פרק מג
הזכות לקבלת מזון כשר בכלא ניסן-סיוון תשל"ה / אפריל-מאי 1975
השופט ג'ק ויינשטיין קבע מפורשות בפסק דינו שמאיר זכאי לקבל מזון כשר משירות בתי הסוהר:
יש לשלוח אותו למסגרת שיוכל לקבל בה מזון כשר ושאר צרכים דתיים במידה סבירה.1
נציג שירות בתי הסוהר נכח בבית המשפט בזמן קריאת גזר הדין באדר (פברואר) ולא הביע התנגדות להוראה, אבל בניסן (אפריל), יומיים לפני שמאיר היה אמור לעזוב את מרכז השיקום ולנסוע לכלא אַלֶנווּד, הודיעה פתאום הנהלת שירות בתי הסוהר שיהיה "מסובך מדי" לספק לו מזון כשר באַלֶנווּד.
עורך הדין ברי סלוטניק עתר לשופט ויינשטיין וביקש ממנו לנקוט הליכי ביזיון בית המשפט נגד שירות בתי הסוהר בגלל סירובו למלא את הוראת השופט. בינתיים זימן מאיר מסיבת עיתונאים במרכז השיקום והכריז שהוא יעמוד על זכותו לקבל מזון כשר בכלא ולקיים אורח חיים לפי דתו, כפי שנקבע בחוקה האמריקנית. הוא הודיע שישבות שביתת רעב אם יועבר לכלא אַלֶנווּד בלא שיהיה הסדר לקבלת מזון כשר. הוא הדגיש שאין זה מאבק פרטי, אלא מאבק היסטורי בעבור כל האסירים היהודים בארצות הברית. זאת ועוד. מאחר שהוראתו של השופט כללה את הזכות להתפלל על פי ההלכה היהודית, הסביר מאיר, דרושים מניין וספר תורה, ואם אין אפשרות לספק את אלו בין כותלי הכלא, יש להרשות ליהודים לצאת בשבתות (בהשגחה) לבתי הכנסת הקרובים אליהם, לפי בחירתם. מאיר הודיע לעיתונאים גם על אירוע קרוב של הליגה שהוא מארגן, והכריז: "אני מנהל את הליגה מהכלא!"2
בטורו ב'ג'ואיש פרס' ביקש מאיר מקוראיו להשתתף באירוע:
אני מבקש מכם מתנת פרֵדה... לתת משהו מעצמכם. ב-13 באפריל [ב' באייר] תתקיים צעדת ענק לכבוד "יום הסולידריות למען היהדות הסובייטית" [אירוע של הממסד היהודי]. יחד אתכם יהיו שם מאה אלף יהודים. אני מבקש מכם להפוך את היום הזה לאירוע שונה ממה שהיה אשתקד... בסוף תכנית "יום הסולידריות" יצעדו אלפי יהודים לבניין המשלחת האמריקנית לאו"ם כדי לזעוק בלב מורתח: "לעולם לא עוד מינכן, לעולם לא עוד שואה, לעולם לא שעל נסיגה!" הם יֵשבו באלפיהם ברחובות ניו יורק... תנו לי מתנת פרדה. הֱיו שם...3
במודעה על האירוע נכתב: "התאספו בכיכר האו"ם וּשְבו ברחוב תוך כדי שירה וקריאות למען יהודי ישראל ולמען יהודי ברית המועצות. הִפכו את יום הסולידריות לאירוע משמעותי". הוא פורסם גם בפליירים: "...הֱיו שם. שְבו שם. היו חלק מההיסטוריה... כדי שזה יהיה המעצר הגדול ביותר בתולדות ניו יורק. אל תפחדו. לא תהיה אלימות. תוכלו לעשות היסטוריה".
יהודים רבים נענו לקריאותיו של מאיר והגיעו לבניין המשלחת האמריקנית לאו"ם כדי למחות על הלחץ האמריקני על ישראל. במשך שעה הם ישבו על הכביש והפריעו לתנועה, ומאה שלושים ושלושה איש נעצרו בגין הפרת הסדר.4
מזון כשר לריצ'רד הַס ולגֶ'פרי סמַיילו
בעקבות העתירה שהגיש עורך הדין סלוטניק נגד שירות בתי הסוהר הורה השופט ויינשטיין להאריך בשלושה שבועות את שהותו של מאיר בניו יורק, כדי שיהיה לעורכי הדין משני הצדדים זמן להכין כתבי טענות בסוגיית המזון הכשר.5
באותו זמן ממש התנהל דיון משפטי אחר בנושא מזון כשר לאסירים. הדיון היה בעניינם של חברי הליגה ריצ'רד הַס וגֶ'פרי סמַיילו, שנשפטו בסיוון תשל"ג (יוני 1973) לשנת מאסר באשמת ביזיון בית המשפט, מפני שסירבו להעיד נגד יהודי אחר. מאיר הסביר את המאבק על מזון כשר וסיפר את סיפור הגבורה של השניים:
המאבק כאן אינו על מזון כשר בשבילי. אין זה מאבק על הזכות של יחיד... המאבק יימשך עד שיוכרע בבית המשפט שיש לממש את זכותו החוקתית של כל יהודי המבקש לקבל מזון כשר, בלי להתחשב בעלות או בקשיים של בית הסוהר. המאבק יורחב מעבר לנושא המזון הכשר, כדי לממש את הזכויות הבסיסיות שמעניקה החוקה האמריקנית, כולל הזכות לתפילה במניין ושמירת שבת וחגים, וכן זמן ללימוד תורה...
...אני רוצה להיאבק במיוחד למען שני יהודים צעירים היושבים בכלא, שאילו רצו, היו יכולים להשתחרר מיד. עם כל יום שעובר עליהם בכלא הם נעשים גיבורים יותר ויותר.
אלו הם ריק הַס וגֶ'ף סמַיילו. כשנעצרו, ריק היה בקושי בן שש עשרה וג'ף עדיין לא היה בן שמונה עשרה. הם לא הורשעו בשום עברה. הם נשפטו למאסר משום ש[ממשלת ארצות הברית] טענה שיש להם מידע בעניין הפיצוץ במשרדו של יורוק, ונאמר להם שאם לא ילשינו, הם ישבו בכלא.
