הגיע הזמן

הגיע הזמן

 מיסודות האמונה היהודית הינה הידיעה, ולפיה אירועי הזמן המתרחשים הן בחייו של היחיד, הן במהלך חייהן של אומות והן במהלך התפתחותה של האנושות כולה – כולם הינם אירועים המכוונים בידי יד שמימית. "משמים הביט ה'", אומר המשורר, "ראה את־כל־בני האדם. ממכון־שבתו השגיח אל כל־ישבי הארץ" (תהילים ל"ג, י"ג – י"ד). והגמרא קובעת בהחלטיות וללא היסוס – " אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז:). 

 אמת. אולם עיקרון לא פחות יסודי ביהדות הינו הנחת היסוד של בחירה חופשית, אותה אמונה יסודית, ולפיה – תחת ההנהגה של הטוב והרע, בהיותו של האדם יצור בעל בחירה מוסרית – בכוחו של האדם לבחור בטוב או לדחותו ולבחור ברע. "ראה נתתי לפניך היום את־החיים ואת־הטוב ואת־המות ואת־הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה' אלקיך בארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה... העדתי בכם היום את־השמים ואת־הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל', ט"ו; י"ט). ואף אדם אינו יכול להשתחרר מחרותו וממחויבותו לבחור בטוב באמצעות הקביעה ולפיה מעשיו הינם גזרה של גורל הקבוע מראש, שהרי כבר הכריזו רבותינו, כי "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג:).

 אולם ישנו עומק נוסף, הנותן צורה חדשה לכל ההסתכלות היהודית על החיים ועל האירועים אשר יוצרים אותם. לא רק שלאדם ניתנת האפשרות לבחור בין טוב לרע ביחס לחייו הפרטיים, לא רק שלו לבדו ניתנה ההזדמנות לעצב את מהלך חייו מבחינה מוסרית ורוחנית – כי אם הרבה מעבר לכך. מוענקת לו גם הזכות והחובה להכריע איזו צורה יקבלו האירועים הגדולים המתרחשים בעולם.

 אין לטעות, גורל תהפוכות העולם מצוי, בסופו של דבר, בידיו של הקדוש ברוך הוא, אולם מי שמסתפק בכך וחושב לבודד את עצמו מאותם אירועים, בחשבו כי על-כן אין לו לאדם הפרטי מטרה בלנסות ולעצב את החיים ולשנות את מהלכן – מי שסובר כך, הרי שהוא טועה טעות יסודית בהבנת מהותם של החיים. "הנסתרת לה' אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד־עולם לעשות את־כל־דברי התורה הזאת" (דברים כ"ט, כ"ח). אין זה מתפקידנו לחשבן מה יגזור הא-ל. איננו אמורים להשאיר את אירועי העולם, את תולדות העמים, מלחמה ושלום וכל שאר האירועים, בידי שמים. תפקידנו איננו לאפשר להיסטוריה להיקבע על-פי גזרת שמים – אף שזה מה שיהיה בין כה וכה. לא מוטל עלינו לשבת באפס מעשה ולאפשר לאלוקים לפעול לבדו. תפקידנו ומחויבותנו הינה לעשות מה שאנו יודעים שהוא הנכון, כאילו לא הייתה גזרת שמים. מוטלת עלינו החובה לעצב את העולם, לשנות אותו, למנוע את הרע ולתמוך בצדק, כאילו לא היה כח עליון אשר בשורה התחתונה הוא אשר מכריע אילו עמים יעלו ואילו יפלו.

 האם יפרצו פרעות דמים? האם ישוחררו יהודי ברה"מ? האם תהיה עליה משמעותית לישראל והאם הערבים יובסו בעקבות מזימותיהם כנגד המדינה היהודית? האם רודנים יעלו לשלטון או יוכו לאחור? האם העולם יהיה מקום בטוח יותר עבור יהודי העולם, או שמא יהיה יותר חשוך? ללא ספק, התשובות לכל השאלות הללו מצויות בידי שמים, אולם זה אינו אמור להיות מענייננו. תעלומות העולם ומבוכיו לא ניתנו עבורנו בכדי שנדוש בהם; לנו ניתנו הנגלות, לנו ניתנה המציאות שלנגד עינינו; הונחנו בתוך עולם המעשה, לא באיזה מין עולם דמיוני ועל-טבעי, ואין זה מוטל עלינו לתהות האם מאמצינו להפוך את העולם למקום טוב ובטוח יותר יעלו בידינו. האלוקים אכן יעשה את שלו, אולם אנחנו חייבים לעשות את שלנו.

