פרק כט
הוועידה לעלייה המונית אייר-תמוז תשל"ב / מאי-יוני 1972
הרצאה תחת אש
מאיר הגיע לניו יורק ביום שישי י"ד באייר (28 באפריל), כשבוע לפני פתיחת הוועידה לעלייה המונית. עם הגיעו נודע לו שחברי הממסד היהודי בוושינגטון ניסו לבטל את הרצאתו המתוכננת ליום ראשון בבית הכנסת 'בית שלום' בפרבר של וושינגטון. בידיעה שנשאה את הכותרת "נאומו של כהנא כאן תחת אש", דווח ב'וושינגטון פוסט' שהופעל לחץ על רב בית הכנסת, הרב מיטשל וולברג, לבטל את הרצאתו של מאיר. הסיבה לכך הייתה המודעה שפרסם ב'ניו יורק טיימס' באותו שבוע, ובה התרעה מפני סכנת שואה באמריקה וקריאה לעלייה המונית ארצה.
הרב וולברג אמר לכתב ה'וושינגטון פוסט' שיש למאיר זכות להשמיע את דבריו ושרבים מהקהילה היהודית תומכים בו. נכון למועד הריאיון, יום שישי, רכשו יותר משבע מאות איש כרטיסים להרצאתו של מאיר שנועדה ליום ראשון. שנים רבות לאחר מכן כתב לי הרב וולברג: "אני זוכר את היום ההוא היטב... אני חושב שהגיעו יותר מאלף איש, ובעלך התקבל בקבלת פנים של גיבור... זה היה באמת יום גדול שייזכר זמן רב".1
בשבת שלפני הוועידה לעלייה המונית התארח מאיר בבית הוריו של חבר הליגה שמשון לוין ודיבר בבית הכנסת 'ישראל הצעיר של ווֶסט הֶמפסטֶד'. דיווח על נאומו של מאיר בעלון בית הכנסת כלל דברי הסתייגות "מחויבים", אך היה מלא שבח:
הוא נתן מעצמו בחופשיות ובנדיבות במשך כל זמן שהותו בווסט המפסטד. אמנם הוא דיבר בשבת, יום המנוחה, אך הוא הצליח להפעיל אצל שומעיו די הרבה תאי מוח. היינו עדים למסירותו וללהטו של האדם השנוי במחלוקת, הבלתי רגיל והכריזמטי הזה.
...בלי קשר לדעות אישיות על הליגה, עדיין ניתן להעריץ את כנותו ואת מסירותו המוחלטת של הרב כהנא לעם ישראל. כפי שאמר פעם הרב גולד [הרב שלום גולד, רב בית הכנסת], לפעמים צריך מבט לטווח ארוך כדי להעריך נכון אדם או מאורע...2
הוועידה לעלייה המונית נפתחה ביום ראשון בבוקר, כ"ג באייר (7 במאי), בהשתתפות חמש מאות נציגים. ברט צווייבון, משה עמירב, ג'יימס רפ ואלי שוורץ נאמו בוועידה, אך נאומו של מאיר הוא שצוטט באריכות ב'דיילי ניוז':
"ליהודי האמריקני, כמו לכל יהודי אחר, יש רק בית אחד, מקלט בטוח אחד: ארץ ישראל", אמר כהנא בוועידה של כחמש מאות נציגים במלון 'מקאלפין' אתמול. הוא הורה לעוזריו לגבות עשרה דולר מכל נציג כדי להקים "ארגון יהודי אמריקני שיתחיל לארגן שיבה המונית מידית לישראל". כל אחד מהם התבקש לקחת חומר הסברה לבית הכנסת שלו ולהתחיל ברישום אנשים לעלייה.
"החלום האמריקני מגיע לקצו בשביל היהודי", הזהיר כהנא לקהל שומעיו, שכלל גברים, נשים, ילדים וצעירים. הוא אמר שהמשברים באמריקה יוצרים "קרקע פורייה לשנאת יהודים".
"בסופו של דבר תוטל על היהודים האחריות לכישלון האמריקני בווייטנאם", הוא טען.
"אותה תבוסה משפילה", הוא אמר, "תביא מבול של שנאה. חמישים אלף צעירים אמריקנים נהרגו לשווא — באמת לשווא. ומישהו ישלם על כך".
על חלקם הבולט של היהודים בתנועות ההתנגדות למלחמה אמר כהנא: "עוד נשלם על יהודים מסוגם של ג'רי רובין ואַבּי הופמן. אל תזלזלו בפטריוטיות של העם האמריקני. בעיניהם רובין מסמל את היהודים".
הוא הזכיר לשומעיו שהיטלר דיבר על "תקיעת סכין בגב" לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. "גם עכשיו עולות האשמות של תקיעת סכין בגב", הוא הזהיר.
...הוא הזכיר לשומעיו ש"ב-1920 חיו יהודי גרמניה טוב בגרמניה וחיו שם זמן רב יותר משאנחנו חיינו כאן [באמריקה]... גרמניה הייתה טובה ליהודים".
ובכל זאת הייתה שם השמדת יהודים, הוא אמר. "אל תאמינו למי שאומר לכם שהגרמנים שונים מאנשים אחרים".
"רדיפת היהודים בגרמניה", הוא אמר, "החלה לאחר שגרמניה נחלה תבוסה משפילה, כמו שקרה עכשיו באמריקה [במלחמת וייטנאם]. מישהו היה חייב להיות השעיר לעזאזל. המועמד ההגיוני ביותר לכך הוא היהודי".
