הוא נראה כסטודנט יותר מכמפקד של תנועה דינמית יחידה במינה".6
גם במוספים של 'על המשמר' ושל 'הארץ' פורסמו כתבות על מאיר ועל הליגה. ב'על המשמר' הופיעה כתבה גדולה שכותרתה "'הפנתרים היהודים' של הרב כהנא". תוארו בה אימוני הקרטה, מחנה הקיץ של הליגה וההפגנה ליד 'טמפל עמנואל', ובסוף הכתבה הובא מאמרו של מאיר "הגיעה השעה לשוב הביתה" בתרגום לעברית. בכתבתו הארוכה במוסף 'הארץ' קבע שלמה שמיר: "הרב כהנא הוא כיום היהודי המפורסם ביותר בארצות הברית".7
הטרדת הדיפלומטים חייבת להיפסק
ביקורו של מאיר בארץ היה קצר — שבוע ימים בלבד. עם חזרתו לניו יורק הוא פתח בסדרת פעולות נועזות ששוב העלו לכותרות את נושא היהדות הסובייטית. אחת הטקטיקות הייתה זו שהוא הזכיר חודשים אחדים קודם לכן: הטרדת דיפלומטים סובייטים על ידי "ליווי כפוי" ביציאתם מבניין המשלחת הסובייטית. חברי הליגה הלכו אחריהם ובידיהם שלטים שבהם כיתובים כגון "לפנינו הולך חזיר רוסי שמדכא יהודים" וקריאות ברוסית כגון "לכו הביתה" ו"חופש ליהודים". הטרדה אחת מאלו תוארה ב'ניו יורק טיימס'. הכתב תיאר איך לעגו שישה מחברי הליגה לרוסי ש"ליוו":
הוא נכנס למזנון. הם נכנסו אחריו. הוא התיישב והזמין משקה קל. הם התיישבו לידו או נעמדו מאחוריו. הם דיברו בקול רם באנגלית, כאילו משוחחים ביניהם... הם אמרו דברים כמו: "תנו לרוסי מה שהוא רוצה. תנו לרוסי את כל מה שמגיע לו... אני זוכר את החיילים הרוסים האמיצים כשהם נכנסו להונגריה... אל תשכחו את הרוסים בצ'כוסלובקיה, גם הם היו אמיצים... תמיד אפשר לזהות רוסי לפי הסימן הצהוב [סמל פחדנות] על הגב שלו".8
הממסד היהודי גינה מיד את הטקטיקה החדשה, אך תגובתם של הסובייטים — גרימת נזק למכוניותיהם של עיתונאים אמריקנים במוסקבה — הטתה את דעת הקהל האמריקני נגד הסובייטים. מקס לרנר, בעל טור ב'ניו יורק פוסט', כתב:
בהתחלה חשבתי שצריך להעניק לליגה להגנה יהודית את הפרס לנקיטת האמצעים הגרועים ביותר... אבל עכשיו, לאחר שהרוסים חיבלו במכוניות של כתבים אמריקנים חפים מפשע במוסקבה, על כורחי אני חייב להעניק את הפרס הזה לממשלה הסובייטית... הציבור האמריקני אינו מצפה מיהודי אמריקה ומידידיהם לשתוק לנוכח היחס הסובייטי לאחיהם.9
הממשל האמריקני, שחשש מהסלמה במתיחות שבין שתי המעצמות, החליט להפעיל מדיניות של יד קשה נגד הליגה. בחודשים הבאים ננקטו צעדים שמטרתם הייתה "לשבור" את הליגה. בט"ו בטבת (12 בינואר 1971) הגיעו שוטרים למשרד הליגה ועצרו את מאיר, משום שלא התייצב לדיון משפטי בשבוע שהיה בישראל. למעשה, הוא שלח מברק מישראל לעורך דינו ברט צווייבון וביקש ממנו להודיע לבית המשפט שהוא ייעדר, אך המברק הגיע מאוחר מדי. המעצר הפתאומי היה תגובה חריפה ויוצאת דופן לעבֵרה קלה כל כך.
