פרק מו
לעצור את הנסיגה מסיני! תשרי-מרחשוון תשל"ו / ספטמבר-אוקטובר 1975
ועידת האקטיביסטים
באייר (מאי) כתב לי מאיר על ארגון נוסף שהוא מקים:
הצלחנו לצאת מהבידוד... שכנעתי כמה יהודים מכל מיני ארגונים אקטיביסטייםא להיפגש יחד ולהקים ארגון גג שייקרא 'ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים אקטיביסטיים' (כמובן, זהו חיקוי של שם ארגון הגג הממסדי 'ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים' בראשות הרב ישראל מילר). כמה ארגונים הסכימו להקים את הארגון עם הליגה, כולל 'מאבק הסטודנטים למען יהדות ברית המועצות' ובית"ר. הרב שלמה ריסקין והרב אבי וייס יביאו אנשים מישיבה יוניברסיטי, קבוצות מ'ישראל הצעיר' וארגונים אחרים. זה נותן לנו במה מכובדת, והם קיבלו את התכנית שלנו, שהיא בעצם הליגה בלי אלימות.1
בד בבד עם הקמת ארגון הגג החדש ביקשו אנשי הליגה להתקבל לארגוני גג יהודיים ממסדיים, כגון 'הפדרציה של ציוני אמריקה', 'הוועידה הארצית למען יהדות ברית המועצות' ו'ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים', אך נתקלו בסירוב. דובר הליגה אמר: "אלו אינם מועדונים פרטיים, אלא ארגונים יהודיים ציבוריים המייצגים את הקהילה היהודית. כארגון יהודי ארצי יש לנו זכות לשבת עם האחרים, בין שהם מסכימים עם השקפתנו ובין שאינם מסכימים". הליגה זימנה את ארגוני הגג לדין תורה, אך הם לא שיתפו פעולה. הליגה איימה בתביעה משפטית אזרחית, אך מאחר שלפי ההלכה אסור לפנות לערכאות, לא הוצא האיום לפועל.2
מאיר השקיע את מרצו בהקמת ארגון הגג לקבוצות האקטיביסטיות. בי' בסיוון (20 במאי) הוא כתב לי: "אני יוצא עכשיו לפגישה עם נציגי הקבוצות האקטיביסטיות כדי לארגן כנס יסוד. אודיע לך, בעזרת ה', מה קורה".3
מאיר ויתר על ארוחת הערב שלו כדי להשתתף בפגישה בב' בתמוז (11 ביוני). מפרוטוקול הפגישה ניתן ללמוד על התכניות לקידום הארגון:
הפגישה נפתחה בסביבות השעה שמונה בערב בהנחיית ד"ר שמואל קורמן, סגן נשיא 'ועידת ניו יורק רבתי למען יהדות ברית המועצות'.
...אלי רוזן, מנכ"ל 'איגוד העובדים הסוציאליים למען יהודים עניים', הציע להוסיף בסעיף השני של ההצהרה על צורכי היהודים באמריקה את המילים "ולפתח תכניות עלייה בעבורם" לאחר המשפט "להעביר יהודים עניים לאזורים בטוחים יותר". ההצעה התקבלה.
...טוֹבּי ויליג (נשיאת 'נשות אמונה') הציעה להקים ועדה שתיידע יהודים על בחירות להנהלות בתי ספר, על תכניות סעד וכדומה.
...הרב כהנא הציע שכנס היסוד ייערך בתוך השבועיים הקרובים. הרב אבי וייס התנגד בטענה שקודם לכן יש לצרף ארגונים נוספים לארגון הגג, כדי שהוא לא יתויג כקבוצת חזית של הליגה.
...לבסוף הוסכם לקיים כנס יסוד ביום שני 30 ביוני (כ"א בתמוז) בשעה חמש וחצי אחר הצהריים בבית הכנסת 'לינקולן סקוור' (יוגשו כריכים). כמה אנשים אמרו שהם יפנו לארגונים אחרים כדי לשכנע אותם להשתתף בכנס היסוד (שירלי קורמן: 'נשות הפועל המזרחי'; סם [שמואל] קורמן: 'ארגון המדענים היהודים האורתודוכסים'; הרבנים ריסקין ווייס: 'הסתדרות הרבנים דאמריקה' ו'המזרחי-הפועל המזרחי'; אלכס פרידמן וסם קורמן: 'ישראל הצעיר'). הוקמה ועדה שתדון בשאלות: האם להזמין את נציגי התקשורת והאם הכנס צריך להיות פתוח לציבור הרחב, וכן בשאלות אחרות העשויות להתעורר בקשר לכנס. חברי הוועדה הם הרב שלמה ריסקין, הרב אבי וייס, בובי בראון, אלכס פרידמן ודוד פיש.4
במודעות ב'ג'ואיש פרס' ובעיתונות הכללית הוזמן הציבור לכנס היסוד של הארגון החדש במלון מקאלפין. מטרותיה של 'ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים אקטיביסטיים' פורטו במודעות: השגת מימון מהפדרציה היהודית לחינוך יהודי ולעניים יהודיים, הפגנות גדולות נגד מדיניותם של פורד וקיסינג'ר, מחאות על הדֶטַנט השקרי במטרה לשחרר את יהודי ברית המועצות, התיישבות בלתי מוגבלת בכל חלקי ארץ ישראל, עידוד העלייה על בסיס האיום האנטישמי והפסקת כל משא ומתן בין ישראל לערבים עד שישוחררו יהודי סוריה. במודעה צוינו שמות עשרת הארגונים שהקימו את ארגון הגג.5
כמעט ארבע מאות איש השתתפו בכנס היסוד, והוא נחל הצלחה גדולה. חבר הקונגרס מריו ביאג'י, שהיה מרצה אורח, זכה לתשואות נלהבות כשכינה את קיסינג'ר "ערמומי" ו"מסוכן" וקרא להתנגד בתוקף ללחצו של קיסינג'ר. מאיר הגיע בזמן נאומו של ביאג'י, משום שאז חלה השעה שהורשה לצאת לארוחת הערב. כשעלה לבמה לשבת במקומו, הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות ולחץ את ידו של ביאג'י בחום.
