פרק מ
הרצאות באמריקה אב תשל"ד-מרחשוון תשל"ה / אוגוסט-אוקטובר 1974
ביקור זה של מאיר באמריקה, ביקורו הראשון לאחר שנתיים רצופות בישראל, היה עמוס פעילות והרצאות. שלא כמו ביקוריו הקודמים, שארכו בדרך כלל כחודש ימים, נמשך ביקור זה כחודשיים וחצי ואף כלל את כל חגי תשרי.
במשך רוב שהותו באמריקה התארח מאיר בביתו של אחי שרגא בברוקלין. בתחילת ביקורו עדיין שהתה משפחתו של אחי ב"בונגלו" (צימר) ששכרה בכפר נופש לחודשי הקיץ, ומאיר התארח ב"בונגלו" שלהם בשבת הראשונה של ביקורו. אחי הסיע את מאיר מנמל התעופה לכפר הנופש, ומאיר הוזמן לדבר בשבת בבית הכנסת שבמקום. אחרי שבת כתב לי אחי: "...[מאיר] דיבר במשך שעתיים; הוא לא איבד את הכריזמה שלו... במוצאי שבת הוא ביטל כמה פגישות ונשאר בביתנו לשמור על הילדים. כשחזרנו, הוא כבר ישן — בסופו של דבר היַעֶפֶת מהטיסה השפיעה עליו!"1
במשך תקופת היעדרותו הארוכה מהבית הוא כתב לנו מכתבים רבים, וכרגיל, הם היו מלאי הומור. את המכתב הזה הוא כתב בין שיחות עם מאזינים בתכנית רדיו ובהפסקות לפרסומות:
ברגע זה התקבלה בטלפון התראה על פצצה. ארבעה שוטרים זוחלים פה "על ארבע" ומחפשים אותה. היא הייתה אמורה להתפוצץ ב-4:30, ועכשיו 4:31. כנראה פצצה יהודית...
לא יהיה רצף במכתב הזה, כי אני צריך להפסיק כדי לענות על שאלות המאזינים. אחד המאזינים התקשר ואמר שהוא נשוי זה ארבעים שנה לשיקסע [גויה] והוא חי "באושר". שאלתי אותו איפה זה [המקום הזה, "אושר"] — "אולי ליד פַרַמוסא?" ג'ון נֶבֶל [המנחה] חשב שזה מצחיק, אך המאזין לא חשב כך.
הייתי בשבת בבונגלו של אחיך. ירד גשם, והוא הכניס את הכלב החדש שלהם לאחד משני החדרים (נחשו לאיזה). הוא כלב רועים גדול (אבל לא גדול כמו השוטר שזוחל עכשיו תחת השולחן ומחפש את הפצצה).2
אחד האנשים הראשונים שפגש מאיר עם הגיעו לניו יורק היה בנטון ארנוביץ מהוצאת הספרים צ'ילטון. כבר מישראל התכתב עמו מאיר בעניין ההוצאה לאור של הספר 'סיפורה של הליגה להגנה יהודית', וסוכמו ביניהם פרטי החוזה. אמנם מאיר לא היה מרוצה לגמרי מסכום המקדמה שהציע ארנוביץ, אלפיים וחמש מאות דולר בשני תשלומים, אבל הוא לא קיבל הצעה טובה יותר. החשוב ביותר מבחינתו היה שהספר יצא לאור, כדי שאנשים יוכלו ללמוד "לא רק מה עשתה הליגה אלא גם למה". הוצאת הספר לאור נקבעה לאדר תשל"ה (מרץ 1975).3
במכתבו השני אלינו סיפר מאיר על פעילותו:
סיימתי סוף-שבוע עמוס הרצאות בבתי כנסת. אנחנו מתכננים ועידה של הליגה שבה תורחב האידיאולוגיה ותוחלף ההנהגה.
ביום רביעי 28 באוגוסט [י' באלול] תיערך ב'גרמנט סנטר'ב עצרת גדולה נגד הנסיגה, כפעולה מקדימה להפגנות שיתקיימו ב-8 בספטמבר [כ"א באלול] מול האו"ם וב-15 בספטמבר [כ"ח באלול] מול ביתו של קיסינג'ר.
פתחנו כאן משרד של המרכז לתודעה יהודית... מלבד ההכנות לבית הספר למנהיגות בישראל נקיים סדנאות לימוד בקולג'ים ונפיץ חומר בנושאי הזהות היהודית.4
במכתב אחר הוא פירט את תכניות המרכז לתודעה יהודית:
אני עובד על פרויקטים רבים של תודעה יהודית, כולל תכנית שבועית ברדיו ובטלוויזיה, פרסומים, סמינריונים ושיעורים, מרכזי מידע וכו'.5
העצרת ב'גרמנט סנטר' נגד הנסיגה פורסמה בכותרת "כהנא חזר והמאבק נגד קיסינג'ר החל". בדיווח על העצרת נכתב שמאיר דיבר "בעמדו על מכסה המנוע של מכונית... לבוש בחליפה אפורה, צווארון פתוח בלי עניבה, בסגנון ישראלי... קהל 'הפסקת צהריים' של כמעט מאתיים איש הריע כשהוא אמר: 'יהיו ויתוריה של מדינת ישראל אשר יהיו, שלום עם הערבים לא יהיה'".6
במכתב אחר אלינו הגדיר מאיר את מטרותיו:
באופן כללי המטרות כאן הן: להפסיק את הלחץ על ישראל, לקדם עלייה (בעיקר בקרב הדתיים), לקדם את פרויקט יריחו, לגייס תלמידים לבית הספר למנהיגות ומעל הכול להפיץ את רעיונותיי באמצעות כתיבה ונאומים.7
הרצאות וחשיפה תקשורתית היו כלים חיוניים להפצת דבריו של מאיר. כשהוא הגיע לאמריקה הוא הכניס מודעה ל'ג'ואיש פרס': "הרב מאיר כהנא חזר! בתי כנסת, ארגונים ואחרים המבקשים להזמין את הרב כהנא לדבר: נא התקשרו מיד לטלפון שמספרו..."8
ברוב הרצאותיו של מאיר היו הקהלים גדולים ואוהדים, אך גם בביקור זה נעשה ניסיון לבטל הרצאה שלו. תושב שכונה שמאיר הוזמן לדבר בה ניסה לשכנע את רב בית הכנסת לבטל את ההרצאה ב"היגיון" משלו: "עכשיו הוא רוצה להרוס את קיסינג'ר... וזה ימשיך לזרות פירוד ובלבול בקרב היהודים בכל מקום בתקופה רגישה זו".9
מאיר עדכן אותנו על הרצאותיו — וגם על הביטולים:
בימים האחרונים דיברתי בשלושה בתי כנסת, בוועידה של ארגון הסטודנטים 'יבנה' [נאומו שם היה "הצד הפרובוקטיבי והמאתגר ביותר בוועידה שלנו"] ובוועידה השנתית של ארגון הסטודנטים של 'ישראל הצעיר'. מלבד זאת בוטלו הופעותיי בשלוש תכניות רדיו וטלוויזיה בטענה שאני "מדי שנוי במחלוקת". זהו סימן שהמאבק שלי נגד קיסינג'ר מתחיל לצבור תאוצה.
