המטרד

המטרד

 באופן כללי, מתחלקים בני-האדם לשני סוגים. מצד אחד, ישנם האנשים הנורמלים, ומצד שני – המשוגעים. ישנם אלו שמשתמשים בשכלם וישנם אלו שלא, ישנם בעלי היגיון וישנם כאלו שאינם, ישנם אנשים מעשיים וישנם כאלו השרויים בחזיונות בלתי מציאותיים. בימים אלו של משבר עבור ישראל והעם היהודי, משבר המרסק את נימי הנפש, אין דבר שהינו חשוב יותר מההחלטה לאיזה מחנה אנחנו שייכים. אכן, כל עתידו של היהודי תלוי בהחלטתו אם להיות נורמלי או משוגע. 

 לפני מספר ימים, שהתה ראש ממשלת ישראל בוושינגטון. נערכה לכבודה קבלת פנים והיא נעמדה לשאת את דבריה. בשעת עימות מר עם אויב הרעב להשמדתה של המדינה, בתוך עולם אשר בודד את ישראל עד שהיא עומדת לבדה כמין מצורע ננסי, בבירתה של אותה מדינה יחידה אשר העניקה למדינה היהודית כמויות אדירות של נשק, ואז הלכה והפעילה עליה כמויות עוד יותר גדולות של לחץ כדי שתיסוג, שתוותר, שתתפשר ושתבטח בחסדי העולם ובהבטחותיו וערובותיו – עמדה הגברת מאיר לשאת את דבריה.

 היא, יהודיה, עמדה, והנרי קיסינג'ר, יהודי אף הוא, ישב לצידה, היא דברה אל הקהל, אולם למעשה היו דבריה מכוונים לממשל האמריקאי, ובאופן ישיר לשר החוץ האמריקאי. וראש ממשלת הממלכה היהודית השלישית אשר קמה מתוך האפר של אושוויץ ומעמקי הגלות, אשר גברה על אויביה אתמול וב-1967 וב-1956 וב-1948, ראש ממשלת עם אשר שרד אלפיים שנות ניסיונות של הגויים להשמיד את היהודי, עמדה ואמרה –

 "אני מקווה שאיננו הופכים למטרד עבור ארה"ב".

 מטרד. ראש ממשלת הממלכה היהודית השלישית עמדה בוושינגטון וחפשה אישור לכך שהיא ועמה אינם הופכים למטרד. כאדם עלוב ומסכן העומד מבויש בפני דלתו הפתוחה של אדון אמיד, כמו מקבץ נדבות, הושיטה היהודייה מירושלים את ידה לעבר הגוי וחפשה סיוע ונחמה שאינה הופכת לעול, למטרד, לקוץ בגרון האמריקאי.

 ראש ממשלת ישראל היא אשה נורמלית. היא שייכת למחנה השפוי, המעשי, השכלי, ההגיוני. לכן אמרה את שאמרה. לכן אמרה את שאמרה ולכן עשתה את שעשתה כאשר הסכימה לאפשר לערבים להנחית את המכה הראשונית, אף שידעה שהם מתכננים מלחמה. לכן היא גם הסכימה להפסקת אש אשר הצילה את המצרים – אלו אשר הקיזו את דמנו – מפני השמדה מוחלטת אשר צה"ל היה מוכן באותו רגע להנחית עליהם. לכן היא גם הסכימה לאפשר אספקה של מזון, מים, תרומות דם ותרופות לארמיה המצרית השלישית אשר הייתה לכודה, כאשר תחת זאת יכלה להשתמש בהם כקלף המיקוח הטוב ביותר שיכול להיות בכדי לשחרר שבויים יהודים. כל זאת עשתה משום שהיא שכלית, לא בעלת חזיונות; הגיונית ולא משוגעת בעלת חלומות. משום שהיא ושר הביטחון שלה אמרו לעם ולעולם כולו שישראל המסכנה והעלובה זקוקה לוושינגטון, לאדון, שישראל אינה יכולה לשרוד ללא סיוע אמריקאי, שישראל חייבת בעלת ברית אשר תספק לה נשק ותגן עליה מפני הרוסים. והאם אין זה נכון בעיני כל אדם נורמלי? האם לא יודה בכך כל איש בעל שכל והגיון? ישראל אינה יכולה לשרוד בלי אמריקה, וזו הסיבה שבגללה חייכה גולדה חיוך מהוסס והתבדחה (והרי אין לך אמת מובהקת יותר מזו הטמונה בבדיחה) וקיוותה שאמריקה תמשיך לסייע לנו ותציל אותנו ולא תתרגז עלינו, ושלא תתחיל להתיחס אלינו כאל מטרד.

