די לקינות

די לקינות

ניתן היה לדמיין שהיום הוא צום תשעה באב. מעטים מקרב שרי הקבינט של ישראל בכו והשתפכו ביום בו מציינים את חורבן בית המקדש, כפי שבכו והשתפכו בשידור חי ברדיו ובטלוויזיה, וכן לעיני העיתונאים הסקרנים בישראל. הדמעות, אמנם, לא היו של צער, כי אם של זעם, תוך שהן מלוות בכל צורות הביטוי של תרעומת, כעס ותדהמה.   

וכי תשאלו, מי הכתובת של כל מילות הכעס הללו? מי גונה והושמץ בתור "לא אנושי" ו"שפל" ו"נבזה"? מי אם לא ממשלת מערב גרמניה! מי ישב על ספסל הנאשמים של דעת הקהל הישראלית, כדי לספוג את מהלומותיהם של עיתונאים, סופרים ועורכים? מיודעינו משכבר הימים, הגרמנים.

העמדנו פנים של הלם פתאומי והתפעלות מכך שעם מתורבת יכול כל כך מהר ובלא נקיפות מצפון להיכנע למחבלים הערבים. הצגנו זעם מעושה על כך שהם העזו לשחרר את שלושת הרוצחים ממינכן. ראש הממשלה , בהבעת כעס גלויה, הצהירה כי "אנו חיים בתחושה של דיכוי" מהמחשבה שעמים מתורבתים לא יצאו לקרב כדי להגן על ישראל מפני הטרור הערבי. על נהרות הכנסת, שם ישבנו גם בכינו, בזכרנו את חוסר הנאמנות של בעלי בריתנו הגרמנים ... .

לי אין הרבה סבלנות בשביל כל הסיפור הזה. ישנו אכן זמן בו ראוי לקונן, אבל לא קינות של טיפשים. ואלו אשר הביעו תדהמה והלם מחדלונם של הגרמנים מלעמוד לצדנו אינם אלא טיפשים. ואלו שציפו מאומות העולם להתאחד יחדיו על-מנת לעצור את הטרור הערבי אינם אלא טיפשים. וממשלת ישראל, אשר קבעה לעצמה מדיניות אשר אינה מסתמכת על עוצמתה ועל נחישותה לנקוט כל פעולה אפשרית על-מנת לגדוע את ידו הרצחנית של הטרור הערבי, כי אם מדיניות של הסתמכות על "ידידינו" בעולם, היא ממשלה מטופשת. ויהודים רבים עוד ישלמו מחיר יקר בשל הטיפשות הזאת.

"אדם קרוב לעצמו" (יבמות כה:) – כך לימדונו רבותינו את הכלל, ולפיו אינטרסים הם שמניעים בני-אדם. זוהי עובדה. גרמנים אינם מוּנָעִים לפעול על-פי מה שנכון או מוסרי או ערכי או מה שיטיב עם היהודים. גרמנים ואנגלים וצרפתים ואיטלקים עושים מה שהכי טוב עבור גרמנים ואנגלים וצרפתים ואיטלקים. (ואגב, לדעתי כבר הגיע הזמן שיהודים ילמדו לקח חשוב זה ויפסיקו לנסות ו"להושיע" את כל העולם כולו).

הגרמני ידאג לאזרחיו לפני שהוא ידאג לישראלים, והאנגלים ידאגו לאינטרסים הכלכליים שלהם במדינות ערב לפני שיעליבו את לוב, והאיטלקים ידאגו לעסקאות הנפט שלהם במרחב הערבי לפני שיצאו להקיז את דמם למען היהודים. איזה מין עיוורון פוליטי הוביל אותנו לצפות מהם להתנהגות אחרת? מדוע אנו מוכי הלם מהידיעה ולפיה ככל הנראה הגרמנים ידעו מהתכנונים לחטוף מטוס של "לופטהנזה" והם יותר משמחו בשל ההזדמנות להפטר סוף סוף מהעול של אחזקת המחבלים בכלא?

האשמים העיקריים בכל פרשת הטרור אינם הגרמנים ולא האירופאים ואפילו לא הערבים. האשמים הם אותם אנשים בממשלת ישראל אשר דחו את הרעיון ולפיו רק ישראל צריכה ויכולה להגן על אינטרסים של יהודים ושמסע כולל חסר רחמים כנגד הערבים חייב לצאת לדרך. אלו אשר היו אחראים לניסיון להעביר דרך הים כלי-נשק מישראל לאירופה בכדי להקים ארגון עולמי נגד טרור הבינו היטב את מהות המצב.

 די לקינות. מספיק עם התלות בגויי העולם, אשר מעולם לא באו ולעולם לא יבואו לעזרתנו, וכדאי שנפסיק להציג את עצמנו כמופתעים כל-כך. אם אכן "אדם קרוב אצל עצמו", הבה נהיה בני-אדם. על ממשלת ישראל מוטל ליזום מערכה חסרת רחמים, מערכה של דם קר כנגד מטרות ערביות ברחבי העולם. על הישראלים להבין כי הם לבדם נותרו הערֵבים עבור העם היהודי ברחבי העולם, ושאם יהודי מהווה מטרה עבור הטרור הערבי – וזאת בשל ישראל – אזי ישראל חייבת לבוא להגנתו גם-כן . הגיע הזמן שישראל תאמן הרחק מהעין יהודים ברחבי העולם בשיטות של הגנה ושל טרור נגדי. מוטל על ישראל לעשות עבור יהודים מה שמדינות ערב עושות עבור ערבים.

 ובמידה וישנם כאלו, היושבים בשקט ובשלווה הרחק ממוקדי הבעיות, אשר מצפונם המוסרי מזדעק לנוכח מה שנכתב כאן ואשר מתוך בורות משוועת, יגנו את הדברים כ"לא יהודיים", ברצוני להפנותם לחכם מכל אדם, שלמה המלך, אשר כתב – "אל-תהי צדיק הרבה" (קהלת ז', ט"ז), ולחז"ל, אשר קבעו עוד בטרם נטמעו היהודים בתרבות המערבית המבולבלת – "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי [על הרשעים] סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן [על הצדיקים]" (קהלת רבה פרשה ז', ט"ז).