בכל יום אנחנו מתפללים בתפילת העמידה (שמונה עשרה): "ולמלשינים אל תהי תקווה". אכן, הלשנה על יהודי היא עברה חמורה ביותר, והעובר עליה עלול אף להתחייב במיתה!
כמה יהודים, אפילו דתיים, היו עושים מה שעשו שני צעירים אלו?... כמה יהודים היו מוכנים לעמוד לפני שופט יהודי מתבולל וזועם ולומר לו שיהודים אינם מלשינים?
...אנו עוד ננצח במאבק למען מזון כשר ולמען זכויות אחרות לאסירים יהודים... המאבק למען זכויות האסירים היהודים הוא מצווה. המאבק למען יהודים כמו ריק הַס וגֶ'ף סמַיילו הוא כבוד...6
בינתיים אכלו הַס וסמַיילו סרדינים משומרים ופרות וירקות טריים. בקשתם למזון כשר מבושל הוגשה לשופט תומס גרִייֶסה בבית המשפט הפדרליא של מחוז דרום ניו יורק. מאחר שהשופט ויינשטיין ישב בבית המשפט הפדרלי של מחוז מזרח ניו יורק, פסיקתו לא הייתה תלויה בפסיקתו של השופט גרִייֶסה. לפי החוק אפשר היה לערער בבית משפט פדרלי לערעורים על פסיקות סותרות של שופטים במחוזות שונים, אך עד הערעור היו שתי הפסיקות תקפות.7
מאיר כתב לי על מאבקו:
לא משעמם פה. שהותי בניו יורק הוארכה בלי הגבלת זמן מפני שהממשלה סירבה לתת לי מזון כשר באַלֶנווּד. השופט ויינשטיין הורה לעורכי הדין של שני הצדדים להגיש לו את טענותיהם בנושא, ואז הוא יודיע על החלטתו.
דבר זה חשוב, משום שאף שהייתי יכול לקבל עם הזמן מזון כשר לעצמי (בעזרת פרוטקציה), אני רוצה שכל האסירים היהודים יקבלו מזון כשר כזכות. הייתה לנו מסיבת עיתונאים גדולה כאן בכלא [במרכז השיקום] והופעתי בכל הערוצים.
פסח היה טוב. דיברתי ב'בית הכנסת הספרדי'ב בבורו פארק, והוא היה גדוש.8
נוסף על הכרזתו הפרובוקטיבית של מאיר במסיבת העיתונאים, שהוא מנהל את הליגה, הוא אף נשא הרצאות בבורו פארק! מאיר הפר בכוונה תחילה את כללי מרכז השיקום שאסרו "ניהול ענייני חוץ". מטרתו בכך הייתה לזרז את החלטת בית המשפט בעניין הזכות למזון כשר לכל אסיר יהודי. לא עבר זמן רב עד שידיעות על הפרת הכללים הבוטה של מאיר הגיעו לכלי התקשורת. כך דווח בכתבה עוקצנית ב'דיילי ניוז', העיתון הנפוץ ביותר בניו יורק:
האסיר הפדרלי מאיר כהנא יצא אתמול בשבע בבוקר בצעדים שלווים ממשכנו הזמני בדרכו לעסקים, שכוללים, לדבריו, "ניהול הפעילות של הליגה להגנה יהודית".
למחרת נכתב במאמר מערכת באותו עיתון:
הרב מאיר כהנא... חי טוב כאסיר פדרלי... הוא מודה שהוא חזר לנהל את הליגה... בהתרסה בוטה ובחוסר חרטה לחלוטין... לנוכח הגישה הזו והנטייה שלו לעשות בעיות כהנא צריך להיות בכלא.9
כתב ה'ניו יורק טיימס' שאל את מנהל מרכז השיקום מת'יו וַלש אם מאיר מתעסק בענייני חוץ. תשובתו של וַלש הייתה: "אין באפשרותנו לעקוב אחריו. אין זה מתפקידינו. אנחנו צריכים להאמין למילה שלו".10
מאיר הגיב ב'ג'ואיש פרס' על הכתבה ב'דיילי ניוז'. הוא טען שהממשלה האמריקנית שתלה את הסיפור כדי ללחוץ על השופט ויינשטיין לשלוח אותו לכלא אַלֶנווּד מיד בלי הסדר למזון כשר. הוא כינה את הכתבה "מסכת שקרים ועיוותים" וכתב:
מלון ה"לוקסוס" [המוזכר בכתבה] הוא מקום שנכון יותר לתארו כפונדק קבצנים. המקום שורץ פשפשים ומקקים. אני מורשה לצאת משום שאין שם שירותי מטבח, וכל האסירים יוצאים לארוחות... המשפט שצוטט מפי, כביכול, שאוכל לאכול ירקות במשך שנה, הוצא מהקשרו. למעשה מה שאמרתי היה: "הממשלה הייתה רוצה לשלוח אותי לאַלֶנווּד ולהכריח אותי לאכול ירקות במשך שנה".
השופט ויינשטיין הורה לשלוח אותי לכלא אַלֶנווּד ב-7 באפריל, והמעבר נדחה רק בגלל הממשלה... ב-4 באפריל הודיע שירות בתי הסוהר לשופט שהוא יסרב למלא את הוראתו לספק לי מזון כשר!... מזעזע שאותם אנשים האמורים לאכוף את החוק מודיעים לשופט שהם יתעלמו מהוראתו... אילו היו ממלאים את הוראת השופט מלכתחילה, הייתי כבר מזמן באַלֶנווּד. כמובן, אני שמח בעובדה שהממשלה העניקה לי בטיפשותה את ההזדמנות להרחיב את מאבקי האישי למאבק למען הזכות למזון כשר לכל אסיר יהודי.
