אתה רוצח יהודים ברוסיה

"אתה רוצח יהודים ברוסיה..."

 אסונה של יהדות ברית המועצות מתחיל עם יהדות ארה"ב. ברטרם גולד, סגן נשיא הוועד היהודי האמריקאי, אחד הארגונים אשר נושאים באחריות יותר מכולם לעוון השתיקה הארוכה וחוסר הפעולה למען יהדות ברית המועצות, קורא כעת בפומבי לסגת מתמיכה בתיקון ג'קסון , אשר שאף להתנות יחסי מסחר ושאר קשרים עם ברית המועצות במתן אפשרות חופשית ליהודים לצאת ממנה. ההנהגה היהודית בארה"ב כאיש אחד מצהירה בנחרצות כי אינה מתנגדת להפשרת היחסים עם ברית המועצות והיא הוכיחה זאת בוועידת בריסל . המאבק כנגד הסובייטים כעת נסוב סביב הפגנה או שתיים לשנה, כעין הפנינג המשולב בפיקניק. וכמובן, כולם כאחד, מתוך התקף היסטרי, מגנים את האלימות נגד הסובייטים. הקונגרס היהודי האמריקאי ממשיך במסורת של אותם יהודים אשר קראו למסירת אנשי אצ"ל ולח"י לידי הבריטים, ומעביר בוועידה שלו החלטה הקוראת לתפוס ולהעניש את אותם יהודים המשתמשים באלימות כנגד הסובייטים. יגאל אלון, נציג ממשלת ישראל אשר במשך השנים הקריבה את האינטרסים של היהודים הסובייטים למען האינטרסים הצרים שלה ואשר ניסתה לשים מקלות בגלגלי הפעילים הן בברית המועצות והן ברחבי העולם, תוקף את איומי הליגה להגנה יהודית כנגד הרוסים וקורא ליהדות העולם להתנער מהם, בה בשעה שנציגים ישראלים וסובייטיים נפגשים מתוך דחף לשקם את היחסים הדיפלומטיים , ובמידת הצורך, שוב למכור לשם כך את היהודים.   

 בנוסף לכך, קבוצה של רבנים אורתודוקסים – תלמידי חכמים – יוצאים כנגד השימוש באלימות. ואיך שהממסד והתקשורת היהודיים קפצו על המציאה הזו! אנשי עיתון קיקיוני מסוים באזור המערב התיכון של ארה"ב אשר אינו יודע להבחין בין הלכה יהודית לפסק דין נוצרי ואשר ההלכה מעניינת אותו כשלג דאשתקד, לפתע עולזים בעובדה שהרבנים פסקו כי אלימות מנוגדת להלכה. אליהם מצטרפים יהודים נוספים אשר רומסים דרך קבע כל הלכה בשולחן ערוך וכעת הם מוקירים בצדקנות מעושה את אותם רבנים, אשר את הוראותיהם הם מפרים כל רגע ורגע מחייהם. אולם אחר הכל, נותרה בעינה העובדה המעציבה, לפיה הרבנים הללו נטלו אף הם את חלקם בקבורת יהדות ברית המועצות ואף הם נושאים באחריות לאסון.

 מתוך כבוד עמוק – ובתור אחד שמכיר את ההלכה וחי על-פיה – אני שואל את הרבנים – ילמדונו רבותינו, האם האלימות לכשעצמה מנוגדת להלכה? האם מעשה האלימות של אברהם אבינו כנגד ארבעת המלכים במטרה לשחרר את בן-אחיו לוט היה מנוגד להלכה? האם עצם מעשה האלימות מנוגד להלכה כמו, למשל, אכילת מאכלות אסורות? האם משה טעה כאשר הרג (!) את המצרי, האם פנחס שגה כאשר הרג את זמרי תוך שימוש באלימות, כאשר חטאו היחיד היה שהוא עשה עם גויה את מה שהנרי קיסינג'ר ומנהיגים יהודיים רבים מספור בקנזס סיטי ובעוד מקומות מן הסוג הזה עושים עם נשותיהם הגויות מדי יום ביומו? האם שאול טעה והאם דוד טעה והאם מלכי ישראל ונביאי ישראל טעו כאשר דגלו באלימות ונקטו בה בפועל?

