פרק מב
על אסירים ועל בני חורין אדר-ניסן תשל"ה / פברואר-אפריל 1975
יום הכוח היהודי
מאיר ניצל עד תום את הארכה שהעניק לו השופט ויינשטיין לפני כניסתו לכלא. ביום שלפני חג הפורים, בתענית אסתר (24 בפברואר), הוא ערך לנוער כנס שנקרא "יום הכוח היהודי". מאיר הסביר שחג הפורים מבטא את הרעיון של כוח יהודי, משום שבימי מרדכי ואסתר התקוממו היהודים נגד תוקפיהם. הוא הודיע על תכנית חדשה ברוח זו, תכנית להקמת צבא מתנדבים כדי לסייע לצה"ל בשעת הצורך.1
מאיר אמר לאנשי תקשורת שהוזמנו לכנס שהמתנדבים, צעירים בני שבע עשרה עד שלושים, יאומנו בישראל בקיץ הקרוב וישמשו יחידת לחימה כוננית; הם ימשיכו לגור בארצות הברית, אבל במקרה של מלחמה הם יהיו מוכנים לטוס לישראל ולהילחם בחזית. הוא הראה לעיתונאים דוגמה של כרטיס חבר: "[פלוני/ת] נרשם/מה לאימונים של צבא המתנדבים לישראל והתחייב/ה להיענות לקריאה להגן על ארץ ישראל". הוא אמר שחברי הליגה יתחילו לגייס מתנדבים ברחבי העיר באותו יום.2
כעשרים חברים מהליגה שיצאו לגייס מתנדבים התאספו אחר הצהריים על יד משרדי אש"ף במנהטן, ואנשי תקשורת עטו אל המקום. מאיר הודה באוזני כתב ה'ניו יורק פוסט' שהקמת צבא המתנדבים לא תואמה עם ממשלת ישראל, אך אמר שהוא בטוח שישראל לא תדחה את ההצעה. בפליירים שחולקו במקום נכתב: "הצטרף לתכנית אימונים ייחודית המיועדת ליהודי התפוצות שיהיו מוכנים להתייצב לפעילות קרבית בארץ ישראל אם חס ושלום יפתחו הערבים במלחמה נגד אחינו".3
כנס "יום הכוח היהודי" הסתיים בליל פורים בקריאת מגילת אסתר. שפרה הופמן תיארה את הקריאה במאמר ב'ג'ואיש פרס' שכותרתו "מכתב גלוי לגברת כהנא":
התאספנו עם הרב לקריאת המגילה. חלק מילדינו היו שם, ולא יכולתי שלא לשים לב איך מאיר הרים את הקטן שביניהם והושיבו בחיבה על ברכיו. הוא בוודאי היה רוצה לחגוג את החג עם ילדיו, ליהנות מהרגעים השמחים הללו אתם ואתך.4
מכתביו של מאיר מעידים עד כמה הוא התגעגע אלינו, אך הוא ידע שהפרֵדה מאתנו היא כורח המציאות ואין ברֵרה אלא לנצל מציאות זו בצורה היעילה ביותר. בכ"ג באדר (6 במרץ) הוא רואיין בתכנית הרדיו הלילית של ג'ון נֶבֶּל. השאלה הראשונה שהוא נשאל הייתה מדוע לא ערער על החלטתו של השופט ויינשטיין. מאיר ענה בכנות: "עשיתי את זה. עשיתי את מה שאמרו שעשיתי. אני לא יכול לבוא ולומר שנעשה לי עיוות הדין". עוד הסביר מאיר שאם יפסיד בערעור — אפשרות סבירה מאוד — תתחיל תקופת המאסר רק בסיום תהליך הערעור, וכך יארך זמן הפרֵדה ממשפחתו. מאיר הסביר את הרקע לעונש המאסר: "מפסיקים טרור על ידי טרור נגדי. הדרך להרתיע את המחבלים היא לשכנע אותם שחייהם בסכנה... ניסיתי לפעול כך [על ידי משלוח הנשק לאירופה] ונעצרתי. נגזר עליי מאסר על תנאי [בישראל], אך הפעולה הזאת הפרה את תנאי המבחן שלי כאן". הוא הוסיף: "אילו הייתה ממשלת ישראל נוקטת את שיטת הטרור הנגדי, לא היו התקפות מחבלים במעלות ובקריית שמונה ולא היה קורה מה שקרה אתמול".
