אבל אנחנו כן שונים

אבל אנחנו כן שונים

 היו אלו ימי התקווה הכמעט מיסטית, כשנראה היה כי התגשמו חלומותיו ונתמלאו כמיהותיו של עם אשר סבל מעל ומעבר לגבול היכולת האנושית. היו אלו ימי האמנציפציה והנאורות אשר הפילו את חומות הגטו תחתיהן בקול רעש גדול, והיהודי יצא מסונוור לאור השמש המבשרת חרות, שוויון ואחווה. היו אלו מאה השנים היפות ביותר עבור היהודי, אשר מאות כה רבות עברו עליו בתור קורבן נצחי, בתור שעיר לעזאזל, בתור חי-מת. וכפי שצמחים פונים באופן אינסטינקטיבי לכיוון השמש, כך חטף היהודי את ההזדמנות להיות חופשי ובעל זכויות שוות לכולם. והוא היה מוכן – יותר ממוכן – לשלם עבור כך את המחיר הנצרך.

 מהו אותו מחיר? לא יותר, אך גם לא פחות, מעזיבת יחודו. היהודי בצרפת זכר היטב את מה שהוצע לו באסיפה הלאומית הצרפתית – "ליהודים כעם – כלום. ליהודי כיחיד – הכל". והצרפתים והגרמנים והצ'כים וכל יתר האירופאים בני דת משה היו נחושים שלעולם לא תפרדנה אותם עוד חומות הגטו מהעולם החיצון, ולא משנה מי הקים את אותן חומות – גויים או יהודים. ובכן, המחיר שולם. היהודי עמד על כך שיחשבו עליו ויתיחסו אליו כאל מי שאינו שווה פחות מכל בן עם אחר, והוא היה מוכן להילחם עד מוות בכדי להכריז כי באותה מידה הוא אינו שווה גם יותר.

 "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ... בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה... ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה" (שמות י"ט, ו'; דברים ז', ו'; כ"ו, י"ט). אלו מילות התורה אשר העניקו חיים ליהודי עד היום בו התבשר על השוויון עם הגוי. ובאותו היום, לקח היהודי את אותן מילים ומתוך פחד וחרדה, ערך להם קבורה נחפזת, והעמיד שומרים סביב לקבר בכדי להשגיח שהן לעולם לא תקומנה לתחיה.

 לא היה איום יותר מוחשי ויותר מזעזע לחופש ולשוויון ולקבלתו של היהודי אל תוך משפחת העמים ולאהבתם אותו מאשר המילים הללו. אם היהודי יעמוד על כך שהוא עם נבחר, ועל-כן הוא נמצא בדרגה גבוהה מעל כל שאר העמים, אזי ללא ספק, אותם אחרים ישיבו אותו אל הגטו וישפילוהו, בעומדם על כך שהוא נחות-דרגה. לא, קרא היהודי באוחזו בכל כחו בכור ההיתוך. לא נעלה על דעתנו שאנו עליונים, ואף לא נחותים, לא טובים יותר ולא גרועים יותר, לא נהיה יחודיים לטוב או לרע. עלינו להיות שווי-ערך, עלינו להידמות, עלינו להיות ככל העמים, עלינו להיטמע ולהעלם בתוכם.

 ועל-כן, הם השליכו את אותם קטעים מביכים בכתבי הקודש – אותם קטעים גזעניים של שנאת זרים וקנאות קיצונית אשר דיברו על עם נבחר ומיוחד ויחודי – את כל אותם קטעים השליכו לתהום הנשייה, ודרשות מלומדות נוצרו על-מנת להראות עד כמה אותם קטעים "אינם מייצגים" את היהדות שעתה הלכה בדרכם של גֶּתֶה או וולטייר או ג'פרסון . והסידורים החדשים של בתי התפילה החדשים אשר כעת צצו במרחב החדש והשוויוני מחקו את כל אותם קטעים בלתי ראויים ו"גזעניים". אל סל האשפה הושלכו קטעי תפילה כגון "אתה בחרתנו מכל העמים". כאשר עלם צעיר עלה לתורה באותו טקס נורא הוד, ביום ה"בר מצווה" שלו - הוא יותר לא בייש יהודים וגויים כאחד על-ידי דקלום הברכה המסורתית – "אשר בחר בנו מכל העמים...". אפילו זמירות שבת הנעימות והפשוטות בתמימותן לא יכלו להימלט מאינקוויזיצית הליברליזם והשוויון, אשר צנזרה את השיר הנודע "י-ה ריבון עולם", עד שהשורה המעליבה – "עמך די בחרת מכל אמיא" [עמך אשר בחרת מכל האומות] – לא נשמעה עוד מגרונות רפורמיים.