 ואם יבוא מישהו ויטען, כי כל זה היה בזמן שהמקדש עמד על מכונו והיו אורים ותומים והכל נעשה בהכוונה ישירה מאת ה', האם נאמר, אם כן, כי נחמיה שגה כאשר איים על השומרונים באלימות וציווה על עושי המלאכה היהודים לשאת נשק יומם ולילה? והאם המכבים טעו, והאם ר' עקיבא היה חוטא? האם עצם מעשה האלימות הינו אסור, כמו למשל נסיעה ברכב בשבת, מעשה אותו עושים כל אותם יהודים ממסדיים אשר הריעו לפסק נגד אלימות?

 האם כל אלימות הינה אסורה ומהווה חטא, כפי שאתם אומרים, כך שאסור ליהודים לקיים כל קשר עם אותם אנשים שמבצעים אלימות? אני שואל, למשל, האם מותר היה ליטול חלק בהפגנת אלפי בחורי הישיבות ושאר היהודים הדתיים אשר הפגינו באלימות כנגד חילול שבת בבני-ברק בשבוע שעבר? האם עלי להרחיק את פעילי הליגה להגנה יהודית מהחוטאים הללו? והאם עלינו להחרים את אותן עצרות אלימות כנגד הקרנת סרטים בבתי הקולנוע של חיפה ותל-אביב בלילות שבת? כנראה שגם פספסתי את האיסור שהוכרז כנגד יהודי מאה שערים אשר השליכו אבנים לעבר אוטובוסים של "אגד" אשר חללו את השבת. ובאופן דומה, כנראה שגם לא הייתי בארץ כאשר הוטל חרם על אותם יהודים אשר הניחו פצצה בחנות למוצרי תועבה בישראל, וכן על אלו אשר שרפו חנות מיסיונרית.

 האם עלינו להודיע לנציגיו של האדמו"ר מליובאוויטש, אשר מדי פעם בפעם קוראים לנו על-מנת שנאבטח יהודים אשר רוצים להצביע בבחירות לוועדות הרווחה השכונתיות בקראון הייטס וחוששים לעשות כן בגלל פרחחים שמאיימים עליהם – האם עלינו להודיע כי מעתה לא נוכל יותר להגיע, מאחר שהוכרז איסור על אלימות? והאם עלינו לצפות לחרם על אותם חסידי ליובאוויטש אשר נלחמו במשטרה לפני מספר שנים כאשר מכונית נכנסה במתכוון אל תוך הקהל, אשר עמד בפתח ביתו של האדמו"ר?

 האם האלימות הינה גרועה, והאם עלינו לדאוג לכך שגיבורי המחתרות היהודים – דב גרונר וחבריו – אשר השתמשו באלימות ובטרור נגד הבריטים, ימחקו מזכרונותינו? והאם עלינו למחות כנגד האלימות של "המוסד" הישראלי כנגד מחבלים ערבים, שעה שירה בהם בעודם ישנים במיטה?

 או שמא, אולי, אלימות מסוג מסוים אינה באמת כה גרועה, אינה באמת מנוגדת להלכה? ואם אכן כן הוא, כפי שניכר לכל, איזו אלימות הינה גרועה, ואיזו אינה כה גרועה? האם אלימות למען השבת, כנגד המיסיונרים, כנגד ניתוחי מתים, כנגד טמפלים רפורמים בישראל – האם אלימות כזו חשובה כאלימות "טובה", בעוד שאלימות כנגד הרוסים חשובה לאלימות "רעה"? על סמך מה נקבעה קביעה זו בעניין אשר מהווה שאלה פוליטית, ואשר לשם הכרעה בה יש להזדקק לעצה ולהנחיה מפי מומחים, מפי אנשים שמכירים את הבעיה? האם אלו הדוגלים באלימות נקראו אי-פעם לבוא ולהסביר מדוע הם סוברים כי אלימות בנושא הזה היא טובה כפי שהיא טובה למען השבת? ממתי מותר לפסוק לפני ששומעים את שני הצדדים?

