אלוקי ההיסטוריה

אלוקי ההיסטוריה 

נכתב ביום הרביעי למלחמת יום הכיפורים 

 אלוקי היהודים הינו אלוקי ההיסטוריה. אם אינו כן, אזי אינו כלום. רק אלוקים אשר בורא, גוזר, מעצב ומכוון את ההווה ואת העתיד הינו ראוי שיעבדוהו, הינו ראוי לתואר "אלוקים". רק לאומה אשר מאמינה כי אלוקיה גזר על העולם ועל יושביו שיתהוו והוא שולט עליהם ומכריע את גורלם – רק לאומה שמאמינה בא-ל כזה ישנה סיבה הגיונית ושכלית לעבדו. עולם המנוהג בדרך המקרה ובו גורל אשר נחרץ בידי בני-תמותה שהיום כאן ומחר אינם – עולם כזה הינו עולם שאין בו אלוקים. אלוקים שאין בידו שלטון והוא אינו הגורם המכריע אשר גוזר את גורל האדם – אלוקים כזו הינו בדיה, צעצוע אשר הולידוֹ האדם, דבר אשר נידון בצדק להיות מושלך לפח האשפה של ההיסטוריה העתיקה.

 אלוקי היהודים הינו אלוקי ההיסטוריה. הוא ישנו; הוא קיים. הוא חולש על הכל ושולט בכל. הוא מעצב את ההווה וגוזר על העתיד. "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ...". בכך פתחה התורה את המסר שלה ליהודי, בכדי שידע שאלוקי ישראל קיים כישות ממשית ולא כסוג של שעשוע אינטלקטואלי. הוא ברא בעבר ושולט בהווה וברצונו נקבע העתיד. אלוקי ישראל הינו אלוקי הבריאה, אלוקי ההיסטוריה, אלוקי העבר והעתיד.

 בפני אלוקים כזה ישנם יראה ופחד, ובפניו הולך ונמוג לו כל פחד אחר. רעד וחיל אוחזים את היהודי שעה שהוא עומד בפני הכל-יכול, ואז הוא יודע כי אין דבר בן-חלוף, אין דבר בעולם שהינו בעל חשיבות אל מול כחו האדיר והבלתי מוגבל של האלוקים. הפחד מפני בשר ודם מתנדף באוויר עם הידיעה שהעם הנבחר של אותו א-ל אינם צריכים לפחד משום עם, משום כח, משום גורם בעולמנו, ועם הידיעה שהיעוד של עם ישראל מובטח בידי אלוקי ההיסטוריה.

 אכן, ישנן השלכות מעשיות שנלמדות מכך וישנם מהלכים ממשיים ביותר אשר נקיטתם מתחייבת מצדנו בשל עצם הכרת מציאותו של אלוקי ישראל, של אלוקי ההיסטוריה. מתוך עצם מציאותו של אותו אלוקים, מתוך היראה העצומה שאנו רוחשים כלפיו מצד אחד, ביחד עם הביטחון המוחלט בו מצד שני, מתוך כל זאת נסלל שביל הכרחי שנלך בו, ללא אפשרות להימלט. זהו שביל האמונה והביטחון. ביטחון באותה ידיעה, ולפיה אם רק יהיה היהודי נאמן לאלוקיו ולמורשתו, הוא לעולם לא יושמד ולא יובס. אמונה בכוחו ורצונו של אלוקיו להשמיד את אויבי היהודים. אמונה וביטחון בכך שכל הסוסים והמרכבות ומטוסי הקרב והנשק הגרעיני שבעולם שווים כאין וכאפס אל מול אלוקי ההיסטוריה. אמונה וביטחון כי המציאות וההיגיון והמובן מאליו והמתבקש מכורח הנסיבות – כל אלו מתפוררים ומתאדים עם הרוח אל מול כחו של הבורא וההורס, האלוקים אשר מעצב ומחולל, אלוקי ההיסטוריה.

