פרק לו
חזית המאבק: אמריקה מרחשוון-שבט תשל"ד / נובמבר 1973-פברואר 1974
אילו היה מאיר נבחר לכנסת היה דרכונו מוחזר אליו מיד והוא יכול היה לנסוע לארצות הברית כדי לפעול שם נגד מדיניותו של קיסינג'ר, ובמיוחד נגד הלחץ שהוא הפעיל על ממשלת ישראל לסגת מסיני. היה ברור למאיר שההפגנות נגד קיסינג'ר תהיינה יעילות הרבה יותר באמריקה; כבר הוכחה יכולתו לגייס יהודים בארצות הברית לפעולות שהוא יזם.
אולם בנסיעה לארצות הברית הייתה טמונה לו סכנה, משום שהוא היה עלול להיאסר שם. במשפטו באמריקה בתמוז תשל"א (יולי 1971) גזר עליו השופט ויינשטיין חמש שנות מאסר על תנאי. בתנאי המבחן נאסר עליו כל קשר עם נשק ועם חומרי נפץ אפילו בכתיבה או בדיבור. נאסר עליו אף להיות נוכח בחדר שבו מדברים על נשק. מעורבותו של מאיר בפרשת משלוח ארגז הנשק לאירופה בתשרי תשל"ג (ספטמבר 1972) וכתיבת "מכתבי ברז'נייב" בסיוון תשל"ג (יוני 1973), שבהם הוא עודד שימוש בחומרי נפץ, עלולות היו להיחשב להפרת תנאי המבחן ולגרום למאסרו. לכן, מקביל למאמציו לקבל את דרכונו הוא פעל לבטל את סכנת המאסר באמריקה.
פנייה לשופט ויינשטיין
פתרון אפשרי אחד היה קיצור תקופת המבחן. במרחשוון (נובמבר), בעיצומה של מערכת הבחירות, כשנותרו שנתיים וחצי מתוך חמש השנים של תקופת המבחן, החל מאיר לפעול ליישום פתרון זה. הוא שלח מכתב לידידו ד"ר הלל זיידמן, עיתונאי שהיה פעיל בקהילה היהודית באמריקה, וביקש ממנו להשתדל ככל יכולתו לשכנע את השופט ויינשטיין לבטל את תקופת המבחן שנותרה. למכתבו צירף מאיר מכתב בעבור השופט, וביקש מזיידמן למסור את המכתב "רק אם לא יועילו כל המאמצים האחרים".1
כך כתב מאיר במכתב לשופט ויינשטיין:
אני כותב לך מכתב זה לאחר חשבון נפש נוקב, ומפני שאני יודע כמה חיוני הוא שאחזור לארצות הברית ואדבר עם היהודים הצעירים בתקופה קשה זו, ההולכת ונעשית קשה עוד יותר.
אני פונה אליך כשופט וכיהודי ומבקש ממך להורות על סיום תקופת המבחן שלי, שמתוכה כבר חלפו שנתיים וחצי. כך אוכל לחזור לארצות הברית ולפעול למען הנוער היהודי, למען הזהות היהודית ולמען מדינת ישראל, נושאים שהם כרגע חיוניים לקיומנו.
מאחר שהדבר הזה חשוב לי כל כך, אני מוכן להתחייב לפניך שלא יהיה לי שום קשר עם חומרי נפץ או עם נשק לא חוקי, על אף שאני סבור שלאחרים השימוש בהם מוצדק במקרים מסוימים. אני חייב לחזור לאמריקה כדי לחזק את היהודים הצעירים, ואני מבקש את עזרתך בכך.2
ידידו ותומכו של מאיר עורך הדין ראובן גרוס כתב לשופט ויינשטיין וביקש ממנו לקיים דיון בעניינו של מאיר. בתחתית מכתבו של גרוס כתב ויינשטיין את תשובתו: "בית המשפט ישב בעניין זה בעשר בבוקר ב-21 בנובמבר". גרוס שלח למאיר העתק של המכתב ורשם עליו: "קרא תהילים להצלחתי ביום הזה". בדיון בבית המשפט טען גרוס שגם אם מאיר היה מעורב באלימות כלשהי, היא הייתה בתחום הנורמות המקובלות באמריקה, והסביר: "...לשימוש בכוח יש תפקיד לגיטימי ביצירת מדיניות ציבורית. מדינה זו עצמה [ארצות הברית] היא תוצאה של מרידה בשלטון עריץ, מרידה שהייתה מתונה במונחים של ימינו..." לאחר הדיון כתב גרוס למאיר: "השופט ויינשטיין אינו יכול לפעול בלי פנייה רשמית". למחרת דווח ב'דיילי ניוז' שבקרוב תוגש עתירה רשמית לבית המשפט.3
בדיון בבית המשפט בח' בטבת (2 בינואר) הגיש ג'יימס הרן, קצין המבחן הראשי של המחוז, תסקיר מבחן. בתסקיר נרמז שמאיר הפר את תנאי המבחן שלו:
...הנבחן נעצר בישראל פעמים אחדות בגין עברות העשויות להיות הפרה של תנאי המבחן. אך מאחר שהנבחן אינו מורשה לצאת מישראל, ומאחר שעדים אינם יכולים להגיע לארצות הברית לפני סיום הדיונים המשפטיים שם, עדיין לא פתחנו בהליכים בעניין ההפרה.
