פרק לד
'האתגר' תמוז-אלול תשל"ג / יולי-ספטמבר 1973
מצע הליגה: האתגר
עם שחרורו מהכלא הפנה מאיר את מאמציו למערכת הבחירות. העובדה ששמו הוזכר רבות בחדשות בגלל מעצרו הארוך העניקה לו פרסום רב לקראת הבחירות. כדי להישאר בעין התקשורת, אך בעיקר כדי לקבל במה לדבריו, הוא קיים מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בט"ז בתמוז (16 ביולי), שבוע לאחר שחרורו מהכלא. בהודעה לעיתונות נמסר שהוא ידבר על מעצרו ועל המיסיונרים הנטפלים לעולים חדשים במרכז הקליטה בכרמיאל. במסיבת העיתונאים הוא הדגיש את הבעיה העיקרית: האם ישראל היא מדינה של יהודים או מדינה יהודית? הוא אמר: "כיום ישראל היא מדינה מערבית שתושביה דוברי עברית, אך כשהליגה תיוצג בכנסת, היא תוכל להשיג את יעדה העיקרי: הבטחת אופייה היהודי של מדינת ישראל. אנחנו, הקיצונים, נמריץ את המתונים לפעולה".1
הוא סיפר לעיתונאים על ספרו החדש, 'האתגר: ארץ סגולה', שבו פורט מצע הליגה, ואמר שהוא יודפס בעשרת אלפים עותקים.2
מאיר התחיל לכתוב את 'האתגר' במרחשוון תשל"ג (אוקטובר 1972), מיד לאחר שהודיע על כוונתו להתמודד בבחירות לכנסת. סדר יומו בישראל היה גמיש, והוא הקדיש את רוב זמנו לכתיבה. הוא סיים את הכתיבה בתוך פחות משלושה חודשים ומסר את כתב היד ליואל לרנר כדי שיתרגמו לעברית. מאיר כתב את הספר באנגלית מפני שבאותו זמן הוא הרגיש שהעברית הכתובה שלו אינה טובה דיה לכתיבת ספר שלם. בשבט (פברואר) נעצר לרנר בגלל פעילות אנטי מיסיונרית, ואריה יוליוס השלים את מלאכת התרגום. 'האתגר' יצא לאור באנגליתא רק בניסן תשל"ד (אפריל 1974), יותר מחצי שנה לאחר מכן, אך היה חשוב שהמהדורה העברית תהיה מוכנה לפני הבחירות, שנקבעו לד' במרחשוון (30 באוקטובר), משום שהספר היה למעשה מצעה של הליגה.3
בספר הגדיר מאיר את בעיותיה של מדינת ישראל: אבדן הערכים הדתיים, הפער הסוציו-אקונומי החמור והמתח בין דתיים לחילוניים. הוא הציע תכנית חינוכית שתחדיר בנוער זהות איתנה, שתחסן אותו מפני השפעות מערביות ושתחשל אותו נוכח העימות הערבי-ישראלי המתמשך והמייגע. הוא הציג תכנית שנועדה לשכנע את הערבים הן בשטחים המשוחררים הן ב"ישראל הקטנה" שההגירה מישראל היא לטובתם. הוא הדגיש שתפקיד חשוב של מדינת ישראל — שצריך להיות חלק ממדיניות החוץ הרשמית שלה — הוא להגן על יהודים בכל העולם. הוא כתב שעל הממשלה להבין שאין לה בעלי ברית בין אומות העולם ושהאינטרסים היהודיים תמיד קודמים לכל שיקול אחר. הוא כתב:
המשימה הגדולה המוטלת עלינו כיום היא... להגדיר באופן ברור ומדויק את המטרות של העם היהודי... התכלית והייעוד השלמים של היהודי, של העם, של הארץ ושל המדינה...
שאיפתנו אינה להיות ככל המדינות, אלא להיות מדינה יהודית ייחודית. גורלנו תלוי בהכרתנו בעובדה שאנו שונים משאר אומות העולם...4
'האתגר' הודפס ב'דפוס חברון', מפעל ששכן בקריית ארבע וסיפק תעסוקה לתושביה. יהושע בן ציון, אחד מבעלי הדפוס, היה מתומכיו של מאיר, והוא קיבל עליו את מימון כל הוצאות ההדפסה. הספר יצא לאור בסוף תמוז (יולי) בכריכה רכה. מחיר הספר היה שלוש לירות, מחיר ממוצע של ספר בימים ההם. הוא נמכר בסניפי הליגה ובאספות עם וכן ברשת חנויות סטימצקי.5
הספר הוזכר בכל הפליירים של הליגה ובכל המודעות שלה בעיתונים. כך נוסחה אחת המודעות:
הופיע!
סוף סוף התשובה היהודית המקורית לרעיונות
הזרים והדפטיסטיים של ליובה אליאב.
הספר שאין מדברים בו ואין כותבים עליו, כמובן...
הבעיות הבוערות העומדות באמת על הפרק לפני הבוחר
הספר
'האתגר: ארץ סגולה'
מאת הרב מאיר כהנא
183 עמודים 3 ל"י
עותקים חתומים בידי מאיר חולקו בעצרות, רובם כמתנות. משה ליבוביץ סיפר כי בידו עותק של 'האתגר' הנושא את חתימתו של מאיר, שאותו הוא קיבל בחינם בעצרת בחירות בצפת בתשל"ג, בהיותו בן שמונה עשרה.6
לאחר הבחירות כתבה ידידת המשפחה שושנה מגני מכתב למאיר בשבחו של הספר:
מאז שקראתי את 'האתגר', אני שוב ושוב נדהמת לראות כיצד מאורעות זמננו מאמתים את ראייתך לעתיד. יש לך הרבה לתרום בזירה הישראלית, גם אם תשמש קטליזטור בלבד... אולי ייקח לך זמן להתרגל למנטליות הישראלית, אך בהחלט עוררת תגובה חיובית בציבור.
