פרק מח
השחרור מכלא אַלֶנוו.ד שבט-אדר א' תשל"ו / ינואר-פברואר 1976
לקראת שחרורו מכלא אַלֶנווּד בכ"ח בשבט (30 בינואר) שלח לי מאיר חבילה של מאמרים, מכתבים, קטעי עיתונים וטיוטות של כתביו, חלקם בכתב ידו. הוא צירף לחבילה פתק שמעיד על האחריות שהוא הרגיש לפרנסת המשפחה: "אני רוצה שתשמרי על כל זה, כי רבים מהדברים כאן יקרי ערך ויוכלו להימכר במקרה הצורך".1 למעשה הייתה לנו אז הכנסה קבועה: מאיר המשיך לכתוב ב'ג'ואיש פרס' ואני הייתי ספרנית בספרייה הלאומית בירושלים.
עבודתי בספרייה הייתה מעניינת ומאתגרת. בטבת (דצמבר) הכנתי תערוכה בספרייה לציון מאה וחמישים שנה לתכנית 'אררט', תכנית שהגה היהודי האמריקני מרדכי עמנואל נח לעזור ליהודי האימפריה הרוסית העניים והמדוכאים. בתקפ"ה (1825) הוא קנה קרקע בצפון מדינת ניו יורק כדי להקים מושבה יהודית ששמה 'אררט', שתהיה מקום מקלט ליהודים. כשנכשלה תכניתו, הבין נח שרק בארץ ישראל יוכלו היהודים למצוא לעצמם בית. הוא נאם וכתב על הצורך בבית לאומי, והביע רעיונות שביטא בנימין זאב הרצל עשרות שנים מאוחר יותר.2
מאיר הבין שעבודתי בספרייה חשובה לי, והוא כתב:השחרור מכלא אלנווד שבט-אדר א' תשל"ו / ינואר-פברואר 1976
...אני יודע שאת בוודאי מרגישה בודדה, אך בעזרת קצת סבלנות תראי שהזמן כמעט עבר ואהיה בבית מהר מאוד. אני שמח שהעבודה שלך נותנת לך סיפוק, וזה בוודאי עוזר.3
שלחתי למאיר את קטלוג התערוכה, ובתגובה הוא כתב בהומור הטיפוסי שלו:
מה ששלחת לי על מ' נח היה מרשים מאוד. האם כבר מצאו את התיבה שלו? אבל ברצינות, עשית עבודה טובה מאוד.4
בתנאי השחרור של מאיר מכלא אַלֶנווּד נקבע שהוא צריך להישאר בניו יורק לתקופת מבחן של שבועיים בפיקוחו של ד"ר הלל זיידמן.5
כשנודע למאיר שלא יוכל לנסוע לישראל מיד עם שחרורו, הוא ביקש מתומכיו לארגן לו הרצאות למשך השבועיים שישהה בניו יורק. בהודעה לעיתונות לקראת צאתו מהכלא הוא כתב שחשוב לו מאוד לדבר נגד כניעתה של ממשלת ישראל ללחץ החזק שמפעילה עליה וושינגטון.6
הוא כתב אליי:
...במשך תקופת המבחן יהיה לי סדר יום עמוס... אופיע בשתי תכניות טלוויזיה ידועות ואדבר על עלייה ונגד הנסיגה משטחי ארץ ישראל.7
קול שכנוע עצמתי
הופעתו הציבורית הראשונה של מאיר לאחר שחרורו הייתה במוצאי שבת כ"ט בשבט (31 בינואר). נושא ההרצאה פורסם במודעה ב'ג'ואיש פרס': "בגידה בוושינגטון, מבוכה בירושלים". בתמונה שצולמה בהרצאה נראה מאיר נואם ועל הקיר מאחוריו כרזות שעליהן הסיסמאות "לא תהיה נסיגה לגבולות התאבדות", "הפסיקו את הלחץ על ממשלת ישראל", "אף לא שעל אחד", "אין פלסטין". באותו ערב נאם ראש הממשלה יצחק רבין, שביקר אז באמריקה, במלון 'סטטלר הילטון', לא רחוק ממקום הרצאתו של מאיר. בסוף ההרצאה צעד הקהל עם מאיר למלון להפגנת מחאה על מדיניות הוויתורים של ממשלת רבין.8
בתצלום מהאירוע נראות פניו של מאיר מלאות מהרגיל. כנראה, הוא עלה במשקל באַלֶנווּד, מפני ששם לא היה עליו ללכת מרחקים גדולים ברגל כפי שעשה בניו יורק. בשבועיים העמוסים שבין שחרורו לנסיעתו ארצה הוא חזר לפעילות אינטנסיבית. על פי רשימת עשרים ואחת ההרצאות שתוכננו לו, הוא דיבר בכל יום ולפעמים אף פעמיים ביום.9
לאחר הרצאתו בלייקווד שבניו ג'רזי הוא קיבל מכתב מעודד מג'ורג' טופז, ששמע את ההרצאה והתרשם:
...אני בטוח שרוב האנשים שבאו לשמוע אותך בלייקווד החכימו ויצאו מההרצאה בתחושה של רוממות רוח.