במילים "מה שקרה אתמול" התכוון מאיר להתקפת המחבלים שהייתה יום קודם לכן במלון סבוי בתל אביב. שמונה מחבלים ערבים שהגיעו דרך הים חדרו אל המלון, ששכן על חוף הים, וחיילי צה"ל הצליחו להשתלט עליהם רק לאחר שהם רצחו ארבעה ישראלים. אחד המחבלים שנותר בחיים סיפר שהם אומנו בסוריה ויצאו להתקפה מתוך לבנון. מאיר אמר למאזינים את הדברים שאמר מוקדם יותר באותו יום במסיבת עיתונאים: הפתרון היחיד לטרור הערבי הוא טרור נגדי. ישראל צריכה להפעיל טרור נגד האוכלוסייה האזרחית בסוריה ובלבנון, המדינות שאימנו ומימנו את המחבלים. זעקת מחאה של אזרחים ערבים היא הדרך היעילה ביותר לשים קץ לתמיכת הממשלות הערביות בטרור.5
באותו חודש דיבר מאיר כמה פעמים באירועים שארגן 'מרכז העלייה' של הסוכנות היהודית, ארגון ממסדי שבעבר לא אהד את מאיר. שלום ענבר, נציג 'מרכז העלייה' בברוקלין, כתב למאיר:
נכחתי בהרצאה שנשאת בביקורך הקודם בארצות הברית... כנציג עלייה התרשמתי מאוד מרצונך לעודד עלייה. ברצוני להזמינך לדבר לפני קבוצות גדולות...6
מאיר היה משועשע מהעובדה שהארגון הממסדי הזה, שבדרך כלל החרים אותו, מוכן לתת לו חסות. הוא כתב הביתה בהלצה: "ביקשו ממני לדבר בחסות 'מרכז העלייה'. אמרו שספיר [פינחס ספיר, יושב ראש הסוכנות היהודית] עצמו אישר את זה. כנראה, מצב העלייה בכי רע". למכתב אחר, שכתב לי שבועיים לפני שהיה אמור להיכנס לכלא, הוא צירף גזירי עיתונים וכתב: "אני מצרף עדות חיה לעובדה ש'מרכז העלייה' של הסוכנות היהודית באמת הזמין אותי".7
רבות מהרצאותיו של מאיר בשבועות ההם פורסמו בכותרת "ההופעה האחרונה של הרב כהנא לפני מאסרו" ומשכו קהלים גדולים. בה' באדר (16 בפברואר) הוא דיבר לפני כמעט שלוש מאות איש ב'טמפל בית א-ל' באסבורי פארק שבניו ג'רזי. בידיעה על האירוע נכתב: "הקהל נהנה מההומור השנון שלו, שהיה ניגוד בולט לדבריו על המשבר החמור הצפוי ליהודים כאן ובישראל". באותו שבוע הוא דיבר בבית ספר תיכון ציבורי בלונג איילנד. לאחר ההרצאה כתב לו מנהל בית הספר במכתב תודה: "דבריך השאירו רושם עמוק על התלמידים, וגם לאחר שהלכת הם המשיכו לדון ביניהם בנושאים שהעלית". בשבת הוא דיבר בבית הכנסת 'כנסת ישראל' בשכונת פַר רוקַווי, הידוע בשם 'בית הכנסת הלבן'. רבה של הקהילה, הרב רפאל (רלף) פלקוביץ, כתב למאיר: "הקהל הענקי שהגיע לשמוע אותך בליל שבת הוא עדות לעובדה שהמסר שלך לכלל ישראל הוא מסר שהעם רוצה לשמוע, ושבדבריך אתה נוגע בנימים חבויים בלב העם".8
כתב שנכח בהרצאה של מאיר בשבוע שלאחר מכן בבית הכנסת 'מדיסון ג'ואיש סנטר' בברוקלין תיאר אותה כך: "הוא תקף את מצפון הקהל בהאשמות של אדישות לנוכח הסכנות הקרבות... הקהל היה מרותק לדבריו, לעתים המום... ושתה בצמא כל מילה". הכתב התרשם מהופעתו "המסודרת, הרגועה והקונבנציונלית" של מאיר, שלא התאימה לתדמית של "מטיף משולהב". בסוף ההרצאה העבירו חברי הליגה כובע לאיסוף תרומות בין היושבים בקהל והחתימו אותם על עצומה שקראה לממשלת ישראל לנקוט עמדה תקיפה יותר בעניין השטחים המשוחררים.9
בשבת י"ח באדר (1 במרץ) התארח מאיר בביתו של הרב הרצל קרנץ בסילבר ספרינג שבמרילנד ודיבר בבית הכנסת שלו לפני "קהל שקט של שלוש מאות איש". במוצאי שבת הוא דיבר לפני "קהל מריע של כמה מאות איש" באירוע שהופיע בו גם כומר אוהד ישראל ששמו הריסון וַלֶנטיין. הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות כשוולנטיין קרא מתוך החומש את גבולות הארץ — מנחל מצרים עד נהר פרת.10
ביום ראשון בבוקר טס מאיר לאוֹלבַני, עיר הבירה של מדינת ניו יורק. 'מרכז העלייה' של הסוכנות היהודית הוא שהזמינו להיות הנואם המרכזי באירוע לעידוד עלייה באוניברסיטה שם. באירוע חולקו דפים שבהם מידע מעשי לעולים צעירים: תכניות לימודים, תכניות בקיבוצים, אפשרויות דיור, אפשרויות תעסוקה וסיוע כלכלי. מאיר דיבר באותו ערב בבית הכנסת 'בית אברהם יעקב' באוֹלבַני לפני חברי 'התאחדות עולי אמריקה וקנדה', ארגון העלייה של הסוכנות היהודית.11
לפקוח עיניים
למחרת, ביום כ' באדר (3 במרץ), נשא מאיר הרצאה נוספת בחסות 'מרכז העלייה', הפעם בברוקלין קולג'. לַרי גורדון נכח בהרצאה וכתב בעיתון יהודי מקומי:
לאחרונה ביליתי כמה שעות עם הרב כהנא... עד אז חשבתי שמאיר כהנא והליגה ירדו מבמת ההיסטוריה... הקשבתי בשקט למה שהיה לו לומר, והתרשמתי מאוד. הוא כן, הוא אמתי. אין בו שום דבר מלאכותי; הוא אינו מנסה לשכנע אותנו. מטרתו לעזור לנו לפקוח עיניים כדי לראות מה קורה באמת.
...לפני קהל של כשמונה מאות איש הביע כהנא את כעסו על תקרית שדווחה היום ב'ניו יורק טיימס': מעצרם של שישים ישראלים צעירים בידי חיילי צה"ל בשל ניסיון התנחלות בגדה המערבית של נהר הירדן. "אם אין להם זכות להיות בגדה המערבית", הוא אמר, "אזי אין להם זכות להיות בתל אביב".
