ויבכו העם בלילה ההוא

"ויבכו העם בלילה ההוא"

"אמר רבה אמר ר' יוחנן - תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה - אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כ"ט.). 

"וימאסו בארץ חמדה" (תהילים ק"ו, כ"ד).

"אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו, ואיננו נמצא כאן..." (מנהיג יהודי אורתודוקסי בלוס אנג'לס; הלוס אנג'לס טיימס; 1/5/88).

היה זה ליל המרגלים. הלילה בו "מאסו בארץ חמדה". האנשים אשר לא רצו לעזוב את ארץ מצרים עבור הארץ המובטחת – ארבע חמישיות מכל בני ישראל אשר שמחו מאד להשתחרר מעבדות, אך לא הייתה להם כל כוונה לעזוב את סירי הבשר שבארץ גושן שבמצרים; כולם כבר מתו עוד במכת חושך . וכעת היו אנשים אשר היו מוכנים לשוב למצרים, שעה שהקריאו מתפריט התאוות – "זכרנו את הדגה... ואת הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר י"א, ה').

העם היחיד בהיסטוריה אשר היה מוכן להמיר את ארצו תמורת בצלים ושומים.... העם אשר, כאשר שבו המרגלים מלתור את הארץ בכדי לדווח על ענקים ועל ארץ אוכלת יושביה, תוך בכי – "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, ל"א), קרא בתגובה – "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (שם י"ד, ד').

ויבכו העם בלילה ההוא. הלילה בו מאסו בארץ טובה, בארץ חמדה, בארץ אותה בחר ה' עבורם, הארץ אותה הוא ציווה עליהם להוריש ולשבת בתוכה. הם בכו לשווא באותו הלילה, ובתור עונש שמימי קשה של מידה כנגד מידה, קבע הקב"ה לדורי דורות את אותו הלילה בו בכה היהודי עבור גלות בו חפץ לחיות כליל הזיכרון הלאומי להגליית עם ישראל מארצו. הדבר שבכו למענו – אותו הם קבלו – על כל ההשלכות הקשות, המרות והנוראיות הנובעות ממנו – גלות.

בנים אנחנו לאבותינו; דבר לא השתנה. האבות חלמו על חיים במצרים, שם דבר לא היה חסר – דגים, קישואים, חציר, אבטיחים, בצלים ושומים. בניהם חיים באושר ובנחת בלוס אנג'לס ומכריזים בשמחה – "אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו, ואיננו נמצא כאן...".

"על אלה אני בוכיה, עיני עיני ירדה מים!" (איכה א', ט"ז) – כך קונן ירמיהו בשעה שראה את היהודים מאבדים את מולדתם והולכים לגולה.

מה היה אומר, איזו קינה היה מקונן, כמה מים היו יורדים מעיניו, אילו ראה את היהודי – "היהודי הדתי" של לוס אנג'לס – מבזה באופן כה בוטה את הארץ, כה עיוור ואדיש, כה ערום וחסר כל רגישות מינימלית לקדושה ולטהרה, כולו שקוע בסירי הבשר הכשרים למהדרין בגלות של הגוי, כך שלא חסר לו כלום, כך שהוא רואה את הגלות בתור מקומו הטבעי, כך שמתוך שביעות רצון הוא מואס בארץ חמדה, בארץ קדושה, בארצו של ה', והוא מצהיר מתוך עליזות ושמחה יתרה המהולה בבוז – "לוס אנג'לס! אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו, ואיננו נמצא כאן...".

דבר אינו חסר להם. חוץ מארץ הקודש; חוץ מקדושת הארץ הנבחרת; חוץ מהארץ בה ציווה עלינו האלוקים לגור; חוץ מריבונות במדינה משלנו; חוץ מהארץ אשר בגלל שאבותינו מאסו בה לפני 3,000 שנה, הביאו עלינו תשעה באב של צער ואסונות, אותו אנו הופכים כיום לבדיחה, בדיחה מרה.

אני מחזיק בידי את הלוס אנג'לס טיימס וקורא את המילים של אותו יהודי קטנטן בעל התפיסה הקטנטנה עוד יותר. הוא ורבו מבברלי הילס וקהילתם ובית הכנסת שלהם, כה מושחתים מבחינה רוחנית וכה שקועים בבשר ובחומרנות של הגלות אשר הפכה עבורם ל"בית". זה לא רק לוס אנג'לס, זה בורו פארק בברוקלין ומיאמי, צפון מיאמי והוליווד, פלורידה. וזה גולדרס גרין, לונדון וזה דאונסויו, טורונטו ומונסי וטינק וכל הגלויות המוזהבות, המוקפות בערוב מהודר, ובתוכם חנות פיצה איכותית, פאה נכרית מהוללת המגיעה עד לכתפיים, בית כנסת ושטיבל, רב ואדמו"ר, ומעל הכל – כסף ויוקרה ונוחיות והנאה – והיהודי קורא בקול – "אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו ואינו נמצא כאן!".

אולי באמת ליהודי "אורתודוקסי" לא חסר דבר. אבל יהודי שהוא באמת ירא שמים יודע כי עבור היהודי, עצם המקום ממנו כה מתמוגג הפקיד האורתודוקסי מבברלי הילס הוא מקום שאסור לגור בו.

"אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו ואיננו נמצא כאן...". והמקרא בוכה ומכריז – "וימאסו בארץ חמדה".

איזו השחתה של היהדות, ואיזה בזיון ליהדות ולארץ! איזה עיוות של כל מה שה' קבע! אותו אלוקים אשר הרג ארבעה מכל חמישה מאותם יהודים אשר סרבו לעזוב את מצרים, ואשר אחרי ששוחררו מהעבדות הרגישו כי "אין דבר שיהודי אורתודוקסי צריך שלא היה נמצא שם", אותו אלוקים שומע כיצד צאצאיהם בבברלי הילס ובלוס אנג'לס מתענגים להם בעושרם באותה גלות שהוא מתעב ואסר לדור בה. "אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו בלוס אנג'לס ואינו נמצא שם".

ורבותינו עונים כנגדו – "לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה נכרים , ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו א-לוה" (כתובות ק"י: (.

"אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו ואינו נמצא כאן בלוס אנג'לס או בבורו פארק". ורבותינו מכריזים, כי ה' אמר לאברהם – "אם נכנסין בניך לארץ מקבלין (עליהם) אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי" (בראשית רבה מ"ו, ח').

"אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו ואינו נמצא כאן בלוס אנג'לס", ורבותינו קובעים בבירור – " כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודה זרה " (כתובות שם).

ויותר מכל, עבור אותו תושב מדושן עונג מסיר הבשר הכשר למהדרין של בברלי הילס ושל מונסי, אשר נאנח בסיפוק לנוכח עירובו המהודר וחנות הפיצה המהודרת ואשתו המהודרת והמפונכרנת , וממלמל – "אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו ואינו נמצא כאן" – שדברי רבותינו יהדהדו ויבקעו אל תוך אותה פינה נקיה שיתכן ועדיין נותרה במצפונו וטרם עומעמה – ""וישבתם לבטח בארצכם" (ויקרא כ"ו, ה'), בארצכם אתם יושבים לבטח ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה" (ספרא בחוקותי פרשה א).

"אין דבר שיהודי אורתודוקסי זקוק לו ואינו נמצא כאן...". על כזה משפט השמים מורידים דמעות! בו טמון כל ההשחתה והסילוף של התורה! פה נמצא דור המדבר, ושוב, כאן נמצא זעמו של ה', אשר מועיד ליהודי של הגלות המאושרת תשעה באב ותו לא. כמה היטב הכיר ה' את עמו! וראו באיזו נימה של צער והשלמה הביעו זאת רבותינו –

""וישלח את היונה וגו' ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה" - יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון אמר אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותה [באופן דומה](איכה א', ג') "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח", אלו מצאה מנוח לא היו [ישראל] חוזרים [לארץ-ישראל], ודכוותה (דברים כ"ח, ס"ה) "ובגוים ההם לא תרגיע ולא־יהיה מנוח לכף־רגלך", הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים" (בראשית רבה ל"ג, ו').

היהודי הנצחי! לעולם אינו משתנה, לעולם מחפש מנוח לכף רגלו בלוס אנג'לס, גרמניה, ספרד, בבל ומצרים. והכל-יכול, ביודעו זאת – וביודעו שאם אי פעם ימצא מנוח, אזי לעולם הוא לא יחזור לארץ-ישראל, שם צווה לגור – הוא חקק בהיסטוריה שהוא לעולם לא ימצא מנוח מחוצה לה. היהודים האורתודוקסים בלוס אנג'לס שהינם כה רחוקים מלהיות באמת דתיים – על-פי התורה כפי שנמסרה מאת הבורא – חיים באשליותיהם הנינוחות והאומללות, דבקים בארץ הטמאה של הגויים ובעבודת אלילים ומצהירים כי בידיהם כל מה שנחוץ! כמה שהיהודי הזה מואס בארץ, וכמה שהוא הולך לשלם על כך! איך שהוא יושב לו על הקרקע בבברלי הילס בתשעה באב ועושה צחוק מיום החורבן והגלות, בה בשעה שאינו חש על עצמו לא כאב, לא חורבן ולא גלות. איך שהוא בונה לעצמו תשעה באב, הוא, היהודי שכה מאס בארץ ואשר בחר בבית הקברות של הגויים.

ואכן, הם צודקים ככל שמדובר בבתי-קברות; באמת לא חסר למי ששוכב שם יותר מדי. בבית הקברות של הגלות, לא חסר ליהודי דבר. ועל כך מבכים בשמים, ועל כך מבכה גם אני. אני מבכה על האורתודוקסיה אשר כבר מזמן התרחקה כברת דרך ארוכה מדת האמת. על התורה אשר כה עוותה, עד שלא ניתן להכיר אותה בכלל. על תשעה באב שאין לו כל משמעות בבברלי הילס ובבורו פארק ואשר בצורה המושחתת בה הלכותיו מקוימות בידי אותם אנשים – הוא מוליד עוד תשעה באב, אשר תוצאותיו תהיינה נוראיות מכדי שנוכל להעלות על הדעת עבור כל אלו אשר בגיל ובשמחה מואסים בארץ חמדה.

בואו, הבה נלמד קצת תורה.