 מחויבותו של היהודי לחיות בעולם הזה ולא בעולם על-טבעי כלשהו – מחויבות זו מטילה עליו את החיוב לפעול בכל דרך אפשרית בכדי לסייע לאחיו היהודים. מצוות אהבת ישראל הינה צו הבוער בקרבו, ושאינו יודע גבולות. אנחנו חייבים לחוש לעזרת אחינו היהודי, ואסור לנו לעמוד באפס מעשה בשעה שחייו ובטחונו עומדים בסכנה. ללא ספק, האמצעים לקיום אותה מחויבות צריכים להיבחר בתבונה ובזהירות. ללא ספק, יש להעדיף אמצעים מתונים על-פני קיצוניים – בתנאי שהם יביאו להצלחה. ללא ספק, אלימות ואמצעים צבאיים למראה צריכים להידחק מפני שאר האמצעים כל עוד זה אפשרי. ללא ספק, יש להשיג מטרות מוצדקות על-ידי אמצעים צודקים, אם רק ניתן לעשות כן.

 אולם לפעמים, דרכי השלום והמתינות אינן מספיקות להגנת היהודי, ובמקרים כאלו קובעת היהדות בברור כי להשתדלות לחזר אחר דרכי השלום והמתינות ישנה חשיבות משנית, והיא נדחית לחלוטין מפני החיוב להציל יהודים. "לא תעמד על־דם רעך", אומרת התורה (ויקרא י"ט, ט"ז). ורבותינו מסבירים בברור ובצורה שאינה משתמעת לשני פנים –

 "מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו - תלמוד לומר – "לא תעמד על דם רעך..."" (סנהדרין ע"ג.).

 אדם עומד ומשתאה – כיצד היה נראה העולם – מה היה גורלו של העם היהודי – אילו קם יהודי או אילו קמה קבוצה של יהודים, אשר היו שוברים את הקו הרשמי של מוסריות מזויפת וליברליזם, והיו מתנקשים בחייו של אדולף היטלר בשנת 1923? כמה יהודים סובייטיים יכלו להיות בישראל כיום אילו שגריר ברה"מ בארה"ב היה נחטף בידי מיליטנטים יהודים כאשר ארה"ב וברה"מ היו בשלבים הראשונים של תכנית הדו-קיום הכה נחשקת בידי שתי המדינות ? כמה יהודים היו חיים כיום אילו הטרור ההמוני כנגד הבריטים היה מתחיל לפעול בשנות ה-30, תוך דרישה לאפשר ליהודי מזרח אירופה לעלות לארץ-ישראל?

 נכון וראוי להעריך כמה שונה יכלה המציאות להיות אילו שברו היהודים את הקו המונחה בידי המושגים המבוללים והלא-יהודיים, אשר ננקט עקב הפחד מתגובת הגוי, אילו קמו היהודים והקימו ארגונים קיצוניים אשר יפעלו בדרכים קיצוניות כאשר נוצרת מציאות קיצונית. נכון וראוי להעמיק בשאלה כמה יהודים היו ניצלים ממוות אילו לא חיכו היהודים לסכין שיונח על צווארם, אלא היו פועלים קודם לכן, וזאת מתוך חוסר התחשבות ב"מכובדותה" של הפעולה ובמוסר המזויף .

 ובכן, הגיע הזמן. למען האמת, אנחנו כבר מצויים באיחור גדול. הגיע הזמן להתבונן כראוי בבעיות של היום וכן להתכונן לאלו העלולות להתעורר בעתיד. הגיע הזמן לפעול הן בסוגיות הבוערות בימינו, כאשר הסכין כבר מונח על הצוואר, והן ביחס לעתיד, בכדי שאותו סכין לעולם לא יתקרב.

