פרק לה
מערכת הבחירות תמוז תשל"ג-טבת תשל"ד / יולי-דצמבר 1973
תעמולת בחירות
מערכת הבחירות נפתחה במאמץ משולב של חלוקת פליירים, הדבקת כרזות, פרסום מודעות בעיתונים וקיום חוגי בית, הרצאות ועצרות עם. בדרך כלל פנה מאיר לציבור הדתי ולציבור המסורתי, וכיוון את דבריו במיוחד לציבור עדות המזרח, ציבור דתי במקורו, שצעיריו היו נתונים להשפעתם החילונית הגוברת של כלי התקשורת ושל מערכת החינוך.
אחד הפליירים שהופצו היה למעשה תמצית היסודות שבפרקים הראשונים של 'האתגר':
עם סגולה: ילדינו מסתובבים בחוצות בורים ועמי הארץ בכל הקשור למסורת ולעבר הלאומי של עמנו, תוצרת של חינוך ריק מתוכן, העתק חיוור של תרבות המערב. אין להם לא ידע ולא גאווה בייעודו של העם היהודי, בייחודו, בהגשמת המושגים של "אתה בחרתנו", "עם סגולה" ו"גוי קדוש". ממשלת ישראל הסוציאליסטית ה"רציונלית" הצליחה למחוק מהחינוך כל רמז לעם מיוחד עם מטרות ושאיפות קדושות ומיוחדות, וכן המציאה "ישראלים" במקום "יהודים".
צעירים שמצד אחד שואפים הם לחיים ולערכים שטחיים של חומרנות ו"חיים טובים", ומאידך נתונים הם בספקות בדבר "מי הם" ובדבר "זכותנו" להקים פה מדינה — האין צורך חיוני להגן על צעירים אלה, עתידנו, הגנה רוחנית לבל נאבדם?
ארץ סגולה: בכוח הזכות של הבטחת הקב"ה ובכוח זכותנו כפי שהתבטאה בחיילינו הגיבורים, חזרנו לאדמות הקדושות ביותר והעמוסות במֵרב זיכרונות העם... ומה קורה? במקום שרים, נביאים וחוזים "נתברכנו" ברואי חשבונות (המפטפטים על "דמוגרפיה") ודיפלומטים מאוקספורד הרועדים מדי שעה ממה יאמרו הגויים — אסור ליהודי לקנות קרקע בארצו! קשה כקריעת ים סוף להקים יישובים! ואסור בהחלט לחיות או למות בערינו — חברון, שכם, בית לחם וכו'! האין צורך להגן על ארץ סגולה זו הגנה רוחנית לבל נאבדה?
מדינת סגולה: אלפיים שנה חלמנו על מדינה יהודית, והנה המפא"יניקים ושַמָשיהם הצליחו להקים מדינה של יהודים. מדינה זו חותרת אחרי כל מנהג וקו אופי מערבי. המיסיון נוטל נשמות, אך אסור לנקוט צעדים — הרי אנו מדינה מערבית ודמוקרטית. יהודי עיראק וסוריה עומדים במצוקה, ואותה מדינה שפעלה במהירות וביעילות נגד רוצחי ישראלים עומדת תקועה וחסרת אונים כשמדובר בסתם יהודים שאינם אזרחי ישראל — וגם זה יְבוּא זר ומערבי. יהודי ברית המועצות זועקים שאסור להאמין לברז'נייב, אבל מדיניותנו קובעת שאסור להרגיז את ניקסון, ובכן מוכרים את יהודי רוסיה בעד נזיד הבטחות. האין צורך דחוף להצהיר שמדינתנו תהיה מדינה יהודית ותגן על האינטרסים של כל יהודי ויהי מה? האין צורך להגן על מדינה זו הגנה רוחנית לבל נאבדנה?
יהודי! תהיה פיקח ותבין שהליגה לא קמה בארץ להגנה פיסית!
אנחנו הולכים לכנסת! בוא אתנו!
לפלייר צורף תלוש שבו נתבקש הקורא לכתוב במה יוכל לעזור לליגה במערכת הבחירות. התלושים שהגיעו למשרדי הליגה עזרו לבחון את תגובת הציבור ולהגדיל את רשימת התפוצה של הליגה. כמעט בכל פלייר של הליגה היה תלוש למילוי פרטים.1
נושאו של פלייר אחר היה הפער הבין-עדתי במדינת ישראל2:
הליגה הפיצה גם 'דף הסברה' דמוי עיתון בן ארבעה עמודים, שפירט בהרחבה את מטרות הליגה. צוטט בו חלק ממאמר שהופיע ב'הארץ' ובו דבריו של פרופ' אהוד שפרינצק על מאיר: "...מנהיג בעל שיעור קומה, כושר ארגון, אומץ לב, יכולת המצאה, חוש מעולה ליחסי ציבור... אינו אנטי דמוקרט, ובתורתו אין כל יסודות פשיסטיים".3
בפלייר בחירות אחר הוצגה התמונה שצולמה כשמאיר נעצר בשער שכם. נראים בה שני שוטרים האוחזים בזרועותיו, אחד מכל צד, ומעליה נרשמה הכותרת "מבוקש!"4:
אספות עם היו חלק חשוב במערכת הבחירות. בסוף תמוז (יולי) ערך מאיר עצרת עם באולם 'תל תלפיות' בירושלים. העצרת פורסמה במודעות ברחבי העיר כ"כנס צעירים דתיים". באב (אוגוסט) נערכה אספת עם בחיפה. היא הייתה אמורה להיערך ברחבה של בית כנסת מקומי, אולם כמה מחברי בית הכנסת התנגדו לקיומה ונעלו את השער לרחבה. למאיר היה רישיון לקיים עצרת תחת כיפת השמים, והוא פשוט קיים אותה מחוץ לשער הנעול; הוא עמד על שולחן ונשא דברים לפני שלוש מאות איש. בזכות האנשים שנעלו את השער הופיעה ב'הארץ' ידיעה על אספת העם.5
בעצרת בתל אביב באותו חודש הסביר מאיר כיצד מהווה מדינת ישראל קידוש השם בעולם:
...שם ה' מחולל ונרמס בידי הגויים הלועגים וצוחקים בראותם כיצד עם ה' — העם הנבחר, העם המזוהה כעם ה', העם הנושא את דגל הקנאות האלוקית בחזית האידיאולוגית — מוכה, מובס, דחוי ומושפל. שפלותו של ישראל היא שפלותו של השם; חילול ישראל הוא חילול בוראו.
...כל פוגרום ביהודים הוא חילול השם. כל אושוויץ, כל גירוש, כל אונס, כל רצח של יהודי — מהווה שפלות השם. כשגוי מכה יהודי — זהו עצם מהותו של חילול השם.
...מדינת ישראל קמה לא בזכותו של עם ישראל, אלא בגלל רעת אומות העולם; לא משום שעם ישראל היה ראוי לה, אלא משום שמלאה סאת ההשפלה והחילול של שם ה'... מדינת ישראל קמה משום שהיא תמציתו ושיאו של קידוש השם.6
באלול (ספטמבר) הוזמן מאיר לחוג בית בחצר של בניין דירות בפתח תקווה. האירוע זכה לדיווח ב'ידיעות אחרונות' בעקבות תלונות של שכנים למשטרה. התושבים שהזמינו את מאיר טענו שחוג הבית התנהל בשקט ושיש להם זכות דמוקרטית לשמוע אותו, והם מחו על הפרעת המשטרה לאירוע.