ובאם אכן ישנה משמעות כלשהי לאותה אמונה, לאותו ביטחון, אזי הם מחייבים את היהודי שיחיה את חייו האישיים, כמו גם את עם ישראל שיחיה את חייו הלאומיים, לאור אותה אמונה ולאור אותו ביטחון. משמעות הדברים היא שהיחיד והציבור יקבלו את החלטותיהם לאור אמונתם באלוקי היסטוריה. משמעות הדברים הינה להביט ישר בפניו של העולם ה"אמיתי", ה"מציאותי", אשר נראה מאיים ומפחיד ואשר מראה כי ההיגיון מחייב נסיגה מהמחויבות ליעוד היהודי, ובמתכוון לבחור בדרך ההפוכה, הנראית כשיגעון וחוסר הגיון, שכן זו לבדה הינה דרך האמונה והביטחון בערכים היהודיים, ומשום שה' יגונן על אלו אשר יבטחו בו.

 אם אנו באמת מאמינים שאברהם הלך אל תוך כבשן האש ושנחשון זינק אל תוך הים ושגדעון הוביל 300 חיילים למלחמה כנגד צבאות האויב האדירים ושישעיהו ירק בפניה של ממלכת אשור העצומה, אזי אנחנו חזינו באותם מקרים בהם יהודים האמינו באמת, בהם האמינו באופן היחידי שבו יש לאמונה משמעות – כאשר ברגע האמת סיכנו את חייהם מתוך הנחה כי אלוקי ההיסטוריה אכן קיים. לא די להיות יהודי המקיים את הפולחן מתוך נוחיות. רבים מדי הם אותם אתאיסטים אשר מקיימים חיים דתיים למראית עין. אנו מכירים כה רבים מהם. היהודי שמאמין בה' עד שהמלחמה המתרחשת בישראל שולחת אותו בחזרה לניו יורק. היהודי שמאמין בה' עד שהבן שלו רוצה ליטול חלק במאבק המסוכן למען החרות היהודית. היהודי שמתפלל לציון ממרחק של 8,000 קילומטר. כל אלו הינם יהודים אשר טלית התפילה שלהם מכסה גוף אשר כופר באלוקי ישראל כאלוקי ההיסטוריה.

המאמין האמיתי הינו היהודי אשר ערכיו הינם ברורים ומחוברים לקרקע, מתוך ידיעה מה סופי ומה אינסופי, מה עיקר ומה טפל, מה קבוע ומה בר חלוף. הוא יודע מה מצופה מיהודי והוא מזנק אלי קרב בכדי לבצע את הנדרש, בלא יחס לשאלת הסיכויים ולאחוזי ההצלחה הצפויים. הוא מהלך יד ביד עם אלוקים אמיתי והוא יודע כי ההצלחה בסופו של דבר חייבת להגיע, וזאת בשל השותף שלצידו הוא מהלך. הוא יודע כי לא מפי הגוי, לא מפי האדם בן התמותה אנחנו חיים, והוא גם יודע שאמת המידה היחידה שלאורה אדם צריך לפעול הינה – האם זו דרך התורה, אם לאו? אם כן היא, זַנֵּק לתוך הפעולה ומסור עצמך למשימה. ההצלחה תהיה שלך מכיוון שאלוקי ההיסטוריה הוא אלוקי ישראל. אם איננה דרך התורה, ברח ממנה, על אף ההבטחות והפיתויים המתקתקים, שכן בוודאי תיפול, ואף זאת בשל העובדה שכך חקק אלוקי ההיסטוריה, אלוקי ישראל.

אנו עומדים כעת ביום הרביעי למלחמה. הגיע הזמן שנתיחס מתוך שיקול דעת מעמיק לאותו אלוקים של ההיסטוריה, ונברר מה הוא דורש מאיתנו, מהעם היהודי וממדינת ישראל.