...כהנא מאמין שעל ישראל לקיים שיחות עם אש"ף: "אם אפשר לדבר עם סוריה, אפשר לדבר עם אש"ף".
...הוא שואל מדוע לא הציג אף נציג ישראלי אחד את גבולות הארץ המופיעים בתנ"ך. באותו הקשר הוא שואל מדוע אף נציג ישראלי אחד אינו מזכיר את שם האלוקים. "אילו היו הישראלים אומרים שכך צריך להיות משום שכך כתוב בתנ"ך, הם לא היו צריכים לחשוש מתמיכת דעת הקהל האמריקני בעמדה הערבית". הוא הזכיר לקהל שרוב העם האמריקני מאמין בכתבי הקודש.12
בכתבה על ההרצאה הזאת שהופיעה בביטאון הסטודנטים משתקף מגוון הנושאים שהקיף מאיר בהרצאותיו:
"איני מדבר רק על הסרטן של נישואי תערובת המשתולל כאן", הוא אמר בהרצאה בקולג' ביום שני, "אני מדבר על כל הבחורים היהודים הרודפים אחרי בחורות לא יהודיות..." הוא אמר שחינוך יהודי הוא הנשק שיעניק לצעירים גאווה יהודית.13
אחר הצהריים טס מאיר לפרובידנס שברוד איילנד, ובאותו ערב דיבר לפני מאתיים סטודנטים באוניברסיטת בראון. דבריו צוטטו ב'פרובידנס ג'ורנל':
...תקוותיהם של האמריקנים להשגת הסכם שלום הן תקוות שווא. דרישותיו של קיסינג'ר מישראל לוותר על אדמות יוכחו כמטורפות כל כך עד שאפילו המנהיגים הישראליים ה"יוניים" ביותר יבינו זאת...
לאחר ההרצאה נשאר מאיר לשוחח עם הסטודנטים, והתפתח דיון אל תוך הלילה. בשעת בוקר מוקדמת הוא רואיין לביטאון הסטודנטים. הוא אמר בפשטות:
אנחנו (היהודים) צודקים, והם (הערבים) טועים; אין שום אפשרות לפיוס. לא צריך להציע לי חלקים מהארץ שלי. זה פשוט כל כך. לכל אחד הזכות לארצו, אבל להם אין זכות לשטחים הישראליים. אין זו ארצם.14
בהרצאה באוניברסיטה בבּופַלו ביום המחרת הסביר מאיר לאלף הסטודנטים שבאו לשמוע אותו את חוסר ההיגיון שבוויתור על שטחים:
במזרח התיכון אין נוסחה פשוטה של "אם יוחזרו שטחים יהיה שלום ואם לא יוחזרו שטחים תהיה מלחמה". הערבים אומרים שהם רוצים את סיני ואת רמת הגולן. מה הם רצו כששטחים אלו היו בידם ב-1967?15
רחוק מהמשפחה
במכתב שכתב לילדים לאחר ההרצאה בבּופַלו שיתף אותם מאיר בתחושות הסיפוק שלו, אך הביע את צערו על הפרֵדה הממושכת מהם:
אני כותב מכתב זה מבּופַלו. דיברתי באוניברסיטה כאן בחסות 'מרכז העלייה' של הסוכנות היהודית (שלחתי לאמא חבילה שלמה של גזירי עיתונים וחומר אחר). הגיעו כעשרים וחמישה שמאלנים אנטי ישראלים (רובם יהודים, כמובן), ואלף הסטודנטים בקהל נהנו מאוד מהעימות אתם ו"נדלקו" על גאווה יהודית. מה שמצער אותי בעונש המאסר הוא שלא אוכל להיות אתכם או להמשיך לדבר בקמפוסים לפני יהודים צעירים.
בנקודה הזאת אני רוצה להגיד משהו. הדבר הקשה ביותר לכל איש ציבור הוא העובדה שהוא נמצא רחוק ממשפחתו במשך זמן רב. לפעמים אנשים טיפשים מצביעים על כך ואומרים ש"הוא דואג לילדים אחרים יותר מלילדיו שלו". אני יודע שאתם — כבני תורה — לא תטעו בטעות הזאת. אני יודע שאתם תבינו שאני אוהב אתכם יותר מכל דבר, ואף לרגע אחד לא הזנחתי את טובתכם או את החינוך שלכם. אתם, ברוך ה', גדלתם להיות יהודים נורמליים ובריאים בזכות משפחתכם ובזכות בתי הספר שנבחרו בעבורכם בקפידה. לאחרים [הנוער היהודי באמריקה] אין כל זאת.16
גם להרצאתו באוניברסיטת קורנֶל למחרת הגיעו שמאלנים למחות. בדבריו שם אמר מאיר לסטודנטים שגדשו את האולם: "לכו הביתה. אין עתיד ליהודים באמריקה". משם הוא טס לאירוע הבא בסדר היום העמוס שלו, אספת עלייה במנהטן שפורסמה ב'ג'ואיש פרס' במודעה זו:
חיים חדשים ביישוב משלכם באזור חדש בישראל
יהודים צעירים, בני 18-30, מוזמנים להצטרף לקבוצת עלייה של הליגה.
