המושכל הראשון

המושכל הראשון

חז"ל בחוכמתם ראו צורך להזהירנו מפני המציאות הבאה – "עתידה תורה שתשתכח מישראל" (שבת קל"ח:). עצם המחשבה על כך מרעידה את אמות הספים והינה כמעט בלתי-נתפסת. שהתורה תשתכח מישראל! ואולם, זה כה נכון וכה מובן, ובימינו הגענו למצב בו משתכח המושכל הראשון של התורה, אשר בלעדיו היא חדלה מלהיות חוק שמימי יחודי ונסוגה למעמד של "דת" ככל הדתות האחרות.

לא רק הרפורמים, הקונסרבטיבים והרקונסטרוקציוניסטים מאבדים את המושכל הראשון ובכך "שוכחים" את התורה. אף היהודי המקפיד לכאורה על ההלכה, האורתודוקס – בעקבות השפעותיה האפלות של הסביבה הנוכרית בה הוא שרוי, שוכח אף הוא את המושכל הראשון, את יסוד היסודות של התורה, ובכך הוא נהפך לחבר בכת, שאין בה אלא פולחן ומנהגים עממיים.

המושכל הראשון. יסוד היהדות. הבסיס של התורה. העיקר הנשכח. מהו?

לנגד עיני הועבר מאמר קצר מאת ד"ר צ'רלס ליבמן בפרסום של ההוצאה "דיאלוג". ד"ר ליבמן הינו יהודי דתי המלמד מדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ולדאבוננו הוא ראה צורך לקחת משם חופשה בכדי לפקח על תכנית לימודי יהדות בסמינר התאולוגי היהודי . מדובר בדמות מוכרת בקרב חוקרי הסוציולוגיה של היהדות האמריקאית, וענינו של המאמר שכתב הינו מתקפה על "גוש אמונים", על השקפת עולמה, וחשוב מכל – על צורת היהדות שהיא דוגלת בה. את דעתו עליהם הוא מביע באמצעות דאגתו מפני "העמדה התקיפה והבלתי-אחראית של אלו, כמו "גוש אמונים", המעונינים לדחוף את ישראל לעבר עמדה של חוסר אונים מדיני, ואשר עבורם הדת משמעה נקיטה של עמדה כוחנית כלפי הערבים".

תוך כדי דיבור, משבח ד"ר ליבמן קבוצה קטנה של "יונים דתיים" התומכים בעמדה מדינית "מתונה", דהיינו נכונות לוותר על חלקים מארץ-ישראל תמורת "שלום". אולם החלק החשוב ביותר במאמרו של ליבמן הן אותן מילים אשר מוציאות אותו מגדר עמדה פוליטית שניתן להתווכח עליה והופכות אותו לדוגמא קלסית של התופעה אותה הזכרנו בתחילת המאמר משם חז"ל, שכחת התורה. מילים אלו מציבות אותו כמי שאיבד קשר עין עם יסוד היסודות ועיקר העיקרים של היהדות התורנית, היהודי הדתי אשר שכח את המושכל הראשון. בשבחו את אותם "יונים", כותב ד"ר ליבמן – "... השקפותיהם הדתיות נוטות לכיוון ההומניסטי מעבר למצוי בקרב הניצים הדתיים. אני מקווה שלא גרמתי להם נזק כלשהו כאשר אפיינתי אותם בפני קהל אמריקאי בתור אותם יהודים דתיים אשר אין דעתם נוחה בקוראם את ספר יהושע... (הם) יותר עשויים להתיחס ברצינות תהומית לאותם חיובים תורניים הנוגעים ל"גר אשר בקרבך", בעוד שהניצים הדתיים פחות עשויים לשקול אילו השלכות מעשיות, אם בכלל, ישנן לאותם ציוויים".

אני מיחס לדבריו של ד"ר ליבמן חשיבות עליונה מכיוון שבהם, לא בקונסרבטיביות, מונח האיום הגדול ביותר לעתידה של היהדות התורנית. בהם מונחת ההתעלמות, או אולי נכון יותר לומר הדחייה, של המושכל הראשון. ואותו מושכל ראשון שעליו עומדת כל התורה כולה הינו קבלת עול מלכות שמים, אותו עול כבד ולעיתים אף נוקשה, של מלכות ה'.