 וכמה שעל-פניו נראה, כי צודקים אותם אנשים, אנשי ההגיון! כשמתבוננים בעולם באופן מסוים, לא ניתן להתווכח עם הגברת, וזה לא משנה עד כמה המעיים מתהפכות לנוכח ראש ממשלת ישראל המזדחלת על גחונה, וזה כלל לא משנה שאדם רואה את ידה הפשוטה ונזכר בבעתה בתופעה כה דומה (לא, זהה!) למה שהיה בגטו, כאשר היהודי חיפש אחר עזרת הפריץ המקומי או הנסיך או המלך בכדי שחייו ורכושו אולי ינצלו מפני הפורעים. אחר הכל, חייבים להסכים עימה. כאשר מתבוננים במצב היהודים ובעולם ובהיסטוריה ובכל האירועים שקורים מנקודת מבט של עולם ובו רצף חסר תכלית של מאורעות, ללא כל כוונת מכוון, וכאשר מניחים כהנחת יסוד שהאדם הוא אשר בורא את עולמו שלו ומעצב את עתידו; כאשר אוחזים בדעה ולפיה לגיבור המלחמה וככל שהצבא יותר גדול והמטוס יותר עוצמתי וכלי הנשק יותר הרסני – כך יובטח הניצחון – כאשר מניחים כל זאת, אין מנוס מלהסכים לכל המהלך של ראש הממשלה, ויש להצדיק את ההשתטחות וההשתחוויה שלה בפני האדונים בוושינגטון.

 אם אכן אל וושינגטון נישא עינינו וממנה יבוא עזרנו, אזי אנו תלויים בה, עלינו לקבל את דרישותיה, עלינו לשאוף לסיועה ולהתפלל שלא נהפוך בעיניה למטרד. כל זה הינו כורח ההגיון והמעשיות וההיקש השכלי וההבנה הנורמלית. וזו הדרך היחידה, שכן רוסיה הינה עוצמתית, ואנו נושמד על-ידה אלא אם כן נצליח לשכנע את אמריקה שאיננו מטרד, אלא אם כן נפתה אותה לסבור כי האינטרס שלה מונח בהצלתנו. ישראל הינה קטנה וחלשה והאויב הינו גדול ועוצמתי, ואחד ועוד אחד שווה שנים, וכך היא דרכה של מערכת החשיבה השפויה.

 אך כמובן, לא כאן מסתיימת המשוואה. שכן מה יקרה, למשל, אם אותם יהודים שפויים ונורמליים האוחזים בהגה השלטון בישראל, יכשלו בנסיונם לשכנע את האדונים בוושינגטון? מה יקרה אם במשך הזמן, יחליטו אותם אדונים כי אכן, אנחנו מהווים מטרד, וגרוע מכך? מה יקרה אם האדונים יתחילו לחשוב כמו ג'ורג' וו. בול, אשר כשלעצמו היה אדון נכבד למדי בהיותו תת-שר החוץ בממשלי קנדי וג'ונסון ? מה יקרה אם יסברו כי מר בול צודק בכותבו את הדברים הבאים (השבועון "ניוזוויק", 5/11/73) –