גרוס שלח למאיר העתק של התסקיר וכתב לו: "אתה רואה עם מה עלינו להתמודד — אך אני ממשיך ומשתדל".4
בינתיים הגיש מאיר עתירה נוספת לקבלת דרכונו, והדיון בעניין נקבע לד' בשבט (27 בינואר) בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוא ביקש מתומכיו בארצות הברית להפעיל לחץ על ממשלת ישראל באמצעות קשרים אישיים וקיום הפגנות. דברים אלו הוא כתב ליושב ראש הליגה ד"ר פרל:
עליכם לפתוח במאמץ מרוכז ומתמשך של לחץ על ממשלת ישראל להחזיר לי את דרכוני... צריך להדגיש את הנקודות הבאות:
1) זה שנה וחצי איני מורשה לצאת מהארץ. פַּגלין, הנאשם העיקרי השני בפרשה, כבר יצא חמש פעמים.
2) השופט קבע בשני הערעורים האחרונים שאפשר להחזיר לי את דרכוני; הוא אינו חושש שלא אחזור ארצה, אך הוא מקבל את טענת התביעה שמטרתי בנסיעה לאמריקה היא לנאום ולארגן הפגנות הנוגדות את האינטרסים של ממשלת ישראל.
זהו סוג הטענות שמעלים הסובייטים כשהם אוסרים על אנשים כמו סחרוב וסולז'ניצין לצאת מברית המועצות.א
...אני אפתח בשביתת רעב בזמן שאתם מפגינים, ולכן עליי לדעת מתי אתם מתכננים את ההפגנה הגדולה הראשונה.
בסוף המכתב הוא הוסיף: "יש לבקש מחבר הקונגרס מריו ביאג'י [שתמך בעבר בליגה] לעמוד בראש 'ועדה להחזרת מאיר כהנא'.5
אל תשתיקו את כהנא
בי"ד בטבת (8 בינואר) כתב ד"ר פרל למאיר מכתב, ובו סיפר שחברי הליגה הפגינו מול בניין הקונסוליה הישראלית בניו יורק, והוסיף: "היום קשה לשכנע אנשים להפגין נגד ישראל [בגלל קשייה במשא ומתן עם מצרים], אך בכל זאת ערכנו הפגנה מול הקונסוליה הישראלית ונשאנו שלטים 'אל תשתיקו את כהנא' כהכנה לשביתת הרעב שלך המתוכננת לשבוע הבא".6
בתגובה על הסתייגותו של פרל מהפגנות נגד מדינת ישראל כתב לו מאיר:
אני בהחלט מבין שיש הרבה יהודים — כולל אני — שאינם אוהבים להפגין נגד ישראל... העיקרון הזה מובא בפסוק "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז), אך בתלמוד כתוב שאיסור זה חל אך ורק לגבי נשיא ש"עושה מעשה עמך" (בבא בתרא ד).
צריך למחות על מעשיה התמוהים של ממשלת ישראל לא רק בגלל חוסר הצדק שנעשה לי, אלא — במיוחד בימים אלו של משבר, כשגורלה של מדינת ישראל וגורלו של עם ישראל תלויים מנגד והממשלה נכנעת מתוך פחדנות — בגלל החשיבות הגדולה שיש בנסיעתי לאמריקה.
המשפט הבא של מאיר היה משפט המפתח שהסביר את הדחיפות שבנסיעתו לאמריקה:
חזית המאבק היא באמריקה, לא פה בישראל. פה האנשים מוכי פחד ופַטליסטים...
מאיר הציע לפרל לקיים רק "הפגנות שקטות — דממה מוחלטת, נרות, משמרות מחאה לאורך כל הלילה מחוץ לשגרירות הישראלית ומחוץ לקונסוליות הישראליות בניו יורק ובעוד ערים..."
