פרק לח
המרכז לתודעה יהודית בירושלים אדר-סיוון תשל"ד / מרץ-יוני 1974
לאחר התפטרותו מהליגה התמקד מאיר בפעילות החינוכית של המרכז לתודעה יהודית. בהודעה לעיתונות על פרישתו מהליגה הוא הסביר את מטרותיו:
מעתה אפעל במסגרת 'המרכז לתודעה יהודית' שאנהל. הוא ישכון ברחוב אוסישקין 31 בירושלים, ויתקיימו בו שיעורים בתודעה יהודית, הרצאות ודיונים. הוא יוציא לאור ספרים וחוברות ויספק מרצים למי שרוצה בכך. זה יהיה חוג רעיוני אינטלקטואלי אשר ידון בבעיות וינתחן ויציע פתרונות. זה יהיה המבצר הרעיוני של האמת היהודית, השילוב הדתי והלאומי המהווה את עצם היהדות...
בריאיון ל'ידיעות אחרונות' אמר מאיר: "...הליגה היא כלי בלבד, צינור להעברת הרעיון. היא איננה פרה קדושה... אקדיש את זמני להגיע אל כל היהודים המרומים והנבהלים — במיוחד אל הצעירים אשר היו קרבן לגזלת האמת היהודית מצד אלה אשר התיימרו להנהיגם — ולהעמידם מול האתגר הגדול שבייעודם היהודי".
מאיר הסביר לכתב 'מעריב', את הצורך במרכז לתודעה יהודית: "חיים אנו בתקופה של ביניים, בלבול והתבוללות, בשעה שעננים קודרים מרחפים על העם היהודי. נתונים אנו בידיה של הנהגה של אסון ופשיטת רגל, הן בישראל הן בגלות... יש צורך משווע בגדלות יהודית ובהתרוממות אל הייעוד היהודי..."1
השיעורים במרכז לתודעה יהודית היו דומים לאלו שהיו בו בתחילת תשל"ג (ספטמבר 1972). מערכת השיעורים בתקופה שמיום ו' באייר עד יום י' בתמוז תשל"ד (28 באפריל-30 יוני) כללה שיעורים של הרב אריה יוליוס ושל מאיר, בעברית ובאנגלית. מאיר לימד שיעורים בתנ"ך וב"בעיות אקטואליות" באנגלית בימי שני וחמישי בשעות הערב ושיעור קבוע במוצאי שבתות בענייני דיומא.
עם הזמן הופסקו שיעורי אמצע השבוע, אך השיעורים של מאיר במוצאי שבתות באנגלית ברחוב אוסישקין הוסיפו להתקיים עד סוף חייו. קהל היעד שלו היה בעיקר תיירים וסטודנטים שהגיעו מאמריקה ללמוד בארץ. באופן קבוע חולקו בבתי מלון ובמרכז העיר פליירים משוכפלים כתובים באנגלית. באחד מהם נכתב בכתב יד: "במוצאי שבת הזה ובכל מוצאי שבת — הרב מאיר כהנא מדבר". יהודים צעירים רבים שמעו את שיעוריו של מאיר ונחשפו להבנה רחבה יותר של יהדותם ושל מדינת ישראל. ברוך בן יוסף ומנחם גוטליב היו מאלו שהתמידו לבוא לשיעוריו של מאיר בקיץ תשל"ד והתקרבו לרעיונותיו.2
חילול השם
אחד הנושאים העיקריים בהרצאות של מאיר לתיירים היה, כמובן, חשיבות העלייה לישראל. הרצאה בנושא זה בניסן (אפריל) פורסמה בפלייר שכותרתו "יהודי, צא". באייר (מאי) חילקו פעילי הליגה בבתי מלון בירושלים מאמר של מאיר שבו דברים נוקבים על הצורך בעלייה ארצה:
...בערב יום העצמאות פורסמה בעיתונים [בעקבות התקפת המחבלים בקריית שמונה] מודעה שראוי שניתן עליה את הדעת: "הבעת סולידריות עם העם השוכן בציון". החתומים עליה היו הארגונים היהודיים הגדולים בארצות הברית.
...הם — שלווים ושאננים, בטוחים ביציבותם ובשלומם — מושיטים את ידיהם אלינו, החיים בציון, המסכנים, הזקוקים לעזרה, הנתונים בסכנה... דאגתם לנו כנה ואמתית. אך בנוגע לעתידם הם חיים באשליה ונוהגים כעיוורים.
...יהודי! אתה רואה תמונה מעוותת!... לא היהודים בישראל בסכנה, אלא אתה! אתה הוא שבסכנת השמדה ושואה. אתה, החושב שסיר הבשר של לונג איילנד, של היילנד פארק, של בברלי הילס ושל מיאמי הוא נצחי ולעולם לא יימוט. אתה הוא המוּעד לפורענות ולשבר. אדמתה של גלות אמריקה רועדת תחת רגליכם...3
אכן, זה היה המסר של מאיר ליהודי הגולה בתגובה על המודעה שפרסמו לאחר התקפת המחבלים הנוראה שהייתה רק חודש קודם לכן בקריית שמונה: בי"ט בניסן (11 באפריל) הסתננו לפנות בוקר שלושה מחבלי אש"ף מלבנון לישראל וחדרו לבניין דירות בקריית שמונה. הם השליכו רימונים לתוך הדירות וירו על הדיירים. הם הרגו שמונה עשר איש, בהם ילדים רכים, ופצעו רבים. התקפת המחבלים הרצחנית הזו פתחה עידן חדש בטרור הערבי. עד אז פגעו מחבלי אש"ף בעיקר במוקדים ישראליים באירופה, כגון במסופי אל על ובשגרירויות. זו הייתה ההתקפה הראשונה בסדרה רצופה של פיגועי טרור בתוך ישראל.