בעקבות הרצאה שנשא מאיר בבני ברק באותו חודש, כתב לו פינחס הרשלר, תלמיד ישיבת פוניבז': "דרָשָתך במוצאי שבת בבני ברק עשתה פרי גדול בקרב החרדים בבני ברק". לאחר שיחתו בסמינריון של תנועת הנוער 'עזרא' כתב לו מאיר גרוס, מרכז הסמינריון, מכתב הוקרה, ובו העיר על הכֵנות המרשימה של מאיר: "דברים היוצאים מהלב חודרים אל הלב".7
בהרצאה אחרת שנשא מאיר באותו חודש הוא הצביע על הקשר שבין הנסיגה האמריקנית בווייטנאם ובין הלחץ האמריקני על ישראל להסכים לנסיגות:
השוטים שולטים באמריקה כיום... הם דוהרים בדרך הבדלנות, הדו-קיום, ההתעלמות מהעריצות הקומוניסטית... [ניקסון], שוויתר על דרום מזרח אסיה והפר התחייבויות אמריקניות, יהיה מוכן לעשות אותו הדבר לישראל מחר בגלל לחצם של אותם שוטים המעדיפים לקנות "שלום" לעצמם מלהבין את השפיות שיש בפעולות הנקם וההגנה של ישראל... כל בעל ברית, יהיה אשר יהיה, אינו אלא "קנה רצוץ", ואל לנו להישען עליו יותר מדי...8
באותו חודש דיבר מאיר גם ברחובות. הוא ציין שגם בישראל קיימת התבוללות למרות העובדה ש"במדינה יהודית שבה רוב יהודי אין אנטישמיות, ולהיות יהודי אינו סטיגמה". הוא הסביר כיצד זה ייתכן:
מדינה יהודית שֶבה חיים יהודים על פי מושגים וערכים לא יהודיים לא תמנע התבוללות... אימוץ מושגים מערביים ונטישת הערכים היהודיים והמצוות מובילים בהכרח לנישואי תערובת ולאדישות לייחודיות היהודית.9
המודעות המקוריות שניסח מאיר משכו את תשומת לבו של הציבור. רובן פורסמו גם כפליירים. באחת המודעות הוכרז על טקס הענקת "פרס" — ארון מתים, סמל למוות הרוחני של הנוער בישראל — לראש עיריית ירושלים טדי קולק, בשל חלקו בקידום קייטנות מעורבות ליהודים ולערבים, ולשר החינוך יגאל אלון, בשל עידוד ההתבוללות התרבותית בבתי הספר בישראל. מאיר אמר לעיתונאים שהקייטנות המעורבות הן "חלק ממזימה להרס הרוחני של הנוער הישראלי".
כשהלכו מאיר וחברי הליגה להעניק את ארונות המתים ל"זוכים", הם נעצרו בגין התקהלות בלתי חוקית ועוכבו לחקירה.
מודעה אחרת באותו סגנון נשאה את הכותרת "הקול קול משה", אחד מאותם משחקי מילים שמאיר ידע לשלוף כלאחר יד. הפעם האשים מאיר את משה קול, שעמד בראש 'עליית הנוער' בשנים תש"ז-תשכ"ו (1966-1947), בכפייה על ילדים עולים להפסיק לקיים מצוות. במודעה נכתב שהליגה תקיים לקול משפט פומבי, ואנשים נתבקשו לבוא ולהעיד נגדו. מאיר אמר לכתב 'ידיעות אחרונות': "היום קול מתמרמר על קיום כפייה דתית, אך כשעמד קול בראש עליית הנוער, [הוא] היה אחראי לכך שילדי טהרןא ותימן הובלו לשמד רוחני בקיבוצי השומר הצעיר."10
באותם חודשים הופיעו בכל מודעות הליגה האותיות "ככ", סמל הליגה בקלפי. שמעון רחמים, שהיה המועמד השני ברשימת הליגה לכנסת, סיפר על גלגולי האותיות של הליגה:
מאיר בחר באותיות ככ משום שהן הזכירו את המילים כהנא וכנסת. בט' בתמוז (9 ביולי) כתבתי מכתב לשופט חיים כהן, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שבו ביקשתי ממנו שיאשר במהירות האפשרית את האותיות שיסמלו את המפלגה. הסברתי לו שאיננו יכולים לחכות לאישור הרשמי של ועדת הבחירות לאותיות שבחרנו, משום שהוועדה תתכנס רק בו' בתשרי (2 באוקטובר), סמוך מאוד למועד הבחירות, ד' במרחשוון (30 באוקטובר), ואז לא יהיה לנו די זמן לפרסם בקרב הציבור את האותיות שלנו. במכתבי הצעתי ארבעה צירופי אותיות: גל, לי, כ, ככ, ובכוונה כתבתי אותם בסדר ההפוך מסדר העדיפויות שלנו.
בכ"ד בתמוז (24 ביולי) כתב לי השופט כהן שהאותיות גל, לי, כ לא תוכלנה להתקבל משום שהבוחר עלול להתבלבל ביניהן ובין אותיות של מפלגות אחרות, אך אין סיבה לפסול את האותיות ככ. הוא כתב שאין זו אלא חוות דעת, וההחלטה הסופית תתקבל רק על ידי ועדת הבחירות המרכזית. על סמך חוות הדעת שלו הדפסנו את האותיות האלה בכל המודעות והפליירים.
ואז הגיעה המכה. חודשיים של מאמצים להרגיל את הבוחרים לאותיות ככ ירדו לטמיון כשוועדת הבחירות המרכזית פסלה את האותיות ככ. חברי הוועדה טענו שחוק הבחירות קובע שאותיות הרשימה צריכות להיות אותיות שונות. הייתי נוכח בפגישת הוועדה בתפקיד משקיף. קמתי והראיתי לחברי הוועדה את מכתבו של השופט כהן, שבו הוא אישר את האותיות ככ, ושאלתי אותם הכיצד לא ידע השופט את החוק הזה.11
בידיעה על החלטתם של חברי ועדת הבחירות נכתב שהם היו מודעים לדעתו האישית של יושב ראש הוועדה, ובכל זאת החליטו לפסוק נגדו. בח' בתשרי (4 באוקטובר) הגיש עורך הדין מאיר שכטר עתירה לבג"ץ נגד החלטת הוועדה, אך היא נדחתה, משום שלפי הנוהל ניתן לעתור לבג"ץ רק אם קודם לכן הוגש ערעור לוועדת הבחירות והוא נדחה.12
רחמים הסביר שהם לא ערערו לוועדת הבחירות משום שאילו היו מערערים והייתה מתקבלת תשובה שלילית, לא היה נשאר די זמן להציג לפני הציבור אותיות חדשות:
אילו היינו מגישים ערעור לוועדה, הייתה מתקבלת תשובה רק עשרים יום לפני מועד הבחירות. החלטנו להחליף את האותיות ל"כך". בעזרת חותמות גומי ודיו אדומה כיסינו את האותיות ככ שעל הכרזות והפליירים במילים "אותיות חדשות: כך".13
מלחמת יום הכיפורים: דחיית הבחירות
באותה שעה לא ידע שמעון רחמים — ואף אחד אחר — שמערכת הבחירות עתידה להתארך בחודשיים. יומיים בלבד לאחר פניית הליגה לבג"ץ פרצה מלחמת יום הכיפורים. בעיצומו של יום הכיפורים פתחו מצרים וסוריה במתקפת פתע מתואמת על ישראל. הכוח הצבאי שרוכז נגד ישראל היה שווה בגודלו לסך כל הכוחות של 'ברית נאט"ו' באירופה. ברמת הגולן היו כמאה ושמונים טנקים ישראליים בלבד מול אלף ארבע מאות טנקים סוריים. במוצבי צה"ל שלאורך תעלת סואץ היו פחות מחמש מאות חיילים. מתקפת הפתע גבתה אבדות רבות בימיה הראשונים של המלחמה, אך לאחר גיוס המילואים הצליח צה"ל להתקדם לתוך מצרים ולתוך סוריה. ברית המועצות, שדחתה ניסיונות אמריקניים לפעול למען הפסקת אש מידית, סיפקה נשק למדינות הערביות. עקב כך החלה ארצות הברית לספק, אם כי באיחור, נשק לישראל. שבועיים לאחר מכן ניצלה מצרים מתבוסה אדירה בזכות הפסקת אש שכפתה מועצת הביטחון של האו"ם, שלא התערבה כל עוד הייתה ידם של הערבים על העליונה.