תשובתו של פרל הייתה מאכזבת: "יש לנו כאן בעיה עם הפגנות: כולנו רוצים אותך פה, אבל קיום הפגנות נגד ישראל יקרע את הקבוצה הקטנה שלנו לגזרים".7
תומכיו של מאיר באמריקה ניסו לעזור לו להשיג את דרכונו באמצעות קשרים אישיים. משלחת של הליגה נתקבלה בי"ב בטבת (6 בינואר) בביתו של גדול רבני אמריקה דאז, הרב משה פיינשטיין. שמואל שטרנפלד תיאר את הפגישה:
מַל [ליבוביץ] פתח בשיחה באמרו שכבוד גדול היא לנו הזכות להיות באותו חדר עם אישיות רמה כל כך. רֶבּ מוישה שאל לגבי פרטי ההאשמות נגדך... הוא פנה לאחד הגבאים שלו ואמר לו להתקשר לשלמה לוין [במשלחת הישראלית לאו"ם]... רֶבּ מוישה היה תקיף מאוד בדברו עם מר לוין, ואמר שנוכחותך בארצות הברית חשובה מאוד כעת, ולכן יש להחזיר לך את דרכונך. מר לוין הבטיח לבדוק את העניין.8
גם ד"ר הלל זיידמן הפעיל את קשריו האישיים. הוא ארגן משלחת של אנשים בעלי השפעה. הם נפגשו עם שגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע וביקשו ממנו לסייע בהחזרת דרכונו של מאיר. מאמר ביידיש שכתב זיידמן בעניינו של מאיר תורגם לאנגלית ונשלח לרשימת התפוצה של הליגה בצירוף בקשה שכל אחד יתלה את המאמר בבית הכנסת שלו ויחתים עצומות. זיידמן כתב במאמרו:
היעדרותו של מאיר כהנא מארצות הברית מורגשת מאוד... ההזמנות הרבות שהוא קיבל להרצאות בקמפוסים... חוללו שינוי אצל הנוער שלנו והחלה נהירה חזרה ליהדות... אם יהודים מגנים היום על שכונותיהם; אם יהודים תומכים בתיקון החוק של ג'קסון... זה בגלל הרב מאיר כהנא.9
לבקשתו של מאיר, יצר ד"ר פרל קשר עם חבר הקונגרס מריו ביאג'י. לאחר מכן הוא כתב למאיר:
ביום שלישי שעבר נפגשתי כאן בוושינגטון עם מר ביאג'י... הצעתי שיכתוב לגולדה או ליועץ המשפטי... הוא אמר שקודם לכן עליו לכתוב — והוא יכתוב — למר דיניץ [שמחה דיניץ, שגריר ישראל בארצות הברית] ולהסביר לו שהשתקה כזו בוודאי יוצרת רושם גרוע בקרב הציבור האמריקני...10
במכתב אחר תיאר פרל את המתחים הפנימיים בתוך הליגה, שהם סיבה נוספת למאיר להגיע במהירות לארצות הברית. פרל כתב:
התפטרתי מתפקידי כיושב ראש ארצי... לליגה יש אויב — המוכנות להיאבק עד מוות בכל מי שלא אוהבים בליגה... האווירה טעונה מתח, עוינות וחוסר אמון. באווירה כזו לא אוכל להצליח בעבודתי... אמרתי לכתב הסוכנות הטלגרפית היהודיתב ש"החלטה זו [ההתפטרות] הייתה הכרחית משום שניהול הליגה מוושינגטון בשעה שרוב החברים בניו יורק היה תהליך מורכב ויקר מדי". אני דואג להמשך קיום הליגה בארצות הברית כארגון ארצי, אך אין לי שום דאגה בעניין המשך פעילותם של הסניפים בוושינגטון, בפילדלפיה, במיאמי, בלוס אנג'לס, בסן פרנסיסקו וכו'.
הוא הרגיע את מאיר, שהמשיך לבקש שיערכו הפגנות למענו:
נעשה פעולות להשגת הדרכון שלך, אך לא הפגנות גדולות. רק סם [שמואל שושן] ואני ונט [רוזנוסר] (לא בלב שלם) התבטאנו בעד סוג ההפגנות שיביאו פרסום רב.11
באמצע שבט (פברואר) כבר היה ברור שלא תקוצר תקופת המבחן של מאיר. הוא קיבל מקצין המבחן הראשי ג'יימס הרן מכתב המתוארך לכ"ב בשבט (14 בפברואר). הרן כתב שאף שלא התקבלה עתירתו של גרוס, הוא מעוניין בהצהרה ש"נודע לנו שחתמת עליה ב-23 באוקטובר 1973 ובה הצהרת על כוונה להימנע מפעילות הקשורה לנשק, לכוח, לאלימות וכדומה. אנו מעוניינים לקבל ממך מידע בעניין שינוי זה ולדעת אילו צעדים נקטת לשם יישום שינויים אלו עד עכשיו, כגון בהרצאות, במאמרים וכו'". הרן הוסיף הוראה בהתאם לנוהל לנבחן שנמצא מחוץ לארצות הברית: "אנחנו מצרפים טפסים שעליך למלא ולשלוח אלינו בכל חודש באחד בחודש במשך התקופה שאתה נמצא בישראל". אילו היה מאיר בארצות הברית, היה עליו להתייצב אצל קצין המבחן שלו פעם אחת בחודש.12
חמש השנים של תקופת המבחן מלאו בכ"ד בתמוז תשל"ו (22 ביולי 1976). למרות סכנת המאסר שהייתה צפויה לו כל עוד לא תמה תקופת המבחן, המשיך מאיר במאמציו להשגת דרכונו, כדי שיוכל לנסוע לאמריקה, מפני שהוא האמין, כפי שכתב לפרל בכ"ד בטבת תשל"ד (18 בינואר), ש"חזית המאבק היא באמריקה".13
כמו תמיד, גם בתקופה זו היו דפי ה'ג'ואיש פרס' במה חשובה לדבריו של מאיר, אך המו"ל, הרב שלום קלאס, לא תמיד הסכים לפרסם את הדברים שכתב מאיר. את מניעיו הסביר קלאס כך:
אתה שוכח שהעיתון יוצא לאור בארצות הברית, לא בישראל. מאות אנטישמים וערבים מקבלים את העיתון מדי שבוע. כשאתה תוקף את ממשלת ישראל ואת הפוליטיקאים שלה, אתה פשוט נותן נשק בידי השונאים. בעיתון ישראלי זה טוב, אבל לא כאן באמריקה. חוץ מזה, אנשים שאינם בטוחים לגמרי בתמיכתם בישראל עלולים להפסיק לתמוך בה אם הם יקראו שיש שם דברים גרועים כל כך.