...מלבד הצורך בחינוך לערכים יהודיים אני חושבת שהבעיה הגדולה ביותר שצריך לטפל בה עכשיו היא, שוב, בעיית "מיהו לא יהודי" — כלומר בעיית תושביה הערבים של מדינת ישראל והפתרון שהצעת...
הטוב ביותר הוא לבחור נושא אחד ולהציג אותו לפני הציבור כדי שאנשים יוכלו לחשוב עליו... דריכה על יבלות, אפילו יבלות אינטלקטואליות, מניבה תוצאות — את זאת כבר הוכחת.7
כאמור, 'האתגר' יצא לאור באנגלית כעבור כחצי שנה, בניסן תשל"ד (אפריל 1974). בנטון ארנוביץ, שעסק בעריכה בכמה הוצאות ספרים, סיפר: "התעניינתי בכתיבתו של מאיר והתקשרתי אליו כשעבדתי בהוצאת הספרים מקמילן. שאלתי אותו איזה ספר הוא כותב. הוא הציע לי את 'לעולם לא עוד', אך הנהלת מקמילן התנגדה... כשעברתי להוצאת הספרים צ'ילטון, שמרתי על הקשר עם מאיר, והוא הציע לי את 'האתגר'".8
בזמן שמאיר היה במעצר הגיע בעבורו מברק מארנוביץ: "...אם אתה מסכים לתנאים אלו ל'האתגר', אנא שלח אישור במברק ואשלח חוזה: מקדמה בסך 2,500 דולר כנגד תמלוגים בסך עשרה אחוזים מרווחינו מעשרת אלפים העותקים הראשונים הנמכרים, ומעבר לכך עשרים אחוזים". על המברק כתב לי מאיר: "בבקשה עני מיד: 'מסכים להצעה'".9
ההתכתבות עם ארנוביץ נתקלה בקשיים, וייתכן שהגורם לכך היה הצנזורה בישראל. לאחר שעברו שבועיים והחוזה עדיין לא הגיע בדואר, ביקש מאיר שאצור קשר עם ארנוביץ. ארנוביץ ענה לי במברק המתוארך לי"א בתמוז (11 ביולי): "החוזים נשלחו ב-11 ביוני. נשלח העתקים מיד. אני צריך את חתימתו של מאיר על החוזים כדי לשלוח את הצ'ק. נא להחזירם במהירות". כשהגיעו החוזים, הבאתי אותם למאיר כדי שיחתום עליהם ושלחתי אותם לארנוביץ. בכ"ה בתמוז (25 ביולי) כתב ארנוביץ: "הנה העותק שלך של החוזה החתום על ידינו. הצ'ק יגיע בעוד יומיים או שלושה... אני לא מבין מה קרה לחוזים הראשונים ששלחתי ביוני. האם פותחים את הדואר שלכם?"10
העיכובים בדואר נמשכו. בכ"ב באב (20 באוגוסט) כתב לי ארנוביץ: "צ'ק המקדמה נשלח בדואר אוויר ב-26 ביולי לרחוב סורוצקין 13. אם הוא עדיין לא הגיע, נא להודיע לי כדי שאבטל אותו ואשלח לך אחר במקומו". את המכתב הזה הוא שלח לתיבת הדואר שלנו (ת"ד 15027) במקום לביתנו, בתקווה שכך הוא אכן יגיע ליעדו. הצ'ק הגיע רק בתשרי (ספטמבר), יותר משישה שבועות לאחר שהוא נשלח. בכ"ד באלול (21 בספטמבר) כתב ארנוביץ: "אני שמח שהצ'ק הגיע סוף סוף. מעולם לא היו לי בעיות כאלה עם הדואר בישראל". מאז הוא נהג לפי עצתו של מאיר ושלח את מכתביו לכתובת של הוריי בירושלים.11
הצ'ק הגיע בצירוף מכתב שבו פירט ארנוביץ את התכניות לקידום מכירות הספר באמריקה: "האם תהיה בארצות הברית באביב? אנחנו רוצים לפתוח בתכניות לפרסום הספר ולקידומו, ויהיה מצוין אם נוכל לתאם את זה עם הופעותיך בקמפוסים ובמקומות נוספים. תאריך ההדפסה המתוכנן הוא מרץ (אדר ב')".12
מאיר לא היה מרוצה מהתאריך שנקב ארנוביץ. במרחשוון (נובמבר) הוא כתב לו:
בגלל המלחמה [מלחמת יום הכיפורים] ברור שישראל תהיה הנושא העיקרי בזירה הבין-לאומית במשך חודשים רבים. בד בבד יגבר הלחץ של העולם כולו, כולל ארצות הברית, על ישראל לסגת מהשטחים המשוחררים. עכשיו, או הזמן האפשרי הקרוב ביותר, הוא הזמן להוציא לאור את הספר שלי, לא במרץ 13.1974
לאכזבתו של מאיר הבהיר לו מנהל המכירות של צ'ילטון שאין אפשרות להקדים את ההוצאה לאור: "אנחנו מתכננים עכשיו את קידום הספר החדש שלך, 'האתגר'. התאריך המוקדם ביותר שנוכל להדפיס את הספר הוא בתחילת מרץ. לזה יש להוסיף עוד ארבעים עד חמישים ימים להפצה..." הוא ביקש ממאיר שיודיע לו מתי יהיה בארצות הברית כדי שיוכל לתכנן סיור לקידום מכירות שיכלול ראיונות בתכניות אירוח בטלוויזיה. מאיר היה שמח אילו יכול היה להודיע לו על תאריך כזה, אך בזמן שקיבל את המכתב, בכסלו (דצמבר), לא היה לו מושג מתי יורשה לעזוב את הארץ.14
גם עטיפת הספר אכזבה את מאיר. החוזה קבע שהמו"ל אינו צריך לקבל את אישור המחבר על עיצוב העטיפה או על הכיתוב שעליה. כשקיבל מאיר דוגמה של העטיפה, הוא נחרד לקרוא את מה שנכתב בצדה הפנימי:
'האתגר' אינו 'מיין קמפף' יהודי, אף שיש קוראים העלולים לחשוב כך. אבל הוא לא פחות מתכנית קרב ליצירת עם יהודי חדש על פי הדגם העתיק ולעיצוב מחדש של הייעוד היהודי. זוהי קריאה נוקבת לגאווה עצמית ולגאווה לאומית. הספר יזעזע יהודים מתבוללים וכן לא יהודים רבים...