מאיר שוחרר בערבות לאחר כמה שעות, ומיד הוא כינס מסיבת עיתונאים באולם העיתונות של בית המשפט והצהיר שהוא לא ייכנע ללחץ. מאחר שהוא הגיע ישר מבית המעצר, הוא לא היה מגולח, אך דווקא התצלום הלא מחמיא שצולם באותה מסיבת עיתונאים הופיע בעיתונים רבים באותה תקופה. כתב ה'ניו יורק טיימס' שהתלווה אל מאיר כשהלך למשרד הליגה לאחר מסיבת העיתונאים דיווח שהוא אמר לתומכיו שזאת "רק ההתחלה של מערכה ממשלתית לעצור אותנו", אך הוא נחוש בדעתו להמשיך כי "זעקותיהם של שלושה וחצי מיליון יהודים סובייטים גוברות על יללותיו של משרד החוץ האמריקני".10
הסיקור הנרחב של מעצרו של מאיר בגין אי התייצבותו בבית המשפט כלל דיווחים ב'קול ישראל' ובטלוויזיה הישראלית וכתבה ב'ניו יורק טיימס' תחת הכותרת "ראש החץ של הליגה". גם ברשת הטלוויזיה >ENG<NBC<HEB> שודרה כתבה. בשידור הוא נראה צועד במסדרונות בית המשפט, מוקף בחברי הליגה ובכתבים ואומר: "כשהממשלה רוצה מישהו, היא תופסת אותו, אך את הליגה לעולם לא יעצרו... הטרדת פקידים סובייטים תימשך כל עוד יישאר ברוסיה יהודי אחד שרוצה לעזוב. הלחץ הממשלתי לא ישפיע עלינו. פרסום תקשורתי הוא הדרך היחידה לעזור ליהודי רוסיה".11
שנים לאחר מכן הסכימו ראשי 'מאבק הסטודנטים למען יהדות ברית המועצות', תנועה שפעלה בדרכים מקובלות יותר, שהפעלת התקשורת הייתה המפתח להשגת תוצאות. גלן ריכטר, מראשי התנועה, כתב לי:
הרב כהנא העלה את נושא היהדות הסובייטית לכותרות במידה שאנחנו, באמצעות ההפגנות השקטות יותר, לא הצלחנו... לעתים קרובות אני נשאל אם פעולות הליגה עזרו או הזיקו ליהודים הסובייטים... בוודאי חוסר מעש היה הרסני, דיפלומטיה שקטה לא הניבה תוצאות, והלחץ הציבורי הצליח בסופו של דבר.
גם יעקב בירנבאום, מייסד התנועה, הודה: "הרב כהנא הצליח להגביר את המודעות למצוקת היהדות הסובייטית בדרך שאלמלא פעל בה לא היה מצליח במידה כזו".12
למחרת בבוקר התבטא מאיר בצורה נחרצת בתכנית הטלוויזיה 'טוּדֵיי' של רשת >ENG<NBC<HEB>: "מי שחושב שאפשר לעצור אותנו, לאחר ששמענו את זעקתם של שלושה וחצי מיליון יהודים... אינו מבין את נפשו של היהודי שנולד אחרי אושוויץ. איבדנו שישה מיליון יהודים לפני עשרים וחמש שנה, ואין לנו שום כוונה לאבד שלושה וחצי מיליון נוספים בשואה רוחנית... אין שום ספק: לאחר חמישים ושלוש שנה עלה נושא היהדות הסובייטית לכותרות ונעשה לסיפור מספר אחת. אין ספק שזה יועיל".13
עוד ועוד הזמנות לבתי משפט נערמו על שולחנו של מאיר. בטבת (ינואר) הוא נדרש להתייצב בשני דיונים: בראשון, שהיה בעניין ההפגנה מול בניין המשלחת הסובייטית בכ"ט בכסלו תשל"א (27 בדצמבר 1970), הוא הואשם בהתפרעות חמורה, עבֵרה פלילית שעונשה המרבי היה שבע שנות מאסר. בשני הוא הואשם בהתפרעות בהשתלטות על משרדי 'טאס' בכ' בטבת תש"ל (29 בדצמבר 1969). דיון בעניין ההפגנה מול המשלחת הסובייטית בכ"א בטבת תש"ל (30 בדצמבר 1969) נקבע לתחילת פברואר.14
חבר מושבעים מיוחד
בט"ז בטבת (13 בינואר) פורסמה הידיעה שהתובע הכללי של ניו יורק החליט להגיש ארבעה כתבי אישום נגד בכירים מחברי הליגה לפני חבר מושבעים מיוחד.ב ההאשמות היו גרימת נזק למשרדי 'אינטוריסט' ו'אמטורג' הסובייטיים ותקיפת ד"ר מוחמד מהדי, יושב ראש ארגון ערבי בניו יורק. מאיר בוודאי היה מודאג, מפני שרק הרשעות חמורות הובאו לפני חבר מושבעים מיוחד.