 "האם מוטל עלינו האמריקאים לשבת באפס מעשה כאשר אותן מריבות בלתי ניתנות לפתרון של עמים מאוימים ונזעמים מובילות ערבים וישראלים להרס הדדי, ובכך נאבד מקור אנרגיה חיוני אשר כלכלתנו תלויה בו, הערבים יודחקו בעל כרחם אל תוך זרועותיה של מוסקבה, ואנו ניגרר לתחרות – כאשר ישנם סיכויים שתהפך לעימות – עם ברה"מ, מה שיכול להוביל לאסון הגדול ביותר שניתן לתאר - האם אנו צריכים לשבת באפס מעשה ולקבל זאת? התשובה היחידה שיש בה מידה של כבוד עצמי הינה – "כמובן שלא"...".

 דברים הגיוניים מפי משקיע כספים בעל הגיון. אם ראש ממשלת ישראל הינה בריה שפויה והגיונית – תוכלו לסמוך על כך שישנם גם מספר גויים אשר משתייכים לאותה הגדרה. וההגיון שלהם עשוי להיות שונה במקצת מזה של היהודים ההגיוניים – אכן, הוא עלול להיות מנוגד באופן קוטבי, הוא עלול לסתור אותו באופן מוחלט, עד כדי בהלה.

 ההגיון שלהם אכן מסוגל לראות בישראל מטרד, ויותר מכך – איום על אינטרסים אמריקאים, וכשהנסיבות תהיינה כאלו, כשהחורף קר וישנו מחסור בנפט; כשנאט"ו עלולה להיחלש בשל המטרד; כשאמריקה עלולה לראות את מאמציה לכונן הפשרת יחסים עם רוסיה יורדים לטמיון והאפשרות של עימות גרעיני שוב עולה עקב המטרד – האם לא יהיה זה בגדר ההגיון והנורמה, האם לא יהיה זה בגדר השכלי והשפוי מבחינת האדון שיזנח את האינטרסים היהודיים ויעדיף את אלו שלו? האם אינו עשוי לדחות את הטיעון הנוגה והנדוש ולפיו נקיטת העמדה הישראלית עומדת בקנה אחד עם האינטרסים של ארה"ב? האם אינו עשוי להתחיל לקחת בחשבון בדיוק את הטיעון ההפוך? כך היא דרכו של ההגיון; לעולם לא תדע לאילו מחוזות הוא עשוי להוביל את האיש ההוגה.

 ברצוני להצהיר בזאת, כי היהודי מעולם לא היה איש של הגיון, מעולם הוא לא היה יצור שכלי ואף לא בריה נורמלית ושפויה כאשר מגדירים את המונחים הללו באופן שבני-האדם הורגלו להגדירם. אני מצהיר בזאת, כי היהודי מעולם לא היה כזה, ואילו היה, הוא לא היה קיים בימינו, הוא לא היה שורד את כל אותם סיוטים בלתי נסבלים אשר חנקו אותו במשך אלפיים שנה. אני מצהיר בזאת, כי הישרדותו של עם ישראל וגאולתו מהווים הוכחה נצחית ומוחלטת לכך שהעולם אינו מנוהל בידי הגיון, בידי שפיות ובידי אדם. הוא מנוהל ומנווט בידי ה', והוא – ה' – אינו מושא להסברים שכלתניים קרי-מזג. אין דבר אשר היהודי בעל ההגיון יוכל לומר בכדי לשכנע את האדון ואת מפרשי הספינה האמריקאית מלנקוט את הכיוון המנוגד אליו. להביע תקווה שאיננו מטרד – אין זה מספק לנוכח מחסור בנפט אשר נוצר עקב המטרד. לקוות שאמריקה תסבור כי זהו אינטרס שלה להציל את ישראל – תקווה זו אינה מספקת לנוכח מר בול ועוד רבים מתושבי ארה"ב אשר סבורים כי בדיוק ההיפך הוא הנכון.

