פרק מד
שיעורים והרצאות סיוון-אלול תשל"ה / יוני-אוגוסט 1975
את תקופת שהותו במנהטן הקדיש מאיר לחיזוק הליגה. בתמוז (יוני) הוא ארגן ערב התרמה למען המרכז לתודעה יהודית ולמען הארגונים החדשים שהקים: 'שובה', 'קֵר' ו'יהודים אמריקנים נגד פורד'. ארגונים אלו היו למעשה ועדות של הליגה, כפי שהיו לשכת הנואמים, הוועדה ליהודים במצוקה והוועדה המשפטית.
בהזמנה לערב ההתרמה כתב מאיר: "בכל ערב אני מורשה לצאת מהכלא למשך שלוש שעות לתפילה בבית הכנסת ולארוחת ערב. ביום שלישי 17 ביוני [ח' בתמוז] אוותר על ארוחת הערב ובמקומה אבקש את תמיכתכם". באירוע חולקו כרטיסי התרמה שנכתב בהם:
אני מצהיר שמדינת ישראל תתקיים ולשם כך הריני תורם __ דולר
אני מבקש שתרומתי תשמש לקידום תחום זה:
'קֵר', הוועדה נגד נסיגה ישראלית ___
'יהודים אמריקנים נגד פורד' ___
'שובה' ___
'המרכז לתודעה יהודית' ___1
לכל ארגון היה משרד נפרד, אך כל המשרדים היו בבניין ששכן בו משרד הליגה, ברחוב ברודוויי 1133. מראהו של משרד הליגה שם לא היה שונה ממראיהם של משרדי הליגה הקודמים: ריהוט דל, מכונת שכפול, ערמות של דפים וחוברות, קירות מכוסים מפות וכרזות.2
יעילות וחריצות
מנכ"ל הליגה רוס קלנר, שעל פי בקשתו של מאיר הגיע לניו יורק מסניף הליגה בפילדלפיה, הכניס רוח של יעילות וחריצות למשרד. למשל, הוא הפעיל שיטת קידוד של הפליירים כדי להקל את התיוק והשליפה. לכל פלייר היה קוד שהכיל מידע על הפלייר. למשל, בקוד >ENG<N-PS-275-1<HEB> סימלה האות >ENG<N<HEB> את המשרד הראשי; האותיות >ENG<PS<HEB> סימלו "פדיון שבויים"; המספר 275 סימל את התאריך (פברואר 1975); המספר 1 בסוף סימל שזהו הפלייר הראשון באותו חודש בנושא זה.
קלנר הכין דפי קשר חדשים לחברי הליגה כדי לאפשר יצירת קשר טלפוני מהיר ויעיל להעברת הודעות על פעילויות, על הפגנות ועל אירועים אחרים. בראש כל דף נכתב: "אסור להפסיק את הקשר. אם החבר הבא ברשימה אינו בבית, דלג עליו והתקשר במקומו לשם הבא. ייתכן שחייו של יהודי תלויים בשיחת טלפון זו".3
קלנר שיגר הנחיות מפורטות לראשי ועדות הליגה:
על יושב ראש הוועדה להגיש דו"ח ועדה בכל שבוע... שיכלול:
1) העתקים של מכתבים ושל חומר אחר שפרסמה הוועדה.
2) מידע שימושי, כגון ידיעות על אנטישמים, שמות של עורכי דין המוכנים להתנדב, שמות של תורמים פוטנציאליים, אנשי קשר בתקשורת, נקודות חלוקה של פליירים וכו'.
קלנר דייק בכל פרט. בהכנות לוועידת הליגה הוא הקציב מראש זמן מוגדר לכל נואם. לקראת מצעד הסולידריות למען יהדות ברית המועצות, שצעדו בו כמה ארגונים, הוא קבע לכל אחד מצועדי הליגה מיקום ממוספר והודיע להם על כך במכתבים אישיים. למשל, במכתב לאייב לוין הוא כתב: "...מיקום הליגה בצעדה הוא באזור >ENG<F<HEB>... מיקומך האישי הוא מספר 54".4
כמו תמיד הושם דגש על חינוך הנוער. מלבד שיעורי הקרטה שהתקיימו במרכז האימונים של הליגה במנהטן התקיימו שיעורים בתנ"ך, שיעור על "דמויות בהיסטוריה היהודית" ואולפן לעברית. חברת הליגה הצעירה עליזה גרינבלום, שהייתה ממונה על התכנית החינוכית, הקימה ספרייה קטנה במרכז האימונים ובה מבחר ספרים בנושאים הנלמדים.5
הליגה המשיכה לערוך הפגנות למען יהודי ברית המועצות. בז' באב (15 ביולי), ביום שבו נערכה משימת החלל 'אפולו-סויוז' המשותפת לאמריקה ולברית המועצות, הציבו חברי הליגה דגם קרטון ענקי של חללית על יד בניין המשלחת הסובייטית לאו"ם ושרפו אותו. המפגינים מחו על הידוק הקשרים בין שתי המעצמות שסימלה תכנית החלל המשותפת, והאשימו את ברית המועצות במאסרם של מאתיים וחמישים יהודים בגלל רצונם לעלות לישראל. באותו חודש ערכו חברי הליגה שביתת שבת בשגרירות הפינית בניו יורק כדי למחות על אספה של 'הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה' שהתקיימה אז בהלסינקי שבפינלנד.א אחת ממטרות האספה הייתה אישור השליטה הסובייטית במזרח אירופה ובחלקים גדולים ממרכז אירופה.6
אייב לוין סיפר על הפגנה ספונטנית של הליגה:
היה חול המועד פסח, והיה גשום וקר. בסביבות השעה עשר בלילה אני מקבל שיחת טלפון מצ'רלי כהן: "ראיתי עכשיו בטלוויזיה שהרוסים אינם מרשים ליהודים להיכנס לבית הכנסת במוסקבה. יש הפגנה בשעה שתיים". אמרתי: "טוב, אני אגיע מחר בשעה שתיים". הוא אמר: "לא, הלילה בשעה שתיים".
