הקדמה לחטיבה שמינית

הקדמה לחטיבה שמינית

תבונה מדינית ופוליטית – ביטחון אמיתי בה' – כנגד ננסי ימינו

חטיבה זו של מאמרים נועדה להביא את עיקרי משנתו של הרב ביחסו לזירה המדינית וליחסים הבינלאומיים השוררים בה. כידוע לכל, הרב אחז בתפיסה שונה במהותה מזו הרווחות במסדרונות משרד החוץ הישראלי, וזאת עקב הבנתו הבסיסית, כי ה' אלוקי ישראל הינו הגורם המרכזי בזירה העולמית, אשר יכריע את גורל עם ישראל, כמו גם את גורל העולם כולו. למעשה, כל מי שאי-פעם התבונן בתפילת ראש השנה אמור היה לקלוט זאת מיד, אולם יחודו של הרב היה בכך שהוא לקח את אותו עיקרון מתוך המחזור והסידור, התנ"ך והגמרא, המדרשים והפירושים, והוציא אותו אל רשות הרבים הציבורית, וכנגד עולם ומלואו לא בוש מלהכריז כי אכן ה' הוא מלך על כל העולם כולו, ואף נשיא ארה"ב כפוף אליו.

פרט ליסוד הזה, קיים היה יסוד נוסף, פחות מוכר במשנת הרב, והוא ההבנה הברורה, כי יחסים בין עמים ומדינות בנויים אך ורק על אינטרסים, לא על "מוסר" ו"ערכים משותפים" ושאר כל ההבלים שמלעיטים עלינו בנאומים ובטקסים. לאור זאת, עלינו להתיחס בערבון מוגבל ביותר לכל הגינויים למיניהם שאנו מקבלים מהקהילייה הבינלאומית, ואל לנו לצפות כלל לעזרת מאן דהוא במידה ונותקף בשעה שלא יעמוד לאותו "בעל ברית" אינטרס לעזור לנו. הביטחון במצפון העולם כבר קבר ששה מיליון יהודים בשואה, ואין צורך בקרבנות נוספים.

הפועל היוצא משני העקרונות הללו הינו שאין ליהודי בעל ברית קבוע למעט ה' אלוקיו, ואל לו לבטוח בגוי כלל – ניתן לקיים יחסי חוץ עם מדינות כאלו ואחרות על בסיס אינטרסים משותפים, אך לעולם לא על בסיס של "ערכים" וכדומה. בשורה התחתונה, הבידוד המדיני – אותו בידוד אשר רוב הישראלים כה חרדים ממנו – הוא הברכה הגדולה ביותר, ואם נשרה בו מתוך ביטחון בה', אזי נהיה ראויים לגאולת "אחישנה" בפאר ובהדר, וכפי שנתבאר בארוכה בפרקים המוקדשים לכך ב"אור הרעיון".

 המאמר הראשון, "די לקינות", נכתב על רקע טבח הספורטאים במינכן ושחרור שלושה מחבלים כעבור זמן קצר בידי ממשלת מערב גרמניה ככופר עבור חטיפת מטוס (הפרטים מובאים בהערת השוליים הראשונה במאמר). הרב עומד על הטיפשות הגלומה באותה "תדהמה" שאחזה בממשלת ישראל עקב השחרור, ובטיפשות הכללית שבהסתמכות על "ידידינו בעולם" שיפעלו למעננו. תחת זאת, הוא קורא לממשלת ישראל להבין כי רק היא יכולה לערוב לביטחונם של יהודים בעולם, ושהגיע הזמן לביצוע פעולות בהתאם.

במאמר "הגיע הזמן" מרחיב הרב בעניין חובת השעה המוטלת על כל יהודי להבין כי ביכולתו לשנות את מהלך ההיסטוריה ושאל לו לפתח גישה פטאלית לפיה הגורל נקבע מראש. הרב קורא להקמת ארגון יהודי מקצועי אשר יוציא לפועל פעולות הכרחיות להצלת יהודים, ואשר בשונה מ"הליגה להגנה יהודית" ומתנועת "כך", יהיה זה, מסיבות מובנות, ארגון סודי והרמטי, אשר שדה פעילותו יהיה היכן שתנועה פוליטית חוקית מנועה מלפעול. הרב גם מעלה תהייה כיצד ההיסטוריה הייתה נראית אילו ארגון כזה היה מתנקש בחייו של אדולף היטלר ימ"ש לפני שעלה לשלטון.

"המטרד" נכתב בעת מלחמת יום הכיפורים בתגובה לגישתה המתרפסת של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר כלפי הממשל האמריקאי. שם שוטח הרב את משנתו בעניין הגישה הראויה להינקט על-ידי ישראל בזירה הדיפלומטית, גישה הבנויה על ההבנה שעם ישראל אינו מונהג בידי גורמי ה"הגיון" וה"מציאותיות", כי אם על-ידי דבר ה', המנווט את ההיסטוריה וקובע את גורל עמו.