ולגבי היותי מנהל את הליגה: התקופה הקרובה תהיה תקופה קריטית לעם ישראל, תקופה שלא הייתה כמוה בתולדותיו. אמשיך לפעול ככל יכולתי לעזור לעמי בכל מקום שאהיה: במנהטן, בכלא אַלֶנווּד או אפילו בכלא בדרגת אבטחה מקסימלית, כמו זה שבאטלנטה...11
מאיר שלח לי את הכתבה מה'דיילי ניוז' וכתב:
כפי שאת רואה מהמצורף, הממשלה הדליפה את הסיפור לעיתונות ומנסה לשלוח אותי לאַלֶנווּד. בטיפשותה היא סירבה לתת לי מזון כשר, ועכשיו היא מתחרטת, משום שקרוב לוודאי שויינשטיין יפסוק שיש לכל האסירים היהודים זכות למזון כשר.12
מאיר קיבל תמיכה במאבקו מחמישה רבנים ידועים: הרב משה טנדלר, הרב שלמה ריסקין, הרב שאול ברמן, הרב אבי וייס והרב ראובן גרודנר. בי"א באייר (22 באפריל) הם הלכו לבית המעצר הפדרלי במנהטן והביאו לאסירים היהודים שם ארוחות כשרות קפואות, אולם מפקד בית הסוהר סירב להכניס את חבילות המזון בטענה שזו "מדיניות הכלא". משם הלכו הרבנים למרכז השיקום של מאיר וערכו אתו מסיבת עיתונאים. הם הסבירו לכתבים שמאחר שמצוות הכשרות היא עיקרון בסיסי ביהדות, הם מוכנים לספק חינם ארוחות כשרות לאסירים יהודים, עד שתתקבל החלטה בעניין זה בבית המשפט.13
גם לא יהודים תמכו במאבקו של מאיר, שהיה מאבק על חופש הדת, עיקרון בסיסי בחוקה האמריקנית. רַמסי קלַרק, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, דיבר במסיבת עיתונאים אחרת שנערכה בעניינו של מאיר: "עצוב מאוד שבימינו אלו, שנים רבות כל כך לאחר ייסודה של ארצות הברית, עדיין צריך להשיג צו מיוחד מבית המשפט כדי לזכות בזכויות דת אלמנטריות... אני מקווה שהממשלה תנקוט עתה צעדים תקיפים כדי להבטיח חופש דת מלא בבתי הסוהר".
מסיבת עיתונאים זו נערכה בחסותה של 'הסתדרות הרבנים דאמריקה', והנחה אותה נשיאה הרב פֵביאן שונפלד. הרב סול רוט, נשיא ועד הרבנים של ניו יורק, אמר לעיתונאים שארגונו יגיש לבית המשפט כתב טענות שבו תמיכה במאבקו של מאיר. במסיבת העיתונאים נקרא מכתב שכתב חבר הקונגרס אֶד קוץ' לנורמן קַרלסון, נציב שירות בתי הסוהר הפדרלי. קוץ' כתב: "מה שמצער אותי במיוחד הוא שאפילו כשהאסיר מוכן לשלם בעד מזון כשר שיוּבא לכלא בעבורו, הרשויות אינן מאפשרות זאת".
הטענה של שירות בתי הסוהר הייתה שאספקת אוכל כשר היא תהליך מסובך מדי. באותו זמן היו רק שנים עשר יהודים אורתודוכסים בכל בתי הסוהר הפדרליים בארצות הברית, ומעולם לא התקיים בירור משפטי בנושא. רַמסי קלַרק אמר שדווקא משום שמדובר במיעוט קטן וחלש, חובה לעזור לו להשמיע את קולו בבית המשפט. הוא אמר: "ארצות הברית נוסדה על בסיס הרעיון של חופש הדת, אולם מאתיים שנה לאחר הקמתה, בתי הסוהר עדיין שוללים זכויות דת בסיסיות".14
הדיון בבית המשפט התקיים בי"ג באייר (24 באפריל). התובע הפדרלי דייוויד טרֵייגרג, שייצג את שירות בתי הסוהר, טען שאין לשופט ויינשטיין סמכות לכפות על שירות בתי הסוהר דרישות מיוחדות. עורך הדין ברי סלוטניק ייצג את מאיר ועורך הדין דֶניס רַפס, נציג ארגון התנדבותי של עורכי דין אורתודוכסים, סייע לו. אחד הרבנים שהעידו לטובת מאיר היה הרב שלמה שפירא, רב בית החולים 'קינגס קאונטי'. הוא אמר שבבתי חולים, במטוסים ובבתי מלון ניתנות ארוחות כשרות קפואות במגשיות עם סכו"ם חד-פעמי ואין תוספת משמעותית במחירן.
הרב משה טנדלר, פרופסור לתלמוד ולביולוגיה בישיבה יוניברסיטי, בא אף הוא לבית המשפט להעיד לטובת מאיר. הוא הסביר בעדותו את חשיבות הכשרות בהלכה ודבריו המרגשים צוטטו מילה במילה בהחלטתו של השופט ויינשטיין:
אם כל מה שהיה ליהודי לאכול היה רק מזון לא כשר, הוא היה צריך לחכות עד שסמכות רפואית תקבע שהוא בסכנת חיים. אז ורק אז היה מותר לו לאכול מזון לא כשר...
חוץ מלוותר על חייו, עליו לוותר על הכול — על חברתם של אשתו וילדיו, על כל כספו, להיות עני מרוד — כדי שלא לעבור על מצוות הכשרות.
אף אם פירוש הדבר יהיה לעבור עינויים, עינויים פיזיים, הוא לא יאכל אוכל לא כשר.