...אנשים שציפו ל"מעורר מהומות" הופתעו לשמוע בִּמקום "ברקים ורעמים" "קול דממה דקה" (כמו בסיפור של אליהו הנביא), קול שכנוע עצמתי ביותר הפונה אל השכל יותר מאל הרגש. לאורך ההיסטוריה למדנו שמעצמות קמות ונופלות, אך האמת — על אף ההוקעות וההשמצות — היא המנצחת בסופו של דבר.10
אותו קול של "שכנוע עצמתי" בלט גם בהרצאתו הבאה של מאיר, שהייתה בבית כנסת בדיקס הילס, פרבר של ניו יורק. קהל גדול בא להרצאה למרות סופת שלגים עזה (מלווה רוחות במהירות עד 95 קמ"ש) שהייתה באותו ערב. בקלטת שמע של ההרצאה נשמע קולו של מאיר חזק ודיבורו שוטף. הנושאים שהקיף בהרצאה היו בעיית נישואי התערובת באמריקה, היהדות הסובייטית והמצב בישראל. הוא תיאר את התחמשותן המוגברת של מדינות ערב, אבל הדגיש שיש הבטחה אלוקית שמדינת ישראל לעולם לא תיפול. הוא הפציר: "הֱיו יהודים טובים יותר. קיימו את המסורת. עלו לישראל". הוא ציטט מתוך מכתב מרגש שקיבל מאבי, יעקב בלום, ובו תיאר טיול עם בנינו:
בהביטי בילדים [ברוך ובנימין] הרצים במעלה גבעות בנימין, חשבתי כמה היטיב עמי ה'. הרי לפני חמישים שנה, כשהייתי ילד בווילנה, כמעט גססתי מכולרה, והנה עכשיו אני בארץ ישראל עם נכדיי.
מאיר המשיך: "קשה לחיות בישראל, אבל זה כדאי. וכשאתם באים, בואו לבקר אותי. אני לא צריך לתת לכם את הכתובת — אפשר לשאול כל שוטר". הקהל פרץ בצחוק. סיומו האופטימי זכה לתשואות סוערות: "קשה להיות יהודי, אבל בסופו של דבר, זה נפלא".11
בידיעה על הרצאתו בהיילנד פארק שבניו ג'רזי בז' בשבט (8 בפברואר) נכתב: "הוא הפציר במאות היהודים שגדשו את האולם לעלות הביתה לישראל ואמר: 'אם תישארו כאן, תמותו'".12
בזכות עמדתו החד-משמעית על העלייה ארצה הוזמן מאיר לדבר בוועידה של 'התאחדות עולי אמריקה וקנדה' בחסות 'מרכז העלייה' של הסוכנות היהודית. יעקב זאב, שהיה אז שליח עלייה בניו יורק, סיפר לי:
בכל מיני אמצעים ניסיתי לשכנע אנשים לעלות ארצה. זה היה תהליך חינוכי. מאיר היה אחד ממקדמי העלייה הידועים ביותר בזמנו, והזמנתי אותו לדבר בוועידת העלייה במלון בלידו ביץ' שבלונג איילנד. הזמנתי אותו למוצאי שבת, כי ידעתי שלמושב הזה יגיעו גם אנשים שלא שהו במלון בשבת.
אולם אנשי הסוכנות היהודית, שרובם היו קשורים למפלגת העבודה, מפלגת השלטון בישראל, התנגדו להופעת מאיר בוועידה, משום שבהרצאותיו הוא מתח ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה. יעקב זאב סיפר:
[כשנודע שהזמנתי אותו] פרצה מהומה. קיבלתי שיחות טלפון מכל האנשים החשובים בסוכנות היהודית, והם דרשו ממני לבטל את ההזמנה. גם יחיאל לקט, מנכ"ל 'מרכז העלייה', הפעיל עליי לחץ. איימו עליי בכל מיני איומים, אבל הנהלת התאחדות העולים גיבתה אותי. חוץ מזה לא התכוונתי להמשיך לעבוד בסוכנות, ולא היה לי מה להפסיד. בסוף הגיע קהל גדול מאוד.13
מאיר דיבר בוועידה על נושאים שרוב שליחי העלייה לא הזכירו. דבריו סוכמו בדיווח של הסוכנות הטלגרפית היהודית:
...הרב מאיר כהנא, ראש הליגה להגנה יהודית, הדגיש שזיקה יהודית חזקה היא הרכיב העיקרי להצלחת העלייה: "כל עוד אין הבנה של ערכי היהדות, לא תהיה עלייה [מרצון]". כהנא ציין שלאורך ההיסטוריה מעולם לא בחר רוב העם לעזוב את הגלות מרצון — למרות החיים הקשים בה — ולעלות ארצה.