היו שם לפחות חמישה עשר או עשרים איש. מישהו השליך צבע על שוטר. כולנו נעצרנו. לא היה לנו מה לאכול, בגלל חג הפסח. שני הבנים שלי באו לשחרר אותי. איזו אירוניה — חילופי תפקידים.7
גיוס תרומות היה עול תמידי. רוב חברי הליגה לא היו אנשים אמידים, והמאמצים לגיוס כספים לא עמדו בקצב הדרישות. אמנם היו תורמים "גדולים", כגון אלו שמימנו את ההוצאה לאור של 'הגיע הזמן לשוב הביתה' בכריכה רכה ושילמו את דמי השכירות של המשרדים, אך תמיד גברו ההוצאות על ההכנסות. הנטל הכספי לא הפסיק להעסיק את מאיר, כפי שמשתקף במכתב ששלח לחברי הליגה:
במשך שש שנות קיומנו לא ידענו איך לבקש אף את הכסף הדרוש לקיומנו הבסיסי.
...יש לנו חובות בסך יותר מ-54,000 דולר... אנו מבקשים מכם לעזור לנו במצב החירום הכלכלי הזה.
במיוחד בזמנים אלו, כשעם ישראל בסכנה, חשוב ליהודים לקבל מידע ולהיות מוכנים לפעול... אנו פונים אליכם: אנא עִזרו לנו לעזור ליהודים!
מאיר שמר מכתב שקיבל בתשובה על פנייתו:
מצורפת בזה תרומתי בסך מאה דולר כהשקעה שלי במאמצים למען עם ישראל בהדרכתך ובהנהגתך המעולות.
הרב, אני מעריך את מסירותך ואת ההקרבות הרבות שלך למען כל עם ישראל. נא קבל את תודותיי הכנות על מאמציך הבלתי נלאים למען טובת עמנו ולמען ביטחונו.8
נשות הליגה עזרו בגיוס כספים ואף קיימו הפגנות משלהן. יטה ליבוביץ סיפרה:
פעם נמכרו בכולבו 'אלכסנדרס' תיקים מתוצרת מדינה ערבית. נכנסנו לחנות (שלוש נשים) והתחלנו לזרוק אותם על הרצפה.
הקבוצה שלנו [אנט כהן, ליליאן גרינבלום, נורמה סינגר ועוד] התגבשה ונהיינו חברות טובות. הרגשנו שאנחנו עושות משהו. כדי לגייס כסף לליגה מכרנו בחנות "יד שנייה" בשכונת לואר איסט סייד ובדוכנים בשוק הפשפשים בפלטבוש.9
מחנה הקיץ של הליגה: כוח עם מוח
באותו קיץ התקיים מחנה הליגה לאחר ארבע שנים שבהן לא התקיים מחנהב. הרישום הגדול למחנה היה במידה רבה תוצאה של נוכחותו הרצופה של מאיר בניו יורק, שמשכה צעירים רבים לליגה. במאמציהם למצוא אתר למחנה פתחו חברי מזכירות הליגה במשא ומתן לרכישת השטח והציוד של 'מחנה אשל' לשעבר, אבל מחירו היה גבוה מדי. הם החליטו לשכור את האתר של 'מחנה דה-רו' לשעבר, שהיה סמוך לנהר ההדסון שבניו יורק.
במכתב לתומכיו ביקש מאיר תרומות להפעלת המחנה:
...בשש שנות קיומה לא נהנתה הליגה מאותה תמיכה כספית או יציבות כלכלית שנהנים ממנה הארגונים היהודיים הגדולים. אנחנו זקוקים לתמיכתם של אנשים המאמינים במה שאנו מאמינים...
יש לנו מרכז אימונים במנהטן שבו אנו מאמנים צעירים... ומחנה קיץ לאימון פיזי וללימודים עיוניים שיכשירו את החניכים להתמודד עם המשברים הנוכחיים. אנו מאמנים את המוח היהודי לא פחות מאת האגרוף היהודי.
התחלנו לקיים שיעורים בהשקפה, בהיסטוריה יהודית ובלאומיות יהודית, והקיץ ישתתפו צעירים שנבחרו בקפידה במרכז לתודעה יהודית שיפעל במחנה הקיץ. כשיסיימו תכנית זו להכשרת מנהיגים, הם יצאו להדריך סטודנטים יהודים בקמפוסים, כדי שאלו ידעו להתמודד עם שמאלנים, עם ערבים, עם הימין הקיצוני ועם אחרים המאיימים על הקיום היהודי.
...אנחנו מבקשים ממך לארגן חוג בית, ונשלח דובר מטעם המחנה להסביר את תכניתנו.
