התגויותה של האורתודוקסיה

התגויותה של האורתודוקסיה

 "ומה ראו לומר [בתפילת שמונה עשרה ברכת] תשובה אחר [ברכת] בינה דכתיב "ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו', י')" (מגילה י"ז:).

 כבר בראשית הבריאה, קבע הקב"ה מושג בסיסי ביהדות וקרא לו "הבדלה". מאותו רגע שבו הובדלו האור והחושך והופרדו זה מזה בהיותם שונים, עמדה היהדות בתוקף ובקפידה על עיקרון הבהירות, ודחתה במחי יד כל ניסיון ליצירת מושגים ורעיונות אפרוריים, מבולבלים, בלתי מסודרים ושאינם ברורים. היהודי הובדל מהגוי, הקודש מהחול, הטוב מהרע. הייתה זו תורה, הייתה זו יהדות חד-משמעית, החלטית ויחודית, אשר מסר הכל-יכול לעמו ולעולם כולו.

 אותה תורה שיטתית קיבלה מבנה היוצר דרך חיים בעלת מושגים, כאשר אותה מערכת דעות, אותם מושגים מסוימים, מוחלטים ויחודיים מצויים בלב ליבה של קיום המערכת התורנית, בעוד המצוות המעשיות מהוות את המכשיר באמצעותו אותם ערכים ואותם מושגים יסודיים מקבלים ביטוי חיצוני. המצוות למעשה תרגמו את המושגים מהעולם המופשט ובאמצעות קיומן בפועל ובעזרת מערכת סמלית, הורידו אותן לעולם המעשה.

 אך ברי הדבר, שבלא תפיסה וקבלה של המושגים, הופכות המצוות לא רק לתרגילים חסרי משמעות, כי אם גרוע מכך. שכן אם היהודי דבק במושגים בלתי-נכונים והמצוות מעתה נעשות מכשיר לתרגום שלהם לעולם המעשה וליישומם והפעלתם של אותם מושגים במוחו ובחייו, אזי קיומה של המצווה הופך למעשה שלילי ומסוכן! ולכך התכוונו רבותינו כאשר המשילו את התורה לסם חיים או לסם המוות (יומא ע"ב:). ומסיבה זו אומר הספרי בעקב מ"ט – "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם - למוד הגדה". זאת, מכיוון ששם רואה האדם מהם המושגים והעקרונות של ה' ושל היהדות, מהי נשמת התורה, אשר המצוות – המהוות את המכשיר החומרי – מתרגמות לחיי המעשה.

 ומעתה עלי להתריע, כי ליהדות התורנית כיום נשקפת הסכנה הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, סכנה הסמויה מעינינו דווקא בשל הגידול המספרי שחל באורתודוקסיה בעולם המערבי, הן מחמת הריבוי הטבעי המואץ והתפשטותן של הישיבות, והן מחמת העלייה המספר בעלי התשובה המערביים, המודרניים.

 מצד אחד, אנו חוזים בשנים האחרונות בעליית קרנה של האורתודוקסיה, הן מבחינה מספרית והן מבחינת רמת הדקדוק במצוות בצורה אמיתית, ללא פשרות. כינונה מחדש של אותה יהדות של שמירת מצוות מדוקדקת הינה תופעה ראויה של הפניית העורף לאורתודוקסיה ה"מודרנית" אשר צמחה בעולם המערבי באותן שנים קשות שאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר שמירת המצוות בקרב יהודי המערב הייתה במצב של קריסת מערכות. אותה אורתודוקסיה "מודרנית" קמה כתוצאה ממה שנתפס אז בתור פשרה הכרחית אשר מטרתה הייתה לְשַׁמֵּר את היהדות התורנית תוך עריכת שינויים מסוימים, אשר ימצאו חן בעיני היהודים המודרניים בני אותו הזמן. נאמר מה שנאמר על מה שהיה אז – אולם כיום, ללא ספק, אין סיבת קיום לא אידיאולוגית ולא פרקטית לאותה "אורתודוקסיה" אשר מתפשרת כל העת הן על הרבה מושגים יהודיים והן על הלכות מעשיות. במובן הזה, הרי ששיקומה מחדש של היהדות התורנית המקורית עם שמירת המצוות הבלתי מתפשרת שלה הינה תופעה שעלינו לשבח מכל הלב.