אני מקווה שבית המשפט הבין מדבריי שלא מדובר בגחמה חסרת יסוד. אין כאן שאלה של יין לבן עם דג או יין אדום עם בשר. מדובר בצורך החיוני של היהודי לעבוד את אלוקיו באמצעות מערכת מצוות המייחדת את עמנו מאז צאתנו ממצרים לפני אלפי שנים... המצוות מחייבות את היהודי מיום היוולדו עד יום מותו.15
לצד ידיעה ב'דיילי ניוז' על הדיון בבית המשפט הופיעו שתי תמונות של מאיר מעל הכיתוב "מאיר כהנא לפני שנכנס לכלא (שמאל), ואתמול בבית המשפט, עשרה קילו פחות (ימין)". בתמונה ה"כחושה" הוא נראה רזה עוד יותר בגלל פניו הלא מגולחות עקב האיסור להסתפר ולהתגלח בימי ספירת העומר. עם סיום השמעת הטיעונים והעדויות ביקש השופט ויינשטיין משני הצדדים להגיש כתבי טענות נוספים בשאלות משפטיות טכניות שהוא העלה, ואמר שלאחר שיעיין בהם ימסור את החלטתו. בינתיים נשאר מאיר במרכז השיקום.16
מאיר היה אופטימי לגבי החלטתו של השופט ויינשטיין. עם זאת, הוא ידע שברגע שיוסדר עניין המזון הכשר הוא יועבר לכלא אַלֶנווּד. הוא כתב לי:
את תקבלי את זה לאחר שיחת הטלפון שלי אתך, והרבה כאן הוא חזרה על הדברים שאמרתי, אבל אני כל כך אוהב לדבר אתך. אני מתגעגע אלייך ואל הילדים מאוד, ואני מחכה מאוד לחזור כבר. לפי מה שידוע לי ברגע זה, ויינשטיין עומד למסור החלטה לטובתי והיא תהיה די היסטורית.
אבל אז, כנראה, אועבר לאַלֶנווּד.17
המרכז לשיקום אסירים
שבוע לאחר מכן, יומיים לפני שמסר השופט ויינשטיין את החלטתו, הועברו תושבי מרכז השיקום ל"מלון" אחר במנהטן, כפי שכתב לי מאיר:
הכלא כולו הועבר היום למלון 'ברייאנט' ברחוב 54 פינת ברודוויי. זה מקום די נוח, בחדרים יש שירותים ומקלחת צמודים, שטיחים וכו'. יש באזור שלוש מסעדות שבהן אני אוכל חינם [מאיר קיבל משירות בתי הסוהר ארבעה דולרים ליום לקניית ארוחות]. אם כן, אני "סובל" בשקט.18
במכתב אחר הוא פירט יותר:
אני נמצא בקומה השישית במלון ברַייאנט, מקום עם עבר די נחמד והווה לא רע. חדר 602 ייזכר לדיראון עולם. חברי לחדר (יהודי) הוא כבן 55, קירח (עם פאה), שקט ונקי. לפניו היה מישהו אחר במשך שני לילות (שעבר עבֵרת הונאה), ולפניו היה פורטוריקני ששתה, עישן מריחואנה והיה מנומס מאוד אליי. (כשהתפללתי בחדר, הוא היה קופא במקומו, ולא זז עד שסיימתי.) הוא ברח. יש שתי מיטות. יש לי שולחן כתיבה, מכונת כתיבה, ספרים, תיקיות, צידנית קטנה עם קרח, הכול חוץ ממך!!
הסוהרים כאן הם בטווח הבינוני עד הבינוני. אני במאבק מתמיד אתם על שעות היציאה, אבל אני יוצא וחוזר כרצוני.19
לאחר זמן מה כתב מאיר: "עכשיו יש שני שחורים אתי בחדר. אחד מהם רוצה לנסוע לישראל ולפתוח מכון יופי".20
יוטא הלברשטם תיארה את המשכן החדש של מרכז השיקום:
מלון 'ברַייאנט' בן שבעים ושתיים השנים, לשעבר מלון דירות אלגנטי לרופאים, נמצא כעת במצב מדורדר מאוד. כמו שהוא עכשיו — השטיחים הדהויים והמרופטים, הצבע המתקלף, התקרות הסדוקות, אווירת הדכדוך הכללית — הוא אכסניה למגוון רחב של אורחים הנאלצים להתעלם מהמעלית החורקת, מהתאורה העמומה ומהחרקים השורצים בו.
הבניין הזה אינו שונה מאחרים כמוהו בעיר, בתי מלון מפוארים לשעבר. אבל ייחודו הוא בחייו הכפולים. מה שאורחי המלון אינם יודעים הוא שכמה מקומותיו של המלון מושכרות לשירות בתי הסוהר ומשמשות תחנת ביניים לאסירים. הנהלת המלון מסתירה את זהותם של אורחיו החדשים, ולעתים האורחים הרגילים אינם יודעים שהנוסע אתם במעלית המלון הוא אסיר בשלב האחרון של תקופת מאסר ארוכה.
הלברשטם סיפרה על סדר יומו העמוס של מאיר במרכז השיקום:
...בוב האוזר, עובד סוציאלי במרכז השיקום, מתפעל מהעבודה האין-סופית של כהנא: "הוא תמיד עסוק. כשהוא אינו מקבל את זרם האורחים המבקרים כאן בהמוניהם מאז שהוא הגיע הנה, הוא עובד בשקט בחדר וקורא או כותב".21
זכות חוקתית
מאיר זכה בעתירה למזון כשר בכלא. בכ"ו באייר (7 במאי) מסר השופט ויינשטיין את החלטתו במסמך מפורט בן ארבעים ושמונה עמודים:
...בתי הסוהר יכולים לקנות ארוחות כשרות מוכנות קפואות וכלים חד-פעמיים; אלו ניתנים להשגה בקלות... אמנם מחירן גבוה מעט מהארוחות הרגילות, אך מדובר בשנים עשר איש בלבד, והעלות הנוספת אינה משמעותית.
...אין התנגשות בלתי פתירה בין זכויות הנאשם לצורכיהם של בתי הסוהר.
...הנאשם זכאי מכוח החוקה לצו שיאפשר לו לקיים את מצוות הכשרות היהודיות... הבעיות המעשיות המינוריות שהוצגו כאן ניתנות לפתרון בעזרת רצון טוב של הממשלה.