גם אנשי המלון שבו אמורה להתקיים ועידת הליגה (8 בספטמבר) ביטלו, אך הגענו לשם ושכנענו אותם לשנות את דעתם — לא מצא חן בעיניהם הרעיון שנקיים ועידה בלובי המלון.
...קשה מאוד לגייס תלמידים לישיבה ביריחו, אך אני עדיין עובד על זה. השבת אני אמור לדבר בלונג ביץ' ובהילקרסט, וה'יינקיס' [קבוצת בייסבול] מובילים בהפרש של חצי משחק...10
בעיתון יהודי בבולטימור פורסמה ידיעה על תכניותיו של מאיר ביריחו: "בהקמת ישיבה ביריחו — באזור מאוכלס ערבים — מקווה הרב כהנא להתחיל מגמה שתבטיח נוכחות יהודית באזורים שנויים במחלוקת. הקמת מרכז לימודים יהודי תכריז שהמקום הזה שייך לישראל ולא לאף אחד אחר".11
קיסינג'ר ומדיניות החוץ האמריקנית
בתחילת ביקורו הקים מאיר ארגון חדש ושמו 'סויל', מילה שפירושה אדמה באנגלית ואותיותיה הן ראשי התיבות של "הצל את ישראל שלנו" באנגליתג. מטרת הארגון הייתה למנוע נסיגות ישראליות, ומאיר פרסם אותה כ"תנועה אקטיביסטית בלתי אלימה למען שלמותה של ארץ ישראל". הוא הדגיש את היותה תנועה בלתי אלימה, משום שהוא רצה למשוך אנשים שהסתייגו מהליגה ולדחות אנשים שחיפשו אלימות. דב הייקינד, שכישרונו הרב בא לידי ביטוי בהכנות לבית הספר למנהיגות בקיץ תשל"ב (1972), מונה לעמוד בראש 'סויל', ואף נשכר משרד לארגון החדש. כל ההפגנות נגד קיסינג'ר באותם חודשים נערכו בשמה של 'סויל'.12
בשמה של 'סויל' תוכננה הפגנה גדולה מול ביתו של קיסינג'ר בוושינגטון ליום ראשון כ"ח באלול (15 בספטמבר). במודעה שפורסמה ב'ג'ואיש פרס' כשבוע לפני ההפגנה נכתב שאוטובוסים לוושינגטון יצאו מברוקלין, מקווינס וממנהטן בשמונה בבוקר. בראש המודעה נכתב:
מדוע היהודים מחכים תמיד עד שהחרב מונחת על צווארם?
נפגין בוושינגטון: להפסיק את הלחץ על ישראל לוותר על שטחים.13
בימים שלפני ההפגנה דיבר מאיר בכמה מקומות באזור וושינגטון והאיץ בתושבי האזור לבוא להפגנה. ביום שישי הוא דיבר באוניברסיטת מרילנד, ובמוצאי שבת הוא דיבר בבית הכנסת 'פיקוויק ג'ואיש סנטר' בבולטימור.14
בריאיון עם כתב ה'בולטימור ניוז-אמריקן' הסביר מאיר את מטרות ההפגנה:
קיסינג'ר מסוכן לארצות הברית ולשלום העולמי. הוא מכשול, לא נכס. ביום חמישי שלפני המתקפה המצרית בשבת [במלחמת יום הכיפורים] ידעה ישראל על כוונות המצרים. ההתקפה לא הייתה הפתעה כמו שכולם חושבים. קיסינג'ר מנע מישראל — אסר עליה — לבצע מתקפת מנע. הוא אמר: "אל תירו את הירייה הראשונה. העולם לא ירשה זאת".
הגעתי לארצות הברית כדי לעורר את יהודי אמריקה לסכנה של קיסינג'ר ושל מדיניות החוץ שלו.
...הנשיא פורדד רוצה להיבחר לנשיא בבחירות של 1976. אם הוא יראה פעולות מחאה זועמות של היהודים, אם יפסיקו יהודים לתרום למערכת הבחירות שלו, אם הוא יראה שהאינטרס העצמי שלו נפגע, הוא יוותר על קיסינג'ר.
הגיע הזמן שיהודים ירימו את קולם... תראו את השדולות. לכל קבוצה יש שדולה. תראו את השחורים. הם דואגים לאינטרסים של שחורים ומצביעים בהתאם. החקלאים עושים אותו הדבר.