מאיר הקיף בעיגול את המילים 'מיין קמפף', רשם מעליהן "זה גרוע", ושלח את העטיפה בחזרה לארנוביץ. בתשובתו הזכיר לו ארנוביץ את הקשיים שהיו בשליחת מכתבים אליו:
אקדים ואומר שהעטיפות כבר הודפסו ושהספרים הכרוכים אמורים להגיע בעוד שבוע... אבל אני רוצה להגיד לך שאף שלא נהוג בדרך כלל לבקש את אישור הסופר לעטיפה, שלחתי לפני כמה חודשים את החומר לשפרה [הופמן]. לאחר שהתייעצה עם כמה מעמיתיה/עמיתיך, הוחלט שזה מצוין וטוב למכירות. הם ביקשו לשנות משפט אחד בפסקה הרביעית, וכך עשיתי. כפי שאתה זוכר, היה קשה מאוד לשלוח מכתבים אליך בזמנו, ושליחת החומר לאנשיך בניו יורק הייתה מחווה של אדיבות.
המשפט שביקשו חברי הליגה בניו יורק לשנות בפסקה הרביעית היה "...עלול להזכיר למי שמחפש קשר לנואם אחר בתקופה אחרת".
ארנוביץ הוסיף:
...עם כל זאת, מאחר שאני מעריך כל כך את הקשר בינינו, אני מוכן לשנות את כיתוב העטיפה — בהתאם ליעילות המכירות — בהדפסות הבאות של הספר, אם עדיין תרצה זאת לאחר שתראה את תוצאות המכירות של ההדפסה הראשונה. כל מה שאוכל לעשות כרגע הוא להגיד שאני מצטער מאוד.15
ארנוביץ צירף למכתבו סקירת טרום פרסום של ה'אתגר' שהופיעה בכתב עת מקצועי למו"לות. הוא רצה להראות למאיר שצ'ילטון עושה מאמצים ניכרים לקידום המכירות. בסקירה צוין שהספר יהיה בחנויות החל מכ"ג בניסן (15 באפריל) ונכתב:
...הרב כהנא רואה במדינת ישראל את הגשמת החלום היהודי העתיק על פי התנ"ך. האסרטיביות הנלהבת... נובעת ממסירותו המוחלטת לחזון אפוף המסתורין של ארץ ישראל: העם הנבחר החי בארץ הנבחרת בריבונות מלאה על פי המסורות והאמונות של היהדות ההיסטורית...16
הודות למאמצים של צוות המכירות של צ'ילטון הופיע מאמר ביקורת על 'האתגר' גם במוסף הספרות היוקרתי של ה'ניו יורק טיימס'. אולם כותב הביקורת, ארתור וסקו, לא נתן לקורא שום מידע על תוכן הספר; הוא רק הצהיר שרעיונותיו של מאיר מנוגדים לגמרי לאתיקה האוניברסלית של התנ"ך והתמקד בהבעת השקפתו השמאלנית. לעומת זאת, הרב יצחק סוויפט קבע במאמר ביקורת שכתב: "כל מי שמוקיר את מדינת ישראל ו'שואל לשלום ירושלים' צריך להתייחס ברצינות לחלק מתוכחותיו — במיוחד למה שנוגע לנוער הישראלי. העובדה שכמה מהצעותיו הפוליטיות אינן ריאליות אינה צריכה להפחית מעצם ההכרה שיש כאן התמודדות אמתית עם בעיות כבדות משקל".17
גם במאמר הביקורת של פרופסור ארנולד אייג'ס הובעה תמיכה בדבריו של מאיר:
אמנם לא כולם מסכימים עם התזה של הרב כהנא — ורבים יביעו התנגדות חריפה אליה — אך הגישה הכנה שלו לבעיית הערבים בישראל מרעננת... כהנא מאמין שעתידה של ישראל תלוי בסופו של דבר בתחייה רוחנית... אם לא תהיה שיבה ליהדות המצוות, יש סכנה שהעם בישראל ישקע בביצת האידיאולוגיה השמאלנית המחלישה את רוח העם. בגידתו של אודי אדיב (שהורשע בסיוע לאויב בתשל"ב), אומר כהנא, היא דוגמה למה שקורה ליהודי המאבד את גאוותו הלאומית.18
צ'ילטון שלח עותקי טרום פרסום של 'האתגר' לכתבי עת לסיקור ספרים חדשים. ב'קירקוס רביוז', כתב עת בעל תפוצה גדולה בקרב ספרנים וסוחרי ספרים, נכתב:
בקנאות הדתית לא יוכל אפילו משה רבנו להתחרות עם הרב כהנא. מנהיגה המיליטנטי של הליגה להגנה יהודית מגנה את "רקב ההתבוללות" שבו נגועים הן ישראלים שמאלנים צעירים הן יהודים צעירים בתפוצות. הוא מדבר בלהט ובטון בלתי פשרני על מושגים פונדמנטליסטיים: ייעודו של עם ישראל נקבע על פי הצו האלוקי... הערבים נחושים בדעתם להשמיד את ישראל; אסור לוותר אף על שעל אחד מהשטח שנכבש במלחמת ששת הימים; רק כוח צבאי יבטיח את קיומה של מדינת ישראל. "ויתורים? פשרות? מתינות? אלו תרגילים אוויליים באשליה עצמית ובהשמדה עצמית". צריך לעודד את הערבים בישראל להגר; הם "פצצת זמן" בתוך תוכֵי ישראל. הענקת השכלה ורמת חיים גבוהה לערבים רק תגביר את מרירותם ואת קיצוניותם...19