מאיר ראה בזה הוכחה נוספת לצורך בטרור נגד טרור. בריאיון עם כתב 'ידיעות אחרונות' גיל סדן הוא אמר: "רק אם הערבים יפחדו כמו האנשים בקריית שמונה, הם עצמם ידרשו לחסל את הפת"חניקים". באמצעות המרכז לתודעה יהודית, הוא אמר, הוא ישכנע את עם ישראל בצורך במדיניות בלתי מתפשרת שתבטיח ביטחון לאומי. סדן ראיין את מאיר בביתנו ותיאר את אשר ראה: "הטלפון בביתו... נשלף מן השקע. הרב יושב ליד שולחן עמוס גזרי עיתונים, פניו עטורים זקן דליל של ספירת העומר. הוא עסוק בכתיבה ואינו רוצה שיפריעוהו".4
סביר להניח שהמאמר שמאיר היה עסוק בכתיבתו כאשר בא סדן לראיין אותו היה המאמר "חילול השם" שהוא חילק במסיבת עיתונאים ימים אחדים לאחר הריאיון. במאמר זה כתב מאיר שהתקפת המחבלים בקריית שמונה הייתה השפלה לאומית, ולכן היוותה חילול השם נורא. הוא הגדיר את העיקרון של חילול השם במילים אלו: "מצב שבו גוי מכה יהודי — הוא עצם מהותו של חילול השם".5
עיקרון זה, מניעת חילול השם, היה עיקרון מרכזי בכתביו ובהרצאותיו של מאיר והיה העיקרון שעמד בבסיס דרישתו לפעול בתקיפות כדי לשים קץ לפגיעות ביהודים. הוא זימן מסיבת עיתונאים בנושא הטרור הנגדי ובחר לקיים אותה בדיר יאסין, כפר ערבי לשעבר בצפון ירושלים, משום ש"חיילי האצ"ל והלח"י ביצעו [בקרב על הכפר הזה במלחמת השחרור] פעולה נגד הטרור הערבי במידה מספקת של דמיון וביעילות".6
הוא חילק לעיתונאים עותקים של מאמרו "חילול השם" ושל תכנית בת חמישה סעיפים לטרור נגדי שכותרתה "רק כך! תכנית פעולה לטיפול בבעיית הטרור הערבי". כתב סוכנות הידיעות 'יונייטד פרס' ציטט את דבריו של מאיר בדיר יאסין: "אי אפשר לעצור את הטרור באמצעים המוסריים שאנחנו היהודים תמיד נקטנו". הכתב סיכם את תכנית חמשת הסעיפים במשפט אחד: "ייעשה שימוש באותם אמצעים שמשתמשים בהם הערבים ונגד אותו סוג של מטרות".7
עיקרי חמשת הסעיפים הובאו בכתבתו של גיל סדן ב'ידיעות אחרונות':
1. כינון ארגון מחתרתי יהודי כלל עולמי של טרור נגדי, שישים לו למטרה למנוע פעולות נגד יהודים ולנקום במבַצעֵי פעולות כאלה.
2. במקביל יפתח הארגון מיד בפעולות טרור נגד אזרחים בתוך מדינות ערב, כי "רק הפחדת ההמונים תאלצם לדרוש מממשלותיהם לגרש את הפלשתינאים".
3. אם יפגעו מחבלים ערביים בבני ערובה — בעקבות אי הסגרת חבריהם הכלואים בישראל — יוצאו להורג אותם מחבלים כלואים שביקשו החוטפים לשחרר.
4. בכל מקרה של טרור נגד יהודים יגורשו אלף משפחות ערביות מן השטחים המוחזקים.
5. כיוון שאין אפשרות לשנות את הלך הרוח הלאומני בקרב ערביי ישראל, יש לעודד את הגירתם מן הארץ תוך הבטחת עתידם הכלכלי בארצות המערב.
מאיר אמר לסדן: "הממשלה צריכה לתמוך בארגון כזה, ממש כשם שקבוצות הטרור הערביות נתמכות בידי מדינות ערב".8
כחודש לאחר ההתקפה בקריית שמונה שוב חדרו מחבלים מלבנון לישראל. הם השתלטו על בית ספר במעלות, ובמשך שעות ארוכות החזיקו בקבוצת תלמידים כבני ערובה, בדרישה לשחרר מחבלים הכלואים בישראל. בסופו של דבר הם רצחו עשרים וארבעה מבני הערובה ופצעו כמעט שבעים. התקפת הדמים הזו זעזעה את היהדות העולמית. בניו יורק הפגינו יותר מעשרת אלפים איש מול בניין האו"ם ומול הקונסוליה הלבנונית. ד"ר מוחמד מהדי, מזכ"ל 'ועד הפעולה ליחסים אמריקניים-ערביים', ארגון ערבי בניו יורק, טען שחברי הליגה תקפו אותו ברחוב לאחר שיצא ממסיבת עיתונאים. מאיר חזר והטיף לטרור נגדי: "הערבי בדמשק, בבירות ובטריפולי מוכרח לדעת שכל עוד תומכת ממשלתו בצורה כלשהי במחבלים, הוא בסכנת התפוצצות בשוק, באוטובוס וברחוב".9
בסוף ניסן (אפריל) גויס מאיר לצה"ל. מאחר שהוא כבר היה בן ארבעים ושתיים, הוא שובץ בהג"אא. כעבור שנים אחדות הוא התקבל לשירות צבאי רגיל על פי בקשתו, אך אפילו שירותו ה"מתון" בהג"א היה בעבורו חוויה מרתקת שחשפה בפניו הווי ישראלי שהיה חדש לו. חיילי הג"א, בדרך כלל אנשים מבוגרים או בעלי משפחות גדולות, הורשו לחזור הביתה כמעט בכל ערב. כך הייתה למאיר האפשרות להמשיך לכתוב מאמרים ולהיפגש עם חברי הליגה גם בעת שירותו.10
תקופת המתנה וכתיבה
בתקופה הזאת, שבה המתין מאיר לפסק הדין שייתן השופט בזק בעניין מכתבי ברז'נייב, הוא הקדיש זמן רב לכתיבה. הוא פרסם עלון דו-שבועי וארבע חוברות באנגלית בחסות המרכז לתודעה יהודית.
