זיוף גס

זיוף גס

 העובדה ששמעון פרס וחסידיו מתכננים להעביר בכנסת חוק "נגד הגזענות" כלשונם בקושי מטרידה אותי. מה שמטריד בהרבה הינו קולות ההסכמה הרועמים הבאים מכיוונם של חבורת המייללים בדמותם של "אינטלקטואלים" חובשי כיפות. במונחים של זיוף, הזיוף של פרס וחבריו, של אותו אגף שמאלני ליברלי של הפוליטיקה הישראלית, המכיל את העברים המתגויים, הינו כאין וכאפס ביחס לזייפנים הגסים ביותר, אשר – עם כיפה על ראשם וכזב בליבם – מעוותים, מסלפים ומזייפים את חוקי התורה. על חטא זה לא תהיה כפרה לעולם, שכן מעולם לא הייתה דוגמא יותר מובהקת ל"חוטא ומחטיא" (ראה סוטה מ"ז.) מאשר בזיוף הגס אשר נערך כיום בישראל על-ידי חבורת "אינטלקטואלים" דתיים, תוך הסכמה שבשתיקה חסרת בושה מצדה של הרבנות.

 בכדי להבין במה מדובר, אביא דוגמא –

 ב-30 בספטמבר 1984, הופיעה מודעה בעיתון "הארץ", המקבילה הישראלית של הניו-יורק טיימס , עיתון אשר בשנאה העצמית ובאנטישמיות היהודית שהוא מפיץ, מנצח ללא עוררין את עמיתו האמריקאי. תוכן המודעה, אשר פורסמה על-ידי ארגון בשם "שורשים – מרכז ללימודים יהודיים" (ארגון "דתי") – היה כדלקמן –

 "לזכור את עמלק? חוטבי עצים ושואבי מים? חוקה אחת לאזרח ולגר?

 סמינריון בנושא –

 יחסה של היהדות כלפי הנכרי".

 עד כאן ניתן היה להבין, כי מודעה כזו, אשר פורסמה על-ידי ארגון "דתי", עשויה לבשר על דיון תורני פתוח וכנה, כאשר כל העמדות ההלכתיות תיוצגנה בידי בעלי סמכות דתית. מתוך אותה הנחת יסוד, שערו לנפשכם אילו בעלי סמכות דתית הוזמנו בכדי להשתתף באותו דיון על "יחסה של היהדות..." –

• הקאדי המוסלמי מחמוד חוביישי.

• יאיר צבן, לשעבר מנהיג בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי) וכיום חבר כנסת מטעם מפלגת מפ"ם המרקסיסטית .

• אליעזר שוויד, פרופסור חילוני מהאוניברסיטה העברית.

• גרשום שוקן, עורך ראשי של "הארץ", מראשי הלוחמים כנגד חוקי התורה בישראל.

• אישים נוספים מאותו הזן.

במהלך הכינוס, האזינו אותם בעלי סמכות "דתית" לנייר עמדה אשר הוקרא בידי שוקן האנטי-דתי, אשר כלל פנינים מהסוג הבא –

"הציונות במזרח אירופה הייתה, אולי יותר מכל דבר אחר, מרד כנגד הדת היהודית. הם שאפו לעקור אותה מהשורש באופן שלא ישאר לה זכר בחברה היהודית החדשה אשר רצו ליצור...

"אם ברצוננו ליצור ולפתח את מדינתנו כמדינה מודרנית... עלינו ליצור מצב בו החוגים הדתיים יתרכזו בעניניהם הפנימיים בבתים, בבתי הכנסת ובישיבות, ובלבד שלא ישפיעו על חיי המדינה והחברה מעבר לגבולות הללו...

"כפי שההלכה והתנ"ך אינם מגדירים את אורח חייהם של רוב אזרחיה היהודים של ישראל, כך הם אינם מגדירים את המונחים "גר" ו"נכרי" בהקשר של ערבים ויהודים".

וכך אנחנו קוראים בדיווח החדשותי של אותו כינוס – "כמעט כל הדוברים, וביניהם הרב יוחנן פריד (כיום ראש מחלקת התרבות התורנית במשרד החינוך), אמרו כי נכון הדבר, שלפחות עד המאה השלישית לספירה, רוב בעלי הסמכות ההלכתית התיחסו לגוי כאל מעט יותר מבהמה. אולם היהודי ההומניסט [כך!] חייב לבכר את אותם מקורות הרואים בגוי גם כן כאדם שנברא בצלם...".

מספר הערות – אחת - אם זה נקרא כינוס המוקדש ל"יהדות", אינני מכיר את המושג.

שתים – מה לכל הרוחות עשה שם יוחנן פריד, בוגר "מרכז הרב", ביושבו שם בשקט באותו מעמד מבזה, בשעה ששם שמים מתחלל וההלכה נרמסת לעיני כל?

שלוש – אחד המשתתפים היה טיפוס "דתי" דוחה במיוחד בשם ד"ר אביעזר רביצקי, אשר קנה את מקומו בהיכל התהילה בראש השנה התשמ"ג, כשהפגין בבית הכנסת הגדול נגד מנחם בגין למען הערבים מסברה ושתילה . אדם זה מהווה דוגמא מובהקת ליהודי ה"דתי" המערבי, אשר מצפונו מייסר אותו כל העת ומוליד בקרבו בושה ושנאה כלפי מושגי היהדות האמיתיים והמקוריים, העומדים בניגוד כה חריף למול התרבות ההומניסטית, הגויית, המערבית אותה הוא נושם. נפשו מעונה בכאב וליבו שסוע על-ידי פיצול אישיות וסתירות פנימיות אשר אינן נותנות לו מנוח. את בעייתו הוא פותר באמצעות עיוות, זיוף, סילוף ועיקום התורה. זה מה שעושים כל אותם רביצקים ושאר טיפוסים "דתיים" אשר יוצרים את "שורשים" ,ואיתם שאר הזייפנים. זהו חטאם, אשר לא יכופר.