בסקירה שפורסמה ב'צ'ויס', הביטאון היוקרתי של 'איגוד הספריות של אמריקה', נכתב בפשטות:
...הספר הדק הזה מציג את השקפותיו של כהנא בצורתן הבוטה ביותר. הוא סבור שהאמנציפציה הייתה כישלון, הוא סומך רק על הגנה עצמית יהודית, והוא צופה גל של אנטישמיות בארצות הברית. אף על פי שממשלת ישראל וחלקים גדולים של היהדות האמריקנית מתנערים ממנו, כהנא עוסק בבעיות אמתיות ובנושאים אמתיים.20
צוות המכירות של צ'ילטון שלח הודעה נלהבת על 'האתגר' לעיתונות: "מנהיג הליגה להגנה יהודית קורא ליהודים בכל העולם... הוא מציג תכנית קרב לעיצוב מחדש של הייעוד היהודי על ידי יצירת יהודים חדשים על פי הדגם העתיק". למרות כל המאמצים לקידום הספר לא הצליחו מכירותיו, ובתשל"ח (1978) הוצע למאיר לקנות את הספרים שנותרו במחסנים, בהנחה של שבעים אחוזים ממחיר המחירון (7.95 דולר).21
בתמוז תשל"ד (יולי 1974) כתב ארנוביץ למאיר: "התגובה ל'האתגר' הייתה מוזרה מאוד. הייתה עוינות בוטה של אנשים העוסקים בהוצאה לאור בכריכה רכה (יהודים ליברלים שבדרך כלל תומכים בחופש הביטוי)". שנים לאחר מכן כתב לי ארנוביץ: "רבים מן האנשים העוסקים במכירת ספרים נוטים לעמדות השמאל. המסר של מאיר (או המסר שהם חשבו שהוא מעביר) היה 'מוקצה' מבחינתם, ומאחר שהם לא החזיקו את הספר בחנויותיהם, היה קשה למי שהיה מעוניין בו להשיג אותו".22
אסופת מאמרים
למרות מכירותיו הדלות של 'האתגר' ראה בו מאיר אמצעי להפצת רעיונותיו. למען מטרה זו החליט מאיר להוציא לאור אסופה של מאמריו מה'ג'ואיש פרס'. הוא הסביר לשפרה הופמן, חברת הליגה שהתנדבה לעזור לו: "איני יודע מתי אוכל להגיע לאמריקה. נראה שלא אגיע בקרוב, ורק באמצעות הכתיבה אוכל 'לדבר' עם יהודי אמריקה".23
אנשים רבים אמרו למאיר שהם מצפים בכל שבוע לקרוא את טורו ב'ג'ואיש פרס'. היו מהם שאף אמרו שהם קונים את העיתון רק בשביל הטור שלו. עובדה זו עודדה אותו לפרסם אסופה של מאמריו. בניסן הוא התחיל לבחור את המאמרים לאסופה והוסיף כותרת לכל מאמר שהופיע בטורו בלי כותרת ייחודית. את קטעי העיתונים הוא מסר למשרד 'מכלול' בירושלים להקלדה, סְדָר ועימוד. השם שהוא נתן לספר היה 'מאיר כהנא: כתבים תשל"א (1972-1971)'ב, אך היו בו מאמרים לא רק משנת תשל"א, אלא גם משנים קודמות — היו אפילו שניים שכתב בתש"ך (1960).24
בחודשים ניסן ואייר (אפריל ומאי) הוסיף מאיר בסוף כל מאמר שלו ב'ג'ואיש פרס' הודעה קצרה בזה הלשון: "אם אתה מעוניין בספר שבו מאמרים נבחרים של מאיר כהנא שהופיעו בעשר השנים האחרונות ב'ג'ואיש פרס', נא כתוב למאיר כהנא, ת"ד 15027, ירושלים. אל תשלח כסף. כתוב רק שאתה מעוניין לקנות ספר בפחות מחמישה דולר".25
בסיוון (יוני), כשישב בבית המעצר בגלל "מכתבי ברז'נייב",ג הוא שלח לי את ההקדמה לאסופה, שנכתבה בכתב יד, וביקש שאמסור אותה ל'מכלול'. הוא כתב לי:
זו ההקדמה (שנכתבה בענווה יתרה) לספר המאמרים. בבקשה הקלידי אותה והכניסי אותה למקום שהיא שייכת (מה שאת חושבת). האם קיבלת את הדף שבו שרטטתי תרשים של מיקום העמודים האחרים שצריך להוסיף? הם נכתבו בתנאים קשים.26
הערתו המבודחת של מאיר על "ענווה יתרה" רמזה לעובדה שהוא בעצמו כתב את "הקדמת המו"ל", שנפתחה במילים אלו:
ספר זה, האסופה הראשונה של כתבים נבחרים מעטו של הרב מאיר כהנא, הוא גם הניסיון הראשון לרכז בספר את רעיונותיו והגיגיו של המנהיג היהודי השנוי במחלוקת ביותר, המרגש ביותר והכריזמטי ביותר של זמננו. השקפותיו שונות מכל הדעות של מנהיגי הממסד היהודי, אך איש לא יוכל להכחיש שהוא הצליח לכבוש מוחות ולשבות לבבות ולהיות אהוב (ושנוא) על הציבור יותר מכל מנהיג יהודי אחר.