העלוןב יועד לדוברי אנגלית בישראל ולתומכיו של מאיר בארצות הברית. מאיר פרסם אותו כ"משהו פשוט מאוד, בלי שום גנדור — רק החדות והעומק שהתרגלתם אליהם". הוא הודפס במכונת שכפול משרדית והכיל מאמרים אידיאולוגיים ודיווחים חדשותיים. בגיליון הראשון, שנשא את התאריך ד' באייר תשל"ד (26 באפריל 1974), הובאו קטעים מתוך הספר 'האתגר' וסקירה של משפטו על מכתבי ברז'נייב בכותרת "משפט חסוי בישראל". בגיליון זה פורסמו גם שני המסמכים שחולקו במסיבת העיתונאים בדיר יאסין: "חילול השם" ו"רק כך!" ארבעה עשר העמודים האחרונים של הגיליון הוקדשו למאמרו "מדינת סגולה", מאמר שחולק בחודש הקודם במסיבת עיתונאים בכותרת "הצהרה נוספת לבית המשפט".11
בידיעה בגיליון זה כתב מאיר על נישואיו החדשים של הנרי קיסינג'ר עם ננסי (אישה לא יהודייה), בציניות האופיינית לו:
לאחר ששמענו כיצד גולדה מאיר מקוננת על קצב ההתבוללות ונישואי התערובת בארצות הברית, הופתענו לשמוע שהיא שלחה מברק ברכה, שכלל הזמנה לביקור בישראל, לרגל נישואיו של הנרי קיסינג'ר [יהודי] עם כלתו ה"שיקסע" [גויה]... פשוט שכחנו לרגע את התסביך הגלותי הידוע ששמו "אנחנו-צריכים-את-קיסינג'ר-ואת-אמריקה-לכן-לא-נרגיז- אותם"... ביום רביעי שעבר באנו לקונסוליה האמריקנית בירושלים כדי להעניק להנרי את פרס "נישואי התערובת של השנה".12
היו מעט מאוד מנויים על העלון. בגיליון השלישי (ג' בסיוון, 24 במאי) צוין בהערה קצרה בעמוד השני שמספר המנויים עלה לעשרים ושישה. בגיליון השישי (ט"ו בתמוז, 5 ביולי) כתב מאיר:
...העלון יפסיק להופיע לאחר גיליון זה. כמו בדברים רבים אחרים, האנשים המסכימים אתו ורואים בו צורך אינם רוצים לחתום על מנוי או לתמוך בו. רשימת התפוצה קטנה כל כך, עד שמבחינה כלכלית הגיוני יותר להחזיר את הכסף למנויים המעטים ולהפסיק לשלם את עלויות פרסום העלון.13
החוברות שכתב מאיר באנגלית נחלו הצלחה גדולה יותר מהעלון. החוברת הראשונה שיצאה לאור בתקופה זו הייתה אסופת מאמרים ושמה 'מכתבים מהכלא'.ג את רוב המאמרים שבה כתב מאיר כשהיה עצור בגלל מכתבי ברז'נייב בסיוון תשל"ג (יוני 1973). שניים מהמאמרים נכתבו בתשרי תשל"ג (אוקטובר 1972), כשהיה עצור בחשד למעורבות בניסיון לשלוח נשק לחו"ל.14
אחד המאמרים, חיבור על משמעותם של חיי תורה ומצוות, הופיע בצורת מכתב ממאיר לאסיר שהוא פגש בבית מעצר במנהטן. יותר משנה לאחר אותה פגישה כתב האסיר למאיר:
...אותו ערב עמוס בבית המעצר, כשאתה וחבריך גדשתם בצפיפות את חדר החקירות... אני הייתי אותו אסיר נמוך ושמן כבן ארבעים ששימש מראיין-קלדן.
אולי אינך זוכר זאת, אבל הושפעתי עמוקות מאותם רגעים של קשר ושיחה. מאוחר יותר, כשהיה לי זמן לחשוב... שמתי לב לסתירות העמוקות ולהיעדר המחויבות הרוחנית והמוסרית בחיי... אולי ייטב לי אם אחזור לשורשים שאמי התנתקה מהם כשנישאה לגוי, לאותם שורשים שאליהם נחשפתי רק "חברתית", מאחר שמשפחתי ביקשה להתכחש למורשתה.
מאיר ענה לו:
...אנסה להסביר לך את מה שניסיתי להסביר ליהודים רבים כל כך שהם תוצר של דור שלא רק ברח מיהדותו אלא גם סילף את כל העצמה, החיוניות והיופי שביהדות. אולי בסופו של דבר לא אצליח לעודד אותך, אבל בהחלט אסביר לך את עקרונות היהדות שבזכותם חי עם ישראל במשך כל הדורות...
קודם כול, יש לדעת שיש ייעוד יהודי. הוא קיים אם נרצה בו או לא. הוא יֵצא לפועל בסופו של דבר אם נדבק בו או לא. ליהודי עבר בעל נקודת התחלה ברורה; יש לו מחויבות, שהיא המטרה לקיומו — הן כאדם הן כישות יהודית נבדלת. ליהודי יעד ועתיד, והם יתגשמו בוודאות. רק מי שיודע זאת ומאמין בזאת ימצא את התשובה על השאלה המייסרת רבים: למה להיות יהודי? רק לאלו הדבקים בייעוד הייחודי הזה ומקיימים את מצוות היהדות הייחודיות יש סיבה הגיונית להיות יהודים גאים.