אבל היהודים תמיד נהגו בטיפשות מדהימה — התחמקו, נמנעו מעימותים. אמת המידה שלנו צריכה להיות מה טוב לנו.15
הריאיון פורסם בעיתון הבולטימורי בבוקרו של יום ההפגנה, ולמעשה סיפקה פרסום מצוין להפגנה. מאמציו של מאיר להצלחת ההפגנה התמקדו לא רק בפרסומה, כדי להגדיל את מספר המשתתפים בה, אלא גם בגיוס קבוצות אתניות באמריקה שבני עמם סבלו גם הם ממדיניותו של קיסינג'ר. הוא כתב לנו:
אנחנו בקשר עם היוונים (מקפריסין) ששונאים את קיסינג'ר עכשיו, וגם עם אנשים מקובה ומהמדינות שבשליטת ברית המועצות. הם ישתתפו בהפגנה...16
בדיווח של הבולשת הפדרלית על ההפגנה, שהשתרע על פני חמישה עמודים, פורטו שמות הארגונים שהשתתפו בהפגנה בוושינגטון: האיגוד הקפריסאי-אמריקני, הוועד לקפריסין חופשית והחברה האוקראינית-אמריקנית. בדיווח אחר של הבולשת נמסר שבהרצאותיו של מאיר באוניברסיטת מרילנד וב'פיקוויק ג'ואיש סנטר', וכן בנאומיו בהפגנה, נכח סוכן שתפקידו היה לדווח על אמירות ופעולות של מאיר העשויות לספק הוכחות להפרת תנאי המבחן שלו. מאיר היה מודע היטב למעקב הבולשת, כפי שאף כתב בידיעה על ההפגנה: "במשך ההפגנה ליוותה אותנו קבוצה גדולה של אנשי השירות החשאי ושוטרים".
כך תואר מהלך ההפגנה בדיווח הבולשת: בשעה אחת בצהריים התאספו כשבעים וחמישה איש בפארק שמול מעונו של קיסינג'ר. כשעתיים לאחר מכן הגיעו כמאה איש נוספים בשני אוטובוסים מניו יורק. המפגינים נשאו שלטים שבהם סיסמאות כגון "קיסינג'ר חונק את ישראל"; "קיסינג'ר, אל תעזור למוסקבה להרוג אוקראינים"; "קיסינג'ר, קפריסין אינה כלי המשחק שלך"; "קיסינג'ר, הורד את ידיך מישראל".
הנאומים הושמעו באמצעות מערכת הגברה, והרב משה בליץ, רבו של בית הכנסת 'פיקוויק ג'ואיש סנטר', הנחה את העצרת. בנאומו הביע מאיר תקווה ששיתוף הפעולה בין הקבוצות המשתתפות בהפגנה ישכנע את הנשיא פורד שקיסינג'ר מזיק לו ולארצות הברית.17
אחד הדפים שחולקו בהפגנה היה המאמר של מאיר "מכתב גלוי לנשיא":
...אדוני הנשיא, אני פונה אליך כאזרח אמריקני שהתחנך באווירה של היגיון ואמיתות פשוטות ואנושיות: מה על ישראל לעשות לאחר שהערבים הובסו בשדה הקרב ועברו לזירה הפוליטית כדי להכריח את ישראל לסגת לגבולות התאבדות? מה היית עושה בשביל אמריקה או בשביל משפחתך? האם היית נותן אמון במי שנשבע להשמיד אותך? האם היית מחזיר אדמות כשזה יוצר מצב שבו האויב יושב במרחק חמישה עשר קילומטר ממרכז המדינה ובמרחק של דקות ספורות מעריה הגדולות? האם היית מהמר על חייהם של אזרחי אמריקה? אני יודע שלא.
...אני קורא לך לשקול מחדש את הודעתך שאתה תמשיך לנהל במזרח התיכון את המדיניות של שר החוץ הנרי קיסינג'ר.18
הסיקור הרחב של ההפגנה כלל שידור בטלוויזיה הישראלית שבו נראו המפגינים על יד מעונו של קיסינג'ר. בעיתון 'ניוזדיי' הופיעה ידיעה על ההפגנה המשותפת של הליגה והקבוצות האחרות, ובתמונה המצורפת נראה נַט רוזנווסר צועד ובידיו כרזה גדולה: "הליגה — לעולם לא עוד". חלק מנאומו של מאיר בהפגנה צוטט בעיתון 'בולטימור סן':
קיסינג'ר גרוע משום שהוא בגד בישראל — הוא הכריח אותה לוותר על הישגים שהשיגה בשנה שעברה במלחמת יום הכיפורים, בלי לתת לה בתמורה שום ערובה אמתית לביטחון.
קיסינג'ר הוא אסון לאמריקה, משום שההישג היחיד של מדיניות החוץ שלו הוא הדֶטַנט, והדֶטַנט הוא אשליה... ארצות הברית נתנה הכול — חיטה, ידע טכנולוגי ועליונות צבאית — ובתמורה נתנו הסובייטים בדיוק אפס.19
לאחר ההפגנה נשאר מאיר באזור וושינגטון ודיבר באותו ערב בבית הכנסת 'סילבר ספרינג ג'ואיש סנטר' על הנושא "קיסינג'ר ועתידו של עם ישראל". גם ביום המחרת, שהיה ערב ראש השנה, הוא נשאר באזור, משום שנקבעה לו הרצאה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ליום שלאחר ראש השנה. בראש השנה הוא התארח בבית ידידו הרב משה בליץ בבולטימור.20
עלייה: הָביאו אותם הביתה
גם בביקורו בוושינגטון דיבר מאיר על העלייה ארצה ועל חיסול הגלות. בריאיון שערך כתב ה'בולטימור ניוז אמריקן' עם מאיר הגדיר הכתב את דבריו של מאיר בנושא העלייה לישראל "שקטים אך נלהבים":
יד ה' היא אשר הקימה את מדינת ישראל; מדינת ישראל היא גזרה אלוקית, ולעולם לא תושמד. אך היהודי שנמצא מחוץ לישראל נמצא בגלות. הסכנה הגדולה ביותר האורבת ליהודים אינה בישראל, אלא מחוצה לה. כשיש משבר כלכלי, אנשים כועסים, מתמרמרים ופוחדים, והם מחפשים שעיר לעזאזל... הגרמנים היו אנשים רגילים, ובכל זאת הם עשו מה שעשו. זה יכול לקרות כאן [באמריקה]... זה קרה שם לא משום שהגרמנים היו רעים, אלא משום שפחדו. כשהמצב גרוע, מתגלה הצד המכוער של האדם...21
בהרצאתו באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון הוא פנה לסטודנטים היהודים ואמר להם: "אם אתם אוהבים את הילדים שייוולדו לכם, הָביאו אותם הביתה... כדי שיגדלו בתרבות שלהם, בשפה שלהם, בתוך העם שלהם — שיחיו כרוב". הוא טען שאם יהודים יתיישבו בשטחים המשוחררים, תוכרע שאלת הריבונות לטובת ישראל: "ישראל זקוקה ליהודים... יש אדמות בשפע".22
במכתב שכתב מאיר לטובה בטיסתו מוושינגטון לניו יורק הוא הסביר את המורכבות שבנושא עליית יהודי אמריקה:
רציתי רק להודיע לך שאני שולח לך ולציפי לטאה. אנא הודיעו לי אם היא הגיעה, ואין צורך להודות לי. [הבדיחה הזאת באה בעקבות מכתב שבו כתבו הבנות שהן מצאו בחדרן לטאה.]