...אנא, אל תאכזב אותנו. תרום בנדיבות. בלי תמיכתך לא נצליח. בעזרתך לנו, אתה עוזר ליהודים.10
המחנה פורסם בעלוני הליגה ובפליירים שחולקו בהפגנות ובהרצאות. כותרתה של מודעה ב'ג'ואיש פרס' על המחנה הייתה "לִמדו גאווה יהודית והנהגה יהודית". במודעה היה ציור של צעירים המתאמנים בקרטה על יד צעיר הרכון מעל ספר פתוח, ונכתב שתכנית המחנה תכלול "אימון פיזי אינטנסיבי לשם הגנה עצמית, ולימודים בנושאים: המחתרות היהודיות, גאווה יהודית, הכרת ארגוני הימין והשמאל הקיצוני ודרכי ההתמודדות אתם בקמפוסים ובבתי ספר תיכוניים". בפלייר בעל תוכן דומה פורט: "צעירים בני 13-21, למשך שמונה שבועות... 500 דולר, גלאט כשר".11
שלא כמו במחנות הקודמים, במחנה שהתקיים בתשל"ה היו שתי קבוצות נפרדות. בקבוצה שיועדה לנערים בני שלוש עשרה עד שמונה עשרה הודגש האימון הפיזי: קרטה, מטווחים וכדומה. מדריך הקבוצה היה גרת' קרבט. בקבוצה שיועדה לבחורים בני שמונה עשרה עד עשרים ואחת, שהייתה למעשה המרכז לתודעה יהודית, הוקדשו רוב שעות היום לשיעורים ולהרצאות. דוד פיש הדריך קבוצה זו. פעמיים בשבוע ערכה קבוצתו של פיש מטווחים עם קרבט בזמן שפיש לימד את קבוצתו של קרבט שיעורים ביהדות ובהיסטוריה יהודית. שתי הקבוצות צורפו יחד בתפילות, בארוחות ובטקס היומי של הנפת הדגל, שכלל את שירת התקווה והמנון הליגה.12
פיש היה אחראי לגיוס צעירים לקבוצת המרכז לתודעה יהודית. הוא שלח מכתב בן ארבעה עמודים לצעירים נבחרים מהליגה:
במכתב הזה, הנשלח לעשרים אנשים בלבד, אני מבקש ממך להחליט החלטה חשובה, שתשפיע על חייך ואולי על חייהם של מאות יהודים צעירים שתפגוש בעתיד.
...בעבר קיימנו רק תכנית אחת כזו; בקיץ תשל"ב בירושלים... אני למדתי בה, והיא שינתה את חיי. בתכנית למדתי הרבה ולמדתי מנהיגות... עשה לעצמך טובה, ואולי תעשה טובה לדור שלם.
דרישות הקבלה פורטו בפלייר שכותרתו "דרושים מהפכנים צעירים בקמפוסים":
1. אינטליגנציה גבוהה וציונים טובים מאוד.
2. פוטנציאל למנהיגות.
3. הסכמה עם העקרונות הבסיסיים של הרב כהנא והמרכז לתודעה יהודית.
4. התחייבות להפיץ את הרעיון היהודי שנלמד בקורס במטרה להחדיר ביהודים גאווה יהודית וידע ביהדות.13
חניכי המחנה הגיעו מכל רחבי ארצות הברית — לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, שיקגו, מיאמי, ניו ג'רזי וקונטיקט — ואפילו מבריטניה. דן גוטליב ממיאמי סיפר שלאחר ששמע הרצאה של מאיר במיאמי וקרא את הספר 'לעולם לא עוד', הוא ניסה להקים סניף של הליגה באוניברסיטת מיאמי, אך לא הצליח. הוא נהג לקנות את ה'ג'ואיש פרס' באופן קבוע כדי לקרוא את הטור של מאיר, וראה בו את המודעה על המחנה. הוא השתתף בתכנית ההכשרה למנהיגות והיא השפיעה עליו השפעה מכרעת. הוא חזר למיאמי והצליח להקים סניף של הליגה בקמפוס שלו. חברי הסניף היו פעילים מאוד במאבק למען היהדות הסובייטית ובפעולות מחאה נגד הפדרציה היהודית המקומית, שבתקופה ההיא לא הקצתה תקציבים לבתי ספר יהודיים. צעיר נוסף ממיאמי שהשתתף במחנה באותו קיץ, מנחם גוטליב (בלי קשר משפחתי לדן), היה גם הוא פעיל מאוד בליגה במיאמי. בתחילה הוא נרשם לקבוצת האימון הפיזי במחנה, אך באמצע הקיץ עבר לתכנית של המרכז לתודעה יהודית. "ההרצאות היו מעולות", הוא סיפר.14
פיש כתב לי את זיכרונותיו מהתכנית של הקיץ ההוא:
בתכנית של המרכז לתודעה יהודית היו בכל יום שמונה שעות לימודים: היסטוריה יהודית, תנ"ך, הלכה, השקפת הליגה והכשרה למנהיגות ולאקטיביזם. בערבים הייתה קריאת חובה בספרייה; החניכים נדרשו לקרוא ספרים רציניים ולסכם אותם והיו מבחנים. לא היו אימוני קרטה, רק כמה מטווחים.
תכנית זו הייתה אחד השיאים בחיי. החניכים היו כל מה שמאיר רצה, כל מה שחלם עליו... יצאו משם מנהיגים אמתיים, שיכלו לקרוא, לחשוב, להיות יצירתיים. כמה מהם "שיגעו" את כולם בפעילות שלהם אחר כך.