הוא סבור שתהיה עלייה גדולה רק כשהיהודים יהיו מודעים לשני דברים: לעצם יהדותם ולעובדה שהאנטישמיות אורבת תמיד, גם אם היא לפעמים נסתרת מהעין.
כהנא אמר בכנות שלא קל לעלות לישראל. הוא הודה שהחיים שם עדיין קשים מאוד למרות ההתפתחות הטכנולוגית העצומה שחלה בה לאחרונה, אבל הדגיש שהיהודים חייבים להבין שהחיים בחו"ל הם בלתי אפשריים. יש בעיות בישראל, הוא אמר, אך חובתו של כל יהודי לעלות ארצה ולעזור לפתור את בעיותיה.14
במאמר ב'ג'ואיש פרס' ניתח מאיר את מאמצי הסוכנות היהודית למנוע ממנו לדבר:
הם פוחדים לשמוע אמיתות יהודיות שיערערו את יסודות השקפותיהם ואת עצם קיומם... הם פוחדים שמא אצליח לפקוח את עיניהם של היהודים ואשכנע אותם שמנהיגיהם הנוכחיים מובילים את העם לאסון.15
מאיר השמיע "אמיתות מפחידות" כאלה בהרצאה בישיבה יוניברסיטי בד' באדר (5 בפברואר). היא סוכמה בביטאון הסטודנטים:
...הרב דיבר אל קהל של יותר ממאתיים איש על מגוון נושאים חשובים, כולל עצם קיומם של עם ישראל ושל מדינת ישראל.
...הוא תקף מנהיגים ישראלים המטיפים לפשרות, ואמר שהניסיונות לקנות שלום תמורת שטחים הם "מטורפים". הוא אמר שהערבים — גם אלה המתחזים למתונים — שואפים להשמדת מדינת ישראל. "מה רצו המצרים במלחמת ששת הימים, כשכל גרגיר חול של סיני היה בידם?" שאל הרב בזעף.
כהנא תקף מנהיגים ישראלים, כולל ראש הממשלה רבין, המביעים הכרה ב"עם פלסטינאי"... הרב כהנא אמר שמי שמשקיף מבחוץ על הסכסוך הערבי-ישראלי יעריך את יאסר ערפאת ואת אש"ף יותר מאת הישראלים הכנועים והחלשים לכאורה.
בסוף ההרצאה הזכיר מאיר לסטודנטים את מצוקתם של יהודי ברית המועצות. לאחר מלחמת יום הכיפורים הייתה עלייה חדה בהפצת חומר אנטישמי בברית המועצות, וזו גברה עוד יותר בעקבות החלטת האו"ם נגד הציונות. יהודים שהגישו בקשות לאשרות יציאה מברית המועצות היו נתונים להצקות קשות מבעבר. מאיר הזכיר לקהל ששיטותיה של הליגה הן שהביאו פריצת דרך ליהדות הסובייטית בתשל"א (1971). הוא אמר שאמנם ארגוני הממסד נרתמו לאחרונה למאבק, אך טען ששיטותיהם אינן יעילות. מספר היהודים שיצאו מברית המועצות ירד ירידה חדה. מתוך שלושה מיליון יהודים בברית המועצות הורשו שלושים ואחד אלף יהודים לצאת בשנת תשל"ב (1972), שלושים וחמישה אלף בתשל"ג, אבל רק עשרים אלף בתשל"ד ושלושה עשר אלף בתשל"ה.16
בריסל ב': הוועידה העולמית השנייה למען יהודי ברית המועצות
כפי שעשה בעבר, ארגן הממסד היהודי ועידה עולמית בבריסל (שבבלגיה) לדיון במצבם של יהודי ברית המועצות. אלף ומאתיים נציגים משלושים ושתיים ארצות הוזמנו ל'וועידה העולמית השנייה למען יהודי ברית המועצות'. הוועידה נקבעה לט"ז באדר א' (17 בפברואר), ובאותו שבוע היה מאיר אמור לטוס לישראל.17
מאיר תכנן עצירת ביניים בבריסל בדרכו הביתה, כדי להשתתף בוועידה. הוא קיווה להעלות את מצוקתם של יהודי ברית המועצות לכותרות ברחבי העולם, כפי שהצליח לעשות בוועידה הקודמת בתשל"א (1971).א הוועידה ההיא זכתה לפרסום תקשורתי רב בשל דרישתו של מאיר לנאום בה, וגם בוועידה המתוכננת הוא דרש לנאום.
