אתגר לרב ריסקין
גדול פוסקי ההלכה בכל הזמנים, הרמב"ם, בחיבורו הקלאסי "משנה תורה", דן במעמד הלא-יהודים בארץ-ישראל, וקובע את ההלכה ולפיה עליהם לקבל על עצמם "שעבוד". ואלו דבריו בהלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ו' הלכה א' – "והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם. ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם".
ואז מגיע רב אורתודוקסי, המוטרד עד מאד מהפגיעה החמורה שמהווה הלכה זו בכל מערכת הערכים המערבית בה הוא מאמין, ובטורו השבועי הוא מתיחס לסוגיה, ומצהיר – "פרופסור ג'רלד בילדשטיין בעבודתו "רעיונות פוליטיים בהלכת הרמב"ם" טוען כי את המקור לדעת הרמב"ם ביחס לעמים כבושים ניתן למצוא בקוראן (סורה 29,9 ). נראים הדברים, כי הרמב"ם לקח את הפסק של אותו מקור (מוסלמי) ויישם אותו במסגרת ההלכה היהודית".
מי שכתב את אותם דברים, המייחסים לאותו ענק ההלכה, לרמב"ם, הכנסת מושג זר, מושג מוסלמי, אל תוך פסיקתו ההלכתית, לא היה רב רפורמי כזה או אחר, כי אם שלמה ריסקין מ"ישיבה יוניברסיטי", רבה של אפרת, "יונה" מבית מדרשה של התנועה המודרדוקסית בישראל. לא הייתי מטריח את עצמי לעסוק ברב ריסקין, אילולא הייתה הצהרתו זו לא רק שערורייתית, כי אם אף חלק ממסע מתמשך של השחתה ועיוות של האמת התורנית.
בצער רב עלי להצביע על כך שהרב ריסקין מייצג הרבה רבנים אורתודוקסים-מודרניים. ומכיוון שהוא כל-כך פופולרי בקרב הרבה יהודים בעלי השפעה, לרבות אנשי הממסד, הרואים בו רב אורתודוקסי "פתוח וסבלני", אשר לעולם לא יזעק את הכאב היהודי האמיתי והמקורי ואשר לעולם לא ישמיע צעקה אל מול מתקפות מתיווני זמננו – מכיוון שכך, הרי שהשפעתו הינה הרסנית ביותר.
ובכן, הרב ריסקין מיודענו כותב טור על פרשת שופטים (24/8) בו הוא תוקף את דעת הרמב"ם, וכמובן, הוא פותח במתקפה רבתי עלי, מאיר כהנא, על כך שאינני מביא דעות אחרות. אכן, מתקפתו כנגד הרמב"ם מהווה עבורו הזדמנות לתקוף אותי ואת מכלול השקפתי ההלכתית בדבר מעמד הלא-יהודי בארץ-ישראל. והוא מצהיר בפשטות – "מפרושיהם של רש"י והרמב"ן אנו למדים בברור, כי ניתן לעשות שלום עם הערבים הכבושים ולהעניק להם אזרחות חוקית (אם יחפצו בכך), אם רק יקבלו על עצמם יחס של אחריות כלפינו". זוהי הצהרה מדהימה, אשר אם נסיק ממנה את המסקנה ההגיונית המתבקשת, נגלה כי רש"י והרמב"ן מלמדים אותנו בברור, שבמידה ותיווצרנה הנסיבות המתאימות, יוכלו הערבים הכבושים – בתור אזרחים חוקיים, אם ירצו בכך – לשבת בכנסת ולהצביע על "מיהו יהודי", על שבת, על נישואי תערובת, וכמובן, להפוך לרוב, שהרי כל הדברים הללו הינם בגדר מרכיבים חיוניים של "אזרחות חוקית".
העובדה שמדובר בדברי הבל ניכרת אף לעין מי שאינו למדן, וחבל שהרב ריסקין מכוון את מתקפותיו כנגד דעותי ממקום המבטחים של טור עיתונאי, בעודו מסרב בעקביות להתעמת מולי פנים אל פנים בסוגיות הלכתיות. אני מבין אותו; הוא אינו מזוכיסט. אולם הוא מעוות את התורה, ועל כן מחובתנו להשיב.