שאלת היסוד הינה האם ה' ברא אותנו או שאנחנו יצרנו אותו. התשובה עליה יכולה להיות כנה ואמיתית אך ורק כאשר אנו נאמנים לחוקי התורה כפי שניתנו – על כל קשייהם, על כל הסתירות והמאבקים האינטלקטואלים שהם מציבים בפנינו, יצורי התרבות המודרנית, המערבית, הזרה. האמת היא שד"ר ליבמן ועבדכם הנאמן וכל יהודי אשר נולד בחברה המערבית החופשית ששמה ארה"ב – כולנו קרבנות של מערכת עם סתירות פנימיות אשר הופכת אותנו לחולי פיצול אישיות רוחני. ישנו חילוק עמוק, מוחלט ובלתי ניתן לגישור בין מושגי התורה לתרבות המערבית. טום פיין, ג'פרסון, חוק הזכויות, ווילסון, התיקון הראשון לחוקה, שילוב בין העמים וכור ההיתוך, ליברליזם – כל אלו אינם בהכרח החומר ממנו נוצקה היהדות התורנית, ובמקרים רבים, אמונותיה ומושגיה של התורה עומדים בניגוד מוחלט לתרבות האמריקאית אשר עיצבה אותנו. השאלה המכרעת עבור היהודי הינה האם יכיר בכך שהאמת המוחלטת מונחת אצל הקב"ה ובמושגי התורה שהוא נתן לנו; האם ישכיל להבין כי ספר יהושע אינו אמור ליצור בקרבו תחושת אי-נוחות ושאם הוא חש כך, עליו לפשפש בנבכי נשמתו שלו בכדי שיוכל לשרש את אותם נגיפים זרים המצויים בעימות מול הספר; האם יצליח לתפוס כי מושג הקדושה בשלמותו הינו לקיחתם המכוונת של אמונותיו האישיות של אדם ושל ה"אני" שלו והכפפתם תחת אמונותיו של ה'; האם אכן יצליח לעשות את רצון ה' לרצונו שלו ויתעלם בכך מהסתייגויותיו האישיות, מאותן סתירות ומאותם הבדלים; האם יזכה להבין את משמעות דברי המשנה בברכות (ב', ב') המסבירה מדוע קדמה פרשת "שמע" לפרשת "והיה אם שמוע" – שקודם יקבל על עצמו עול מלכות שמים ורק אחריו עול מצוות; האם יזכור ויפנים את דברי רבותינו אשר מזהירים אותנו – "שלא יאמר אדם... אי אפשי [אינני רוצה] לאכול בשר חזיר... אבל איפשי [יאמר – אני רוצה, אבל] מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך" (ספרא קדושים פרשה י').

הסכנה הגדולה ביותר ליהדות התורנית מונחת ביצירתנו השקפת חיים משלנו (וכמובן, אין היא שלנו לאמיתו של דבר, כי אם תוצאה של הסביבה הנכרית, הזרה, האופפת אותנו), ואז אנחנו מעקמים, מעוותים ומתאימים את התורה להשקפה שלנו. ד"ר ליבמן מציג בפנינו דגם של הומניסט, אשר מתאים את התורה למושגי ההומניזם. לכך התכוונו רבותינו; זוהי שכחת התורה.

אם ישנם יהודים שאינם מרוצים ממושגים תורניים כאלו או אחרים, זו בעייתם. אם ישנם כאלו המרגישים חוסר נוחות עם ספר יהושע (ואני בטוח שהם חשים חוסר נוחות עם חלקים עצומים מחמשת חומשי תורה, עם כמיהתו של דוד לנקמה בעוללי בבל, עם כל-כך הרבה דברים בתנ"ך אשר אינם עולים בקנה אחד עם הנטייה ההומניסטית בת-זמננו) – אם אותם אנשים מרגישים בכך חוסר נוחות, זוהי זכותם לעקם את האף בכאבם. אולם זוהי חובתם להבין, כי הנחות היסוד והמושגים של ה' הינם טהורים וצודקים ונכונים. אין להם כל זכות להתעלם, לדחות או לעקם אותם.

ככל שהדבר לא יערב לחכו של ד"ר ליבמן ויונים דתיות למיניהן, השאלה עומדת בעינה – האם הגמרא קובעת כי אסור לוותר על אדמה יהודית לכל גוי שהוא, אף לא למכור לו אותה, או לאו? כאשר התורה מדברת על "הגר אשר בקרבך", האם היא לא מתכוונת תמיד לגר צדק, אשר קיבל על עצמו את הדת היהודית? האם זה לא נכון שכל גוי אחר אשר רוצה לחיות בארץ-ישראל מורשה לעשות כן אך ורק במעמד של "גר תושב", דהיינו אדם שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, אשר מכיר בריבונות היהודית ואשר שלולים ממנו כל הזכויות הפוליטיות? האם אין חוט שני העובר בין כל ספרי התנ"ך, אשר מזהיר אותנו מלאפשר ללא-יהודים לשבת בארץ, אלא אם כן יכירו במעמדם הבלתי-אזרחי, והאם לא נענשו ישראל קשות על סירובם לנהוג על-פי מתווה זה בימים שאחרי יהושע? האם אין בידינו דוגמאות מובהקות לתוכחה כלפי יהודים וכלפי מלכים יהודים בשל כישלונם לבטוח בה' וריצתם המתרפסת אחר בעלי ברית נוכריים? האם טחו עיניו מראות כי הדור הזה הינו דור של יהודים מתגויים, אשר מושגיהם הינם מצוחצחים, מתורבתים וזרים לחלוטין ליהדות?

אני מציע שד"ר ליבמן יעשה שימוש מועיל בימי החופשה שלו, אולם לא בכדי ללמד את העיוורים בסמינר התיאולוגי היהודי, אלא בכדי לקנות לעצמו מעט ידע ואמת בישיבה, לרגלי אלו אשר נושאים על שכמם את עולה של תורה. ולגבי דבריו ביחס ל"ניצים" אשר לא אכפת להם מערכים ומרגשות הומניטריים, משפט אחד. בתור מקסימליסט תורני (הגדרה טובה בהרבה מההגדרה המגוחכת - "נץ"), אני תוהה היכן היו אנשי הערכים האינטלקטואלים והמתורבתים בשעה שאני ואחרים הֵגַּנּוּ על היהודים המסכנים והנרמסים בברוקלין ובאזורים אחרים בהם דוכאו? זה תמיד מעלה תמיהות כאשר שמים לב לעובדה שהמיליטנטים היהודים הם שהעלו על נס את מצוקתם של היהודים העניים והזקנים, בעוד ה"הומניסטים" מסרו הרצאות מלומדות באוניברסיטאות ובסימפוזיונים מענגים.