בהמשך ההקדמה כתב מאיר שאחת ממטרות הספר היא לתת לקורא פסק זמן לשאול את עצמו: "אם הוא צדק בעבר, אולי הוא צודק גם בדברים הלא פופולריים שהוא אומר על העתיד?" הוא כתב גם על תכניותיו לפרסום כרכים נוספים: "כבר התחלנו לעבוד על הכרך הבא... לכתבים של השנים 1973-1972 [תשל"ב], שיכלול גם מאמרים משנים קודמות".27
החומר הועבר מ'מכלול' לדפוס חברון להכנת הלוחות. מאיר ציפה בקוצר רוח להדפסת הספר, כפי שעולה ממכתב שכתב לי בבית המעצר:
ודאי בבקשה שווייס [משה וייס, מנהל העבודה בדפוס חברון] יקבל את המאמרים של ה'ג'ואיש פרס' ויתחיל לעבוד עליהם מיד. האם וייס התחיל לעבוד על הספר בעברית ['האתגר']? אִמרי לשמעון [רחמים] להיפגש עם בן ציון מיד ביום ראשון כדי להעביר את הכסף לווייס.28
בתשרי (אוקטובר) נשלחו הלוחות מדפוס חברון לבית הדפוס של מוריס דרוקר בניו יורק. הספרים היו מוכנים במרחשוון (נובמבר), ומאיר הודיע לקוראי ה'ג'ואיש פרס' מהי הכתובת להזמנות.29
מאיר החל לחפש מו"ל לכרכים של תשל"ב ושל תשל"ג. הוא פנה לצ'ילטון:
זה שנים דוחקים בי קוראים רבים של טורי ב'ג'ואיש פרס' להוציא לאור אסופות של כתביי. עשיתי זאת, והספר הראשון, 'מאיר כהנא כתבים: תשל"א (1972-1971)', יֵצא לשוק בכריכה רכה בתוך חודש. הביקוש הרב אִפשר לי להוציא אותו לאור בעצמי.
יש לי שתי אסופות נוספות המוכנות כבר ('כתבים תשל"ב' ו'כתבים תשל"ג')... מלבד השוק הכללי יש שוק מיוחד לספרים אלה — קוראי ה'ג'ואיש פרס'... אני מדגיש שוב שיש לך שוק מובטח. ל'ג'ואיש פרס' תפוצה של 140,000 עותקים, ורוב הקוראים הם אוהדים מושבעים של טורי.30
אבל המנכ"ל של צ'ילטון לא שוכנע, ועל כך הסביר לי ארנוביץ: "ידוע שאסופות מאמרים אינן נקנות כמעט. לא יכולתי לשכנע אותו להוציא לאור ספר שלא יימכר". מאיר הבין שיהיה עליו להוציא לאור בעצמו גם את הכרכים הבאים. כדי לצמצם את ההוצאות הוא הדפיס את המאמרים של תשל"ב ותשל"ג בכרך אחד. הספר נקרא: 'מאיר כהנא: כתבים תשל"ב-ל"ג (1973-1971)'.31
ארנוביץ צדק. כבר מההתחלה לא הצליחו מכירות האסופה 'כתבים תשל"א' למרות סיועו של מפיץ מסחרי, 'בוקאזין'. הקשר עם 'בוקאזין' נעשה דרך חבר הליגה ג'ורג' טורודש: הלה דיבר עם צבי קראושר, חברו של מאיר מבית"ר שעבד ב'בוקאזין', וקראושר הצליח לשכנע את מנהל החברה לקחת אלף ספרים להפצה. לאחר יותר משנה, בשבט תשל"ד (פברואר 1974), כתבה שפרה הופמן למאיר: "קראושר אומר שהמכירות של 'כתבים' דלות". בעניין האפשרות שהליגה תרכוש ספרים היא כתבה: "רוס קלנר אומר שאין לליגה די כסף להזמין כמות גדולה של ספרים". חודשיים לאחר מכן היא כתבה: "קראושר אמר שהוא מכר בערך חמישים עותקים של 'כתבים' והבטיח לשלוח לי צ'ק לפי שני דולרים וחצי לכל ספר, כפי שסיכמתם".32
באלול תשל"ז (ספטמבר 1977) עדיין נותרו עותקים רבים של 'כתבים תשל"א' שלא נמכרו. באותה עת הופסקה זמנית הופעת הירחון '>ENG<Kahane<HEB>' ['כהנא: ביטאון הרעיון היהודי'], שהחל לצאת לאור בתשל"ו. במכתב למנויים נכתב: "אנחנו שולחים לכם את 'כתבים תשל"א' במקום הגיליונות שאנחנו חייבים לכם".33