כשהגיע תורו לנאום, אמר מאיר:
אני מציע לקיים עצרת גדולה מול בניין האו"ם בתשעה באב לקראת סוף היום. אלפי יהודים יתאספו שם, עטורי טלית ותפילין, לשמוע את קריאת התורה של תשעה באב, שנושאה הוא ההבטחה האלוקית של ארץ ישראל לעם ישראל... עלינו להסביר סוף סוף את הנושא הזה, כדי שיהודים ולא יהודים יבינו: המאבק על ארץ ישראל הוא מאבק דתי... עם ישראל יקדש שם שמים ויצעק "אף לא שעל אחד!"
דבריו של מאיר זכו להסכמה גורפת.6
קבוצה ששמה 'ידידי אקטיביזם יהודי' הוקמה כדי לתמוך כלכלית בארגון הגג החדש. מאיר כתב ב'ג'ואיש פרס': "נשכר בעבור הארגון משרד בן ארבעה חדרים... והדואר מגיע בזרם שוטף". בתזכיר פנימי פירט מאיר את ההוצאות: שכר הדירה החודשי היה שלוש מאות דולר, חשבון הטלפון היה על סך ארבע מאות דולר, ומחיר המודעות עד א' באב (9 ביולי) היה אלף ומאתיים דולר. עוד הוא כתב: "עדיין נחוצים לנו [לעצרת בתשעה באב] ספר תורה, משאית, במה, אוכל, נואמים ואנשים לחלוקת פליירים".7
במכתבו הבא הוא כתב לי על העצרת המתוכננת לתשעה באב, שפורסמה כ"יום קידוש השם":
ועידת האקטיביסטים מתקדמת יפה, ואנחנו מתכוונים להיפגש עם ראשי 'ישראל הצעיר', 'התאחדות הקהילות האורתודוכסיות באמריקה', 'הסתדרות הרבנים דאמריקה' וארגונים אורתודוכסיים אחרים כדי לדבר אתם על הצטרפותם.
אנחנו מצפים להיענות גדולה לעצרת "יום קידוש השם" שתיערך מול בניין האו"ם בתשעה באב. חיוני ביותר שהעולם ידע ששיבת היהודים לארץ ישראל וניצחונותיהם הצבאיים הם קידוש השם ותחילת מלכותו.8
"יום קידוש השם" פורסם במודעות, בפליירים, בהודעות לעיתונות ובמכתבים ששלחו הארגונים המשתתפים לחבריהם. כך נכתב בפלייר:
יהודי ניו יורק יתאספו מול בניין האו"ם, סמל אומות העולם המבקשות למחוק את שם ישראל, ויכריזו:
יום קידוש השם
יום חמישי 17 ביולי, תשעה באב, בשעה שבע בערב
...הקמת מדינת ישראל לא הייתה מאורע פוליטי, אלא נס דתי, גזרה מאת ה' אלוקי ישראל.
הסכסוך הערבי-ישראלי הוא סכסוך בין האלוקים לאומות העולם שלא ידעו אותו.
נתאסף לתפילת מנחה, הביאו טלית ותפילין... יוגש כיבוד בסיום הצום.
נשלחו מכתבים גם לרבני קהילות, והם נתבקשו להודיע בבתי הכנסת שלהם על האירוע, "שיהיה רגע היסטורי של קידוש שם שמים".9
מאיר פרסם את האירוע בטורו והסביר את מטרתו בידיעה חדשותית ב'ג'ואיש פרס':
...בפעם הראשונה נסביר את העניין של ארץ ישראל ואת הסכסוך הערבי-ישראלי בהקשרם הנכון. אין זה עניין פוליטי, אין זה עניין דיפלומטי, אין זה עניין של ישראל והערבים. זהו עניין דתי, האמת של היהדות מול דתות ואידיאולוגיות אחרות.10
הפרסום הרב נשא פרי: למרות סופות הרעמים החזקות שהיו באותו יום, התאספו יותר מחמש מאות איש ברחבה שמול בניין האו"ם. המסר של מאיר בעצרת היה זה:
...בעמדנו לפני בניין האומות המאוחדות, סמל אומות העולם, נזכיר להם ולנו [בקראנו את קריאת התורה במנחה] מהו מקור זכותנו על ארץ ישראל: ההבטחה האלוקית לעם הנבחר, על פי הגבולות הכתובים בתנ"ך.
נזכיר גם את נקמת ה' באחרית הימים באויבי ישראל שלא ידעו את ה'. נסיים בקריאת נבואות מתוך ספרי ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל על חזרת עם ישראל לארצו ועל ניסיונות עמי העולם למנוע אותה — ניסיונות שנועדו לכישלון באשר אין עצה ואין תבונה נגד כוחו העצום של ה' אלוקי ישראל.
העצרת הסתיימה בשירת "אני מאמין". מארגני ועידת האקטיביסטים היו מרוצים מהצלחת האירוע הציבורי הראשון שלהם.11
ההפגנה בוושינגטון
ימים ספורים לפני תשעה באב כתב לי מאיר:
אני עסוק בחצי תריסר דברים, ואין לי עזרה של ממש. כל מה שאני אומר נכון כל כך, וההנהגה היהודית עיוורת כל כך... ול"יהודים הטובים" חסרים המשאבים והכישרונות הנחוצים.
אכן, מאיר עשה בעשר אצבעותיו דברים שבדרך כלל דרשו צוות מקצועי של כותבי נאומים, חוקרים, אנשי יחסי ציבור ומגייסי כספים. הפעילויות שהיה מעורב בהן באותם ימים כללו את 'שובה', את 'יהודים אמריקנים נגד פורד', את 'קֵר — הוועדה נגד נסיגה ישראלית', את המאבק לאספקת מזון כשר לאסירים יהודים, את 'ועידת האקטיביסטים' ועוד.