כבר בהיותו באַלֶנווּד החל מאיר לפרסם את דרישתו לנאום בוועידה בבריסל. במאמר ב'ג'ואיש פרס' הוא הסביר למה חשוב שהוא ישתתף בוועידה:
...למה אני רוצה שהליגה תיוצג? הייתי יכול לומר שהצדק הבסיסי דורש שהארגון שעשה יותר מכל ארגון אחר למען יהדות ברית המועצות ושדחף את כל האחרים (שייוצגו שם ברוב הדר) לעשות את מה שלא היו עושים אילולא כן, צריך להיות בוועידה...
אבל הסיבה העיקרית היא שיש לי משהו לומר, משהו שלא ייאמר מפי האחרים... וזה עיקרו:
היהודים המיליטנטים הם שהבינו — עוד לפני הסנטור ג'קסון — שאי אפשר לשכנע את ברית המועצות לשנות את יחסה ליהודים באמצעות דיפלומטיה שקטה... הליגה היא שהבינה שהסובייטים יתפשרו בנושא היהודי רק אם יהיה איום על האינטרס העיקרי שלהם.
הליגה היא שאיימה על אותו אינטרס עיקרי — הדֶטַנט — על ידי תקיפת משרדים סובייטיים ונציגים סובייטים וגרמה משבר ביחסי ארצות הברית-ברית המועצות שאף אחת מהמדינות לא רצתה בו. הסובייטים הצליחו להיחלץ מהמשבר רק כשהם נכנעו ופתחו את השערים למספרים חסרי תקדים של יהודים...
...הסנטור ג'קסון נקט אותה דרך בתיקון החוק שהציע, שתלה את הסכמי הסחר בין ארצות הברית לברית המועצות בשחרור יהודים. אילו היה הממסד היהודי תומך לחלוטין בג'קסון, והאיום על הדֶטַנט היה נמשך, היו יוצאים לחופשי עוד אלפי יהודים...
...הממסד היהודי איבד במו ידיו את ההזדמנות שהליגה השיגה... ונטש את ג'קסון, והוא נאלץ להסכים לפשרה בתיקון החוק שלו. כשהסובייטים ראו את זה, הם הבינו שאם יתעקשו, ייכשל לגמרי תיקון החוק של ג'קסון.
הממסד היהודי הצטרף למקהלת הקולות של הטיפשים העיוורים המאשימים את ג'קסון בהקשחת העמדה הסובייטית, בשעה שההפך הוא הנכון. חולשת הממסד היא שאילצה את ג'קסון להתפשר והיא שהרסה את יתרון הכוח שהשיגה הליגה.
...כעת יש למנוע מהסובייטים חיטה וכל שאר הדברים שהם צריכים נואשות, עד שיתירו הגירה חופשית ליהודים. זה מה שאני רוצה לומר מעל במת הוועידה. הדבר תלוי בכם. עליכם לכתוב מכתבים ל'ועידה הארצית למען יהדות ברית המועצות'ב [הגוף האחראי לייצוג האמריקני בוועידה] ולדרוש את זכותי לדבר.18
בכ' בשבט (22 בינואר) השתלטו חברי הליגה על משרד 'הוועידה הארצית למען יהדות ברית המועצות' ודרשו שמאיר יוזמן לנאום בוועידה. לאחר שהוציאו המפגינים את העובדים מהמשרד, הוזמנה המשטרה והמפגינים פונו בכוח. בדיווחים על מעצרם של שבעה מפגינים פורסמה גם דרישתו של מאיר לדבר בבריסל.19
מהכלא באַלֶנווּד כתב מאיר מכתב לעורכים של עיתונים יהודיים באמריקה כדי לגייס תמיכה בזכותו לנאום בוועידה. המכתב שוכפל ונשלח על ידי תומכיו. הוא פורסם בשבועון 'ג'ואיש ויק' כמכתב למערכת:
לפני חמש שנים, בעיצומו של המאבק למען היהדות הסובייטית, כשפעולות הליגה להגנה יהודית העלו את הנושא לכותרות הראשיות סביב העולם, לא הורשה אף נציג אחד מהליגה להשתתף בוועידת בריסל. לוועידה זו, שהייתה בעצם תוצאה של הפעולות החלוציות של הליגה, הוזמנו לוחמים ידועים כביכול למען היהדות הסובייטית, כגון פַדי צ'ייפסקי, אוטו פרמינגר וארתור גולדברג, אולם אלו שנלחמו בחזית באמת לא הורשו להשתתף.