...התורה היא מערכת המצוות המגדירות את התנהגות היהודי כיחיד וכעם. זוהי התורה שנשא אתו עם ישראל כשיצא לגלות ולסבל, לפוגרומים, למסעי הצלב, לאינקוויזיציות ולאושוויץ. זוהי התורה שלמדו יהודים בלילות כפור ברוסיה ובימי קיץ לוהטים בתימן. זוהי התורה שהפכה צריף מוכה עוני לארמון בכל ליל שבת — בימים שבהם הייתה השבת יותר מיום שבו מציגים טקס פושט רגל של עשרת אלפים דולר המכונה בר מצווה. זוהי התורה שיצרה את המשפחה היהודית החמה והמחַבֶרֶת, משכן של כבוד ואהבה. זוהי התורה שהצמיחה צעירים השואפים לא לסמים, לכיף ולאלימות, אלא ללימוד המתוק של ה"חדר", אותו "חדר" קטן שממנו יצאו ענקי תורה ולימדו מהו הטוב האמתי...
...אני מצרף רשימת ספרים שאני מקווה להשיג בשבילך. קרא אותם מתוך ידיעה שהם התחלה צנועה בלבד. אני מקווה שלאחר שתשתחרר מהכלא תוכל לבוא לישראל וללמוד בבית הספר של הליגה, המתאים במיוחד ליהודים חסרי רקע המחפשים את עברם ואת עתידם, או במוסד לימודי דומה אחר. בכל מקרה אני מצרף את כתובתי בישראל... ומתפלל שה' ייתן בך את הכוח ואת התובנה לחפש ולמצוא את עצמך.15
בסיוון (יוני) פרסם מאיר חוברת (באנגלית) ששמה 'הרעיון היהודי: תכנית יהודית לקיום יהודי'.ד היא כללה את הרעיונות שבחוברת 'עקרונות והשקפות' (תשל"א) ובחוברת 'הליגה להגנה יהודית: מדריך לחבר' (תשל"ב), וכן את ההשקפות הבסיסיות בעניין הייעוד היהודי ומדינת ישראל שהוסברו בספרו 'האתגר'. בהקדמה לחוברת הוא כתב:
...הרעיון היהודי — התורה — נעשה צר, מוגבל וחסר אופי. לא ניתן עוד להבחין בפאֵרָה ובהדרה. מצד אחד קיים היהודי "הלאומי", הדוחה את הדת או מצמצם אותה. מצד אחר קיים היהודי "הדתי", המצמצם את היהדות לטקסים דתיים ואינו נותן את לבו לעניינים שהם כביכול "לא דתיים", כמו פוליטיקה, יהודים במצוקה, ארץ ישראל וגבולותיה, בעיות חברתיות וכדומה.
לשניהם אותה טעות: שניהם מצמצמים ומעוותים את הרעיון היהודי.
...דרושה ראייה כוללת של הרעיון היהודי כדי להבין אותו בשלמותו... המצוות הן כמו לבנים, חלקים של בניין. מי שמסתכל על לבֵנה אחת, אינו רואה כלום; אבל מי שמסתכל על לבֵנה כחלק מבניין רואה מבנה נהדר ותכנית מקיפה. מי שמקיים מצוות כמעשים שאין ביניהם קשר, כלבנים מפוזרות, פועל בלי הכרה בתכנית האלוקית ובייעוד האלוקי, והרעיון הנשגב של היהדות נעשה "פולקלור" בעלמא.
היהודי פועל תמיד בשני מישורים מקבילים. הוא אינו סומך על הנס ואינו מסתפק בתפילות, אלא מתכונן למלחמות בכל האמצעים הטבעיים. בד בבד עם השתדלותו הוא יודע שהניצחון לא יבוא בכוח הזרוע בלבד.
אל לנו לפחד מהיותנו "לבדד"; זוהי ברכה. זוהי הברכה שהצילה את עם ישראל מהתבוללות במשך כל הדורות, ובזכות ברכה זו תהיה הגאולה הנסית של עם ישראל נשגבה ומדהימה עוד יותר.16
את העיקרון "עם לבדד" הסביר מאיר בהרחבה בחוברת שפרסם כחודש לאחר מכן, בתמוז (יולי). החוברת, שפורסמה גם בעברית, נקראה 'במדבר כג:ט'ה על שם הפסוק בספר במדבר: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מאיר הסביר שעם ישראל אינו תלוי בבעלי ברית; כשעם ישראל עומד בדד, בלי בעלי ברית, ריבון העולמים בא לעזרתו:
...עם ישראל לבדד — קללה? ההפך מכן! בבדידותו טמונה ישועתו של היהודי וקידוש שם אלוקיו. "אשור לא יושיענו..." (הושע יד). רק אמונה, ביטחון במלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, ונכונות לקום ולעשות בכוח אמונה וביטחון אלה... אם נבין זאת, נביא בעצמנו את הגאולה והישועה..."17
החוברת הרביעית שיצאה לאור באותה עת נקראה 'משוגעים ורוצחים'.ו כך כינה הרב מיכאל דב וייסמנדל בספרו 'מן המצר' את היהודים ששתקו בזמן השואה, וכך כינה מאיר את היהודים באמריקה ששתקו אל מול לחצם של ניקסון וקיסינג'ר על ישראל לוותר על שטחים מארץ ישראל. הוא כתב:
יהודי! משוגע! רוצח! כמה זמן עוד תשב בשקט ותיתן ללחץ האמריקני האכזרי לחנוק את ישראל?... אם הפקידים החנפנים המתיימרים להיות מנהיגיה של יהדות ארצות הברית מרגיעים, מנסים לשכנע שאין מקום לדאגה, שהאינסטינקטים שלכם המתריעים על סכנה טועים... כמה זמן עוד תמשיכו להיות משוגעים ורוצחים ולהאמין להם?