אילו היינו ממשיכים דבר כזה שלוש שנים רצופות, היה נוצר משהו מדהים.15
צוות המחנה נאלץ להתמודד עם תקציב מוגבל. בעלון הליגה דווח: "למרות מאמציו הכבירים של גרת' קרבט לעקוף נהלים ביורוקרטיים ולהשיג מזון ואספקה בתוך שבועות אחדים לפני פתיחת המחנה, אנחנו בחוסר כול. אנו זקוקים בדחיפות לתרומות מזון ונשק". דוד פיש סיפר שחברי הליגה סייעו בהשגת ארוחות לחניכי המחנה:
בברוקלין הייתה מסעדה סינית כשרה, 'שיינג חי', שבעליה תרמו לנו ארוחת ערב פעם אחת בשבוע. באותו יום היה להם מזנון פתוח, ואת השאריות תרמו לנו. מישהו היה מסיע את זה למחנה. זה היה אוכל מעולה.
יטה ליבוביץ סיפרה:
בימי חמישי בערב אספנו אוכל למחנה. קיבלנו שאריות ממסעדת 'שיינג חי' ועוגות וחלות ממאפייה כשרה בשדרה >ENG<P<HEB>".16
השירה בציבור הייתה חלק בלתי נפרד מהארוחות במחנה. החניכים למדו שירי בית"ר, כמו "שיר הפרבלום" ו"שמאל הירדן", ושירים ישראליים, כמו "ירושלים של זהב". לימים הוציאו מנחם גוטליב ודן גוטליב שירון שכלל שירים אלו ואת המנון המחנה: 'שירון מחנה ג'דל: שירים מהמחתרות וממחנה הליגה ועוד שירים משעשעים'.17
דוד פיש סיפר על "ליל הק-ג-ב", תרגיל שנועד להמחיש את אווירת הפחד ששררה בקרב יהודי ברית המועצות ועל ידי כך לגרום לחניכים לחוש את צערם:
...באמצע הלילה פרצנו לאחד החדרים והערנו את החניכים. נטפלנו לאחד מהם; דיברנו במבטא רוסי והאשמנו אותו בהחזקת ספרים בעברית. לא תיארתי לעצמי שהתרגיל הזה יעבוד טוב כל כך. חניכים רבים הכחישו כל קשר עם ספרים בעברית כדי שנפסיק את המכות. כך עברנו מאחד לאחד והאשמנו אותם בהחזקת ספרים בעברית. כמה הצטרפו למכחישים, אך אחרים לא נכנעו ללחץ. בשלוש בבוקר קיימנו דיון על החוויה ועל תחושות היהודים בברית המועצות.18
ברוך בן יוסף סיפר על אירוע שהביא עיתונאים למחנה:
צעירים מקומיים החלו לנסוע בלילה על יד המחנה ולצעוק "מוות ליהודים" או משהו כזה. לכמה חניכים הפריע שלא נעשה שום דבר נגדם, והם נטלו יזמה והקימו מארב.19
פיש שמע על האירוע רק כשהוא היה בעיצומו:
השגחתי בספרייה על לימוד הערב, ופתאום שמעתי את ההמולה. כשהגעתי למקום, ראיתי ארבעה נערים על הקרקע, ידיהם מוצמדות מאחורי גבם... לאחר שקיבלו מכות, הם הורשו ללכת והוזהרו שלא לחזור.
למחרת הגיעו עיתונאים... עיתון מקומי דיווח על האירוע, סוכנות ידיעות ארצית הפיצה את הידיעה, ואחר כך ביקשו עוד אנשי תקשורת לבוא למחנה. היה דיווח נרחב על המחנה, ורואיינתי בשתי תכניות ברדיו.20
בעיתון מקומי פורסם ריאיון עם חניכים אחדים:
...אחת החניכות, אלן גרינבלום, בת 16, אמרה: "אני פה כדי ללמוד להגן על עצמי טוב יותר וכדי שאוכל להגן על יהודים ברחוב"... אנדי גרין [ברוך בן יוסף], בן 16, אמר שהוא מתכונן לגור בשטחים המוחזקים בידי ישראל בגדה המערבית של הירדן. "הגדה המערבית שייכת ליהודים", הוא אמר, "לערבים אין זכות על הארץ".21
עם סיום המחנה חזרו חניכי תכנית המרכז לתודעה יהודית למקומות מגוריהם ולקמפוסים שלהם וישמו את מה שלמדו. דן גוטליב ומנחם גוטליב חזרו למיאמי ומיד ארגנו הפגנה נגד הפדרציה היהודית במיאמי, כדי לדרוש תקציבים נוספים למוסדות החינוך היהודי.
כך דווח בידיעה על ההפגנה:
יהודים צעירים ממיאמי, לבושים גלימות לבנות מסורתיות של יום הכיפורים, שִחזרו באופן סמלי קרב תנ"כי [קרב יריחו] מול משרדי הפדרציה היהודית במיאמי ביום ראשון. הם מחו על האפליה נגד החינוך היהודי. דן גוטליב אמר: "בלי חינוך יהודי אין לנו קיום".