באותו יום כינס מאיר מסיבת עיתונאים במשרדו של עורך הדין ברט צווייבון כדי להודיע שהוא עולה ארצה בקיץ ושצווייבון יהיה יושב ראש הליגה במקומו. הועלתה ההשערה שמאיר נקט צעד זה כדי לנתק את הליגה מכל קשר לפעילותו במקרה שהוא יואשם בפעילות בלתי חוקית.15
באותו ערב ראיין אותו כתב ה'ניו יורק פוסט'. מהכתבה אפשר לחוש את הקצב המסחרר שבו עבד מאיר:
...הרב מאיר כהנא עייף. הוא נפל לתוך כיסא ונשען אחורה. "אני מותש", הוא אמר, "מותש לגמרי".
הוא נראה נבול. שערותיו השחורות הקצרות היו מסודרות תחת כיפתו השחורה, אבל עיניו היו אדומות וחולצתו הלבנה המכופתרת הייתה מקומטת מעט...
...גובר המתח בין ארצות הברית לברית המועצות, וכהנא מרוצה מכך. אבל ראש העיר לינדזי סימן את הליגה כמטרה... הוגשו נגד כהנא כתבי אישום חמורים בנוגע לארבעה אירועים נגד סובייטים ונגד ערבים.
...כהנא היה רחוק מאוד משבירה מהלחץ... למרות עייפותו נשאר הרב אדיב ורגוע בהשיבו על שאלותיי במשך שעה ורבע.
מדי פעם התפרץ צווייבון או מישהו אחר למשרד ואמר: "אנחנו מאחרים", "אני צריך לתפוס רכבת", או "יש לנו פגישה, צריך ללכת!" אבל כהנא נשאר רגוע והיסה את המפריעים, בלי להרים את קולו.16
למחרת שוב הייתה הליגה בכותרות. בשש וחצי בבוקר הושלכה לבֵנה מתוך מכונית נוסעת וניפצה את חלון הראווה של משרד 'אינטוריסט' במנהטן. בריאיון לחדשות >ENG<NBC<HEB> הכחיש מאיר כל קשר של הליגה לאירוע, וניצל את הריאיון להרחיב את הדיבור על בעיית היהדות הסובייטית: "אם מדיניותה של ארצות הברית היא לקנות שלום על גבם של היהודים, התוצר הסופי יהיה קלון לארצות הברית, ולא יהיה שלום". הוא ציין שמכתביהם ונאומיהם של מנהיגים יהודים לא השיגו דבר, והאשים את היהודים המגנים את הליגה בדאגה צרה ל"מה חושבים עליהם הגויים". "מטרות הליגה", הוא אמר, "הן להכריח את היהודים להרגיש את מצוקתם של יהודי רוסיה ולהחדיר ביהודים גאווה יהודית". הוא הזכיר לשומעיו שילדים יהודים ברוסיה אינם מורשים ללמוד יהדות והיסטוריה יהודית. "רק פעולות מטורפות יכולות להבטיח שהנושא יישאר בכותרות", הוא הסביר.17
מרק ארנולד סיכם בשבועון 'נשיונל אובסרבר': "מבצע ההטרדה של הליגה הצית שרשרת אירועים שאיימו על היחסים בין ארצות הברית לברית המועצות". הוא התרשם מהשקט של מאיר: "עם כל הלהט והתקיפות שהוא מקרין בטלוויזיה, הרב כהנא נראה כאילו אינו מתאים לתפקיד של מנהיג מיליטנטי. בשלוש השעות שדיברתי אִתו הוא דיבר כל הזמן בשקט ובאיפוק. קיבלתי רושם של אדם ביישן וצנוע, רושם שהתחזק לנוכח מבנה גופו הרזה ושרידי גמגום". בדומה לכך העיר כתב ה'דיילי ניוז' על "הופעתו הצנומה והמסודרת ותווי פניו הרגועים... רחוק מהתדמית המתלהמת". אכן, מאיר בטבעו היה שקט. לא פעם הוא העיד על עצמו שהיה עליו לעמול קשה כדי לשדר תדמית תקיפה.18
ההחלטה להגיש כתבי אישום נגד חברי הליגה לפני חבר מושבעים מיוחד הייתה חלק ממערכה ממשלתית מכוונת נגד הליגה. בי"ח בטבת (15 בינואר 1971), יומיים לאחר הודעת התובע הכללי על כך, קיבלו מאיר וכמה חברים מהליגה את ההזמנות להתייצב לפני חבר המושבעים המיוחד. באותו יום גם הוגשו כתבי אישום נגד שלושה חברים אחרים בגין רכישת רובים בשמות בדויים בקיץ תשכ"ט (1969).19
מיד באותו יום כינס מאיר מסיבת עיתונאים, ובפעם השלישית בתוך ארבעה ימים הוא הופיע בטלוויזיה.
