גויים, צ'ולנט ותורה

גויים, צ'ולנט ותורה

 התבוללות, נישואי תערובת, ריחוק ותחושה של חוסר שייכות לכל מה שקשור לזהות היהודית. ירידה משמעותית מאד במספר העולים לארץ. עלייה משמעותית מאד במספר היורדים.

 ישנו מכנה משותף לכל אחת מהבעיות הקריטיות הללו שעומדות על סדר יומו של העם היהודי כיום. לכל אחת מהן אותה סיבה שורשית, כולן הן אסונות הנובטות מאותו זרע – כישלונן המהדהד בקרב רוב רובם של היהודים של אותן השקפות חילוניות ואותן אלו המנוגדות למסורת היהודית, אשר ניסו לשכנע את הדור הצעיר כי להיות יהודי זה דבר חשוב דיו על-מנת שהאדם יקריב קרבנות משמעותיים למענו. אם אלו המתימרים להנהיג את העם היהודי לא יכירו בפשיטת רגל רעיונית זו, אזי סרטן ההתבוללות ימשיך להתפשט; העלייה תישאר במימדיה החיוורים והצנומים על אף כל אותן ועידות, אסיפות, ועדות והתיעצויות מגוחכות היזומות על-ידי מנהיגים חסרי אונים; וכמות היורדים תמשיך לטפס לשחקים, זאת למרות הניסיון היחצני לשנות את תוצאות המחקר הסטטיסטי או פשוט לזייף אותן.

 בעבר, כמעט כל יהודי בעולם ידע מה המשמעות של להיות יהודי ומדוע זה כה חשוב. היה זה הזמן שלפני עידן האמנציפציה, אשר הביאה עמה את אחותה תאומתה – הנאורות. מאז, כל מה שהיה מובן מאליו חדל להיות כן, וכל דבר שהובן בקלות נזקק להסברים מפרכים. בעבר, ידע כל אחד מישראל כי הוא יהודי בגלל התורה, בגלל אותה בחירה אלוקית של ישראל כעם נבחר לה', אשר יחד עם התורה שהוא מסר להם, הפכו את הזהות היהודית ליסוד מוסד. העם היהודי היה עם מיוחד, עם שונה, נפרד, מכיוון שהייתה להם תורה, והיא הייתה חייו ואורח ימיו. החיים עבור היהודי היו התורה.

 אולם אז השתנו הזמנים, ונאמר ליהודים כי בחירה והתגלות הינם מושגים אשר יצטרכו להשליך לפח האשפה של רעיונות שמרניים ימי-ביניימיים אשר אינם תואמים את הַקִּדְמָה. כעת היהדות והזהות היהודית הוצרכו למצוא בסיס רעיוני חדש בתור סיבת קיום. היהדות החדשה הוגדרה על-ידי מחנה אחד כדת מעשה אדם, תערובת של הומניזם, ערכים ופולחן סלקטיבי. אלו היו סיבת קיומה של אותה יהדות, ועליהם הגן היהודי מפני המערערים עליה. הרפורמה היא שאפשרה ליהודי להיות ככל העולה על רוחו ולהתבולל בקצב שיחליט.

 מחנה נוסף הגדיר את היהדות החדשה במונחים של לאומיות. להיות יהודי פרושו היה להיות לא פחות שווה מאיטלקי או בולגרי או (אף כי הציונות החילונית לא הייתה מודעת לכך אז) "פלשתינאי". להיות יהודי משמעו היה להיות ככל העמים, לא פחות. אולם מה שלא הבינו היה שהגדרה זו טומנת בחובה את ההכרח שזה גם לא נחשב ליותר.