h שמעו עוד מפי הרב מאיר כהנא ומנציגי הסוכנות היהודית
h יום חמישי 6 במרץ 6:00 בערב, מרכז האימונים של הליגה...17
בשבת כ"ה באדר (8 במרץ) התארח מאיר בביתו של הרב משה טנדלר במונסי ודיבר בבית הכנסת שלו, 'בית הכנסת קהילת מאנסי'. במוצאי שבת הוא נסע עם דוד פיש למלון 'גרוסינגרס' כדי לדבר ביום ראשון בבוקר ב"סוף-שבוע של הליגה" שהתקיים שם. לורֵיין שומסקי, שארגנה את האירוע, סיפרה:
זו הייתה הצלחה גדולה מבחינה כספית. חברי ליגה רבים הגיעו ומילאו את חדרי המלון. הרב כהנא היה נואם דינמי, כרגיל... האורחים האחרים במלון 'גרוסינגרס' הצטופפו לתוך האולם שלנו, והיה קהל של חמש מאות איש או יותר. הם נתנו עוד ועוד כסף.18
ביום שני בצהריים דיבר מאיר בהונטר קולג' במנהטן לפני קהל שרובו היה שקט ומנומס. בדבריו על התבוללות היהודים באמריקה הוא הזכיר את המושג כור היתוך, הנקרא באנגלית "סיר התמוססות". מאיר גינה את מאמציהם של היהודים "להתמוסס", דהיינו להתמזג בתרבות האמריקנית. בביטאון הסטודנטים נכתב:
הוא האשים את הארגונים היהודיים הגדולים בבעיות רבות של יהודים באמריקה היום...
..."הם אמרו ליהודים שעליהם 'להתמוסס' באמריקה..." התוצאה, לפי כהנא, היא שהיהודים היום נאבקים למען כל המיעוטים שבעולם, אך לא למען בני עמם... "היהדות שלהם אינה חשובה להם יותר מצבע השיער שלהם", הוא אמר.
הרב כהנא אמר שהאמצעי היחיד שיכול להחדיר יהדות וגאווה יהודית — חינוך יהודי מלא — נדחה בידי ארגוני הממסד היהודי. הוא אמר בסַרקַסטיות: "הבה נשלח את ילדינו לבתי הספר הציבוריים; אנחנו רוצים שהם יפגשו את כולם".
"עכשיו", הוא אמר, "אותם ארגונים מבזבזים מאות אלפי דולרים כדי לחקור מדוע שיעור נישואי התערובת גבוה כל כך!"19
לאחר ההרצאה בהונטר קולג' טס מאיר למילווקי לדבר בבית כנסת בחסותה של הסתדרות ציוני אמריקה. המפגינים שעמדו מחוץ לאולם שם לא היו שמאלנים, אלא ניאו-נאצים. הם הגיעו חבושי קסדות ועטורי צלבי קרס והניפו שלטים שבהם נכתב "הצילו את ארצות הברית מהיהודים", "להרוס את הליגה לטינופת יהודית", "לא עוד נשק לישראל" ועוד. לעומת זאת חמש מאות האיש שבאולם הקשיבו לדבריו של מאיר באהדה. מאיר אמר שנתינת האפשרות לנאצים להסתובב חופשיים היא כמו "יריקה על קברותיהם של שישה מיליון יהודים", ושהדרך לטפל בנאצים כשהמשטרה אינה בסביבה היא "לשבור להם את הראשים".20
ממילווקי נסע מאיר לשיקגו הסמוכה, ולמחרת בערב, בכ"ח באדר (11 במרץ), הוא נשא דברים לפני מאתיים איש ב'טמפל בית א-ל' בשכונת רוג'רס פארק שם. כתב ה'שיקגו סן-טיימס' ציטט את דבריו של מאיר נגד נסיגה ישראלית מסיני:
שום ויתור של מדינת ישראל לא יביא שלום. הערבים אינם מעוניינים בשלום. מצרים אינה רוצה את סיני. היא כבר קיבלה את סיני פעם — כל גרגיר חול שבה — אך רצתה משהו אחר. היא רצתה להשמיד את המדינה היהודית בכל מקום שהוא, בכל שטח שהוא, בכל צורה שהיא. אל לנו לשכוח זאת. אל לנו לתת אף שעל אחד.21
את ההיגיון הצרוף הזה הביע באותו חודש גם אבי, יעקב בלום, במכתב שכתב למערכת הירחון 'רידרז דייג'סט' בתגובה על מאמר של ויליאם גריפית' שתמך בנסיגה ישראלית :
מתי הייתה סיני חלק ממצרים? מצרים, סוריה וירדן התקיפו את ישראל ב-1948, כשהם חשבו שישראל חסרת אונים, וחטפו כל מה שיכלו. דרך נס הצליחה ישראל להדוף אותם, ובנס נוסף הצליחה להשיב לעצמה את השטחים ב-1967. ב-1973 התקיפו מצרים וסוריה בכוחות מוגברים בניסיון להשמיד את ישראל. שוב, דרך נס הצליחה ישראל לעצור אותם.