יתרה מזו. כשהגעתי לבריסל, נעצרתי בידי המשטרה הבלגית וגורשתי — לבקשת המנהיגים היהודים.
היום, לאחר שחרורם של כמאה אלף יהודים סובייטים, אבל בזמן שהדֶטַנט — באשמת קוצר הראייה והפחדנות של הממסד היהודי — התחזק עד כדי כך שהוא מאיים על עצם קיומם של יהודי ברית המועצות, שוב מתכנסת הוועידה לדון בתכניות עקרות וחסרות דמיון.
גם הפעם, כמו אז, סירבו לתת לי להשתתף בוועידה. גם הפעם, בצאתי מהכלא, אטוס לבריסל כדי להציג לפני הוועידה תכנית דינמית ואמתית. השאלה היא: האם גם הפעם, כמו אז, איעצר ואגורש לבקשת מנהיגים יהודים?
...אני מבקש ממערכת העיתון שלך להביע עמדה בנושא, ואני פונה לקוראים בבקשה לשלוח מכתבים ל'ועידה הארצית למען יהדות ברית המועצות'. לאחר שהיא סירבה לקבל את הליגה לארגון שלה [ארגון גג של קבוצות הפועלות למען היהדות הסובייטית], עכשיו היא מסרבת לתת לנו להשתתף בוועידה משום שאיננו חברים בארגון הגג...
מערכת ה'ג'ואיש ויק' אכן פרסמה דברי תמיכה בסוף מכתבו של מאיר, אולם הוסיפה הסתייגויות. כנראה, ההסתייגויות היו תוספת מחויבת משום שמערכת העיתון הייתה תלויה בסבסוד של הממסד היהודי:
תמכנו בבקשתו של כהנא להשתתף בוועידה הקודמת בבריסל, וגם הפעם אנחנו חושבים שיהיה חכם לתת לו במה. אבל איננו חושבים שהוא פחות "ברון פֵאוֹדַלי" מאלו שהוא מכנה כך. אין לכנות בשמות גנאי יהודים המשקיעים מאמצים למען מטרות יהודיות. כהנא הוא "מינוי עצמי" לא פחות ממנהיגים אחרים.20
במאמר ב'ג'ואיש פרס' כתב מאיר על היעדר חופש העיתונות בעיתונות היהודית באמריקה. הוא סיפר שרוב העיתונים היהודיים באמריקה מקבלים תמיכה כספית מהפדרציות היהודיות המקומיות והוא טען שהתמיכה הזאת מונעת מהם את חופש העיתונות. הוא הביא לדוגמה את מערכת ה'ג'ואיש ויק' "שמפרסמת, כמו העיתונים הממסדיים האחרים, רק דברים חיוביים לגבי כל מה שקשור לפדרציה". הוא ציין: "הכסף המוזרם מבטיח שהעורכים לא יביעו ביקורת משמעותית נגד הפדרציה". דוגמה נוספת לכך היה ה'סן פרנסיסקו ג'ואיש בולטן', העיתון היהודי היחיד בסן פרנסיסקו. בגלל הוראה מ"גבוה" לא פרסם עורך העיתון מודעה שמתחה ביקורת על חוסר פועלה של הפדרציה למען היהדות הסובייטית.21
לעומת זאת, במאמר מערכת ב'בני ברית מסנג'ר', עיתון יהודי בבעלות עצמאית, הובעה תמיכה מוחלטת בזכותו של מאיר לדבר בוועידה:
המסך עולה על ועידת בריסל ב' ב-17 בפברואר [ט"ז באדר א'], ויש מראה אחד קשה שלא נרצה לראות שוב. מצוקת יהודי ברית המועצות גדולה מכדי להתעסק ב"שידורים חוזרים".
לפני חמש שנים ביקש הרב מאיר כהנא, מנהיגה המיליטנטי של הליגה להגנה יהודית, לדבר בוועידת בריסל א'. במקום זה הוא הוכנס לתא בכלא.
מאז סימל מאיר כהנא את הקדוש המעונה בעיני יהודים אקטיביסטים. זו הייתה שעת זוהרו. בשביל הקהילה היהודית הממסדית, שהתכנסה לכאורה כדי להקים קול זעקה למען החירות, זו הייתה הצגה מבישה.