כהנא אמר שבשלב הראשון של השיבה ההמונית לישראל, "ניקח חמשת אלפים משפחות לפחות".3
בכ"ז באייר (11 במאי) ביקש מאיר לשאת דברים בדבר הצורך בעלייה בוועידה הדו-שנתית של הקונגרס היהודי-אמריקני בקליבלנד, אך נשיא הקונגרס ארתור לליוולד סירב לתת לו להיכנס. "נציגי הוועידה מתנגדים לגמרי לדעה ההיסטרית ששואה חדשה מאיימת על יהודי אמריקה", אמר לליוולד לכתבים.4
שבועיים לאחר מכן הופיע מאמרו של מאיר, "קריאה להגירה המונית לישראל", בעמוד הדעות של ה'ניו יורק טיימס'. מאיר פתח את המאמר במילים:
אני אוהב את ארצות הברית ומאמין שבעבר היא הצליחה לבנות מודל פוליטי של חופש ודמוקרטיה, אשר — עם כל חסרונותיו — העניק לעם האמריקני ולעולם חירות, הגינות וטוב.
כך תומצת המאמר במפתח המודפס של ה'ניו יורק טיימס':
...במאמרו כותב הרב כהנא שהנושא היהודי הקריטי ביותר של העשור הבא הוא עצם קיומה של הקהילה היהודית באמריקה. הוא טוען שהירידה בשנאה הגלויה ליהודים אינה תוצאה של שינוי מהותי במציאות, אלא תוצאה של שתי תופעות זמניות: השואה של מלחמת העולם השנייה יצרה "חרם זמני" על האנטישמיות, והשגשוג הכלכלי באמריקה הביא ל"חיים הטובים" ולשקיעת תושביה במותרות שעד אז לא חלמו עליהם. לדעתו, חלפה תקופת השגשוג, ומתוך תסכול ומרירות עלולים רבים להיענות לדמגוגים ולגזענים שיבטיחו להם את "החיים הטובים" תמורת חירויותיהם ובמחיר שעיר לעזאזל, אשר, הוא חושש, יהיה היהודי. הוא שואל למה על היהודים "שוב להמר" ומצהיר שהפתרון הוא הגירה המונית מידית של יהודי אמריקה לישראל...5
המאמר הזה הציג את נושא עליית יהודי אמריקה לישראל לפני מיליוני קוראים, ופרסום התגובות עליו השאיר את הנושא בשיח הציבורי במשך כמה ימים. מוריס אברם, נשיא הוועד היהודי-אמריקני, כתב:
אני חייב לציין שלדעותיו של הרב כהנא שותף מיעוט קטן מאוד של יהודים, או פחות מזה. למרות ההתעניינות הערה והראויה של רוב יהודי העולם במדינת ישראל, רובו הגדול של העם היהודי ממשיך להעדיף לחיות מחוץ לישראל.6
הרי גולדן, פרשן יהודי פופולרי, טען שלא תיתכן שואה באמריקה, כי "היטלר היה צריך לבטל את החוקה הוויימרית וליצור חוקים חדשים בנירנברג לפני שיכול היה לפגוע ביהודים".7
ארגון הגג של הממסד היהודי, >ENG<NJCRAC<HEB>, פרסם הצהרת התנערות מעמדתו של מאיר. הארגון גינה את תחזיותיו "זורעות הבהלה" על גל אנטישמיות מתקרב וכינה אותן "חסרות אחריות". בהצהרה נכתב שבשום זמן אחר ובשום מקום אחר בהיסטוריה המודרנית לא חיו היהודים בבטחה כפי שהם חיים עתה בארצות הברית. הארגון הודה שהיו גילויי אנטישמיות בוטים, אך טען שרובם היו מעשיהן של קבוצות קטנות של שחורים מיליטנטים, של אנשי הימין הקיצוני ושל אנשי השמאל הקיצוני.8
כל זה העלה את נושא העלייה לסדר היום הציבורי. במאמר אחד בנושא צוין כישרונו המיוחד של מאיר בתחום יחסי הציבור:
דבריו של הרב כהנא, ששליטתו המעולה בתחום יחסי ציבור ובשיטות תעמולה מודרניות היא נושא למחקר בפני עצמו, מושכים קהלים גדולים יותר מאלה שמושכים יואכים פרינץ ואלי ויזל...א
הרב כהנא זכה ליחס חיובי מאוד מאנשי התקשורת. הוא השיג עמדת השפעה חזקה על דעת הקהל היהודית באמריקה, לאחר ששכנע אנשים המשתכנעים בקלות שמנהיגים של ארגונים יהודיים ממוסדים וַתיקים כָּשלו באחריותם בתקופת היטלר, וממשיכים עד ימינו אלה להיות עיוורים למציאות. עכשיו הוא שכנע את עצמו ואת תומכיו שגל חדש של אנטישמיות עלול לסכן את הקהילה היהודית באמריקה...9
תנאי מבחן נוקשים
בביקור זה התייצב מאיר פעמיים בבתי משפט. בדיון הראשון, בי"ח באייר (2 במאי), הוא הואשם בהאשמה חמורה. ג'יימס הרן, קצין המבחן הראשי של מחוז ברוקלין, טען שקריאתו של מאיר ליהודים להצטייד ברובים לשם הגנה עצמית באב תשל"א (אוגוסט 1971) הייתה הפרה של תנאי המבחן שלו, שאסרו עליו כל קשר עם נשק. כתב האישום הוגש רק באדר תשל"ב (מרץ 1972), כחצי שנה לאחר אותה קריאה של מאיר.10
בינתיים, כפי שניתן ללמוד מתכתובת בין משרדי ממשלת ארצות הברית, נעשו מאמצים להוכיח שמאיר הפר את תנאי המבחן. למשל, ממלא מקום שר החוץ, ג'ון אירווין, הביע במכתב לשר האוצר ג'ון קונלי את חששו שלקצין המבחן הראשי בברוקלין אין "הכלים והצוות הדרושים להגיש לבית המשפט הוכחה מספקת להפרה". מאחר שהפיקוח על הנשק בארצות הברית הוא בסמכות משרד האוצר (בגלל המסים המוטלים על רישיונות הנשק), פנה אירווין לקונלי כדי לבקש שיורה לאגף הפיקוח על הנשק לעקוב אחר פעילותו של מאיר בענייני נשק.11
בדיון בבית המשפט אמר קצין המבחן הראשי: "פעולותיו של הרב כהנא משקפות התנהגות מכוונת, המנוגדת הן לפרטים הן לרוח של תנאי המבחן שלו". תגובתו של מאיר הייתה: "הממשלה מנסה לחסום אותי. הם לא יוכלו לחסום את הליגה". השופט ג'ק ויינשטיין קבע שאין בפעולותיו של מאיר כדי להצדיק את ביטול תקופת המבחן ואת מאסרו, אך הוא הוסיף הגבלות לתנאי המבחן: נאסר על מאיר להשתתף בפגישות הקשורות לנשק, למסור לתקשורת הודעות של הליגה בקשר לנשק, להיות נוכח בחדר או ברכב שיש בהם נשק (חוץ מנשק של שוטרים) ועוד.12
הדיון השני, המשך משפטו של מאיר בעניין משמרת המחאה בת מאה השעות בכסלו תשל"א (דצמבר 1970), התקיים בבית המשפט העליון המחוזי בי"ז בסיוון (30 במאי). מאיר הואשם בהתפרעות, בהתקהלות בלתי חוקית ובשידול להתפרעות. הוא הודה בשידול להתפרעות, והשופט הרולד בר גזר עליו מאסר על תנאי.13
בחזרה לקמפוסים
בסבב השיחות של מאיר בקמפוסים בביקור זה הוא התמקד בגיוס תלמידים לתכנית הקיץ של בית הספר למנהיגות בירושלים.
