פרק כז
הקונגרס הציוני העולמי בירושלים טבת-אדר תשל"ב / ינואר-פברואר 1972
העלייה — צו השעה
מאיר ראה הזדמנות לקידום עליית יהודי ארצות הברית לישראל ב'קונגרס הציוני העולמי', הוועידה העולמית הכ"ח של ההסתדרות הציונית העולמית, שתוכנן לב' בשבט (18 בינואר) בירושלים. כחודש לפני פתיחת הקונגרס הוא שלח מכתב להסתדרות הציונית וביקש להתקבל כציר לקונגרס כדי לשאת בו דברים:
בצער רב אני מציין שהליגה להגנה יהודית אינה מיוצגת בוועידה הקרבה. אני מניח שהסיבה הרשמית שתינתן לעיתונות היא שהליגה אינה חברה בפדרציה הציונית-אמריקנית. עובדה זאת נכונה אך ורק משום שהפדרציה סירבה לקבל את הליגה כחברה למרות בקשות שהגשנו בשנתיים האחרונות.
בנסיבות רגילות הייתי מהסס לעורר עניין ציבורי בגלל חוסר ייצוגנו, אך הפעם עליי לעשות זאת בגלל העיתוי, שהוא לדעתי קריטי ליהודי ארצות הברית. אני מאמין שחולות הזמן אוזלים הן לדמוקרטיה באמריקה הן ליהודים באמריקה. התהפוכות הפוליטיות, הסוציו-אקונומיות והאתניות בארצות הברית טומנות בחובן אסון ליהודי אמריקה, שעלול להתפתח לשואה.
הזמן שנותר הוא מעט מזער. צריך ליידע את יהודי אמריקה על הסכנות ולהכין תכניות קונקרטיות לעלייה. ההסתדרות הציונית העולמית מוכרחה לקבל עליה את האחריות לקידום העניין...
אני פונה אליכם באופן רשמי ומבקש נציגות רשמית לליגה להגנה יהודית (רצוננו בשלושה מושבים לפחות) ואת הזכות לדבר לפני נציגי הקונגרס על הנושא הנ"ל. אני מקווה מאוד שתעניקו לליגה, שהיא ארגון גדול הרבה יותר מרוב הארגונים הציוניים באמריקה, את הזכות הדמוקרטית לייצוג, ונחסוך מעצמנו הישנות של חרפת בריסל.1
מאיר שלח העתקים של המכתב לכלי התקשורת, וגרסה מקוצרת שלו פורסמה ב'ג'רוסלם פוסט'. יומיים לאחר מכן, כאשר היה מאיר בדרכו לאמריקה, הוא דיבר עם כתבים בנמל התעופה לוד. הוא הכריז שהוא ישתתף בקונגרס "עם או בלי רשות". באמריקה נודע לו שמארגני הקונגרס התעלמו לגמרי מבקשתו לנציגות. הם חילקו את עשרת המושבים השמורים לתנועות א-פוליטיות להתאחדות הסטודנטים הישראלים, לתנועות נוער ציוניות ולקהילה הספרדית המאוחדת.2
סירוב הממסד להעניק למאיר במה להביע את תחזיתו הקודרת לעתיד היהודים באמריקה היה נעוץ, כנראה, בשתי סיבות עיקריות: האחת, התנגדות עקרונית לדבריו — יהודי הממסד סברו שהמניע לעלות לישראל צריך להיות חיובי, לא שלילי. השנייה, החשש שתחזיתו השחורה תתפרש אצל לא יהודים כחוסר נאמנות לאמריקה ותגרור גל אנטישמיות.3
שבוע לפני פתיחת הקונגרס הסביר מאיר בטורו ב'ג'ואיש פרס' למה הוא מבקש להשתתף בקונגרס:
אמריקה של היום היא ארץ שסועה: שנאה והתלהטות יצרים על רקע אתני, זעם הלבנים על שילוב ילדים שחורים בבתי הספר הציבוריים (אינטגרציה), שינויים בשכונות, תחרות על מקומות העבודה של המעמד הבינוני-נמוך, מתחים ומאבקים על רקע אתני במוסדות הלימודים ובצבא...
...דמגוגים, מטיפי שנאה ופשיסטים מצויים בארצות הברית בשפע. המספרים אינם חשובים כרגע. מה שצריך להדאיג אותנו הוא כוחם הגובר ויכולתם להתחזק עוד יותר בעידן של אלימות, תסכול, זעם, מרירות, פחד ושנאה... הם מדברים בגלוי על תאי גזים ועל חיסול יהודים... האם אמריקה שונה מגרמניה הוויימרית? האם שם לא היו יהודים שהיו בטוחים — כמו יהודי אמריקה היום — שהם מצאו את ה"נירוונה" שלהם?... מה שקרה בעבר עלול לקרות שוב, ואכן, כבר מתחיל לקרות. הפתרון — הפתרון הדחוף — הוא להחזיר את היהודים הביתה.