...הנאשם יישלח לכלא המתאים לצרכיו ולדרישות שירות בתי הסוהר. על נציב שירות בתי הסוהר לספק את צורכי הדת של הנאשם...22
מאיר צהל. הוא כתב לי:
...זכיתי בסוגיית המזון הכשר וזה היה ניצחון גדול. כלי התקשורת, במיוחד הטלוויזיה, עשו מזה עניין גדול. אינני יודע מה יקרה עכשיו, אבל בוודאי יהיה טוב.23
בתמונות שצולמו במסיבת עיתונאים שנערכה במרכז השיקום מיד לאחר הודעת השופט, נראה מאיר לבוש ז'קט בהיר ומכנסיים כהים, ופניו עטורות זקנקן של ספירת העומר. עורך הדין סלוטניק אמר לעיתונאים שסביר להניח שמאיר לא יועבר לכלא אַלֶנווּד מיד, משום שנורמן קַרלסון, נציב שירות בתי הסוהר, בוודאי יערער על החלטתו של ויינשטיין. סלוטניק צדק. בתוך חודש הוגשה בבית המשפט הפדרלי לערעורים הודעה על כוונת שירות בתי הסוהר לערער.24
לשירות בתי הסוהר היו לכאורה סיכויים רבים לזכות בערעור, מאחר שיומיים קודם לכן פסק השופט תומס גרִייֶסה נגד זכותם של ריצ'רד הַס וגֶ'פרי סמַיילו לקבל מזון כשר. השופט גרִייֶסה קבע שמתן ארוחות כשרות יהיה יקר וידרוש "טיפול מיוחד". הוא טען שתפריטם של השניים כפי שהיה עד אז — פרות, ירקות, חלב, ביצים קשות, סרדינים משומרים ותוספת של ויטמינים — מסַפֵק מבחינה תזונתית. מרווין שיק, שניתח את החלטותיהם של ויינשטיין ושל גרִייֶסה, סבר שהתפיסה שעמדה בבסיס החלטתו של השופט גרִייֶסה הייתה שפושע מורשע אינו מסוגל לנאמנות דתית.25
מאיר כתב מכתב עידוד לשני הבחורים שישבו בכלא, וג'ף סמַיילו ענה לו:
אני וריק [ריצ'רד הַס] קיבלנו את המכתב שלך. הכול בסדר עד כמה שניתן לצפות בתנאים כאלה.
כפי שאתה יודע, החיים בכלא עלולים להיות מדכאים מאוד לפעמים. המכתב שלך היה מעודד מאוד וגרם לי ולריק להרגיש טוב יותר ממה שהרגשנו בימים האחרונים. אנחנו רחוקים כל כך מהבית ולא שומעים הרבה; המכתבים המעטים שאנחנו מקבלים נותנים לנו הרגשה טובה.
אדם צריך ללמוד מכל מה שקורה לו בחיים. לכל אירוע יש משמעות. כל המשפט הזה והמאסר חיזקו מאוד את אחת האמונות שלי — שלעולם לא יהיה בית אחר לעם ישראל אלא ארץ ישראל. את הדבר הזה צריך ללַמד לכל יהודי. תמיד נהיה זרים בכל ארץ אחרת. אפילו מי שמנסה להתאים את עצמו לארץ שבה הוא נמצא, יביטו עליו תמיד כזר, כיהודי. ראיתי זאת בכלא יותר מבכל מקום אחר. כל היהודים המסרבים להבין זאת חיים בכלא. אני נמצא כאן עכשיו, אבל אני מחכה ליום שבו אגדל את משפחתי בארץ ישראל.26
'שובה': תנועה לעלייה
בתקופת ההמתנה להגשת הערעור של שירות בתי הסוהר עסק מאיר בפעילות מאומצת לעידוד העלייה בקרב יהודי אמריקה. נשכר משרד בעבור תנועת העלייה החדשה של הליגה, תנועת 'שובה', ושֶׁרי פלדמן מונתה על ניהולה. היא ארגנה גרעיני עלייה, ומאיר התחיל לחפש מקומות התיישבות בגליל. במכתב אליי הוא סיפר:
תנועת העלייה 'שובה' מתקדמת. כתבתי לאַרי קלדרון וביקשתי ממנו ליצור קשר עם 1) ראש עיריית חצור 2) הסוכנות היהודית, כדי להשיג אדמות ליישוב בדרום הגולן או בגליל.
יהיו שני גרעיני עלייה: אחד בחצור לזוגות נשואים "בורגנים" ואחד ביישוב כפרי (קיבוץ או מושב שיתופי).27
ארי קלדרון, מחברי הליגה הראשונים, עלה לישראל עם משפחתו בתשל"ג בהשפעתו של מאיר. הוא כתב לי: "לפני ששמעתי את הרב, הייתי יהודי תלוש, חסר זהות, בלי קשר לעמנו, בלי קשר לדת. הרב הניע אותי להיות קודם כול אדם טוב יותר. התחלתי לחשוב כיהודי, להתנהג כיהודי ולהתקרב לתורה ולאומה. משפחתי ואני התחלנו לשמור שבת ולאהוב את יהדותנו".28
סיפורו של קלדרון הוא אחד מרבים כמוהו. דבריו הכנים של מאיר עוררו רבים ליהדותם. בעקבות הזדהותם עם דבריו פתחו אנשים את כיסיהם כדי לסייע לו להוציא לפועל את מטרותיו. מאיר כתב לי על אחד מהם:
...נדבן חדש שילם את דמי השכירות של משרדנו (שלושה חדרים המשמשים את הליגה, את 'שובה' ואת 'קֵר'). הוא משלם גם את המשכורות השבועיות של המזכירה ושל המנכ"ל, את חשבונות הטלפון וכו'.29
מאיר פרסם את הפעילות של תנועת 'שובה' ואת שיעוריו במודעה ב'ג'ואיש פרס'. במקום שמו נכתב במודעה "רב חשוב מישראל":
התחל חיים חדשים בישראל
הליגה להגנה יהודית והרב מאיר כהנא
מודיעים על ארגון שני גרעיני עלייה
פגישה ביום שני 5 במאי, 7:45 בערב...
במרכז לתודעה יהודית יחודשו השיעורים בימי חמישי בערב...