 והאם עלינו לצפות, כי בעוד שנה פחות או יותר, יחול שינוי בליבם של אותם רבנים – בדיוק כפי שראינו שינוי בגישתם לגבי הפגנות מכל סוג שהוא, שבתחילה הם התנגדו להן מכל וכל, וכעת אנו שומעים על מסרים הנקראים בפני משתתפי עצרת למען יהודי רוסיה מפי אחד הרבנים החשובים באמריקה, אשר שמו מתנוסס על כתב האיסור כנגד אלימות? אני מזכיר את העובדה, אשר נשכחה על-ידי כה רבים, ולפיה היה זה בגדר "דעת תורה" במשך שנים רבות, שכל צורה של הפגנה למען יהודי ברית המועצות היא אסורה. אני מחזיק ברשותי מכתבים של גדולי תורה המעידים על כך, ואז לפתע ביום קיצי בשנת 1972 באצטדיון "פורסט הילס" הוקרא מכתב על-ידי אחד מגדולי התורה הבכירים ביותר, בו כתוב כי ההפגנות מועילות... ועוד מכתב הוקרא השנה ממש לקראת צעדת יום ההזדהות עם היהדות הסובייטית, והאם ניתן לצפות שינוי נוסף ביום בו רבני זמננו יענו להצעתי ואביא בפניהם מאות יהודים סובייטים אשר הצליחו לצאת מרוסיה בגלל האלימות ואשר רוצים לומר להם שהאלימות מועילה? מדוע מעולם לא בקשו לשמוע אותם, ואיזה מין פסק הוא זה, בו לצד אחד לא ניתנת זכות טיעון כפי שדורשת ההלכה?

 ומה אוכל לומר על תחושותי לגבי חוסר המעש המוחלט ולגבי העדר כל עדות לאכפתיות כלשהי מצד הישיבות וראשיהן לגורלם של יהודי ברית המועצות במשך עשורים כה רבים, זאת למרות תחינתו של ה"חפץ חיים" זצ"ל עוד בשנת 1929, בה קרא ליהודים לצאת לרחובות ולזעוק למען יהודי ברית המועצות? מי בקרב עולם הישיבות יצא לרחובות? מי יצא לאן שהוא? מי עשה משהו, ולו אותם דברים עליהם הכל מסכימים כי הינם מותרים ו"במסגרת היהדות"? אני נדרש לחזור על סיפור אישי, אף כי הוא מכאיב לי.

 בשנת 1971, הלכתי להתפלל בישיבת "מיר", שם למדתי במשך כמעט 14 שנים, כולל מספר שנים אחר חתונתי . אחר התפילה, ניגשתי לעבר ראש הישיבה, אותו הכרתי במשך שנים עוד מלפני שנשא בתפקיד, בכדי לאחל לו "גוט שאבעס". הוא החזיק בידי ואמר – "אתה רוצח את יהודי רוסיה". הוא חזר על הדברים פעמיים נוספות, לפני שהשבתי – "נאמר שאתה צודק וההפגנות אכן אינן מוצדקות והן מזיקות. אולם אני ישבתי כאן בבית המדרש במשך שנים ולא שמעתי ולו פעם אחת שמישהו מזכיר את יהודי ברית המועצות וקורא לאמירת תהילים למענם. כאשר ראש ישיבה מפורסם (במקרה, מדובר באחד החותמים על האיסור נגד אלימות) נחטף לירדן בשנת 1970, בכל הישיבות סגרו את הגמרות למשך ימים. האם יהודי רוסיה לא היו ראויים לאותו קרבן, האם לא היו ראויים אפילו ליום תענית אחד? ללא ספק, הדברים הללו הינם בגדר המותר".