הקונגרס הציוני העולמי יכול לנצל את ההזדמנות הייחודית הזו... באפשרותו להעלות לסדר היום קריאה לכנס חירום של קהילות יהודיות וארגונים יהודיים כדי לפתוח במערכת הסברה רחבה בדבר הסכנה האורבת ליהודי אמריקה ולהכין תכנית מעשית לעלייה המונית לישראל.
...לפני עשרות שנים זעק המנהיג הגדול זאב ז'בוטינסקי: "יהודים, שרפה! חסלו את הגלות לפני שהיא תחסל אתכם". המנהיגים היהודים חיסלו אותו, ובכך סייעו לחסל את אלו שהוא ניסה להציל. אסור שזה יקרה שוב, חס ושלום...4
תומכיו של מאיר חילקו עותקים של מאמר זה לנציגי הקונגרס ביום פתיחת הקונגרס בבנייני האומה בירושלים. מאיר הגיע ארצה רק למחרת, בג' בשבט (19 בינואר), בגלל אירוע התרמה שהיה בניו יורק בערב יום הפתיחה. כשהוא נחת בישראל חיכו לו כתבים בנמל התעופה, והוא אמר להם: "אחזור שוב ושוב ואנסה לנאום עד שלא תהיה ברֵרה אלא לעצור אותי, ולא משום שאני רוצה להיות עצור, חלילה, אלא משום שאני חייב להזהיר מפני השואה המאיימת על ששת מיליון יהודי ארצות הברית".5
אנשי תקשורת רבים חיכו למאיר למחרת, עם הגיעו לבנייני האומה. כתב ה'ג'ואיש פרס' מנחם ישראל היה שם גם הוא, וכך הוא דיווח:
האווירה הייתה מתוחה. חיכינו בציפייה דרוכה לראות אם שוב ידחה הממסד היהודי את כהנא, כפי שעשה בשנה שעברה בוועידה העולמית ליהדות הסובייטית בבריסל.
...כתבים וצלמים הצטופפו בכניסה לאולם שבו היה אמור להתחיל יומו השלישי של הקונגרס. למרות מזג האוויר הקר מהרגיל הגיעו רבים כדי לחזות בניסיון הצפוי למנוע את כניסתו של הרב כהנא. מנהיג הליגה והפמליה הקטנה שלו הגיעו דקות אחדות בלבד לאחר השעה שפורסמה, והכול היה מוכן לעימות. הייתה נוכחות גדולה של שוטרים, ואפילו כמה חיילים חמושים היו במקום.
...אבל ההנהגה הציונית החליטה לשנות את תסריט בריסל, ונדחה עימות. משה ריבלין ומרדכי בר און מהסוכנות היהודית פגשו את הרב כהנא בחוץ וניסו להגיע אִתו להסכם; הם אפילו הציעו לו לדבר לפני ועדה של הקונגרס. כשהוא סירב, הוא הוכנס לפגישה חפוזה עם ראשי הקונגרס. באולם ובתורים הארוכים לקופה עברה במהירות הידיעה שהוחלט לערוך הצבעה בקרב כל נציגי הקונגרס על זכותו של מאיר לדבר.
...כשכהנא נכנס לאולם, הוא התקבל בבליל רועם של תשואות תמיכה וקולות בוז...
כמו בבריסל תמכו נציגי תנועת החירות במתן במה למאיר. לפני ההצבעה נשאה דברים נציגת החירות לאה (לידיה) סלובין. מנחם ישראל כתב:
...היא דיברה באהדה על מאמציו של כהנא למען יהדות רוסיה, וביקשה לתת לו הזדמנות לדבר לפני הקונגרס הציוני כציוני שהוכיח את עצמו. תשובתו של יושב ראש הקונגרס אריה פינקוס התמקדה בצורך לשמור על נהלים פרלמנטריים.
תוצאות ההצבעה נודעו מיד:
...ההחלטה ברוב קולות למנוע מכהנא את זכות הדיבור הייתה תוצאה ידועה מראש; כל מה שהיה מוטל בספק הוא תגובתם של כהנא ותומכיו. התשובה לכך באה עם היוודע התוצאה: כהנא וקבוצתו יצאו בהפגנתיות מהאולם.
את מה שקרה אחר כך ניתן לתאר ככאוס פרלמנטרי. בעוד פינקוס מנסה בלי הצלחה להשליט סדר, התרוקן האולם. כהנא קיים מסיבת עיתונאים מאולתרת בלובי, מוקף נציגים רבים שיצאו מהאולם והתווכחו זה עם זה בלהט.