מפי רב חשוב מישראל.30
הרצאותיו של מאיר באייר (מאי) פורסמו בלי ציון שמו, משום שלפי כללי מרכז השיקום נאסר עליו לעסוק ב"ענייני חוץ", והוא חשש שמערכת ה'ג'ואיש פרס' לא תסכים לפרסם מודעות "לא חוקיות". במודעות אחרות נכתב "נואם הליגה" ו"נואם ישראלי חשוב".31
ואולם לאחר פחות מחודש הופיע שמו המלא במודעה שפרסמה שהוא ילמד שיעורים במרכז השיקום. את המודעה הזו הוא פרסם בלי תיאום מראש עם מנהל מרכז השיקום, וזה היה לשונה:
מספר מוגבל של אנשים
יתקבלו לסדרת שיעורים
מאת הרב מאיר כהנא, בנושא העלייה.
השיעורים יתקיימו בכלא הפדרלי במנהטן, שבו אסור הרב כהנא.
ניתן להתקשר ל'שובה' או לליגה...
שבוע לאחר מכן כתב מאיר בידיעה קצרה בסוף טורו "השבוע שהיה" ב'ג'ואיש פרס': "השיעורים יתחילו ביום רביעי ב' בתמוז (11 ביוני)... מי שרוצה להשתתף צריך להירשם דרך תנועת 'שובה'". הדבר לא מצא חן בעיני מנהל מרכז השיקום, אך הוא היה כמעט חסר אונים. לא הייתה לו יכולת להעניש את מאיר בשליחתו לכלא רגיל (כפי שהעניש אסירים אחרים שהפרו את הכללים), מאחר שהשופט ויינשטיין הורה להשאיר את מאיר במרכז השיקום עד שיוסדר לו מזון כשר בכלא אַלֶנווּד או עד שבית המשפט לערעורים יפסוק ששירות בתי הסוהר פטור מלספק מזון כשר. מנהל המרכז הטיל עליו את העונש היחיד שהיה בידיו להטיל: הוא מנע ממנו ימי "התנהגות טובה", דהיינו חמשת הימים שאסיר היה יכול לצבור בכל חודש להקדמת שחרורו.
שבועיים לאחר מכן פרסם מאיר את השיעורים בטורו "ישראל בצחוק ובדמע":
בצעד יצירתי לקידום העלייה ולגיוס חברים לגרעיני ההתיישבות שלה ארגנה תנועת 'שובה' סדרת שיעורים בנושא העלייה ארצה. את השיעורים ימסור מאיר כהנא בכלאו במנהטן. בעקבות התגובה הנלהבת, הרב כהנא מתכנן ללמד שיעורים גם בשעות הערב, מאחר שבשעות אחר הצהריים רבים אינם יכולים להגיע לשיעורים.32
ה"חוצפה" של מאיר הייתה מכוונת. עבר יותר מחודש מאז שפסק השופט ויינשטיין שמאיר זכאי למזון כשר בכלא הפדרלי, ובינתיים הגיש שירות בתי הסוהר רק "הודעה על ערעור". באמצעות הפרת כללי מרכז השיקום ניסה מאיר לזרז את הגשת הערעור. הוא היה משוכנע שבית המשפט לערעורים יפסוק שלכל אסיר יהודי הזכות החוקתית לקבל מזון כשר בכלא.
מתוך תחושת המחויבות שלו להתריע באוזני יהודי אמריקה על הסכנה, ניצל מאיר כל הזדמנות לדבר על עלייה. השיעורים של תנועת 'שובה' במרכז השיקום נועדו למשוך אנשים שלא היו באים לשיעורים "רגילים". מאיר סבר ש'שובה' תצליח במקום שלא הצליח 'מרכז העלייה' של הסוכנות היהודית, משום שהדגש של 'שובה' היה שונה מזה של הסוכנות, כפי שהוא הסביר:
אכן, יש עלייה מארצות הברית, אך בקושי. שוב ושוב הליגה אומרת ששכנוע חיובי לא יביא עלייה משמעותית. אין דוגמה בהיסטוריה היהודית לעלייה המונית מארצות השפע.
קשה לצַפות שמאות אלפי יהודים אמריקנים יעזבו סביבה מוכרת, תרבות מוכרת ורמת חיים גבוהה ויבואו למקום שבו עוינות ערבית, אינפלציה, חוסר ביטחון כלכלי ומציאות תרבותית, חברתית ופוליטית לא מוכרת.
לאורך כל הדורות רק הפחד מרדיפות וסכנה פיזית הם שהביאו מספרים גדולים של יהודים לארץ ישראל. ההודעה בשבוע שעבר על הקמת תנועה חדשה לעלייה ששמה 'שובה' היא סימן מעודד.
תנועת 'שובה' אינה חוששת מקיתונות הרותחים הצפויים לה מקבוצות רבות מפני שהיא אמרה את מה ש"הס מלהזכיר", דהיינו שבארצות הברית קיים פוטנציאל ממשי לשואה נוראה ושהגיע הזמן שהיהודים יבואו הביתה לישראל — ויצילו את חייהם.33
מאמרים של מאיר על חשיבות העלייה ארצה והסכנות הצפויות ליהודי אמריקה הודפסו כפליירים מטעם 'שובה'. במכתב אליי בסיוון (יוני) הביע מאיר אופטימיות:
שני הגרעינים שלנו מתקדמים יפה. נקים את השיכון בצפת ואת המושב השיתופי כנראה על יד גוש עציון.34
בסופו של דבר נכשלו מאמציה של שֶׁרי פלדמן להשיג שיכון בצפת. נמסר לה שאין די דירות בצפת לשלושים משפחות חדשות והומלץ לה: "גרעין בהנהלתו ובהשפעתו הרוחנית של הרב מאיר כהנא יאה לו שיתיישב בקריית ארבע, שם יש דירות לקליטה ישירה". מאיר כתב לי בכסלו (דצמבר): "אתר ההתיישבות שלנו הועבר לקריית ארבע".35
מאיר מצא דרך מקורית להעלות לשיח הציבורי את נושא העלייה: הוא פרסם ב'ג'ואיש פרס' מכתב למערכת נגד העלייה מארצות הברית וחתם אותו בשם "מֶלווין גרֶשם". "גרֶשם" טען שעל היהודים להישאר באמריקה משום שמשם הם יכולים לעזור לישראל יותר. הוא טען גם שיהודי אמריקה זקוקים לצעירים היהודים כדי לעזור להם להתגבר על בעיותיהם. "זאת לא גרמניה; לא תיתכן שואה באמריקה", הוא קבע.