לידיעה אחרת על ההפגנה צורפה תמונה שבה נראה דן כבול לדלתות בניין הפדרציה ועל ידו עומד מנחם ובידיו שלט הקורא: "בתי הספר היהודיים זקוקים למימון".22
חניכי מחנה הליגה בניו ג'רזי חתכו צינורות של משאבות דלק בעשר תחנות דלק של חברת גולף. הם הסבירו לסוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' שהם מוחים על תרומות של חמישים מיליון דולר שהעניקה חברת גולף במשך שלוש השנים האחרונות לתעמולה הערבית נגד ישראל.23
פעולות שביצעו חניכי המחנה בניו יורק כללו הפגנות נגד תכנית קיסינג'ר ופעולות למען יהודי סוריה וברית המועצות:
h חברי הליגה קיימו שביתת שבת בתשרי (ספטמבר) במשרדו של הסנטור יעבץ. הם דרשו שיצביע נגד הסעיף בהסכם סיני שקבע שיוצבו בסיני פקחים אמריקנים.
h בכסלו (דצמבר) הלכו חברי הליגה אחרי אנשי סגל של האו"ם וקראו "שחררו את יהודי סוריה". הם דרשו שהאו"ם יעשה למען יהודי סוריה הנרדפים את מה שעשה למען המכונים "פלסטינאים".
h בהופעת הבכורה של 'קרקס מוסקבה' בכסלו (דצמבר) זרקו חברי הליגה ביצים וצבע אל הבמה תוך כדי קריאות "לעולם לא עוד!" כעבור ימים אחדים הם זרקו ביצים אל משטח הקרח במשחק הוקי שבו שיחקה קבוצה סובייטית, והמשחק נקטע.24
אסיר לא ממושמע
מאיר המשיך להפר את כללי מרכז השיקום. הוא חשש ששירות בתי הסוהר ישאיר אותו במרכז השיקום במשך כל תקופת מאסרו כדי להימנע מן ההתמודדות בבית המשפט עם נושא המזון הכשר. מטרתו הייתה לגרום למנהל מרכז השיקום לדרוש את העברתו לאַלֶנווּד ובכך לזרז את שירות בתי הסוהר להגיש ערעור בנושא.
בימי חמישי בערב, בשעת ארוחת הערב שלו, הוא לימד שיעור קבוע במשרד המרכז לתודעה יהודית. במשך חודשי הקיץ הוא פרסם מודעה זו ב'ג'ואיש פרס':
הזמינו את הרב מאיר כהנא לדבר בביתכם
קול ההשקפה היהודית המרגש ביותר של זמננו
שמדבר על עלייה ועל עתיד היהודים בארצות הברית.25
בשעות שיצא מאיר לתפילות ולארוחות הוא דיבר גם בבתי כנסת ובקמפוסים. בהודעה לחברי הליגה על הרצאה של מאיר בבית הכנסת 'ישראל הצעיר של אושן פארקווי' בברוקלין בל' בסיוון (9 ביוני) בערב, כתבה הרכזת בֶריל סֶפטימוס: "הרב כהנא מורשה לצאת מהכלא לארוחות. עליו לחזור בשעה 10:00. נא להגיע בזמן..."
בדרך כלל הוזמן מאיר לאכול את ארוחות השבת בבתים של אנשים שגרו במרחק הליכה ממרכז השיקום, ולעתים קרובות הוא הוזמן גם לדבר בבתי הכנסת שלהם. בשבת ה' בתמוז (14 ביוני) הוא דיבר על "חשיבות האקטיביזם היהודי" בבית הכנסת 'לינקולן סקווֶר' של הרב שלמה ריסקין, והיה אורחו של הרב בארוחת השבת.26
מאיר זכה להכנסת אורחים גם מאנשים שלא הסכימו לגמרי עם דעותיו אך העריכו אותו מאוד על מסירותו לעם ישראל. במכתב אליי הוא סיפר לי על כמה מהם:
בטי [אשתו של בן דודו הרב שלמה כהנא] יצאה מבית החולים, ואני עדיין אוכל שם לפעמים... גם אצל [הרב שלמה] ריסקין ואצל [הרב יחזקאל] לוקשטיין ואצל [יעקב וקלייר] דינסטג (ד"ש מהם) ואצל אחרים.27
אמנם מאיר ניצל את זמנו עד תום, אך הוא רצה להיות חופשי. בכ"ג בסיוון (2 ביוני) הוא כתב אליי: "השבוע אנחנו מגישים בקשה לקיצור תקופת המאסר. אודיע לך מה קורה". לפי החוק היה מותר לשופט לשנות גזר דין בתוך מאה ועשרים יום ממתן גזר הדין. עורך הדין ברי סלוטניק הגיש את העתירה בב' בתמוז (11 ביוני), ולאחר שבוע התקיים הדיון בבית המשפט. סלוטניק סיפר לשופט ויינשטיין שמאיר קיבל מכתב מבנו [בנימין] בן השמונה, ובו ביקש הבן ממאיר לברוח ולבוא הביתה. ויינשטיין התרגש למשמע הדברים, אך הוא דחה את הבקשה לקיצור העונש בטענה שהעניין אינו בסמכותו אלא בסמכות בית המשפט לערעורים, משום ששירות בתי הסוהר כבר הגיש "הודעה על ערעור".28
מאיר לא זכה בעתירה, אך הייתה דרך אחרת להשיג שחרור מוקדם: עברו כמעט ארבעה חודשים מאז שנכנס לכלא, ואסיר שנשא שליש מתקופת מאסרו היה זכאי להגיש בקשה לוועדת השחרורים המוקדמים.
