הקדמה לחטיבה ראשונה

הקדמה לחטיבה ראשונה
יסודות ועיקרים – אמת מול זיוף – בתורה, בפוליטיקה, בחיים

 החטיבה הראשונה של כתבי הרב הינה שונה במהותה משאר החטיבות שתבואנה בהמשך. בעוד שאר החטיבות תתמקדנה בנושא מסוים במשנת הרב מבין שלל הנושאים בהם עסק הן בכתב והן בפעילויותיו הציבוריות השונות, הרי שחטיבה זו כוללת נושאים שונים ומגוונים, אשר במבט שטחי לא נראה כי קיים קשר, המחבר בין כולם. אולם כל המעיין בכתבי הרב לומד לפני הכל להתבונן בעמקות בכל נושא ולא להתפתות להבנה שטחית, ולכשמתבוננים רואים כי אכן הקשר קיים. אותו קשר, אותו חוט שני העובר בין כל המאמרים שיובאו בחטיבה זו, הינו הדבקות המוחלטת במושגי האמת מתוך התבוננות מושכלת במציאות ומתוך סירוב מוחלט שאינו משתמע לשני פנים להיגרר אחר כל השקרים המוסכמים, אותן מוסכמות השואבות את כוחן מכך ש"כולם" חושבים כך. אותו "כולם", לימדנו הרב, שווה "כלום" (לא רק בגימטריה, גם במציאות). אותו עיקרון של הסרת המסווה מעל פרצופי הצביעות, של העמדת האמת על תילה, בכל תחום שיהיה – אותו עיקרון הוא הבריח התיכון, המבריח בכל המאמרים הללו מן הקצה עד הקצה. לכן, על אף שהנושאים הישירים של מאמרי חטיבה זו הינם מגוונים, הרי שבעומק הדברים, לכולם יסוד משותף. ומכיוון שיסוד זה, של העמדת האמת על תילה וניפוץ מושגי השקר, היה כה מרכזי וכה עיקרי במשנת הרב, בחרנו דווקא במאמרים הללו, שלהם תהיה הבכורה והם יובאו בחטיבה הראשונה של אוסף זה. מובן מאליו, כי היסוד שהזכרנו קיים גם במאמרים נוספים, אשר נכללו בחטיבות אחרות - הרי מכיוון שעל יסוד זה עמד הכל, אי אפשר שלא למוצאו גם בשאר המאמרים. אולם השתדלנו לרכז כאן את אותם מאמרים, בהם היסוד הנזכר מקבל משנה תוקף והוא בולט במיוחד כעיקר המאמר. כמובן, הדברים אינם מוחלטים, יתכן וישנו מאמר שראוי היה להיות בחטיבה אחרת, וכן להיפך – יתכן ולא הכנסנו מאמר כזה או אחר לכאן, אף כי היה ראוי. מכל מקום, השתדלנו לעשות כמיטב יכולתנו בכדי שהאוסף יעמיד כל דבר במקומו הראוי, ואם שגינו – אנו מבקשים שידון אותנו הקורא לכף זכות.

סקירה קצרה של תוכן המאמרים

המאמר הראשון, "חכמים וטיפשים" עוסק בניפוץ האשליות לפיהן ערביי ישראל נאמנים למדינה, ושערביי יש"ע (אלו המכונים "פלשתינאים") ייוצגו על-ידי "מתונים" מטעם ישראל. הוא מראה את הגיחוך שבהכרה ב"עם" זה תוך עמידה על כך שאנחנו נחליט מי מייצג אותו. כמו-כן, השקר המוסכם לפיו עליית רמת החיים של הערבים תגרום להם "להתמתן" מנופץ כאן ביד אומן. ממרחק של שנים מסתבר, כי כל תחזיותיו של הרב התגשמו אחת לאחת.

 המאמר השני, "גויים, צ'ולנט ותורה", מציג את מרכיבי הזהות היהודית של רוב העם כיום בארץ ובגולה, ומוכיח כי זהות הבנויה על המרכיבים הללו עומדת על כרעי תרנגולת. יש רק סיבה אחת אמיתית עבור יהודי להחזיק בזהותו היהודית, והיא התורה והמצוות. ככל שינסו למצוא סיבות אחרות, הן תהיינה שקריות ולא תחזקנה מעמד.

 המאמר "ארץ ישראל – הסוגיה האמיתית" עושה סדר בשלל הטיעונים שלנו בסכסוך מול הערבים. הרב מפריך אחד לאחד את כל אותם צידוקים המועלים על נס על-ידי דוברים יהודיים בארץ ובעולם כגון העובדה שפעם היינו כאן וכגון מסכנותנו בעקבות השואה וכן הלאה. נותרה סיבה אחת אמיתית – ה' נתן לנו את הארץ, היא שלו והוא הפקיד אותה בידינו.