מאיר דיבר באוניברסיטת בוסטון בכ"ו באייר (10 במאי), וכנראה, דבריו שם נשאו פרי, מפני שהוא חזר לשם ארבעה ימים לאחר מכן, והוצאות הנסיעה נרשמו על חשבון תקציב בית הספר למנהיגות. להרצאתו באותו שבוע באוניברסיטת רוצ'סטר הגיעו כמעט שש מאות סטודנטים. בביטאון הסטודנטים היהודים צוטטה הטענה השגורה בפיו להצדקת ההגנה העצמית המיליטנטית: "כולם חוגגים את חג החנוכה. זהו חג יפה שקל לחגוג אותו. האם תוכלו לדמיין לעצמכם סיפורים על הפגנות המכבים נגד היוונים?"14
בד' בסיוון (17 במאי), לאחר שהתייצב אצל קצין המבחן שלו ומסר לו את פרטי נסיעתו, נסע מאיר ללוס אנג'לס לביקור בן חמישה ימים. קצין המבחן דיווח לבולשת הפדרלית על נסיעתו של מאיר, וזו הורתה למשרדה בלוס אנג'לס לעקוב אחר ביקורו של מאיר בחוף המערבי:
המשרדים מתבקשים לעקוב אחר פעולותיו של כהנא... ולדווח על כל הצהרה שלו שתומכת באלימות או בשימוש בנשק, בחומרי נפץ וכדומה.
...על המשרדים בלוס אנג'לס ובסן פרנסיסקו להתאמץ לגלות כמה כסף מקבל כהנא תמורת הרצאותיו בקמפוסים.15
הממשלה הייתה מעוניינת בכל מידע שיכול היה להפליל את מאיר — אם על הפרת תנאי המבחן אם על עברת מס — כדי לשלוח אותו לכלא ולשים קץ לפעילותו נגד ברית המועצות. לשם כך תיעדה הבולשת הפדרלית בפירוט רב את מהלך ביקורו של מאיר בלוס אנג'לס. דיווחים של אנשי הבולשת אף כללו סיכומים של הרצאותיו, וכך נודעו לי פרטים רבים על ביקורו של מאיר שם.
שמונה עשר מחברי הליגה קיבלו את פניו של מאיר בנמל התעופה של לוס אנג'לס. אחד מהם, אייב אפשטיין, הסיע את מאיר להרצאתו המתוכננת בקליפורניה סטייט קולג'. אך כשהגיעו, התברר שמי שהיה אמור לארגן את ההרצאה לא עשה דבר: הוא לא השיג אולם, לא השיג אישור לקיום ההרצאה ואף לא פרסם את ההרצאה בקמפוס. לבסוף הושג אישור לקיים את ההרצאה בכיתת לימוד, ומאיר דיבר יותר משעה, אף על פי שרק חמישה עשר סטודנטים באו לשמוע אותו.16
למחרת דיבר מאיר באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה; שם נעשו הסידורים המקדימים כראוי. הוא הסביר לסטודנטים שבבית הספר למנהיגות בירושלים יוכשרו צעירים לתפקידי מנהיגות ויחזרו לקמפוסים שלהם כדי ללמד אחרים את מה שהם למדו. ביקורו של מאיר בסנטה ברברה ובקמפוסים אחרים הניב תוצאות: שלושה סטודנטים מלוס אנג'לס השתתפו בתכנית הקיץ של בית הספר למנהיגות. דו"ח הבולשת הפדרלית על ההרצאה בסנטה ברברה כלל צילום ספח הצ'ק שקיבל מאיר על סך מאתיים וחמישים דולר וצילום מכתב התודה ששלחה יושבת ראש ארגון הסטודנטים, ברברה ג'ייבור. היא כתבה: "המסר שלך הגיע לאוזניים רבות, שהיו אטומות, אך אולי עכשיו תיפתחנה".17
בשבת אחר הצהריים נפגש מאיר עם חברי הליגה מסניף לוס אנג'לס לשיחה מעמיקה בענייני דיומא, וביום ראשון הוא הספיק לדבר בשני חוגי בית לפני שיצא לנמל התעופה. כעשרים תומכים ליוו אותו לנמל התעופה, ובדיווח הבולשת נמסר שהם שרו ורקדו במסוף. מאיר היה בדרכו להפגנה בוושינגטון שתוכננה למחרת, יום יציאתו של הנשיא ניקסון לביקור במוסקבה, כדי לדרוש מניקסון לנצל את ביקורו ללחוץ על הסובייטים לשחרר יהודים. מאיר האיץ בחברי הליגה בלוס אנג'לס לנסוע למחרת לסן פרנסיסקו ולהפגין מול הקונסוליה הסובייטית שם כדי שתהיינה שתי הפגנות בו בזמן.18
במודעה שפורסמה ב'ג'ואיש פרס' נקרא הציבור להשתתף בהפגנה בוושינגטון:
קריאה לחנינה ולחופש: אין לימודים, אין עבודה! בואו לוושינגטון!