  דרכים רבות סלל לעצמו היהודי האמריקאי, אשר המשיך בתהליך ההשתוות, ההתדמות והנחיתות, לעבר ההתכחשות להיותו עם נבחר – כל זאת בהתאם לערכים הדמוקרטיים. כור ההיתוך עלה וגעש שעה שבתי הספר הציבוריים הפכו את כל הילדים לבעלי ערך שווה (לאפס) ובכך הצילו את הצעירים היהודים מכל סכנה של שטיפת מח בישיבות המגזריות, במסגרתן מטיפים לערכים בלתי-שוויוניים כגון "עם נבחר"; נערכו גם תפילות משותפות עם נוצרים בטמפלים, יחד עם תכניות שונות וספרות מגמתית שהופצה בקרב ארגוני ה"הגנה" היהודיים, "בני ברית", הקונגרס היהודי האמריקאי וכו', אשר תכלית כל אלו – לפעול ללא הרף על-מנת לשכנע יהודים ונוצרים כאחד, כי אין ביניהם שום הבדל. התוצאות שהושגו היוו הצלחה מעל ומעבר לחלומות (או לסיוטים) הפרועים ביותר של כולם – מאות אלפי יהודים, ולאחר מכן מיליונים, שוכנעו שאכן אין כל הבדל, שהיהודים אכן אינם טובים, ואף אינם גרועים מכל עם אחר, שאינם יחודיים, נבחרים או מיוחדים כלל וכלל. וכעת, האם לא ינקטו בצעד הבא המתבקש ויתחתנו עם כל שאר בני האנושות הלא-נבחרים? אכן, כך עשו.

 עבור אנשים מסוימים, כמובן, אין בכך די. הם ראו לעצמם כחובה להנחית על מגפת ה"נבחרות" מכת מוות, ממנה לא תוכל לעולם להשתקם. על-פי עיקרון זה, הגיע ארתור קסטלר, יהודי הונגרי, לשיא חדש במאבק כנגד המושג של "עם נבחר". בספרו האחרון, הוא "מוכיח" כי היהודים בני-ימינו אינם לאמיתו של דבר בני אברהם, יצחק ויעקב, הם אינם צאצאי בני-ישראל, כי אם צאצאי הכוזרים, שבט אסיאני ברוסיה אשר התגייר בראשית ימי הביניים. קשה לחלוק על גאונותו של קסטלר – על-מנת למחוק מעל פני האדמה את המושג של "עם נבחר" – הוא מוחק את היהודים עצמם!

 היהודי - נבוך, מבולבל, נתון למתקפה אדירה על זהותו הלאומית, המצויה במשבר; קורבן של אלצהיימר לאומי – אינו יודע עוד מי הוא, מה הוא או למה הוא. אחר שאיבד את נבחרותו, הוא איבד גם כל סיבה להיות יהודי. כור ההיתוך מסרב להפסיק את פעילותו; הוא כבר החל לאדות את קורבנו היהודי.

 הם התכנסו באו"ם בשנה שעברה, אותה כנופיה של פושעים מדיניים מכל צבעי הקשת והכריזו כי ציונות היא "גזענות". ואיך שהיהודים יללו! במקום להתיז את היתוש, היהודים, עקב רצונם הפתטי להיות נאהבים על-ידי כל גוי משונה, לקחו זאת ברצינות. ודובר אחר דובר, "מנהיג" אחר "מנהיג" – כולם כאחד - נכנסו לדין ודברים עם האו"ם והצהירו על הגרסה הרשמית של הציונות – "תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי".

 שוב. שוב אותה נסיגה מרושלת ועיוורת ממושגי האמת והגדלות. תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי. לגאנה יש כזו תנועה, וגם לנו יש! לזימבבווה ולצ'ד יש, והיהודים אינם פחותים מהם! אנחנו טובים בדיוק כמו הבולגרים והמונגולים והמלזים והפינים... לא פחות – וגם לא יותר. בדיוק כמותם – אך לא מעל. באותה הגדרה מעוררת חמלה אנו מוצאים שוב את היהודי הפחדן במנוסתו, כל-כך רוצה להיות נאהב, אשר חסר את האומץ לעמוד זקוף, פן ישנא אותו הגוי בעוון "גזענות" ו"פנטיות". ושוב, בשעה שהנוער היהודי, אותו נוער תועה ותוהה, שומע הגדרה כזו – הוא מבין כי הזהות היהודית הינה דבר חסר כל ערך בעל חשיבות ושהקמת גדרות ומחיצות אל מול שאר העמים תוך התנגדות לנישואי תערובת עם גויים "שווי-ערך" אליו – אין כל זאת אלא הגזענות בהתגלמותה.