מאיר כתב לי:
השופט דחה את בקשתי... בינתיים ביקשנו קיצור המאסר מוועדת השחרורים המוקדמים, ואודיע לך מה יקרה.29
מאיר הביע את געגועיו במכתב לילדים:
השבוע מלאו ארבעה חודשים למאסרי ושישה חודשים להיעדרותי מהבית, ואני מתגעגע אליכם מאוד מאוד. אני לא יודע מתי אוכל לבוא הביתה, משום שאיני יודע אם אקבל שחרור מוקדם לפני סוף תקופת המאסר...30
בידיעה ב'ג'ואיש פרס' נתבקשו הקוראים לכתוב מכתבים לוועדת השחרורים המוקדמים (מאיר לא היה חתום על הידיעה, אך הוא כנראה כתב אותה):
ב-17 ביולי זכאי כהנא לשחרור מוקדם, אך הממשלה ממליצה בתוקף להשאיר אותו בכלא. התארגנה 'ועדת חירום לשחרורו המוקדם של מאיר כהנא', והמארגנים מבקשים מכל אחד לכתוב מכתבים לוועדת השחרורים ולהדגיש שכהנא הוא אסיר פוליטי ולא ראה את משפחתו זה חצי שנה.
שבוע לאחר מכן דווח ב'ג'ואיש פרס' שוועדת השחרורים המוקדמים תדון בעניינו של מאיר בשבוע של י"ח באלול (25 באוגוסט), והקוראים נתבקשו לכתוב מכתבים ולבקש עליו חמלה. בדיון של הוועדה קיבל מאיר תשע מתוך אחת עשרה הנקודות שבמבחן סטנדרטי, אך הוועדה העבירה את העניין להכרעת הוועדה המחוזית, בנימוק ש"מצבו שנוי מאוד במחלוקת".31
ייתכן שאחת הסיבות להתלבטות הוועדה הייתה הפרת כללים ברורה מאוד של מאיר כחודש לפני כן: בכ"ט בתמוז (8 ביולי) הוא השתתף בהפגנה של הליגה נגד הטרור הערבי ורואיין בטלוויזיה. וכי יכול היה מאיר לשתוק לאחר פיגוע הטרור הנורא שהיה בירושלים ארבעה ימים קודם לכן? מקרר תופת התפוצץ ביום שישי בכיכר ציון ההומה אדם. זה היה פיגוע הטרור הרצחני ביותר בירושלים מאז קום המדינה ועד אז: חמישה עשר הרוגים ויותר משבעים פצועים. מאיר כתב לילדים:
כולנו המומים מהפיצוץ, ואני מצטער שהממשלה לא עשתה את שני הדברים שדרשתי ושבגללם אני יושב בכלא — טרור נגד טרור והגירה ערבית. אילו עשו כן, היו יהודים רבים עדיין בריאים ושלמים.32
הפגנת הליגה שמאיר השתתף בה תוכננה כעצרת תפילה על יד משרדי אל על. בהודעה לעיתונות שנשלחה מראש נמסר שמאיר ישתתף בעצרת התפילה בשעת ארוחת הצהריים שלו, ואף ידבר בה על הפתרון שהליגה מציעה לטרור. בהודעה הודגש שרק טרור נגדי יעצור את הטרור הערבי. עצרת התפילה השקטה התפתחה לצעדת מחאה קולנית ברחובות מנהטן וזכתה לסיקור נרחב. כותרת הידיעה על ההפגנה באחד העיתונים הייתה "בחופשת שבע שעות מהכלא הוביל כהנא הפגנת מחאה".33
תגובת שירות בתי הסוהר
למחרת ההפגנה הודיע מנהל מרכז השיקום מת'יו ולש למאיר שזמן היציאה שלו יופחת משבע שעות וחצי לארבע שעות וחצי. מאיר שלח לי את ההודעה (כדי שאשמור אותה בתיקיות שלו) לאחר שרשם עליה: "השתתפתי בהפגנה נגד הטרור הערבי והיא סוקרה בטלוויזיה ובעיתונות. הממשלה כעסה וצמצמה את שעות היציאה שלי. אני ממשיך לעשות את שלי..."34
במכתב לוולש מחה מאיר על צמצום זמן היציאות:
...ברצוני להביא לתשומת לבך את העובדה שבקיץ השמש שוקעת בין 8:00 ל-8:20. לפיכך אני צריך להתפלל את תפילות הערב [מנחה וערבית] בשעות האלה. נחוצות לי שעתיים וחצי לפחות להספיק להתפלל בבית כנסת, לנסוע למסעדה כשרה ולאכול ארוחת ערב.
אני מבקש בזאת רשמית שיוקצו לי שעתיים וחצי עד שלוש שעות ליציאת הערב.
ולש ענה לו:
בקשתך נדחית. התעלמותך החוזרת ונשנית מהכללים המגבילים את היציאה מהמרכז אילצה אותנו להטיל עליך הגבלות נוספות. יש לך שעה וחצי בערב, ואני חושב שזה מספיק זמן לאכול.35
מאיר החזיר לו מכתב כעוס בו' באב (14 ביולי):
אמנם בידך הכוח, לצערי, להחליט החלטות לגבי האסירים שבפיקוחך, אבל לא אוכל להשלים עם נימת מכתבך הן כשלעצמה הן על רקע השיחה שהייתה בינינו בערב שבועות, שנטפה בוז והתעלמות גמורה מצורכי דת יהודיים.