אני יודע שאת עסוקה מאוד ואני מתרשם מאוד מהלימודים שלך, הן מאיכותם הן מכמותם. אני מקווה שאת ישנה מספיק.
המשפחה כאן, שרגא וכו' [משפחתו של אחי] בסדר, ואולי הם התקרבו קצת לרעיון העלייה. קשה מאוד ליהודי אמריקה לעקור את שורשיהם ולוותר על ה"חיים הטובים". מאחר שהם אינם מבינים שאנו בתקופת "חיסול הגולה" וגם חסרה להם גדלות הרוח לקום ולעזוב, לא תהיה עלייה המונית מרצון.
אני מקדיש את רוב זמני להרצאות בקמפוסים ובבתי כנסת (בדרך כלל שתיים ביום), וסדר היום שלי עמוס מאוד. אין לי הרבה זמן לכתוב (את זה אני כותב במטוס מוושינגטון), אך המטרה העיקרית היא להביא את "הרעיון" לפני היהודים.23
במכתב אליי הוא סיכם את ביקורו בוושינגטון:
אני מותש מהנסיעה לוושינגטון ולבולטימור, שהייתה כפי שאפשר היה לצפות. בבולטימור התארחתי בביתו של משה בליץ, שלמדתי אתו בישיבת מיר. הוא רב של בית כנסת שם, לא עלינו [מאיר לא שבע נחת משני ניסיונותיו כרב קהילה].
היו הרבה דיווחים בעיתונות (חלק מצורָפים — בבקשה לשמור), ובעיתון היהודי של בולטימור הופיע מאמר מערכת עוין מאוד, שהוסיף, כמובן, פרסום רב לפעילות שלי. תמיד אפשר לסמוך עליהם!24
מאיר חזר לניו יורק לסבב הרצאות עמוס. בשבת ה' בתשרי (21 בספטמבר) הוא דיבר בבית הכנסת 'קהילת וושינגטון הייטס', ובמוצאי שבת הוא הוביל קבוצת מפגינים שצעדו מבניין האו"ם לבנייני משלחות ערביות במנהטן תוך כדי קריאות "אף לא שעל אחד". ביום ראשון הוא דיבר בבית הכנסת 'אוקלנד ג'ואיש סנטר' בקווינס, וביום שני הוא דיבר לפני סטודנטים בברוקלין קולג'. בידיעה על הרצאתו לפני הסטודנטים צוטט משפט זה מפיו: "ה' מחסל את הגלות — הגיע הזמן לשוב הביתה!" הוא פסל אלימות לשם אלימות והדגיש שהליגה היום מייצגת "כוח עם שפיות ומיליטנטיות עם נורמליות". בידיעה צוטטו דבריו של אחד הסטודנטים, שביטאו את תחושותיהם של יהודים רבים:
אני מכבד את האיש. לא הייתי מצטרף לליגה; אבל מישהו צריך לצאת ולפעול. טוב לדעת שהוא שם. איפה היינו בלעדיו?25
הימים הנוראים וחשבון נפש
בערב יום הכיפורים כתב מאיר מכתב אישי לכל אחד מהילדים. לציפי הוא כתב:
בעוד כמה שעות יהיה יום כיפור, ולבי יוצא אלייך בתקווה שהשנה תביא לנו ראייה מעמיקה והבנה לדעת איך להביא שלום וגאולה לעצמנו ולעולם במהרה ובלי אסונות.
...אני רוצה להגיד לך בהזדמנות הזאת כמה אני נהנה ממך וגאה בך ואיזו בת ישראל נפלאה את. המשיכי ביושר ובכנות שלך, למדי היטב וקיימי מצוות. אם תאחזי בעץ החיים ובאמת — היא התורה — תהיי שמחה ומאושרת. הובילי ואל תהיי מובלת; היי חזקה וזריזה לעשות את מה שנכון.26
במכתבו הבא הוא סיפר בהומור על התפילות בבית המלון שבו שהה בחג הסוכות. כרגיל, חינוך הילדים היה בראש מעייניו, כפי שמעידה הערתו על הפרשת מעשר כספים, מצווה שנטע עמוק בילדינו מקטנותם:
ליבי היקרה, עכשיו מוצאי יום טוב ואני במלון 'קולוני' שבאַטלַנטיק סיטי, אורחו של מוריס מנדל (הוא ערך פה מגבית בעבורנו)... מנדל הסכים לפעול למען בית הספר [למנהיגות] וגם לגייס לו כסף. בתפילות כאן הייתה מקהלה, ויכולתי לסבול את זה עד אמירת הקדושה, כשחזרו על המילה "מתי" עשרים ושש פעמים, ותהיתי לעצמי מתי, באמת, זה יסתיים.
בימים האחרונים דיברתי פעמיים באיסט סייד, בניו הַייד פארק, בְבֶלמור, בְריגו פארק, במיאמי וברוטגרס — אני בריצה מתמדת.
...אני מתגעגע אלייך ואחזור בקרוב.
נ"ב: מצורף צ'ק על סך 25 לירות ליום הולדתו של ביני. אמרי לו שייתן מעשר לצדקה ותני לו שתי לירות [את השאר הפקידי בחשבון החיסכון שלו].27
חג הסוכות היה הנושא גם של מכתב שאבי כתב למאיר באותו חודש. דבריו בפסקה האחרונה ריגשו את מאיר מאוד, והוא שמר את המכתב אצלו:
התארחנו בביתכם בלילה הראשון של סוכות וכמובן ישנתי בסוכה עם הבנים. זה היה מהנה מאוד, וביני [בן 8] שר בקולי קולות "אלקה, אלקה".