כששקע האבק סוף סוף, היה ברור שירושלים הצטרפה לבריסל כציון דרך נוסף בקריירה המטאורית של אקטיביסט שכבר דובר עליו כמועמד מטעם החירות בבחירות הבאות לכנסת.6
איש סגל השגרירות האמריקנית שסיקר את הקונגרס בשביל הממשל האמריקני דיווח שמאיר "יצא בדרמטיות, מוקף אנשי תקשורת". במברק ששלח למשרד החוץ בוושינגטון הוא סיכם את דבריו של מאיר לכתבים בלובי על הצורך בעליית יהודי אמריקה לישראל. במברק צוין גם שמאיר הודיע שהוא מתכונן לערוך 'מיני קונגרס' משלו.7
מאיר הודיע לכתבים שהוא יפנה לבית הדין של ההסתדרות הציונית כדי לנסות לבטל את החלטת הקונגרס. למחרת עתר עורך הדין מאיר שכטר לבית הדין וביקש לבטל את תוקפן של בחירות הנציגים שנעשו באמריקה, בגלל חוסר ההגינות שבמניעת השתתפותה של הליגה.8
כתב 'הארץ' מתי גולן ביקר ב"מטה הקונגרס הציוני" של הליגה בסוויטה בת שני חדרים במלון 'המלך דוד', ותיאר את התרשמויותיו:
...המה המקום אדם. הרב יחד עם עוזריו הצעירים עבר על המודעות בעיתונות לקראת האסֵפה שעמד לערוך והביע שביעות רצון ממיקומן ומהבלטתן. כל הדיווחים בעיתונות כבר נקראו, הוערכו וסווגו. הטלפונים אינם חדלים לצלצל. מזכיר הליגה מודיע שבית הדין של הקונגרס, אשר אמור היה לדון בקובלנתה של הליגה, יתכנס ביום שני בערב. הרב כהנא כועס: פינקוס הבטיח שבית הדין יתכנס ביום ראשון. הוא מבקש לדבר עם מר אריה פינקוס, אבל המזכיר מצליח לתפוס בטלפון את מנכ"ל הסוכנות, מר משה ריבלין. לאחר חילופי דברים מתרצה הרב כהנא לאחר שריבלין מבטיחו שבית הדין יתכנס ביום שני בבוקר ויחליט בו ביום. הוא מרגיע את עוזריו שאינם מרוצים גם מכך.
מבקרים אינם חדלים לבוא... הם מבקשים לשמוע ממקור ראשון מה שכבר אמר עשרות פעמים בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות.
מאיר הסביר לגולן מדוע הוא בחר לקבוע את מטה הפעולה שלו במלון 'המלך דוד':
יש לי אישה צנועה, שאינה מוכנה שהבית ייהפך למקום מפגש. מצאתי אדם מקנדה שנתן לי את הדירה הזאת. אני עצמי אינני מתגורר [ישן] כאן, ובעוד שעה אני הולך הביתה אל אשתי וארבעת ילדיי.
גולן תיאר את מאיר:
...ניגוד משווע קיים בין הדברים היוצאים מפיו לבין חזותו. חיוורונם של פני הנער החלקים שלו מודגש עוד יותר על ידי עיניו השחורות היוקדות ועטרת השֵער השחורה, שהכיפה נעשתה כאילו חלק בלתי נפרד ממנה... קשה לדעת אם המבט המושפל והצחוק הכמעט מתנצל הם הרגל וטבע או תוצאה של ביישנות בלתי מובנת על רקע הפרסום הרב. אולם למרות החזות הזאת אין ספק שהאיש מקרין חיות ודינמיות ומעל לכול — כנות ואמונה בדבריו ובאמונותיו.9
כצפוי, בית הדין של ההסתדרות הציונית דחה את עתירתו של מאיר. הוא הודיע שיערוך באותו ערב, ח' בשבט (24 בינואר), 'מיני קונגרס' משלו במלון 'המרכז' בירושלים. באותו שבוע חגגנו את בר המצווה של בננו ברוך בכותל, והאירוע המשפחתי הוזכר בדיווחי העיתונים על ה'מיני קונגרס'. ב'ידיעות אחרונות' הופיעה תמונה שבה נראו מאיר וברוך ליד הכותל, שניהם עטורי תפילין ומאיר מחייך באושר.10
בידיעה באותו גיליון תיאר הכתב גיל סדן את ה'מיני קונגרס' של הליגה:
למנהיג הליגה להגנה יהודית, הרב מאיר כהנא, ניתנה אתמול האפשרות לדבר כאוות לבו בקונגרס הציוני. לא בזה הנערך בבנייני האומה בירושלים, אלא בקונגרס ציוני פרטי שערכה הליגה במלון 'המרכז' בירושלים.