 אותה השתטחות של גברת מאיר לא רק שהייתה הפגנה דוחה של מנטליות הגטו בצורתה המבזה ביותר; לא רק שהיא לקחה את הכבוד והגאווה היהודיים ורמסה אותם באבקה של וושינגטון; לא רק שהיא שבה אל ילדותה המבוישת בקייב; לא רק כל זאת – אלא שהייתה זו גם טעות, טעות מוחלטת של אמונה בהגיון, שפיות ושכלתנות.

 באם גברת מאיר ואדון דיין וכל אלו האוחזים בהגה ההגיוני של השלטון בישראל – אם כל אלו ינסו להציג את טיעונם בפני האמריקאים במונחים הללו, אזי בסופו של דבר הם יאכלו את הדג, ילקו בעוון הדג וישלמו על הדג.

 חז"ל מלמדים אותנו (מדרש משלי כ"ז) על מלך אשר שלח את עבדו לקנות עבורו דג. כשחזר, הביא עימו דג מסריח ורקוב, והמלך הכעוס נתן לו לבחור מבין שלושה עונשים – לאכול את הדג, ללקות עליו או לשלם עליו. מכיוון שלא רצה לשלם, החליט העבד לאכול את הדג, אולם אחר מספר נגיסות היה הסרחון מדי גדול עבורו. בעקשנותו, הוא המשיך לסרב לשלם ותחת זאת החליט לספוג את המלקות. הכאב, אחר כמה הכאות, היה גדול מדי, והוא נאלץ להסכים לעונש ההכרחי של תשלומין. ובכן הוא אכל את הדג, לקה בעוון הדג ובסוף נאלץ לשלם בעבור הדג בכל מקרה.

 האנשים השכליים בירושלים מסרבים להבין כי בסופו של דבר הם יהיו מחויבים לנקוט את הצעד המפחיד של עמידה זקופה על שלהם, ואולי אף עמידה לבד. הם מסרבים לשלם עבור הדג. ועל-כן הם מנסים להינצל מהתשלום על-ידי אכילתו. אולם הם לא יצליחו להימלט באופן זה, ואז הם יסוגו צעד אחד נוסף ויסכימו לקבל מלקות. אך גם בכך לא תיפתר הבעיה, והם יאלצו לומר "לא!" לדרישות הבלתי אפשריות ובכך ישלמו עבור הדג בין כה וכה. אולם אז יתברר, כי לא רק שילמו עבורו. הם גם אכלו וגם לקו ורק בסוף שילמו את אותו מחיר אשר שכלם והגיונם מנע מהם לשלם כבר מהתחלה.

המחיר על סירובה של גברת מאיר השכלתנית לומר לאמריקאים "לא" היה הבנים אשר נפלו בשל החידלון מהנחתת מכת המנע, מתוך ניסיון להראות לאמריקאים ולעולם שאנחנו צדיקים, טובים ומוסריים יותר מכולם. המחיר היה מניעתנו מהשמדת הצבא המצרי עד החייל האחרון באופן שפחד ה' יאחז את האויב ויגדע את שאיפתו להילחם, לפחות למשך כמה שנים טובות. אף זאת, משום שכך דרשו האמריקאים. המחיר היה מתן אספקה לצבא אשר יכולנו למחוק או לכל הפחות להשתמש בו לשם השבת השבויים שלנו. שוב, כי כך ציווה האדון.

 ועל-כן, בשל סירובנו לנקוט את הצעד הקשה ולשלם עבור הדג – במקרה דנן, לומר לאמריקאים "לא" – אכלנו את הדג, ועתה אנו לוקים בעבורו.

 אתם יודעים מה היה על גברת מאיר לומר באותו "דינר"? אתם יודעים מה אני הייתי אומר לאדון האמריקאי ולנתיניו אילו הורשיתי לצאת מישראל ולחזור לאמריקה ?