h<FX3.0>לנשיא ניקסון יש הזדמנות היסטורית להעלות את נושא היהדות הסובייטית בקרמלין.
h<FX3.0>אם הקרמלין רוצה דֶטַנט, עליו לתת משהו תמורתו.
h<FX3.0>על הנשיא לדרוש חופש הגירה ליהודים ולבקש חנינה ליהודים הכלואים שם בגלל רצונם לחיות במדינה יהודית.19
אגף הפיקוח על הנשק
פקידים במשרד החוץ היו מודאגים מאוד מהאפשרות שהליגה תשבש את נסיעתו המתוכננת של הנשיא ניקסון למוסקבה בט' בסיוון (22 במאי). על פי בקשתם שלח שר האוצר ג'ון קונלי לניו יורק שלושים איש מאגף הפיקוח על הנשק כדי לעקוב אחר שימוש הליגה בנשק. קונלי דיווח למשרד החוץ שאנשיו עובדים בתיאום עם השירות החשאי, עם משטרת ניו יורק ועם הבולשת הפדרלית.20
דאגתם הייתה מוגזמת. הפגנות הליגה ביום נסיעתו של ניקסון היו קטנות, ובקושי הוזכרו בכלי התקשורת. אף על פי כן נראה שהורגשה השפעתן, מפני שמאיר הוזמן להופיע שלושה ימים לאחר מכן בתכניתו של דיק קַבֶט, תכנית טלוויזיה כלל ארצית של רשת >ENG<ABC<HEB>, ולדבר בנושא היהדות הסובייטית. למאיר היה חשוב להופיע בתכנית, משום שהוא ידע שדבריו יגיעו לקהל גדול, אולם באותו ערב הוזמן גם השגריר האמריקני באו"ם ג'ורג' בוש לתכניתו של קבט, והוא סירב להופיע בתכנית שמאיר מופיע בה. לא היה ספק מי משניהם קודם; קבט ביטל את הופעתו של מאיר. הביטול גרר תשומת לב תקשורתית גדולה עוד יותר למצוקת יהודי ברית המועצות, כי מאיר לא שתק לנוכח הביטול. הוא הגיע עם שלושים מחברי הליגה למקום הקלטת התכנית, ובגלל מחאותיהם עוכבה ההקלטה במשך שעה וחצי. הם עזבו את המקום רק לאחר שהוסכם שמאיר יופיע בתכניתו של קבט בחודש שלאחר מכן.21
כשנשאל השגריר בוש על סירובו להופיע עם מאיר, הוא הסביר שכך יעצו לו נציגים מארגוני הממסד היהודי. בעיתון יהודי בקליבלנד הובאה ידיעה על התקרית, ועורך העיתון העיר:
בחוגים יהודיים עדיין קיים המיתוס ש"מנהיגים" מדברים בשם תחושותיו האמתיות של העם... לרב כהנא יש תמיכה מיהודים רבים מן השורה...22
מאיר הופיע בתכניתו של דיק קבט בכ"ה בסיוון (7 ביוני). דבריו הכנים והחד-משמעיים עשו רושם חזק על שומעיהם, כפי שמעיד מכתב זה:
בשבוע שעבר ראיתי את תכניתו של דיק קבט... נדהמתי... לא רציתי שזה ייגמר. עכשיו אני יודע הרבה יותר על יהדותי. אני אחד משלושה סטודנטים יהודים מתוך 65,000 סטודנטים באוניברסיטת אלבמה בג'קסונוויל. אני בא מהנדרסון שבקנטקי, שבה אוכלוסייה של 30,000 נפש, מהם שש משפחות יהודיות. נא לשלוח לי מידע נוסף. [חתום] קלַרֶנס מן.23
בכ"ט בסיוון (11 ביוני) דיבר מאיר לפני קבוצת סטודנטים בוועידה השנתית של רשת הסטודנטים היהודים של צפון אמריקה. בדיווח על הוועידה נכתב שהמשתתפים מחו על שיטות הליגה, וש"הרב כהנא, נואם מעולה, התקשה לענות על רבות ממטר השאלות שכוון לעברו. רבים מאלה שעזבו את האולם התנגדו בתוקף לדעותיו של כהנא... [אבל] אחרים הושפעו והחלו לבדוק מחדש את עמדותיהם הפוליטיות". רשת הסטודנטים הייתה חלק מההתאחדות העולמית של סטודנטים יהודים, שלדבריו של מאיר נשלטה בידי שמאלנים. דווקא משום כך הוא רצה שסטודנטים אלו ייחשפו לדבריו וישמעו על בית הספר למנהיגות.24
מאיר היה אמור לחזור לישראל מיד לאחר הרצאתו בוועידת הסטודנטים ולהכין את פתיחת בית הספר למנהיגות, אך נסיעתו נדחתה באופן לא צפוי.