האולם בן אלף המושבים היה מלא — צעירים וזקנים, נשים וגברים, צעירים חובשי כיפות ומגודלי שיער.
כהנא, צנום, בעל פנים ביישניות וכחושות מעט, אמר דברים תקיפים בסגנון רגוע. מדי פעם נקטעו דבריו, שנאמרו בעברית ובאנגלית, במחיאות כפיים.
[הרב כהנא אמר:]..."היהודים בארצות הברית, לא שאינם מאמינים לי כאשר אני אומר להם שהקרקע בוערת תחת רגליהם, אלא שאין הם רוצים להאמין".
...בסיום דבריו אמר כי התכוון להציע לקונגרס הציוני לכנס כינוס חירום שלא על בסיס פוליטי לתכנון עלייה המונית לישראל.
...[אחריו] עלה על הבמה גבר נאה שהציג עצמו ככתב רשת הרדיו האמריקנית 'מיוצ'ואל', אהרן פרל, שהשתקע בישראל. הוא תקף את כהנא: "אני מסרב לראות אנטישמי תחת כל אבן בארצות הברית. מה שכהנא אומר על האמריקנים זה במקרה הטוב לא הוגן כלפיהם ובמקרה הגרוע הסתה".
מן האולם נשמעה קריאה באנגלית: "שט אפ [סתום את הפה]".
אך כהנא קם לעבר המיקרופון ואמר: "בקונגרס הזה לכולם זכות הדיבור".11
חלקים מה'מיני קונגרס' שודרו ברדיו ובטלוויזיה. מאיר ניצל את גל הפרסום ופרסם מודעה בעיתונים: "אזרח יקר! אם הקונגרס לא רצה לשמוע אותנו, אולי אתה תרצה לשמוע ולהצטרף אלינו... [דמי חבר] סטודנט/חייל — 10 ל"י, אזרח — 20 ל"י".12
חוגגים בר מצווה
סבים וסבתות, דודים ודודות וידידים חגגו אתנו את שבת בר המצווה של ברוך בי"ג בשבט (29 בינואר). לאחר סעודת ליל שבת עזב מאיר את האורחים לכמה שעות והלך לאולם 'בית העם' כדי להשתתף ב'עיתון העיתונאים', מין מסיבת עיתונאים שומרת שבת. לא היו דמי כניסה ולא דיברו במיקרופונים. כפי שציפו המארגנים, הגיע קהל גדול לשמוע את מאיר, והאולם בן שבע מאות המושבים התמלא. מאיר השיב על שאלותיהם של העיתונאים יורם רונן, צבי קסלר ומתי גולן, שדנו בין השאר במצוקת יהדות סוריה ובחשיבות העלייה לישראל. בתשובה על השאלה הנפוצה, האם אין סכנה ששיטות הליגה יזיקו ליהודים, ענה מאיר: "מעולם לא נגרמה אנטישמיות מהעובדה שיהודי נלחם להגנתו".13
בשבת בבוקר קרא ברוך את פרשת השבוע, פרשת בשלח, בבית הכנסת. במוצאי שבת ערכנו מסיבה בדירתנו בת ארבעת החדרים. ריכזנו את כל הרהיטים בחדר השינה, וערכנו שולחנות בסלון ובשני חדרי הילדים. ביתנו התמלא אורחים, בהם בני משפחת כהנא המורחבת שהגיעו מרחבי הארץ, וכן ידידים ומכרים פוליטיים של מאיר, כמו גאולה כהן. בשלב מסוים היה צפוף כל כך עד שהיה בלתי אפשרי להעביר מגשי אוכל!
את מאמרו ב'ג'ואיש פרס' באותו שבוע הקדיש מאיר לבר המצווה של ברוך. הוא ביטא בו את הערכים שהתאמץ כל חייו להחדיר בילדינו ובכל עם ישראל:
...יסוד היסודות הוא לדעת שהאדם נברא למען מטרה, ושמטרה זו אינה אושר חומרי וחולף. אנו חיים בתקופה שאנשים מחפשים נואשות דברים כמו אושר, סיפוק והנאה. אנשים כאלה משולים לאדם צמא המקבל מים מלוחים לרוות את צימאונו. הסיפוק הרגעי מתחלף מיד בצימאון גדול עוד יותר ובלתי נסבל. חייו נעשים מעגל מתמשך של מסעות שווא והשתוקקות למשהו שבעצם אינו קיים.