הוא המשיך:
אנו מנסים לארגן גם הפגנת ענק בוושינגטון.12
ההפגנה בוושינגטון שהזכיר מאיר במכתבו הייתה אחת משתי הפגנות שתכננה ועידת האקטיביסטים במחאה על תכנית הנסיגה מסיני: אחת בי' באלול (17 באוגוסט) ברחבת האו"ם בניו יורק ואחת בל' בתשרי (5 באוקטובר) בוושינגטון. גם בארץ התקיימו הפגנות סוערות נגד תכנית הנסיגה של קיסינג'ר. באחד הדיווחים נכתב: "אלפי מפגינים נגד קיסינג'ר השתתפו בעימותים האלימים ביותר בתולדות המדינה". בננו ברוך סיפר על הפגנה של גוש אמונים בכניסה לירושלים, שבה ניסו המפגינים לחסום את התנועה:
נפגשנו בדירה על יד הכניסה לירושלים. מישהו חיכה בדירה אחרת, שהייתה בקומה העליונה של בניין גבוה סמוך ברחוב ניסנבוים 11, שממנה ניתן היה להשקיף על כביש ירושלים-תל אביב. כשהוא ראה את השיירה של קיסינג'ר המגיעה מנמל התעופה לוד, הוא תלה סדין על החלון — האות המוסכם — וכולנו ירדנו במהירות ונשכבנו על הכביש. שוטרים הגיעו ואמרו לנו לקום. כשלא זזתי, הם התיזו על פניי גז מדמיע, הרימו אותי ונשאו אותי לצד הכביש.13
בטורו ב'ג'ואיש פרס' האיץ מאיר בקוראיו לבוא להפגנה שנקבעה ברחבת האו"ם לי' באלול (17 באוגוסט): "עדיין יש זמן לעצור את הנסיגה מסיני... וַתֵר על יום אחד בחופשת הקיץ שלך — פורד וקיסינג'ר מתכננים לוותר על ישראל!"14
מאיר כתב לי על ההפגנה:
ביום ראשון הייתה הפגנה מוצלחת באו"ם, וההפגנה המתוכננת בוושינגטון הולכת, כנראה, להיות משהו גדול. יש מודעות בתחנות הרכבת התחתית, ואנחנו חושבים שמהלך האירועים יסב יהודים רבים למחננו.15
הבחירה המכוונת בשם 'ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים אקטיביסטיים', הזהה כמעט לשמו של ארגון הגג הממסדי 'ועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים', גררה איום לתביעה משפטית. אנשי הארגון הממסדי מחו על "הבלבול הנובע מהשימוש בשם שבמכוון דומה כל כך לשלנו". על טענה זו ענה מאיר במאמר "איזה בלבול?" הוא כתב שלא ייתכן שמישהו יתבלבל בין שני ארגונים שונים כל כך: "...אחד מפרסם הודעות לעיתונות והאחר פועל".16
ההפגנה בוושינגטון נקבעה לל' בתשרי (5 באוקטובר) לציון שנתיים למלחמת יום הכיפורים, וקדם לה מסע פרסום נרחב. זו הייתה הפעם הראשונה שמאיר פרסם כרזות בתחנות הרכבת התחתית. שלמה טלר, סגן הנשיא של ועידת האקטיביסטים, סיפר שהכרזות עוצבו בהתאם לדרישות רשות התחבורה ופורסמו בעיקר בתחנות שבשכונות יהודיות. הוא אמר שגם באוטובוסים פורסמו מודעות ושיער שמחירן הכולל היה כמה אלפי דולרים. לכרזות בתחבורה הציבורית היה, כמובן, קהל רחב יותר מקהל קוראי ה'ג'ואיש פרס'. בכרזות, שבלטו בצבעי כחול-לבן, נכתב:
הלחץ האמריקני הורס את ביטחון ישראל
שינוי המדיניות האמריקנית תלוי בך
מה תאמר לילדיך אם תשתוק
אוטובוסים יצאו מכל חלקי ניו יורק רבתי
במאמץ להגיע לקהל הרחב פורסמו מודעות גם בעיתונות הכללית. במודעה ב'ניו יורק פוסט' הוזמנו תושבי ניו יורק לפגישה במלון 'דיפלומט' כדי לשמוע על ההפגנה הצפויה בוושינגטון.17
דיוניה של ועדת הקונגרס לאישור הסכם הביניים בסיני נקבעו לשבוע של ההפגנה המתוכננת בוושינגטון, ומאיר רצה להעיד לפני הוועדה. הוא שלח מכתב לקונגרס וביקש הזמנה להעיד לפני הוועדה. אחר כך הוא כתב למנהל מרכז השיקום מת'יו ולש:
כפי שידוע לך, הקונגרס האמריקני מקיים דיונים בנושא החשוב של הצבת צוות אמריקני בסיני. שאלה זו, כמו זו של הסכם סיני כולו, היא קריטית.
אני מבקש בזאת רשמית אישור לנסוע לוושינגטון כדי להעיד... נהוג להעניק שחרורים במקרי חירום, ואינני יכול לחשוב על מקרה חירום גדול מזה, הטומן בחובו סכנה נוראה של "מוות במשפחה שלי" — בעם ישראל.