בד' בתמוז (16 ביוני) עצרה משטרת ניו יורק שלושה מחברי הליגה בקשר לפרשת יורוק. חצי שנה קודם לכן הציתה פצצת תבערה את משרדיו של סול יורוק, אמרגן שהביא אמנים סובייטים לאמריקה, וגרמה למותה של עובדת המשרד, איריס קונס. מיד עם היוודע דבר מעצרם כינס מאיר מסיבת עיתונאים. הוא אמר שהם "חפים מפשע לחלוטין, נערים יהודים טובים". כשהובאו הצעירים לפני שופט, הם כפרו באשמה, אך השופט הורה להחזיקם במעצר עד למתן ערבות בסך שלושים וחמישה אלף דולר בעבור כל אחד מהם.25
שוב זימן מאיר מסיבת עיתונאים. הוא גינה את דמי הערבות הגבוהים וקרא לארגונים יהודיים לגייס כסף כדי לשחרר מיד את שלושת הצעירים. הוא ידע שההליכים המשפטיים להוכחת חפותם עלולים להימשך חודשים ארוכים. יהודים טובים רבים נענו לקריאתו של מאיר ותרמו כסף, והצעירים שוחררו. אך מאיר היה מאוכזב מחוסר ההיענות של הארגונים היהודיים. הוא כתב:
מתוך ידיעה שעל פי מערכת המשפט האמריקנית — המהוללת כל כך בפי היהודים הליברלים והמכובדים — כל אדם הוא בחזקת זכאי עד שתוכח אשמתו... מתוך ידיעה שלפי ההלכה היהודית אין מצווה גדולה מפדיון שבויים; מתוך ידיעה ששלושת הצעירים הללו פעלו רבות בעבר למען עם ישראל בזמן שאחרים לא עשו דבר; מתוך ידיעה שפעמים רבות גייסו יהודים כסף כדי לשחרר "גיבורים" עצורים שלא היו בני עמם, כגון הפנתרים ואנג'לה דייוויס... בוודאי לא היינו מתארים לעצמנו שהם ישאירו את השלושה במשך ארבעה ימים בלי מזון כשר ובלי תפילין בחברתם של שודדי בנקים, סוחרי סמים ועוד טיפוסים שונים ומשונים.
...אין ספק שבקהילה יהודית אמידה ופעילה ניתן היה לגייס סכום כזה בתוך דקות, אילו למישהו רק היה אכפת...26
שלדון דייוויס, אחד משלושת הנאשמים בפרשת יורוק, כתב לי: "יותר מכל דבר אחר, מה שגרם לי להעריך את בעלך היה סירובו לעזוב את ארצות הברית ולחזור אלייך ואל הילדים בישראל כל זמן שלא גייס את הכסף לשחרר אותי בערבות". בזכות מאמציו של מאיר נחסכה מהשלושה הישיבה בכלא במשך שנה שלמה. ההליכים המשפטיים הסתיימו רק בסיוון תשל"ג (יוני 1973), בסגירת התיק בגלל חוסר ראיות.27
במבט לאחור על פרשת יורוק דבר אחד ברור: חברי הליגה עשו דברים בלי להתייעץ עם מאיר. חיים ביבר אמר לי: "אנשים פעלו על דעת עצמם בלי לשאול את מאיר". שלמה רוס, שתיעד את התנהלותו של אחד הנאשמים, שלדון סיגל, כתב: "סיגל עשה הכול בלי ידיעתו ובלי הסכמתו של כהנא".28
מה הניע יהודים צעירים להשתמש בחומרי נפץ כדי למחות על מצוקת יהודי ברית המועצות? שמשון לוין, שנעצר בסיוון תשל"ב (מאי 1972) בשעה שהוא ושלושה אחרים הכינו פצצה, הסביר:
...הייתה משיכה גדולה להיות מעורבים. הרגשתי שסומכים עליי. קשה להפריד את העבר האישי שלי (קרובי משפחה שנהרגו בשואה וקרובים אחרים שבאו לגור אתנו לאחר השואה...) מהרגשת האחריות שלי לאחיי היהודים. כמובן, אחטא לאמת אם לא אציין את ההשפעה של מאיר. כל זה התחבר לאווירה של שנות השישים של "אנחנו נשנה את העולם". רציתי לעשות זאת למען אחיי היהודים. באותן שנים המטרה אכן קידשה את האמצעים.29
מאיר היה מזועזע משפיכות הדמים בפרשת יורוק. אלן רוקוף הביע את דעתו ש"לאחר מותה של איריס קונס במשרדו של יורוק, החל הרב כהנא באופן לא מודע לסגור את הליגה באמריקה". העיתונאי וולטר רובי סבר שחלה ירידה חדה בפעילות הליגה לאחר פרשת יורוק, וששתיים מהסיבות לכך היו דלדול משאבים ומעצרים של רבים מאנשיה. הגורמים שהובילו לצמצום פעילות הליגה היו רבים, והם יידונו בהמשך הספר.30
לחיות בארצנו
הדגש ששם מאיר על עידוד העלייה ארצה היה, כנראה, אחד הגורמים לירידת קרנה של הליגה באמריקה. כמובן, אחת הסיבות לכך הייתה העובדה שגרנו בארץ ומאיר היה מעורב פחות בליגה באמריקה, אך גורם משמעותי היה הסתייגותם של היהודים באמריקה מקריאתו החד-משמעית לעלות ארצה. הם רצו לחיות באמריקה. הם לא רצו לעקור אל הלא נודע. מאיר הבין זאת, אך הוא ידע שטובתו של עם ישראל תלויה בהיותו בארץ ישראל, והוא לא היה מוכן להפסיק לדבר על עלייה, גם אם נגרם מכך נזק לליגה. במאמר שכתב אז הוא הדגיש את הצד ההלכתי של העלייה ארצה:
עם ישראל וארץ ישראל מהווים יחד מציאות אחת ייחודית... מראשית הווייתנו הייתה ארץ ישראל יסוד מרכזי באמונתנו כמקום שנצטווינו לחיות בו... חז"ל אמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (ספרי ראה פ); "מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא בפלטריות של חוץ לארץ" (בראשית רבה, לט, ח)... "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי אלילים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלו-ה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלו-ה" (כתובות קי ע"ב)... אי אפשר לחלוק על העובדה שהעלייה לארץ ישראל והמגורים בה הן מצוות...
במשך אלפיים שנה "הפגזנו" את אלוקינו בתחנונים, בהפצרות, בדמעות, בהבטחות, בתשובה, באיומים, בהטחות ובעוד דמעות. הביתה! זה מה שביקשנו בעקשנות בלי הרף מהבורא. מתי נוכל ללכת הביתה?