...היום ליבי הלכה לעבודה, ולקחתי את שני הבנים לטיול. בהתחלה אמרתי שאבטל את ה"קליינטים" שלי [הוא התנדב מטעם בית החולים שערי צדק], אך ברוך לא הסכים בשום אופן, ולכן הלכתי להתנדב לפני שיצאנו לטיול.
נסענו בקו 35 (קו אוטובוס חדש) לרמות [שכונה חדשה שעדיין לא אוכלסה] והתחלנו לטייל בהרים. ברוך מטפס על הסלעים בקלות כמו גדי, ביני רץ בעקבותיו, ואני הייתי צריך לרוץ אחריהם. יכולנו לראות את הבניינים של איתרי [השכונה שלנו] משם, אך היינו לגמרי לבד עד כמה שיכולנו לראות.
חשבתי על ההשגחה הפרטית שיש לי: חמישים וחמש שנה לאחר שחליתי בכולרה וסבלתי רעב בווילנה ב-1919 [תרע"ט] אני רץ אחרי הנכדים שלי בהרי יהודה.28
בתקופת הימים הנוראים שקל מאיר מחדש את תכניותיו ומטרותיו והגיע להחלטה לגבי תפקידו בעתיד. הוא כתב מכתבים (בעברית) לפעילים בישראל, בהם ג'ולי טורנברג ושמעון רחמים:
ברם, החלטה אחת יצאה כבר. ברור לי שרוב השפעתי וסיכויים להצלחתי בעבודה הם הרבה [יותר] טובים בארצות הברית ושמיטב עבודתי צריכה להיות פה. אין כמעט יום שאני לא מופיע בהרצאות פעם ופעמיים, ופשוט כבר אין ערבים וימים ליותר הופעות על אף הבקשות. משום זה אני רואה שזה יהיה בלתי אפשרי לעסוק בעסקי ציבור ובפוליטיקה בארץ.ה להפך, כל זמני, כשאחזור הביתה, צריך להיות מוקדש לכתיבה והכנות לעבודה בגולה.
אם אוכל להכין את התכניות כראוי כאשר אהיה בארץ, אז אוכל לבצע אותם בגלות במהירות וביעילות. בקיצור, אני מניח בקרן זווית את כל העסקים בארץ, כולל תנועת 'כך', ומקדיש את זמני להצלחת הפעולות כאן [באמריקה]: עלייה, המאבק נגד נסיגה, תודעה יהודית וכו'. הבניין ברחוב אוסישקין יישאר לבית ספר ולסמינרים להכשרת מדריכים ומנהיגים, ואם אוכל להצליח בכל אלה — דיינו.
על הישיבה ביריחו הוא כתב להם:
...לא הצלחתי לגייס מספיק תלמידים לישיבה ביריחו (ובכן אני מציע להעביר את הכסף שקיבלנו לשם המטרה הזאת למתנחלים של חנן פורת)...29
באותם ימים ממש עשו חנן פורת וראשי גוש אמונים ניסיון התנחלות. ב'מבצע הקפות' שהתקיים במוצאי שמחת תורה השתתפו כחמשת אלפים איש — כולל ברוך וטובה. רובם הצליחו לעקוף את מחסומי הצבא ולהגיע לנקודות היעד ביהודה ושומרון. מאחר שהמבצע נועד בעיקר לפרסם את זכותנו על ארץ ישראל כולה ולא להקים יישובים, לא היה עימות עם הצבא.30
מאיר התגאה בעובדה שילדינו השתתפו במבצע. הוא כתב לברוך:
שמעתי על מאמציך ועל מסירות הנפש שלך למען ארץ ישראל ולמען עם ישראל. אני מודה לה' שנתן לי בן כזה, ואני מאחל לך כוח כל ימי חייך למען עמך.
אל תתייאש מחוסר הארגון. לא קל לגוש אמונים כשאין כסף ובכל מקום יש סוכני משטרה. אבל בזכות מה שהם עושים הם קונים את חלקם בעולם הבא.31
בתקופת החגים המשיך מאיר בקצב הקדחתני שלו: בערב סוכות (30 בספטמבר) הוא הלך עם קבוצת פעילים לבניין האו"ם כדי להגיש לג'ון סקאלי, שגריר ארצות הברית באו"ם, "חוברת אושוויץ". מטרתו הייתה להדגיש את הסכנה הקיומית האורבת למדינת ישראל במדיניותו של קיסינג'ר. בחול המועד סוכות נשא מאיר דברים באולם הכנסים של 'קפה יפו' במנהטן, ומשם צעד עם הקהל לעבר בניין המשלחת הסורית כדי למחות על דיכוי יהודי סוריה. באותו שבוע הוא רואיין בתכנית הרדיו של ברי פרבר והשתתף בעימות עם בלפור בריקנר (מראשי הממסד היהודי) בתכנית טלוויזיה.32
בכ"ד בתשרי (10 באוקטובר) נשא מאיר הרצאה בקווינס קולג' לפני "קהל ענק" של סטודנטים, ש"קטעו אותו פעמים רבות במחיאות כפיים ובהתפרצויות צחוק". הנושאים העיקריים בהרצאה היו סוגיית קיסינג'ר והצורך בעלייה, אך דווקא דבריו הכנים של מאיר על משמעות הזהות היהודית הם שצוטטו בביטאון הסטודנטים:
"להיות יהודי פירושו שיש אמת אלוקית. האם אבותינו היו מוכנים למסור נפש כדי שילדיהם יהיו... יהודים למען ישו?" כך שאל [הרב כהנא], קולו מתחזק — ובמילים האחרונות נחלש. בתוך שעה אחת הוא תקף את ההתבוללות של יהודי אמריקה, את אדישות מנהיגיהם ואת הנרי קיסינג'ר, שלדבריו בגד בישראל במלחמת יום הכיפורים בשנה שעברה.33
מקווינס קולג' טס מאיר לאוניברסיטת בינגהמטון שבצפון מדינת ניו יורק. בין מאות הסטודנטים שבאו לשמוע אותו היו סטודנטים זרים רבים, כולל ערבים. בסוף ההרצאה הציגו הסטודנטים שאלות. כך דווח בכתבה על ההרצאה:
סטודנט ירדני אמר: "לא יהיה שלום, כמו שאתה אומר, וזאת בגלל אנשים כמוך שלא רואים בני אדם אלא שחורים או ערבים או יהודים".