 עם כל הצער שבדבר, עלי לומר כי להתנגדות להפגנות לא התלוותה אהבה ליהודי ברית המועצות אשר קבלה ביטוי לכל הפחות באמירת תהילים ובימי תענית. העובדה המעציבה הינה שאף אחד לא חשב עליהם והישיבות הלכו בדרכן שלהן, בעומדם באפס מעשה על דם אחיהם. אני מודע לכך שמדובר בהאשמה חמורה אשר מתיחסת לחטא חמור, אולם כל דיבורי הסרק מפי אותם בטלנים אשר כל תהילתם נובעת מהיותם מצויים במעגל הקרוב של ראשי ישיבות למיניהם , לא תשנה את העובדה שעולם הישיבות היה בין הגורמים האחרונים אשר הרגישו את כאב אחיהם.

 כאשר בסופו של דבר התקיימה עצרת בשנת 1971 של עולם הישיבות ב"מנהטן סנטר" – עצרת אשר האדמו"ר מליובאוויטש, דרך אגב, התנגד לקיומה, וזאת מהטעם שעצרת תפילה אינה שונה במהותה מעצרת פוליטית כל עוד שהיא נעשית בפרהסיה ובריש גלי – להווי ידוע כי אף עצרת תפילה זו, אשר באה באיחור רב מאד, נקראה בעקבות פגישת חרום של ראשי הישיבות אשר ראו כי תלמידים רבים שלהם מוטרדים מהעובדה שמוסדותיהם אינם עושים דבר למען יהדות ברית המועצות, וחלקם כבר החלו להשתתף בהפגנות של הליגה להגנה יהודית. היה זה ראש ישיבה אשר אמר באותו כינוס – "אם לא נעשה משהו, נאבד אותם לטובת הליגה להגנה יהודית". כך הוקל האיסור על קיום הפגנות. אולי בעזרת ה', אם הרבנים יאפשרו לי לדבר בפניהם ולהציג בפניהם את המציאות, אזי כפי שהאיסור על הפגנות התפוגג, כך יהיה גם גורלו של האיסור על "אלימות"...

 ברצוני לשתף את הקורא במחשבה נוספת. העובדה שהכנופיה הידועה של "מנהיגים" (כך הם קרויים) יהודים חילוניים תקפה אותי בשל האיום שהשמעתי כלפי הרוסים, מזיזה לי כפי שהרוח מזיזה את סלע גיברלטר . אולם עיתון אחד, אשר באופן כללי ניחן ביותר הגיון מהאחרים, תקף אף הוא את הצהרתי, ואני חש צורך להשיב לעורכו של אותו עיתון, מכיוון שמדובר באדם טוב ובעל כושר אבחנה. מדובר בעיתון ה"בני ברית מסנג'ר" מלוס אנג'לס (אין כל קשר בינו לבין הארגון "בני ברית" ). במאמר מערכת ב-14 במאי תחת הכותרת "צנן את הרוחות, כהנא", תוקף העורך את האיום שלי לחטוף דיפלומטים סובייטיים בזו הלשון –

 "תחושותינו כלפי דיפלומטים רוסים ידועות היטב. על דרך הרוב, מדובר בקן של מרגלים בולשביקים השורצים בקרבנו. טובתם אינה מעניינת אותנו כלל. באותה מידה, איננו תומכים במעשה חטיפה. מעשה שכזה מנוגד לדרך של עמנו. איומים מן הסוג הזה אינם משרתים את הקהילה היהודית, ואף לא את האומה האמריקאית. הם משיגים מטרה הפוכה. יותר מכך, מדובר במעשה בלתי-יהודי, ועל-כן כה הופתענו כאשר איום החטיפה בא מכיוונו של הרב כהנא. חטיפה פשוט איננה שטיק יהודי".