ולש השיב בשלילה: "אני מכבד את דאגתך, אך אינני רואה הצדקה לשחרור".18
פנייתו של מאיר לקונגרס נענתה בחיוב. הוא קיבל הזמנה להעיד לפני חברי הוועדה, אך מאחר שהיה מנוע מלנסוע, העיד שלמה טלר במקומו. בעדותו הוא המשיל את הסכסוך הערבי-ישראלי למשפט שלמה המלך שבו הורה המלך לחלק תינוק בין שתי נשים שרצו בו: "מדינת ישראל היא התינוק שנשאנו בקרבנו אלפיים שנה. לא נוותר עליה".19
מאיר ניצל כל הזדמנות לשכנע אנשים להשתתף בהפגנה בוושינגטון. בכ' בתשרי (25 בספטמבר) הוא דיבר בקווינס קולג' ואמר לסטודנטים: "ישראל חתמה על הסכם סיני בשעה שידיו של קיסינג'ר לפתו את גרונה; אף אחד לא רצה בו". הוא האיץ בהם להשתתף בהפגנה כדי "שהנשיא פורד יבין ש"ההנהגה" היהודית הממסדית אינה מייצגת את הקהילה היהודית... פורד מבין את שפת הקולות בקלפי, וכשיראה שיהודים רבים נחושים להביס אותו בבחירות הבאות, הוא בוודאי יחשוב מחדש על ההסכם".20
ארבעה ימים לפני ההפגנה דיבר מאיר בישיבה יוניברסיטי ובסטרן קולג', ועודד את הסטודנטים להשתתף בהפגנה בוושינגטון. בביטאון הסטודנטיות של סטרן קולג' דווח על ההרצאה המאולתרת שלו שם:
ב-1 באוקטובר, במחצית השעה שהוקצתה לו ליציאה מהכלא, קיים הרב מאיר כהנא שיחה בלתי מתוכננת בפנימייה של סטרן... הוא גינה את השתיקה המוחלטת של יהודי אמריקה. לפני החתימה על הסכם סיני לא נעשו הפגנות באמריקה, טען כהנא... הוא האיץ בנו להשתתף בהפגנה בוושינגטון ב-5 באוקטובר... הוא הזכיר לנו את מצוות "לא תעמוד על דם רעך".21
ההפגנה פורסמה גם בשם "צעדה למען ישראל". כך נכתב באחד הפליירים:
צעדה למען ישראל
השתיקה היא רצח!
...לא נשתוק עוד!
ביום ראשון 5 באוקטובר בשעה 2:00,
יהדות אמריקה הולכת לבית הלבן כדי לומר לנשיא פורד... להפסיק לחנוק את ישראל!
לפלייר צורף ספח לשם הזמנת מקום באוטובוס לוושינגטון. מחיר הנסיעה הלוך ושוב מניו יורק היה עשרה דולר לסטודנטים ושלושה עשר דולר למבוגרים.22
ב'ג'ואיש פרס' פורסמה מודעה בסגנונו המובהק של מאיר:
אבא, איפה היית כשניסו להשמיד את ישראל?
זו השאלה שישאל אותך ילדך בעתיד.
מה תענה לו?23
מו"ל ה'ג'ואיש פרס' הרב קלאס הסכים לפרסם מודעות על ההפגנה נגד הסכם סיני, אך סירב לפרסם מאמרים נוספים של מאיר בנושא, משום שהממסד היהודי באמריקה תמך בהסכם. מאיר כתב לי:
אנחנו הארגון היחיד המתנגד להסכם סיני, ושלחנו שדולנים לוושינגטון להתנגד להצבת אמריקנים בסיני.
רַבתִּי עם קלאס על "צִנזור" המאמרים שלי, ולבסוף הוא הסכים לפרסם מאמר שלי לצד "הסרת אחריות". נו!24
לאחר כמה ימים הוא כתב לי שוב על המאמר שקלאס לא רצה לפרסם:
יש על קלאס לחץ כבד ל"צנזר" את המאמרים שלי. היה לי ויכוח גדול אתו ואני ניצחתי. אבל הוא הכניס "הסרת אחריות" מגוחך.25
המאמר השנוי במחלוקת נקרא "נסיגה — לא רק מסיני". הוא פורסם ב'ג'ואיש פרס' שבוע לאחר החתימה על הסכם הביניים בין ישראל למצרים, ובראשו "הסרת אחריות" של המערכת בזה הלשון: "הדעות המובעות במאמר זה הן אך ורק של הרב כהנא". במאמר נכתב:
כניעת ישראל ללחצה של ארצות הברית השבוע הייתה יותר מנסיגה מסיני. היא הייתה נסיגה מהנס האלוקי של מלחמת ששת הימים. היא הייתה נסיגה מהייעוד היהודי המפואר שהחל להתגלות בתש"ח, בקום מדינת ישראל מתוך החורבות.
...מה עלינו לעשות? עדיין יש זמן... עדיין יש זמן לשני דברים החיוניים לניצחונה של ישראל... הראשון הוא החזרה בתשובה, וזו דורשת מעשים המוכיחים בבירור ביטחון ואמונה; נחישות לעמוד איתנים מול צבאות אנוש האפסיים.
...הדבר השני הוא... למנוע את אישור הקונגרס להצבת צוות אמריקני בתחנות פיקוח בסיני. אם לא יאושר הסעיף הזה, יקרוס ההסכם כולו. עלינו להתמסר למשימה זו.
מאיר ציין בסוף המאמר את שמותיהם של חברי הקונגרס בעלי ההשפעה שבוועדות החוץ, וביקש מקוראיו להציף אותם במכתבים נגד הצבת צוות אמריקני במזרח התיכון. הוא כתב שאפילו "יונים" בישראל שצידדו בהסכם, הסכימו ש"הלחץ האמריקני חנק את ממשלת ישראל".