המאמר "אבל אנחנו כן שונים" מורה מדוע אין להתבייש בכך שאנו עדיפים על הגויים, על אף ההאשמות בגזענות. האמת לא תשתנה בשל צעקותיהם של יפי הנפש, ולעצם הטענה – איננו עדיפים בגלל גזע או צבע עור, אלא רק מסיבה אחת – "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

"מורה נבוכים למיואשים" הינו מאמר מופת, המדריך את איש האמת בנתיבות החיים ומחזק את רוחו בכדי שלא יירתע מפני הרוב המבקש לדכאו. המאמר מסביר מדוע האמת אינה נחלת הרוב, וקיומו של העם היהודי לכשעצמו הינו התרסה כנגד רוב העולם שדוחה את אמונת ישראל – מאמר חובה לכל מהפכן יהודי.

"על אנשים מציאותיים ובעלי חלומות" סובב על עיקרון דומה במקצת למאמר הקודם. כאן מעלה הרב על נס את האידאליזם אל מול הפרגמטיות. הוא חושף את אפסותם ואת ריקנותם של כל אותם אנשים "ריאליים" אשר אינם מאמינים בשום ערך ואינם מוכנים להתמסר לשום רעיון, מתוך מחשבה כי בדרך זו של חוסר שדרה אידיאולוגי אפשר לנהל עם ומדינה. כאבטיפוס של אותם אנשים מביא הרב את שמעון פרס.

"על טבח הערכים היהודיים" הינו מאמר עוצמתי, המקפל בתוכו את מרבית הסתירות הבלתי ניתנות ליישוב שבין היהדות לתרבות המערב. הרב קורא תיגר על אלו אשר פוסחים על שתי הסעיפים וטוענים כי היהדות והדמוקרטיה יכולות לחיות יחדיו. במקור נכתב המאמר תחת הכותרת "מושגים", אולם אחר הטבח בסברה ושתילה, כאשר נוצרים שחטו מוסלמים בכפרים אלו שבלבנון, והעולם כולו, ובתוכו השמאל הישראלי הזדעק על כך שישראל ידעה מהעומד להתרחש ולא מנעה אותו, ראה הרב צורך להביאו שוב תחת כותרת זו, וזאת בשל העובדה שלשמאל הנגוע בשנאה עצמית הצטרפו לא מעט חובשי כיפות אשר מנסים לחיות בשני העולמות. משפט הפתיחה ומשפט הסיום נוספו בהקשר של הטבח הנ"ל, פרט לכך, המאמר המקורי מובא בשלמותו.

במאמר המשעשע "מה היה קורה אילו" מעביר אותנו הרב במכונת הזמן לתקופת התנ"ך – זאת על-מנת להמחיש בפנינו את ההבדל התהומי הפעור בין תורת משה לבין תרבות מתיווני זמננו. הנושא המסוים העיקרי שנידון בו הוא התנגדות התורה לנישואי תערובת בין יהודים לגויים.

אף המאמר "זיוף גס" עוסק באותו הבדל, הפעם בשימת דגש על מעמדו המשפטי של הגוי במדינה יהודית על-פי ההלכה. שוב הרב משים את אנשי השמאל ותומכיהם ה"דתיים" ללעג ולקלס.

המאמר "תסמונת דל"ת" מתאר בחיוך, המסתיר כאב נוקב עד התהום, את תופעת אותם אנשים שמדקדקים בכל מיני מצוות פרטיות, אולם אינם תופסים את המושגים העומדים מאחורי המצוות, וברגע המבחן מתגלה כי כל אמונתם אינה אלא טקס פולחני ללא משמעות פנימית. כותרת המאמר ניתנה על שם המנהג המוכר, המבוסס בהלכה, של הארכת המילה "אחד" בפסוק הראשון של קריאת שמע. משום מה, דווקא דוגמא זו לא הוזכרה במאמר אשר נדפס ב"ג'ואיש פרס", למרות שפורסם תחת הכותרת הזו. היא הוזכרה, לעומת זאת, במאמר אשר נדפס כעבור כשנה וחצי בירחון פנימי של התנועה בארה"ב – "כהנא מגזין". את המאמר הראשון מבחינה כרונולוגית הבאנו תחת הכותרת "תסמונת דל"ת (א)", ואילו את השני – תחת הכותרת "תסמונת דל"ת (ב)".

  המאמר "ציונות, כהניזם וגזענות" נכתב בסמוך לחקיקת "החוק נגד גזענות". הרב מעמיד את הקוראים מול הצביעות שבחוק זה, אשר נחקק על-ידי אלו אשר כה הזדעקו כאשר עצרת האו"ם השוותה את הציונות לגזענות. הוא מוכיח צעד אחר צעד כי מי שתומך בחוק הנוכחי, חייב להסכים עם החלטת האו"ם, וכן להיפך. הניסיונות הנואלים לשמר את העיקרון של "מדינה יהודית" ועם זאת להכריז עליה כ"דמוקרטית" אינם אלא הצביעות בהתגלמותה.