 אם כיום איננו רואים סכנה של שואה ליהודי אמריקה, ואם כיום לא קיימת סכנה מוחשית ומיידית מאת קבוצות נאציות המטיפות לתאי גזים – האם יש בכך ערבות שמחר לא ניתקל בדברים הללו? כאשר מתפתחים התנאים הדרושים לשואה וכאשר קבוצות קטנות, אשר מתעתדות להפוך לגדולות ועוצמתיות מכינות כבר כיום את תאי הגז, האם זו מחובתנו להמתין עד שיכניסו את הפחם לתנורים? ואם כיום מדבר היטלר בן-ימינו, השואף לחקות את המקורי, באותה שפה של אלילו, האם עלינו לשכוח שהיה זמן בעבר, שבו אף המקור היה דמות קטנה ונלעגת בפי כל? האם לא הגיע הזמן עבור קבוצות של יהודים אשר תפעלנה כנגד הנאצים והשונאים בכל האמצעים האפשריים בכדי להשמידם ולחסל את האיום העתידי הנשקף מהם?

 כאשר מספרים לנו יהודים סובייטיים על המצב בברה"מ שהינו בלתי נסבל ועל אווירת הפחד והאנטישמיות אשר מזכירה את עידן סטלין; כאשר הם מזהירים אותנו כי במידה ויתגברו המרמור הפנימי וחוסר הסיפוק הכלכלי, לצד התקוממות של מיעוטים ושינוי בהנהגת הקרמלין – אזי עלולים היהודים לעמוד בפני טבח המוני והגליות המוניות לסיביר – האם עלינו להתעלם מאפשרות זו ולאפשר לה לבוא לידי פועל? האם עלינו לאפשר לדו-קיום האמריקאי-סובייטי להגיע לנקודה בו יהיה כה אמיץ, עד שהרוסים יחדלו מלחשוש ממתקפות כלפי אותו דו-קיום ומנסיונות לעוצרו, ובכך תותר ידם לרדוף ולהתעמר ביהודים מבלי לקחת בחשבון תגובה אמריקאית כלשהי? האם לא הגיע הזמן עבור ארגונים יהודיים, אשר יפעלו באמצעים קיצוניים כנגד הסובייטים בתוך ארה"ב ושאר מדינות המערב, וזאת בכדי למנוע מדבר מן הסוג הזה לקרות בעתיד, וכן בכדי להוציא מברה"מ כל יהודי שניתן עכשיו? האם לא הגיע הזמן להכות כפי שצריך עבור יהודי ארצות ערב בכדי שסוף סוף ישוחררו מהכלא בו הם נמצאים?

 אם ברור כי איום הטרור הערבי עתיד רק לעלות מדרגה לכדי מתקפות על יהודים ועל מוסדות ומשרדים יהודיים ברחבי העולם, ואם השמאל, בחפשו אחר סיסמה חדשה לצעדותיו, הופך את "פלשתין" למרכז עולמו , ובכך הוא מעניק למחבלים תמיכה שלא ניתן לאמוד את ערכה – האם עלינו לשבת בשקט ולאפשר לכך לקרות? האם עלינו לחכות לעוד מקרים כמו מינכן ולוד בכדי להתרגז ולדרוש מהעולם האדיש שיעזור לנו ? האם לא הגיע הזמן שארגונים יהודיים יפעלו כנגד המחבלים וכנגד אותם פקידים ושגרירויות התומכים בהם, וזאת בכדי למנוע גדיעה עתידית כלשהי של חיים יהודיים?

 במשפט אחד – האם לא הגיע הזמן להקמת ארגון סודי, מקצועי, אחראי ובוגר של יהודים קיצוניים אשר יעשו כל מה שנדרש בכדי למנוע שואות, אסונות ומתקפות כנגד יהודים לפני שהם מתרחשים, ואשר יחדירו פחד ואימה אל תוך ליבותיהם של אויבינו, על-מנת שדם יהודי יהיה בעל ערך?