ואולם מאחר שבתקופה ההיא סבר מאיר שפרסום ספרים הוא דרך יעילה להשמיע ליהודי אמריקה את דבריו, לא הרפו המכירות הדלות את ידיו. בתשרי תשל"ד (אוקטובר 1973) היה לו רעיון לספר נוסף — ספר על תולדות הליגה להגנה יהודית. הוא בוודאי היה האדם המתאים ביותר לכתוב ספר כזה! הספר נועד לא רק לסַפֵּר את השתלשלות האירועים ההיסטוריים אלא גם — ובעיקר — להסביר את השקפות הליגה ואת מטרותיה. הוא שלח מכתבים למו"לים המובילים בניו יורק כדי להציע להם את ספרו. מאיר הניח שההצעה תיראה מרשימה יותר אם היא תגיע ממתווך, ולכן על המכתב היה חתום הרב אריה יוליוס. הפעם ביקש מאיר מקדמה בסך חמישה עשר אלף דולר, פי שישה מהמקדמה שקיבל בעבור 'האתגר'. הוא כתב:
השם 'הליגה להגנה יהודית' שגור היום בפי כול... ארגון יהודי מיליטנטי קיצוני זה, הפועל בלא חת נגד הסובייטים, נגד הערבים ונגד אנטישמים, הוא הארגון השנוי במחלוקת ביותר בעולם.
נתבקשתי על ידי הרב מאיר כהנא, מייסד הליגה להגנה יהודית ומנהיגה, להציע לכם להוציא לאור את סיפור הליגה הרשמי, ספר ראשון מסוגו בשוק, שיפרסם את האמת על פעולותיה המרגשות והשנויות במחלוקת של הליגה.
תנאי החוזה כוללים מקדמה בסך 15,000 דולר ותמלוגים של עשרה אחוזים כנגד עשרת אלפים העותקים הראשונים הנמכרים ועשרים אחוזים מעבר לכך.
התגובות שהגיעו מהמו"לים היו מגוונות. היו שדחו את ההצעה על הסף: "...אני מצטער, אך לא נוכל להביע התעניינות בכתב היד של הרב מאיר כהנא";34 "...הספר שהזכרת אינו מתאים לנו";35 "...אינו מתאים לרשימה שלנו";36 "...נושא הספר אינו כלול בתחומי ההוצאה לאור שלנו, ושוק הקונים שלו מוגבל מדי".37
מו"לים אחרים ביקשו לראות את כתב היד: "...אנחנו רוצים מאוד לראות את העבודה שלך";38 "...נשמח לראות את הסיפור הרשמי של הליגה... שלח את כתב היד";39 "...כשחלק ניכר מן החומר יהיה מוכן, נהיה מעוניינים לראות אותו".40
מו"ל אחד הוסיף בתשובתו הערה אישית:
הרב כהנא הנכבד, אינני חושב שניתן לדון בחוזה או במקדמה לספר החדש שלך כל זמן שאין בידינו כתב יד... לא נוכל לעשות הרבה בלי תיאור מפורט של תוכן הספר.
ברצוני להוסיף משהו — בקשר לפעילות שלך ולעמדות שנקטת. אינני צריך לומר לך שרוב היהודים פוחדים מהדברים האלה, אבל זה אינו מוריד מערכם. אינני יודע איך ליישב את העובדה שבד בבד עם התנגדותי לרבים מהדברים שאתה עושה, אני שמח בעומק לבי שאתה עושה אותם. אני חושב שיהודים רבים מרגישים כמוני.
[חתום] נורמן קוטקר, עורך, 'צ'רלס סקריבנר ובניו'.41
המכתב הזה היה מעודד ומתסכל כאחד. הוא ייצג את הלך הרוח של יהודים רבים שתמכו במאיר בתוך תוכם אך לא תמכו בו בגלוי ולא נתנו לו את התמיכה הכספית שהייתה חיונית כל כך להמשך פעילותו.
גיוס כספים לבחירות
המכתבים למו"לים בעניין 'סיפורה של הליגה להגנה יהודית' נשלחו בתשרי תשל"ד (אוקטובר 1973), בעיצומה של מערכת הבחירות. מאיר היה זקוק לכסף למימון מסע הבחירות, והוא קיווה להיעזר במקדמה של חמישה עשר אלף הדולר שביקש במכתביו למו"לים, אך אף מו"ל אחד לא נענה להצעתו. במאמר שבו הסביר מדוע הוא החליט להתמודד בבחירות לכנסת הוא כתב על אנשים כמו נורמן קוטקר:
...הגרועים ביותר הם אלה המקשיבים, מריעים — והולכים הביתה. הם אלה, בעיקר, שעזרו לכרות את קברה של הליגה להגנה יהודית בארצות הברית. תמיכתם הדוממת תהיה ההספד הדומם הנצחי לארגון שניסה להציל אותם.