לא אושר גרידא, אלא קדושה — זוהי המטרה. זהו היעד שאליו אתה שואף כשאתה יוצא לדרכך, סוגר מאחוריך את דלתות הילדות לנצח, ויוצא אל רוחות הזעף של ימי הבגרות. רוחות אלו ייללו סביבך בסמטאות האפלות של החיים. מכל עבר אורבות הסכנות, ואנשים יאחזו בך בחזקה וינסו להפיל אותך... לבי אינו שמח כשאני חושב על בני הקטן הנזרק לתוך עולם כזה, אבל אני יודע שזוהי דרכו של עולם וכך צריך להיות...
רק באמצעות כוח הרצון והמשמעת שמעניקה התורה תוכל להבטיח לעצמך חיי קדושה. רק באמצעות לימוד התורה תוכל לרכוש את הידיעות והתובנות של היהדות. אין אמת גדולה יותר מדברי רבותינו ש"לא עם הארץ חסיד": מי שאינו לומד תורה לעולם לא ישיג אותן השגות, אותן הברקות פתאומיות, אותם הבזקים של הצצה אל האמת. אינני מבקש שתהיה רב, אך אני מתפלל שתהיה תלמיד חכם...
מעל לכול, אהבת ישראל. אהוב את רעיך היהודים ואל תחפש לעצמך פינה להתבודד בה ולהתגדל בה באופן אישי. יותר מדי תלמידי חכמים מפנים את גבם אל העולם, וקדושתם אינה אלא קדושה אנוכית. אל תהיה סגור ובלתי רגיש לצורכי העולם. התרחק תמיד מהיהירות, ואל תהיה בז למי שקטן ממך בחכמה או במעשים. שאף לגדולה, אך זכור תמיד כמה קטן אתה.14
בעיצומן של חגיגות בר המצווה של ברוך הגיעה ידיעה קשה מארצות הברית: בי' בשבט (26 בינואר) התפוצצו פצצות תבערה במשרדים של שתי סוכנויות שעסקו בארגון הופעות של אמנים סובייטים באמריקה, משרדו של האמרגן סול יורוק ומשרד 'קולומביה ארטיסטס'. אחת העובדות במשרדו של יורוק, צעירה יהודייה בת עשרים ושבע ששמה איריס קונס, מתה משאיפת עשן. דקות אחדות לפני שפרצו השרפות בשני המשרדים התקשר אלמוני לסוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' ולרשת >ENG<NBC<HEB> והודיע שההצתות נועדו למחות על "הוצאות להורג ומאסרים של יהודים סובייטים". המטלפן סיים את הודעותיו בסיסמה של הליגה "לעולם לא עוד!" בגלל הסיסמה נקשר המעשה לליגה, ואנשיה נחשדו במעורבות בהריגה.
תגובתו המידית של מאיר למשמע הידיעה הייתה "זהו מעשה מטורף!" הוא אמר לכתבים: "זאת אינה הפעם הראשונה שנעשה שימוש בסיסמה שלנו. כל אחד יכול להשתמש בה. אני יודע שהארגון שלנו לא יעשה דבר כזה. אני חושב שמי שעשה את זה הוא מטורף". גם דוברי הליגה באמריקה הכחישו כל קשר עם פצצות התבערה. משטרת ניו יורק הפעילה יחידת בילוש מיוחדת כדי לחקור את האירוע. חצי שנה לאחר מכן נעצרו שלושה צעירים מהליגה בקשר לפרשה,א ומאיר, שהיה באותה עת בביקור באמריקה, נרתם לעזרתם.15
בעקבות הפרסום הרב סביב הקונגרס הציוני הוזמן מאיר לדבר לפני מגוון קבוצות. ביומנו רשומים מקומות אלו: קיבוץ נתיב הל"ה, קיבוץ ברור חיל, קיבוץ גזר, מסדר ז'בוטינסקי, סניף בני עקיבא, בית הספר התיכון בר אילן בתל אביב, חוג בית בנתניה והאוניברסיטה העברית.