אפילו ריבונו של עולם "לא היה מסוגל" לשאת עוד. עקשנותו הבלתי פוסקת של היהודי מסוגלת להתיש כביכול אפילו את הכול יכול, והוא נאות. במהלך דרמטי שאין לו אח ורע בכל תולדות האנושות, חזר לארצו עם שיצא לגלות ארוכה אלפיים שנה קודם לכן... האם אפשר להבין את הדבר המופלא והמדהים הזה? האם אנחנו מעריכים את הזכות שנפלה בחלקנו להיות — מסיבה לא ברורה — הדור שזכה לראות במו עיניו את אשר לא ראו נביאינו הקדומים?31
בסיוון (סוף מאי) שוב הוכיחו שונאי ישראל שפנים רבות לאנטישמיות. שלושה יפנים פתחו באש באולם הנוסעים בנמל התעופה לוד והרגו עשרים ושישה איש ופצעו רבים. מאיר הסביר בטורו את המניע של מבצעי הטבח:
...שוב ושוב נשמעת התמיהה על חוסר ההיגיון בעובדה שיפנים הם שביצעו את הטבח.
...היפנים שירו באנשים חפים מפשע בלוד היו מרקסיסטים הרואים במאבק הערבי ובמאבק ל"קדמה" מאבק אחד. הם אומנו על ידי ערבים, כפי שאומנו מחבלי הפת"ח הראשונים על ידי צפון וייטנאם וסין. ניתן לצפות לשיתוף פעולה ערבי-קומוניסטי נוסף בעתיד.
באמריקה יתבטא שיתוף פעולה זה בהפגנות של ארגוני השמאל נגד נציגויות ישראליות ונגד אירועים של ארגוני הממסד היהודי ובגיוס תרומות ומתנדבים לטובת הערבים וכדומה.
...היהודים השמאלנים הטיפשים... יצטרכו ללמוד שהם יהודים לפני שהם שמאלנים.32
ספר חדש
בתמוז תשל"ב (יוני 1972) סיים מאיר את כתיבתו של ספר נוסף, 'הגיע הזמן לשוב הביתה',ב שהוקדש כולו לנושא העלייה החשוב כל כך. בספר החדש תיעד מאיר את התגברות השנאה כלפי היהודים בעשורים האחרונים באמריקה והזהיר מפני המשבר החברתי, הכלכלי, הפוליטי והפסיכולוגי באמריקה, העלול להצית שואה נוספת. בפרק האחרון הציג מאיר תכנית מעשית לעלייה, והוא סיים את הספר במילים "הביתה. הבית קורא לנו. הבה נשוב".33
בז' בתמוז (19 ביוני), זמן קצר לפני שחזר מאיר לישראל, הוא ביקש מהרי ווקר, בעל סוכנות מרצים שארגן כמה מהרצאותיו, לעזור לו במציאת מו"ל לספר. ווקר אמר למאיר שהחוזה שחתם עם נש לספר 'לעולם לא עוד' נותן לנש זכות קדימה בהוצאה לאור של ספרו החדש. "אם הוא מחליט להוציא לאור את הספר הזה", כתב ווקר למאיר, "יחולו אותם תנאים שיש בחוזה הקודם, כלומר המקדמה תהיה בסך עשרת אלפים דולר". כעבור שבוע כתב נש: "כרגע סביר מאוד שנרצה להוציאו לאור, ואנו מחכים לכתב היד".
מאיר רצה שהספר יצא לאור מהר ככל האפשר. במברק לווקר הוא ביקש ממנו לשלוח את כתב היד לנש מיד.34
שבועיים לאחר מכן, בח' באב (19 ביולי), הודיע ווקר למאיר שנש מסכים להוציא לאור את הספר והוסיף:
אנחנו גובים עמלה בסך עשרה אחוזים, שהיא העמלה הסטנדרטית של סוכנויות באמריקה, ותשלום צנוע לעורך הדין אלן שוורץ... כשהוא [שוורץ] קרא את התנאים בחוזה המקורי, הוא נדהם. התשלום הצנוע בעד שירותיו יהיה כדאי.35
מאיר היה מאוכזב מווקר. הוא היה יכול לפנות לנש בלי התיווך שלו. עכשיו הוא הפסיד אלף דולר בגלל תשלום העמלה לווקר, ונוסף על כך יצטרך לשלם סכום לא ידוע לעורך הדין. זה סימן את סוף הקשר של מאיר עם ווקר.
חודשים אחדים קודם לכן ביקש נש ממאיר לכתוב מבוא לספר שהוא עמד להוציא לאור: מהדורה חדשה (באנגלית) של 'המרד', סיפורו של האצ"ל מאת מפקדו מנחם בגין. מאיר חש כי כבוד גדול הוא לו לכתוב מבוא לספר של בגין, האיש שהוא העריך מאוד, ונש היה משוכנע ששמו של מאיר יעזור לקדם את מכירות הספר. על עטיפת הספר התנוססו המילים "מבוא מאת הרב מאיר כהנא, מקים הליגה להגנה יהודית ומחבר הספר 'לעולם לא עוד'". על גב העטיפה צוטטה פסקה מתוך המבוא שכתב מאיר:
מדינת ישראל חייבת את עצם קיומה לעובדה שקומץ יהודים — מכבים בני ימינו — קם להילחם מתוך נחישות להחיות את המולדת היהודית. מדינת ישראל קמה בזכות היהודים הצעירים הרבים שנפלו בקרב נגד הבריטים. היא נולדה בזכות יהודים שהיו מוכנים לעלות לגרדום כדי להראות לאויב שהיהודים יודעים לא רק להיהרג אלא גם להרוג. האימפריאליסטים הבריטים גורשו מארץ ישראל בזכות מאבקם של האצ"ל והלח"י. זהו סיפורם כפי שסיפר אותו האיש שהוביל את המאבק לחירות ישראל. העובדה שמדינת ישראל עומדת היום זקופת קומה, גאה ומוכנה להילחם על קיומה בלי חת ובלי היסוס, נזקפת לזכות רוחו של היהודי החדש-ישן. רוח זו היא סיפורו של 'המרד'.36
השיקול הכלכלי שהניע את נש לפרסם את שמו של מאיר על עטיפת 'המרד' היה גם הסיבה להחלטתו להוציא לאור את 'הגיע הזמן לשוב הביתה': הוא סבר שלשמו של מאיר יש כוח מכירה. לעומת זאת למאיר היה אינטרס אחד בהוצאת הספר לאור: לשכנע את יהודי אמריקה לעלות לישראל בדחיפות. הוא לחץ על נש להדפיס את הספר בהקדם האפשרי, אולם נש הסביר לו:
התאריך האפשרי המוקדם ביותר להוצאת הספר לאור הוא פברואר או מרץ. הקטלוגים של הסתיו שכבר הודפסו כוללים את ינואר, ולפני העונה הבאה אין אפשרות להפיץ בחנויות הספרים בקנה מידה ארצי.
