ואז הגיע וולטרס

ואז הגיע וולטרס 

פגישה נוספת מני רבות נערכה במזרח התיכון, והפעם היה זה בדמשק. לשם, לבירה הסורית, הגיע ורנון וולטרס, שגריר ארה"ב באו"ם, על-מנת ללחוץ את ידו של נשיא סוריה חאפז אל-אסד, הם אכלו ושתו ביחד ובאופן כללי ניתן לומר ש"עשו שולם". וכאן, יהודים יקרים, טמונים מספר לקחים בסיסיים, אשר הינם כה חיוניים עבור אנשים נורמלים בעלי מערכת חשיבה נורמלית.  

שערו בנפשכם. באוקטובר האחרון, עוד השיבה ארה"ב את שגרירה מסוריה לאור ראיות חותכות למעורבות סורית בטרור, מעורבות אשר הגיעה לשיאה בעת נסיונו של מחבל להטמין פצצה במטוס של אל-על. הנה עמדה כאן ארה"ב, אשר שמשה קרבן להתקפות טרור משפילות; אשר חזתה כיצד אזרח שלה נרצח בדם קר על סיפונה של ספינת מסע; אשר החזיקה בראיות ברורות לכך שהסורים מתכננים, מסייעים ומעניקים מחסה למחבלים – הייתה כאן עדות בלתי ניתנת להפרכה על רצח מתוכנן של אזרחים אמריקאים ומערביים בידי הסורים, אותם סורים אשר במשך שנים שמשו כידה הארוכה של מוסקבה ואפשרו לה דריסת רגל באזור, תוך שהם מנהיגים מדינה בעלת שנאה פתולוגית למערב בכלל ולארה"ב בפרט.

ולמרות כל האמור – כעבור פחות משמונה חודשים – ערכה המדיניות האמריקאית תפנית של מאה ושמונים מעלות, וניתן לקרוא הידד, כל הפשעים והחטאים ירדו לתהום הנשיה, הונחו בצידי הדרך, ווושינגטון מבקשת "לשפר את היחסים" עם האויב המובהק של אתמול! מה כל זה בא ללמד אותנו? אלו לקחים עלינו להפיק מכך?

כל זה בא ללמד, שבעולמנו המאד לא מושלם, אומות אינן מעונינות במוסריות, ולא בחברות. במערכת השיקולים של כל מדינה ומדינה, קיים שיקול אחד הגובר על כל השאר – אינטרס עצמי. אינטרס עצמי זה מוביל מדינות מכל הסוגים לכרות בריתות ולהפר אותן ללא כל התיחסות לשאלות של מוסריות, דמוקרטיה ו"טיב" של המדינה המעורבת. אינטרס עצמי זה הוא שהוביל את ארה"ב במשך שנים להתעלם מאופיה של דרום אפריקה , ואז יום אחד לגלות שזו מדינה "בלתי נחמדה" . אותו אינטרס עצמי הוא שגורם לארה"ב להמשיך ולהתעלם מ"חוסר נחמדותן" של סוללה שלמה של מדינות שחורות גזעניות ודיקטטורות קומוניסטיות. אותו אינטרס עצמי הוא שגורם לברה"מ ולסין להתעלם תוך שוויון נפש מהאופי הלא כל כך דמוקרטי, ואשר אינו בדיוק תואם את ערך שלטון הפרולטריון , של מדינות כמו אירן וכוויית ופקיסטן ועוד מאה מדינות אשר אינן מתנהלות על-פי הדגם הסוציאליסטי. אינטרס עצמי ציני. זה, יהודי יקר, המפתח להבין מה מניע את רונלד ואת מיכאיל וכל ראש מדינה אחר בעולם. ואם כך הם פני הדברים, אזי עלינו להתבונן מה אמור להיות מובן מאליו לגבינו.

שני דברים לפחות ברורים כשמש. הראשון הינו שארה"ב מסוגלת לשנות את מדיניותה כלפי ישראל בכל רגע נתון בו תרגיש שהאינטרס שלה מכתיב כן. זה הולך לא רע בועידות של "בני ברית" ושל "הדסה" כשמצהירים שם על הידידות הנצחית שבין ארה"ב לישראל כמבוססת על "ערכים משותפים", אולם אין ולו דבר אחד משותף ביו ארה"ב לזאיר, טייוואן וערב הסעודית, ועובדה זו אינה גורעת במאומה מכך שוושינגטון רואה בהם בעלי ברית חשובים. מאידך גיסא, הרקע התרבותי המשותף והקשרים האנגלו-סקסים ההדוקים שישנם בין ארה"ב לבריטניה לא מנעו מהאומה שזה עתה נולדה בעולם החדש מלראות את בריטניה כאויב בעל הפוטנציאל המסוכן ביותר במאה השנים הראשונות לקיומה.