בשידור ברשת >ENG<NBC<HEB> נראה מאיר יושב על יד שולחנו במשרד הליגה, ומאחוריו קיר עטור פוסטרים וכרזות. בזמן שהמצלמה סקרה את הכתבים המכונסים בחדר, הושמעו דבריו של מאיר בגנות הניסיון להפעיל לחץ על הליגה להפסיק את הטרדת הדיפלומטים הרוסים. "לא רק שההטרדה תימשך", הוא אמר, "היא אף תוגבר". לשאלת הכתב ג'ק פקסטון אמר מאיר שהנשיא ריצ'רד ניקסון חייב ללחוץ על רוסיה להתיר הגירה חופשית, ואם ימשיך ניקסון להתעלם מהיהדות הסובייטית, הוא יסבול בבחירות הבאות. הוא הסביר שהליגה מנסה להציל את כבודם של האמריקנים על ידי מאבקה נגד הדיכוי הסובייטי.20
בהמשך השידור קרא מאיר מברק ששלחו עולים חדשים מרוסיה למנהיגים יהודים באמריקה: "...אנו משוכנעים שמדיניות הליגה ופעולותיה יעילות ביותר. צריך לגרום לממשלה הסובייטית להבין שמוטב שתשחרר את היהודים ולא תסתבך בסיבוכים בין-לאומיים אין-סופיים". אחד החתומים, דב שפרלינג, אמר שהרוסים הביאו על עצמם את השיטות של הליגה בהתעלמותם מסוגי מחאה שקטים.21
שלושה ימים אחר כך, בכ"א בטבת (18 בינואר), הוגשו כתבי אישום נגד מאיר ונגד שבעה מחברי הליגה בבית המשפט העליון במנהטן. האישומים כללו תקיפה, שידול להתפרעות, התנהגות פלילית, התפרעות, התקהלות בלתי חוקית, גנבה ועוד. מאיר עצמו הואשם בהתפרעות, בשידול להתפרעות ובהתקהלות בלתי חוקית בשתי הפגנות בכסלו תשל"א (דצמבר 1970). כל הנאשמים כפרו באישומים ושוחררו בערבות עד המשפט, שנקבע לי"ז בניסן (12 באפריל).22
מאיר שוחרר בערבות בסך אלפיים וחמש מאות דולר רק לאחר שהסכים להגביל את הפגנותיו לאזורים מסוימים. ברט צווייבון, שייצג את מאיר בבית במשפט, אמר לכתבי ה'דיילי ניוז' שהגבלה זו נוגדת את זכויותיו של מאיר על פי החוקה האמריקנית. מאיר כינה את המשפט "המשך המזימה שנרקמה בוושינגטון". הליגה הזדרזה לארגן מסיבת עיתונאים שתהיה מפגן תמיכה של יהודים שלא היו קשורים לליגה. אחד האנשים שדיברו בשבחה של הליגה היה הרב ג'וליוס ניומן, לשעבר חבר 'הוועדה לזכויות האדם' של עיריית ניו יורק. הוא אמר: "אנחנו עדים לנס אמתי, כשקומץ אנשים מצליח לפרוץ את מסך הברזל". ג'ורג' מַייסנר, עורך דין וסגן נשיא של 'הארגון הבין-לאומי לשחרור יהודי רוסיה', גינה את ניסיונותיו של ראש העיר לינדזי להשתיק את הליגה.23
למחרת שוב היה מאיר בבית המשפט. הוא הואשם בקשירת קשר, בהשגת גבול ובהתנהגות פלילית בהשתלטות על משרדי 'טאס' קצת יותר משנה קודם לכן. שלא כמו בפעמים הקודמות, שבהן נדרש להתייצב בבתי משפט לצורך דיונים והליכים משפטיים שונים, הפעם היה משפט של ממש. לפני שנכנס לאולם, הוא הודיע לכתבים במסדרון בית המשפט שלאחר אחד עשר יום שבהם נמשכה הטרדת דיפלומטים סובייטים, מיום זה תהיה הקפאה של מתקפת ההטרדות ל"תקופה בלתי מוגבלת".24