 לא פלא, אם כן, ששתי ההשקפות הללו הוכחו ככשלונות מהדהדים, והן נדחו על-ידי הדורות הבאים אשר היו חפים מכל אותם תסביכים, תירוצים וזיופים אשר היוו את חומר הגלם אשר ממנו המציאו את היהדות החדשה. ההשקפה הלאומית החילונית בהקשר לזהות היהודית נפלה שדודה בפני השאלה הנשאלת מאליה, אשר הוצבה בפניה על-ידי דור חדש של יהודים אשר הושפע מאידיאולוגיות הסוציאליזם והאוניברסליות ועולם אשר הלך והצטמק כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, אשר צמצמה מרחקים ושברה מחיצות בין עמים וארצות – מדוע שיהיה עם יהודי נבדל, זו הייתה השאלה. ואם, מסיבה זו או אחרת, על עם זה להתקיים, מדוע לעשות מכך עניין? מדוע שצרפתים לא יתחתנו עם שבדים, ואם אכן הם יכולים לעשות כן – כמו שקורה במציאות – מדוע שיהודי לאומי לא יתחתן עם לא-יהודי לאומי? לאומיות חילונית, ציונות, היהדות הלאומית החדשה – הייתה לה סיבת קיום, אולם סיבה זו הייתה שוות ערך לזו של כל זהות לאומית אחרת, וצדקת קיומה של הלאומיות בעולם בכללותה עמדה תחת אש צולבת מהדור הצעיר כולו, אשר קרא עליה ערר, כאשר שום מענה המניח את הדעת אינו נמצא באופק.

 הגרסה ה"דתית" של הזהות היהודית החדשה (רפורמה, קונסרבטיביות, רקונסטרוקציוניזם וכל השאר) התגלתה כנמר של נייר, אשר תוחלת חייו אינה עולה על זו של מקבילתה החילונית. וכי איזה רושם תעשה "דת" שהומצאה בידי בני-אדם, אף כי יהיו חכמים, על אנשים צעירים וחושבים? אם החוקים אינם אלוקיים, אלא מקורם אצל חכמים קדמונים, אזי ללא ספק גם בימינו מסתובבים באזור כמה אנשים חכמים, הלא כן? כיצד בוחר אדם לאמץ מעשה פולחני אחד, ודוחה את השני? אולי עדיף דווקא לאמץ את השני ולדחות את הראשון? מדוע בכלל יש צורך בדת רשמית אשר מפרידה בין בני-אדם ויוצרת מחיצות ביניהם, במיוחד כאשר אותה "דת" היא מעשה אנוש?

 אלו היו ההשגות והדרישות של צעירי הדור החדש, ולהוריהם ומנהיגיהם האומללים אשר דחו את היהדות האמיתית של התגלות ובחירה לא היו תשובות. ללא ספק, היה מספר גדול של אנשים אשר "המשיכו לסחוב" בתור יהודים פעילים למרות שזנחו את התורה במובנה המסורתי . אולם הם נותרו בפועל כיהודים פעילים ומסורים בקהילה אך ורק משום שתי סיבות, ולעיתים רק בשל אחת מהן, ואילו הייתי תנא מזמן חכמי המשנה, הייתי אולי מנסח זאת כך – "על שתי רגליים היהודי בן-ימינו עומד, על גויים ועל צ'ולנט...". כי באמת, הזהות היהודית של מיליוני יהודים בדור שלפנינו ובדורנו אנו קיימת רק בגלל גויים ו/או צ'ולנט.

 גויים. אנטישמיות הינה דבר איום ונורא, אולם ביחס ישיר לכך, הצילה האנטישמיות מיליוני יהודים מהתבוללות. שכן אילולא דחה הגוי את היהודי, כמה יהודים נוספים היו כבר נעלמים מהנוף? האם היהודי בפולין או בליטא היה יהודי יותר טוב מהיהודי המתבולל בגרמניה ובצרפת, שכבר הגיע לידי נישואי תערובת? או שמא פשוט הוא לא "זכה" כמוהו לאותה הזדמנות? מה קרה, שגרם ליהודים כה רבים ממזרח אירופה לנטוש מסורת של מאות שנים ולהיאחז בבונדיזם ובציונות החילונית ובקומוניזם כאשר אך הגיעה ההזדמנות לכך? כאשר הגוי הראה ולו שמץ של נכונות לקבל את היהודי אל קרבו, היהודי זינק משמחה, ועדיין בהיותו מרחף באוויר, השיל מעליו את היהדות. אולם כשעמד מולו גוי שונא, חסר רחמים, אשר אינו נכון לקבלו, היהודי נשאר יהודי. כי לא הייתה לו בררה.