אולם הרב ישראל מילר, ראש 'ועידת הנשיאים', התבטא ברוח אחרת. לאחר פגישה עם קיסינג'ר הוא אמר: "שום דבר לא נכפה בכוח על ישראל". מאיר הגיב על דבריו המקוממים של מילר:
למעשה, בדברים אלו מילר אומר ליהודים-כבשים באמריקה שאין למחות נגד פורד וקיסינג'ר, ובזאת הוא מניח את היסודות לאסון הבא. כך יכולים פורד וקיסינג'ר להמשיך בדרכם בלי הפרעה, סמוכים ובטוחים שההנהגה היהודית הצייתנית והכנועה נמצאת "תחת שליטה". איזה דבר מפליא היא הקהילה היהודית האמריקנית! כבשים מונהגים בידי חמורים!26
מאיר קיבל תגובות חיוביות על מאמציו למען הצלחת ההפגנה בוושינגטון. ד"ר אירווינג מוסקוביץ כתב לו: "אל לנו לנטוש את מתנגדי הנסיגה [בישראל], וכל הפגנה מחזקת את נחישותם לעמוד איתנים. אני מצרף צ'ק על סך מאתיים וחמישים דולר לסייע לך במאמציך".27
במכתב אליי על תכנית ההפגנה הביע מאיר אופטימיות:
ביום ראשון תתקיים ההפגנה בוושינגטון. רבים ישבו על הכבישים, ואנחנו מצפים למעצר של מאות. לא אהיה שם, אבל בסוף העצרת ייקרא נאום שכתבתי. גם הקלטתי דברי עידוד (שלושים שניות) שיושמעו ממש לפני הקריאה להתיישב על הכביש.28
הנאום של מאיר שוכפל, ועותקים חולקו בהפגנה:
...מהכלא בניו יורק אני מצדיע לכם, שמנה וסולתה של היהדות האמריקנית; לכם, שהחלטתם לשים קץ לשתיקה, לפחדנות ולאדישות.
...שוב מאיימת על עם ישראל סכנה בממדי ענק, ושוב שותקת — שתיקת פחד — ההנהגה היהודית האמריקנית.
1975 אינה 1943, ואני מקווה שאתם יהודים טובים יותר מאלה של הדור הקודם. יהודים טובים, הִתעלו היום לגדלות. תנו מעצמכם למען המדינה שישבה חֲרֵבָה במשך אלפיים שנה, למען המדינה שחיכינו לה זמן רב כל כך. היכן המכבים של ימינו? היכן צאצאיו של בר כוכבא? בואו והראו לפורד ולקיסינג'ר שיהודי פוסט אושוויץ מוכנים לתת מעצמם. צעדו אל הבית הלבן בקומה זקופה ובשירה גאה. צעדו בלי אלימות אך בנחישות... צעדו אל הבית הלבן כדי שההפגנה תתפרסם מחר בכלי התקשורת בכל העולם, וג'רלד פורד ייאלץ לחשוב פעמיים. אני מבטיח לכם שמחר תהיו גאים בעצמכם, ותוכלו להעביר לילדיכם זיכרון של גאווה.
הוא סיים:
...הֱיו גדולים, הֱיו יהודים, יהודים אמתיים. צעדו אל הבית הלבן. צעדו בראש מורם ובשירה רמה. עיני עם ישראל ועיני העולם כולו נשואות אליכם, ואתם תאמרו להם: עם ישראל חי!29
למחרת דיווח העיתון 'וושינגטון סטַר' על ההפגנה:
שמונים וחמישה מפגינים מארגון יהודי ארצי נעצרו אתמול על יד הבית הלבן לאחר הפגנה נגד מדיניותו של פורד במזרח התיכון.
...המעצרים בוצעו לאחר שהמפגינים — מוועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים אמריקניים אקטיביסטיים — סירבו להתפנות מהמדרכה שלפני הבית הלבן כשפג תוקף אישור ההפגנה שלהם.
...הארגון מתנגד להצבת טכנאים אמריקנים בסיני לשם פיקוח על הפסקת האש, וטוען שישראל נבגדת בהסכם.
...לאחר הפגנת שש השעות עברו יותר משש מאות מפגינים, בקריאות "לא לטכנאים, לא לנסיגה", "קברו את קיסינג'ר, לא את ישראל", למדרכה שעל יד הבית הלבן וחיכו שם עד שפג תוקף האישור שלהם. בערך בשעה שבע הורתה להם המשטרה להתפזר ועצרה את אלו שסירבו לעשות זאת.
בשבועון 'ג'ואיש ויק' שיצא לאור בוושינגטון נמסר שהשתתפו בהפגנה כאלף איש ונעצרו מאה ושמונה מפגינים. בעמודו הראשון הופיעה תמונה של המפגינים היושבים על המדרכה שעל יד הבית הלבן. ידיעה של סוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' על ההפגנה פורסמה בעיתונים בכל רחבי ארצות הברית וגם בארץ. כותרת הידיעה ב'מעריב' הייתה "לא תהיה וייטנאם בסיני".30
חשוב לציין שמאיר השקיע מאמצים רבים למען הצלחת ההפגנה בוושינגטון אף על פי שהוא הבין שהנסיגה מסיני כבר עובדה מוגמרת, כפי שהוא כתב לברוך יותר מחודש קודם לכן:
זהו מכתב קצר, מפני שאני עסוק מאד; אני מנסה לעורר יהודים — לא נגד הנסיגה מסיני; זהו מאבק אבוד — אלא נגד חילול השם העתידי. חשוב לומר שוב ושוב שהבעיה האמתית אינה הסכנה הצבאית הפרגמטית בלבד, אלא העובדה שעם ישראל אינו מבין שזוהי תקופה של קידוש השם וגאולה. הנסיגה מאמונה וביטחון היא עיקרה של הנסיגה בהסכם סיני.31
ההפגנה בוושינגטון הייתה חשובה כשלעצמה, מפני שהיא העניקה למאיר הזדמנות לחנך יהודים באמריקה לעקרונות של אמונה, ביטחון וקידוש השם.