כעת צפוי לנו עימות ב' בבריסל ב'. במכתב למערכת כתב כהנא שהוא יוצא מהכלא ויגיע לוועידה בבריסל. והוא רוצה את הבמה.
וכנראה, הוא שוב יסולק.
...האמת היא שיש למאיר כהנא זכות לשאת דברים בכל ועידה שהיא בנושא היהדות הסובייטית. גם אם הממסד לא אוהב לשמוע את זה, מאיר כהנא הוא שהזניק את המאבק למען יהודי ברית המועצות לסדר היום הציבורי והחיה אותו בזמן שכל מה שעשה הממסד למענם היה קיום עצרות תפילה והנהגת המנהג להשאיר כיסא ריק סמלי בליל הסדר, דברים שהם מחוות יפות אך חסרי משמעות מעשית.
...היינו רוצים שמתכנני הוועידה יעזבו לשעה את הטינות שלהם... ויקשיבו לו.
אל לנו להשקיע מאמצים במחלוקות פנימיות. הבה נשמור מאמצים אלו לעימותים עם הרוסים.22
גבריאל כהן, מו"ל ה'ג'ואיש פוסט אנד אופיניון', אף הוא עיתון עצמאי, הביע תמיכה במאיר במאמר מערכת:
...בהתאם לדרך הדמוקרטית, אנו מאמינים שצריך להרשות לרב כהנא ולליגה — לפחות להרשות להם, אם לא להזמין אותם — להשתתף בוועידה. במהלכה יוכלו הנציגים לדחות את הדעות והתכניות של הליגה. זו זכותם. אבל אם לא תושמענה הדעות הללו, הוועידה לא תהיה מאוזנת ועמדת הממסד תוצג בלי התנגדות. מציאות כזו אינה בריאה במצבים שצריך להחליט בהם החלטות.
למשל, נחום גולדמן חולק על הממסד בניתוח בעיית היהודים הסובייטים, ובכל זאת הוא יתקבל בוועידה — אולי אף הוזמן לנאום בה. הליגה והרב מאיר כהנא זכאים לאותו יחס אדיב.23
בהודעה לעיתונות חזר מאיר על המילים של כהן, "לפחות להרשות, אם לא להזמין", והציע שכפשרה הוא והליגה לא יוזמנו לוועידה באופן רשמי, אך יורשו להשתתף בה. אולם גם הצעת פשרה זו נדחתה.
באותה הודעה צוין שחברי הליגה יפגינו מול המשלחת הבלגית לאו"ם בי"א באדר א' (12 בפברואר) וידרשו מהממשלה הבלגית לבטל את צו איסור הכניסה לבלגיה שהופעל נגד מאיר כשגורש ממנה בתשל"א (1971), כדי שיוכל להשתתף בוועידה. עוד נמסר שבהפגנה יודיע מאיר על "תכניותיו המדויקות" בעניין ועידת בריסל.24
כפי שביקש מאיר, שלחו אנשים מכתבים ומברקים ל'ועידה הארצית למען יהדות ברית המועצות' כדי לדרוש את השתתפותו בוועידה בבריסל. היו מהם שאף שלחו העתקים למאיר. כמו כן הוגשה עצומה בזה הלשון: "כדי שבוועידה תהיה הערכה אמתית של העבר והיערכות אמתית לעתיד, יש להזמין את כל הארגונים המזוהים עם המאבק למען היהדות הסובייטית, כולל הליגה להגנה יהודית, ולתת להם להביע את מגוון דעותיהם". על העצומה חתמו דמויות ציבוריות כמו ד"ר הלל זיידמן, ד"ר אלכסנדר טמקין, גלן ריכטר (מנהיג 'מאבק הסטודנטים למען היהדות הסובייטית'), אוטו פרמינגר, ד"ר שמואל קורמן, הרב אליקים רוזנבלט, הרבנית אסתר יונגרייז, הרב שלמה ריסקין, הרב בנימין בלך והרב אבי וייס.25
שמואל שושן, שנסע עם מאיר לבריסל לוועידה הקודמת, ליווה אותו גם הפעם. שושן ביקר באירופה לעתים קרובות לרגל עסקיו והוא הכיר את נתיבי התחבורה וידע שפות אירופיות. הוא חשש שמאיר ייעצר בנמל התעופה אם יטוס ישר לבריסל, ולכן הציע שיטוסו לאמסטרדם (שבהולנד) ומשם ייסעו ברכב שכור לבריסל.