...מי יציל אותנו?... בוודאי לא ממשלת ישראל, ממשלת המחדל של מלחמת יום הכיפורים... ראש הממשלה החדש יצחק רביןז, אומר לתושבי גוש עציון ש"לא נורא" אם ניתן את גוש עציון לערבים וניאלץ להשיג ויזה ירדנית כדי לבקר בה!
...יהודי אמריקה! החזית אינה כאן בישראל אלא בארצות הברית... הפסיקו הכול! התארגנו, צאו לרחובות, השתלטו על משרדים, צעקו, עוררו את העם האמריקני, הסבירו לגויים שהמדיניות האמריקנית במזרח התיכון אינה עניין יהודי, אלא עוד צעד מטורף של ניקסון וקיסינג'ר; הסבירו להם שדֶטַנט פירושו הקץ לעולם החופשי, וישראל היא הקרבן...18
שלוש החוברות הראשונות הודפסו בישראל, אך חוברת זו הודפסה בארצות הברית בעזרת תומכיו של מאיר. במכתב שכתב אליהם בי"ג בתמוז (3 ביולי) ביקש מאיר שישלחו לו כמה עותקים והוסיף: "הפיצו את החוברת ואל תחסכו מאמצים במערכה נגד תכניותיהם של ניקסון וקיסינג'ר".19
בעמודים האחרונים של החוברות פורסם מחירון לכתביו של מאיר באנגלית. המחירים היו צנועים. למשל, מחיר מנוי לעלון הדו-שבועי היה אחד עשר דולר או עשרים לירות; מחיר 'מכתבים מהכלא' היה דולר וחצי, מחיר 'במדבר כג:ט' היה דולר אחד. גם הספרים 'האתגר' ו'לעולם לא עוד' הוצעו במודעות אלו בהוזלה.20
מו"ל לספר 'סיפורה של הליגה'
נוסף על הפעילות הרבה בעניין החזרת דרכונו וההתארגנות המחודשת של הליגה עסק מאיר בחודשים שלאחר הבחירות בכתיבת 'סיפורה של הליגה להגנה יהודית'.ח בשבט (פברואר), כשחמשת הפרקים הראשונים היו מוכנים, הוא שלח את כתב היד למו"לים שהביעו התעניינות בו כשהציע להם את ספרו בתשרי (אוקטובר 1973).21
הוא כתב להם:
מצורפים חמשת הפרקים הראשונים של 'סיפורה של הליגה להגנה יהודית'... יתר הפרקים עדיין בתהליך תיקון ושיפוץ. (כרגע אני בעיצומה של שביתת רעב בניסיון לקבל חזרה את דרכוני מממשלת ישראל, וקשה לי להתמסר לכתיבה.)
הוא צירף לפרקים המוכנים את תמצית הנושאים העיקריים של יתר הפרקים:
פרק6:"האם זה טוב ליהודים?"... המאבק בראש העיר לינדזי והקריאה להצבעה לפי אינטרסים יהודיים... הסיבות לקשר עם ג'ו קולומבו... עמדתנו בנושא מלחמת וייטנאם.
פרק7:"שנאת היהודים: הייתכן אושוויץ בארצות הברית?" ...עמדתנו בעניין חופש הביטוי לנאצים, קריאתנו לפינוי מידי של היהודים לישראל...
פרק8:"הליגה — מה עכשיו?"22
התשובות היו מאכזבות. מו"ל אחד כתב: "זה לא מתאים לתכניות הנוכחיות שלנו". מו"ל אחר כתב: "סיפור ההיסטוריה של הליגה הצליח לרתק, להרגיז, לרגש ולעודד אותנו... פשוט איננו מתאימים לשיווק של ספר כזה..."23
מאיר היה מודאג. אמנם 'סיפורה של הליגה להגנה יהודית' יצא לאור בסופו של דבר בהוצאת צ'ילטון באייר תשל"ה (מאי 1975), אך בתשל"ד, כאשר הוא עמד לסיים את כתיבת הפרקים האחרונים, הוא עדיין לא מצא מו"ל. אף שהספר עדיין לא הודפס, הוא נכלל בכתבים שפורסמו למכירה במודעות בעמודים האחרונים של ארבע החוברות שיצאו לאור בקיץ. במקום לציין את מחירו כתב מאיר: "הספר עומד לצאת בשנה הקרובה. אל תשלחו כסף. רק ציינו אם תרצו לרכוש את הספר תמורת 7.95 דולר".24
מאיר קיווה שיהיה ביקוש רב לספר, ושביקוש זה יעודד את תומכיו לגייס כסף ולהוציא אותו לאור בהוצאה עצמית. הוא כתב להם:
אני מקווה שאתם מבינים שאין שום דבר בלי הרעיון, ובלי פרסום אין משמעות לרעיון, ובלי הפצה לא יהיה פרסום. לכן חשוב כל כך להדפיס את כתביי ולהפיץ אותם.