 זו הסיבה אשר בגינה מיליוני יהודים, דור אחד אחרי הצאר והפוגרומים, עדיין אחז במידה מסוימת ביהדות החדשה. זאת, מכיוון שזכרו של הגוי עדיין נותר במידה מסוימת בזיכרונם, ומכיוון שעדיין זכרו את אותו הבדל שבינם לבין הגוי, הבדל אשר הגוי לא פסק מלהזכיר. אולם מה קורה כאשר נולד ילד, אשר מוחו חף מזיכרונות? מה קורה כאשר יהודי צעיר גדל בסביבה אשר, לעת עתה, גזרה ההיסטוריה כי לא תורגש בה אנטישמיות משמעותית? מה קורה כאשר הוא מסתובב לו בקמפוסים המלאים בגויים וגויות (יפים ויפות), בשכונות ובמקומות עבודה בהם שורר חופש לכל, בעולם משלו אשר לא שוכנת בו שנאת היהודי? מה קורה כאשר קם דור שלם שאינו יודע את הגוי? מה קורה? כמובן, קורה הבלתי נמנע. בלא שיוכרח להיות יהודי, הוא אכן אינו נשאר כזה, לא בהכרתו, לא במעשיו, ולא בשימת לבו.

 נותרה עוד תקווה אחת אחרונה. צ'ולנט. עבור מיליוני יהודים אשר עזבו את היהדות של התורה והמסורת, בהצטרפותם ליהדות החדשה, הסתירות האינטלקטואליות וההשגות למיניהן מושתקות באמצעות צ'ולנט. אני מדבר כעת על צ'ולנט במובן הכללי, הרחב יותר. לא רק על הצ'ולנט שמבשלים ביום שישי ומשהים אותו כל הלילה על האש, כך שבבוקרו של שבת הוא הופך לתבשיל מהביל של תפוחי אדמה ושעועית, חם ויותר ממשביע. אני מדבר על הצ'ולנט אשר נותר בדמות זיכרונות חמים, נוסטלגיים במוחותיהם של יהודים אינספור. אני מדבר על הנוסטלגיה אשר בטעות נחשבה ליהדות, ואשר שמרה על כך שהשוגים בה לא ינתקו לגמרי את הקשר עם עמם.

 מיליוני יהודים בעולם נותרו יהודים משום שגדלו בבתים יהודיים באמת. חוויות הילדות ושנותיהם הראשונות נותרו צרובות בזיכרונם. הם ראו וחוו שבת אמיתית בבית הוריהם או סביהם; הם זכרו את גביע הקידוש ואת שתי החלות; הם זכרו מהו סדר פסח אמיתי; הם זכרו את הַ"שּׁוּל" המלא מפה לפה עוד כשאנשים הלכו להתפלל באמת ; הם זכרו את הזהות היהודית של היהדות הישנה, ואף כי עברו בעצמם אל היהדות החדשה, הם מעולם לא יכלו לעמוד פנים אל פנים מול הסתירות והגיחוך אשר יכריחו אותם לזרוק את הכל. הם חייבים היו להישאר יהודים בשל אותה אחיזה שהייתה לנוסטלגיה בליבם. בגלל צ'ולנט... .

 אולם מה קורה כאשר קם לו יהודי צעיר אשר אינו יודע מהו צ'ולנט? אשר הגיע מבית בו מקומה של היהדות נותר במוחו הנוסטלגי של ההורה, אולם היא מעולם לא קוימה בפועל? אשר מעולם לא ראה מהו "שול" והוא מכיר רק את אותו מאוזולאום הקרוי "טמפל" ? אשר מעולם לא טעם מגביע הקידוש ומעולם לא חיפש אחר חמץ בלילה שלפני הסדר? אשר מעולם לא ראה סוכה ולא רקד בשמחת תורה? אשר מעולם לא הריח ריחו של צ'ולנט... .

 אין לו כל נוסטלגיה; אין שום זיכרון חמים, רך ומלטף אשר מדגדג לו את המצפון וגורם לו בושה אם ינתק את הקשר. אין לו צ'ולנט אשר יגרום לו לוותר על השקצה. וכאשר הוא נותר בלא גויים שיכו אותו ויכריחו אותו להיות יהודי ובלא צ'ולנט אשר יעורר בקרבו זיכרונות נוסטלגיים, לא נותרה בידו כל סיבה להיות יהודי, וכך הוא עוזב.

