הקדמה לחטיבה תשיעית

ראיה היסטורית – בפרספקטיבה של דורות

אחת התכונות המובהקות להן זכה הרב הייתה צורת ההסתכלות הרחבה על כל נושא והתובנה לפיה לכל דבר ישנו שורש ועיקר, שהיא הפך צורת ההסתכלות השטחית אשר כה רווחת בקרב רבים ממקבלי ההחלטות. ידיעת ההיסטוריה והמסקנות העולות ממנה ליוו את הרב לכל אורך שנות פעילותו, והיה בו שילוב נדיר של ידע היסטורי נרחב ביותר (ביחוד בתולדות ישראל, אך גם בתולדות העמים) עם תפיסה, הבנה ויכולת ניתוח מבריקה, אשר אפשרה לו לגזור מסקנות מעשיות מלימוד אירועי העבר. השואה באופן מיוחד הייתה נושא שלקחיה ההיסטוריים המקיפים העסיקו רבות את הרב. הוא ראה כל העת את תולדות עמנו נפרסים לנגד עיניו, ומתוך השקפה תורנית ברורה, לפיה ה' מוליך את גלגלי ההיסטוריה לעבר הגאולה השלמה, אשר תבוא באחת משתי דרכים, תפס כל אירוע אקטואלי וניתח אותו לאור הידע ההיסטורי.

המאמר הראשון, "אלוקי ההיסטוריה", נכתב ביום הרביעי למלחמת יום הכיפורים. מאמר עוצמתי זה מעמיד אותנו על משמעותה האמיתית באמונה באלוקי ישראל, אמונה שנבחנת בעולם הממשי ולא בתיאוריה. הרב מראה כיצד מאז ומעולם עמד היהודי הבטוח בבוראו כנגד כל החישובים ה"הגיוניים", ושתמיד אלוקי ההיסטוריה עמד לצידו.

במאמר "האיסלם מגיע", אשר נכתב עם עליית חומייני לשלטון, מכניס הרב את האירועים לתוך מסגרת ההסתכלות של נביאי ישראל, והוא צופה את נפילת העולם המערבי, כמו גם את נפילת האיסלם, אחר שה' יעלה אותם כלפי מעלה ותוגדש סאת גאוותם. מלחמת גוג ומגוג מקבלת במאמר זה צביון ריאלי, ודברי הנביאים מקבלים חיות כאילו הם מתרחשים בפנינו כעת. הרב לועג במאמר זה לאנשי התרבות המערבית, שאינם מסוגלים להבין אנשים בעלי ערכים שהם מוכנים למות למענם.

"כתב הגנה על האלוקים – התמודדות עם השואה" הינו אולי המאמר הקשה ביותר לקריאה שהרב כתב מימיו, אולם באותה מידה זהו מאמר שבו יותר מכל מאמר אחר מתבטא באופן ניכר כיצד היה הרב דבק בבוראו ובמידת האמת שבו, אף כשמדובר בנושאים הרגישים והכואבים ביותר. הרב יוצא חוצץ כנגד הגישה לפיה "איננו מסוגלים להבין" את הסיבות לשואה ורואה בכך מבחן קריטי לאמונה. הידע ההיסטורי של הרב עומד כאן לצדו, ובעזרתו הוא מעמיד את יסוד האמונה של שכר ועונש לכלל ישראל על-פי מעשים.

מאמר זה של הרב עורר תגובות קשות בקרב רבים שלא היו מסוגלים להכיל את האמת הנוקבת שבו, ועל-כן נאלץ להגיב ב"עוד הערה אחת אחרונה". באותה עת התרחש אסון ההתנגשות בין רכבת לאוטובוס בצומת הבונים, אליו התיחס הרב במאמר "קומי, רוני בלילה" שבחטיבה הראשונה. בהערה זו הרב מקשר בין שני הנושאים – השואה ואסון האוטובוס, ומבסס את היחס לשניהם על העיקרון, ולפיו הקדוש ברוך הוא א-ל אמת, מעניק שכר ועונש ואיננו סנטה קלאוס.

במאמר ""זכור", "לא תשכח"" מראה הרב כיצד ראוי להתיחס לגרמניה כיום לאור השואה, וכיצד לומדים ממושגי התורה למציאות של ימינו.

במאמר "ליל הבדולח" הולך הרב חמישים שנה אחורנית ומצביע על הישארותם של רוב יהודי גרמניה וסרובם לעזוב אף אחר שהיטלר עלה לשלטון והחל לבצע את תכניותיו. הרב עורך השוואה מבהילה למצב של היהודים כיום בעולם המערבי ומסיק שכל הלקחים ההיסטוריים הנבובים אותם מנסה הממסד היהודי להנחיל הינם חסרי משמעות, בעוד הלקח האמיתי היחיד הינו החובה לברוח מבית הקברות ששמו גלות ולעלות לארץ ישראל.

"אבל מדוע דווקא בזמננו" הינו מאמר יסוד, המבאר מדוע דווקא כעת הוא זמן הגאולה, מתוך פרספקטיבת הסתכלות המתיחסת לתולדות ישראל ולתולדות האנושות מאז ומתמיד. ההתפתחות האנושית עוברת כאן סקירה מצד המחשבה האנושית, והכל ביחס לתכלית – הגאולה השלמה אותה מועיד ה' לעמו.

במאמר "השואה שהייתה" מראה הרב כיצד יש לעשות שימוש בגישה ההיסטורית, במה להתמקד ובמה לא, כיצד להתיחס לאושוויץ כמקום וכיצד לדעת מי באמת מסכן את העם היהודי ולהילחם בו. מדובר שם במנזר אותו רצתה הכנסיה הקתולית להקים באושוויץ, מה שהרעיש את העולם היהודי. הרב, כדרכו, אינו נסחף עם הזרם, אלא מצביע על עיקר וטפל, על לקחים מעשיים שיש ללמוד ועל היחס הנכון לשואה ולאפשרות שתקרה, חלילה, שוב.

המאמר החותם חטיבה זו, "קץ ההיסטוריה" הינו אחת הפנינים הספרותיות שהותיר הרב, בהדגימו כיצד מתיחס יהודי המחובר לאלוקיו למאורעות התקופה, וכיצד רואים את יד ה' בכלל מהלכי ההיסטוריה האנושית. הרקע הכללי למאמר מובא בהערה הראשונה בהרחבה, וכאן רק נציין שקריאת מאמר זה הינה חובה לכל מי שמעוניין לנסות ולעמוד על משנתו המדינית של הרב ולהתחקות אחר קצות דרכיו.