אני מדגיש את חשיבות הספר על תולדות הליגה: צריך להזכיר לאנשים מה עשתה הליגה בעבר כדי שיתמכו בה בעתיד... הקמת קבוצת השקעה למטרת רווחים היא הדרך הטובה ביותר לגייס כסף לספר. אם יש אנשים המהמרים בבורסה ואם יש אנשים המהמרים בלאס וגאס, בוודאי יש גם כאלה שיבינו שחשוב "להמר על יהודים". הזמן הוא רכיב מכריע.25
מאיר קיווה שיורשה לנסוע לאמריקה בזמן הקרוב, ובמודעות שהופיעו בחוברות נכתב "הרב כהנא חייב להישמע". לקוראים באמריקה הוצע להזמין אותו לדבר בבתיהם, בבתי כנסת ובאירועים. למודעות צורפו גם בקשות לתרומות. באחת מהן נכתב: "הרעיון הוא הנשק החשוב ביותר. עזרו להפיץ אותו. כתבו צ'ק למרכז לתודעה יהודית (פטור ממס) ושלחו אל יוג'ין סינגר... ניו יורק או אל יעקב בלום [אבי]... ירושלים".26
כמו בעבר, ניסה מאיר לגייס כסף על ידי פרסום מאמריו בעיתונים יהודיים בארצות הברית (נוסף על ה'ג'ואיש פרס'). הוא כתב לכמה מו"לים. גבריאל כהן, מו"ל ה'ג'ואיש פוסט אנד אופיניון', ענה על מכתבו של מאיר בקורטוב הומור: "כמובן, קראתי את טוריך ב'ג'ואיש פרס'... תוכל לקנות ארוחה טובה בישראל בעשרת הדולרים שנוכל להציע לך לשבוע".27
באמצעות במתו הקבועה, ה'ג'ואיש פרס', המשיך מאיר להזהיר את יהודי אמריקה מפני סכנות האנטישמיות ולעודד את עלייתם לישראל. בטורו "חשיפת השונאים" הוא הרבה לצטט מתוך פרסומיהם של שונאי יהודים באמריקה. דוגמה לכך היא ציטוט זה שציטט מאיר מתוך ביטאון של קבוצה ימנית קיצונית: "כנופיית הציונים הבין-לאומית אחראית למחסור בנפט". במאמר אחר הוא תיאר ניסיון הפחדה של ניאו-נאצים: שלושים נאצים לבושים מדים וצלבי קרס הגיעו לדיון של מנהלת החינוך בסן פרנסיסקו בנושא האינטגרציה בבתי הספר, כדי ליצור איום ולמנוע שילוב של ילדים שחורים בבתי ספר של לבנים. במאמר אחר הוא כתב שיהודים בסן פרנסיסקו התלוננו על "קו פתוח" טלפוני של הניאו-נאצים, אך כלי התקשורת המקומיים תמכו בזכות לחופש ביטוי לנאצים.28
מידע על ארגונים קיצוניים קיבל מאיר מביטאונים שהיה מנוי עליהם. במכתב שכתב לשפרה הופמן בניסן (אפריל) הוא ביקש: "פג תוקפם של המינויים שלי על עיתונים נאציים. האם תוכלי בבקשה לחתום בעבורי על מינויים לעיתונים הבאים..."29
מדי פעם כתב מאיר כתבות בסגנון קליל בשם העט מאיר הכהן. בדרך כלל הוא כתב בהן על הנעשה בישראל, מנקודת מבט ששיקפה את דעותיו. באחת מהן הוא הביא ראיונות עם תושבי רמת הגולן, שבהם סיפרו התושבים על המאמצים הרבים שהשקיעו בחקלאות בגולן והביעו את חששותיהם מאבדן כל עמל כפיהם כתוצאה מלחצו של קיסינג'ר על ישראל לסגת מרמת הגולן. כתבה אחרת, "היום הארוך האחרון", התבססה על 'דברי הכנסת', הפרוטוקול של הכנסת. מאיר ציטט מתוכו את הוויכוח הסוער שהיה בכנסת בין שרי העבודה בעניין חובת ההתפטרות של השרים המעורבים במחדלי מלחמת יום הכיפורים, ובכך הבליט את מחדליה של מפלגת העבודה.30
אִמרו לניקסון ולקיסינג'ר: לא!
מאיר ניסה לגייס את דעת הקהל האמריקני למערכה נגד קיסינג'ר. הוא כתב: "מטרתנו היא להסביר ללא יהודים באמריקה שהמדיניות של ניקסון וקיסינג'ר מנוגדת לאינטרסים של ארצות הברית. צריך לנקוט קו הסברה המדגיש את האינטרס האמריקני האנטי-סובייטי ולהציג את ישראל כמבצר האנטי-קומוניסטי העיקרי במזרח התיכון".31
גם בקרב הממסד היהודי בארצות הברית נשמעו קולות התנגדות לקיסינג'ר. פרופסור הנס מורגנטאו, מומחה למדעי המדינה, טען שמדיניותו של קיסינג'ר במזרח התיכון נשענת יותר מדי על ההתחייבות המצרית המפוקפקת לשלום. הוא הטיל ספק בכדאיותה של הסתמכות אמריקנית על הדֶטַנט על חשבון מדינת ישראל.32
למאבק נגד קיסינג'ר ניסה מאיר לגייס גם את תמיכתם של אזרחים אמריקנים הגרים בישראל. במודעה קטנה ב'ג'רוסלם פוסט' הוא הזמין אזרחים של ארצות הברית להשתתף באספה להקמתה של תנועת 'אזרחים למען ג'קסון ונגד קיסינג'ר'. הוא כתב שהתנועה תתמוך במועמדותו של סנטור ג'קסון לנשיאות ארצות הברית בבחירות הקרובות ותתריע על הסכנה שבתכניתו של קיסינג'ר. מאיר שלח הודעה לעיתונות:
אדווארד קנדי [מועמד דמוקרטי לנשיאות] הוא היריב הרציני היחיד העומד בדרכו של סנטור ג'קסון, בשעה שארצות הברית זקוקה לסוג ההנהגה שרק ג'קסון יכול לתת. האשליות של קנדי בעניין הדֶטַנט ובעניין מדיניות בדלנית ימיטו אסון על אמריקה, על העולם החופשי, על ישראל ועל היהודים. לכן החלטנו להתחיל לפעול למען ג'קסון ונגד קנדי עכשיו, כשקנדי עדיין לא זכה בתמיכה ציבורית רחבה.