 אולם באותו זמן, אותה יהדות מקורית, תוססת ופורחת בדקדוק ההלכה ושמירת המצוות – אותה יהדות עצמה איבדה בדרך כמה וכמה מושגים יהודיים בסיסיים, אשר בלעדיהם היהדות לא רק שאינה שלמה, אלא שהיא מקבלת אף צורה של זיוף. הדבר שנולד מכל המציאות הזו הינו יהדות תורנית-אמיתית מעל פני השטח (כשמסתכלים מבעד למשקפת של הלכות ודינים), ביחד עם השקפה מושגית מבולבלת ומעוותת, הקונה שביתה יותר ויותר מדי יום שעובר ועם כל מעשה פולחני שמבוצע.

 מהצד השני, קיימת האורתודוקסיה המודרנית, אשר עם היותה במגננה מתמדת בשל הפשרות ההלכתיות הניכרות לעין שהיא מבצעת, מכל מקום היא נחשבת בעולם המערבי לגורם משמעותי. במחנה זה לא רק ששורר חוסר יושר הלכתי, אלא גם, בדומה למה שהזכרנו ביחס למחנה התורני האמיתי, ששומר כראוי על ההלכה, גם במחנה זה ישנו בלבול, עיוות וסילוף של מושגים יהודיים, אמנם בצורה שונה וממניע שונה ממה שמצאנו בקרב קבוצת שומרי ההלכה המקורית. ובכן, האורתודוקסיה המודרנית שונה באופן משמעותי מזו המקורית לא רק באותם מושגים יהודיים בסיסיים אותם היא מעוותת, אלא חשוב מכך - בעוד שהתופעה הלזו בקרב מחנה נאמני ההלכה המקורית מתרחשת מתוך תום לב, הרי שבקרב האורתודוקסיה המודרנית, הרבה מהעיוות נוצר לא רק כתוצאה של בורות, כי אם גם בשל חוסר יושר – עיוות מכוון של מושגי היהדות המקורית.

 אולם ללא קשר למניע ולמקור, ברור הדבר, כי עיוות היהדות, אשר יוצר צורה מזויפת של התורה, הינו הסכנה הגדולה ביותר, הרבה מעבר לסכנת הרפורמה והקונסרבטיביות, תנועות אשר מוכרות בקרב כל היהודים שומרי המצוות כזיוף ואשר נמצאות מעבר לגדר. אולם כאן, כאשר מושגי התורה מעוותים על-ידי יהודים אורתודוקסים, הרי שנוצר לנו כביכול "צלם בהיכל" (תענית כ"ו:), הרי נוצר כאן דגם מזויף של יהדות, אשר אוּמַץ בלא שימת לב על-ידי כה רבים – לאמיתו של דבר על-ידי כמעט כל נאמני היהדות!

 כמובן שנושא מעין זה - דרוש שייוחד לו ספר בפני עצמו, ובטור הזה אין די מקום בשביל לומר את כל מה שצריך בעניין. אולם לעת עתה, נתיחס לעיוות היותר בוטה והפחות ישר של היהדות התורנית – זה אשר יונק מהאורתודוקסיה המודרנית, ואם נפרט יותר, מתופעת בעלי התשובה האורתודוקסים-מודרניים – תופעה אשר על אף היבטיה החיוביים, מהווה איום ממשי על היהדות התורנית.