...לישראל אין היכולת התעשייתית לנהל מלחמה בעצמה למרות הצבא המעולה וחיל האוויר המעולה שלה. כך נהג מרדכי, שנשאר בפרס כראש ממשלה במקום להיענות לקריאתם של עזרא ונחמיה לעלות לארץ ישראל... השפעתו על המלך הועילה יותר מנוכחותו בארץ ישראל באותה תקופה.
אני חושב שעשינו שינויים רק במאמר או שניים, שפגעו בניקסון וכדומה. כתבת שאנחנו "מצנזרים", ואני חושב שזה לא הוגן. נהגתי בך יפה. בכל שבוע אני שולח לך מאה וחמישים דולר בעד שניים או שלושה מאמרים בלבד לשבוע בממוצע, ושבועות רבים שילמתי לך גם כששום מאמר לא הגיע, כמו שקרה השבוע, 11 בינואר. המאמרים שלך הגיעו ביום רביעי ואנחנו מדפיסים בימי שלישי.
בפִסקה האחרונה של מכתבו של קלאס הייתה הודעה לא צפויה:
אני צריך ממך רק מאמר אחד או שניים בשבוע, ואני אשלם עשרים וחמישה דולר בעד מאמר או חמישים דולר בשבוע. אף אחד אחר בעיתון אינו כותב יותר משני טורים, ויש לנו יותר כותבי טורים מבכל עיתון אחר. אם כן, החל משבוע הבא תוכל לשלוח לי שני מאמרים על פי בחירתך, לא הטורים הפוליטיים.14
הודעה זו נחתה על מאיר כרעם ביום בהיר. דווקא אז היו לו חובות אישיים רבים מאוד מהבחירות! לאחר קריאת מכתב זה הוא חש דחיפות גדולה עוד יותר לנסוע לארצות הברית. כשהגיע לניו יורק חצי שנה לאחר מכן ונפגש עם קלאס פנים אל פנים, יושרו ההדורים והקיצוץ במשכורתו בוטל. על פגישתו עם קלאס כתב לי מאיר:
קיבלתי בחזרה את ההעלאה בשכר מקלאס... הוא הסכים לתת לי יד חופשית והוא פרסם בעמוד שלוש את מאמרי "מכתב גלוי לפורד".15
שביתת רעב
לקראת הדיון על העתירה להחזרת דרכונו, שנקבע לד' בשבט (27 בינואר) בבית המשפט המחוזי בירושלים, כתב מאיר הודעה לעיתונות:
הרב כהנא מתכוון לנסוע לארצות הברית כדי להזהיר את היהודים שם מפני הסכנות האורבות להם ולעודדם לעלייה לישראל. כמו כן מתכוון הרב כהנא ליזום הפגנות חוקיות של אזרחי ארצות הברית נגד מדיניות הלחץ על ישראל מצד ממשלתם ובעיקר נגד מדיניותו של שר החוץ האמריקני ד"ר הנרי קיסינג'ר... הרב כהנא נתבקש להגיע לאמריקה על ידי המו"ל 'צ'ילטון פבלישינג', המוציא לאור את ספרו החדש באנגלית, 'האתגר'. המו"ל כבר תכנן סדרת הופעות של הרב כהנא ברדיו ובטלוויזיה האמריקנית לשם קידום מכירות הספר. 'האתגר' דן במצב של עם ישראל ומדינת ישראל בימים אלה, והנו הבסיס למאבק נגד הנסיגה.
...אם ישיב גם הפעם בית המשפט ריקם את בקשתו החוזרת ונשנית של הרב כהנא זה שנה וחצי, תפעל הליגה בתיאום עם סניפים בחו"ל על ידי הפגנות ושביתות רעב בארץ ובחו"ל למען החזרת זכויותיו האזרחיות האלמנטריות של הרב כהנא. הליגה גם תפנה לארגונים בין-לאומיים כגון 'אמנסטי אינטרנשיונל' נגד דיכוי חופש הפרט וחופש הדיבור במדינת ישראל.16
בבית המשפט המחוזי בירושלים נדחתה בקשתו של מאיר להחזרת דרכונו, והוא עתר לבית המשפט העליון. בזמן ההמתנה להחלטת בית המשפט הוא קבע פגישה בשגרירות האמריקנית בתל אביב והודיע עליה לעיתונות: "לרב מאיר כהנא יש פגישה ביום חמישי ח' בשבט (31 בינואר) בשעה 10:00 בשגרירות האמריקנית. הוא מתכוון לדרוש מארצות הברית למחות על פעולותיה של ממשלת ישראל נגד הרב מאיר כהנא, שהוא אזרח אמריקני נוסף על היותו אזרח ישראלי". בהודעה נמסר גם על כוונתו של מאיר לפתוח בשביתת רעב בשבוע שלאחר מכן אם לא יוחזר לו דרכונו.17
השגרירות האמריקנית בתל אביב דיווחה על הפגישה למשרד החוץ האמריקני:
מאיר כהנא הופיע בשגרירות ב-31 בינואר כדי לבקש שנפנה אל ממשלת ישראל... כהנא אמר שעורך דינו פנה כמה פעמים לבית המשפט המחוזי בתל אביב בניסיון לשחרר את דרכונו כדי שיוכל לנסוע לארצות הברית, אך עד עכשיו לא הצליח.18
לבקשתו של מאיר כתב הקונסול הכללי לַרי רודר ליועץ המשפטי מאיר שמגר:
הרב מאיר כהנא הגיע לאחרונה לשגרירות ואמר שלא הצליח לקבל את דרכונו האמריקני באמצעות בית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא ביקש את סיוע השגרירות.