חמישים איש, כולל כתבת 'מעריב' אינגה דויטשקרון, הגיעו לאספה בח' באייר (30 באפריל) בבית ציוני אמריקה בתל אביב. דויטשקרון ציטטה את דבריו של מאיר באספה: "אילו רק החזירו לי את דרכוני הייתי פועל למען ג'קסון בארצות הברית ובוודאי נגד קיסינג'ר, שהוא אסון ליהודים".33
ימים אחדים לאחר מכן ערך מאיר הפגנה מול השגרירות האמריקנית בתל אביב כדי למחות על הגעתו של קיסינג'ר לישראל. בתצלום בעיתון נראים מפגינים המחזיקים שלטים שקראו "ישראל לא למכירה!" ועל ידם עומד מאיר ומדבר אל הקהל ברמקול. לאחר מכן הורשה מאיר להיכנס לשגרירות ולהגיש עצומה לשגריר קנת' קיטינג. אנשי הליגה חילקו פליירים באנגלית שהודיעו שתתקיימנה פגישות של תנועת "לא לניקסון וקיסינג'ר" בט"ז באייר (8 במאי) בביתה של משפחת טורנברג בתל אביב וביום המחרת במרכז לתודעה יהודית בירושלים.34
מאיר קרא גם לצעירים להצטרף לפעילות נגד קיסינג'ר:
צעיר יהודי, צעירה יהודייה,
עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעִפִּים?!
דיכאון, דאגות, ספקות, ייאוש — אופפים את היחיד והכלל במדינת ישראל בימים אלו.
זכותנו על הארץ הזאת — כולה — על יסוד ההבטחה האלוקית לעם האלוקי הדבק בתורתו ובאמונתו מדורי דורות ובא למענן באש ובמים — הגיעה עד משבר במבחן המציאות.
...את המושג "אף שעל" לא כהנא המציא, אלא הערבים, והם צודקים! אם יש "פלסטין" — אין ישראל. אם אין לך זכות לשבת בשכם ובחברון, בגולן, בבקעה ובהר — על אחת כמה וכמה שאין לך זכות לשבת בתל אביב, בבאר שבע, ביפו, ברמלה, בלוד ובסביון!35
אסטרטגיה חדשה: מרי אזרחי
מאיר הגיע למסקנה שלא די בצעקות ובהפגנות כדי לעצור את קיסינג'ר. המרי האזרחי שניהלה התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית היה דוגמה למאבק יעיל באי צדק, ומאיר החליט שיש לנקוט דרך זו. הוא פרסם את רעיון המרי האזרחי בפלייר:
כל הכבוד להפגנות!
כל הכבוד לאספות עם!
כל הכבוד לנאומים מזהירים ומבריקים!
כל הכבוד למחאות, דרישות, תביעות, צעקות, וכו'!
אך לא מאלה ניוושע, ולא באלה נעצור את הנסיגה מהמולדת!
הממשלה והנציב העליון ד"ר קיסינג'ר "מצפצפים" על כל אלה ועל כולנו.
לא עת דיבורים וצעקות היום הזה!
עת לעשות!
הציבור הוזמן לדיון בנושא "מרי אזרחי — כן או לא" בירושלים בכ"ב באייר (14 במאי) ובתל אביב בכ"ח באייר (20 במאי).36
בעלונו הסביר מאיר:
במחאות רגילות לא נצליח לשכנע ממשלה כזאת, אשר מלבד היותה נתונה ללחצה הכבד וחסר הרחמים של וושינגטון, גם יושבים בה כאלה המוכנים ואף להוטים לוותר על חלקים מהארץ למען ה"שלום".
...הדרך היחידה לשכנע את הממשלה לעמוד איתנה ולהציל את המדינה היא להפחיד אותה ולמנוע ממנה לעשות ויתורים מטורפים... הגיע הזמן לדיון לאומי אמתי בנושא "מרי אזרחי — כן או לא?"
...האם הייתה לגנדי [המנהיג ההודי] הזכות לסרב לציית לחוק — בצורה בלתי אלימה — במאבקו להודו חופשית? האם הייתה למרטין לותר קינג הזכות להוביל אלפים במרי אזרחי למען זכויות השחורים? נושא זה העסיק אנשים רבים שהיו מחויבים לשלטון החוק, אך הבינו שלפעמים השמירה על החירות דורשת להפר את החוק.
אם כך, ברור שיש מקום לדון ברצינות בשאלה האם אין עצם קיומנו הוא עילה מוצדקת למרי אזרחי...