הרב ריסקין דן בשאלת מעמדו של הלא-יהודי בארץ-ישראל והוא מתקיף אותי על כך שאני מצטט "רק" את הרמב"ם הנ"ל, אשר בהסתמך על האמור בתורה (דברים כ', י"א), פוסק כי מוטל על כל לא-יהודי השואף לגור בארץ לקבל על עצמו עבדות ומיסים, ובהמשך הוא מגדיר מה זה כולל. הפסוקים הנ"ל בתורה עוסקים בחוקי המלחמה, ולפיהם אם האויב אינו נכנע, יש להרוג את כל הזכרים הבוגרים (ואני תמה כיצד זה מסתדר עם ריסקיניזם?), ואם הם אכן נכנעים, עליהם לקבל עבדות ומיסים. מהי משמעות הדברים?
הרב ריסקין מכריז כי רש"י והרמב"ן אינם מגדירים "עבדות" כפי שמגדיר הרמב"ם. לדידם, מדובר רק ב"איזה שהוא שרות עבור האומה", כלשונו של ריסקין. כמה שזה נשמע יפה. "איזה שהוא שרות עבור האומה". אולם לאמיתו של דבר, הדברים, בלשון המעטה, אינם מדויקים. שאלת המפתח כאן איננה האם "עבדות" פרושה שפלות או שמא "רק" כפיה לבצע עבודות שיהודים אינם מעוניינים בהן (כמו שהיה למשל אצל שלמה המלך, אשר כפה על לא-יהודים לבצע מלאכת כפיים של חטיבת עצים וחציבת אבנים בלבנון עבור המקדש, מלאכה אשר יהודים היו פטורים ממנה; וכן מובא בספר מלכים – "כל העם הנותר מן האמרי החתי הפרזי החוי והיבוסי אשר לא מבני ישראל המה... ויעלם שלמה למס עבד עד היום הזה. ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד" (מלכים א' ט',כ'-כ"ב).
הנקודה המרכזית כאן הינה שכולם – הרמב"ם, הרמב"ן, רש"י – כולם בדעה אחת, ולפיה לא-יהודים אינם יכולים להיות שווים ואינם יכולים להיות "אזרחים", וזו הנקודה המרכזית של הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם ו', א') –
"ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם". המקור לפסק זה מצוי בגמרא, המביאה את הפסוק בדברים י"ז, ט"ו – "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא". והספרי בשופטים קנ"ז קובע – "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – זו מצות עשה; "מקרב אחיך – ולא מקרב אחרים". והגמרא ביבמות מה: - "כל משימות שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך".
חז"ל שבים ומעלים ענין זה במסכת קידושין דף עו:, ומוסיפים – "במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו, בנהרדעא אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו" ["בארץ-ישראל אפילו הממונה על המשקלות לא נתמנה אלא אם כן אמו יהודיה. בנהרדעא (שבבבל) אפילו הממונה על חלוקת המים לא נתמנה מקרב זרים". אלו דברי התלמוד, ולכן מצטט הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם א', ד') את מה שהבאנו, ומסכם – "כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך [היהודים]".
זו הנקודה המרכזית בדברי הרמב"ם כאשר הוא מדבר על "עבדות". אלו דבריו – "שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם. ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם". בכך מוגדרים יהודים לעומת לא-יהודים בשתי דרגות נפרדות ובלתי שוות. יהודי יכול להתמנות לתפקיד בעל שררה ביחס ליהודים וללא-יהודים, והלא-יהודי אינו יכול להיות בעל שררה ביחס ליהודי.
כבוד הרב ריסקין, האם אין במעמד משפטי שכזה משום השפלה? במידה ואתה מתקשה להשיב על השאלה הפשוטה הזאת, אתה יכול לשאול כל ערבי שגר לידך באפרת (ורוגם את מכוניתך באבנים). איזה ערבי ואיזה כנעני ואיזה בולגרי ואיזה לא-יהודי יהיה מי שיהיה לא יראה במעמד המשפטי הזה, אם ננקוט את לשון הגמרא, מעמד נבזה ושפל?
הנקודה כאן היא שכל רבותינו הגדולים – הרמב"ם, רש"י, הרמב"ן, כולם – עומדים בדעה אחת ולפיה לא-יהודים אינם יכולים להיות ממונים על יהודים, אינם שווים אליהם מבחינה פוליטית ולא ניתן להעניק להם "אזרחות חוקית אם יחפצו בכך". בכך אין מחלוקת, שכן דברי הגמרא ברורים ואינם מותירים מקום לספק. וכאשר הרמב"ם מדבר על כך שהלא-יהודי צריך להית שפל, הרי שלכך הוא מתיחס, והוא אומר זאת במפורש – להיות בלתי שווה פרושו שפלות. זאת מבין גם כל ערבי.