בהמשך המאמר הוא כתב: "אם אבחר לכנסת, אתקבל בארצות הברית בזרועות פתוחות אצל אותם אנשים שבעבר סירבו להיראות אתי. זה לא הגיוני... אך זהו טבעו של האדם". הוא הסביר כיצד יכולים היהודים באמריקה לעזור לו:
...תמיכתו של הישראלי הממוצע בליגה היא מרשימה, אך לא נוכל לתרגם את התמיכה בעל פה לקולות בקלפי בלי הכסף הנחוץ למודעות, לכרזות ולעצרות.
...כדי שיהיה סיכוי כלשהו להיבחר אנו זקוקים ל-25,000 דולר לפחות. זהו סכום הוצאות המטבח של טמפל אחד, שיש כמוהו מאות; זהו סכום שמפסידים עשרה יהודים בכל סוף-שבוע בבתי קזינו בלַס וֶגַס; זהו סכום הניתן בלי ניד עפעף לממלכת הבזבוז הגדולה הנקראת הקונגרס היהודי-אמריקני.42
אבל תומכיו של מאיר לא היו עשירים, וגיוס כספים היה אתגר תמידי. היעד הצנוע של מודעה זו ב'ג'ואיש פרס' היה תרומה בסך עשרה דולר בלבד:
כהנא לכנסת
‘עם ישראל זקוק לכהנא — בישראל ובארצות הברית — מפני שהוא אומר את הדברים כפי שהם ואיך שהם צריכים להיות.
‘אנו זקוקים בדחיפות לכסף למערכת הבחירות. תמורת תרומה בסך עשרה דולר תקבלו את הספר החשוב 'לעולם לא עוד'.
‘שום תרומה אינה גדולה מדי. שום תרומה אינה קטנה מדי.
נא תרמו ביד נדיבה ל'כהנא לכנסת 73'
כדי שהרב מאיר כהנא יוכל להיות המצפון המוסרי של מדינת ישראל.43
הרב אריה יוליוס נסע לאמריקה כדי לגייס כסף למערכת הבחירות. במודעה שפורסמה זמן קצר לפני שהשתחרר מאיר ממעצרו נכתב: "הרב כהנא, העצור עתה בישראל, סבור שהמאסר הוא ניסיון מכוון למנוע ממנו להתמודד בבחירות לכנסת. הרב אריה יוליוס מייצג את הרב כהנא בארצות הברית ומגייס כספים למערכת הבחירות של הרב..."44
את המודעות ניסח הילטון גולדמן, עורך דין מניו ג'רזי, יושב ראש 'הוועד למען כהנא לכנסת'. גולדמן, אדם נמרץ ומוכשר שעבד ביעילות רבה, היה הכוח המניע מאחורי גיוס הכספים באמריקה למערכת הבחירות של הליגה. הוא דיווח למאיר על מסעו של הרב יוליוס בסגנונו המיוחד:
הרב יוליוס יוצא לחוף המערבי... מסיבת קוקטייל, הרצאות בבתי כנסת, לסן דיאגו, שיקגו וכו'. חוזר בסוף החודש. כרגע יצא להרים.45
הרב יוליוס רואיין בתכנית הרדיו של בַרי פַרבֶר, דיבר בחוג בית בביתה של ליז גרינבאום בברוקלין, והוזמן על ידי הרב הרצל קרנץ לדבר בבית הכנסת שלו בסילבר ספרינג שליד וושינגטון. בב' בתמוז (2 ביולי) הוא נפגש עם חברי מזכירות הליגה כדי לשכנע אותם לתמוך במערכת הבחירות של מאיר. רבים מהם הסתייגו ממנה בגלל מצבה הכלכלי הגרוע של הליגה, אך יוליוס אמר להם שארגונים הקשורים למפלגות הכנסת מקבלים מימון מיוחד. דברים דומים כתב מאיר ליושב ראש הליגה ד"ר פרל: "אם ניבחר לכנסת, יקבלו סניפי הליגה בכל מקום מימון מהסוכנות היהודית ומההסתדרות הציונית העולמית". הרב יוליוס הצליח לשכנע את חברי המזכירות שתמיכה במערכת הבחירות של מאיר היא לטובתם, והם שלחו מכתב התרמה לחברי הליגה.46
הילטון גולדמן ניסח את המכתב וחתם עליו את שמו של מאיר. בפסקה השנייה הוא הדגיש שבחירתו של מאיר לכנסת תיטיב גם עם הליגה באמריקה:
לליגה עבר מפואר של מאבקים למען זכויות היהודים והשגתן. אבל אין די בזיכרונות העבר כדי לפתור את בעיות ההווה והעתיד.
המציאות היא שרק ייצוג של הליגה בכנסת יבטיח לה את הכוח והיוקרה הדרושים כדי לסייע לליגה בארצות הברית וליהודים בכל העולם.
יש לנו סיכויים רבים להיבחר. תמיכת הציבור בישראל ברורה; אך צריך כסף כדי לתרגם תמיכה זאת לקולות בקלפי. נותרו חודשים אחדים בלבד עד הבחירות, ולפנינו דרך ארוכה.
אני פונה אליך כמי שהוכיח בעבר אהבת ישראל והביע תמיכה בפעילות שלנו. לטובת הליגה, הן בישראל הן באמריקה, אני מבקש ממך לתרום כמה שתוכל היום, ואני מזמין אותך לחגוג אתי את ניצחוננו המשותף במזנון הכנסת.