האמת לאמיתה הינה שאין לבטוח בשום מדינה באופן מוחלט. תהפוכות העיתים והדינמיות המדהימה של היחסים הבינלאומיים הינם כללי ברזל אשר הביאו לכך שגרמניה ויפן, אויבותיה המרות והקשות של ארה"ב רק מלפני 45 שנה הן היום בעלות בריתה החזקות ביותר. ארה"ב, בעלת ה"יחסים המיוחדים" עם ישראל, אם יורשה לנו להשתמש בביטוי הנדוש, יכולה מחר לשנות את יחסה כלפיה מהיסוד. זהו לקח עבור ישראל לעולם לא לסמוך, כפי שבפועל היא סומכת, על מדינה אחת, תהא אשר תהא (ואני אפילו לא נכנס כאן לעקרון היסוד ביהדות של לא לסמוך על שום עם, "ארור הגבר אשר יבטח באדם" (ירמיה י"ז,ה')). האמריקאים יכולים בקלות להפנות את עורפם כלפי ישראל, וכמובן שככל שהתלות של היהודים יותר גדולה, כך גם גדל הפיתוי בוושינגטון לנצל זאת כמנוף פוליטי לסחיטת ויתורים מישראל .

הלקח השני שניתן ללמוד הינו לקח מלבב למדי. הוא צדו השני של המטבע ביחס ללקח הקודם. אם סוריה, שהיא בעלת "תיק" כבד ואכזרי של אנטי-אמריקאיות הכולל חשדות כבדים למעורבות דמשק בפיצוץ בביירות בו נהרגו למעלה מ-200 נחתים אמריקאים – אם אותה סוריה יכולה כל-כך מהר לראות כיצד הכעס האמריקאי כלפיה מתאדה, מה משמעותם של דברים עבור אותם יהודים נפחדים וחסרי אונים אשר כה חוששים ודואגים ו...(הוסף את המיותר) לגבי תגובה אמריקאית אפשרית כלפי נורמליות יהודית?

כמה פעמים שמענו את זעקותיהם של אותם יהודים היסטריים המגלגלים עיניהם בדאגה ומתארים בפרוטרוט את התגובה הנוראית שעלינו לצפות לה מכיוונה של ארה"ב אם מאיר כהנא יעלה לשלטון ויממש את תכניתו לסילוק הערבים? פרטיה הנוראיים של תגובה זו חרוטים אצלנו מעל אפיקי החשיבה. אולם האמת הי שהגויים הם הרבה הרבה פחות אחוזי חרדה מהיהודים המפוחדים. הממשל האמריקאי באמת "לא שם" יותר מדי לא על יהודים ולא על ערבים. דאגתו המרכזית הינה אמריקה, וכך באמת צריך להיות. אחרי הכל, רונלד רייגן נבחר לתפקיד נשיא ארה"ב ולא לתפקיד נשיא הועד של טמפל "עמנואל" .

אמריקה תכעס בגלל גרוש הערבים מישראל. אמריקה גם זעמה כאשר ישראל הפציצה את הכור האטומי בעיראק. אמריקה מאד לא אהבה את פרשיית פולארד. אמריקה אינה אוהבת הרבה דברים שישראל עושה. אבל האם בגלל זה אמריקה תפגע באינטרס המרכזי שלה במזרח התיכון ותפנה עורף לישראל? לארה"ב ישנו אינטרס מרכזי אחד במזרח התיכון, וזה איננו נפט (אשר מסתכם בכדי 3% מהתצרוכת האמריקאית השנתית). אם ארה"ב תחליט אי פעם להוציא את כוחותיה המגנים על ערב הסעודית, כוויית ושאר מדינות המפרץ, אזי אותם שלטונות מלוכניים השרויים בשחיתות וריקבון לא ישרדו שבוע אל מול מורדים פנימיים – לאומנים, מרקסיסטים ופונדמנטליסטים איסלמים . הרבה יותר ממה שהאמריקאים צריכים את הערבים, אותם שייח'ים ומלכים של אותן אחוזות ימי-ביניימיות זקוקים נואשות למטריה צבאית אמריקאית. לאמיתו של דבר, הצורך האמריקאי האמיתי והיסודי במזרח התיכון הינו בעלת ברית חזקה ואנטי-סובייטית באזור.

כמובן, לוושינגטון יש כאן מגוון רחב מאד לבחירה. היא יכולה לבחור לבעלת ברית יציבה, נאמנה וחזקה כחות אדירים כגון אבו-דאבי, עומאן או ירדן... כשמורידים מסדר היום את כל האפשרויות המגוחכות, אין מדינה אחת העונה על צרכיה של ארה"ב ולו חלקית, חוץ מישראל. אין כמעט דבר אשר ישראל יכולה לעשות שיגרום לאמריקאים להרוס את האינטרסים של עצמם, וכדאי שאותם יהודים ליברלים החולים חולי נפש סופני יפסיקו להשליך מחרדותיהם המעוותות על האמריקאים. הערבים ילכו. האמריקאים יגנו. ה"עולם" (טוגו, סינגפור, פאפואה, יוון ועוד מעצמות כיוצא בהן) יזעם. ואז, כעבור חודשיים, יווצר משבר בינלאומי אחר, וישראל ואמריקה "תשפרנה" את היחסים ביניהן. וזה, יהודי נורמלי יקר, דרכו של עולם.

כל זאת, כמובן, רק בצרוף היסוד המכריע - שהיהודי יבטח בה'; שהיהודי ילך בדרכו של אלוקיו. ופה, יהודי יקר, קבור הכלב.