המחלוקת של רש"י והרמב"ן ביחס לרמב"ם מתמקדת בסך-הכל בשאלה האם אותו מעמד בלתי שווה מתבטא במושג "עבדות", או שמא העבדות הינה בגדר פחיתות נוספת עבור הלא-יהודי? רש"י והרמב"ן שניהם סוברים, כי מלבד המעמד המשפטי הבלתי-שווה של הלא-יהודי, עליו בנוסף על כך לבצע עבודות שונות עבור האומה (ללא תשלום) ולפי הרמב"ן גם עבור יהודי פרטי (בתשלום) – בין אם הוא מסכים לכך, בין אם לאו. עלי לציין בפני כל יהודי בעל דעה כי המעמד המשפטי המתואר אינו בדיוק מעמד, אשר הלא-יהודי יתאר כיחס מכבד ושוויוני.
מי שקורא את הטור של הרב ריסקין מדי שבוע מזדעזע כל פעם מחדש בשל הצגת הדעות הבלתי-מדויקת והסילוף המכוון של התורה ודברי חז"ל. הוא רושם לפניו בלב כבד, כי תופעת ההתדמות לגויים, אשר קנתה לה שביתה בקרב כה רבים מהאורתודוקסים המודרניים, הגיעה לשיא שלילי עם הבאת דבריו של פרופסור בילדשטיין בכדי לבזות את הרמב"ם ובסוף לסכם – " נראים הדברים, כי הרמב"ם לקח את הפסק של אותו מקור (מוסלמי) ויישם אותו במסגרת ההלכה היהודית".
קשה למצוא מילים בכדי לתאר כראוי את משמעות דבריו של ריסקין ולהעניק להם את הבוז לו הם ראויים. אילו נאמרו על-ידי רבאיי רפורמי, הייתי מפהק. כשהם באים מכיוונו של רב אורתודוקסי – אנו חוזים בטרגדיה. לרב אורתודוקסי-מודרני לא נותר אלא לצנוח לרמה של ביזוי הרמב"ם והשפלתו, באומרו כי הלכה שפסק ב"משנה תורה" הינה רעיון הלקוח מהקוראן ומהעולם המוסלמי. זה מעיד על טיבו של הרב ריסקין יותר מכל דבר שיכולתי אני לומר עליו.
דמוקרטיה ושוויון זכויות פוליטיות אינם מונחים שהתורה דוגלת בהם בבואה לתאר את היחס האמור לשרור בין יהודים ולא-יהודים. יתכן והדבר מאד מציק לרב ריסקין, ואני מבין את כאבו. אולם לפחות שלא ידביק אחרים בזיופיו. ושוב, אני קורא לו לאזור אומץ ולהתעמת מולי. שיהיה מצדי באפרת, מגרשו הביתי, אם בכך יחפוץ. שהציבור ישמע את שנינו ויכריע מי מבינינו הוא הלמדן האמיתי, וחשוב מכך – מיהו הלמדן הישר.
בשבוע הבא נמשיך בעזר ה'. עד אז, שמרו לעצמכם את הטור הזה.
חלק שני
כהמשך לתשובתי למתקפה של הרב ריסקין על דעותיי (וטרם קיבלתי תשובה לשאלה האם יאות להתעמת מולי), עלי לשוב ולציין, כי לאנשים שתוקפים אותי על בסיס קבוע חסרה היכולת לסבול מתקפות-נגד. כל דבר הופך אצלם ל"אישי" ול"עלבון". אולם אין זה נכון. אינני תוקף אנשים בשל חייהם האישיים או הרגליהם ואני יודע שהרב ריסקין יקבל את דברי בתור תוכחה ודברי תורה ולא חס ושלום כדבר אישי. ואחרי אומרי זאת, עלי להבהיר כי אני רואה בו, כמו ברבים מקרב הציבור האורתודוקסי המודרני, כסכנה איומה לאמת התורנית. ובכן, נמשיך.