מדינות ערב מסרבות לנהל משא ומתן עם ישראל. האמירה היחידה שלהם היא: "תיסוגו כדי שיהיה לנו קל יותר להשמיד אתכם"... במקום לסמוך על הבטחותיו של מר גריפית', ישראל מעדיפה לסמוך על אלוקי אבותינו שהבטיח לנו את הארץ הזאת...22
לאחר ההרצאה ברוג'רס פארק לן מאיר בביתם של שמואל ורינה שושן בעיר סקוקי הסמוכה, ומוקדם בבוקר הוא טס לבוסטון לדבר באוניברסיטה היוקרתית >ENG<MIT<HEB> בחסות המרכז לעלייה והסתדרות ציוני אמריקה. מקַלטת שֶמע של ההרצאה ניתן ללמוד את היקף הנושאים שמאיר העלה בהרצאותיו. הוא ביכה את הניכור של הצעירים מיהדותם וקרא לשיבה ליהדות האמתית. הוא ציין את הניגוד הבולט שבין פעילותה הנחושה של הליגה למען היהדות הסובייטית לחוסר המעש הנפשע של הממסד היהודי בזמן השואה. קריאתו לסכל את תכניותיו של הנשיא פורד במזרח התיכון על ידי פעילות למען בחירת ג'קסון לנשיאות זכתה לתשואות. הוא סיפר על הצלחתם של סיורי הליגה בשכונות מוכות פשע ואמר בציניות: "כשהם תופסים בריון שתקף מישהו, הם מוציאים תנ"ך ומראים לו שכתוב 'לא תגנוב'..." לאורך ההרצאה תיבל מאיר את דבריו בהלצות ובחידודים, שגררו גלי צחוק ומחיאות כפיים.23
מאיר כתב לילדים על הרצאותיו:
אני כותב זאת משיקגו, לאחר שהייתי במילווקי, ומכאן אני נוסע לבוסטון והלאה והלאה... אנשים מקשיבים לדבריי, ואני רואה בפניהם של רבים שהם שומעים בפעם הראשונה משהו שנותן לחייהם משמעות יהודית ואתגר. אם כן, זה כדאי.
אנשי הסוכנות היהודית כבר מתחרטים שהם הזמינו אותי, מפני שאני מדבר לא רק על עלייה, אלא גם על היהדות ועל האמת ועל העקרונות שהם אינם מייצגים. אני רואה שהדרך היחידה היא לדבר על אמונה וביטחון ועל היהדות האמתית, אף על פי שאפשר היה לחשוב שזו תרתיע יהודים שאינם מקיימים מצוות. האמת היא שדווקא אותה יהדות, שהם מעולם לא הכירו, יכולה למשוך אותם, משום שהם כבר טעמו את כל הגרסאות האחרות, ראו את השקר שבהן, ודחו אותן.
שמרו על עצמכם, המשיכו ללמוד ולעשות...24
במכתב אליי הוא הרחיב בעניין הסוכנות היהודית:
מחר בערב אני מדבר בבוסטון בחסות הסוכנות, שהשקיעה כסף רב בפרסום הרצאותיי ועכשיו מתחרטת, מפני שדיברתי לא רק על עלייה, אלא גם תקפתי קשות את הממשלה. ידלין [יהושע ידלין, מנכ"ל 'מרכזי העלייה' בארצות הברית] ניסה לבטל אותי, אבל עכשיו מאוחר מדי. בכל אופן, ירח הדבש נגמר — הממשלה מעדיפה שתיפגע המדינה משתיפגע המפלגה.25
הפרֵדה מחברי הליגה
השבוע האחרון לפני המאסר היה עמוס ביותר. ביום חמישי א' בניסן (13 במרץ), לאחר עצרת מול בניין המשלחת המצרית לאו"ם, מסר מאיר שיחה בנושא העלייה ארצה, במרכז האימונים של נוער הליגה. בפלייר שבו פורסמה השיחה נכתב: "בואו לשמוע מה מצפה לכם בישראל".26 בשבת התארח מאיר בביתו של הרב אבי וייס בריברדייל שבמחוז ברונקס, ודיבר בבית הכנסת שלו. במכתב לילדים על ההרצאה משתקף רוחב ידיעותיו בפוליטיקה הבין-לאומית:
בשבת שלפני כניסתי לכלא דיברתי בריברדייל, ומישהו ביקש תשובה "רציונלית" לאלו השואלים למה אמריקה צריכה לתמוך בישראל. עניתי לו שבעלי הברית הערבים העיקריים של אמריקה — השאח [של אירן], פייסל [מלך סעודיה] וכדומה — כולם שליטי יחיד שבסיס שלטונם חלש ובלתי יציב. הם יודחו מהשלטון כפי שהודחו היילי סלאסי [אתיופיה] והמלך אידריס [לוב], ואת מקומם יתפסו שמאלנים שונאי אמריקה או לאומנים שונאי אמריקה.
ואתמול נרצח פייסל.27
במוצאי שבת דיבר מאיר באולם 'יוליה ריצ'מונד' במנהטן בנושא "היהדות היא זהות שלמה", ולאחר מכן נערכה לכבודו מסיבת פרֵדה של הליגה ב'קפה יפו'. הילטון גולדמן, שהיה מנחה הערב, סיפר: "האירוע נערך באולם נפרד בקומה העליונה, והצטופפו בו בין ארבע מאות לשש מאות איש". בתמונה של מאיר שצולמה שם — כנראה בשעה שמישהו נאם — הוא נראה עייף וטרוד. הוא יושב כפוף, עיניו עצומות, מרפקיו על ברכיו, ומצחו שעון על ידו.28
ביום ראשון בבוקר נאם מאיר בוועידה של 'קֵר'א במלון 'דיפלומט'. לאחר מכן הוא נפרד מצעירי הליגה באירוע "פרֵדה של הנוער ממאיר כהנא" שהם ערכו לכבודו. בשעה שתיים בצהריים יצאו משתתפי האירוע לעצרת תמיכה במתנחלים מול בניין המשלחת הישראלית לאו"ם. באחד הפליירים נכתב: "יהודים נעצרים בגלל יישוב הארץ?! לא ייתכן!"29
ביום שני ה' בניסן (17 במרץ), יום לפני כניסתו לכלא, השתתף מאיר בשביתת שבת שערכה הליגה בקונסוליה הישראלית. בתמונה שצולמה שם נראים מאיר וכמה צעירים יושבים ישיבה מזרחית על הרצפה, ושני צעירים מחזיקים שלטים שכתוב בהם בכתב יד "חברון והשומרון שייכים ליהודים", "התיישבות יהודית עכשיו".