 חושבני שכן, וחושבני – ואני מקווה – שאי שם מצויים יהודים אשר יחשבו על הרעיון ברצינות ויקדישו את עצמם למען המטרה הזו. אני סבור, כי ישנם יהודים אשר יבינו כי אין כל חשיבות במה שאומרים אותם אנשים טיפשים, אותם הם מנסים להציל. אני סבור כי ישנם יהודים אשר מבינים את החששות ואת הסיכונים הכרוכים בכך, והם מודעים עם זאת להכרח שבדבר והם לא יורתעו. אני סבור כי ישנם כיום יהודים אשר למדו את הלקח של ההיסטוריה ואשר נמאס להם מלהיות כל פעם בצד המגיב; אשר מוכנים להכות תחילה על-מנת למחוק שונאי-יהודים מעל פני השטח לפני שימחקו אותנו. אני סבור כי ישנם יהודים אשר מבינים ואשר יחלו לפעול – עכשיו.

 לאותם יהודים אני רוצה להקדיש מספר מילים, מילים אשר אני מאמין כי הן בעלות חשיבות. מובן מאליו, כי הדבר הינו בלתי אפשרי עבור כל ארגון, יהא מיליטנטי כאשר יהא, להיות גם מפורסם בציבור ובאותו הזמן לנקוט בסוג האלימות אשר הזכרנו לעיל. קיים צורך הן בארגון הפועל במיליטנטיות עבור אינטרסים יהודיים ואשר מפורסם בציבור, כמו גם בארגון סודי ומיליטנטי אשר מתרכז – לא בחינוך יהודי ולא במאבקים על מכסות ולא בסיוע ליהודים עניים או בסיורים שכונתיים בשכונות פשע ולא בעליה – כי אם אך ורק בפעולות קיצוניות ואלימות כנגד אויבי ישראל. הארגון הראשון שהזכרנו יכול להיות – וחייב להיות – פתוח לציבור הרחב. הארגון השני – אסור שיהיה כן בשום פנים ואופן.

 הארגון המחתרתי חייב להיות גם מקצועני, ולא קבוצת חובבנים בעלי כוונות טובות. הוא חייב להיות מורכב מצעירים בוגרים, כאשר בני-העשרה יכולים לשמש אך ורק עבור משימות משניות במעגל החיצוני (העברת הודעות, תצפיות וכו'). הארגון חייב לוודא לחלוטין כי האנשים המתקבלים לשורותיו הינם יציבים ואחראיים – לא כאלו המחפשים אלימות לשמה. מכאן, שהארגון חייב להיות אידיאולוגי. על חברי הארגון יהיה מוטל ללמוד ספרי אידיאולוגיה. מוכרחים לספק בידם יסודות רעיוניים יהודיים טובים ואיתנים, וזאת בכדי שידעו לא רק מה הם עושים, כי אם מדוע הם עושים זאת. יש לפצל את הארגון לקבוצות קטנות של שלושה אנשים לכל היותר, ואסור שאף חבר יתקבל לארגון ללא חקירה מקיפה ויסודית ביותר. הדרך היחידה בה יש לצרף חברים חדשים צריכה להיות על-ידי שיחידים מובחרים יצטרפו לארגונים יהודיים שונים ויתבוננו שם האם ישנם אנשים אשר דעותיהם והצהרותיהם הגלויות עשויות להורות על התאמתם. מעל הכל, אימונים ואמצעי-עזר למיניהם חייבים להיות מהשורה הראשונה, ומשמעת – אף למעלה מכך. אני מדגיש שוב, כי רק ארגון אידיאולוגי מסוגל להפוך זאת להצלחה וליותר מסתם כנופיית פשע.

 אילו הוקם ארגון כזה ואילו היה פעיל בשנים עברו, ניתן רק לשער עד כמה היה משנה את פני ההיסטוריה. אולם זה לא קרה ועלינו להניח את העבר בצד, ולהשתמש בו רק בכדי ללמוד מהטעויות שנעשו בו ובכך להאיר את פני העתיד. אי שם נמצאים יהודים אלמונים הנכונים לאתגר, אשר מוכנים לעמול ולפעול בכדי להבטיח שהעתיד לא יהיה שחזור של העבר. אם אכן ישנם כאלו, הריני נכון, ואף יהיה זה כבוד עבורי, לשמש כאידיאולוג. הגיע הזמן.