חז"ל לימדו אותנו כי "האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" [תלמיד חכם שאהוב על-ידי בני עירו, אין הדבר משום שהוא כל-כך מעולה, אלא משום שאינו מוכיחם בדיני שמים] (כתובות קה:). ואכן, ניתן לומר ללא חשש לגוזמה, שהרב שלמה ריסקין מעולם לא הכעיס אף יהודי ממסדי או עשיר במשך חייו.
בטורו הקבוע על פרשת השבוע בפרשת ראה (17/8), דן הרב ריסקין בענין עיר הנידחת, עיר של יהודים העובדים עבודה זרה, אותה מצווה עלינו התורה להשמיד פשוטו כמשמעו (אנשים, נשים, טף ורכוש) (דברים י"ג, ט"ז - י"ז). הוא עובר לתאר את אותם ציוויים חד-משמעיים אשר בהקשר של זמננו נחשבים ללא פחות מאשר אכזריות נוראית ורצח-עם, ואז הטור שלו נהפך לשיר הלל לרחמנות, בו הוא מביא את "אור החיים" (אותו אצטט להלן) ומוצא בדבריו את אותה רחמנות המובילה אותו לכתוב את הדברים הבאים –
"אנו חוזים בישראל באופן יום-יומי עד כמה רלוונטי לזמננו פרושו של ה"אור החיים". במלחמה שבינינו לבין הפלשתינאים, אנו נדרשים לעיתים לנקוט בפעולות שיש בהן ממידת האכזריות. אולם כמה צבאות ישנם בעולם, אשר השקיעו כל-כך הרבה מאמצים בכדי לפתח כדורים שרק פוצעים ולא הורגים? פריצה אל תוך בית שנחשד בתור מחסן נשק הינה פעולה שעלולה להפחיד את יושביו, אולם במלחמה הדבר לעיתים נצרך. ולמרות זאת, זה נעשה מתוך רוח של התחשבות וסימפטיה, וכאשר חייל נכשל בכך, הצבא אינו מהסס להעמידו לדין בשל פעילות מוגזמת. סביר להניח שהערבים מפרשים התנהגות זו כעין חולשה מצדנו, אולם זה המחיר שעלינו לשלם עבור היותנו מה שאנחנו.
במהלך האינתיפאדה התרחש הבלתי-יאומן. בכל בית חולים בישראל, ניתן לערבים – אף לפלשתינאים הרוגמים אותנו באבנים – אותו טיפול רפואי לו זוכים ישראלים. ובגופו של ערבי פועם לב יהודי כתוצאה מהשתלת לבו של יהודי אשר נרצח בידי פלשתינאי מעזה. אולם כשנעמיק לחשוב, נבין כי אותו לב יהודי אולי כבר נצפה מראש באותו פסוק המופיע בפרשת השבוע שלנו. אכזריות לעולם לא תהיה לטבע שני בקרבנו. זו הבטחה".
ציטטתי בהרחבה, שכן חייבים לראות בעיניים בכדי להאמין מה נוצר במוחו של הרב ריסקין בעקבות מצווה, המחייבת אותנו להשמיד לחלוטין אנשים, נשים וילדים. דרך אגב, למצווה העוסקת בעיר הנידחת קדמו עוד כמה ציוויים "רחמניים" כגון הציווי להרוג נביא שקר והציווי להיות הראשון שיהרוג אדם שמסית אותך לעבוד עבודה זרה, גם אם הוא "אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך" (דברים י"ג, ז'). המצווה? "ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו" (שם ט').
נשוב לעיר הנידחת. אומרת התורה – "הכה תכה את ישבי העיר ההוא לפי חרב, החרם אתה ואת כל אשר בה" (שם ט"ז), ולסיום היא מבטיחה – "ונתן לך [ה'] רחמים ורחמך" (שם י"ח). פרושו של דבר, לכל בר דעת, הינו שלמרות שמבצעים כאן פעולה שרבים יכנו אותה אכזרית וברברית וחסרת רחמים, ה' יעזור לנו שלא להשתקע בתכונות הללו. אולם להרוג – חייבים. ולא באמצעות כדורי גומי. ובלי טיפול רפואי לאויב. ובלי השתלות לב...