 הבדלי הדורות שנוצרו בעת החדשה, במסגרתם ראינו מבוכה חסרת תקדים וחוסר יציבות רעיונית בקרב העם היהודי (וכן בעולם בכלל) – הבדלים אלו יצרו את תופעת ה"בעל תשובה". מדובר לעולם בבן למשפחה יהודית שהיא עצמה עברה בזמנו תהליך הפוך, דהיינו זניחת המצוות בידי הורים או סבים אשר התבוללו לחלוטין או חלקית (רפורמה, קונסרבטיביות). ילד זה, ככל שגדל, עבר את כל התהפוכות האידיאולוגיות השונות תוך חיפוש דרכו – חומרנות או שמאלנות קיצונית או סמים או כתות המזרח או כתות נוצריות למיניהן (ולפעמים כמה וכמה מהדברים הללו יחידו, או אף כולן), ולא מצא בהם סיפוק. ואז, באמצעות תהליכים כאלו ואחרים, האנשים האלו גילו לפתע (או מחדש) את שורשיהם היהודיים.

 לא כאן המקום לתאר את ערוצי התשובה השונים, את הקבוצות המגוונות ואת היחידים המסייעים בידי היהודי הצעיר המבקש "לגלות" את שורשיו. לעת עתה, נתמקד באותו בעל תשובה אשר מצא את דרכו לאורתודוקסיה המודרנית, בין אם עשה זאת דרך בית כנסת, ישיבה או רב. בעל התשובה המערבי הממוצע הינו אדם נורמלי ושכלי ואינו מופרע על-ידי בעיות פסיכולוגיות רציניות, יש לו רקע חינוכי טוב, הוא חכם ומושרש היטב במושגים הפוליטיים, החברתיים והאידיאולוגיים הבסיסיים של התרבות המערבית. הבעיה שלו היא שאלו אינם מספקים אותו, שמשהו עדיין חסר. את אותו "משהו" הוא מוצא בסופו של דבר באלוקים, כמו גם באומה ומעמד חברתי, המעניקים לו את השורשים והביטחון העצמי שהיו חסרים לו עד כה.

 ואז, כאשר האלוקים מוגש לפניו, כשלצדו הפולחן אשר מעניק לחייו משמעות ויציבות, מה שלא היה לו קודם לכן, מתחיל בעל התשובה שלנו את תהליך תשובתו. אולם זהו סוג של תשובה אשר במסגרתו הוא משמר את אותם ערכים פוליטיים וחברתיים שדגל בהם מאז ומעולם ואשר מעולם לא זנח, אותם ערכים אשר הוא עדיין רואה בהם ערכי יסוד חיוביים. בקצרה, בעל התשובה מן הסוג המדובר, המוצא את דרכו אל תוך האורתודוקסיה המודרנית, הינו בעל תשובה אשר שימר בקרבו באופן מובהק את החלק הארי של ערכיו הקודמים הלא-יהודיים תוך אימוץ הפולחן של האורתודוקסיה המודרנית אתה הוא בא במגע.

 התופעה הזו מתאפשרת עקב אופיים של המוסדות המודרדוקסים, בהם הצוות מורכב במידה רבה מרבנים ומורי-דרך אשר בעצמם, בשל סיבות פסיכולוגיות והשקפתיות, אינם מסוגלים לקבל על עצמם את השקפת היהדות המקורית ואת מושגיה באופן שלם.

 האורתודוקסיה המודרנית, בשל הצורך היסודי שלה ליצור התאמה בין היהדות התורנית לבין העולם המודרני, בשל שקיעתה בעומק תרבות המערב והשקפותיו, בשל המחיר הכבד ששילמה בכך שהמעיטה בערך לימוד התורה הן בהיקף והן בעומק, שעה שלימודי החול, לרבות האוניברסיטה, קיבלו יחס מועדף - בשל כל אלו היא אימצה היבטים נרחבים מהשקפת התרבות המערבית, ומיזגה אותם לתוך "היהדות". לא רק שלימודי החול בקרב האורתודוקסיה המודרנית גרמו לכך שההשקפה המערבית, על שלל מושגיה היווניים והליברליים הפכה לחלק מובנה באורתודוקסיה המודרנית, אלא שמעבר לכך, סגנון החיים שלה, במסגרתו מושם דגש חזק על לחיות בקרב הגויים ולבלות עימם את הזמן, הביאו מצב בו מי שינסה לדבוק בכל דבר אחר יחשב לעוף מוזר.