 אני, בן לאברהם אבינו, היצור האנושי הבלתי-הגיוני, הבלתי-שכלי, המשוגע וההזוי ביותר בהיסטוריה, אני, בן לאברהם אשר עמד לבדו כנגד עולם שלם ואשר התריס בפניו ואמר שהוא לבדו צודק בעוד כל העולם טועה; אני, המודה באשמת היותי יהודי מהזן הישן, מאותו דגם הזוי, בלתי-שכלי, חסר הגיון ובלתי שפוי, הייתי פונה לאומה האמריקאית ואומר –

 "אמריקה, ארץ הפוריטנים והעולים לרגל, ארצם של אנשים המאמינים בה' ואשר רואים בתנ"ך תורת חיים; ארצם של אלו אשר אמונתם באותו ספר יצרה כח אדיר ואומה עוצמתית – הסכיתו לדברי!

 אני מקווה שהבחנתם בכבוד הגדול וביעוד הנעלה אשר זכיתם בו מאת ה'. לכם, מבין כל עמי תבל, הוענקה הזכות לעמוד לצד העם הנבחר של ה', עם התנ"ך. עליכם להודות לה' עבור אותו כבוד ועבור אותה זכות, עבור אותה הזדמנות לצקת חיים בנבואות התנ"ך ולהגשימן, לדאוג לכך שאויבי ה', הלא הם הסובייטים, ביחד עם אלו המנסים למנוע את התגשמות דברי הנביאים, הלא הם הערבים, יצאו מופסדים ומתוסכלים.

 ה' הוא אשר שולט בעולם ודברו הוא אשר יכריע את העתיד. באחרית הימים, שמכם יוזכר או ברשימת שאר כל העמים של אויבי ה' המעותדים לסבל נצחי, או שֶׁתִּמָּנוּ בקרב אותם מעטים אשר עמדו לצדם של עם ה' ואלוקי ישראל.

 אל תקשיבו לדברי כל אותם משקיעי כספים מתוחכמים בניו יורק, גם לא לאותם אינטלקטואלים ודיפלומטים חסרי אמונה בוושינגטון. האינטרסים של העם האמריקאי תלויים בה' ובסיועם לעמו, בית ישראל. ברכו את ה' יום יום על כך שהעניק לכם את ההזדמנות, ובחרו בחיי הנצח השמורים עבורכם באם תצטרפו למחנה של בית ישראל".

 מטרד! רק מי שהינו "הגיוני" ו"שכלי" במובן הגרוע והשקרי ביותר של המונחים הללו יכול כל-כך להשפיל ולבזות את היהודי ולבחור עבורו בגישה כה מוטעית כלפי האומה האמריקאית. רק מי שבאמת אינו מאמין באלוקי ישראל כאלוקי ההיסטוריה יכול לתלות את כל מבטחה של ישראל בגוי, אשר האינטרסים ההגיוניים שלו מוכרחים בשורה התחתונה לסתור את שלנו.

 מטרד! בדיוק ההיפך! אנחנו עם ה'; אנחנו הנבחרים; אנחנו בית ישראל, עם קדוש אשר בהכרח ישרוד את אויביו ואת היהודים שמקרבנו אשר הינם מדי "שכליים" ומדי "שפויים" מכדי שיבינו את האמיתות אשר מנהגות את העולם. ישראל אינה יכולה להיחרב; לכל היותר היא יכולה לספוג מכות נוראיות בשל עיוורונם של אנשי השכל. היעוד היהודי מובטח וכל הקרמלינים שבעולם לא יוכלו להסיט אותו משביל הניצחון. לו רק נבין זאת, לא רק שאבינו שבשמים יצילנו, אלא שאף הגוי בוושינגטון עשוי לכבד אותנו ולהאזין להגיוננו הבלתי-הגיוני. "אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב" (הושע י"ד, ד'). "ישראל נושע בה'" (ישעיה מ"ה, י"ז), ואלו המילים אשר ראש ממשלה יהודי צריך היה לומר.