חבר קיבוץ ברור חיל אוסקר צימרמן זכר את הרצאתו של מאיר בקיבוצו. הוא סיפר שחבר הקיבוץ אלי ארגמן, ששהה זמן מה בארצות הברית כשליח מטעם תנועת הצופים, התרשם מאוד ממאיר והזמין אותו לקיבוץ. "הרב כהנא דיבר על הישגי הליגה. זו הייתה הרצאה מרשימה", סיפר צימרמן.16
הצטרפתי למאיר בנסיעתו לקיבוץ גזר, שנמצא על כביש ירושלים-תל אביב הישן, על יד רמלה. בדרך הוא סיפר לי על תופעה מיוחדת הקיימת בקיבוץ גזר: זה היה הקיבוץ החילוני היחיד שהיה בו מטבח כשר. ייתכן שהסיבה לכך הייתה שרוב מייסדי הקיבוץ היו עולים מארצות הברית, ולא הייתה להם אותה תחושת "אנטי" לדת שהייתה למייסדי קיבוצים חילוניים אחרים. בכל זאת, ההשקפה הליברלית הייתה ההשקפה הרווחת בקיבוץ, ורבים מהשומעים באותו ערב התקשו לקבל את הרעיון שהיהודים שונים מכל עם ויש להם תפקיד ייחודי בעולם. אכן, דבקותו של מאיר במושג "עם סגולה" לאורך השנים היא אשר העלתה את חמתם של אנשי השמאל הישראלי, שטענו שהמושג סותר את רעיון השוויון בין בני אדם.17
המרכז לתודעה יהודית בירושלים
מאיר נשאר בישראל עד כ"ח בשבט (13 בפברואר). במשך הזמן הזה הוא הספיק לדבר ברחבי הארץ, לכתוב את מאמריו הקבועים ב'ג'ואיש פרס' וגם לחבר שתי חוברות חדשות (באנגלית).
הראשונה הייתה 'מדריך לחבר', חוברת מעשית לחברי הליגה.ב חלקה הראשון היה העתק של פרקי האידיאולוגיה שהופיעו בחוברת 'הליגה להגנה יהודית: עקרונות והשקפות' שפורסמה בתשכ"ט (1969). חלקה השני כלל הדרכות מעשיות לפעילות והצעות לניהול אספות סניפים ולמבנה ארגוני. בחלק האחרון של החוברת כתב מאיר הנחיות מעשיות ומשפטיות לאנשים שנעצרים בהפגנות.
הדפסת החוברות הייתה תהליך מורכב. הן הודפסו בבית הדפוס של מוריס דרוקר, חבר הליגה בניו יורק, שהדפיס בעבור הליגה בלי תשלום. משמעות הדבר הייתה שכל החומר נשלח באמצעות הדואר, כולל הגהות והגהות חוזרות. התוצאה הייתה שבחוברת 'מדריך לחבר' היו עמודים כמו 3א, 39א, 57א ואפילו 57ב. גם התיקונים הקטנים ביותר נשלחו בדואר, משום ששיחות טלפון בין-לאומיות היו יקרות מדי באותם ימים.
במכתב לבנט לוין, שהיה אחראי על העברת החומר לדרוקר, כתב מאיר: "אם עדיין לא שלחת את הגרסה האחרונה לדפוס, בבקשה הוסף בראש עמוד 3א את הדברים האלה:
עם ישראל הוא לאום-דת שנוצר בסיני; עם מיוחד שלו מורשת מיוחדת — התורה. ייעודו הוא לחיות בארץ ישראל חיים לאומיים בקדושה ובגדלות ולשמש השראה ודוגמה לעולם כולו.
כשיצאה החוברת לאור, גילה מאיר לאכזבתו הגדולה שהמונח החשוב והייחודי "לאום-דת" >ENG<(religio-nation)<HEB> הוחלף בטעות במונח "עם דתי" >ENG<(religious nation)<HEB>, מונח שלא שיקף את הרעיון הייחודי של עם שמהותו היא גם דת.18
בחוברת השנייה, שנקראה 'המרכז לתודעה יהודית בירושלים', הסביר מאיר את מטרות המרכז החינוכי שהוא תכנן להקים בירושלים:
גם אם באורח פלא תיעלם האנטישמיות באחד הימים, עדיין יהיו יהודי אמריקה בסכנה. רבים מדברים על מחלת ההתבוללות ועל ניכור היהודים הצעירים ממורשתם ומעמם, אך מעטים בלבד מבינים את משמעותה החמורה. מאות יהודים צעירים המנותקים משורשיהם, חסרי זהות יהודית וחסרי גאווה יהודית, נודדים בשדות זרים ונחשפים לאידיאולוגיות עוינות.
...באופן אירוני גם בישראל מתחיל לצמוח משבר זהות דומה: הצעירים אמנם מזדהים עם מדינת ישראל, אך אינם מזדהים עם המושג עם ישראל. הניתוק מהמורשת היהודית מתבטא בהתרופפות הקשר עם אחיהם שבגולה.