...לפי התקנות שלנו דרכון של ארצות הברית נחשב רכושה של ממשלת ארצות הברית ולא של המחזיק בו. נודה לכם אם תחזירו את דרכונו של מר כהנא לשגרירות.
...מאחר שמר כהנא הוא עדיין אזרח ארצות הברית, עלינו לספק לו מסמכי נסיעה כאשר הוא מבקש זאת, גם אם לא מוחזר לו דרכונו.
אם ממשלת ישראל אוסרת עליו לצאת מישראל, נודה אם תיידעו אותנו על כך, כדי שנוכל להודיע על כך למר כהנא.19
בי"ג בשבט (5 בפברואר) דחה בית המשפט העליון את עתירתו של מאיר, ולמחרת פתח מאיר בשביתת רעב. בדיווח ששלחה למחרת השגרירות האמריקנית למשרד החוץ האמריקני נמסר: "היום בתשע בבוקר פתח כהנא בשביתת רעב בתוך רכב החונה מול השגרירות. על הרכב מודבקות כרזות בעברית [כך תורגמו לאנגלית]: 'מכהנא נמנעים חופש הביטוי וחופש הנסיעה', 'רוצה ללכת לארה"ב לפעול נגד תכנית הנסיגה של קיסינג'ר'".20
מאיר שתה כוס מיץ בכל בוקר ובכל ערב כדי שיצליח להתמיד בשביתת הרעב זמן רב. הוא אמר לכתבים: "אשבות שביתת רעב עד שיוחזר לי דרכוני".21
חברי הליגה חילקו לעיתונות ולעוברים ושבים פליירים באנגלית שבהם נכתב:
באוקטובר 1972 לקחה ממשלת ישראל — עקב לחץ אמריקני — את דרכונו של הרב מאיר כהנא ממנו לאחר שנעצר עם גיבור האצ"ל עמיחי פַּגלין. הם הואשמו בתכנון לבצע פעולות נגד מחבלים ערבים בעקבות הטבח במינכן. מאז הורשה פַּגלין לעזוב את הארץ פעמים רבות, אולם מהרב כהנא נמנעה זכות בסיסית זו.
הסיבה לכך ברורה. אין הוא מנוע משום שהוא עומד למשפט, שהרי לא זו בלבד שפַּגלין הורשה לצאת מן הארץ, אלא גם התובע והשופטים אמרו שוב ושוב שהרב כהנא הוא אדם אמין שניתן לסמוך עליו שיגיע למשפט.
מהצהרות התובעים ברור שהרב כהנא מעוכב משום שהוא מתכוון לנסוע לאמריקה כדי לערוך הפגנות ולדבר על נושאים שלדעתם יפגעו ביחסי ישראל עם ארצות הברית.
...הרב כהנא רוצה לנסוע לארצות הברית כדי לדבר ולארגן הפגנות גדולות וחוקיות... העם בישראל אדיש ומוכה אלם, ולכן המקום להיאבק נגד מדיניות הנסיגה הוא אמריקה.