המאמר "קומי רוני בלילה" מעלה מעל פני השטח נקודה נוספת של סתירה מוחלטת בין תורת ה' לערכי המערב. המאמר נכתב בעקבות האסון בו נהרגו 22 ילדים אשר יצאו לטיול מפתח-תקוה והאוטובוס בו נסעו התנגש ברכבת. הרב קושר את האירוע לחילול השבת בפרהסיה אשר נערך באותה עיר קודם לכן בתמיכת ראש העיר, ומדגיש שלפי התורה אכן קיים קשר בין חטא לעונש, ושה' איננו סנטה קלאוס שתמיד מחייך כפי שחושבים אלו אשר התחנכו על ברכי תרבות המערב.

"יהודי, גוי, יהדות והגינות" לוקח את אותן סיסמאות המופרכות לאוויר בידי אלו השואפים לטשטש את ההבדלים שבין התורה לבין ההשקפה המערבית ביחס לשוויון בין ישראל לעמים ומראה כיצד התורה וחז"ל דברו באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים. בכך מוסר הלוט ונחשפת צביעותם של המטשטשים למיניהם, כולל אלו הקרויים "דתיים".

גם המאמר "הבנה" עוסק בניפוצן של קלישאות נבובות. הפעם מדובר על "חוסר ההבנה" אשר בגינה לא מגיעים לפתרון הן בסכסוך הישראלי-ערבי והן בעימות הדתי-חילוני בישראל. הרב מראה כיצד אין כל בעיה של הבנה, כולם מבינים זה את זה, ודווקא בשל כך ישנו עימות. מוטב להביט למציאות בעיניים מאשר לנסות לטייח אותה.

המאמר "לישב בשלווה – לא בעולם הזה" מעלה אף הוא את הסתירות העצומות שבין היהדות לליברליזם המערבי, הפעם תוך כדי תיאור היסטורי של מהלך האירועים אשר יצר את הריחוק שבין היהודי המודרני לצור מחצבתו, היהדות השורשית.

המאמר "התגויותה של האורתודוקסיה" מתאר את המציאות בארה"ב בזמנו של הרב, כאשר מצד אחד רבים התעוררו לשוב לקיום מצוות התורה, אולם מושגיהם נותרו מערביים-דמוקרטיים-ליברליים. תופעה זו, לצד מציאות של דתיים מלידה אשר ינקו את הערכים המערביים, הולידה "יהדות" אשר חיצוניותה דתית אך פנימיותה חילונית-מערבית. כדרכו, מעמיד הרב את הקורא בפני המציאות ומכריח אותו לבחור.

במאמר "ירושלים – לא שלום ולא רצון טוב" רואים שוב את כשרון הניתוח של הרב, אשר לוקח עוד סיסמא נדושה, מעיין בתוכנה וחושף את השקר העומד מאחוריה. במאמר זה מוכח מדוע בעוד שיתכן דו-קיום בין כל מיני קבוצות של אוכלוסייה בארה"ב, לא יתכן דו-קיום בין ערבים ליהודים במדינה יהודית.

במאמר "דיבר, ולא יקימנה?" מרענן הרב את זכרוננו לכמה אמיתות יסודיות אשר היו ברורות בעבר, אולם הלכו ונתעמעמו בעידן המודרני, בו הדעות הכוזבות החדשות דחקו את ה' ממרכז הבימה ההיסטורית למקום נידח ובלתי רלוונטי. כך גם הפך המושג של שכר ועונש לנחלת העבר, והרב מחזיר עטרה ליושנה.

במאמר "עול מלכות שמים" מראה הרב כיצד "לומדים עיתון". הוא לוקח ארבעה מקרים שהופיעו בעיתונות וביד אומן מקשר ביניהם בכדי להראות שהכל נובע מאותו שורש – הסירוב של יהודים לקבל על עצמם עול מלכות שמים ולקיים מצוות משום שה' צווה.

"אתגר לרב ריסקין" הינו קריאת תגר על הצביעות והזיוף של אלו המסלפים את דבר ה' בכדי שיתאים להשקפותיהם המערביות, במקרה הזה בדבר מעמד הנכרי בארץ-ישראל. תוך כך מתגלה שהללו מוכנים לעוות ולסלף את דברי הקדמונים בכל האמצעים העומדים לרשותם, וכמובן – הם מתחמקים מעימות פומבי על הסוגיות השונות, כי הם יודעים מה תהיינה תוצאותיו.

במאמר האחרון, "ספרי חיים וספרי מתים", שוב מעמת הרב את היהדות המקורית אל מול הזיוף המודרני. הפעם הוא מתעכב על המושג של יראת ה', אשר בעיני המחדשים אינו תואם את רוח הנאורות והליברליזם, כאשר בצביעותם הם טוענים שיש להדגיש יותר את אהבת ה', שעה שלאמיתו של דבר אין בהם לא מזה ולא מזה.