במברק ששלח השגריר האמריקני באו"ם למשרד החוץ בוושינגטון נמסר דיווח יבש על שביתת השבת:
בעשר בבוקר, 17 במרץ 1975, ערכו כעשרים מפגינים מהליגה להגנה יהודית הפגנה מחוץ לקונסוליה הישראלית... ב-11:15, בזמן שההפגנה נמשכה, עלו הרב מאיר כהנא ושישה תומכים לקומה ה-14 [קומת הקונסוליה] להציג דרישות ולקיים שביתת שבת.
משטרת ניו יורק מסרה לשגריר את רשימת הדרישות שהגיש מאיר לקונסול ישראל דוד ריבלין:
1) שום ויתור, אף על שעל אדמה, בשיחות שמקיים שר החוץ קיסינג'ר עם הערבים ועם ממשלת ישראל.
2) סיפוח מידי של השטחים המשוחררים למדינת ישראל.
3) התיישבות יהודית מידית ובלתי מוגבלת בכל השטחים המשוחררים.30
במשך השעות הארוכות של שביתת השבת שרו המפגינים, פטפטו עם פקידים ושמעו שיעורים. אחד השיעורים שמאיר לימד שם הופיע במאמר שלו ב'ג'ואיש פרס'. הוא גולל את סיפורם של שני אבות ששכלו את בניהם במלחמת יום הכיפורים. אחד שקע בייאוש והתאבד, ואילו השני אסף כוחות וניתב אותם לעשייה ציבורית:
...הוא השקיע את כל כולו במאבק נגד מסירת שטחים. זהו יצחק גזית, שפרסם מודעה זו בשבוע שעבר בעיתון בישראל: "זוהי הארץ שלנו. היא אינה ירושת אבותינו בלבד, אלא גם ירושת בנינו, ששילמו בעדה את מלוא המחיר... למרות זאת אתם מוכנים למסור אותה לאויב תמורת מלים חסרות ערך שהוא אפילו אינו מוכן לומר, קל וחומר להעלות על הכתב..."31
מאיר הודיע ששביתת השבת תימשך עד שממשלת ישראל תסכים לדרישותיהם או עד שהם ייעצרו. במברק הנ"ל ששלח השגריר לוושינגטון צוטט מקור משטרתי שהסביר שהקונסול הישראלי מהסס לבקש לעצור את המפגינים, מפני שמעצרם רק יחזק את תדמיתו של מאיר כקדוש מעונה ויעניק פרסום לליגה. במברק נכתב עוד:
במשך הלילה שהו בבניין כחמישה עשר אנשי הליגה... הבניין פתוח כל הלילה והמעלית לרשותם. המפגינים הגיעו מצוידים במיץ, בחלב, בעוגיות ובחטיפים נוספים, והם מסתובבים בחופשיות...32
מאיר לא נשאר בקונסוליה בלילה. בשעה 5:00 אחר הצהריים הוא פרש מההפגנה משום שהוזמן למסור הרצאה בבָרוך קולג' הסמוך לקונסוליה. אך למחרת בבוקר הוא חזר לקונסוליה כדי להיפרד מחברי הליגה שהיו שם. כתבים וצלמים הגיעו אתו לקונסוליה, ובתמונה שצולמה שם הוא נראה לוחץ את ידיהם של המפגינים לפני נסיעתו לבית המשפט הפדרלי בברוקלין כדי להתחיל את תקופת מאסרו.33
מתחם התאים בבית המשפט הפדרלי
אנשי תקשורת שחיכו למאיר על יד בית המשפט ציינו שהוא הגיע בלי מעיל (למרות הקור) ונשא רק שקית פשוטה גדושה ספרי קודש וחוברות. מאיר אמר לכתבים שהוא ינצל את תקופת ישיבתו בכלא ללימוד תורה ולכתיבת מאמרים. על השאלה מדוע לא ניסה לדחות את המאסר עד לאחר חג הפסח (שחל שבוע לאחר מכן) ענה עורך דינו בַרי סלוטניק: "הרב נחוש בדעתו לסיים את תקופת המאסר במהירות... ככל שיקדים להיכנס לכלא כך יקדים לצאת ולחזור לאשתו ולארבעת ילדיו שבישראל".
עורך הדין סלוטניק ביקש מהשופט ויינשטיין לדחות את העברתו של מאיר לכלא אַלֶנווּדב שבפנסילבניה ולהשאירו בבית מעצר בניו יורק עד לאחר חג הפסח כדי שיוכל להשיג מזון כשר לפסח. השופט נאות לבקשתו והורה להעביר את מאיר ל'מרכז שיקום קהילתי', כדי שיוכל לצאת להתפלל בבית כנסת ולאכול ארוחות כשרות.34
מאיר כתב לי מכתב ממתחם התאים שבבית המשפט הפדרלי:
אני כותב זאת מהתא בבית המשפט הפדרלי בברוקלין. זה עתה התחלתי בנשיאת עונש המאסר לאחר שביתת השבת בקונסוליה. היום הוא יומה השני של שביתת השבת שם, והיא סוקרה בהרחבה ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים...