"אל תבלבל את המוח על 'בני אדם'", ענה הרב כהנא. הוא הצביע על העובדה שבמדינות ערב נרדפו היהודים זמן רב לפני שקמה מדינת ישראל, ושעכשיו מדינות ערב אומרות שכל מה שהן רוצות הוא השטחים שאיבדו במלחמות. "אני לא סומך עליכם", הוא אמר. "אם זה כל מה שהערבים רוצים, למה יצאו למלחמה כשהשטחים היו בידם?"
בכתבה הובאה דוגמה נוספת לכישרונו של מאיר להשיב בו במקום תשובות שנונות וחותכות:
פליירים נגד הרב חולקו על ידי 'יהודים סוציאליסטיים'. כשהרב כהנא התייחס אליהם כ"בורים", נעמד אחד מהם והציג את עצמו כ"אחד הבורים כביכול".
"לא כביכול" הייתה עקיצתו המהירה של הרב כהנא.34
כמעט כל מרצה יהודי שדיבר בקמפוסים נזהר שלא לפגוע בשום קבוצה פוליטית, אתנית או דתית, ולכן הסטודנטים נמשכו לכֵּנותו הגלויה של מאיר. הם נהנו גם מהשיחות הבלתי פורמליות אתו לאחר ההרצאות. יונתן ליבר סיפר על הרצאתו של מאיר באותה שנה באוניברסיטת מרילנד:
מה שנחרת בזיכרוני הוא שאחרי ההרצאה שלו הלכנו (קבוצת סטודנטים ואני) אתו למסעדה הכשרה היחידה באזור כדי לשוחח. תמיד הערכתי את מנהיגותו של הרב כהנא, אך באותה שיחה נדהמתי לגלות את התובנות המיוחדות שלו במצב הפוליטי ובטבע האנושי.35
במוצאי שבת כ"ו בתשרי (12 באוקטובר) נשא מאיר דברים בבית הכנסת 'ברגנפילד ג'ואיש סנטר' בניו ג'רזי לפני קהל של יותר משלוש מאות איש. בעיתון מקומי נכתב: "הוא דיבר בהתלהבות ובהומור, לבוש חולצה לבנה בעלת צווארון פתוח, בלי עניבה. הוא אמר: 'להיות יהודי פירושו לקיים את ההלכה היהודית במלואה'. הוא אמר שזה כולל הגירת יהודים מכל העולם לישראל, איסור נישואי תערובת והגנה על יהודים בכל מקום". בעידודו של סימור ברקוביץ, ראש סניף הליגה באזור, "התחייב הקהל הנלהב לתרום חמש מאות דולר למרכז לתודעה יהודית, ומלבד זאת תרמו אנשים בקהל מאות דולרים במזומן".36
למחרת דיבר מאיר בשני אירועים בפילדלפיה. אחר הצהריים הוא ערך על יד בניין העירייה עצרת בנושא "קיסינג'ר: איום לארצות הברית ולשלום העולמי". כתב שנכח באירוע תיאר אותו: "הוא עמד על במה מאולתרת — קרש שהוצב על גבי מכלי חלב... רבים בקהל חזרו על קריאתו של הרב, 'אף שעל לא ניסוג'".37
האירוע השני היה הרצאה בבית כנסת בפילדלפיה. קשיים בפרסום ההרצאה היו הוכחה נוספת לכוחו של הממסד היהודי. אחד מחברי הליגה בפילדלפיה, שמואל בורטניק, ביקש לפרסם מודעה על הרצאתו של מאיר בשני העיתונים היהודיים בפילדלפיה. מנהל מחלקת המודעות של ה'ג'ואיש אקספוננט', עיתון שיצא לאור בחסות הפדרציה היהודית בפילדלפיה, דחה את המודעה בטענה שנשיא הפדרציה שמואל פלדגויס "אינו מסכים עם השקפת הליגה". כשנשאל על כך, אמר פלדגויס: "דחיתי את המודעה משום שאלה אנשים שלא תרצה להתעסק אתם". אך בפילדלפיה, שלא כמו בערים אחרות, היה גם עיתון יהודי עצמאי, ה'פילדלפיה ג'ואיש טיימס'. עורכו פרסם את המודעה על הרצאתו של מאיר בעמוד הראשון של העיתון ואף פרסם לצדה ידיעה על ההרצאה הצפויה.38
במשך כל חייו נאלץ מאיר להתמודד עם הכפשות הממסד היהודי ועם המכשולים שהממסד העמיד בדרכו, אך לא הפסיק את מאמציו להפיץ את השקפותיו.
יומיים לאחר מכן, בכ"ט בתשרי (15 באוקטובר), טס מאיר לסן פרנסיסקו לביקור בן יומיים. מיד עם הגיעו הוא ערך מסיבת עיתונאים במועדון העיתונות של סן פרנסיסקו כדי לפרסם את שתי ההרצאות שתוכננו לו שם. בביקורו בסן פרנסיסקו הוא הפגין עם חברי הליגה של סניף סן פרנסיסקו מול הפדרציה היהודית בעיר וביזמת צוות הפרסום של צ'ילטון רואיין בתכנית הטלוויזיה הכלל ארצית 'טוּמורו' ברשת >ENG<NBC<HEB>. הוא כתב אליי:
אני רוצה כבר לחזור הביתה, אני מתגעגע אליכם מאוד. אני כותב זאת בסן פרנסיסקו. כל היום הייתי טרוד בענייני העיתונות, הטלוויזיה והרדיו, ובעזרת ה' אדבר הערב בוֶטֶרַנס אודיטוריום.39
למחרת הרצאתו של מאיר בוֶטֶרַנס אודיטוריום הוא דיבר באוקלַנד אודיטריום. להרצאה זו הגיעו סטודנטים שמאלנים מאוניברסיטת קליפורניה שבברקלי הסמוכה וחילקו פליירים מחוץ לאולם. באחד מהם נכתב: "ההצעה של מאיר כהנא להעניק אלף דולר לכל ערבי שיעזוב את ישראל דומה להצעת הקו קלקס קלאן [קבוצה גזענית באמריקה] לתת לשחורים כרטיס טיסה בכיוון אחד לאפריקה". בדבריו לפני הקהל אמר מאיר: "לליגה יש תדמית רעה, וזה טוב. ליהודים בדרך כלל יש תדמית טובה, וזה רע. אינני מחפש אהבה".40
הרצאתו של מאיר עוררה עניין בקרב הסטודנטים בברקלי, ועורכי ביטאון הסטודנטים ביקשו לפרסם ריאיון אתו. התוצאה הייתה כתבה מעמיקה שהודגשה בה קריאתו של מאיר לעלייה:
"כשהמצב טוב, הם שונאים את היהודים בשקט. כשהמצב רע, הם שונאים את היהודים בגלוי. כשהמצב רע מאוד, הם שונאים את היהודים באלימות. עלולה להיות כאן שנאת יהודים אלימה, משום שצפוי בארצות הברית משבר המוּבנֶה במהותה".
