הקדמה לחטיבה אחת עשרה

שונות – הגות חובקת-כל

חטיבה זו, האחרונה, מכילה מספר מאמרים בנושאים שונים ומגוונים, אשר אינם נכנסים תחת ההגדרות של החטיבות הקודמות. לכאורה לא אמור להיות קשר ביניהם, אולם חדי-עין יבחינו, כי אכן תורתו ודרך חשיבתו של הרב אחת היא, והיא חולשת על כל התחומים, גם כאלו שלא היינו מעלים על דעתנו שעסק בהם. בחטיבה זו ניתן לעמוד על רוחב אופקיו של הרב, על רגישותו לכל פרט ולכל נושא שנוגע לישראל כאומה וליהודים כפרטים, וכן נגלה עוד נקודות נוספות שהרכיבו את אישיותו היחודית.

המאמר הראשון, "הים" הינו תאור מלבב של מצוות תלמוד תורה, הכח האדיר הטמון בה והאופן בו הוא משנה את האדם מיסודו. מצוות תלמוד תורה, כך אומר הרב, היא המבדילה בין היהדות לכל הדתות השונות שישנן.

במאמר "אחי, דוד", מספר הרב על חברו דוד סלומון, גר צדק שחור-עור, אשר מהווה דוגמא ומופת לטוב שבאדם, ליכולת של האדם לכבד הן את עצמו והן את הזולת, ולשלמות במידות האנושיות. מאמר זה מהווה תשובה ניצחת לכל אותם אנשים שטחיים אשר האשימו את הרב ב"גזענות", וביחוד יש לציין את העובדה שהוא נכתב בזמן שיאו של המאבק כנגד האנטישמיות של השחורים בארה"ב.

המאמר "תשובה לבעל תשובה" הינו מאמר יסוד בהדרכת יהודים בתחילת דרכם בשמירת מצוות. הרב מדריך את בעל התשובה על-מנת שידע מה עיקר ומה טפל, את מה להחשיב ולמה לא להתיחס, וסולל בפניו מסילה ברורה לעבר חיים יציבים ובריאים של שמירת תורה ומצוות, תוך התנגדלות לכל מיני מסלולים בלתי יציבים ובלתי אחראיים שהובילו בעלי תשובה למחוזות הזויים, שסופם שבר וחידלון.

המאמר "מה אירע לתנ"ך" מבכה את ההתרחקות מהרעיון היהודי המקורי והשורשי, אשר כל מי שלומד את התנ"ך מפנים אל תוכו. הלך הנפש הגלותי והתבוסתני, אשר קנה שביתה בקרב ציבור היראים, אינו אלא תוצאה הכרחית של הפסקת לימוד התנ"ך.

המאמר "חשבון נפש פנימי" יוחד לחרפה שבתופעת הנשים העגונות, אשר בעליהן מתעללים בהן בכך שמונעים מהן גט ותחת זאת סוחטים אותן לשם קבלת אותו גט. תופעה זו מצויה, לבושתגנו, בקרב ציבור שומרי המצוות, והרב יוצא נגדה בשצף קצף, תוך הצעת מתווה שישים לכך קץ, ובמסגרתו נידוי חברתי לאותם בעלים, ובעת הצורך – גם הכאה פיזית. ראוי בהקשר זה לציין את הספדו של הראשון לציון רבי מרדכי אליהו זצ"ל על הרב, שם רמז כי הרב היה לא רק נאה דורש, כי אם גם נאה מקיים, ושבמקרים חמורים של עגונות היה הרב, לבקשת הרבנות, שולח כמה מאנשיו ה"פחות נחמדים" לאותם בעלים ואלו היו מוציאים מהם גט במהירות הבזק.

במאמר "אין חסינות לזקנים" תוקף הרב את "נטורי קרתא" בשל תמיכתם באויב הערבי. הרב מדגיש, כי על-אף שלגיטימי לנקוט בעמדה אנטי-ציונית על-סמך מקורות מסוימים (אף כי זוהי בעיניו טעות חמורה), תמיכה באויבי ישראל מהווה חציית קו אדום שאין עליו מחילה, ואין כל הבדל אם הוא נחצה על-ידי חילוני שמאלני או על-ידי יהודי "חרדי" עוטה זקן ופאות.

המאמר "אמונה, ביטחון ושמחה" הינו מאמר מופת פילוסופי, בו הרב מתאר את התנוונותה הערכית של החברה המערבית כתוצר ישיר של השקפת העולם החילונית, הרואה בסיפוק ה"אני" את תכלית החיים. כנגד אובדן דרך זו, מציג הרב את השמחה והסיפוק היהודיים, הנובעים מההכרה בגדלות ה' ומהביטחון בו.

המאמר האחרון, "קנאות", מבאר את המושג לאמיתה של תורה, ומראה כיצד כל מושג, אף כי נראה ממבט ראשון שהוא נובע מהרגש, בשורה התחתונה הינו כפוף לגדרים תורניים ברורים.