באמצע תשרי (אוקטובר), כאשר חלק גדול מהאוכלוסייה היה מגויס לצבא, הוחלט לדחות את הבחירות מד' במרחשוון (30 באוקטובר) לו' בטבת (31 בדצמבר).14
פירושה של הדחייה — מבחינת מערכת הבחירות של הליגה — הייתה תוספת חודשיים שבהם תוכל הליגה להחדיר בציבור את אותיותיה החדשות, "כך". למעשה, האותיות "כך" היו טובות מ"ככ", כי בזכותן נוצרה הסיסמה "רק כך", שהייתה דו-משמעית: לפי משמעות אחת נקראו המצביעים להטיל לקלפי רק את הפתק שנשא את האותיות כך, והמשמעות השנייה הייתה "רק בדרך זו". לסיסמה "רק כך" הייתה משמעות מיוחדת אצל ישראלים ותיקים, מפני שבעבר היא הייתה סיסמת האצ"ל. בסמל האצ"ל הוצגו המלים "רק כך" לצד ציור של יד האוחזת רובה על רקע מפת ארץ ישראל. הכוונה הברורה הייתה שרק על ידי הפעלת כוח לחימה תקום מדינה יהודית עצמאית. מאיר, שהעריץ את האצ"ל מאז ומעולם, היה גאה בסיסמה זו.
אך תוספת החודשיים למערכת הבחירות יצרה בעיה תקציבית, כפי שכתב מאיר לשמואל שושן לארצות הברית:
המלחמה הייתה אסון למדינה, וגם בנו היא פגעה. היינו בתנופה אדירה ויכולנו להסתדר עם התקציב שהיה לנו אילו הבחירות קוימו בזמנן. עכשיו, כשנוספו תשעה שבועות, עלולות להישכח המודעות וההרצאות שהשפיעו כל כך על הציבור, וכמעט לא נותר לנו כסף. ציין זאת כשאתה מדבר עם אנשים ומנסה לגייס כסף בשבילנו. חבל מאוד להפסיד עכשיו, כשאנחנו קרובים כל כך.15
במכתב שכתב מאיר להילטון גולדמן בי"א במרחשוון (6 בנובמבר), שבוע לאחר מכן, ניכרת מצוקתו:
ביום ראשון שעבר נגמר לנו הכסף. יש יתרה בסך אחד עשר אלף לירות בחשבונות שלנו במערכות העיתונים (זה יספיק לשלוש מודעות גדולות בשני עיתוני ערב), ולא נשאר כסף לכרזות, למשכורות ולתשלום חובות.
עקב זאת ביטלנו את כל תכניותינו למסע הבחירות. החל מיום רביעי אפסיק לקיים עצרות עם, משום שאנו צריכים לבטל את כל חוזי שכירת האולמות שחתמנו. בחמישה עשר בנובמבר נפסיק לשלם לעובדים. לצערי, כל המאמצים שלך ושל כל מי שעשה הרבה כל כך נכשלו בגלל המלחמה, שאילצה אותנו להמשיך במשך תשעה שבועות נוספים, בלי פרוטה.
אני מקבל מכתבים המביעים אופטימיות גדולה מאנשים באמריקה החושבים ששלושה עשר אלף דולר הם כמעט המשיח. נא להסביר את המצב לפעילים שלנו עכשיו, כדי לחסוך מהם את ההלם כשניכשל בבחירות... אני מודה לך מעומק הלב על כל מה שעשית.16
מאיר ניסה לממן את מערכת הבחירות בעזרת מקדמה ממו"ל בארצות הברית שיסכים להוציא לאור את ספרו על תולדות הליגה להגנה יהודית,ב אך שום מו"ל לא היה מוכן לחתום על חוזה בלי לראות קודם לכן את כתב היד.
גם גיוס כסף בקרב התומכים לא היה קל, כפי שכתב ד"ר פרל:
כרגע יש לך בירושלים צ'ק בסך חמש מאות דולר מהסניף בוושינגטון, רובו מפעילי הליגה ומכספי הליגה. שלחתי אותו כמו שעשיתי בעבר, לליבי.
...מר פוקס והקבוצה שלו מפלורידה נפגשו למשך שלוש שעות עם חברי הליגה בקשר למערכת הבחירות... מאיר, אל תחשוב שהליגה כאן לא מנסה לגייס כסף. חברינו אינם אנשים אמידים. הסכום שהילטון גייס בשני אירועים הוא גרושים בשביל מר פוקס.
פרל חזר והדגיש שהליגה תומכת במערכת הבחירות של מאיר:
מזכירות הליגה כולה עומדת מאחוריך לחלוטין ובלי תנאים בהחלטתך להתמודד בבחירות לכנסת. אחד או שניים מודאגים מדלדול הכנסותינו אם נלחץ חזק מדי על החברים בבקשת כסף למערכת הבחירות, אבל אלה רק שניים מתוך שמונה...17
מאיר המשיך למרות הבעיות התקציביות. הוא הציף את 'ידיעות אחרונות' ואת 'מעריב' במודעות; הוא שכר אולמות ברחבי הארץ לאספות עם. לקראת הסוף, כשהכסף מאמריקה לא הספיק או לא הגיע בזמן, הוא אף לווה הלוואות אישיות. אחת מהן הייתה הלוואה של מאה דולר מדוד פיש. בטבת תשל"ד (ינואר 1974) שלח מאיר לדוד פיש צ'ק לפירעון ההלוואה, אך פיש לא הפקיד אותו. בדפים שבהם רשם מאיר בדקדוק רב את חובותיו הוא כתב: "דוד פיש קרע את הצ'ק שנתתי לו!" כששאלתי את פיש על כך הוא כתב לי: "כנראה, העדפתי לשמור את הצ'ק כמזכרת, מפני שהייתה עליו חתימתו של הרב".18
כרזות הליגה בצבעי כחול ולבן, שעליהן התנוססו האותיות "כך", הודבקו בכל הערים. שלא כמו במערכות בחירות מאוחרות יותר של מאיר, תמונתו לא הופיעה בכרזות. היו בהן הודעות על אספות עם מקומיות או הסברים על עמדות הליגה, והיו מהן שהיו מודעות עיתונים מוגדלות.19
לא יקום ולא יהיה שום הסכם כניעה
השפעה נוספת של מלחמת יום הכיפורים על מערכת הבחירות של הליגה הייתה שינוי בתכנים של המודעות וההרצאות. לאחר המלחמה הביע מאיר את דעותיו התקיפות על המחדל הגדול של המלחמה: זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה התברר שהמודיעין הישראלי ידע על כוונותיהן של סוריה ומצרים לתקוף, אולם הממשלה לא נקטה צעדי מנע, בגלל הפחד מ"מה יאמרו הגויים". בגלל אותו פחד, אמר מאיר בנאום בירושלים במוצאי שבת כ"ד בתשרי (20 באוקטובר), נהרגו מאות חיילים. הוא הסביר שהימנעותה של הממשלה מהנחתת "המכה הראשונה" נבעה מהשקפות מעוותות:
אלו שחושבים שעם ישראל הוא עם ככל העמים, חושבים שבלי מטוסי פנטום לא תוכל המדינה לשרוד. לכן הם נשענים על נותן הפנטומים וחושבים שחובה למלא את דרישותיו גם במחיר שטחים או חיים. כדי למצוא חן בעיני נותן הפנטומים נכנעים האנשים הפרקטיים הללו לדרישותיו — ולכן לא הקדימו להנחית את מכת המנע שהייתה חוסכת מאות חללים מחיילינו. הם נענים לדרישה לוותר על שטחים ומאמינים שמדינות זרות מסוימות הן בעלות ברית אמתיות וקבועות.