מכאן ייקחו אותי ל'מרכז שיקום קהילתי' במנהטן, מלון המשמש תחנת ביניים לאסירים העומדים להשתחרר מהכלא. יהיה לי חדר משלי, ויהיו לי הספרים שלי ומכונת הכתיבה שלי. אוכל לצאת לכל הארוחות והתפילות. כנראה אהיה בפסח אצל שֶלי ושרגא או לפחות אצל משפחה דתית כלשהי.
ב-4 באפריל [כ"ג בניסן] אני אלך — כמעט בוודאות — לאַלֶנווּד, הכלא שאליו נשלחו מורשעי ווטרגייט. בית המשפט הורה להתיר לי לקחת לשם ספרים, תפילין, מכונת גילוח ומכונת כתיבה. כל מה שיחסר לי הוא אַת.35
נוסף על ה"הטבות" שפירט מאיר לעיל, כתב השופט: "...לאור העובדה שהרב כהנא הוא רב, אם אין מניין (עשרה אנשים), יש לאפשר לו באופן סביר ללכת לבית כנסת לתפילות".36
אמנם עורך הדין סלוטניק העניק למאיר את שירותיו חינם, אך היו הוצאות משפטיות רבות נוספות (חקירת עדים, תצהירים, קצרני בית המשפט, נסיעות, עורכי דין משניים ועוד). כדי לגייס תרומות להוצאות אלו, פורסמו מודעות בעיתונים היהודיים והכלליים, כגון זו, שפורסמה ב'ניו יורק טיימס' בכ"א באדר (4 במרץ):
תשכחו את מאיר כהנא
<FX592.6>...מכל מי שנאבק למען הפנתרים השחורים,
<FX592.6>...מכל מי שישב בכלא במאבק נגד מלחמת וייטנאם,
<FX592.6>...מכל מי שהתעלם מנישואי התערובת,
<FX592.6>...מכל אלה — איננו מצפים לדבר. שום דבר.
אך... אם אתה זוכר את מאבקו של מאיר כהנא למען היהדות הסובייטית בשעה שאחרים שתקו כשם ששתקו בזמן השואה... אם אתה זוכר כיצד למדו יהודים צעירים להחזיר מלחמה שערה; אם אתה זוכר את הסיסמה המחשמלת "לעולם לא עוד!"...
כיצד תוכל להפנות את גבך למאיר כהנא עכשיו, כשנשפט למאסר?
הראה שאכפת לך. עזור למאיר כהנא במאבקו המשפטי לצאת מהכלא ולהמשיך את פעילותו בשבילך.
עזור לו ועזור לעצמך!37
במכתב למאיר הזכיר סלוטניק בהומור את נושא התרומות:
מצורף צ'ק על סך חמישה דולרים ששלחה אליי גברת בֶרֶנסון מקווינס. כדי שיפסיקו לשלוח אליי צ'קים, אשמח מאוד אם תוכל איכשהו להבהיר ששירותיי ניתנים מתוך אהבת ציון ולא תמורת שכר. עכשיו, לא רק שאני מייצג אותך חינם, אני גם צריך לשלם עשרה סנט [עלות הבול]!38
את מכתבו הבא אליי כתב מאיר במרכז לשיקום אסירים. הוא תיאר את סדר היום שלו שם:
מקום מעניין מאוד. דוגמה של גרפיטי: "אל תשתינו במסדרון... זה אנוכי, ברברי ולא בריא".
למעשה לא רע כאן. אני יוצא ל"תפילות וארוחות" מ-6:30 עד 9:00 בבוקר, מ-12:00 עד 1:00 בצהריים ומ-6:00 עד 9:00 בערב. במשך רוב הזמן אני עסוק בלימוד ובכתיבה, ובשאר הזמן אני במשרד הליגה, מנהל את העניינים (המשרד לא רחוק מכאן). ברגע זה אני מחכה לשמוע מה קרה בקונסוליה הישראלית. היום יומה הרביעי של שביתת השבת שם, ולפני זמן קצר שמענו [ברדיו] על מעצר המתנחלים ליד ביתו של רבין. במחאה חסמו המפגינים [בקונסוליה] את המעליות ומנעו מכל עובדי המשרדים האחרים בבניין לעלות לעבודתם. [דוד] ריבלין (הקונסול הכללי) הבטיח לקיים מסיבת עיתונאים עם הליגה ב-3:30. עכשיו 5:00 ואינני יודע מה קרה שם.39
אמנם מאיר כתב שהוא עדיין מנהל את ענייני הליגה, אולם היה ברור שהוא אינו חופשי ככל אדם. הותר לו לצאת רק בשעות הארוחות והתפילות, ולכן לא הייתה לו דרך לדעת מה קרה בקונסוליה. הוא ניתח את משמעות החירות במאמרו "על אסירים ועל בני חורין" והסביר את מהות חג הפסח, חג החירות, שחל באותו שבוע:
...העולם מלא אנשים חופשיים כביכול, שהם למעשה אסירים. לעומת זאת, יש אנשים היושבים מאחורי סורג ובריח, בין קירות תאי הכלא, שהם באמת ובתמים חופשיים לחלוטין. כמה מוזר שאנשים שפוגשים אותי נדים בראשם בעצב וממלמלים את צערם על העובדה שאני בכלא, בעוד הם רואים יום-יום אין-ספור אנשים הנמצאים במצב העבדות השפל ביותר, כבולים באזיקים ובשרשרות החורצים את גורלם למאסר נצחי.