אם תרצה, נוכל להדפיס את הספר קודם ולהפיץ עותקים ראשוניים דרך הליגה או דרך ארגון אחר, אך לא נוכל לקבל פרסום ארצי יעיל בחנויות הספרים.37
במכתבו הבא הודיע נש שיקדים את הדפסת 'הגיע הזמן לשוב הביתה':
אני שולח לך שני עותקים של 'המרד'... התאריך הרשמי להוצאה לאור של 'הגיע הזמן לשוב הביתה' יהיה מרץ 1973. הספר יישלח לחנויות בינואר, ואתה תוכל לקבל עותקים כבר בדצמבר.38
אבל מכתבו של נש למאיר במרחשוון (אוקטובר) נשא טון אחר:
זכור שהמקדמה ששילמנו לך היא על חשבון כל ההכנסות, כולל חמישים האחוזים המגיעים לך ממכירות הכריכה הרכה. מאחר שמכירות הספר הקודם ['לעולם לא עוד'] לא זכו להצלחה גדולה — לא בכריכה הקשה ולא בכריכה הרכה — אינני חושב שתרוויח יותר מאלפיים דולר.
מהדורת הכריכה הקשה [של 'הגיע הזמן לשוב הביתה'] תהיה מוכנה החודש, כפי שביקשת. כמה ספרים תרצה להזמין ולאן לשלוח אותם?39
המשפט האחרון היה רמז לבאות. ממכתב זה וממכתביו הבאים של נש מתברר שהוא ציפה להרוויח את רוב רווחיו מההוצאה לאור של 'הגיע הזמן לשוב הביתה' באמצעות מכירת כמויות גדולות של ספרים ישירות לליגה. בכ"א בכסלו (27 בנובמבר) הוא כתב:
...שמרנו את העותקים של 'הגיע הזמן לשוב הביתה' שרצית לשימוש אישי בהרצאות שלך. הספרים מוכנים למשלוח... הזמנו בשבילכם 2,500 עותקים. אנחנו מחכים להוראות משלוח וחיוב.40
נימה קשוחה יותר משתמעת במכתב ששלח נש למתווך הרי ווקר. במכתב הוא קבע שמאיר כביכול הזמין ספרים:
...הספרים הוזמנו לפי הוראתו [של כהנא], ואנחנו מנסים עכשיו לקבל את הכסף מהליגה. אם נקבל את הכסף, נשלם את התמלוגים שאנחנו חייבים.41
באותה עת היה מאיר בארץ, ונאסר עליו לנסוע לחו"ל בגלל כתבי אישום שהוגשו נגדוג. הוא נאלץ לנהל את כל ענייניו באמריקה באמצעות הדואר. הוא לא שמר העתקים של מכתבים שהוא כתב, אך ניתן להבין מתוך מכתביו של נש — שאותם שמר מאיר — את התפתחות העניינים. במכתב הבא של נש למאיר היה טון נוקשה, שהלך והחריף במכתבים הבאים:
עדיין לא קיבלתי תשובה בקשר לספרים שנשלחו לליגה, ועדיין לא שולם בעדם. לפי הרישומים שלנו אתה אמרת לנו לשלוח את הספרים, ולכן אתה אחראי על התשלום. יקל עליי אם תגיד לליגה לשלם לנו או להחזיר את הספרים. אני אעריך את עזרתך בכך.
בסוף השנה [סוף דצמבר] אשלח לך את דיווחי התמלוגים לפי דרישות החוזים. היה מספר ניכר של החזרים [מחנויות הספרים].42
נש לא שלח דיווחי תמלוגים בסוף דצמבר (טבת) כפי שהבטיח, אך המכתב הזה הגיע בשבט תשל"ג (פברואר 1973) מעוזרו:
נש לא היה במשרד במשך כמה שבועות עקב שפעת קשה. בהיעדרותו מנהלת חברת האם שלנו את חשבונות התמלוגים... מר רוברט בראון יהיה בקשר אתך.
מאיר התחיל לשמור העתקים של המכתבים שכתב לנש ולנציגיו. הוא רשם תגובה קצרה ונוקבת על דף המכתב ושלח אותו בחזרה בכ"ו בשבט (11 בפברואר):
חסוך ממר בראון את הטרחה. ביקשתי מעורך הדין שלי לפתוח בהליכים משפטיים.
[חתום] מאיר כהנא.43
נראה שלתגובתו החריפה הייתה השפעה; בתיקייה של מאיר נמצא ספח צ'ק המתוארך לשישה במרץ על סך אלפיים דולר בעבור תמלוגים לספר 'לעולם לא עוד'.44
אולי היה בתשלום הזה ניצחון כלשהו, אבל עדיין לא נפתרה הבעיה של משלוח הספרים שנש טען שמאיר הזמין. מנהלת החשבונות של נש, שכנראה לא ידעה שמאיר נמצא בישראל, שלחה לו מכתב בכ"ג באדר (27 במרץ) לכתובת משרד הליגה בברוקלין ודרשה תשלום חוב:
החוב שלך: 11,925 דולר. רשום אצלנו שהחוב עדיין לא שולם...
