המלכה התשושה

המלכה התשושה

כמה שאנחנו אוהבים לשבח את אשת החיל. אנו נוסקים כלפי מעלה בחפשנו אחר ביטויים נשגבים בכדי להלל את האישה המזכירה את הדורות של פעם, אשר בשעה שבעלה מקדיש את חייו ללימוד התורה, היא מפרנסת את המשפחה בזיעת אפה. היא בשבילנו המלכה – המלכה היהודייה. 

 אין כל ספק, שההתפתחות החשובה ביותר שארעה באורתודוקסיה בארה"ב הינה עלייתו וצמיחתו של כולל האברכים. אין דת – בוודאי לא היהדות – אשר יכולה לקוות לשרוד בתור גורם חי ומפכה ללא מנהיגים רוחניים מלומדים ומאומנים, אשר חייבים לאחוז בהגה הספינה. דבר טוב וחשוב הוא כאשר מקימים בתי-ספר דתיים וישיבות קטנות וגדולות, מהם יצמחו בעלי הבתים ואפילו הרבנים של מחר. אולם חשוב לא פחות, ואולי אף יותר, שהעתיד יופקד בידי גדולי תורה, אשר ידריכו ויעצבו את פני הדור, שכן לגדולים, ולהם לבדם, ישנה היכולת והזכות להדריך את העם ולקבוע עבורו.

גאווה ובושה

 ובכן, הכולל קרם עור וגידים ונעשה למציאות. כאן יושבים גדולי הדור הבא, אף כי הם עדיין בחיתוליהם. כאן לומדים הפוסקים המעותדים. כאן, בלא שדבר יפריע או יסיח את דעתם, יושבים להם עמודי התווך העתידיים של מקדש התורה. הכולל הינו גאוותנו. אולם הוא מהווה גם את חרפתנו.

 הוא גאוותנו משום שזכינו להכיר בחשיבותה של יצירת אליטה תורנית. הוא חרפתנו בשל האופן הזול והמבזה בו אנו מתיחסים לאותה אליטה, בשל החיים העלובים של מחסור, אותם אנחנו מועידים להם.

 הקהילה האמידה בעולם אינה יכולה למצוא בקרבה את העוצמה הנדרשת בכדי להציע לתלמיד חכם נשוי יותר מ-40 דולר לשבוע – במקרה הטוב. חובבי בקתות הנופש היוקרתיות בהרי הקטסקיל'ס לפתע נעשים חסרי יכולת להציע לאליטה שלהם יותר מאשר חיי עוני ודוחק כלכליים. שוכני סירי הבשר מועידים נשים צעירות – אימהות לילד, שניים, שלושה ילדים או אף יותר – לצאת ולחפש עבודה מחוץ לבית בכדי שיוכלו לגמור את החודש – זאת בנוסף למטלות הבית שהגב כבר כורע תחתיהן.

 אכן כן. אנו מתמוגגים מדרשות הרב שעה שהוא משבח את מסירות נפשה של האישה. הגאווה חודרת לעצמותנו כאשר אנו משווים לעינינו את אותה אישה כמעט אגדית אשר בגבורה, לבדה, מחזיקה את המשפחה. אני משער שאצדק אם אומר שנשואת תשבחותינו הייתה מוקירה זאת אילו השבחים הללו שאנו נוהגים להרעיף עליה היו מתורגמים למונחים קצת יותר מעשיים.

 כן, אני בהחלט מרחם על תלמידי החכמים, אולם ליבי שותת דם עבור נשותיהם. בואו נשים קץ לנאומי השבח. די לשירי ההלל.

 בקרב הקהילה האורתודוקסית האמידה מכולן, יש לנקוט בפעולה מעשית על-מנת לחסל את הביזוי הנוראי שהוא מנת חלקה של אשת התלמיד חכם. יש להחזיר אותה הביתה, לילדיה, לבעלה. זו משימה די קשה לכשעצמה. זה יותר מנפשע שבנוסף לכך עליה לדשדש בעייפותה ולעבוד מחוץ לבית.

 אין המצב כאן כפי שהיה באירופה, כשלא היה פתרון אחר. הפתרון אכן ישנו. שכל מוסד אורתודוקסי יקח על עצמו להקצות אחוז אחד מתקציבו, אשר ילך לקרן כולל מרכזית אשר תנוהל בידי נציגים של כל אחד מהכוללים המרכזיים. תרומות אלו תהיינה די והותר בכדי להעלות את תלמיד הכולל לרמה של רווחה כלכלית, ומעל הכל – זה יציל את אשת החיל שלו מהרס פיזי. בנוסף לכך, כאשר יתקבע בתודעה שאברך כולל יכול לחיות לכל הפחות ברמת חיים סבירה מבחינה חומרית, הדבר יעודד תלמידים מעולים נוספים, להם פוטנציאל להיות אברכים, אשר יקדישו לתורה את חייהם. ישיבות לא תצטרכנה עוד לדחות תלמידים מעל פניהן. לא יקרה עוד, שר' חיים מבריסק פוטנציאלי, שחזון אי"ש פוטנציאלי, ידהה אל תהום הנשייה. מעל הכל, לא נגרור עוד את אשת החיל שתטנף את ידיה בהשגת פרנסה תוך חיים של תשישות.