אני מקווה שנלמד כמה לקחים ממלחמה זו: הראשון הוא שהערבים אינם טיפשים ומוגי לב גמורים ושישראל איננה 'סופרמן'; שהפחד שאחז בערבים בתשכ"ז, בתשט"ז ובתש"ח לא היה מעשה אדם אלא מעשה אלוקי, התערבותו של אלוקי ההיסטוריה. השני הוא שאסור להקריב חיי יהודים רק כדי להוכיח לגוי שאנו צדיקים תמימים שאינם פותחים במלחמות וכדי לרצות את נותן הפנטומים. השלישי הוא שהמערכה העולמית נגד ישראל מוכיחה שליהודי אין בעלי ברית קבועים.20
במודעה גדולה ב'הארץ' גינה מאיר בחריפות את כניעת הממשלה להפסקת האש שכפה עליה האו"ם ביום שכיתר צה"ל את הצבא המצרי והיה יכול לחסל אותו. המודעה התפרסה על פני חצי עמוד ונשאה את הכותרת "ניצחון לערבים":
...בהסכמתה להפסקת אש, ממשלת ישראל... איבדה הזדמנות פז לתבוסה מלאה של האויב ונתנה לסאדאת את הניצחון שלו הוא שאף מלכתחילה.
...המלחמה של הערבים הייתה אמצעי פוליטי, שכוונתו לשכנע את האמריקנים ללחוץ על ישראל לסגת, לוותר ובסופו של דבר — להתאבד.
...אמריקה היא לא ידידתנו. אמריקה היא בעלת בריתנו הארעית מכיוון שהיום, ברגע זה, האינטרסים שלנו ושלה מקבילים. מחר מה יהיה?...
עקרונות הליגה פורטו במודעה:
להתעלם לגמרי מהחלטת האו"ם מס' 242 וליישב את יהודה, שומרון ושאר אדמות ארץ ישראל, לרבות אדמת "סוריה" שנשתחררה זה עתה.
להגיב מיד אחרי ההפרה הראשונה של הפסקת האש בהצהרה שההסכם בוטל על כל חלקיו... בלי לחשוש ל"מה יאמרו הגויים"...
להצהיר באופן ברור וחד-משמעי שאנחנו לא מכירים בשום מושג מזויף כגון "פלסטינה" או "העם הפלסטיני"... להדגיש בראש ובראשונה את זכותנו על הארץ בגלל גבולות ההבטחה האלוקית ורק לאחר מכן בגלל היותם גבולות ביטחון.
לא להיכנע לשום לחץ של הגויים...
מאיר סיים:
[עלינו] להבין שבשנים הבאות ישראל תעמוד בבידוד כשכל העולם מתנכל לה; שחייבים אנו עכשיו לגייס עלייה גדולה והמונית מארצות המערב ומברית המועצות...
...[עלינו] לחזור בתשובה, לחזור למקור יהדותנו — התורה והמסורת — ולהבין שישראל נושע בה'.21
בט' במרחשוון (4 בנובמבר) הפגינו מאיר וכמה מחברי הליגה מול השגרירות האמריקנית בתל אביב. הם מחו על סירובם של המצרים והסורים לשחרר שבויים ישראליים כל עוד לא תיסוג ישראל לגבולות הפסקת האש שהם קבעו — סירוב שהייתה בו הפרה בוטה של אמנת ג'נבה. חברי הליגה הניפו שלטים באנגלית שקראו "אין משא ומתן לפני שחרור השבויים". בפליירים שחולקו בהפגנה נכתב: "לא ניתן לשום ממשלה לנהל משא ומתן בשעה שחיילינו עדיין בשבי... על הממשלה 'לשבור את עצמות' האויב, לא פחות". המפגינים סירבו לעזוב את בניין השגרירות לפני שייפגש אתם השגריר קנת' קיטינג, ואנשי השגרירות הזמינו את המשטרה. עשרה מפגינים, בהם מאיר, נלקחו ברכב משטרתי ל"חקירה", אך למרות העיכוב הזה הספיק מאיר להגיע לאספת עם גדולה שנערכה באותו ערב בבנייני האומה בירושלים.22
בשבוע שלאחר מכן בי"ח במרחשוון (13 בנובמבר) התקיימה הפגנה של הליגה מול משכן הכנסת במחאה על הכניעה לדרישות המצרים. בפליירים שחולקו לקראת ההפגנה נכתב:
לא יקום ולא יהיה
שום הסכם כניעה, נסיגה והחזרת שטחי ארץ ישראל
לאויב הצורר המכריז על השמדתנו!!!
על ההפגנה הודיע מאיר במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב. כתב 'הארץ' שדיווח על מסיבת העיתונאים פירט בהרחבה את עמדות הליגה ומסר שהליגה תערוך החתמה המונית על עצומה נגד הנסיגה:
...מזכירות הליגה קיבלה אתמול בבוקר את ההחלטה הבאה: "מאחר שעל פי החוק היהודי אסור ליהודי לסכן ביודעין את עם ישראל כולו או חלק כל שהוא ממנו, ומאחר שארץ ישראל שייכת לכלל עם ישראל בכל מקום — בבגדד, דמשק, מוסקבה, בוסטון או במדינת ישראל — ולא לתושבי המדינה לבדם, ומאחר שפג התוקף המוסרי לסמכויותיה של הממשלה הנוכחית — שאינה אלא ממשלת מעבר מאז 30 באוקטובר, קובעת המזכירות הארצית של הליגה: שכל החלטה של ממשלת המעבר בדבר נסיגה, מלאה או חלקית, איננה מחייבת את העם היהודי — לא את אזרחי ישראל ולא את יהודי הגלויות השונות..."
...ראשי הליגה הודיעו כי הם יערכו החתמה המונית על עצומה, התובעת מהממשלה שלא להחזיר מאומה משטח ארץ ישראל ולעמוד איתן מול לחצי ארה"ב ושאר אומות העולם.23
בהרצאה באותו חודש באולם בני ברית בתל אביב תקף מאיר את התרפסותה של ממשלת ישראל לפני אמריקה:
לפני כמה ימים ביקרה ראש ממשלת ישראל [גולדה מאיר] בוושינגטון והוזמנה לדבר בקבלת פנים שנערכה לכבודה. והנה, ראש הממשלה של הממלכה היהודית השלישית, שקמה משאול התחתיות של אושוויץ וממעמקי הגלות, שהתגברה על אויביה אתמול ובתשכ"ז ובתשט"ז, בתש"ח ובמשך אלפיים שנה של ניסיונות הגויים להשמיד את היהודי, אמרה: "אני מקווה שאנחנו לא מטרד לארצות הברית". מטרד! כמו איזה קבצן העומד בוש ונכלם בפתחו של ברון עשיר...
ראש ממשלת ישראל היא "נורמלית". היא שייכת למחנה השפויים, הפרקטיים, הרציונליים, ההגיוניים. לכן היא הסכימה להפסקת אש שהצילה את המצרים — שטבחו בנו — מהשמדה מוחלטת בידי צה"ל. לכן היא מאשרת אספקת מזון, מים, מנות דם ותרופות לצבא המצרי המכותר במקום להשתמש בחיילים המצרים כקלף מיקוח יקר לשחרור שבויינו. את כל זה היא עושה משום שהיא רציונלית, לא מיסטית; היא הגיונית, לא בעלת חלומות מטורפת. היא ושר הביטחון שלה אומרים לעם ישראל ולעולם שמדינת ישראל, הקבצנית, זקוקה לוושינגטון, הברון; שישראל לא תוכל לשרוד בלי סיוע אמריקני; שישראל צריכה ידיד שייתן לה נשק ויגן עליה מפני הרוסים.
...אם מסתכלים על העולם מנקודת מבט כזאת, אי אפשר להתווכח עם הגברת. למרות סלידתנו מהמראה המחפיר של ראש ממשלת ישראל המתרפסת לפני הגוי, המזעזע בדמיונו לפריץ המקומי שידו של היהודי הגטואי מושטת אליו בתחנונים שיצילנו מידי המוז'יק [כפרי רוסי] — עלינו להסכים אתה.