לרב כהנא היכולת לארגן את היהודים האמריקנים נגד מדיניות הנסיגה — את זה יודעות ממשלות ארצות הברית וישראל, ולכן הן עושות מאמצים כבירים להחזיק אותו כאן כאסיר פוליטי.22
במאמר מערכת ב'ידיעות אחרונות' הביע הרצל רוזנבלום תמיכה בטענתו של מאיר:
החרמת דרכונו לא באה מחמת ה"סכנה" שכהנא עלול "לברוח ולא לחזור"... וגם שופטיו הכירו בזה. ואולם, אם כך, למה פסק היועץ המשפטי שייאסר עליו לבקר באמריקה? כדי למנוע מכהנא לגרום לנו על ידי נאומיו באמריקה קשיים... לוּ הוחרמו דרכוניהם של וילנר ומַחובֶר מ'מצפן', לבל ייסעו הם לגרום לנו קשיים בחו"ל, כל הארץ הייתה ניצבת על ראשה (ובצדק). ולמה, אם כן, שורר שקט בציבור בהישלל הזכויות הדמוקרטיות מכהנא? האין זו שערורייה עוד יותר גדולה מהשערורייה שבעצם נטילת חופש התנועה ממנו?23
בתצלום שהופיע ב'מעריב' נראה מאיר עומד על יד הרכב שבו קיים את שביתת הרעב, והרכב כולו מכוסה כרזות. באחת מהן נכתב: "כאן שובת הרב כהנא במחאה על שלילת דרכונו, על שלילת חופש הדיבור, על שלילת זכויותיו לנוע כאדם חופשי, וכל זאת בלחץ וושינגטון". בתצלום אחר נראה מאיר יושב על מיטה בתוך הרכב, גבו כפוף בגלל התקרה הנמוכה, ולפניו פתוחה גמרא גדולה. לידו מונח ספר שכנראה נתן לו אחד מתומכיו, "צום יכול להציל חיים". רופאים ביקרו אצלו לעתים קרובות כדי לוודא שהצום אינו מזיק לו.24
ביום השישי לשביתת הרעב עזב מאיר את משמרתו מול השגרירות האמריקנית כדי להשתתף בכנס לעליית חירום בבית ציוני אמריקה בתל אביב. הנואם הראשי היה ד"ר ויקטור רַטנֶר, לשעבר מנהיג ציוני בבריטניה. בהודעה לעיתונות נמסר שמאיר ידבר בכנס "למרות העובדה שהוא ביומה השישי של שביתת הרעב שלו בגלל החרמת דרכונו".25
רטנר, שתרם בנדיבות למערכת הבחירות של הליגה, שמע לעצתו של מאיר שלא לפרסם את העובדה שהם מיודדים. כחודש לאחר מכן, כשהודיע רטנר על כנס שיתקיים במלון 'שרתון' בתל אביב לשם הקמת ארגון עלייה ששמו 'הביתה', איש לא זכר שאת 'הביתה' ייסד מאיר בתשל"ב. ההסתדרות הציונית העולמית עזרה לפרסם את כנס היסוד של 'הביתה', ורטנר קיבל מכתבים מראשי מפלגת העבודה משה דיין ושמעון פרס שבהם התנצלו השניים על היעדרותם מהכנס.26
מאיר המשיך את שביתת הרעב במשך עשרה ימים. בכ"א בשבט (13 בפברואר) הלך הרב אריה יוליוס לשגרירות האמריקנית ושאל על דרכונו של מאיר. נאמר לו שדרכון חדש יונפק ויינתן למאיר "בתנאי שממשלת ישראל תודיע לנו שאין לה שום כוונה להחזיר לו את דרכונו עכשיו." למחרת, לאחר שהידיעה הזאת (שיוליוס הדליף) הופיעה ב'הארץ', הלך מאיר לשגרירות האמריקנית ומילא טופס לבקשת דרכון. השגריר קנת' קיטינג דיווח למשרד החוץ: "כהנא אמר לפקיד הקונסולרי שסיים את שביתת הרעב מאחר שהוא סבור שעתה יקבל דרכון".27
רק בכ"ג בשבט (15 בפברואר), לאחר שסיים מאיר את שביתת הרעב, השיב פרקליט המדינה גבריאל בך על המכתב שכתב הקונסול הכללי לַרי רודר ליועץ המשפטי מאיר שמגר, עשרה ימים קודם לכן:
נגד הרב כהנא תלויות ועומדות האשמות חמורות בבית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק פלילי 156/73) ובבית המשפט המחוזי בירושלים (תיק פלילי 167/73), ואחד מתנאי שחרורו בערבות היה האיסור לעזוב את הארץ. באוקטובר 1972 הורה בית המשפט בתל אביב להפקיד את דרכונו בתחנת המשטרה. הדרכון יוחזר עם סיום ההליכים המשפטיים בתיקים הפליליים הנ"ל.28
לאחר קבלת מכתב זה כתב הקונסול ג'ון אדמס למאיר:
התקבל בשגרירות מכתב מפרקליט המדינה שבו נאמר שדרכונך הנוכחי יוחזר רק לאחר סיום ההליכים המשפטיים נגדך בבתי המשפט המחוזיים בירושלים ובתל אביב. עקב כך, השגרירות תנפיק בעבורך דרכון חדש לאחר תשלום העמלה הנדרשת בסך עשרה דולר (42 לירות).29
בהתאם להוראות משרד החוץ האמריקני נמסר למאיר בכ"ט בשבט (21 בפברואר) דרכון בתוקף מלא. אולם מאיר עדיין היה מנוע מלנסוע לאמריקה. השגריר קיטינג הסביר זאת במברק למשרד החוץ: "ב-15 בפברואר הודיעה משטרת ישראל לנספח המשפטי שלנו שצו איסור יציאה מהארץ נשלח לכל הנמלים הבין-לאומיים בישראל כדי למנוע מכהנא לעזוב... כאזרח ישראלי, כהנא צריך דרכון ישראלי כדי לצאת מישראל. ברור שהחזקת דרכון אמריקני לא תועיל לו במאמציו לצאת למסע הרצאות בארצות הברית".30
אמנם לא הושג יעדה המוצהר של שביתת הרעב, אך סיקורה בעיתונות תרם לפרסום מטרותיו של מאיר בקרב הציבור בישראל. דבר אחד ברור: מאיר לא היה מצליח לקיים את שביתת הרעב בלי עזרתם של חברי הליגה, שהכינו את הרכב, שנשארו אתו יומם ולילה, שחילקו פליירים ושטיפלו בכל הפרטים הנחוצים.