כך אמר הרב מאיר כהנא... בביקורו באזורנו בשבוע שעבר... הוא מדבר בהתלהבות, ברגש, בתנועות ידיים ובמבטא ניו יורקי מובהק.
"הקיום שלי חשוב מהכול", אמר כהנא לאט, וכל מילה שלו מלווה דפיקה על השולחן. הוא נשען אחורה והוסיף כמעט בלחש: "אל תגידו לי להיות מוסרי יותר מכולם. אני כבר עייף מזה, נמאס לי לשמוע את זה.
"הרוח היהודית היא דבר גדול מאוד", אמר כהנא, "אבל בלי גוף אין רוח... צריך לדאוג קודם כול לגוף. כל הרוח היהודית הגדולה שהייתה במזרח אירופה מתה, משום שגופות היהודים אינן".
...הפתרון ליהודי אמריקה טמון בעלייה לישראל, טוען כהנא, בגלל שתי סיבות פשוטות: "קודם כול, זו מצווה מהתורה. שנית, יהרגו אתכם פה".
הרב משך בכתפיו כאומר עובדה מובנת מאליה.41
הרצאתו הבאה של מאיר הייתה באירוע מוצלח בשיקגו במוצאי שבת ג' במרחשוון (19 באוקטובר). האירוע נערך בחסות 'המזרחי-הפועל המזרחי של שיקגו'. חברי התנועה אסתר פרידמן ונורברט רוזנטל ארגנו את האירוע, ושמואל שושן, איש יחסי הציבור של הליגה שגר בשיקגו, עזר לפרסם אותו. שושן ארגן גם פגישת היכרות עם מאיר בביתה של משפחת פרסקי לאחר ההרצאה. הוא שלח הזמנות ל"קבוצה נבחרת של יהודים בעלי השפעה בקהילה", והדגיש בהן: "לא תהיה מגבית. מטרתנו: לסתור דעות שגויות על הליגה". זו הייתה דרך יעילה לעודד את המשך הקשר עם תומכים פוטנציאלים. נושא ההרצאה, "הנרי קיסינג'ר האמתי", פורסם במודעות קיר ובמודעות בעיתונות המקומית. בכל המודעות הודגש שזו תהיה ההרצאה היחידה של מאיר בשיקגו.42
האירוע הצליח בעיקר בזכות מומחיותו של שושן בפרסום. בידיעה על ההרצאה ב'ג'ואיש פוסט אנד אופיניון' דווח שהגיעו יותר מתשע מאות איש לשמוע את מאיר: "הם מילאו את כל המושבים בבית הכנסת 'עזרת ישראל', עמדו בפנים, עמדו בחוץ, אפילו במדרגות". כתב ה'שיקגו טריביון' שיער שהיו שם כאלף איש.43
נורברט רוזנטל, אחד ממארגני האירוע ומארחו של מאיר באותה שבת, כתב לו: "...כולם העריכו את הביקור שלך בשיקגו. בסעודות השבת חשנו, אנחנו והילדים, את החום שלך; השיחה המלהיבה לנוער של בני עקיבא; ולבסוף, הפגישה האינטימית אצל משפחת פרסקי".44 במשך השנים אירחו משפחות רבות את מאיר בשבתות שבהן שהה בארצות הברית. כמו רוזנטל, כולם סיפרו לי על האווירה המרוממת שליוותה את השבתות במחיצתו של מאיר ועל הקשר החם שהוא יצר עם ילדיהם.
'אחד': ארגון חדש נגד הנסיגה
ביום ראשון ד' במרחשוון (20 באוקטובר) השתתף מאיר בשני אירועים חשובים בניו יורק: כנס פתיחה של ארגון חדש ושמו 'אחד' והפגנה מול הקונסוליה הישראלית נגד הנסיגה מהשטחים המשוחררים.
שבוע לפני כן כתב לי מאיר על תכניותיו: "אני עומד לצרף יחד חברים מכמה תנועות ציוניות בארגון גג שייקרא 'אחד'". הארגון החדש פורסם בפלייר בזה הלשון:
אחד
...כנס פתיחה היסטורי יתקיים באולם הכנסים ב'קפה יפו'
יום ראשון 20 באוקטובר 1974 בשעה 2:00
לאחר מכן תתקיים הפגנת ענק מול הקונסוליה הישראלית בשעה 4:00
למחות על הלחץ האמריקני על ישראל ולזעוק: אף לא שעל אחד!
הסכנה הגדולה ביותר לעם ישראל אינה מאויביו אלא מתוכו.
המציאות העגומה שבה יהודים המאמינים באותה דרך מסרבים להתאחד — היא קללה, היא האסון הגדול ביותר של זמננו!
די לפירוד! די לפילוגים הקטנוניים והטיפשיים המהווים מכשולים לאחדות ישראל.
...אתה יכול להישאר חבר בארגון שלך ובאותו זמן להצטרף לחברים מארגונים אחרים המאמינים בדרך הציונית.