...אולם היהודי מעולם לא היה איש ההיגיון והרציונליות. אילו היה כזה, הוא לא היה חי היום; הוא לא היה שורד במשך אלפיים שנות הגלות רצופות הסיוט והסבל. עצם קיומו של עם ישראל הוא הוכחה מוחלטת ונצחית שבעולמנו שולט לא ההיגיון, לא השפיות ולא האדם, אלא האלוקים...24
מאיר שלח את הטקסט של הרצאה זו ל'ג'ואיש פרס' כמאמר ששמו "המטרד", אך המו"ל, הרב קלאס, סירב לפרסם אותו. העורך, ארנולד פיין, הסביר זאת במכתב למאיר:
המדיניות הנוכחית של עיתוננו היא בעד ניקסון ובעד גולדה... המאמרים בגנותה של גולדה ששלחת עלולים להרגיז חלק גדול מקוראינו אם נפרסם אותם. אני מבין אותך, ובמידה מסוימת מסכים אתך, אך אני ואתה איננו ה'ג'ואיש פרס'. לפי המכתבים למערכת שלנו, כמות התומכים בעמדתנו (בעד ניקסון) היא ביחס של עשרה לאחד. אנחנו מקבלים גם ביקורת, אך היא מעטה. למה להרגיז את ניקסון כשישראל זקוקה לו?
לא קל לי לערוך את המאמרים שלך, כי אני יודע שאתה כותב מהלב. אבל אתה מסכן לא רק אותי, אלא גם את קלאס ואת כל צוות ה'ג'ואיש פרס'. כרגע, המחסור בדלק חמור כל כך, עד שכל גיליון שאנחנו מוציאים הוא משימה. כמעט הפסקנו את הדפסת העיתון בגלל המחסור בנייר. אנחנו נתונים לחסדם של אותם "ברונים" שעליהם כתבת. אני חושב שאם לא ננקוט התקפות ישירות נהיה חכמים יותר מן הברונים האלה...25
המחסור בדלק שהזכיר פיין במכתבו היה תוצאה של מלחמת יום הכיפורים. מדינות ערב הפסיקו למכור נפט לארצות הברית בגלל תמיכתה בישראל. האזרח האמריקני הרגיש את המחסור בנפט במיוחד במֵכל הדלק של מכוניתו. תורים ארוכים של כלי רכב בתחנות הדלק נעשו מראה נפוץ בארצות הברית. המחסור בנפט עורר גל של התבטאויות אנטישמיות ואנטי ישראליות כמו הסטיקר "אפשר להסתדר בלי יהודים; אי אפשר להסתדר בלי נפט". יהודי אמריקה פחדו. רק באלול תשל"ה (אוגוסט 1975), זמן רב לאחר שהופסק חרם הנפט הערבי, פרסם הרב קלאס את המאמר ה"מטרד".26
בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים כתב מאיר מאמר ארוך ובו הגדיר את המלחמה כשיעור בזהות לאומית. המאמר הופיע ב'ג'ואיש פרס', ואחר כך תורגם לעברית ופורסם כחוברת ששמה "נצח ישראל וניצחונו". חלקים מהחוברת פורסמו בכרזות, בפליירים ובמודעות בעיתונים. יסוד הכול, פתח מאיר, הוא ההכרה בייחודיות של עם ישראל:
לכל אדם, יסוד היסודות הוא לדעת בדיוק מי הוא ומדוע הוא קיים. אדם שאינו יכול לזהות את עצמו הנו חסר שורשים וחסר כיוון וכוונה, אינו יודע מאין בא ואינו יכול לדעת לאן מועדות פניו. הוא אינו יכול לדעת איך לפעול ולהגיב; הוא יכול רק להיאבק בפראות, בהיותו מתוסכל ותועה בעתות כתיקונן ומבוהל ומיואש בעתות משבר.
...הדברים אמורים אף לגבי אומה. גם עם זקוק לתחושת זהות וכוונה — אם לא כן, אין סיבה לקרוא לנאמנות לאומה או להקרבה למענה. האדם כפרט והאדם כחלק של יחידת העל הקרויה "עם" מוכרח לדעת מיהו. אחרת אין מגמה וסיבה להמשך קיומו.
בימים גורליים אלו, תחת איום המלחמה והאלימות, כשאויבינו צמאים להשמדת מדינת היהודים ועם ישראל, צו השעה ליהודי לדעת את עצמו, להבין את הגדולה ואת הייחוד הנטועים בו כפרט וכעם, להבין מאין בא עד הלום, ולעבר איזה גורל מפואר ובלתי נמנע הוא צועד.
...היהודי אינו דומה לשום אומה עלי אדמות; הוא אינו מסוגל להידמות לגויים או לדור בקרבם. הוא יחיד, מיוחד, נבחר. הוא העם בחיר י-ה, בעל משימה, שליחות וגורל מיוחדים. אין לאל ידם של הגויים למנוע זאת, ואין ביכולת היהודי להימלט ממנה, אפילו ישתדל בסכלותו לסגת מגדולתו — היותו עם ה'.27
גרסה מקוצרת של החוברת פורסמה כמודעה ב'מעריב' וב'ידיעות אחרונות'. המודעה התפרסה על פני עמוד שלם והודפסה באותיות קטנות וצפופות. מחיר המודעה ב'ידיעות' לבד היה 3,307 לירות (כ-785 דולר). זה היה כסף רב, אך למאיר היה חשוב להציג לפני הבוחר הסברים מפורטים של רעיונותיו. תומכו וידידו יהושע בן ציון חלק עליו בעניין זה. ביום שהופיעה מודעה זו בעיתונים, הוא שלח מכתב למאיר: "לדעתי, המודעות הקטנות (למשל זו שבה תמונתו של בגין) אפקטיביות הרבה יותר מן הארוכות, כגון זו שפורסמה היום ב'מעריב'. הציבור קצר רוח ועצל, ואינו קורא מודעות אידיאולוגיות ארוכות".28
הפגנה נגד קיסינג'ר בלוד
כרגיל, מאיר תרגם את דבריו לשפת המעשה. לקראת ביקורו של שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר בישראל, הוא ארגן הפגנה גדולה בנמל התעופה לוד. מטרתו של קיסינג'ר הייתה לשכנע את הממשלה להשתתף ב'ועידת השלום' בז'נבה, שבה יופעל לחץ גדול על ישראל לסגת משטחים ששחררה. מאיר קרא לציבור לבוא ולהפגין נגד קיסינג'ר ביום שינחת בישראל:
צו השעה: פעולה ומעש
בלוד ביום א' תתייצב הליגה להגנה יהודית בא"י...
נאמר להנרי:
ישראל לא תלך לג'נבה
בלי שחרור שבויינו ושאר היהודים מסוריה,
חיפוש חללינו בשטח המוחזק בידי מצרים!
...ביום א' הקרוב איש לא יעבוד ולא ילמד! אתה תהיה בלוד!...
מי שאינו מוכן להקריב משהו למען ארצו אינו ראוי לארצו —
ובקרוב לא תהיה לו ארץ משלו!
אף שעל!
רשימת הליגה — אנחנו הברירה!
רק הליגה — רק כהנא — רק כך!29
במודעה נמסר שיועמדו אוטובוסים לרשות הבאים מירושלים ומתל אביב. אנשים רבים הגיעו להפגנה. היו מהם שנשאו מטריות שחורות, רמז לתכנית הפיוס של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, שתמיד נשא מטרייה שחורה. המטרה הייתה להדגיש את הדמיון שבין תכניתו של קיסינג'ר לתכנית הפיוס של צ'מברלין בשנת תרצ"ח (1938), שכללה ויתורים להיטלר והובילה לאסון של מלחמת העולם השנייה. המשטרה הגבילה את המפגינים למגרש החנייה למכוניות הדיפלומטים שהיה מול בית הנתיבות. המפגינים הניפו שלטים שעליהם נכתב: "קיסינג'ר, הסכם השלום שלך יחסל את ישראל", "לפני שחרור שבויינו לא נדבר".