בתגובה על המכתב הגיעו למערכת ה'ג'ואיש פרס' מכתבים מקוראים שהפריכו בלהט את טענותיו של "גרֶשם" ופירטו את הסיבות לעזוב את הגלות ולעלות לישראל. מאיר שמר את חמשת המכתבים שפורסמו ב"מכתבים למערכת" ב'ג'ואיש פרס' בצירוף פתק שכתב בו: "כל מכתבי העלייה האלה הגיעו בתגובה על מכתב מזויף נגד העלייה שפרסמתי 'בג'ואיש פרס'". מסריו של מאיר בנושא העלייה הדהדו במכתבי הקוראים, וניכר שמאמציו נשאו פרי.36
המערכה נגד הנשיא פורד
מאיר המשיך להיאבק נגד הלחץ האמריקני על ישראל למסור חבלי ארץ לערבים. הוא הקים תנועה חדשה שמטרתה הייתה לאיים על הנשיא ג'רלד פורד באבדן קולות בבחירות אם ימשיך ללחוץ על ישראל. לתנועה, 'יהודים אמריקנים נגד פורד'ד, לא היה קשר רשמי לליגה. במודעה ב'ניו יורק טיימס' פורסמה מטרתה:
לטובת ארצות הברית, לטובת העולם החופשי ולטובת ישראל
הנשיא פורד חייב ללכת.
מתוך כבוד והערכה למוסד הנשיאות,
אך מתוך חששות כבדים לעתידה
של ארצות הברית ושל העולם החופשי
אנו קוראים לשינוי הממשל ב-1976.
במודעה הסביר מאיר כיצד מסכן פורד את העולם החופשי ואת ישראל: בהעניקו לברית המועצות טכנולוגיה, קשרי סחר ואשראי, מחזק פורד את הדֶטַנט השקרי המאיים על כל העולם החופשי ומחליש את 'ברית נאט"ו' ואת כוחה הצבאי של אמריקה. נוסף על כך, פורד (בשיתוף שר החוץ שלו הנרי קיסינג'ר) כופה על ישראל ויתורים המסכנים את עצם קיומה, והוא מתנגד לתיקון החוק של ג'קסון, שיוכל להשיג הגירה חופשית מברית המועצות.
בהמשך המודעה פורטו תכניותיה של התנועה החדשה: החתמת עצומות נגד בחירתו של פורד מחדש; חלוקת פליירים ברחובות הראשיים ובבתים פרטיים על ידי מתנדבים; גיוס הקהילה הנוצרית הפונדַמֶנטַליסטית המאמינה בנבואות התנ"ך על שיבת עם ישראל לארצו; ומאמצים לשכנע יריב חזק בתוך המפלגה הרפובליקנית להתמודד נגד פורד.
מודעה זו התפרסה על פני כרבע עמוד ומחירה היה יותר מאלף דולר. מאיר שלח לי את המודעה וכתב: "את המודעה מימן גַרי רַטנֶר משיקגו (פגשתי אותו בהילטון בתל אביב ב-1973)".37
במכתב אחר אליי הוא סיפר כיצד השיג כסף לשכירת משרד לארגון החדש:
המשרד של 'יהודים אמריקנים נגד פורד' ייפתח בעזרת ה' השבוע הודות לתרומה של 2,100 דולר מאדם שאולי כבר כתבתי עליו... הוא חסיד ברסלב, חבר מפ"ם, עם זקן וציצית, והוא מתפלל בבית הכנסת הקונסרבטיבי של דוד [דוד כהנא, בן דודו של מאיר]. יש עוד היבטים רבים לאישיותו, אבל די בכך לעת עתה.38
בתגובה על ביקורת שמתחו יהודים על המודעה ב'ניו יורק טיימס' כתב מאיר: "אלה אנשים החיים בפחד תמידי מפגיעה בשלטון וממלמלים 'אסור לפגוע בפורד, מפני שהוא עלול להזיק לישראל'... העובדה שגישה זו מזיקה ליהודים אינה מפריעה להם, משום שמה שמדאיג אותם באמת הוא מה יגרמו פגיעות בשלטון [מפי יהודים] למעמדם של יהודי ארצות הברית — ובפרט להם".39
התנועה 'יהודים אמריקנים נגד פורד' פרסמה פליירים ואף חוברת בת שמונה עמודים שחיבר מאיר וכותרתה 'פורד חייב ללכת'. הפליירים והחוברות חולקו ברחובות, בהרצאות של מאיר ובהפגנות שקטות של התנועה. בעצומה שפרסמה התנועה נכתב: "אנו החתומים מטה מתחייבים שלא להצביע בעד הנשיא ג'רלד פורד ב-1976... אלא אם כן תפסיק ארצות הברית את הלחץ על ישראל לסגת... והנשיא פורד יפטר את הנרי קיסינג'ר". העצומה פורסמה גם במודעות ב'ג'ואיש פרס' בקריאה "חִתמו, שִלחו, בַקשו עוד עצומה, עִזרו בכסף".40
פנייה לנוצרים פונדַמֶנטַליסטים
מאיר סבר שהדגשת אמונתו הנוצרית של פורד תעזור לשכנע אותו ואת העם האמריקני לתמוך בישראל. הוא גם ניסה לנצל את הצורך של פורד בקולות הקהילה הנוצרית הפונדַמֶנטַליסטית בבחירות כדי ללחוץ עליו לשנות את מדיניותו כלפי ישראל. בטורו ב'ג'ואיש פרס' הוא כתב: "כאשר ארצות הברית תומכת בישראל, היא אינה מיטיבה עם ישראל, אלא עם עצמה: עצם קיומה תלוי בתמיכתה בישראל, כפי שכתוב: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור" (בראשית יב, ג).41
למאיר ניתנה הזדמנות מצוינת לפנות ישירות לנוצרים כשהוצע לו לפרסם מאמר בעמוד הדעות בעיתון 'ניוזדיי'. במאמר הוא הסביר למה עליהם להתנגד למדיניותו של קיסינג'ר:
...האינטרס של אמריקה ושל אזרחיה הנוצרים הוא להבטיח ש"ביום הדין" יוכלו היחיד והמדינה להשיב בחיוב על השאלה: "האם עזרת לקדם את מלכות שמים?"