 ובכן, מושגים בלתי-תורניים ואנטי-תורניים מובהקים כגון דמוקרטיה מערבית, שוויון בין כל בני האדם וסובלנות כלפי ערכים לא תורניים הופכים לנכסי צאן ברזל של השקפת היהודים האורתודוקסים-מודרניים כולם, הרואים עצמם כנתינים בעולם תורני אשר כולל את ג'פרסון ואת רוסו ואת הליברליזם ואת כלל השקפת עולמה של התרבות המערבית. זהו עולמם של היהודים האורתודוקסים-מודרניים, המשמרים את המעטפת החיצונית של הפולחן, תוך שהם דבקים במושגים רעיוניים המצויים בניגוד קוטבי ליהדות עצמה.

 ועל-כן, כאשר "בעל תשובה" מלומד, בעל השקפה ליברלית או רדיקלית, עושה את צעדיו הראשונים לתוך עולמה של האורתודוקסיה המודרנית, טבעי הדבר, שהדגש מושם כמעט אך ורק על ללמדו את הפולחן, על-מנת שישנה את סגנון חייו כלפי חוץ. המושגים שהוא מביא עמו אל תוך בית הכנסת או אל תוך המוסד הלימודי בו הוא מבקש למצוא "יהדות" – מושגים אלו כמעט ולא נוגעים בהם, שכן הם מייצגים במידה רבה מאד את מה שהרב, המורה והקהילה עצמם מאמינים בו. וכאשר אכן קם רב אשר מבחין בעומק השגיאה שעושה אותו בעל תשובה, לעולם יניאו אותו מלטפל בה, מלדון עמו על אותם מושגים, זאת מתוך פחד שהדבר ירחיק את בעל התשובה והוא יאבד לאורתודוקסיה.

 במשך הזמן, כמובן, ככל שמספר גובר והולך של בעלי תשובה מן הסוג הזה נכנסים לקהילה, כך שהאחוז שלהם בקרב כלל חברי הקהילה נעשה יותר ויותר משמעותי, אותה קהילה לכשעצמה נעשית מושפעת על-ידי אותה צורת חשיבה, עד שכמעט בלתי אפשרי יהיה לרב, גם לו ירצה, לעמוד מול חברי קהילתו ולהכריז כי מושגי יסוד בתפיסת עולמם של רבים מבני הקהילה אינם נכונים. וכך נעשה הצעד האחרון, כאשר הרב עצמו נגרר צעד אחר צעד עד שהוא הופך להיות דובר ומליץ יושר עבור מושגים אנטי-תורניים, כך שנוצרת קהילה שלמה של שומרי פולחן פחות או יותר, אשר דוגלים ב"יהדות" בעלת ערכים לא-יהודיים ואנטי-תורניים.

חלק שני

 ליבת העניין בו אנו עוסקים הינה, כמובן, הסירוב, או אם תרצו חוסר היכולת הפסיכולוגית הן של בעל התשובה הליברל, המערבי, והן של היהודי האורתודוקסי-מודרני מלידה, לאמץ לליבם מושגים, אשר הסביבה המערבית הגויית בה גדל קבעה כי הם "רעים", "לא נכונים", "גזעניים", "מיושנים" וכדומה. היהודי האורתודוקסי-מודרני, יחד עם בעל התשובה המוצא את דרכו לתוך אותה קבוצה, מאמין באמת ובתמים כי המושגים המערביים, הליברליים, הם נכונים וצודקים, ועל-כן הם גם "יהודיים".