ואלו הדברים שהרב ריסקין אינו מביא מהתלמוד, אותו תלמוד שהוא נוהג להשתמש בו בכדי לצטט אימרות שונות בנוגע לרחמים – "אם אתם עושין דין בעיר הנדחת, מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני" (סנהדרין קיא:). ועוד –
"ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם" (שם). ואותו תלמוד מביא את הפסוק במשלי – "באבוד רשעים רינה" (י"א, י'), ומבאר – "רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם" (סנהדדרין קיג:; ועיין כעין זה בספרי ראה צ"ה, צ"ו).
ובכך אנו מגיעים לדברי ה"אור החיים" בדברים י"ג, י"ח, אשר הרב ריסקין אינו מצטט מילה במילה, אולם אני אביא אותם כלשונם – "מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים... [כאן מתאר "אור החיים" את האכזריות הנשרשת בקרבם של הערבים עקב מעשי הרצח שלהם]... לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים". ומהפסקה הזו מוליך הרב ריסקין את קוראיו לכדורי גומי, לטיפול רפואי לערבים ולהשתלות לב.
והוא עוד מדבר על ציטוט חלקי של מקורות! על הפסקה הבאה ממש ב"אור החיים" הרב ריסקין משום מה דילג. אני לא. הבה נצטט – "בשלמא אם היתה הרציחה של אנשי עיר הנדחת לנקמה אנושית יש מקום להנמשך מהדבר, מה שאין כן עתה שאין המעשה אלא מטעם קבלת מצות המלך, והוא אומרו "כי תשמע בקול ה' לשמור את כל מצותיו" (פסוק י"ט), כי כשעושים משפט בעיר הנדחת כאלו קיימו כל מצות ה'".
אכן, זה קצת משנה את ההבנה בדבריו של ה"אור החיים", הלא כן? ובאמת, האם יתכן שאותו "אור החיים" שהוצג בפנינו על-ידי הרב ריסקין הוא "אור החיים" אשר כתב על הפסוקים – "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. וישכן ישראל בטח בדד" (דברים ל"ג, כ"ז - כ"ח) את המילים הבאות – "אימתי? כשיהיה בדד, ומאמר "וישכון" נמשך עם מאמר שלמעלה ממנו שהוא "ויאמר השמד", שצווה ה' לישראל להשמיד כל נשמה מיושבי הארץ, ובזה וישכון ישראל בטח בדד".
אכן, זהו אותו "אור החיים". אבל בשלמות. לא בסלקטיביות.
ובכך אני מגיע לנקודה היסודית של שני המאמרים האחרונים הללו. התורה הינה מכלול. היא מהווה אחדות. אי אפשר לבחור מה כן ומה לא. עלינו לדעת כי ישנן מצוות של רחמים ושל חמלה וישנן מצוות הנראות על-פניהן כאכזריות. אולם מי שבידו המפתח להבנת התורה – עול מלכות שמים – יודע כי אין ולו פרט אחד בתורת ה' שאינו אמיתי ונכון וצודק. אין זה נתון בידיו של איש או אישה להחליט עבור עצמם מה נקרא "אכזרי". אין באלוקים ולו שמץ של רוע או של אכזריות.
"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים" אמר שלמה המלך. "עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לרפוא"..."עת לחבוק ועת לרחק מחבק"..."עת לאהב ועת לשנא, עת מלחמה ועת שלום" (קהלת ג',א'-ג';ח').
וכאשר מגיעה העת לשנוא, כאשר האלוקים מצווה עלינו לשנוא את אויבינו, והוא אכן מצווה כך (ואשמח להוכיח זאת לרב ריסקין אם וכאשר יאות להתעמת מולי בסוגיות תורניות), אזי אותה שנאה הינה מצווה גדולה בדיוק כמו האהבה בזמנה. לכל דבר יש עת המתאימה לו. אסור לשנוא כשהמצווה היא לאהוב. ואסור לאהוב כשהגיעה העת לשנוא.
וכן מלמדנו המדרש בקהלת רבה ג',ח' –"עת לאהב, בשעת שלום. ועת לשנא, בשעת מלחמה. עת מלחמה, בשעת מלחמה. ועת שלום, בשלום". לדאבוננו, כה רבים מאיתנו מביטים בשעון שאינו יודע להורות על השעה הנכונה.
הרב ריסקין היקר, שווה לי לחכות כדי לשמוע ממך בקרוב לגבי העימות הפומבי שבינינו? או שמא אצטרך לנסוע לאפרת לבדי?
© כל הזכויות שמורות