כללי מרכז השיקום
גם לאחר ההפגנה בוושינגטון המשיך מאיר לדבר בקמפוסים ובבתי כנסת בניו יורק בשעות יציאותיו לארוחות. אייב לוין, יושב ראש לשכת הדוברים של הליגה, פרסם בתשרי (אוקטובר) מודעה ב'ג'ואיש פרס' בזה הלשון: "אנו שמחים להודיע שניתן להזמין את הרב מאיר כהנא לדבר בבתי כנסת ובבתים פרטיים". הוא כתב לרכזי הסניפים של הליגה: "הרב כהנא ביקש בדחיפות שכל חברי הליגה יעזרו לארגן הרצאות בשבילו". מרשימת הרצאות שערך אייב לוין ניתן ללמוד שמאיר דיבר במקומות רבים בתשרי ובמרחשוון (אוקטובר ונובמבר). במודעה אחת ב'ג'ואיש פרס' פורסמו תשע הרצאות שלו בבתי כנסת, בבתי ספר תיכוניים ובקמפוסים באזור ניו יורק רבתי.32
בידיעה שהופיעה ב'דיילי ניוז' בד' במרחשוון (9 באוקטובר) נכתב שמאיר ימסור סדרה של ארבע הרצאות בבית הכנסת הקונסרבטיבי 'בני ישורון' במנהטן. הראביי ד"ר ויליאם ברקוביץ אמר לכתב שמאיר הוזמן להרצות על אקטיביזם יהודי, והסביר שהנהלת בית הכנסת "דוגלת בהשמעת דעות שונות".33
כשנודע הדבר למנהל מרכז השיקום מת'יו ולש, הוא כתב למאיר:
נודע לי שבשבוע שעבר נכתב באחד העיתונים על תכניותיך ללמד במוסד מקומי החל משבוע הבא... אני מודיע לך שאין לך רשות לעשות זאת.
...אני שוב מזכיר לך ששלושת פרקי הזמן שאתה מורשה לצאת בהם הוקצו לך אך ורק כדי לספק לך זמן לאכול את ארוחותיך. בזמן שאתה בפיקוחנו אינך מורשה לנהל עסקי חוץ או להיות מעורב בפעילות שלא קיבלה את אישורנו.34
זמן קצר קודם לכן הגיש שירות בתי הסוהר את הערעור על הוראת השופט ויינשטיין לספק למאיר מזון כשר בכלא. ביום שהופיעה הידיעה ב'דיילי ניוז' על סדרת ההרצאות של מאיר התקיים הדיון בערעור בבית המשפט הפדרלי לערעורים, אולם לא הייתה למאיר כל אפשרות לדעת מתי תתקבל הכרעה בעניין, והוא המשיך בהרצאותיו הציבוריות. השיעורים הקבועים שלו בימי חמישי בערב בבית הכנסת 'זיכרון משה' פורסמו בגלוי ב'ג'ואיש פרס'. באחת המודעות אף נכתב שהוא ידבר בשיעור על אימונים בנשק חוקי.35
נוסף על ההרצאות הוא תכנן הפגנה לי"ד במרחשוון (19 באוקטובר) בשכונת קראון הייטס שבברקולין. יהודי השכונה, שרובם היו חסידי חב"ד, היו קרבן לתקיפות חוזרות ונשנות על ידי תושבי השכונה השחורים. מאיר פרסם את ההפגנה בפלייר שבו הוא קרא ליהודים לשאת נשק כאמצעי הרתעה ולעלות לישראל כפתרון לבעיותיהם. כמובן, פעילות זו של מאיר הייתה בבחינת "ניהול עסקי חוץ", שהיה אסור לפי כללי מרכז השיקום.
שלושה ימים לפני ההפגנה מצא מאיר בתיבתו פתק שנכתב בו: "מר קֶלי ממשטרת ניו יורק מבקש ממך להתקשר". מאיר שמר את הפתק וכתב עליו: "כשהמשטרה שמעה שאנחנו מתכוונים להפגין בקראון הייטס ולדרוש 'רובים ליהודים', הם ניסו 'להרגיע' אותי". ההפגנה התקיימה למרות הלחץ לבטלה — הן של המשטרה הן של יהודים בקראון הייטס שהתנגדו לה.36
למחרת ההפגנה נסע מאיר ללונג איילנד. שם הוא התפלל ואכל, ולאחר מכן דיבר בבית הכנסת של הרב מוריס אפלמן. הוא יצא ממרכז השיקום ב-7:00 בערב וחזר ב-11:20 במקום ב-8:30. בעקבות האיחור הזה הוחלט לשלול ממנו את חמשת ימי "ההתנהגות הטובה" שהיה יכול לצבור באותו חודש לקראת שחרור מוקדם. בידיעה בעיתון מקומי, ה'לונג איילנד פרֶס', על הרצאתו של מאיר נכתב שבכל ערב הוקצו למאיר שעה וחצי לאכילת ארוחה כשרה, אך בערב המדובר הוא איחר בשעתיים. "אני תמיד מאחר", הוא אמר לכתב.37
האו"ם: הציונות היא גזענות
בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים יצרו המדינות הערביות באו"ם גוש נגד מדינת ישראל. גוש זה יזם את הזמנת יאסר ערפאת לנאום באו"ם במרחשוון תשל"ה (נובמבר 1974) וכן את ההחלטה להכיר ב"זכויות הלאומיות של העם הפלסטיני".ב במרחשוון תשל"ו (אוקטובר 1975) יזם גוש זה דיון על הציונות ב'ועדה השלישית' של האו"ם, ובסיומו של הדיון הוצע להעניק לציונות את ההגדרה "צורה של גזענות". ההצעה הופנתה לעצרת הכללית של האו"ם וההצבעה בעצרת הכללית נקבעה לו' בכסלו (10 בנובמבר).
בעקבות הדיון ב'ועדה השלישית' מתח שגריר ישראל באו"ם חיים הרצוג ביקורת על הקהילה היהודית, משום שהיא לא הגיבה על גינוי הציונות. ביום ההצבעה באו"ם פרסם מאיר מודעה ב'ניו יורק טיימס', שבה תמך בדבריו של הרצוג בגנות שתיקת הממסד היהודי והודיע שהליגה תקיים הפגנת תמיכה בציונות בי"א בכסלו (15 בנובמבר).