בחוברת פורטו מבנה המרכז לתודעה יהודית ומטרותיו. לשלושת המסלולים שבו — ישיבת 'תורה ועוז', בית הספר למנהיגות והמכון ללימודי יהדות — הייתה מטרה אחת: "להצמיח מנהיג אקטיביסט הבקי הן ביהדות הן בהשכלה כללית, שיצא אל אחיו הצעירים ולא יחכה עד שהם יבואו אליו. הוא יהיה מורה, מדריך, מנהיג ואח".19
מאיר האשים את מנהיגי הממסד היהודי בהרחקת הנוער מזהותו היהודית. מנהיגים אלו, ששאפו להשתלב בחברה האמריקנית בכל מחיר, דגלו ברעיון "כור ההיתוך", דהיינו מיזוג התרבויות של כל המהגרים באמריקה ויצירת תרבות אמריקנית אחידה. מאיר כינה תהליך זה "התמוססות", משום שהביטוי באנגלית לכור היתוך הוא "סיר התמוססות".ג לא פעם הוא אמר בציניות: "ארגוני הממסד הוסיפו דיבר אחד לעשרת הדיברות: "התמוססו, השתלבו, היו אמריקנים לכל דבר".
במאמרו "אל תחטאו בילד" כתב מאיר:
הלהיטות העצומה להשתלב בחברה האמריקנית, ל"התמוסס"... הובילה לגרסה "מחודשת" של היהדות ולמחיקת העיקרון היהודי של התבדלות. בגרסה האמריקנית תפס הכדורסל את מקומו של לימוד התורה; חגיגת בר מצווה מפוארת באה במקום הכניסה לעול המצוות; 'בייגלס ולוקס' [מאכל "יהודי" אמריקני] נעשו הזהות היהודית...
[מנהיגי הממסד היהודי] הציגו לפני הדור הצעיר אורח חיים ראוותני וקראו לזה "יהדות"; הם חינכו את בניהם להיות ליברלים ולהיות לוחמי חירות למען כל האומות האחרות, בלי שלמדו אי פעם את ההיסטוריה המפוארת שלהם, את כבודם והדרם — וציפו שצאצאיהם יגדלו ליהודים הגאים ביהדותם. אין פלא שהדור הצעיר, בעל הנפש הרגישה המסוגלת לזהות שקר וזיוף, נטש את אמונתו ואת עמו.20
מאיר הסביר גם את משבר הזהות בישראל:
מתוך בורות בכל הנוגע לעברו — עם שחי כמיעוט בלי ממשלה ובלי צבא מול סיכויים אפסיים לשרוד — הגיע הצבר הגדל היום במדינת ישראל למצב שהוא בז לאחיו היהודים... מתוך התעסקות מתמדת בבעיותיו האישיות הוא מביט פנימה במקום החוצה. הוא שכח שלולא יהודי הגלות — אביו, סבו ואבות אבותיו — לא הוא ולא המדינה היו קיימים היום.
...הביטוי הקיצוני ביותר להשקפה הדוגלת בניתוק היהודים היושבים בציון מבני עמם שבתפוצות הם ה'כנענים', קבוצה קטנה של אינטלקטואלים המאמינים באגדה שהם המציאו על עם "ישראלי" הקשור לעמי המזרח התיכון ולא לאחיהם היהודים שבתפוצות.
...לכן דוחים הצברים את היהדות, הנתפסת אצלם כיצירה גלותית; לכן הם קוראים להגביל את העלייה עד שישתפר מצבם של אלה החיים כאן; לכן הסקרים מגלים שוב ושוב שהסטודנט הצבר מכריז שישראליותו קודמת ליהדותו.21
מאיר הבין שהבעיה של היהודים הצעירים באמריקה נעוצה במצב בקמפוסים והציע פתרון:
לקבוצות השמאל מנהיגים מאומנים היטב הנמצאים בכל שעות היום בקמפוסים ומגייסים צעירים לשורותיהם, אך לנו אין מנהיגים היודעים להעניק זהות יהודית... בקמפוסים יש צורך ברור ודחוף במנהיגים יהודים שיודעים לתקשר עם הצעירים ושיוכלו להקדיש זמן רב לחינוך לערכים יהודיים... כל עוד לא יהיו לנו מנהיגים כאלה, נמשיך להפסיד במאבק על הדור הצעיר שלנו.
