וענונו

וענונו

 מובן, כי קיוויתי (ועודני מקווה) לדעת כי כל פרשת מרדכי וענונו הינה תכנית מבריקה של ממשלת ישראל בכדי לשלח מסר לעולם – "שלא תעזו אפילו להעלות על דעתכם להתעסק איתנו". 

 אולם מכיוון שההנחה הראשונית אינה כן, ומכיוון שהסברה הפשוטה נותנת שוענונו הינו סתם שמאלן אשר מסר את סודותיה הגרעיניים של ישראל (לא מתוך "אידיאליזם", כי אם מתוך אותו מניע עתיק יומין הקרוי "כסף"), הייתי רוצה לבטא מספר נקודות מחשבה הנוגעות לנושא הכללי של הנשק הגרעיני המצוי בידי ישראל.

 אחת – על מה ולמה בא אותו פרץ של כעס, עצבנות ורגשות שליליים? מה שוענונו עשה למען מניעיו האישיים החולניים צריך היה להיעשות בידי ישראל לפני שנים! אינני מצליח לחשוב על דבר יותר מזיק למערכת העיכול ולארוחת הבוקר של אסד, חומייני ושאר הערבים החולמים על חיסולה של ישראל מאשר ידיעה, וככל שידיעה זו תהיה מדויקת ופרטנית כך מוטב – על הכמות והאיכות של הנשק הגרעיני המצוי בידי ישראל. את החדשות בעניין הזה צריך היה לנופף לעיניהם כלקח מזרחי, מזרח תיכוני, אשר יובן היטב על-ידיהם יותר מאשר על-ידי כל אחד אחר.

 שתים – בשעה שישראל מוקפת בידי מעל מאה מיליון ערבים, כאשר סביבם מצויים עוד מאתיים מיליון מוסלמים, בשעה שישראל חוזה בהתעצמותם ובהתקדמותם של אויביה הקטלניים לעבר מצב של שוויון במה שקרוי בלשון משעשעת "נשק קונבנציונלי" (מה הופך פצצה לקונבנציונלית יותר מאקדח, ומדוע פצצת-על נחשבת קונבנציונלית כמו פצצה רגילה?), מנין אותו חוסר שפיות חולני המצוי בקרב אותם יהודים אשר מוחים כנגד "החדרה" של נשק גרעיני לאזור? האם מישהו מלבד הליברל השמאלן הטיפש ביותר סבור כי קדאפי, אסאד וחומייני יושבים להם בשקט ומחכים שישראל תהיה הראשונה באזור עם נשק גרעיני לפני שישיגו את שלהם? ופרט לכך, האם מישהו מעוניין בכך שישראל והערבים יוגבלו לנשק בלתי-גרעיני, מתוך ידיעה מה תהיינה השלכות הדבר מבחינת יתרון הכחות שיושג בעקבות כך בידי הערבים?

 אני אוהב את מרדכי וענונו. אני סבור כי צריך להעניק לו מדליה בתום ריצוי תקופת המאסר בת העשרים שנה לה נידון. ואני סבור כי מוטל על ישראל לעשות ככל יכולתה על-מנת להגיע לשלום עם הערבים, בה בשעה שהיא בונה את מצבורי הנשק הגרעיני, הכימי והביולוגי, אשר ישכנע את הערבים, כי על-אף שתנאי עשיית השלום יהיו איומים ונוראיים עבורם, זה יהיה עדיף מבחינתם על-פני חוסר קיום.