החלטת "הציונות היא גזענות" נתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם בתמיכתן של שבעים ושתיים מדינות מול התנגדותן של שלושים וחמש מדינות. יהודים ברחבי העולם היו מזועזעים. היה ברור להם שההצבעה לא כוונה נגד מדינת ישראל בלבד, אלא הייתה ביטוי בוטה של אנטישמיות. למחרת ההצבעה קיים הממסד היהודי עצרת תמיכה בישראל במרכז מנהטן והשתתפו בה יותר ממאה אלף יהודים.38
תגובתו של מאיר על העצרת של הממסד צוטטה במאמר מערכת ב'בני ברית מסנג'ר':
דבריו של הרב מאיר כהנא בעקבות עצרת מאה האלף בניו יורק ראויים לציטוט... עלינו לכבד את יכולתו של מאיר כהנא לנתח בעיות... כהנא כתב:
"עמדתי עם כל השאר בעצרת הגדולה למען הציונות והקשבתי לנואמים, לכל המנהיגים היהודים ששפכו קיתונות זעם על אומות העולם. הקשבתי והקשבתי וחיכיתי לשמוע מילה אחת קטנה, מילה שהיא המפתח להבנת הציונות, המפתח לניצחון הבלתי נמנע של עם ישראל, מילה קטנה שאף אחד מהנואמים לא הזכיר.
"מילה אחת קטנה, שעצם חסרונה מסביר את המצוקה היהודית של ימינו. היעדרותה מהלקסיקון של המנהיגים היהודים היא בדיוק הסיבה לבלבול, למבוכה ולחוסר האונים..."
המילה הזו, אומר כהנא, היא "אלוקים".
"בעיני אנשים שאינם יכולים להגיד אותה מילה קטנה, הציונות היא, במקרה הטוב, תנועת השחרור הלאומית של היהודים, שאינה שונה מזו של הקנדים, השוודים, הבולגרים או הזימבבווים. זוהי טעות גדולה. הציונות שונה מהן תכלית השינוי. הציונות היא חלק בלתי נפרד מאותה מילה קטנה, ויהודי היודע לומר אותה יודע גם את מהותה האמתית של הציונות.
"... הציונות היא הייעוד היהודי, הייעוד שגזר ה' אלוקי הבריאה וההיסטוריה... והיא מבוססת על הבטחה אלוקית".
העורך סיים:
מאיר כהנא דיבר דברים נכונים.
אכן, הוא — לא הממסד — סיפק את התשובה לטיעון הערבי ש"היהדות אינה ציונות והציונות אינה יהדות".
שתיהן אחת.
אם הממסד לא יקשיב לרב כהנא, אולי כדאי להם להיזכר במילות השיר בסרט 'אקסודוס': "זוהי ארצי. האלוקים נתן לי ארץ זו".
וזו, בעצם, מהותן של מדינת ישראל ושל הציונות.39
בתגובה על גינוי הציונות הדפיס גי'ן סינגר סיכות שעליהן המילים "אני ציוני" (באנגלית). חברי הליגה ענדו את הסיכות בגאווה, ובכמה תמונות של מאיר נראית הסיכה מחוברת לדש חליפתו.40
שתי הופעות ציבוריות של מאיר בשבוע שלאחר החלטת האו"ם פורסמו בגלוי מעל דפי ה'ג'ואיש פרס'. הראשונה הייתה בהפגנת הליגה במוצאי שבת י"א בכסלו (15 בנובמבר) ברחבה שעל יד האו"ם, שסיסמתה הייתה "הקשב או"ם, כולנו ציונים". השנייה הייתה ב"יום פתוח לנוער היהודי" ביום ראשון אחר הצהריים, שפורסמה במודעה בזה הלשון: "הקשיבו לתכנית השפויה והמיליטנטית לעזור ליהודים כשאין אחר שעושה זאת. שמעו את הרב מאיר כהנא ודברו אתו".41
מאיר המשיך לדבר לפני קבוצות בשעות יציאותיו לארוחות, לפעמים אף פעמיים ביום. בה' בכסלו (9 בנובמבר), לאחר הרצאתו בבית הכנסת 'ישראל הצעיר' בשכונת בורו פארק, התלוננו אנשים בקהל על סבלם מתקיפות אלימות בשכונה. בתגובה הוביל מאיר קבוצה של מאתיים איש ב"צעדה למען בטיחות בשכונה" אל האזור שגרו בו התוקפים הפורטוריקנים, תוך כדי קריאת סיסמאות כגון "לכל יהודי רובה 22" ו"אם מכים יהודים, נכה בחזרה".
יומיים אחר כך הושלכו בקבוקי תבערה אל בתי כנסת בבורו פארק, וקציני משטרה אמרו לכתבים שפעולותיו של מאיר גרמו להחרפת המתח בין יהודים לפורטוריקנים בשכונה. מאיר זימן מסיבת עיתונאים כדי להכחיש טענה זו. הוא אמר שהסיבה להתגברות הפשע בשכונות היהודיות היא העובדה שבמשך אלפיים שנה התדמית של היהודים הייתה תדמית של פחדנים ומוגי לב. בטורו ב'ג'ואיש פרס' כתב מאיר:
בשבועות ובחודשים האחרונים צלצלו הטלפונים במשרדי הליגה בלי הרף. התלונה היא בדרך כלל: בורו פארק — תקיפה, שוד, הצתה, איומים... הליגה נכנסה לבורו פארק לא כגחמה; לא על דעת עצמה... אלא בגלל הקריאות הבהולות של יהודים פשוטים הסובלים...42
בעקבות האירוע בבורו פארק פורסמה ב'ניו יורק טיימס' כתבה על העובדה שמאיר מפר את כללי מרכז השיקום:
הרב מאיר כהנא מאַחֵר בערבים דרך קבע, ופקידי שירות בתי הסוהר אומרים שאינם יכולים לעשות דבר נגד זה.
הרב מרצה בבתי כנסת ברחבי העיר כשהוא אמור להיות במרכז השיקום... לדברי מנהל מרכז השיקום, הרב כהנא מפר לחלוטין את הכללים המוטלים עליו.