אלוקי ההיסטוריה, אלוקי ישראל, ברא את העולם מסיבה אחת ויחידה, והיא עם ישראל ותורתו. כל מה שקורה, כל מלחמה שפורצת וכל אסון שניחת, עלייתן ונפילתן של ממלכות – לכל אלו אין שום חשיבות מלבד עובדת השפעתם על גורלם של ישראל, לטוב או למוטב. עם ישראל אכן הינו ליבו של העולם, ואין כל סיבת קיום לממלכות, מלכים, חוקים, עמים ושיטות משטר אלא משום השפעתם על ישראל. זו משמעות יעודו של היהודי, וזהו יעוד מובטח.

ישנה הבטחה, ישנה שבועה חמורה, תעודת ביטוח, חוזה שמימי בו כתוב שהעם היהודי לעולם לא יושמד, כי אם אדרבה – באחרית הימים יהיו הוא ואלוקיו בהכרח המנצחים הגדולים, הם יגברו על כל הרעות ועל כל ההבלים של כל שאר העמים. הר ציון יהיה ההר אליו יפנו כל העמים, ואלוקי ישראל יהיה זה אשר כל ברך תכרע לפניו. ירושלים בהכרח תכונן ותיבנה ותחשב לכתרו של עולם, והגלות בהכרח תגיע לקיצה, כשכל היהודים שבים לארצם בתפארת ובהדר, ושלום עולמי ישרור מתוך הכרת העולם כולו במלכות ה'.

אותו עידן של אחרית הימים בוא יבוא, ובתחילתו אנו חוזים כבר כיום. מי שמכחיש זאת איננו כופר; הוא עיוור. קימתה של מדינת ישראל מתוך האפר, מתוך ערימת האשפה של ההיסטוריה; שיבתו של עם המפוזר ומושפל עד עפר; תחייתה של לשון, אשר פרט לשימושה בבית המדרש הונחה אחר כבוד בספריות ובעתיקות הוותיקן; הניצחונות הנסיים, אשר מוזרותם עולה על כל סיפורי הבדיון, ניצחונות כנגד אויב עצום לאין ערוך הצמא לדם, להרס ולשואה – אלו הינם הצעדים הראשונים בפרק האחרון של סיפור הניצחון היהודי והקמת מלכות ה'. חיוני הדבר, שנלמד על גדלותנו ונאמין בה, בכדי שלא נזלזל ונבוא לידי חילול. מחובתנו להאמין בכך, פן נחלל את עצמנו ונחשוב שאנו ככל העמים. מחובתנו לבטוח בכך, אחרת נעשה טעויות נוספות כמו זו מהשבוע שעבר, כאשר מתוך פחד מפני אנשים ועמים בני תמותה, היססנו ונמנענו מהנחתת מכת מנע על האויב, על אף שידענו שהוא מתכוון להסתער עלינו. מאות צעירים יהודים נפלו בשל כשלוננו וחדלוננו מלהכיר בגדלותנו שלנו וסרובנו להכיר באלוקי ההיסטוריה אשר חקק בחכמתו שעם ישראל לעולם לא יושמד. אסור שהדבר ישנה, אותו פחד מפני העמים ומפני המחשבה מה יאמרו או יעשו הגויים. אין דבר שביכולתם לעשות אשר יוכל לפגוע בעם ישראל שמאמין באלוקי ההיסטוריה.

אז הבה נאמין, והבה נשוב אליו. אם כן נעשה, אזי נחסוך מעצמנו את האסונות ואת התבוסות בקרב. שכן על אף שהניצחון הסופי מובטח לנו, ועל אף שהמדינה היהודית לעולם לא תוכל להיחרב, הרי שחדלוננו מלשוב אל מורשתנו וחוסר נכונותנו להכיר באלוקי ישראל כאלוקי ההיסטוריה – כל אלו יגרמו לסבל קשה ובלתי נצרך.

הבה לא ניתן לזה לקרות. הבה נימנע מאותו אלצהיימר לאומי אשר גורם לנו לשכוח מי אנחנו ומה אנחנו. אנו עמו של ה'; אנו העם הנבחר ושלנו הוא אלוקי ההיסטוריה. המצרים, הסורים והרוסים - כל אלו מרגישים בעוצם ידו. מדוע שאנו לא נכיר בה גם כן, מדוע שאנו לא נתענג בה?