 אם אי פעם היה זמן בו יותר מבכל זמן אחר היה מוטל על היהודי "לחמם" את בעית יהודי ברית המועצות ולא לצנן אותה, הזמן הזה הוא עכשיו. עכשיו, כאשר נותר זמן כה מועט ; עכשיו, אחר שבזבזנו זמן כה יקר וכה רב, אני מופתע מהעדר ההיגיון באותו מאמר מערכת ומאוכזב מחוסר ההבנה הפנימית לגבי המצב העומד כיום בפני יהודי ברית המועצות.

 חטיפה הינה מעשה "המנוגד ליהדות", היא איננה "שטיק" יהודי? הייתי רוצה לראות עותק של מאמר המערכת של ה"בני ברית מסינג'ר" שמגנה את ישראל על כך שלא רק שחטפה את אדולף אייכמן, כי אם אף הפרה ריבונות של מדינה זרה. הייתי רוצה לראות את אותם מאמרים אשר קראו לפעולה הישראלית פעולה "בלתי-יהודית", ושאינה "שטיק" יהודי. האם החטיפה הזו, כמו גם חטיפתם של אנשים החשודים כמחבלי אש"ף כאשר ישראל תוקפת בלבנון "מנוגדות לדרך של עמנו"? או שמא שם זה "שונה"? ואם כן, מדוע? האם הנאצים בשנת 1960 מהווים איום יותר גדול מאשר הסובייטים בשנת 1976 ? במידה וחטיפתו של דיפלומט סובייטי עשויה להועיל ליהודים – בדיוק כפי שהועילו הנחת פצצות ואמצעים אלימים נוספים עד כה – האם דרך זו מנוגדת לדרכו של יהודי כלשהו?

 האמירה לפיה איומים מן הסוג הזה "אינם משרתים את הקהילה היהודית, ואף לא את האומה האמריקאית" אינה מזיזה לי כהוא זה. למען האמת, לא חשבתי לא על האזרח האמריקאי ואף לא על היהודי האמריקאי כאשר נקטתי באותם איומים. כאשר ישבתי עם סילבה זלמנסון ועם אלכסנדר טיימקין, שני גיבורים יהודים סובייטיים אמיתיים, אשר הממסד נושא את שמותיהם על כנפי התהילה, אמרתי מה שאמרתי – ושני היהודים הסובייטים החרו החזיקו אחרי – מכיוון שחשבתי על יהדות ברית המועצות. אותם יהודים אשר דואגים ממה שמאמציהם למען יהודים מדוכאים "יגרמו לגויים לומר" והאם זה טוב עבור "יהודי אמריקה" – אותם יהודים אינם עושים עלי רושם כלל. זהו סוג החשיבה אשר הוביל יהודים אמריקאים לאפשר לששה מיליון למות בלא שהניעו אצבע על-מנת לעזור.

 לתחושותי כלפי דיפלומטים סובייטים אין דבר ולא חצי דבר עם היותם "קן של מרגלים בולשביקים". אינני אוהב אותם משום שהם מדכאים יהודים. כל פעולה אשר תעזור ליהודים הינה פעולה יהודית, ולעולם אין זה הזמן לצנן את הענינים כאשר גורלם של חיים יהודיים ושל נשמות יהודיות מונח על כף המאזניים. יהודים מתים הם מצוננים, מצוננים כאבן. יהודים חיים, יהודים טובים, עושים כל מה שנצרך על-מנת לעזור לאחיהם היהודים. אותם צעירים יהודים אשר נעצרו באשמת אחזקת חומר נפץ המיועד לשימוש כנגד הרוסים הם ללא ספק חפים מפשע, אולם אותם יהודים אשר – אחר שראו חמישים שנות שתיקה, חוסר אכפתיות ואין אונים – יהיו מוכנים לעשות כל מה שצריך נגד הרוסים בכדי להציל יהודים – אותם יהודים ראויים לברכה. אני מתפלל שהם ינהגו בחכמה ובזהירות.