לכל מי שילמד בבית הספר הזה [המרכז לתודעה יהודית] תהיה מטרה אחת: ללמוד להיות מנהיגים יהודים מעולים ומסורים. הם יתחייבו לעבוד במשך שנתיים ברציפות עם נוער וסטודנטים יהודים בבתי ספר, בקמפוסים וברחוב.22
מאיר החל בצעדים טכניים להקמת המרכז לתודעה יהודית. קודם כול הוא חיפש בניין. אחד האנשים שאליהם פנה מאיר בנושא זה היה שר הביטחון משה דיין. נקבעה פגישה בין השניים לי"ד בשבט (30 בינואר), וימים אחדים לאחר מכן כתב לו דיין: "...בעניין הבניין לבית הספר חוששני שאין בניין כזה פנוי, כי כל הבניינים שברשותנו... עמוסים. אולם אם אמנם תבואנה קבוצות נוער מארצות הברית ותרצינה בהתיישבות של ממש (לא הפגנתית אלא של קבע), בטוחני שתמצאנה כאן לב פתוח ועזרה מלאה". באותו חודש פנה מאיר למשרד הפנים וביקש אישור לפתיחת מוסד ציבורי. בתחילת תמוז (יוני) הוא קיבל אישור לפתיחת "ישיבת תורה ועוז — המרכז לתודעה יהודית", וכחודש לאחר מכן נפתח המרכז לתודעה יהודית בבנייןד שמצא בעזרת אחיו נחמן.23
כדי לגייס תלמידים לתכנית הקיץ של בית הספר למנהיגות בירושלים פרסם מאיר מודעה ב'ג'ואיש פרס' וחולקו פליירים. פעילי הליגה הצעירים באמריקה טיפלו בעניינים הטכניים של בית הספר, וקבעו ראיונות עם מועמדים לאדר (סוף פברואר), מועד ביקורו הבא של מאיר באמריקה. מאיר קיבל עליו לגייס תלמידים באופן אישי, ובביקורו באדר הוא דיבר בכל הרצאותיו על בית הספר למנהיגות ועודד צעירים להירשם לתכנית הקיץ.24
בעיית המיסיונרים בישראל
לפני נסיעתו לאמריקה בכ"ח בשבט (13 בפברואר) הספיק מאיר להעלות לסדר היום נושא שהדאיג אותו זמן רב: הפעילות המיסיונרית בישראל. במאמר שכתב בתשכ"ב (1962) הוא דיווח על פעילות המיסיונרים בקרב יהודים אלג'ירים שהיגרו לצרפת וחיו בשכונות עוני במרסיי, בפריז ובליון: המיסיונרים הבטיחו סיוע כלכלי ליהודים שישלחו את ילדיהם לבתי הספר שלהם. באותה דרך פעלו המיסיונרים בישראל. הם פנו ליהודים עניים, בדרך כלל בני עדות המזרח, והבטיחו סיוע כלכלי לכל מי שישלח את ילדיו לבתי ספר נוצריים.
בארץ פעלה בצורה תוקפנית במיוחד כת נוצרית מיסיונרית שייסדה אמה ברגר בגרמניה. ברגר הגיעה לישראל עם אנשיה בתשכ"ג והקימה בזיכרון יעקב קהילה ששמה 'בית אל'. בתשל"ב עדיין קנו אנשי הכת מגרשים ובתים בזיכרון יעקב.25
בכ"ה בשבט (10 בפברואר) כינס מאיר מסיבת עיתונאים והודיע שהליגה תקיים הפגנה בזיכרון יעקב נגד הכת של ברגר. ההפגנה נועדה למחות לא רק על פעילותה של קבוצה זו, אלא גם על היעדר חקיקה בכנסת נגד פעילות מיסיונרית בישראל. מאיר ציין: "...יוון, שווייץ, איטליה, הודו ועוד כמה מדינות שאינן נופלות ממנו כלל וכלל בדמוקרטיה העבירו חוקים נגד המיסיון".26
מאיר השיג אישור מהמשטרה לקיים את ההפגנה בכ"ח בשבט בשעה ארבע, אך הוא עצמו לא השתתף בהפגנה, משום שבאותו יום הוא טס לאמריקה. בהפגנה השתתפו כמאתיים חברים מהליגה וכן תלמידים דתיים מבתי ספר סמוכים, כמו 'מדרשיית נועם' וישיבות בני עקיבא. הם שרו "עם ישראל חי" והניפו שלטים שבהם נכתב "לעולם לא עוד!" "אמה ברגר — בעקבות הטמפלרים!" הגיעו צוותי תקשורת רבים, כולל צלמים מהטלוויזיה הגרמנית, ובעיית המיסיון בישראל הועלתה למודעות הציבורית.27
זו הייתה הראשונה מתוך פעולות רבות נגד המיסיון שיזם מאיר החל משנת תשל"ב. מאוחר יותר באותה שנה הוא ארגן הפגנה מול הכנסת כדי לדרוש חקיקה נגד המיסיונרים. עשרות אנשים נענו לפליירים שחילקו חברי הליגה ברחובות ירושלים, והתאספו ליד משכן הכנסת בי"ט באייר (3 במאי). חברי הכנסת של החירות מנחם ידיד ומתתיהו דרובלס יצאו אל המפגינים וקיבלו מידיהם עצומה שבה קריאה להוציא את המיסיון אל מחוץ לחוק.28
בשנים הבאות פעל מאיר נמרצות כדי לקדם את החקיקה נגד המיסיון בישראל.
© כל הזכויות שמורות