כשקיבל מאיר את המכתב הזה, כבר היו לו די והותר צרות. הוגשו נגדו שני כתבי אישום בישראל, וזה לא היה הזמן להוסיף לו בעיות. הוא שלח את המכתב בחזרה לאחר שרשם תגובה זועמת בתחתית הדף:
הבדיחה הזאת מתחילה להיות מאוד לא מצחיקה. התביעה שלנו תהיה עוד יותר מצחיקה.45
בל' בניסן תשל"ג (2 במאי 1973) כתב מאיר לסטיב סמייסון, חבר הליגה בלוס אנג'לס, וביקש ממנו להגיש תביעה נגד נש בלוס אנג'לס:
...סטיב, נא לבקש משטיינברג לתבוע את כל הכסף המגיע לי. אני רוצה שתבהיר לו שעד ספטמבר אינני משלם מס הכנסה [כעולה חדש], ולאחר מכן אני מתחיל לשלם שישים אחוזים מכל מה שאני מרוויח. אני רוצה שהוא יכלול את ההפסד הזה בפיצויים שאני תובע. נוסף על כך, אני שוב מבקש ממך להשיג צו מניעה שיאסור על נש למכור את ספרי.
...אני מצרף את החשבון שנש שלח לי בסך 19,875 דולר. אנא, תפסו את הגנבים האלה עכשיו!46
זמן קצר לאחר מכן הגיע צ'ק על סך 3,623.21 דולר בעבור התמלוגים שנש היה חייב למאיר על מכירותיו עד כ"ז באדר ב' תשל"ג (31 במרץ 1973). הצ'ק נשא את התאריך שמונה במאי ואת כתובתו של נש בלוס אנג'לס והיה חתום בידי רוברט בראון. מאיר היה אז במעצר,ד ולכן חתמתי עליו והפקדתי אותו בבנק בכ' בסיוון תשל"ג (20 ביוני 1973).47
מאיר שוחרר בו' בתמוז תשל"ג (6 ביולי 1973) ומיד כתב מכתב ארוך ל'הוצאת נש'. הוא פירט את התמלוגים המגיעים לו בעבור 'לעולם לא עוד' וביקש לקבל "דיווחי תמלוגים מדויקים ובזמן". לגבי הספר 'הגיע הזמן לשוב הביתה' הוא כתב:
נוסף על כך, לא קיבלתי שום דיווח בקשר לספרי השני, 'הגיע הזמן לשוב הביתה'... אתה מתכונן למכור את הזכויות להוצאה בכריכה רכה? אם כן, מתי? ברור לי שקצת פרסום בעיתונות היהודית יעזור למכירות, ואני מציע לך לעשות זאת...
מאיר גם הזכיר את ההזמנה הפיקטיבית:
אני גם מעוניין בעותקים נוספים של 'לעולם לא עוד'; אולי ארצה לקנות. אני מדגיש שאינני מזמין בזאת ספרים, כדי שלא לחזור על אותו מקרה מצער שבו קבע מר נש שהזמנתי ספרים כשלא היו דברים מעולם. אני פשוט שואל אם יש לכם ספרים. אם המחיר טוב, אולי אזמין כמויות גדולות.48
ברור שלנש לא הייתה הזמנה ממאיר לאלפי עותקים של 'הגיע הזמן לשוב הביתה'. מכירות הספר לא הצליחו, ולכן הוא ניסה לאלץ את מאיר לקנות כמות גדולה של ספרים. כשראה נש שמאיר אינו נכנע לאיומיו, הוא הפסיק להטריד אותו. הרב חיים (קני) כהן אמר: "הספר 'הגיע הזמן לשוב הביתה' לא נמכר טוב. יהודים לא רצו לשמוע על עלייה. אני קניתי עותק שמחירו הורד משמונה דולר לתשעים ותשעה סנט!"49
גם ראובן גרוס הסביר שהתחזיות של מאיר הרתיעו יהודים. במאמר ביקורת על הספר הוא כתב:
'הגיע הזמן לשוב הביתה' הוא קריאה לעלייה. אבל אין זה עוד מסמך רגיל של תעמולה ציונית. הספר מצהיר בגלוי: "זה יכול לקרות כאן, וכנראה יקרה". הרעיון הזה יגרום לרבים להירתע ולהוקיע את המחבר כמעורר בהלה וכשרלטן.
...הרב כהנא צפה מראש את הסערה שספרו עשוי לחולל. כדוגמאות לאנשי חזון שסבלו בשל דבריהם הוא מביא לא רק את הנביא ירמיהו, שהושלך לבור בגלל נבואותיו הלא נעימות, אלא גם את זאב ז'בוטינסקי, דמות מן העבר הלא רחוק, שהושם ללעג ולבוז כשצעק בשנות השלושים: "יהודים, צאו מהגלות. אין זמן. האדמה בוערת, צאו".
...קריאת הספר אינה דורשת סבלנות יתרה. כתיבתו השוטפת של הרב כהנא משלבת כתיבה עיתונאית מוכשרת, קורטוב של סגנון רבני וכושר שכנוע של עורך דין.50
מאמר ביקורת על הספר הופיע גם ב'שיקגו סן טיימס'. רוי לרסון, עורך מדור הדתות בעיתון, הביע הסכמה עם קביעתו של מאיר שהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך עלול לסכן את הדמוקרטיה. לרסון תמך בקריאתו של מאיר ליהודים לחשוב על עתידם: "הרב כהנא נשמע נבואי כשהוא מזהיר שאין תועלת בפניות למצפון שאינן מביאות בחשבון אינטרסים עצמיים", והוא סיים: "אי אפשר לבטל את הרב כהנא כאויב העם בגלל אזהרתו הקולנית נגד הטוטליטריות. לא תמיד טוב להיות אופטימי".51
בי' בתמוז תשל"ב (22 ביוני 1972) חזר מאיר לישראל והתחיל בהכנות לפתיחת בית הספר למנהיגות.
© כל הזכויות שמורות