...אני מחייך חיוך של רחמים אל אלה הפוחדים מאותו כלא שאינו אלא מבנה בעל חומות. הרי יש אנשים מאחורי חומות אלו שהם אנשים חופשיים באמת, אנשים שעשו בדיוק מה שרצו לעשות, אנשים שפעלו לפי ערכיהם, לפי האמיתות שלהם, אנשים הלועגים לסוהרים המבקשים לכלוא אותם. איך אפשר להיקרא אסיר כאשר השכל חופשי והנפש טהורה ומלאה סיפוק? ...חז"ל אמרו: "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (מסכת אבות ו, ב). זוהי ההגדרה היהודית של חירות לעומת עבדות.
שימו לב למה שאמרו חז"ל: "מי שעוסק בתלמוד תורה" — וכמובן, ללימוד התורה יש ערך רק כשהוא מביא לידי מעשה... היהודי הוא אדם חופשי כשהוא מתנהג לפי מערכת הערכים שלו, מערכת שבה מושלך השעבוד לכסף ולמעמד ולכבוד לערמת הזבל בשוק העבדים... מערכת ערכים הקובעת: "חשוב יותר מהחיים הוא איך לחיות!"
מי שחלש כל כך ומשועבד כל כך לנטייה הבהמית שלו, עד שאינו מסוגל להתגבר ולהימנע ממאכלים לא כשרים, הוא עבד לגופו. מי שאינו מסוגל להימנע בשבת מעבודה ומפיתויי הרדיפה אחר החומרנות, הוא אסיר בכלא בלתי נראה...
אבל יהודי שכופה את יצרו לעשות את רצון קונו הוא אדם חופשי. יהודי הקשוב לזעקת מצוקתם של אחיו היהודים, המשליך מעל עצמו את הבלי הכסף והכבוד וקופץ לתוך ים המחויבות — הוא יהודי שיצא ממצרים.
הרי זוהי מהותו של חג הפסח — לצאת ממצרים... חובה על כל יהודי לברוח מהעבדות, מעולם החומרנות הבהמית, ולטפס אל רוח החירות שבמרומי הר סיני... הדרך להיפטר מהשעבוד ולהימלט מהכלא היא להיות עבד ה' ולקיים את המצוות המוטלות עלינו...40
במכתבו הבא כתב מאיר:
עכשיו ערב פסח, וזה יהיה המכתב האחרון עד לאחר החג. בעוד שעה אני יוצא בעזרת ה' לביתם של שרגא ושלי ואהיה שם עד מוצאי שבת. אשתחרר עוד פעם אחת לשני הימים האחרונים של פסח, ואחר כך אורשה לנסוע לבדי [כנראה, אחד מחברי הליגה היה אמור להסיע אותו] לאַלֶנווּד ב-7 באפריל [כ"ו בניסן].41
במשך תקופת מאסרו של מאיר נדחו שני דיונים משפטיים. אחד היה בעניין ההפגנה הסוערת "אין פלסטין" בז' בשבט תשל"ה (19 בינואר 1975), ובשני נדון אישום השגת הגבול ב'טמפל עמנואל' בכ"ט בשבט תשל"ה (10 בפברואר 1975). תיק אחר, אישום של שידול להתפרעות בכסלו תשל"א (דצמבר 1970), נסגר בי' בסיוון (20 במאי) מאחר שמאיר כבר היה בכלא.42
בחול המועד פסח שוב היה מאיר עסוק בניהול ענייני הליגה. מקביל לצעדה בת יומיים בשומרון שארגן גוש אמונים כדי לפרסם את הדרישה להתיישבות יהודית שם, ערכו חברי הליגה עצרת ושביתת שבת בקונסוליה הישראלית בניו יורק. בידיעה ב'ג'ואיש פרס' נכתב:
...מהכלא בניו יורק פנה ראש הליגה מאיר כהנא ליהודים לבוא בהמוניהם... בעצרת תושמע הקלטה מיוחדת של כהנא, שבה דרישות להתיישבות בלתי מוגבלת בכל חלקי ארץ ישראל, לסיפוח מידי של יהודה, שומרון, עזה ורמת הגולן למדינת ישראל ולהקמת ממשלת אחדות לאומית חדשה המבוססת על העיקרון שלא תהיה נסיגה אף של שעל.
שביתת השבת בקונסוליה הסתיימה במעצרם של עשרה מחברי הליגה שסירבו לעזוב את המקום. באותו יום הסתיימה צעדת השומרון, עם הגיעם של עשרים אלף צועדים לסבסטיה. הידיעות על מעצר חברי הליגה תרמו למטרת הצעדה: פרסום הדרישה להתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל.43
אף אני והילדים השתתפנו בצעדת השומרון בחול המועד פסח. ישנו בשטח פתוח וקפאנו מקור בשקי השינה שלנו. ביומיים ההם, המזון היחיד שבא אל פינו היה מה שסחבנו בתיקים שעל גבינו: כריכי מצות שהתפוררו, תפוחי אדמה מבושלים, ביצים קשות ו"עוגיות" של פסח שהכנתי מתערובת של פתיתי מצות, תמרים ובננות לפי מתכון שמצאתי ב'ג'ואיש פרס'. את קשיי הצעדה גוללה ציפי במכתב למאיר, והוא ענה לה:
אני יודע שהצעדה לא הייתה קלה, אך כמו שכתבתי לביני: "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין; אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא". תוכלי לספר לילדים שלך שצעדת למען ארץ ישראל השלמה.44
לאחר חג הפסח היה מאיר אמור לעבור לכלא אַלֶנווּד שבפנסילבניה, אולם יומיים לפני מועד המעבר הודיע שירות בתי הסוהר הפדרלי לשופט ויינשטיין שיהיה "מסובך מדי" לספק למאיר מזון כשר באַלֶנווּד.
© כל הזכויות שמורות