מאיר דיבר אל המפגינים ברמקול והאיץ בהם לפרוץ את מחסומי המשטרה ולהתקדם לעבר בית הנתיבות. כעשרים צעירים הצטרפו למאיר כשהסתער על המחסומים, אך השוטרים בלמו אותם בכוח, ומאיר הופל אל הקרקע. בתצלום מהאירוע נראה מאיר שוכב על גבו על הקרקע, מוקף שוטרים. הוא נראה המום, ועל פניהם של המפגינים מובעת דאגה. ההפגנה הסתיימה במעצרו של מאיר ושל המפגינים שפרצו את מחסומי המשטרה. לאחר שהשתחרר אמר מאיר לכתב 'ידיעות אחרונות': "אכן, נכשלנו. לא הצלחנו לעורר את הציבור. הגיעו רק מאות, לא אלפים". אולם ההפגנה סוקרה בהרחבה בכלי התקשורת, ודבריו של מאיר נגד הוויתורים למצרים זכו לפרסום.30
באותו ערב היה מאיר אמור לדבר בקולנוע אורלי בלוד, אך בגלל מעצרו הלך אחיו נחמן לדבר במקומו. מאיר הוחזק במעצר במשך ארבעים ושמונה שעות, ומיד עם שחרורו קיים מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב כדי להודיע על כוונותיו להפגין נגד קיסינג'ר באמריקה. הוא אמר שהוא משוכנע שייבחר לכנסת בעוד שבועיים, ואז תיאלץ המשטרה להחזיר לו את דרכונו, והוא יוכל לנסוע לאמריקה ולהסביר לציבור שם את סכנותיה של תכנית קיסינג'ר.31
מאיר השתדל לצמצם בכל דרך אפשרית את ההוצאות של מערכת הבחירות. חלוקת הפליירים וחלק גדול מהעבודה המשרדית נעשו בידי מתנדבים צעירים. בתחילת מסע הבחירות ניסה מאיר לחסוך כסף באמצעות קיום אספות בחירות במקומות ציבוריים. לשם כך נשלחו מכתבים לעיריות ולמועצות מקומיות שבהם בקשות לקיים אספות בשטחים ציבוריים. במשרד הליגה שוכפל מכתב בקשה שהיו בו שורות למילוי פרטי מקום וזמן. מכתב כזה נשלח לעיריית אשקלון:
כחלק ממערכת הבחירות של הליגה להגנה יהודית אנו מבקשים לערוך עצרת עם ביום 9.9.73 בשעה 8:00 בערב בגן שעוני השמש, רחוב דרום אפריקה, על יד בית רחמן מול כיכר צפניה.
לא ידוע לי מה הייתה התשובה על פנייה זו, אך נראה שמחוסר ברֵרה, רוב אספות הבחירות קוימו באולמות שכורים. עדות אחת לכך היא חשבון המתוארך לה' בתשרי (1 באוקטובר) על סך מאה וחמישים לירות (כ-35 דולר) בעד השימוש באולם של מלון מצפור בצפת. בו' בכסלו (1 בדצמבר) נערכה אספת בחירות באולם של בית כנסת ברמת גן, וככל שהלך והתקרב יום הבחירות נערכו עצרות בבתי קולנוע, באולמות חתונות ובבתי מלון.32
כמעט בכל יום פורסמו בעיתונים אספות עם של מאיר. בשבוע שבו חל י"ד בכסלו (9 בדצמבר) הוא דיבר בקולנוע ירקון בראש העין, באולמי הדרום ברחובות, בקולנוע רחל באשקלון, באולם פאר ברמלה, באולמי גיל בפתח תקווה ובמתנ"ס בקריית ארבע. בשבוע שלאחר מכן היו אספות עם בקולנוע אורלי בלוד, באולם ירושלים בבני ברק, באולם הברֵכה בדימונה, באולם פאר בבאר שבע, באולם פנינת הדר בראשון לציון, במלון מצפור בצפת, באולם חן בנתניה ובמלון רון בטבריה. בספח של צ'ק שנכתב באותו חודש על סך חמשת אלפים לירות (כ-1,200 דולר) רשום רק "אולמות". המחיר לשכירת אולם גדול כמו בית סוקולוב או בנייני האומה היה כשש מאות לירות (כ-140 דולר).33
הסניפים החדשים שנפתחו ברחבי הארץ לקראת הבחירות הוסיפו הוצאות רבות: שכר דירה, חשבונות טלפון וחשמל, משכורות, שכירת מכוניות ועוד. דמי השכירות החודשיים ששולמו על המשרד בירושלים היו תשע מאות לירות ועל המשרד בתל אביב — אלף לירות. בערים האחרות היו דמי השכירות נמוכים יותר, וברובם נשכר משרד רק לתקופת מערכת הבחירות. עלויות ההדפסה הצטברו גם הן לסכומים גבוהים, אף שפליירים רבים שוכפלו במכונת שכפול משרדית. החובות לבית הדפוס 'דפוס אגרא', למשל, הסתכמו בעשרת אלפים לירות בתוך חודשיים. כמובן, אחת ההוצאות הגדולות ביותר הייתה פרסום מודעות בעיתונים: התשלום על המודעות שפורסמו ב'ידיעות אחרונות' בחודש כסלו (דצמבר) בלבד היה 68,607.36 לירות (כ-16,335 דולר).34
למרות עלותן הגבוהה פורסמו כמעט בכל יום מודעות של הליגה בעיתונים. ברובן, כמו בפליירים של הליגה, הוצגו עמדות הליגה. חלק מהמודעות כוונו לקבוצות אוכלוסיה מסוימות. במודעה שפנתה לבוחרי אגודת ישראל הובעה מחאה נמרצת נגד מועמד אגודת ישראל הרב מנחם פרוש, סגן ראש עיריית ירושלים, משום שהוא אישר חלוקת עצי אשוח לחג המולד בירושלים. במודעה שכוונה לבוחרי הליכוד כתב מאיר שהליכוד אינו נאמן להשקפותיו של זאב ז'בוטינסקי. במודעה שיועדה לציבור הדתי-לאומי, בוחרי המפד"ל בדרך כלל, הוצג תצלום של מאיר והרב צבי יהודה קוק בכותל המערבי, וצוטט מתוך דבריו של הרב צבי יהודה נגד הנסיגה מאדמת ארץ ישראל: "חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים..." במודעה שכוּונה לבוחרים ימניים ודתיים הוצגה תמונה של מאיר בהפגנה נגד קיסינג'ר לצד השאלה "מה נשתנה... מה ההבדל בין אופוזיציה לבין עסקנות נרדמת?" התשובה הייתה: "כשהגיע קיסינג'ר ללוד נשארו כל ה'לאומיים' וה'דתיים' בבית. הרב כהנא היה המנהיג היחיד שהכין לו 'קבלת פנים'".35
יוסף שניידר, המועמד השלישי ברשימת הליגה לכנסת, היה אחראי לתעמולת הבחירות בקרב העולים מברית המועצות. ניתן היה לצפות, לכאורה, שעולים אלו יוכיחו את הערכתם למאיר על כל מה שעשה למענם ויצביעו לו, אך לא כולם עשו כן. רבים מהעולים הצביעו למפלגות שהבטיחו להם עבודה.
המודעות בשבוע שלפני יום הבחירות הדגישו שלליגה סיכויים רבים להיבחר. המטרה הייתה לשכנע את הבוחר שקולו לא "יתבזבז" אם יצביע לליגה. אחת המודעות נשאה את הכותרת "15,000 אזרחים הודיעו על תמיכתם ברב כהנא", ופורסמה בה רשימה אקראית של כשבעים מהם. במודעה נרשמו גם כל עשרים ושישה הסניפים של הליגה, כולל איש הקשר, הכתובת ומספר הטלפון של כל אחד מהם: ירושלים, תל אביב, חיפה, רמת גן, בני ברק, באר שבע, נתניה, פתח תקווה, ראש העין, גבעתיים, חדרה, כפר סבא, קריית אונו, הוד השרון, הרצלייה, צפת, טבריה, כרמיאל, בת ים, חולון, רמת פנקס, בית דגון, לוד, דימונה, אשקלון ואילת. בכל אחת מארבע פינות המודעה הודגשו האותיות "כך".36
מאיר העביר את המסר שלו לציבור גם בשידורים של תעמולת הבחירות ב'קול ישראל' ובטלוויזיה, אם כי זמן האוויר שהוקצב לליגה היה מועט, משום שהיא הייתה מפלגה חדשה. בסך הכול הושמעו דבריו של מאיר שלוש פעמים בטלוויזיה וחמש פעמים ברדיו. במודעות הליגה פורסמו שעות שידוריה.