משרד חדש בירושלים
בטבת (ינואר), מיד לאחר הבחירות, התכנסו חברי מזכירות הליגה כדי לחדד מטרות ולדון בתכניות לעתיד. בשעה שחיברו "הצהרת עקרונות" עלה נושא מחויבותה של התנועה להלכה היהודית. מאיר אמר שכל השקפותיה ופעולותיה של הליגה מבוססות על ההלכה, אך אין צורך לציין ב"הצהרת העקרונות" איזה רב או איזה ועד רבנים יהיה הסמכות המכריעה. עורך הדין רחמים כהן, שלא היה דתי, אמר שגם אם מישהו מחברי הליגה אינו מתנהג על פי ההלכה בחייו האישיים, עליו להכיר בסמכותה העליונה של ההלכה.
כל הנאספים הסכימו עם מאיר שצו השעה הוא החינוך. יואל לרנר נבחר לעמוד בראש ועדת החינוך, והוחלט לקיים סדרת הרצאות קבועה לציבור הרחב: בירושלים יהיו המרצים שמעון רחמים ומשה פוטולסקי, ובתל אביב ימסור את הרצאות עורך הדין משה סימון, כשיימצא שם משרד חדש. המשרד ברחוב דיזנגוף נסגר משום ששכר הדירה היה גבוה מדי.31
גיוס כספים היה אתגר תמידי. באספה אחרת של הליגה, שהתקיימה בד' בשבט (27 בינואר), הסביר מאיר לחברי המזכירות שאי אפשר לסמוך על סיוע כספי מהליגה באמריקה וצריך להתחיל לקצץ בהוצאות: במשרד החדש בתל אביב יעבדו רק מתנדבים ולא יהיה טלפון. חשבונות הטלפון, הוא אמר, היו מופרזים. הוחלט שבמשרד בירושלים יוגבלו במידה ניכרת השיחות היוצאות.32
גם שכר הדירה של המשרד ברחוב יפו בירושלים החל להיות נטל כספי גדול. אֵברי גרוס סיפר על חלקו של אביו, ראובן גרוס, שכֵנֵנו ברחוב סורוצקין, במציאת משרד חדש: "מאיר היה אמור לפנות את המשרד שהיה לו במרכז העיר. הוא היה מודאג, והדכדוך נראה על פניו. באחד מהימים יצא אבי מהבית וראה אותו בתחנת האוטובוס שמול ביתנו. כשהבחין בדאגה על פניו, הוא שאל אותו מה הבעיה".
כעבור ימים ספורים הגיע ראובן גרוס לביתנו ובידו חוזה שכירות לדירה שהוא רכש בדמי מפתח כדי להשכיר לליגה. הדירה הייתה בקומת קרקע ברחוב אוסישקין 31 בשכונת שערי חסד המוצלת והשקטה, לא רחוק ממרכז העיר. היה בה חדר גדול שניתן היה לקיים בו הרצאות ושני חדרים שהתאימו לעבודה משרדית, והחשוב מכול — שכר הדירה היה נמוך מאוד. בעניין התשלום כתב גרוס למאיר: "אם אתה יכול לשלם את דמי השכירות, שלם אותם למוכרים. אם לא, ננסה למצוא את הכסף". מי העלה על דעתו אז שמשרד זה עתיד לשמש את הליגה ואחר כך את תנועת 'כך' עד סוף חייו של מאיר!33
באותו חודש דיבר מאיר בכמה מקומות. על אחת ההרצאות נודע לי ממודעה בעיתון שבה הוזמן הציבור לדיון בתל אביב בכ"ח בטבת (22 בינואר) בנושא "מה מצפה העם מהכנסת השמינית?" שמעון רחמים סיפר לי שהוא ועורך הדין משה סימון דיברו שם על מדיניות הליגה ומאיר הסביר את חשיבות המאבק נגד קיסינג'ר באמריקה. במוצאי שבת ג' בשבט (26 בינואר) דיבר מאיר במועדון 'גשר' ברמת גן. לאחר מכן הוא קיבל מכתב תודה ממרכזת המועדון: "שיחתך הֶעמידה את השומעים בפני בעיות חדשות, והביאה אותם להתמודדות מחודשת וחיובית עם בעיות יסוד הקיימות בעמנו בשעה זו".34
סכנת המיסיונרים בישראל הייתה אחד הנושאים שעליהם דיבר מאיר בהרצאותיו ובשיחות עם חברי הליגה. כנראה, דבריו של מאיר בנושא היו הרקע ליזמה זו שנטלו כמה צעירים, חלקם חברי הליגה: בשעות הבוקר המוקדמות של י"ט בשבט (11 בפברואר), בזמן שביתת הרעב של מאיר בתל אביב, נזרקו בקבוקי תבערה לעבר שלושה מבנים נוצריים בירושלים: הכנסייה הבפטיסטית ברחוב נרקיס, המכון התיאולוגי השוודי ברחוב הנביאים וחנות ספרים מיסיונרית ברחוב הנביאים. שנים עשר אנשים נעצרו, בהם שניים מחברי הליגה. באחד העיתונים צוטטו דברים של דובר הליגה: "איננו מעודדים הפרות חוק, אך אנו רואים בפעולות אנטי מיסיונריות קיום מצווה". מאיר אמר לכתבים שההצתות לא היו יזמה של הליגה, אך הוסיף ש"כמה מהעצורים הם חברי הליגה, ואני גאה שיש אצלנו חברים כאלה".35