התכנית לטוס לאמסטרדם לא הוסתרה. בהודעה לעיתונות נכתב בגלוי: "הרב כהנא יוצא לבלגיה במטוס של חברת התעופה ההולנדית >ENG<KLM<HEB> ביום שלישי 17 בפברואר בשעה 9:15. הוא יערוך מסיבת עיתונאים באותו יום בשעה 4:00..." בהודעה פורטה "תכנית בת עשר נקודות" שרצה מאיר להציג בוועידה. בהודעה נמסר גם שלקראת יציאתו של מאיר לבריסל תתקיים במסוף >ENG<KLM<HEB> בנמל התעופה קנדי הפגנת תמיכה בזכותו לדבר בוועידה.26
ההפגנה פורסמה ב'ג'ואיש פרס' וכמאה איש הגיעו למסוף >ENG<KLM<HEB>. בתצלומים מההפגנה נראה מאיר לבוש חליפה כהה מעל סוודר בהיר, ושלא כדרכו, ענוד עניבה, ואחד מתומכיו מחזיק שלט שעליו הקריאה "הגן על זכותו של הרב כהנא לדבר". הקריאות הקולניות בהפגנה זו צוינו בידיעה על הוועידה.27
שמואל שושן סיפר על חוויות הנסיעה לבריסל:
שוטר מהאינטרפול חיכה לנו בנמל התעופה שכיפהול שעל יד אמסטרדם ועקב אחרינו. היה קל לזהות אותו, כי הוא הלך לכל מקום שהלכנו. יכולנו לנסוע ברכבת מאמסטרדם לבריסל, אבל מאיר היה עלול להיעצר בביקורת הדרכונים בגבול. אמרתי למאיר בקול רם, כדי שהאיש מהאינטרפול ישמע אותי: "טוב, בוא נשכור רכב".
הלכנו להשכרת הרכב 'אייוויס' ושכרנו מכונית. נסעתי בכיוון בריסל, וראינו רכב שעוקב אחרינו. בדיוק לפני הגבול, סטיתי בפתאומיות מהכביש הראשי, במהירות גבוהה, ונכנסתי לעיר הסמוכה. חניתי בחניון תת קרקעי ויצאנו מהיציאה האחורית. הצלחנו לטשטש את עקבותינו ולהיפטר מהשוטרים שעקבו אחרינו. עצרנו מונית, והנהג הסכים לקחת אותנו לבריסל תמורת מאה דולר. כשעלינו שוב לכביש הראשי והתקרבנו לגבול, אמרתי למאיר להשתופף כאילו הוא ישן. ידעתי שהבדיקות בגבול זה שטחיות, כמו בגבול קנדה-ארצות הברית, ושמוניות אינן נבדקות. השומר בעמדה סימן לנו לעבור.
אבל השוטרים חיכו למאיר באולם הוועידה. כנראה, כשאיבדו אותנו, הם הבינו שאנחנו בדרך לשם, וכל שהיה עליהם לעשות הוא לחכות לנו.28
ברגע שנכנס מאיר ללובי הקיפו אותו כתבים ואנשי ביטחון של הוועידה שחיכו לו כל היום. לפי ידיעות בעיתונים החל אחד מאנשי הביטחון לצעוק: "אתה לא נציג!" ומאיר ענה: "אני יהודי, אני יהודי!" לאחר מהומה של חמש דקות סגרו עליו שוטרים ונשאו אותו לניידת משטרה. בתצלום של סוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' נראה מאיר כשהוא מוחזק בידיו וברגליו ומוקף שוטרים; גופו רפוי ועיניו עצומות בהבעה של התנגדות פסיבית. התמונה הופיעה בעיתונים ברחבי העולם המערבי.29
סילבה זלמנסון ניסתה לחסום את ניידת המשטרה ורבים אחרים הביעו את התנגדותם לגירושו של מאיר. במכתב למאיר תיאר שושן את תגובתו של אחד הנואמים בוועידה:
גרי [רטנר] סיפר לי שביום חמישי דיבר בוועידה יהודי שיצא לאחרונה מברית המועצות, והוא גינה את מה שנעשה לך. הוא אמר שמאחר שכבר הגעת, היו צריכים לתת לך לדבר. הוא הזכיר לקהל שמטרת הוועידה היא לתת ליהודים את הזכות לחופש הביטוי — ואותה זכות נמנעה ממך. גרי אמר שהוא קיבל את התשואות הרמות ביותר באותו מושב.30
מכתב מקוראת ממורמרת פורסם בעיתון יהודי בפילדלפיה:
...זה היה דבר נורא שראיתי בטלוויזיה ובעיתונים — הרב כהנא נדחף לרצפה ונגרר מוועידת בריסל.
גולדה מאיר אמרה: "הוא לא הוזמן לוועידה, ולכן הוצא". ערכה כמדינאית וכיהודייה ירד בעיניי.