...הגאולה הסופית ומלכות שמים, שתבֵאנה את השלום הנצחי, תלויות בשיבת עם ישראל לארצו, בקיבוץ גלויות ובתחיית המדינה היהודית.
...בסופו של דבר יָשוב עם ישראל לציון, וארץ ישראל כולה תהיה יהודית — דברים אלו יתרחשו בוודאות. השאלה היחידה היא אם ארצות הברית והנוצרים שבה יבינו את תפקידם ואת חובתם בתקופה מדהימה ונהדרת זו של תחילת הגאולה...42
כעבור חודשיים פורסם ב'ניוזדיי' מאמר נוסף של מאיר. זה היה לאחר שישראל ומצרים הסכימו לקבל את תכניתו של קיסינג'ר, שחייבה את ישראל למסור למצרים את סיני, אך לפני שהובא ההסכם לאישור הקונגרס. במאמרו הסביר מאיר במה מנוגד ההסכם לאינטרס האמריקני, וכתב שעל חברי הקונגרס להצביע נגדו למען האינטרס העצמי האמריקני אם לא למען ישראל:
הסכם הנסיגה יוביל למלחמה ולאסון... ישראל נכנעה ללחץ של פורד וקיסינג'ר וויתרה על שני מעברים חיוניים (המיתלה והגידי), שהגנתם לא דרשה כוחות גדולים, בגלל רכסי ההרים שסביבם. ויתור על המעברים האלה, פירושו צורך בחיילים רבים יותר, אולי אפילו אוגדה שלמה, ותוספת של ימי מילואים, שתחמיר את בעיית המורל של אנשי המילואים בישראל.
...הוויתור על שדות הנפט בסיני הוא ויתור על שישים וחמישה אחוזים מן הצריכה הישראלית ותלות גדולה עוד יותר בארצות הברית... דברים רבים כל כך גרועים בהסכם הנסיגה הזה! יש בו שאלות רבות כל כך שאין עליהן תשובות. מה יהיה אם הקונגרס לא יאשר את כל מה שקיסינג'ר הבטיח לישראל? מה יהיה אם חברי הקונגרס ימלאו את חובתם כלפי בוחריהם וישאלו מדוע אין סיוע ממשלתי לעיריות הפושטות רגל בעוד ישראל מקבלת מיליארדים?
איזה ערך יש להסכם שמצרים מסרבת לדון בו ישירות עם ישראל?... מדוע יש סעיפים סודיים? איזה ערך יש לוויתורים של מצרים שהיא אינה מוכנה להצהיר עליהם בגלוי?... ואיזו משמעות יש להתחייבות המצרית (הסודית) להימנע מפעילות עוינת נגד ישראל במשך שלוש שנים — "הישג" שקיסינג'ר מתפאר בו כל כך — אם מצרים היא המחליטה "מי פתח בפעולה העוינת"?
אחד הסעיפים בהסכם קבע שארצות הברית תציב בשטח המפורז בסיני טכנאים שיפעילו תחנות אלקטרוניות לפיקוח על תנועות צבאיות. מאיר הזהיר מפני הסכנה הטמונה בהצבת צוות אמריקני בסיני:
...למזלנו, התכנית גרועה מאוד לאינטרס האמריקני. אחת הדאגות הגדולות שהביע הנשיא היא שמלחמה במזרח התיכון עלולה לגרור עימות אמריקני-סובייטי. אין דבר שיכול להביא עימות כזה יותר מהכנסת צוות אמריקני לאזור. בשביל האינטרס האמריקני, גם אילו לא היה שיקול אחר, צריך לעצור את התכנית...43
בניסיון לגייס את הקהילה הנוצרית הפונדַמֶנטַליסטית למאבק נגד הסכם סיני ארגן מאיר "קבוצה של אנשי דת יהודים ונוצרים-פרוטסטנטים בעלי מודעות פוליטית... לפעול כשדולה נגד שחיקת ביטחונה של ישראל..." בהודעה לעיתונות כתב מאיר שהקבוצה מתנגדת להצבת צוות אמריקני בסיני, והיא תוכיח שתכניתו של הנשיא פורד לצמצום גבולות ישראל מנוגדת לקביעה האלוקית בתנ"ך. בהודעה נמסר שבכ"ו באלול (2 בספטמבר) יערכו אנשי הדת מסיבת עיתונאים במשרד של 'יהודים אמריקנים נגד פורד', בהשתתפותו של מאיר.44
הכרזתו הפומבית של מאיר שהוא ישתתף במסיבת העיתונאים הייתה הפרה נוספת של כללי מרכז השיקום. ארבעה חודשים עברו מאז שפסק השופט ויינשטיין שיש לספק למאיר מזון כשר בכלא אַלֶנווּד, ושירות בתי הסוהר עדיין לא הגיש את ערעורו לבית המשפט. מאיר קיווה שהפרה זו של הכללים תזרז את התהליך המשפטי, שבסופו, כך היה בטוח, יזכו כל האסירים היהודים במזון כשר כזכות חוקתית.
אבל מטרתו העיקרית של מאיר בהשתתפותו במסיבת העיתונאים הייתה לפעול ככל יכולתו למען ביטחונה של מדינת ישראל. הוא קרא לתומכיו ללחוץ על נציגיהם בקונגרס להצביע נגד הסעיף בהסכם סיני שכלל הצבת צוות פיקוח אמריקני וכתב: "אם הקונגרס לא יאשר את הסעיף הזה, ההסכם כולו יקרוס. עלינו להתמסר למשימה הזאת".45
© כל הזכויות שמורות