 זהו שורש ההתבוללות ונישואי התערובת והניכור בארה"ב. יהדות חדשה, ללא התגלות אלוקית וללא בחירת ישראל, ללא תורה, הצליחה להתקיים לזמן מה כל עוד הזיכרונות מאותם שני עמודי יסוד - מהגוי ומהצ'ולנט - שכנו בקרב היהודים. הדבר אינו יכול להימשך, שכן הדור הצעיר לא שמע על אף אחד מהם.

 ומאותה סיבה אין ולא תהיה עלייה. וזאת, לא רק בשל המספר הרב כל-כך של יהודים אמריקאים אשר חוסר העניין שהם מגלים בזהותם היהודית גורם לכך שמעולם לא העלו על דעתם אפשרות של עלייה לישראל, כי אם גם משום שאותו חוסר עניין בזהות היהודית קיים אף בישראל, אשר בעקבות כך הפכה למדינה שהיא לא יהודית כי אם סתם מדינה של יהודים. הציונות החילונית של הזהות היהודית החדשה סברה כי תוכל להקים עם יהודי בריא ומדינה בריאה בלא תורה, ותחת זאת קם לעינינו סיוט, פורטוגל דוברת-עברית; דור שלם של "צברים", המכריזים – "אנו ישראלים, לא יהודים"; שורה של ישראלים, אשר כאחוזי אמוק רצים לחקות את המנהגים ואת דרכי ההתנהגות השגעוניים והמבוזים של הגויים; עדר של אנשים, שאינם רואים כל סיבה להיות יהודים, ואשר בנו מדינה בצלמם כדמותם.

 ואם ישראל איננה מדינה יהודית, אם רוח היהדות אינה מנשבת בה והיא אינה שונה מכל מדינה אחרת, ואם היא מנסה להיות עוד אמריקה, ובפועל היא נעשית לחיקוי עלוב שלה – מדוע אם כן שאפילו אותו מספר יחסית קטן של יהודים אמריקאים שמחפשים משהו יחודי ביהדותם – מדוע שאלו יעזבו את החיים הנוחים וילכו לשם? מה ימצאו שם שהיה חסר להם באמריקה? אף גויים וצ'ולנט לא ניתן למצוא כיום בישראל, ויתכן מאד וגם זה אחד הגורמים לחוסר העליה.

 וירידה. במקום בו אין תורה ואין צ'ולנט וה"צבר" חושב שרק הערבים נלחמים בישראל אבל שאר הגויים אינם שונאים יהודים; כאשר אין תורה ואין צ'ולנט והצבר אינו באמת מכיר גויים – מדוע שישאר במדינה, אשר כל העת נושבות בה רוחות מלחמה, אשר נמצאת בגרעון ויש בה אינפלציה ואבטלה ועוני, אשר חסרים בה הריגושים וההנאות שישנם בטיימס סקוויר ובאמסטרדם והמבורג? כשהצבר אינו רואה כל סיבה מיוחדת להיות יהודי, אזי מדוע שיהיה שונה מכל סיציליאני או אירי או פולני או כל בני עם אחר אשר אהבו את ארצות מוצאם, אולם לא הססו לעזוב אותן כשנפתחו בפניהם דלתות ההזדמנויות של העולם החדש?

 התבוללות, נישואי תערובת, ניכור וחוסר אכפתיות ביחס ליהדות. ירידה דרסטית במספר העולים. עלייה דרמטית במספר היורדים. ישנו מכנה משותף לכל אחת מהבעיות הללו. הוא מונח בעם אשר השליך מעל גוו את התורה ואז איבד את הגויים ואת הצ'ולנט, שני הדברים הנותרים אשר נתנו סיבה כלשהי להיות יהודי.

 כשמתבוננים בצורה שכלית, הרעיון של להיות יהודי בגלל שהגויים עמדו על כך שלא תוכל להיות שום דבר אחר הוא די מגוחך. וכשמעלים על הדעת את הרעיון של להיות יהודי בגלל ריחו הערב של הצ'ולנט, זה נשמע מוזר אף יותר. נותרה אם כן רק סיבה אחת להיות יהודי. תורה. בזה יש הרבה מאד הגיון.