הם יעשו הכל

הם יעשו הכל

 שני פרצופים, שני קולות. הראשון היה של אישה צעירה אשר אמרה לי – "שמור על עצמך. אנחנו מודאגים בשל הסכנה המרחפת מעליך". אישה טובה. היא דאגה מפני הערבים אשר עשויים לנסות ולפגוע בי. אישה טובה, אולם היא לא ממש הבינה את המציאות לאשורה. בעל הפרצוף השני, בעל הקול השני – הבין. 

 היה זה הבוקר שבעקבות הניצחון של "כך" בבחירות של 1984. צעדנו ברחובות ירושלים לעבר העיר העתיקה, תוך שאני מוקף בעשרות חברי "כך" חוגגים ובמאות תומכים נלהבים, הקוראים קריאות בשוק הערבי בדרכם להודות לבורא עולם בכותל המערבי.

 ובאותה עת בה אלפי יהודים רעשו וגעשו באותו יום מחשמל ומרתק, תוך שהם לוחצים את ידי ואוחזים בי בכדי להביע תמיכה ועידוד, אני זוכר יהודי מבוגר אחד, יהודי ספרדי, אשר לקראת סופו של אותו יום אחז בשתי ידי והביט בי במבט כה עצוב, עד שגם כעת הוא עומד לנגד עיני. וכך אמר – "אני שמח עבורך, אולם אני גם מאד מרחם עליך. עד כה הם שנאו אותך, אבל הם לא פחדו ממך. עכשיו, הרשעים משחקים את משחקיהם, אולם הם גם מפחדים ממך. הם אחוזי אימה שמא תנצח ותיטול מהם את השלטון. והם יעשו הכל ולא יבחלו בשום אמצעי בכדי לעצור אותך. אינך מכיר אותם. אלו אנשים רשעים, מלאים בסטרא אחרא . הם לא יבחלו בשום אמצעי על-מנת למנוע ממך לעלות לשלטון. אני חושש עבורך. הם ינסו להרוג אותך". ואז, הוא הוסיף עוד משפט אחד משונה – "אך גרוע מכך, הם ינסו גם להשמיד אותך". וידעתי למה הוא מתכוון, וידעתי גם כן, כי אותו יהודי הבין שהאיום אינו מגיע מכיוון הערבים.

 אני מוצא את עצמי מהרהר באותו יהודי ספרדי מבוגר, באותו יהודי מעמיק בעל הבנה, שעה שהסקרים והקהל בעצרות העם יחד עם ההתקוממות הערבית – האינתיפאדה – שעה שכל אלו מצטרפים יחדיו להורות על זינוק חד בפופולריות שלי ושל תנועת "כך". ומילותיו היכו ברקותי במסעי האחרון לארה"ב כאשר קיבלתי שיחה מקצין הביטחון של הכנסת אשר איתר אותי במיאמי ממשכנו בירושלים. הוא התקשר על-מנת להזהירני בשל מידע אמין אשר נלקח אז ברצינות ביחס לאיום אפשרי על חיי. המידע נלקח אז ברצינות כה רבה, עד כדי כך שהוא הפציר בי ליצור קשר מיידי עם אנשי הביטחון בקונסוליה הישראלית בניו יורק.

 לא בשמחה רבה אני מצהיר, כי אני מרגיש דאגה רבה יותר ביחס לאותם "קציני ביטחון" מאשר ביחס לערבים כאלו או אחרים. כל שוטר בישראל אשר הזהיר אותי במילים "שמור על עצמך" – כל שוטר כזה התכוון ליהודים, לא לערבים.

 כל מה שאמר לי אותו יהודי ספרדי נבון היה נכון. יהודי השנאה לא יבחלו בשום אמצעי, יהיה אשר יהיה, ביחסם אלי. אין מעשה שלא יעשו, אין השמצה שלא ישמיצו, אין אלימות אשר לא ינקטו בה, ואין גבול למה שהם מוכנים לעשות. כל מה שאמר אותו זקן היה נכון. הכל, פרט לדבר אחד – "אינך מכיר אותם". אני מכיר אותם, הו, כמה שאני מכיר אותם.

 אני יודע שהם לא רק רצחו יהודים בדם קר מול חופי תל אביב ב-1948. והם לא רק עינו חיילי אצ"ל שהם חטפו לפני שהסגירו אותם לידי הבריטים (ותוך כדי הם רצחו את ידידיה סגל בן ה-17). והם לא רק רצחו באופן קר ומחושב יהודי חרדי בשם יעקב דה-האן משום שהיה אנטי-ציוני. והם לא רק גנבו ילדים מאמותיהם התימניות והעבירו אותם לאימוץ בקרב משפחות שהיו קרובות לצלחת של המפלגות השולטות. והם לא רק מנעו סרטיפיקטים לעליה בשנות ה-30 מחברי בית"ר, כמו גם מיהודים חרדים, שעה שהשואה כבר רחפה מעל שמיה הקודרות של אירופה. יש כאן עוד דבר. כבר ראיתי את פרצופיהם, פרצופים מלאים שנאה, שנאה מעוותת וחייתית, שעה שהארס נוטף החוצה מפיותיהם הצועקים בזעם, פיות שכה מזכירים את אותם פשיסטים ואת אותם נאצים שהם כביכול מגנים. הם מסוגלים להרוג אותי עכשיו, ומתוך יאושם ושנאתם האינסופית, הם מסוגלים לקיים את דברי חכמתו של הזקן – "הם ינסו גם להשמיד אותך".

 אולם פחד מפני מתנקשים בעלי כדורי הרג, כמו גם פחד מפני מתנקשים בעלי עטים ומקלדות – פחד כזה עשוי לשחק לידיהם ולהוביל בדיוק לאותן מטרות שהם חפצים בהן – שיתוק ועצירת הפעילות. דבר זה, כמובן, לא יקרה לעולם. ענקים פשוט מתעלמים מגמדים והם מתיחסים אליהם כאל קשקוש, כאל אבק שמסירים באמצעות מברשת. קיימות משימות אדירות הזקוקות להגשמה בעידן ההיסטורי בו אנו חיים, ועל אף שאני אסיר תודה לאשה מהשוק וליהודי הספרדי המבוגר בירושלים – אני ממשיך הלאה עם מה שאני חייב לעשות.