שידורי הטלוויזיה הוכנו בעזרת הבמאי המקצועי דב לדרברג. הוא סיפר שמאיר עמד מאחורי עמוד תפילה ("סטנדר") בזמן שדיבר, כי "כך היה נוח למאיר, וזה היה גם נאה לעין". לאחר שלדרברג הסריט את נאומו של מאיר וערך אותו, הוא חילק את הסרט בן עשר הדקות (מספר הדקות שהוקצב לליגה בסך הכול) לשלושה שידורים. למרות המאמצים לצמצם את ההוצאות, מחירה של הכנת השידור היה כמעט אלף דולר. הכנת שידורי הרדיו הייתה זולה הרבה יותר: מאיר פשוט הקליט את דבריו בקלטות שמע בבית ומסר אותן ל'קול ישראל'.37
חינוך הדור הצעיר בישראל
אחד הנושאים הכואבים ביותר למאיר היה המצב הרוחני של הנוער בישראל. הצעירים לא חונכו לערכים, והתוצאה התבטאה בחוסר עניין שלהם בערכים יהודיים וציוניים.
בעקבות ידיעות על תכניות במשרד החינוך ל"הכנה נפשית" לתלמידים במקרה של נסיגה מסיני — דבר שביטא חולשה וכניעה במקום עידוד לעמידה איתנה — הוא קרא לנוער למחות על כוונת משרד החינוך:
לתלמידי תיכון ותנועות הנוער:
התנגדו לשטיפת המוח והבגידה בארץ ישראל של משרד החינוך
אם המבוגרים אדישים ועייפים — אל תהיו כמותם!
מחר, יום חמישי י"א בכסלו (6.12.73),
נצא כולנו להפגין בירושלים ובתל אביב
ליד משרד החינוך ברחוב שבטי ישראל בירושלים בשעה 15:00
ליד משרד החינוך ברחוב שאול המלך 39 בתל אביב בשעה 17:00
נגד:
תכנית משרד החינוך להכין את התלמידים "הכנה נפשית" לנסיגה משטחי ארץ ישראל המשוחררים
בעד:
1) שלמות הארץ
2) שלמות העם
3) חינוך יהודי לנוער
ותביאו את הוריכם!38
מערכת החינוך בישראל הייתה גם נושאה של מודעה שפרסם מאיר בעקבות שיחה עם תלמידים בבית ספר תיכון ממלכתי בקריית מוצקין. במודעה הוא פירט את המושגים שדיבר עליהם בשיחתו: עם סגולה, עם הנצח, ראשית צמיחת גאולתנו, תורה ומצוות, חזרה בתשובה — מושגים שהיו חדשים לבני הנוער האלה. הוא תיאר את תגובתם הנלהבת של התלמידים והכריז שהליגה תדרוש חוק שיבטיח חינוך מסורתי בכל בתי הספר בישראל. את המודעה הוא סיים במילים אלו:
למען ילדינו בארץ הזאת
תן לכהנא ולליגה את הכוח להתחיל לחולל כאן
עם סגולה, ארץ סגולה, מדינת סגולה!
הצבע ליגה — הצבע רק "כך"
אנו הברֵרה!39
כנהוג ב'ידיעות אחרונות', בשבוע שלפני הבחירות פורסמו מאמרים של מועמדים לכנסת. מאמרו של מאיר "מחדל ושמו חינוך" היה אחד מהם:
לדבר היום על מחדלי הממשלה זהו דבר כה פופולרי, [עד] שאדם כמוני, הרגיל להגיד זה שנים דברים שאינם נעימים לאוזן שומעיהם, מרגיש אי נוחות בהצטרפות לתזמורת של מתקיפי מחדל יום הכיפורים.
אך הפעם אייחד את הדיבור למחדל אחר, שהוא לדעתי אבי אבות המחדלים. המדובר הוא במחדל של הפקרת הנוער היהודי בארץ ישראל והפיכתו לדור נבוך שאינו יודע מי הוא ומה הוא, מנין בא ואנה מועדות פניו.
...מאז עלותי ארצה אני נפגש עם בני נוער כמה פעמים בשבוע. אני בא לבתי ספר, לרוב לפי הזמנת התלמידים, מרצה את השקפותיי, ומה שחשוב יותר, מנסה להקשיב ולהבין.
...למדתי להכיר צעירים הקרויים "נוער שוליים" בעת שישבתי בכלא רמלה.
רובם בני עדות המזרח, רובם צאצאים ליהדות מפוארת ששמרה על גחלת יהדותה במשך אלפי שנים בגולה חשוכה. מה נותר מן המורשת העצומה שלהם? מה למדו בקיבוצי השומר הצעיר שרוקנו מתוכם את התורה שהורישו להם אבותיהם?
אך האם "ילדי תנובה"ג מצפון תל אביב טובים יותר? בשום אופן לא. הוריהם עשירים יותר... אך במטען הרוחני שלהם, במערכת השאיפות, בהכרה היהודית, אינם שונים במאומה מן הצעירים שלמדתי להכיר ולאהוב בכלא רמלה.
...ומכאן השאלות "מה יהיה?" "עד מתי?" "כמה מלחמות נילחם עוד?"
...מה לכל זה ולמחדלי יום הכיפורים? רק עיוור איננו רואה זאת. מחדלי מלחמה זו אינם האבדות הכבדות שספגנו. המחדל הגדול הוא הדיכאון הכבד שירד על העם הזה, חוסר האמונה בייעודו האלוקי ובנצחיות קיומו.40
בכ"ח בכסלו (23 בדצמבר) השתתף מאיר במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב שערכו תושבי שלהבת, יישוב ליד אבו רודס בסיני, כדי למחות על פינוי יישובם. הסכם הביניים עם מצרים קבע שישראל תיסוג משטח שכלל את שדות הנפט של אבו רודס (שסיפקו חמישים וחמישה אחוזים מתצרוכת הנפט של ישראל) ואת היישוב שלהבת. מאיר הצטרף למסיבת העיתונאים לבקשתם של אריה ברוך ומריו קוגן, תושבי שלהבת וראשי הסניף של הליגה ביישובם. בהודעה לעיתונות כתב מאיר:
הליגה להגנה יהודית מאז ומתמיד פעלה על פי העיקרון שכל יהודי העולם מהווים ישות אחת, מאוחדת וייחודית... ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כולו, לאלה הגרים בה ולאלה שעדיין לא חזרו אליה. אין לשום ממשלה בעולם הזכות החוקית או המוסרית לוותר על חלק מארץ ישראל.
אנו קוראים לממשלת ישראל להכיר במעמדה כאפוטרופוס — לא כבעלים — על ארץ ישראל. לכן אנו מתכנסים כאן למחות על הריסת היישוב היהודי שלהבת בידי ממשלת ישראל... זוהי בגידה בציונות ובגידה בעם ישראל...41
אותו שבוע, השבוע שלפני הבחירות, היה עמוס מאוד. ביום שמאיר השתתף במחאה של היישוב שלהבת הוא גם דיבר באוניברסיטת בר אילן. למחרת הוא דיבר בנתניה ויום לאחר מכן באספת עם במלון לכיש בקריית גת. בא' בטבת (26 בדצמבר) הוא דיבר בקולנוע פז בנתיבות בשש בערב, ושעתיים אחר כך בבית התרבות באופקים. למחרת הוא דיבר בקולנוע מגדיאל בהוד השרון בשעה שש וחצי בערב, ומשם נסע לבני ברק וערך עצרת באולם וגשל כדי לגייס קולות בקרב הציבור החרדי. אספת העם האחרונה בירושלים נערכה במוצאי שבת ד' בטבת באולם תל תלפיות, הסמוך לשכונות חרדיות, וכוּונה אף היא לציבור החרדי. בכרזות בולטות בצבעי כחול-לבן שהודבקו ברחבי העיר פורסם נושא ההרצאה: "שלום אמת — כיצד?" בננו ברוך ליווה את מאיר להרצאה זו, והוא זכר שמאיר זכה לתשואות נלהבות אך דבריו נגד מפלגת אגודת ישראל התקבלו במורת רוח.42
תומכים שפעלו בארצות הברית למען בחירת הליגה הגיעו לישראל סמוך למועד הבחירות כדי להשתתף בהתרגשות של הימים שלפני הבחירות, ואולי — כך קיוו — לחגוג את הניצחון. התרוממות הרוח שחשו מקורביו של מאיר משתקפת במכתב שכתב שמואל שושן לאשתו רינה:
ביום ראשון נסעתי לצפת ולטבריה עם מאיר לאספות עם. כשהגיעה שעת חצות הלילה, החלטנו להישאר בטבריה. בנסיעה לשם מירושלים... מכוניתו הקטנה של מאיר טסה במהירות, והכבישים איומים... אנחנו עדיין מלאי ביטחון אף שהסקרים אינם מעודדים...