...בושה לכל היהודים בוועידה ובמיוחד לגולדה מאיר על צעד לא נבון ועל היחס המשפיל לרב קדוש ומסור.
[חתומה] מדלין בקר.31
במכתב למערכת השבועון היהודי 'ג'ואיש ויק' נכתב:
אולי הם פחדו לתת לעולם לשמוע יהודי שעומד זקוף ואינו חושש ממה "הם" יחשבו. בושה היא שאותם אנשים המגנים את יחסו של האו"ם לישראל מתנהגים גרוע עוד יותר לאחיהם היהודי.
[חתומה] ג'ודית רטנר.32
גלן ריכטר חזר מוועידת בריסל מאוכזב מאוד. הוא כתב:
לא נעשו די מאמצים לעסוק בנושאים האמתיים, כגון החוקים השרירותיים החדשים השוללים את זכות ההגירה מאלו שיציאתם תהווה "נזק למורל הציבורי", מאסרם של יהודים צעירים המסרבים להתגייס לצבא הסובייטי, האיזון בין תחיית היהדות בברית המועצות לצורך בעלייה, השאלה אם לסייע ל"נושרים", אותם מהגרים שאינם רוצים לעלות ארצה או יורדים מהארץ, וכן חבלי הקליטה של היהודים הסובייטים בישראל ובארצות המערב.33
גירושו של כהנא הסיט את תשומת הלב ממצוקת יהודי ברית המועצות; עדיף היה לשתף אותו.
עורך ה'בני ברית מסנג'ר' מתח ביקורת קשה על מארגני הוועידה:
...הם ידעו שהוא יגיע לוועידה. הוא לא הסתיר זאת. הם ידעו שהוא יעורר מהומה אם לא תינתן לו במה. ובכל זאת הם בחרו לחזור על השגיאה שעשו לפני חמש שנים. בזמן שהם עסקו בנאומים, הוא השיג כותרות ודיבר בטלוויזיה.
...רבים מאלו שמנעו ממנו את זכות הדיבור בגלל התנגדותם למיליטנטיות שלו (עכשיו התירוץ שלהם הוא שהוא עבריין) הם אותם אנשים שתמכו במרי אזרחי באמריקה בשנות השישים הסוערות...
...לבושתנו, הוועידה שנועדה למחות על שיטות הקרמלין התנהגה בעצמה כמו הקרמלין.34
מאיר כינה את מארגני הוועידה "הברונים הפֵאוֹדַליים היהירים השולטים ביהדות אמריקה". הסיבה המוצהרת לסירובם של מארגני הוועידה לתת לו לנאום הייתה שהוא עבר עברות פליליות. הם אף חילקו דפים שבהם פורט "עברו הפלילי": הרשעתו בהפרת חוק הנשק האמריקני, מעורבותו בניסיון להבריח נשק מישראל לאירופה, ההפגנה "המסיתה" שלו בבורו פארק ועצם מאסרו באַלֶנווּד.35
מאיר הסביר את הסיבה האמתית לסירובם:
...הם ידעו שיהודי ברית המועצות נתונים בסכנה כזו שלא הייתה מאז ימי סטלין. הם ידעו זאת והם החליטו שלא לעשות דבר... הם החליטו מראש שלא לאמץ שום תכנית קונקרטית, במיוחד לא את התכנית שכולם יודעים שתזיז את הרוסים ותאלץ אותם לעשות ויתורים — התקפה של העולם היהודי על הדֶטַנט.
...באתי לבריסל בידיעה שממשלת ישראל ויהודי העולם הכנועים נחושים בדעתם שלא לאמץ תכנית כזאת, שמא ג'רלד פורד והנרי קיסינג'ר יכעסו ויאיימו על ישראל בכל מיני סנקציות...
...ואת מה שאני יודע יודעים המנהיגים היהודים. וזאת הסיבה שמנעו ממני לדבר; הסיבה אינה דברי ההבל שלהם על "אלימות" שלי.36
הביתה
המשטרה הבלגית החזיקה את מאיר בבית המעצר בבריסל במשך הלילה. למחרת, ביום חמישי י"ח באדר א' תשל"ו (19 בפברואר 1976), הוא נלקח לנמל התעופה והועלה למטוס שפניו לישראל. כששמעתי זאת ברדיו, ביררתי את לוח הזמנים של הטיסות מבריסל לישראל והחלטתי לנסוע לנמל התעופה בלוד לקבל את פניו. ציפי ובנימין, שהספיקו לחזור הביתה מבית הספר, נסעו אתי. לאחר פרדה בת שלושה עשר חודשים הגיע סוף סוף הרגע המיוחל.37
© כל הזכויות שמורות