הרב כהנא, יהודי אורתודוכסי, נושא את מאסרו במלון, משום שבכלא לא יוכל להשיג מזון כשר. השופט הפדרלי ג'ק ויינשטיין קבע שאסור לשירות בתי הסוהר למנוע מהרב את קיום הלכות הכשרות של הדת שלו. העניין כרגע בערעור. בינתיים מורשה הרב כהנא לצאת בכל יום לתפילות ולשלושה פרקי זמן של שעה וחצי לארוחות. הוא מקבל ארבעה דולר ליום להוצאות כלכלה, והוא אוכל במסעדות כשרות או מוזמן לבתי ידידים.
פקידי שירות בתי הסוהר אומרים שלמרות איחוריו הקבועים של הרב כהנא אין סנקציות שהם יכולים להטיל עליו פרט לשלילת חמשת ימי "התנהגות טובה" שאסיר יכול לצבור בכל חודש לקראת שחרור מוקדם.
אם אסירים אחרים במרכז השיקום מפירים את הכללים, ניתן להעניש אותם בהחזרתם לכלא רגיל. אבל כל עוד החלטתו של השופט ויינשטיין עומדת בעינה, הרב כהנא יישאר במקום שבו יוכל להשיג מזון כשר.
"אני אומר לך בכנות שהוא מפר לחלוטין את הכללים המוטלים עליו, אבל לפי ההוראה הנוכחית של בית המשפט, אין לנו ברֵרה אלא להחזיקו כאן", אמר דובר מרכז השיקום.
הערעור שהגיש שירות בתי הסוהר נדון בבית המשפט לערעורים בד' במרחשוון (9 באוקטובר), אך בשעת כתיבת הכתבה, שהופיעה בי"א בכסלו (15 בנובמבר), עדיין לא נמסרה החלטה בעניין, כפי שנמסר בכתבה:
כשנשאל על כך התובע הפדרלי דייוויד טרייגר, הוא אמר: "אנו נמצאים במין מבוי משפטי סתום, ואין הרבה לעשות אלא לחכות להחלטת בית המשפט לערעורים".43
הכתבה ב'ניו יורק טיימס' עוררה זעם ציבורי. המפקחת על זכויות אדם בעיריית ניו יורק אלינור נורטון שלחה לשופט ויינשטיין מכתב ובו התלוננה על ה"שימוש לרעה" שמאיר עושה בזכויותיו המיוחדות. בעקבות זאת הורה השופט ששוטר פדרלי ילווה את מאיר בכל פעם שהוא יצא ממרכז השיקום. צו בית המשפט בוצע מיד, ולכל מקום שהלך מאיר הלכו אתו שני שוטרים (לא אחד).44
מאיר כתב לי:
הממשלה ירדה עליי סוף סוף, לאחר שמונה חודשים, ועכשיו אני הולך לבית הכנסת ולארוחות רק בליווי שני שוטרים. הם מסיעים אותי לכל מקום. עכשיו אין לי ברֵרה אלא להתנהג יפה... אני מחכה בכל מאודי להגיע הביתה.45
במכתב אחר הוא שוב הזכיר את מלוויו:
אני אוהב אותך, והולכים ופוחתים הימים עד בואי הביתה... ד"ש חם ממרווין ומג'ימי — השוטרים המלווים שלי.46
בניסיון נוסף להשתחרר מחיי הכלא הכובלים הגיש מאיר בי"ג בכסלו (17 בנובמבר) בקשה להתקבל לתכנית "אסירים עובדים", תכנית שזכאי להתקבל אליה אסיר שכבר נשא שני שלישים מתקופת מאסרו. בתכנית זו מותר היה לאסיר לשהות בחוץ במשך כל היום, אך היה עליו לישון במרכז השיקום. בטופס הבקשה שהגיש מאיר בדיוק ביום שמלאו שני שלישים מתקופת מאסרו, הוא רשם את ה'ג'ואיש פרס' כמעסיקו ואת הרב שלום קלאס כאחראי עליו. בקשתו נדחתה על הסף:
שוב ושוב הִפגנתָ חוסר אחריות בעניין הגבלות הזמן שלך. צוות השיקום מסרב למלא את בקשתך.47
קשה לומר שמאיר ציפה לתשובה אחרת. הרי הוא הפר בקביעות את כללי מרכז השיקום באיחורים, במסירת הרצאות ובעריכת הפגנות. כל זה נעשה במכוון, על אף שמאיר יכול היה לסיים בשקט את שנת מאסרו בתנאים הטובים שהיו לו. אבל אילו היה עושה כך, הוא לא היה מצליח במאבקו למען הזכות החוקתית של כל אסיר יהודי לקבל מזון כשר. כל התגרויותיו הבוטות נועדו לזרז את התהליך המשפטי, אף על פי שהיה ברור שאם יוכרע שעל שירות בתי הסוהר לספק לו מזון כשר, הוא יישלח לכלא אַלֶנווּד.48
פעלתנותו הבלתי נלאית של מאיר הפריכה השערות שמאסרו יסמן את סופה של הליגה ואת סופה של פעילותו הציבורית. מיד לאחר שנודע גזר הדין בשנה הקודמת, נכתב ב'ג'ואיש פוסט אנד אופיניון': "הרב מאיר כהנא נשפט לשנת מאסר, וצפויים סוף הקריירה שלו כאקטיביסט והיעלמות הליגה להגנה יהודית מהזירה היהודית". בעיתון אחר נכתב: "מצבה של הליגה להגנה יהודית אינו טוב בגלל בעיות פילוג ועזיבה, וספק אם תוכל לשרוד בשנת מאסרו המתוכננת של כהנא".49
ההפגנה המוצלחת בוושינגטון הייתה רק דוגמה אחת לפעילות הענפה שהוכיחה את המרץ והחיוניות המתמשכים הן של מאיר הן של הליגה.
© כל הזכויות שמורות