ב'סיפורה של הליגה להגנה יהודית' הסביר מאיר שההפסקה נועדה לתת לממסד היהודי זמן להשתמש בפעילות של הליגה כקלף מיקוח, דהיינו להזהיר את הממשל האמריקני שאם הוא לא ישכנע את הסובייטים להתפשר, עלולים "היהודים המיליטנטיים האלה" לצבור תמיכה, והאלימות תימשך.25
בכ"ג בטבת (20 בינואר) הודיעה הליגה על טקטיקה חדשה: הטלת חרם על חברות אמריקניות הסוחרות עם הסובייטים. בכתבה ב'ניו יורק טיימס' על החרם אפילו פורסם מספר טלפון שאותו אפשר לחייג כדי לשמוע הקלטה שבה מפורטים שמות החברות המוחרמות.26
במאמר ב'ג'ואיש פרס' הסביר מאיר את הרעיון שמאחורי הטלת החרם:
הצורך של ברית המועצות בדולרים ובסחר עם המערב ברור היום יותר מאי פעם. אנו שומעים בלי הרף על עוד ועוד עסקאות וחוזים הנחתמים בין הסובייטים לארצות המערב. חברת המשאיות 'מַק טרַק' חתמה על חוזה לבניית מפעל ענק בעבור הרוסים, ועסקאות נוספות נרקמות במסדרונות הקרמלין בחסותו של משרד המסחר האמריקני. עלינו לנצל את נקודת התורפה הזו של הסובייטים ולהשיג מהם ויתורים תמורת סחר אמריקני ודולרים.27
הליגה קיימה כמה הפגנות נגד חברות שקיימו קשרי מסחר עם הסובייטים. עד כדי כך הצליחה סדרת ההפגנות שלה נגד חברת המשאיות 'מַק טרַק', שהחברה ביטלה את תכניתה לבנות מפעל בברית המועצות. כאשר תכננו הסובייטים ביקור של משלחת לקידום מכירת מטוסי ה->ENG<Yak-40<HEB> בארצות הברית, הם פחדו כל כך מהליגה, עד שנזהרו לשמור את הביקור בסוד ולהימנע מכל פרסום על אודותיו.28
הליגה קיבלה זריקת עידוד כשהסובייטים ביטלו את ביקורה המתוכנן של להקת 'בולשוי' בארצות הברית בעקבות פעילותה,ג והיא הגבירה את הפעולות נגד הופעות של אמנים סובייטים. בכ"ד בטבת (21 בינואר) ערכו חברי הליגה שביתת שבת במשרדיה של סוכנות האמנים 'קולומביה אַרטיסטס' בדרישה שתבטל את ההופעה של להקת המחול 'אומסק' הסובייטית שארגנה הסוכנות. הסוכנות סירבה לבטל את המופע, וחברי הליגה החליטו "לבטל" אותו בעצמם. הם קנו כרטיסים למופע באולם 'קַרנֶגי', ובעיצומו הם פתחו עשרה בקבוקי אמוניה. הגז החריף הבריח את הקהל וגרם להפסקת ההופעה. שבוע לאחר מכן ביטלו הסובייטים את כל ההופעות שתוכננו לחודשיים הקרובים באמריקה. הביטול סימן הידרדרות ביחסי ארצות הברית וברית המועצות, אולם משרד החוץ האמריקני, שלא היה מוכן לוותר על יחסי הידידות עם ברית המועצות, כבר היה בעיצומה של מתקפת מחץ על הליגה.29