במאמר "הבלתי מנוצחים" מקשה הרב כיצד זאת, שאותו צה"ל בלתי-מנוצח שהכריע בששה ימים את מדינות ערב במלחמת תשכ"ז כעבור שש שנים ספג אבידות קשות במלחמת יום הכיפורים. הסברו של הרב הינו שצה"ל אינו "חזק" ולא "חלש" אלא כפי שה' עושה אותו, והכל תלוי בנאמנות לתורה ובמהלכיו של ה' להביא את הגאולה אף כשאיננו ראויים לכך. המפתח לגאולה הינו ביטחון בה', דבר שחסר לא רק אצל החילונים, כי אם לדאבוננו גם בקרב שומרי המצוות שאינם מבינים את מהותן הפנימית.

במאמר "בין ישראל לעמים" מוכיח הרב את אלו החרדים מפני בידודו של היהודי בעולם, הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי, והוא מעלה על נס את הברכה שישנה באותו בידוד. את האיום של האו"ם להוציא את ישראל משורותיו הוא רואה כברכה, כפי שהוא מברך על כל כישלון של היהודי בארה"ב להתקבל לחברה האמריקאית.

"ואז הגיע וולטרס" הינו מאמר קלאסי של רב, בו הוא לוקח מאורע בינלאומי שלכאורה אינו קשור אלינו ולומד ממנו לקחים נוקבים ביחס לזירה הבינלאומית, לציניות של המדיניות האמריקאית ולהשלכות המעשיות שעלינו ללמוד מכך – ביטחון בה' לבדו והבנה שאין כל בעל ברית אחר שיעמוד לצדנו תמיד, ושעלינו לנצל את אותה ציניות בינלאומית גם לטובתנו, ולחדול מהפחד המשתק אותנו בבואנו לנקוט פעולות הכרחיות בשל החשש מ"העולם".

המאמר "ישראל תשרוד בלא סיוע אמריקאי" אף הוא עומד על שני עמודי מדיניות החוץ של הרב – ביטחון בה' והבנה שהזירה הבינלאומית מתנהלת לפי אינטרסים. הרב עורך חשבון מדוע ארה"ב תומכת בישראל והוא מציע לך לחשוב היטב מה היא עלולה לאבד במידה ותפסיק. עם זאת, הוא מדגיש שההחלטה על כך נתונה בידי האמריקאים, ולנו אין מה להיבהל משום דבר שם יחליטו.

ב"עולם יקר" לועג הרב בציניות מושחזת לעולם הצבוע שאינו מרוצה מישראל. בכך הוא מראה כיצד צריך להתיחס לכל הביקורת הבינלאומית שישנה על ישראל שעה שהיא מגינה על עצמה – בפיהוק ארוך.

"מה יהיה" הינו מאמר ארוך מהרגיל, המתאר את תמונת המצב כשנה אחר פסילת הרב מהכנסת, כאשר האינתיפאדה בעיצומה והאיום הערבי גובר והולך, ולמולו עם יהודי מפוחד ומבולבל, אשר נושל ממורשתו ואינו יודע לאין פניו. הרב עושה סדר בזירה המדינית, מראה את הגיחוך שבפחד מפני ארה"ב, את העוצמה הטמונה בביטחון בבורא עולם, וזאת תוך הבאת דוגמאות היסטוריות, ואת ההכרח שבהחלפת השלטון והקמת שלטון של תורה תחתיו.

המאמר האחרון, "שיעור בסוגיית עיראק" הינו ארוך עוד יותר, אולם כל מילה ממנו ראויה לעיון מעמיק. לפנינו מאמר יסוד, המהווה את אחד מנכסי הצאן ברזל של המחשבה המדינית היהודית בדורות האחרונים. התקופה הייתה תקופת ההמתנה שבין פלישת עיראק לכוויית לבין התקיפה האמריקאית בעיראק, כפי שמפורט בהערת השוליים הראשונה. הרב מלמד במאמר זה כיצד יהודי האמון על הרעיון ולפיו כל מאורעות העולם מנוהלים בידי ה' אמור להתיחס לאירועים. כמובן, הביטחון בה' מהווה את אבן היסוד של המדיניות אותה הרב קורא לנקוט, והשיבה המלאה אל ה' מוצגת כתנאי הכרחי לגאולה. אף היסוד השני אותו הזכרנו לעיל, יסוד הפיכחון וההבנה הברורה כי יחסים בינלאומיים נקבעים על-פי אינטרסים – אף יסוד זה מקבל ביטוי נרחב במאמר.