באותה שיחה אמרת לי (כשאמרתי לך שהמסעדות סגורות בחגים): "תוכל לאכול ביצים קשות". עכשיו התעלמת לגמרי מהצורך שלי להתפלל בבית כנסת כשכתבת ששעה וחצי בערב יספיקו לארוחה.
הן במכתבך הן בדיבורך אני מבחין בלא מעט אנטישמיות, ואני רוצה שתדע שאינני מתכוון לשתוק על כך.36
שעות היציאה והחזרה של מאיר נרשמו בכל יום בדו"ח הכניסות והיציאות של האסירים. כל אסיר שיצא נדרש לרשום את שעת היציאה, את יעד היציאה ואת שעת החזרה המתוכננת, ופקיד המרכז חתם על יד כל רישום.37
מאיר כתב בידיעה ב'ג'ואיש פרס' שמאז שהופחתו שעות היציאה שלו, לא נותר לו די זמן להתפלל בבית כנסת. הוא כתב: "כהנא מפר בכוונה תחילה את הכללים החדשים בטענה שאינם חוקיים, ונרשמו נגדו כמה 'הפרות'".38
עורך הדין סלוטניק ביקש מבית המשפט הפדרלי לנקוט הליכי ביזיון בית המשפט נגד שירות בתי הסוהר ונגד פקידים מסוימים במרכז השיקום. סלוטניק אמר ש"שירות בתי הסוהר עבר על החוק בבוטות בסירובו היהיר לציית לצו בית המשפט, שלפיו זכאי הרב כהנא למספר שעות יציאה שיספיק הן לארוחות הן לתפילות".
מאיר אמר שאין בדעתו לציית לכללים "בלתי חוקיים", ולמרות נזיפות חוזרות ונשנות הוא המשיך לשהות בחוץ במשך מספר השעות המקורי שהוקצב לו. הוא אמר: "ולש ילמד שלא מפחידים יהודים בקלות".39
העימות בין מאיר לרשויות משך תשומת לב תקשורתית. כתבים התקשרו למרכז השיקום כדי לקבוע ראיונות אתו, ואף השאירו לו הודעות כגון אלו: "מר גיל פוקס, רדיו >ENG<WINS<HEB>, ביקש שתתקשר אליו עד 11 בערב"; "הֶרבּ יונג, חדשות >ENG<WPIX<HEB>, מבקש ריאיון".40
מאיר חשד שהמכתבים שנשלחו לכתובתו במרכז השיקום נפתחים. בכ"ז באב (4 באוגוסט) הוא כתב לי שכדאי שאתחיל למַעֵן מכתבים לביתו של אחי. כעבור ימים ספורים הוא כתב:
אני במאבק עם הממשלה, שרוצה לשלוח אותי לאַלֶנווּד מפני שאני מארגן ועושה דברים. אשלח לך גזירי עיתונים כדי שתוכלי לעקוב אחרי המאבק "המרגש". כמו תמיד, העובדה שאנחנו "עולים להם על העצבים" היא סימן טוב.41
תגובת הרשויות לא איחרה לבוא. התובע הפדרלי דייוויד טרֵייגר, שייצג את שירות בתי הסוהר, כינס מסיבת עיתונאים בכ"ז באב (4 באוגוסט) והודיע שעתר לבית המשפט לערעורים לבטל את הוראתו של השופט ויינשטיין לספק מזון כשר בכלא. הוא אמר שבעוד שבוע יתקיים הדיון בעתירתו והוא מתכוון לבקש שמאיר יועבר מיד לאַלֶנווּד. הוא ציין: "[כהנא] איחר שמונה עשרה פעמים בתוך שבועיים... הוא בא והולך כרצונו בניגוד לכללים".
טרייגר הראה לכתבים את התצהיר שכתב מנהל מרכז השיקום מת'יו ולש:
כהנא מסרב שוב ושוב לציית לכללי שעות היציאה. הוא מתרץ את איחוריו בשעות היום בעומסי תנועה, אך אינו נותן שום הסבר לאיחוריו בערב.
במשך פרק זמן של שבועיים איחר כהנא שמונה עשרה פעמים... כהנא מקיים מסיבות עיתונאים במרכז בלי הודעה מוקדמת ואף לימד שם שיעור.42
בכ"ט באב (6 באוגוסט), יומיים לאחר מסיבת העיתונאים של טרֵייגר, זימן מאיר מסיבת עיתונאים משלו במסעדת 'גפן', מסעדה חלבית שאכל בה לעתים קרובות. הוא אמר לכתבים: "ברור לחלוטין שהממשלה לחוצה מההצלחה הגוברת של פעולותיי ושל יהודים אקטיביסטים אחרים". הוא הודה בגלוי שבשעות היציאה שלו הוא מתכנן הפגנות ופעילויות.43
עורך הדין סלוטניק אמר שהממשלה הצליחה לשלול מאסירים אחרים את הזכות למזון כשר ומתכוונת לעשות כך גם למאיר. קוראי ה'ג'ואיש פרס' נתבקשו לבוא לדיון בעתירה של טרייגר בבית המשפט לערעורים במנהטן בה' באלול (12 באוגוסט).44
התכסיס של טרֵייגר לנהל את המשפט באמצעות כלי התקשורת לא הצליח. בית המשפט לערעורים החזיר את ההכרעה לשופט ויינשטיין, משום ששירות בתי הסוהר עדיין לא הגיש את ערעורו, ולשופטים לא היו המסמכים הדרושים לדיון. ויינשטיין שוב אישר את הוראתו להשאיר את מאיר בניו יורק עד שיובטח לו מזון כשר באַלֶנווּד.45
גם לאחר הדיון הזה המשיך מאיר להיעדר ממרכז השיקום מעבר לשעות המותרות. כך נמסר ב"דו"ח תקרית" מו' באלול: "הוא חתם על יציאה ב-7:30 בבוקר. היה אמור לחזור ב-9:00. ב-10:30 עדיין לא יצר קשר. מעמדו: נפקד". בכ' באלול נכתב: "חתם על יציאה ב-7:00 בבוקר. היה אמור לחזור ב-8:30. ב-9:50 עדיין לא יצר קשר. מעמדו: נפקד".46
חבר הקונגרס מריו ביאג'י ניסה לעזור למאיר. הוא כתב לתובע הכללי של ארצות הברית אדווארד לוי והתלונן על יחסם של פקידי מרכז השיקום למאיר:
...כשהוא מתח ביקורת על ההנהלה, קוצץ באופן שרירותי הזמן שהורשה לצאת כדי [לאכול ו]להתפלל בבית כנסת לארבע שעות וחצי. הוא אינו יכול להספיק בזמן זה את כל תפילותיו. לכן הוא מאחר בשובו לתאו, ואז הוא מואשם בהפרת הכללים.