[חתום] באהבת ישראל, מאיר כהנא.
גולדמן שלח לי העתק של המכתב הנ"ל לאחר שרשם הערה מבדחת בתחתית הדף: "אני חושב שההצעה שלי [ארוחה במזנון הכנסת] טובה מזו של ביל קלינטון לבוחריו, 'קפה בבית הלבן'".47
גולדמן ארגן שני דינרים (אירועי התרמה) ב'קפה יפו' במנהטן. לפי האמור בהזמנה לדינר הראשון, שהתקיים בי' באב (8 באוגוסט), מחיר הכניסה היה עשרה דולר בלבד. את התרומות הנדיבות קיווה גולדמן לגייס בעזרת נאומו של ד"ר מוריס מנדל, בעל טור קבוע ב'ג'ואיש פרס', שהוזמן לדבר בדינר. במשך השנים נאם ד"ר מנדל בדינרים רבים שערך מאיר לגיוס תרומות, ותמיד הצליחו דבריו המרגשים לעורר את הקהל לתרום ביד רחבה.48
כמאתיים איש נכחו בדינר הראשון, ובעקבות הצלחתו הגדולה, פרסם גולדמן בשבוע שלאחר מכן מודעה ב'ג'ואיש פרס', כדי להודיע על דינר נוסף שייערך באותו מקום בט"ו באלול (12 בספטמבר):
מצטערים!
בדינר שהיה ב-8 באוגוסט בקפה יפו לא היה מספיק מקום לכל הפונים.
בעקבות בקשות חוזרות
נקיים ערב נוסף למען
'כהנא לכנסת'
ארוחת גלאט כשר מעולה והופעות של אמנים ישראלים
עשרה דולר לאיש.49
בדינר השני נאם ד"ר ויליאם פרל, יושב הראש החדש של הליגה. עורך עלון הליגה שיבח את "ידענותו ומרצו" של פרל והביע תקווה שהוא יביא "אחדות ומרץ מחודש לליגה". העורך חזר על תחזיתו האופטימית של גולדמן וסיים בתקווה ש"ארגוננו יצבור תאוצה לאחר בחירתו של הרב מאיר כהנא לכנסת".50
האמצעים שנקט גולדמן לקידום מערכת הבחירות היו מגוונים. למשל, הוא ביקש מחברי הליגה ברחבי ארצות הברית לפרסם בעיתונים יהודיים מקומיים מודעת התרמה. הוא כתב להם: "אני מצרף דוגמה של מודעת התרמה מוצלחת שפורסמה ב'ג'ואיש פרס'". זה היה לשון המודעה:
הרב מאיר כהנא
מדבר מישראל
על "למה הכנסת?"
h עכשיו תוכלו לשמוע מסר חשוב שהוקלט לאחרונה בירושלים מפי המנהיג היהודי הדינמי ביותר בעולם ובאותו זמן לסייע למערכת הבחירות של הליגה.
h תמורת כל תרומה בסך עשרה דולר לפחות תקבלו חינם קלטת [שמע], שבה תוכלו לשמוע את דבריו של הרב כהנא על הנושאים הדחופים העומדים לפני הבוחרים הישראלים והיהודים בכל העולם בשנה זו.51
כדי לחזק את מבצע ההתרמה תיאר מאיר בטורו ב'ג'ואיש פרס' את מערכת הבחירות :
...מאיר כהנא יצא לרחובות. הוא התחיל לערוך סיורים בשכונות וללחוץ את ידיהם של עוברים ושבים. הרב כהנא גם נוקש על דלתות בתים, לתדהמת הישראלים, שאינם רגילים לביקורים של אנשים מפורסמים בבתיהם... האם זה יעבוד? מזכיר הליגה שמעון רחמים אומר: "זה עבד בשביל קנדי — למה שלא יעבוד פה?"52
תומכיו של מאיר בארצות הברית שלחו לארץ סיכות וסטיקרים. ג'ין סינגר עיצב, ייצר ושלח לישראל עשרות אלפי סיכות שעליהן הכיתובים "כהנא לכנסת — לא לכלא" ו"הצבע כהנא". שמואל קנופפלר עיצב סטיקרים למכוניות. הוא כתב למאיר באלול (ספטמבר): "הסטיקרים בדרך".53
סינגר סיפר על תמיכתו במאיר:
בזכות מאיר נהייתי יהודי אמתי. לראשונה שמעתי אותו בהרצאה בבית הכנסת 'ביאליסטוקר' בשכונת הלואר איסט סייד. מאז השקעתי בליגה את כל כישרונותיי האמנותיים. עיצבתי סיכות, כרטיסי ברכה לראש השנה, שלטים. הייתי עצמאי, היה לי עסק של חומרי בניין, ויכולתי לצאת באמצע היום לעשות מה שהיה צריך להיעשות. בקיץ 1973 [תשל"ג] הייתי בטיול בישראל. שפרה הופמן הייתה גם היא בישראל אז, והיא הפגישה אותי עם מאיר. הייתי כבר תומך של מאיר, אך לא הייתי פעיל מאוד. הבטחתי למאיר לעזור לו במערכת הבחירות. כשחזרתי לארצות הברית, נפגשתי עם הילטון גולדמן. עבדנו למען מערכת הבחירות בלהט. כל מטרתי הייתה לעזור לעם ישראל.54
בעזרת תומכיו באמריקה הפעיל מאיר מערכת בחירות נמרצת.
© כל הזכויות שמורות