מאחורי הקלעים: לחץ ממשלת ארצות הברית
הלחץ של הממשל "מאחורי הקלעים", שהתבטא לראשונה במעצרו של מאיר בגין העברה המינורית של אי התייצבות לדיון משפטי, היה כנראה גם הגורם לשינוי יחסה של התקשורת לפעולות הליגה. דוגמה ליחס החיובי שהיה קודם לכן היא מאמר מערכת ב'דיילי ניוז' מתחילת טבת (ינואר):
עריצי הקרמלין הופכים את יהודי רוסיה לשעיר לעזאזל בדיוק כמו שעשו הצארים בעבר. אבל תגובת היהודים מדהימה — הרב מאיר כהנא והליגה להגנה יהודית נשבעו לפגוע בנציגים סובייטים וברכוש סובייטי כנקמה... יכול מאוד להיות שעל ידי העוינות ליהודים גזר על עצמו הקומוניזם — לפחות החלק הרוסי — אבדון.30
אולם עשרה ימים לאחר מכן נכתב במאמר מערכת באותו עיתון ש"פעולות הליגה רק יזיקו ליהודים הסובייטיים". ב'ניו יורק טיימס' פורסמה כתבה שלילית ומלאה השמצות על מאיר, ובכתבות בשבועונים 'טיים' ו'ניוזוויק' הובע יחס שלילי לפעילות הליגה. בעקבות גל ההתקפות אף התפטרו שמונה יושבי ראש של סניפי הליגה. הלחץ מהממסד היהודי ומהממשל האמריקני גרמו לשינוי גם בעמדה הרשמית בארץ, וממשלת ישראל גינתה "מעשי טרור של הליגה". עמדת הממשלה בוטאה בכתבה ב'ידיעות אחרונות' שכותרתה הייתה: "מוסקבה עלולה להקשיח עמדתה נוכח אלימות הליגה". מטרת הממשל האמריקני הייתה לפגוע באהדה הציבורית כלפי מאיר ועל ידי כך לטרפד את מאמציו לחבל בדֶטַנט, יחסי הידידות שבין ברית המועצות לארצות הברית.31
עורך השבועון היהודי 'ג'ואיש פוסט אנד אופיניון', שביקש להביע תמיכה בליגה לנוכח ההתקפות, כתב: "מה שנעשה היום למען היהדות הסובייטית על ידי [הממסד היהודי] היה צריך להיעשות לפני עשור ויותר, וגם מה שנעשה עכשיו עדיין מוגבל מאוד... בשנה שעברה התנגדו [ארגוני ממסד יהודיים] אפילו לתכנית הצנועה של שליחת כרטיסי ברכה אישיים ליהודים סובייטים לכבוד ראש השנה בטענה שהיא עלולה להזיק". תמיכה במאיר הגיעה גם מהעיתונאי והסופר ישראל אלדד בצורת "מכתב גלוי" שפורסם ב'ידיעות אחרונות'. אלדד סיים את מכתבו במילות עידוד:
...ואתה, מאיר כהנא, אל תירתע מפניהם. אל תיסוג מהמלחמה בה פתחת. היא מלחמה על הכבוד היהודי גם בארצות הברית. היא מלחמה על שחרור יהודי ברית המועצות, שאם תתמיד בה ותחריף אותה — נראה בניצחון...
בלי נסיגה, מאיר כהנא. הלב והשכל אומרים יחד: הצדק אתך. גם אם יהודים מבוהלים או טועים רודפים אותך, תמשיך לרדוף רשעי גויים...32
בינתיים הלכו והצטברו התיקים המשפטיים של מאיר, שבכל אחד מהם סכנה של עונש מאסר. במשך שנת תשל"א עתיד היה מאיר להתייצב לעתים קרובות בבתי משפט.
© כל הזכויות שמורות