...מעולם לא איחר כשהוקצבו לו שבע שעות וחצי, אבל עכשיו הוא מאחר תמיד. כשיגיע הזמן לשקול את זכאותו לשחרור מוקדם... תהיה לו רשימת הפרות שתקשה עליו לקבל שחרור מוקדם.47
מאיר הורשה לשהות בימים הנוראים בביתו של אחי, אך בהגבלות ברורות מאוד. באישור שקיבל נכתב שיוכל לצאת רק זמן קצר לפני השקיעה, ויהיה עליו לחזור זמן קצר לאחר השקיעה: "מ-5 בספטמבר, 4:00 אחר הצהריים, עד 7 בספטמבר, 10:00 בערב [ראש השנה]; מ-14 בספטמבר, 4:00 אחר הצהריים, עד 15 בספטמבר, 10:00 בערב [יום כיפור]". בחג הסוכות הוא הלך ברגל ממרכז השיקום לבית הכנסת 'עטרת צבי'ג, שרוב חבריו גרו בבנייני דירות ולא יכלו לבנות סוכות משלהם. הם אכלו ארוחות משותפות בסוכה הגדולה של בית הכנסת, והזמינו את מאיר לאכול אתם. השתתפו של מאיר בארוחה בסוכה גררה דו"ח נוסף: "היה אמור לחזור ב-8:30 בערב ולא חזר עד 10:55 בערב. הוא אמר שהשתתף בטקס דתי של חג הסוכות. הוא הודה שהוא לא הודיע לצוות מראש ולא ביקש הארכה".48
מיד לאחר החלטת בית המשפט לערעורים בה' באלול (12 באוגוסט) כתב לי מאיר מכתב:
ניצחתי במאבק המשפטי. הממשלה רצתה לבטל את ההחלטה של ויינשטיין לחייב את שירות בתי הסוהר לספק מזון כשר בטענה של חוסר סמכות, והפסידה — שוב. ההוראה לספק מזון כשר נשארת, וגם אני — בניו יורק.
כמובן, כל הניצחונות הללו אינם פיצוי על העובדה שאני לא בבית אתך. אבל גם זה יגיע די מהר, בעזרת ה'.
...אני מרגיש די טוב, ואוכל ירקות ירוקים בכל יום. אולי בגלל זה התחלתי להשמין. אני מתגעגע אלייך כל כך עד שלפעמים אני מדוכא.
היו בעיות נוספות במרכז השיקום — גנֵבות. מאיר כתב אליי:
...בבקשה התקשרי בדחיפות לאייזנבך [סוכן הנסיעות] ואמרי לו שכרטיסי הטיסה של >ENG<KLM<HEB> ושל סבנה נגנבו מחדרי. בקשי ממנו לטפל בעניין מיד ולכתוב לי אישית מה עליי לעשות.49
במכתב שכתב מאיר לבננו ברוך לאחר ה"ניצחון" היה דגש אחר:
ניצחתי בסבב נוסף במאבקי המתמשך נגד הממשלה, שרוצה לשלוח אותי לפנסילבניה [אַלֶנווּד]. הלוואי שהייתי מסוגל לגרום באמת את ה"נזק" שהיא חושבת שאני יכול לגרום. הנסיגה מסיני היא כנראה כבר עובדה מוגמרת. חבל שאנשים שמתנגדים לנסיגות משאר חלקי הארץ אינם מבינים את האסון ואת האיסור שיש בנסיגה מסיני. כל נסיגה מפני גויים הנובעת מפחד ומחולשה היא חילול השם וחילול הקדושה הגדולה של מלחמת ששת הימים... ככלל, העונש על חטאים הוא הנשיאה בתוצאות הטבעיות של מעשינו. במקרה הזה הנסיגה תחליש אותנו מאוד, ובגללה תהיה המלחמה הבאה קשה הרבה יותר.50
מכתב זה היה אחד מני רבים שכתב מאיר לילדים בשנת מאסרו. מכתביו היו מלאים אהבה ודאגה לעתידם הרוחני.
© כל הזכויות שמורות