ארבעה אנשים הורשעו ונידונו לעונשי מאסר. הרב אריה יוליוס סיפר: "היה ברנש מנוול אחד, שהתגלה אחר כך כנוכל, שהסית אחרים להצתת מבנים מיסיונריים בזמן שביתת הרעב של מאיר". צעירה שישבה בכלא סיפרה: "נהגנו בפזיזות. מישהו הציע ואנחנו ביצענו. מאיר לא ידע דבר על התכניות, אבל הוא שמר על קשר אתנו כשישבנו בכלא ועזר לנו לשלם לעורכי הדין".36
בשעה שמאיר קיבל עליו להעניק סיוע משפטי לחברי הליגה שהורשעו בהצתות, עדיין היו לו חובות לעורך הדין מאיר שכטר שייצג אותו במשפט בעניין מכתבי ברז'נייב. הוא פנה לתומכיו באמריקה כדי לבקש תרומות ואפילו הלוואות אישיות. נַט רוזנווסר, למשל, קיבל מכתב משוכפל שבראשו נרשם שמו בכתב יד, מכתב שנשלח כנראה לתומכים נוספים:
אני יודע כמה עזרת לנו בעבר ואני מודה לך מאוד... עכשיו צפויים לי ולכמה מחברי הליגה משפטים, ומעולם לא קיבלתי פרוטה מהליגה הרשמית בארצות הברית... יש לנו חובות בסך כמעט 7,500 דולר, ואני מוכרח לצאת זכאי במשפט שלי כדי שאוכל להגיע לאמריקה ולהוביל את המאבק שם. בידיעה זאת ובידיעה שרק למעטים אכפת, אני פונה אליך ומבקש: לפחות הלווה לנו את הכסף שאנחנו צריכים, ואני אקבל עליי את החוב כחוב אישי.37
מאיר ניצל את עליית נושא המיסיון לכותרות ופרסם יזמה חדשה במטרה לרתום בני ישיבות לפעילות אנטי מיסיונרית לא אלימה. חברי הליגה חילקו פליירים שקראו לבני ישיבות להשתתף בכנס באולם תל תלפיות במוצאי שבת א' באדר (23 בפברואר) לשם הקמת ארגון גג נגד המיסיון, 'הארגון המאוחד נגד המיסיון'.
בהודעה לעיתונות כתב מאיר שהארגון החדש ירכז את המידע הקיים "על ניסיונות רכישת קרקעות ונכסים במימון גורמים עוינים ליהדות ולישראל בארצות שונות... כמו כן קיימות רשימות של שמות וכתובות ילדים יהודיים הלומדים במוסדות מיסיונריים ואף רשימות של אנשים שקיבלו הצעות כספיות מפתות על מנת שיתנצרו ויהגרו מישראל, ברובם עולים חדשים". עוד נמסר בהודעה, שמטרת מארגני הכנס לתאם את הפעילות הציבורית של הארגונים הקיימים הפועלים נגד המיסיון ולהביא לידיעת הציבור את ממדיה האמתיים של הבעיה.38
בב' באדר (24 בפברואר), למחרת כנס היסוד של ארגון הגג נגד המיסיון, נערכה אספה של מזכירות הליגה. שוב הדגיש מאיר את הצורך בצמצום הוצאות. בעקבות המתחים הפנימיים בקרב אנשי הליגה בניו יורק פחתו התרומות לליגה, והליגה באמריקה הפסיקה לשלוח כסף לישראל. מאיר אמר לחברי המזכירות שיהיה עליו לגייס תרומות ישירות מתומכים.39
מלבד עול הבעיות הכלכליות היה מאיר נתון באי ודאות לגבי משפטו הצפוי בעניין מכתבי ברז'נייב. במכתב לד"ר פרל הביע מאיר תקווה:
משפטי בעניין ברז'נייב נקבע ל-10 ול-12 במרץ [ט"ז וי"ח באדר]. הוא אמור להסתיים בתוך יום-יומיים מאחר שהודיתי בעובדות [כתיבת המכתבים] — בעונג ובגאווה — וכפרתי באשמה. זה הימור. אם אורשע, אני עלול לשבת בכלא. מצד שני, אולי אקבל מאסר על תנאי. אני מקווה לטוב, ואולי אהיה באמריקה באמצע אפריל [ניסן].40
למרות הטון האופטימי שבמכתבו של מאיר, הייתה סיבה לדאגה. מאיר ידע שגם אם לא יידון לעונש מאסר בישראל, ניסוח פסק הדין עלול לשמש ראיה להפרת תנאי המבחן שלו באמריקה ולהוביל למאסרו שם.
© כל הזכויות שמורות