 די. מספיק. הגיע הזמן – כבר מזמן הוא הגיע – שהיהודי יאמר וישמע את האמת. ההגדרה האמיתית, זו שנמסרה במסורת והוכרה כאמת הבלתי מעורערת של העם היהודי.

 איננו עוד גאנה או קנדה או הונג קונג או שבדיה. אנחנו אכן שונים! אנחנו עם נבחר ומיוחד – נבחרנו מבין כולם עבור קדושה וטהרה, אשר למדנו לחיות על-פיהן. אין כל סיבה, אף לא תכלית, בלהיות יהודי, אלא אם כן אותה זהות טומנת בחובה הבדל משמעותי. לא, איננו פחותים מהגויים. אך איננו שווים. אנחנו שונים. אנחנו מצויים במקום גבוה מעליהם.

 לא בשל דם או גזע או צבע העור ואפילו לא בשל אינטליגנציה (ישנם, לדאבוננו, לא מעט גויים חכמים ואינטליגנטיים). "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן... יש תורה בגוים אל תאמן..." (איכה רבה פרשה ב'). זה ההבדל. התורה, חוקיה ומושגיה והחכמה הטמונה בה אשר יוצרים גוי קדוש; זה מה שעושה אותנו שונים. עבור זה נבחרנו. תורה שהיא נתונה משמים, שניתנה מאת ה' בסיני, שהיא יצירתו של היודע-כל, שהיא היא האמת בהתגלמותה. מפגש שנערך בסיני בין הא-ל הכל-יכול לבין היהודי, בו הוא הופיע בפועל והרעים עליו בקולו – "ועתה אם-שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל-העמים" (שמות י"ט, ה'). עם סגולה, עם נבחר, מהסיבה שאמר נעים זמירות ישראל – "לא עשה כן לכל גוי"(תהילים קמ"ז, כ').

 משמעו של להיות נבחר הינה להיות נבחר עבור גדלות, להיות שונה ונפרד; אז ישנה בזהות היהודית יחודיות אשר בשמה היא דורשת מבניה – למדו! למדו את מה שנגזל מכם על-ידי הוריכם. למדו את המורשת שהם סרבו להעניק לכם. למדו את מה שסבא וסבתא שלכם היו מוכנים לסבול עבורו ולמות למענו. למדו מדוע אתם נבחרתם, פן תהיו בסופו של דבר לעוד גאנה או אמריקה...

 להיות עם נבחר משמעו גם לדעת כי אותם אלו שנבחרו חולקים גורל משותף ושכולם אחים ואחיות המקושרים זה לזה בזמני שמחה, כמו גם בעת אסון. ושזעקת התורה – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח) מתקשרת באופן טבעי לפסוק "לא תעמד על-דם רעך" (שם ט"ז). כאבו של יהודי אחד הינו כאבם של כל היהודים כולם. סבלו של אחד הוא סבלו של השני. מותו של אחד – אֵבֶל לכולם.

 סולם העדיפויות של היהודי צריך להיות ברור. הוא בן אנוש, אולם מעל לכל הוא יהודי. אם לא כן, לא תהיה כל משמעות למושג "עם נבחר", היוצר מחיצות בין היהודים לבין שאר בני האדם. מעל הכל הוא יהודי, ומעל הכל הוא דואג ליהודים. סדר העדיפות הינו ברור – לא שחורים, לא אינדיאנים, לא סינים או ענבים או איכות הסביבה . לפני כולם - יהודים.

 היהודי הוא שונה והוא נבחר וכל יהודי מהווה חלק מאותו עם נבחר. הקשר הנרקם בין כל יהודי ויהודי הינו קשר שאין ממנו מנוס. רק חשבו על כמות היהודים אשר סובלים עקב זהותם היהודית מבלי שאי פעם זכו לאושר ולסיפוק הכרוכים בהיותנו עם נבחר, מבלי שהרגישו ומבלי שידעו על כך דבר. חשבו על אותו יהודי הזועק קבל עם ועולם על רצונו להיות ככל הגויים, לא טוב מהם ואף לא פחות, רק בכדי לראות כיצד האויב לועג לו, באומרו – "אבל אתם כן שונים. ואתם פחותים".

 היהודי המודע למה שהוא באמת מסתכל לעולם בחזרה בעיניים ומכריז – "אכן, אנחנו שונים! אנו ממלכת כהנים וגוי קודש, שנבחר מאת ה'. אנו יותר גבוהים ויותר נשגבים ויותר טהורים". אולם בכדי לומר זאת באופן שתהיה לכך משמעות, חייב אדם ללמוד במה מדובר. יש רק דרך אחת לעשות כן – למדו את מורשתכם, קיימו אותה, חיו אותה. אז, ורק אז, יהיה היהודי שונה באמת – ועליון על כל גויי הארץ.