הבוקר נפגשתי עם צבי רוזנברג [דודו של שושן] לבקש ממנו חמשת אלפים לירות (כ-1,200 דולר) למודעת עמוד שלם בעיתון סוף השבוע. לא הצלחתי לשכנע אותו, אך הוא נתן חמש מאות לירות ואמר שהוא וכל המשרד שלו יצביעו למאיר.
הערב אני הולך עם מאיר לעצרת בקריית גת. גם נַט רוזנווסר מגיע... ארגנתי ראיונות למאיר עם ברונו וסרטייל (>ENG<CBS<HEB>), עם טרנס סמית' ('ניו יורק טיימס') ועם 'אסושיאייטס פרס' ו'יונייטס פרס' [סוכנויות הידיעות הגדולות].43
הילטון גולדמן סיפר:
הגעתי לישראל ימים אחדים לפני הבחירות הדחויות. ג'ין [סינגר] ואני אכלנו אצלכם בליל שבת בדירתכם בקריית אתרי. אני עדיין זוכר איך ברוך ובנימין הקטנים ישבו על הרצפה בסלון וצחצחו את נעליהם לכבוד שבת!44
העם מצביע
הסקר האחרון שלפני הבחירות צפה שמאיר יקבל מושב אחד בכנסת. חבר הליגה אלן רוקוף, צעיר שהגיע מאמריקה כדי לעזור במערכת הבחירות, סיפר:
הגעתי במיוחד לכבוד מערכת הבחירות. הייתי הנהג של הרב. כולם חשבו שהוא יכול לנצח. בערב הבחירות הסעתי אותו לביתכם. שכחתי משהו וחזרתי למשרד. השעה הייתה שלוש בבוקר, והטלפון במשרד צלצל. זה היה הכתב ברונו וסרטייל. הוא רצה הצהרת ניצחון.45
בסיום ספירת הקולות התברר ש-12,811 בוחרים בחרו בליגה. מספר זה הספיק אמנם למושב אחד בכנסת, אך מפלגה חדשה לא יכלה להיבחר בפחות מאחוז אחד מכלל הקולות ("אחוז החסימה"), שהיה אז 15,360 קולות. האכזבה הייתה גדולה. למחרת ראיין כתב 'ידיעות אחרונות' גיל סדן את מאיר. סדן כתב שלמאיר אין אשליות; הוא מביט על המצב בצורה מציאותית. מאיר אמר לסדן שלמרות כל האהדה וההתלהבות שבהם התקבל בעצרות ובהרצאותיו, הבוחר הישראלי שמרני מאוד ובוחר במפלגה שמכיר.46
עשרים וחמש שנה לאחר מכן ניתח אריה יוליוס את התנהלות הליגה במערכת הבחירות לכנסת השמינית:
היו אנשים שרצו להצביע לליגה, אך חששו מ"בזבוז" קולותיהם אם לא תקבל הליגה את מינימום הקולות הדרוש. בשבוע שלפני הבחירות פרסם מאיר מודעות ב'מעריב' וב'ידיעות אחרונות' במשך ארבעה ימים רצופים, שהכריזו שלליגה כבר יש מספיק קולות לשני מקומות ואין חשש ל"בזבוז" קולות.
זו הייתה טעות. אנשים רצו שמאיר ייבחר, אך לא הכירו את המועמדים האחרים ברשימה. הם הבינו מהמודעות שמקומו של מאיר מובטח והסיקו שאין צורך להצביע לליגה.
מערכת הבחירות לא נוהלה נכון. לא היו לנו משקיפים בקלפיות. פירוש הדבר היה שנציגי המפלגות האחרות יכלו לזרוק (ואכן זרקו) את הקולות של הליגה לזבל. בירושלים קיבלה הליגה שניים-שלושה קולות בכל קלפי. בקלפי בבית וגן, שעליו הייתי אחראי, קיבלה הליגה ארבעים וחמישה קולות. במשך שבועות עברנו מדלת לדלת, וביום הבחירות נשארנו בקלפיות עד חצות.
היינו צריכים להשאיר משקיפים במשך כל הלילה בכל הקלפיות. שנים לאחר מכן אמר לי מאיר שהמודעות היו בזבוז. למאיר היה כישרון לכתיבת מודעות, אך הוא לא הכיר את המנטליות הישראלית.47
גם שמעון רחמים שיער ש"נגנבו" קולות: "לליגה היו מעט מדי משקיפים בקלפיות בזמן שספרו את הקולות".48
מאיר ציין סיבה נוספת לכישלון:
כל מי שהיה פה ביום הבחירות יודע שפעילי המפלגות שוכרים מוניות המסיעות אנשים מבתיהם לקלפיות, נותנים להם פתק שעליו רשומות אותיות המפלגה, ואומרים להם: "לא צריך לעשות שום דבר. הנה הפתק, הנה המעטפה, פשוט הכניסו לקלפי!"49
שבוע לאחר הבחירות כינס מאיר מסיבת עיתונאים כדי להבהיר שהכנסת אינה המטרה אלא אמצעי בלבד. הוא הצהיר שלמרות הכישלון בבחירות הוא ממשיך הלאה; הוא ייאבק למען החזרת דרכונו כדי שיוכל לנסוע לארצות הברית ולערוך שם הפגנות נגד קיסינג'ר.50
לאחר כשבוע פרסם מאיר מודעה ובה עידוד להמשך הפעילות:
ברגשי תודה!!!
הננו מביעים את תודתנו מקרב לבנו
ׇ ל-12,811 האזרחים והחיילים שהצביעו "כך".
ׇ לכל המתנדבים שהקריבו מזמנם ומרצם למען רשימת הליגה.
ׇ לרבבות האוהדים המזדהים עם הליגה ורעיונותיה, אף כי לא הצביעו "כך" מטעמים שונים.
המערכה לא תמה. היא אך החלה. אנו מתארגנים לקראת אתגרים גדולים ויעדים נשגבים!
‘למבוגר — נשמח לקבל את הזמנתך לבוא לביתך ולהשמיע את דבר הליגה.
‘לצעיר
— אם הנך תלמיד תיכון, בחור ישיבה או סטודנט באוניברסיטה, הזמן את הרב כהנא לדבר בבית הספר.
— עמוד על זכותך להזמין אותו ולשמוע את דבריו!
— הקם תא פעילות בבית ספרך.
הצטרף לשורות הליגה והיה פעיל בה.
טול חלק באתגר הלאומי!51
אף על פי שמאיר לא נבחר לכנסת, נשארה דמותו חרותה בתודעה הציבורית. במהלך מערכת הבחירות שמעו אותו אנשים רבים בעצרות בכל רחבי הארץ, והשקפותיו הובהרו היטב באמצעות המודעות הרבות שפרסם.
לאחר הבחירות התמקד מאיר במאבק לקבלת דרכונו כדי שיוכל לנסוע לאמריקה. הוא האמין שהפגנות נגד קיסינג'ר באמריקה תהיינה יעילות יותר מהפגנות בישראל, והיו לו מסרים חשובים להשמיע ליהודי אמריקה.
© כל הזכויות שמורות