מאיר האמין שמרי אזרחי יוכל להצליח בישראל:
...אם יסרבו המונים לשלם מסים ויערכו שביתות שבת במשרדי ממשלה בדרישה להיעצר, מתוך ידיעה שאין די בתי מעצר לכולם — וכל זה מול מצלמות התקשורת העולמית —
...לא זו בלבד שהממשלה לא תוכל לסגת, אלא היא גם תקבל קלף פוליטי יקר; היא תוכל לומר לקיסינג'ר: "תראה, אנחנו מוכנים לוותר, אבל מה נוכל לעשות? תראו 'אותם'. 'הם' לא ייתנו לנו".37
גוש אמונים, שהיה אז תנועה חדשה, פעל לפי העקרונות של מרי אזרחי. באותם ימים נעשו ניסיונותיו הראשונים להתנחל בשומרון. בט"ו בסיוון (5 ביוני) עלו כמאה וחמישים גברים, נשים וילדים לגבעה הסמוכה לשכם. חמדי כנען, ראש העיר לשעבר של שכם, קרא לערביי עירו להיות מוכנים ל"מאבק אלים" אם יישארו המתנחלים. ראש הממשלה יצחק רבין, שביקש לשמור על "שקט", הכריז שההתיישבות בשטחים הללו היא עניין התלוי בהחלטות הממשלה ולא בהחלטותיהם של יחידים. המתנחלים סירבו להתפנות, ורבין הורה לצבא לפנותם בכוח.38
מאיר כתב:
...הניסיון להתנחלות היה צעד גדול קדימה... נקווה שדברים כאלה יימשכו ושאנשים יהיו מוכנים למלא בתי מעצר עד אפס מקום. כמו שהעם בצפון אירלנד הצליח להשיג את מה שרצה באמצעות השבתות כלליות בלי אלימות, כך יכולים אנו לאלץ את הממשלה האומללה כאן להתיר התיישבות יהודית בארץ ישראל...39
במאמר "חוק וסדר בישראל", שהופיע ב'ג'ואיש פרס' ופורסם אחר כך כחוברת בעברית, הסביר מאיר בהרחבה את רעיון המרי האזרחי וקישר אותו לחובת ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל:
הדמוקרטיה מבוססת על העיקרון שעל המיעוט לקבל את החלטת הרוב, בין שנכונה בין שלא נכונה, וששינוי יוכל לבוא רק באמצעות בחירות או חקיקה. אם היום תפר קבוצה אחת את החוק, מחר תפר אותו קבוצה אחרת, ויציבותה של החברה תתערער עד כדי ג'ונגל, אנרכיה.
...שאלת זכותה של המדינה לדרוש ציות מאזרח הטוען שחוק מסוים נוגד את מצפונו היא עתיקת יומין, לפחות מתקופתו של סוקרטס. בוודאי, מי שמכיר את המושג מרי אזרחי כפי שהגדיר אותו ת'ורו ומי שראה כיצד הפר מרטין לותר קינג בכוונה תחילה את החוק הדמוקרטי בקי בדילמה.
...אכן, רבים מהמקימים קול זעקה על ה"איום לדמוקרטיה" כביכול של המתנחלים היו בעצמם מעריצים נלהבים הן של מפר החוק ד"ר מרטין לותר קינג הן של אותם מפגינים שהפרו את החוק האמריקני כדי למחות על מה שהם ראו כמלחמה בלתי חוקית ובלתי מוסרית בדרום מזרח אסיה [וייטנאם]. אך למה לנו לנדוד הרחק? הייתה לנו דוגמה לכך כאן, בישראל. בשנת תשט"ז (1956), בזמן מלחמת קדש (סיני), הפרו כמה ערבים (ישראלים) בכפר קאסם את העוצר שהוטל עליהם, וחיילי צה"ל ירו בהם על פי פקודות מפקדיהם. חיילים אלו — שפשוט צייתו לפקודות — הועמדו לדין על ידי המדינה בעידודם של אלו הזועמים כיום על המתנחלים. הטענה הייתה שחובה על החייל לסרב לפקודה בלתי מוסרית.
...נושא החוק והסדר בישראל אינו דומה לנושא זה בארצות הברית או בצרפת או באיטליה או באוסטרליה. כפי שעם ישראל שונה וייחודי, כך נושא החוק והסדר במדינת ישראל הוא ייחודי ושונה.
...המושג שלטון ביהדות ברור: השלטון קיים לשרת את המדינה. המדינה קיימת לשרת את העם. העם קיים לשרת את השם.
...כשהממשלה דורשת מיהודי להפר חוק [התורה] — עליו לסרב. כשהממשלה מונעת מיהודי לקיים מצווה — עליו להתנגד. ניסיונות ההתנחלות בארץ ישראל הם ציות לחוק וסדר [היהודי]... למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל יש להקפיד על שמירת החוק והסדר [היהודי].40
מאיר זעם על פינוי המתנחלים ובייחוד על כניעת הממשלה לאיומיהם של ערביי שכם. הוא כתב: "החוצפה של הערבים היא תוצאה ישירה של הרכרוכיות והטמטום שלנו".41
מאיר שלח מכתב לחמדי כנען, והעתקים נשלחו לראשי הערים של רמאללה, טול כרם וג'נין ולכלי התקשורת, כמובן:
נדהמתי למשמע הערותיך במצח נחושה בנוגע למתנחלים היהודים אשר ניסו לשוב לנחלת אבותם בעיר היהודית שכם...
איומיך נגד הבעלים החוקיים של ארץ ישראל הם בלתי נסבלים... אנו דורשים התנצלות מידית למתנחלים...
אנו מקיימים אספה דחופה בבית אגרון בירושלים ביום רביעי הקרוב כ"ב בסיוון (12.6) בשעה 19:30 לדון בצעדים אשר ננקוט נוכח העלבון לריבונות היהודית מצדך, והנך מוזמן בזה לאספה זו לשם הבעת התנצלות...42
נוסף על כך חולקו פליירים שהזמינו את הציבור לאספה בבית אגרון שהוזכרה במכתב. בפליירים נכתב: "מה שקרה בשכם הוא עלבון צורב לעם היהודי! מה שקרה בשכם הוא חילול השם! מה שיקרה כשיפקירו את שכם לערבים הוא בושה וכלימה לכולנו!" מאיר הזכיר לקוראים שאותו יצחק רבין שפינה יהודים בכוח מההתנחלות שעל יד שכם הוא שהורה לירות על הספינה 'אלטלנה' בתש"ח וגרם לאבדות רבות.43
שבועיים לאחר מכן מסר השופט בזק את פסק הדין במשפט על מכתבי ברז'נייב.
© כל הזכויות שמורות