 השורה התחתונה והמכריעה כאן הינה חוסר היכולת וחוסר הרצון של המחנה האורתודוקסי-מודרני לקבל על עצמו עול מלכות שמים, אשר דורש מהאדם לבצע את רצון ה' ולא את רצונו שלו, עול מלכות שמים אשר תובע מהאדם לכופף את רצונותיו בפני רצון ה'.

 ובעוד שכל האמור לעיל נכון באופן כללי לגבי האורתודוקסיה המודרנית ככלל, הרי שלגבי בעל התשובה ישנה בנוסף לכך בעיה יחודית, בעיה הנוגעת מהותית לשורשי התשובה עצמה, אשר מביאה לידי סתירה יסודית בין המושג התורני הבסיסי של קבלת התורה בלא תנאים, דהיינו עול מלכות שמים, לעומת התהליך הכללי של התשובה כפי שחווה אותה בעל התשובה הממוצע.

 אדם שהינו בעל תשובה, "חוזר בתשובה" המגלה לראשונה את התורה והמצוות, הינו לעולם בגדר "מחפש". הוא הגיע מסגנון חיים מסוים אשר הותיר אותו בלתי מסופק, במידה רבה או מועטת, והוא מחפש דרך למלא את אותו ריק. לעיתים הוא עורך מסע חתחתים רעיוני בין אמונות ודעות שונות ומשונות. לעיתים דרכו אל היהדות הינה קצרה יותר. אך תהא הדרך אשר תהא, מבחינה מהותית יש כאן צד השווה לכולם – זוהי דרכו של אדם המחפש צורת חיים אשר תספק את צרכיו השכליים והרגשיים היחודיים.

 וכאן טמון הקושי הגדול, הסתירה המהותית, שכן היהדות דורשת מהאדם את ההפך המוחלט בדיוק. היהדות מחייבת את כריעת הראש, את כיפוף הצוואר תחת העול, את כניעת הרצון, את הקבלה השכלית והרגשית של חוקי ה' ומושגיו, בין אם היהודי "אוהב" זאת ובין אם לאו, בין אם הוא "מאשר" בין אם לאו, בין אם הוא "מסכים" בין אם לאו, בין אם זה מוצא חן אינטלקטואלי בעיניו ובין אם לאו. היהדות מחייבת שנקבל ונבין, כי בהיות ה' גם יודע-כל וגם כל-יכול, בהיותו הבורא אשר ברא את הטוב ואת כל מה שהוא טוב, הוא הניח בפנינו מושגים טובים ושלמים, ואין זה משנה עד כמה המושגים הללו נראים כבלתי קבילים בעיני שכלו של היהודי.

 בעל התשובה, כמו גם היהודי האורתודוקסי-מודרני מלידה שהינו אינטלקטואל, לעולם לא יוכל, או לא ירצה, לקבל יהדות כזו, והוא מחפש ביהדות את מה שהוא מעוניין למצוא. למרות בורותו הבסיסית ביהדות, ובשל יהירותו המובנית בתור אינטלקטואל ליברלי, הוא יוצר את ה' ואת היהדות בצלם ובדמות המקובלים עליו, ופעם אחר פעם מדובר באותה מערכת ערכים מערבית, ליברלית, נכרית ומתיוונת.

 וכך אנו חוזים ביצירתו הממשית של אותה דמות אגדית, של "הטובל ושרץ בידו" (תענית ט"ז.), היהודי האורתודוקסי-מודרני ובעל התשובה האורתודוקסי-מודרני אשר יחד עם כניסתו לעולם הפולחן היהודי הנינוח, הוא דוחה את המושגים הכואבים ומעוות ומעקם אותם בכוונה, ביוצרו יהדות מזויפת ובעמידתו על כך שהיא אמיתית.