אם אתה חבר בית"ר, >ENG<NCSY<HEB>, ישראל הצעיר, יבנה, הליגה להגנה יהודית, מצדה, בני עקיבא, המגשימים, נועם או כל ארגון יהודי לאומי אחר המכבד את המסורת היהודית והציונות או פשוט יהודי שאינו מזוהה עם שום ארגון, תוכל להצטרף עכשיו לגוף מאחד כדי לייצר את הכוח היהודי המרבי לעזור לעמנו ולארצנו!45
תכנון ההפגנה כחלק מהכנס היה אמצעי להגדיל את מספר המשתתפים בהפגנה, שנועדה להקים קול זעקה נגד הנסיגה משטחים משוחררים ולתמוך במאמצי ההתנחלות בכל חלקי ארץ ישראל, כמו זה שהיה עשרה ימים קודם לכן ב'מבצע הקפות'.
זו הייתה הפעם הראשונה שמאיר ארגן הפגנה מול הקונסוליה הישראלית. אמנם הקונסוליה והמשלחת הישראלית לאו"ם שכנו באותו בניין, אך עד אז כוונו הפגנות הליגה למשלחת הישראלית, לא לקונסוליה. זאת משום שהיה מין "טאבו" שקיבלו עליהם הארגונים הציוניים שלא לכוון את מחאותיהם לקונסוליה הישראלית. הפעם סבר מאיר שדחיפות העניין מחייבת לשנות את הכללים.
גם בטורו ב'ג'ואיש פרס' באותו שבוע הדגיש מאיר את חשיבות ההשתתפות בהפגנה:
...שום דבר שהאויב הערבי עשה ליהודים אינו מכאיב כמו מה שעשו אחינו היהודים. המראה של חיילי צה"ל הגוררים — בהוראת ממשלת ישראל — יהודים צעירים שביקשו לשוב הביתה לארץ ישראל התנ"כית הוא מראה כואב הרבה יותר ממראה נשקו ומטוסיו של האויב הערבי. מנהיגיה של מדינת ישראל הנפחדים, שאינם מבינים כלל את תקופת האתחלתא דגאולה שבה אנו חיים, מוכנים לוותר על מה שריבונו של עולם נתן לנו בחסדיו בנסים גדולים בתשכ"ז (1967).
...אין לשום כנסת או ממשלה בעולם הזכות החוקית או המוסרית להפר את החוק המקודש הקובע שלכל יהודי יש זכות — יותר מזה, חובה! — להתיישב בכל מקום שיבחר בארץ ישראל...
כל יהודי בניו יורק שלא ישתתף בהפגנת התמיכה במתנחלים צריך לדעת שהוא מסייע בהמטת אסון והשמדה על ישראל... התאריך הוא יום ראשון 20 באוקטובר, השעה היא 4:00 אחר הצהריים והמקום הוא הקונסוליה הישראלית... אין עוד מה לומר. לכו ועשו.46
ההפגנה הייתה הצלחה אדירה. יותר מאלף איש הגיעו. בנאומו בהפגנה סיפר מאיר בגאווה שילדיו השתתפו ב'מבצע הקפות' בישראל. הוא הדגיש שארץ ישראל אינה שייכת למדינת ישראל אלא לעם ישראל. הוא אמר שבאותה מידה שיש ליהודי אמריקה חובה לעזור לישראל עזרה כלכלית, יש להם הזכות והחובה לדרוש מממשלת ישראל לסרב לדרישות הנסיגה של קיסינג'ר.47
למחרת, בה' במרחשוון (21 באוקטובר), דיבר מאיר בשני מקומות. בצהריים הוא דיבר בלהמן קולג'. כותרת הידיעה על ההרצאה בביטאון הסטודנטים היהודים הייתה "שוב הביתה לפני שלא תוכל לשוב הביתה". בערב הוא דיבר ב'קהילת בני ישורון', בית כנסת קונסרבטיבי במנהטן. מאיר הסכים ברצון להשתתף בסדרת הרצאות ב'בני ישורון', מפני שזו הייתה הזדמנות להשמיע את דבריו לפני יהודי הממסד. הרצאתו הייתה הראשונה בסדרה שכללה הרצאות של דמויות ציבוריות כמו אמיל פַקֶנהיים, יצחק בשביס-זינגר, אבא אבן והסנטור יוברט המפרי. תגובת הקהל הייתה טובה כל כך, עד שהוא הוזמן לשאת סדרה של ארבע הרצאות בשנה שלאחר מכן.48
יומיים לאחר מכן טס מאיר למיאמי ביץ' שבפלורידה. שם ארגנו לו תומכיו יומיים עמוסי פעילות: בז' במרחשוון (23 באוקטובר) הוא דיבר בצהריים ב'בית הלל' של אוניברסיטת מיאמי. אחר כך, במשך שלוש שעות, הוא ענה על שאלות מאזינים בתכנית רדיו, ובערב הוא נשא הרצאה באולם 'נוטילוס' על "קיסינג'ר וישראל". למחרת הוא דיבר בדייד ג'ונייר קולג', ערך הפגנה נגד הפדרציה היהודית כדי לדרוש כסף למטרות יהודיות, ובערב נאם באולם 'סיטי הול' בצפון מיאמי ביץ'. ברוב ההרצאות נגבו דמי כניסה (דולר וחצי), אך לסטודנטים הכניסה הייתה חינם, משום שמאיר הבין שעתידו של עם ישראל ייקבע על ידי הדור הצעיר.49
מאיר חזר לניו יורק, והספיק להופיע שם בעוד כמה אירועים לפני טיסתו לישראל ביום ראשון י"א במרחשוון (27 באוקטובר). במוצאי שבת הוא דיבר בדינר התרמה של הליגה בלונג ביץ', שנכחו בו ארבע מאות איש. ביום ראשון בבוקר הוא השתתף באירוע למען היהודים העניים של ניו יורק. בתמונה ב'דיילי ניוז' הוא נראה יושב על במת הנואמים ומשוחח עם חבר הקונגרס מריו ביאג'י.50
בצהריים, לפני צאתו לנמל התעופה, הוא ערך עצרת בנושא שעתיד היה להיות הנושא העיקרי בביקורו הבא באמריקה: התמיכה במתנחלים. המסר של העצרת היה: "ארץ ישראל היא שלנו, כולה, לעד. אין פלסטין ואין עם פלסטינאי!"51
© כל הזכויות שמורות