מעל הכל, הם שקרנים. כאשר ביקשתי מהמארגן של אותו כינוס של זיוף, אחד בשם אלעזר שטורם, שיעניק לי את הזכות להופיע ולהציג דעה הלכתית, רבנית, דתית שונה בנושא של יהודים וגויים כפי שהיהדות רואה אותו – אזי בהעדר אומץ מצדו פשוט לסרב ולדחות אותי מעל פניו – הוא הצהיר בפני כי רשות הדיבור בכנס תינתן אך ורק ל"אקדמאים". יתכן ושטורם, אשר ידיעותיו ביחס אלי מגיעות מן הסתם מהתקשורת, סבר כי אני חצי בן-דוד של משפחת הקופים, ושעל-כן נשרתי מהלימודים בכיתה ג'. כאשר הצבעתי בפניו בקור רוח על כך שאני די מפקפק באפשרות שהקאדי המוסלמי הינו בוגר של אוניברסיטת אוקספורד, ושמכל מקום, אני מחזיק (הפתעה!) בתואר ראשון במשפטים ובתואר שני במשפט בינלאומי, אמר לי הזייפן שאכתוב מכתב בקשה בכדי להופיע בתאריך כלשהו בעתיד...

האמת המרה הינה שכאן בישראל אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק לחיים ולמוות כנגד הכוחות החילוניים, האנטי-דתיים, אשר שואפים להגביל ובסופו של דבר למחוק מעל פני האדמה את חוקי התורה. הם האויבים האמיתיים של העם היהודי. אולם בעלי בריתם, המתיוונים ה"דתיים", אשר נעשו עקומים מרוב סתירות, ואשר עקב עקמימותם הם מעקמים את התורה ומעוותים אותה - הם מסוכנים יותר, הרבה יותר. אינני חפץ כעת להצביע על אינסוף המקורות אשר מורים על ההבדל שבין יהודי לגוי ואשר מחייבים מדינה יהודית שבה אין לגויים שום זכויות לאומיות. מדובר בכמות אדירה של מקורות. מה שכעת אני רוצה להזהיר מפניו הינה התופעה של אותו יהודי "דתי" אשר מוכן לשבת בצוותא עם צבן המרקסיסט האנטי-דתי ועם מתנגד כה חריף ליהדות בדמותו של שוקן, ואותו אחד יושב ומקשיב בשעה שהללו תוקפים את ההלכה, והוא מוכן לכל זאת – אך לעולם הוא לא ישב עם מאיר כהנא בכדי לדון ולהתווכח על עמדת ההלכה ביחס לבעיות הכואבות.

הגאון בעל ה"אור החיים" הקדוש בפרושו על התורה דן בשאלה מדוע נביא השקר ראוי לעונש מוות (עוד מושג אשר ללא ספק יגרום לאותם אינטלקטואלים "דתיים" לטפס על הקירות). ואלו דבריו (דברים י"ג, ה') –

"וטעם המיתה אמר הכתוב כי דבר סרה על ה'... וכן אמרו בספרי (ראה פ"ו) וז"ל כי דבר סרה שבא לזייף דבריו של הקדוש ברוך הוא ע"כ, ועל זיופו הוא מת".

החטא המסוכן מכל החטאים הינו חטא הזיוף. חטא הסילוף והעיוות והעיקום המכוון של דברי התורה. חטא ההכרזה על שקר שהוא אמת והמצאת תורה שמעולם לא הייתה קיימת. זה מה שקורה כיום בישראל בשעה שפרס ותומכיו החילוניים צועדים לעבר חקיקת החוק אשר מכוון כנגד ההלכה, זאת בעוד הננסים ה"דתיים" מריעים לו עם כל תסביכיהם ופיצול האישיות האומללה שלהם.

 והרבנים. בחיפה קיים במשך עשרים השנים האחרונות בנין ששמו "בית הגפן". הוא נתמך על-ידי משלם המיסים, ואני יכול לומר לכם בברור, כי אילו דבר שכזה היה נוצר באמריקה על-ידי ארגון יהודי, הקהילה כולה הייתה מזדעקת כנגדו.

 בית הגפן מיועד לקידום "דו-קיום ערבי-יהודי". המשמעות המעשית לכך היא שמביאים לשם גברים ערבים צעירים ונשים יהודיות על-מנת "לשבור מחיצות", ואם אי פעם היה מקום שניתן להגדירו כבית מחליא, מרכז להתבוללות, לנישואי תערובת ולהרס היהדות, הגפן המורעל הזה הוא המקום. זהו גם מרכז להרס הציונות, להרס המושג של ישראל כמדינה יהודית. בבית זה של זנות אינטלקטואלית יושבים להם השמאלנים, עם רגשות האשם ושאר התסביכים שלהם, ועומדים מרצונם להלקאה בידי הערבים. כאן מונח החולי של שלום עכשיו ומוות מחר. אך מעל הכל, זהו מרכז למותה של היהדות, טומאה בליבה של ישראל, הנתמכת בידי כספי תרומות של יהודים.