 בישראל קיימות קבוצות כמו "עוז ושלום" (תנועת "שלום עכשיו" ה"דתית"), בארה"ב ישנם מעוזים של האורתודוקסיה המודרנית, כמו בתי הכנסת "אפר איסט סייד" ו"אפר ווסט סייד" במנהטן, שם אחוז ניכר מקרב חברי הקהילה הינם בעלי תשובה, אשר שואבים תמיכה מהרבנים האורתודוקסים-מודרניים של הקהילות, אשר הם עצמם כה מוטרדים על-ידי מושגים תורניים שקשה להם לאמץ – וכך נוצרת קהילה שלמה המבוססת על סילוף התורה.

 פרט לכך, ישנם גם יחידים כמו עורך העיוות השמאלני העדכני של היהדות. אדם אשר שורשיו האינטלקטואליים ועוגנו ההשקפתי מושרשים בברקלי וב- SDS ובכל המשתמע מכך הופך לבעל תשובה, ויתכן וזה נכון שהוא אכן מקיים את המצוות הפולחניות. אולם את שכלו ואת ליבו השאיר בסן פרנסיסקו, ואת כל דעותיו האנטי-תורניות והאנטי-יהודיות הוא מביא עמו אל תוך אותה "יהדות" שגילה מחדש, וכך נוצר "תיקון" המהווה את הרס היהדות. הבורות בקרב אותם אנשים היא עצומה, אולם עולה עליה היהירות אשר מרקיעה שחקים אף יותר.

 כמובן שזה מפתה מבחינת האורתודוקסיה לשמוח בכך שיהודים כה רבים "חוזרים בתשובה". אולם השאלה היא – האם הם באמת שבים? וּלְמָה הם "שבים"? בוודאי שלא ליהדות האמיתית, המקורית. בוודאי שלא ליהדות אשר קבעה בפנינו מושגים מוחלטים וערכים, אשר הינם ברורים ומחייבים לא פחות מהמעשים החיצוניים שנועדו לבטא אותם. מה שנוצר הינו זיוף בעל מימדים עצומים, אשר נוסד ועודנו נתמך על-ידי יהודים אורתודוקסים-מודרניים, אשר מרגישים שלא בנח עם ערכי היהדות האמיתית וכעת הם מצאו בעלי ברית ליברליים, שמאלנים רדיקליים בדמות זן מסוים של בעלי תשובה.

 חיוני הדבר, שיהודים שומרי מצוות יצביעו ללא לאות על הכשלים, החסרונות והסתירות הפנימיות שישנם בקרב האורתודוקסיה המודרנית (תמיד מתוך סובלנות ואהבה), ובאותו הזמן יקבלו מתוך אהבה ועידוד את בעל התשובה – אולם. אולם מתוך הצגה כנה וגלויה של התורה בפניו. מתוך הסבר כי היהדות מבוססת על המושג של עול מלכות שמים, על קבלת דבר ה' ורצונו בין אם הוא ערב לחכנו ובין אם לאו. נסביר לו, כי תשובה אמיתית של היהודי תלויה דווקא בזניחת אותו מניע אשר גרם לו מלכתחילה לחפש את היהדות – בזניחת השאיפה להביא את שכלו ורגשותיו לידי סיפוק.

 "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות פרק ב' משנה ד'). אלו המילים של רבותינו וזה המסר שצריך להעביר ליהודים בכלל ולבעלי התשובה במיוחד. האם בדרך הזו "נאבד" כמה יהודים? יתכן, אולם היהדות אינה סופרמרקט של דעות, ולא מודדים בה הצלחה באמצעות טבלה של רואה חשבון. לא משיגים דבר כאשר מביאים אלפי בעלי תשובה מדומים אשר לא חל כל שינוי בתפיסת שכלם, והמושגים שבתוכם נותרו עקומים, כך שהם נהיים למעשה לשומרי פולחן יהודי בעלי דעות נוכריות. לעומת זאת, אפשר לזכות לעולמות כאשר בעלי תשובה שבים באמת ובצורה מלאה, תוך שהם מכריזים לעיני כל – "בראש מורכן ומתוך הקרבת מושגי שכלי אליך ה', הריני מקבל על עצמי עול מלכות שמים".